שיתוף - לביקורת האיינשטיינים של הלכות שבת

  • פותח הנושא RU1
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

הערה והבהרה:
הקטע מבוסס על מעשה ששמעתי, בשינויים רבים.
כדי שבשום פנים לא תצא תקלה תחת ידי:
הקטע הוא ספרותי בלבד ואין ללמוד ממנו ולא אות אחת הנוגעת להלכות שבת!

קריאה מהנה,
אשמח מאוד להערות ולהארות שלכם!


הם ישבו יחד, מדושני עונג על המזרנים הדקים. מוטי, ארי וחיים למטה, הוא מנופף רגליים מימין לראשו של מוטי, מה שלא עושה הביטחון, יעשה הגובה.

תמיד אמרו לגדי שיש לו יותר מזל משכל, עכשיו בשיעור ב' של ישיבה גדולה סוף סוף הוא הבין את המשמעות של הביטוי הזה.

אם היה לו יותר שכל ממזל, הוא היה מזמן משתמש בו כדי להפוך ל'שפיץ', שנון, מבריק, שיודע לשלוף מתחת לכובע את התשובה המדויקת אליה כיוון הר"ם, בדיוק כמו מוטי, ארי וחיים. או אז היה זוכה למיטתו בחדר בזכות, ובוחר ראשון במיטה שקרובה לחלון.

עד שזה יקרה, הוא ישתמש בחסד שניתן לו השנה בלי להתלונן.

איכשהו, בתחילת הזמן, הודיעו לו שהמיטה הפנויה היחידה היא בחדר של השלישייה, זה לא קרה אף פעם, אבל כבר מזל בקי וידוע, הוא לא בזבז זמן,וניצל מיד את הפריווילגיה לשפר את מעמדו בישיבה.

נו, לא צריך להיסחף, לרביעייה הם לא הפכו, אלא יותר לכמו "השלישייה וגדי", החבורה והזנב, לאריות כמובן.

זו הייתה אחת משבתות תמוז, אחרי לימוד אחר הצהריים, בו וידאה החבורה והזנב להיכנס ראשונים לבית המדרש, ולצאת חמש דקות אחרי ישראל שולמן, המתמיד של הישיבה מינוס ארבע, אחריהם כמובן.

השמש עמדה בדיוק מול החלון שלהם וקרנה כמו שרק שמש של חודש תמוז בארץ ישראל יודעת.

מוטי וחיים נפנפו על פניהם במכסים של קופסאות נעליים, מבדרים את שערם לכל עבר.

"מי היה הטמבל שסגר את המאוורר תקרה שנייה לפני השקיעה?" הכתמים האדמדמים על לחייו של ארי הוסיפו למראה הכועס.

גדי זכר שחיים התעצבן מהרעש וסגר אותו אחרי שארי ומוטי יצאו, אבל ביכר בשתיקה, כרגיל ובקי.

"זה חום לא אנושי, אי אפשר להירדם ככה" הפטיר מוטי בייאוש.

"בואו נעשה את הטריק שעשינו עם שולמן לפני שנתיים" ארי התלהב מההברקה של עצמו.

"הוא לא ייפול בזה פעמים" חיים ריסן אותו.

"אז נמצא מישהו אחר שייכנס, זה מה שתוקע אותך? סדר אתה את הכיסא, אני אסדר את המזרן".

גדי הביט בתמיהה על הנעשה בחדר ממרומי מיטת הקומתיים, נו, אולי נהגו בכירי הישיבה לעצב את חדרם מחדש כל אימת שקצו בחום?

חיים לקח את הכיסא המשרדי המתגלגל שעמד בחדרם וסובב אותו כך שהמשענת עמדה סנטימטרים ספורים מהמתג של המאוורר, ארי שלף את המזרון הדק מהמסגרת של המיטה והשכיב אותו לאורך כך שפאה אחת נשענת על רגליו של הכיסא והפאה השנייה נושקת למשקוף הדלת.

"לייזרוביץ' בא הנה!" קרא ארי ליוסף לייזרוביץ' מהחדר שמולם.

"רגע, מה אתם עושים?" האסימון נפל לגדי בסופו של דבר.

"הוא ידליק את המאוורר בלי לדעת, בשביל קצת אוויר תגרמו לו לחלל שבת?"

"גדי, עם כל הכבוד אליך, בא תשאיר את הפסק ההלכתי למי שקצת מבין בזה, הא?"

הם בהחלט בקיאים בהלכות שבת יותר ממנו, הוא לא יודע אם עבור לייזרוביץ' זה נחשב מתעסק או פסיק רישא, אולי באמת כדאי שישאיר את העניין למומחים.

הוא שתק, לא זה לא היה נראה כלל וכלל, השבת היא לא ספר החוקים של מדינת ישראל, לא מחפשים דרכים כדי לעבוד עליה, אבל מהי ההרגשה שלו מול הידיעה של ה"שפיצים"? הם בקיאים בהלכות טוב ממנו, איך הוא יבוא לאסור?

הוא חיבק את ברכיו מהמיטה למעלה, ממתין לבאות.

"לייזרוביץ', צריך פה עזרה דחוף!!!"

הידית ירדה, וחמשת הנוכחים בחדר היו עדים ל"קליק" שגרם למאוורר להתעורר לחיים.

הדלת דחפה את המזרון, שדחף את הכיסא, שלחץ על המתג, להפתעתם ולחרדתם של שלושה אריות, אחד זנב, אחד ראש ישיבה שבדיוק עבר במזדרון.






שלושה אריות עמדו במשרד שפופי כתפיים, אוחזים בידם מזוודה.

"אבל הָרֹאשְיבֶה, בדקנו, זה לא נחשב אפילו לספק חילול שבת".

הרב מנדלבוים העביר יד בזקנו המאפיר.

"נו, בחורים שמצאו פתח להתיר חילול שבת בלי פיקוח נפש? אני עוד לא הצלחתי, כאן אין לכם עוד מה לחפש".

גדי קיווה שמזלו יאיר לו פנים שנית עם חברי החדר החדשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זה חסום, אולי תעלי כצילום מסך..
הנה:
1736460064867.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אני מתקשה להבין מה המסר של הסיפור.
(מלבד זה שהראש ישיבה לא בקי בהלכה, אבל זו לא נראית לי הכוונה).
זה בהמשכים?!
או שהצילומי מסך מפריעים לי לקרוא כראוי?
=
עריכה:
קראתי שוב, נראה לי שהבנתי את המסר, אבל עכשיו אני לא כל כך מסכים איתו.
המסר הוא, לפי הבנתי, שטענה רגשית (לא עובדים על השבת) יכולה להיות טובה יותר מטענה הלכתית (בהנחה שכך היא ההלכה, שזה מה שהסיפור מעביר - כי בהחלט הוזכרו כאן מונחים הלכתיים כמו ׳מתעסק׳ או ׳פסיק רישיה׳. חסר רק ׳בין השמשות׳, וזה יהיה מושלם. עכ״פ, אני לא נכנס לזה עכשיו, ואני גם די מסכים עם ההבהרה בכחול למעלה, בפרט בנושאים הלכתיים רגישים מעין אלו. מה שאני כותב, זה נטו על המסר).
ייתכן והם טעו בכך שהתירו היתר תמוה בפני עם הארץ, אבל לסלק מהישיבה?! על קיום ההלכה כמו שהיא?! נראה לי לא פרופורציונלי.
אני מדגיש שוב. אם הסיפור היה על כך שהם טעו בהלכה, היה מה לדבר. אבל ראש הישיבה לא משיב בטענות הלכתיות, הוא משיב בטענה מוזרה - שלא נותנת מקום לויכוח, ומסלק ארבעה בחורים. לי זה נראה שגוי, אבל גם ככה אני רואה תמיד את העולם קצת אחרת, בפרט בשעות האלו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני מתקשה להבין מה המסר של הסיפור.
(מלבד זה שהראש ישיבה לא בקי בהלכה, אבל זו לא נראית לי הכוונה).
זה בהמשכים?!
או שהצילומי מסך מפריעים לי לקרוא כראוי?
=
עריכה:
קראתי שוב, נראה לי שהבנתי את המסר, אבל עכשיו אני לא כל כך מסכים איתו.
המסר הוא, לפי הבנתי, שטענה רגשית (לא עובדים על השבת) יכולה להיות טובה יותר מטענה הלכתית (בהנחה שכך היא ההלכה, שזה מה שהסיפור מעביר - כי בהחלט הוזכרו כאן מונחים הלכתיים כמו ׳מתעסק׳ או ׳פסיק רישיה׳. חסר רק ׳בין השמשות׳, וזה יהיה מושלם. עכ״פ, אני לא נכנס לזה עכשיו, ואני גם די מסכים עם ההבהרה בכחול למעלה, בפרט בנושאים הלכתיים רגישים מעין אלו. מה שאני כותב, זה נטו על המסר).
ייתכן והם טעו בכך שהתירו היתר תמוה בפני עם הארץ, אבל לסלק מהישיבה?! על קיום ההלכה כמו שהיא?! נראה לי לא פרופורציונלי.
אני מדגיש שוב. אם הסיפור היה על כך שהם טעו בהלכה, היה מה לדבר. אבל ראש הישיבה לא משיב בטענות הלכתיות, הוא משיב בטענה מוזרה - שלא נותנת מקום לויכוח, ומסלק ארבעה בחורים. לי זה נראה שגוי, אבל גם ככה אני רואה תמיד את העולם קצת אחרת, בפרט בשעות האלו.
זה הזלזול בשבת.
תחושה חריפה של חוסר יראת שמים.
(קשור לסוגיא של 'עובדין דחול', ולנידון המפורסם על מעלית שבת, וכל היתרי הגרמא של מכון 'צומת'.)
האם זו עילה מספקת לסילוק מהישיבה, לטעמי לא, אבל יש כאן טענה רצינית על הבחורים.
ומסלק ארבעה בחורים.
למיטב הבנתי הוא סילק רק שלשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
זה הזלזול בשבת.
תחושה חריפה של חוסר יראת שמים.
(קשור לסוגיא של 'עובדין דחול', ולנידון המפורסם על מעלית שבת, וכל היתרי הגרמא של מכון 'צומת'.)
האם זו עילה מספקת לסילוק מהישיבה, לטעמי לא, אבל יש כאן טענה רצינית על הבחורים.

למיטב הבנתי הוא סילק רק שלשה.
בדיוק,
בסיפור המקורי לא סילקו אותם מהישיבה, רק הבהירו להם היכן טעו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
סיפור יפה, כתוב מעניין ושוטף.
תיארת מעולה את הקטע הטכני של סידור הכסא והמזרן בלי להסתבך עם הסברים ארוכים.

הוא מנופף רגליים מימין לראשו של מוטי, מה שלא עושה הביטחון, יעשה הגובה.
לא הבנתי מי זה "הוא" בפסקה הראשונה ואיך בדיוק הוא מנדנד את רגליו ליד ראש חברו על המזרן הדק. לא היה לי ברור בכמה דמויות מדובר. מזרן דק התחבר לי למזרן שטוח על הרצפה ולא למזרן של מיטת קומותיים, הגם שגם הוא דק.
במקום ליצור סקרנות זה יצר אצלי בלבול.

שלושה אריות, אחד זנב, אחד
ואחד. לדעתי כדאי להוסיף ו החיבור כדי להדגיש את הדמות החדשה שנכנסה לחדר.

במאמר מוסגר: נקודה למחשבה איפה אנחנו בסיפור כשאנחנו מעמידים ילד בן שנתיים על שרפרף מול מתג המאוורר ומוחאים לו כפיים כשהוא לוחץ עליו, כשזה הכפתור היחיד שעומד לו מול הפרצוף. ואחרי 5 דקות צועקים "שאבעס! אסור!" לאותו זאטוט שהמשיך את המשחק, גרר את השרפרף וכיבה את האור בשרותים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני מתקשה להבין מה המסר של הסיפור.
(מלבד זה שהראש ישיבה לא בקי בהלכה, אבל זו לא נראית לי הכוונה).
זה בהמשכים?!
זה לא בהמשכים.
רציתי לפרסם אנקדוטה קצרה שנזכרתי בה.
מה שניסיתי להעביר זה לא שהראש ישיבה לא בקי בהלכות שבת, הוא אמר את המשפט בציניות.
כי לגרום למישהו אחר בלי ידיעתו להדליק מאוורר, גם אם זה על פי כל הקריטריונים, זה זלזול הן בשבת והן באדם.
קראתי שוב, נראה לי שהבנתי את המסר, אבל עכשיו אני לא כל כך מסכים איתו.
המסר הוא, לפי הבנתי, שטענה רגשית (לא עובדים על השבת) יכולה להיות טובה יותר מטענה הלכתית (בהנחה שכך היא ההלכה, שזה מה שהסיפור מעביר - כי בהחלט הוזכרו כאן מונחים הלכתיים כמו ׳מתעסק׳ או ׳פסיק רישיה׳. חסר רק ׳בין השמשות׳, וזה יהיה מושלם. עכ״פ, אני לא נכנס לזה עכשיו, ואני גם די מסכים עם ההבהרה בכחול למעלה, בפרט בנושאים הלכתיים רגישים מעין אלו. מה שאני כותב, זה נטו על המסר).
ייתכן והם טעו בכך שהתירו היתר תמוה בפני עם הארץ, אבל לסלק מהישיבה?! על קיום ההלכה כמו שהיא?! נראה לי לא פרופורציונלי.
אני מדגיש שוב. אם הסיפור היה על כך שהם טעו בהלכה, היה מה לדבר. אבל ראש הישיבה לא משיב בטענות הלכתיות, הוא משיב בטענה מוזרה - שלא נותנת מקום לויכוח, ומסלק ארבעה בחורים. לי זה נראה שגוי, אבל גם ככה אני רואה תמיד את העולם קצת אחרת, בפרט בשעות האלו.
זה די מובן - לפנות בוקר בכל אופן :coffee:
את האמת, שבפעם הראשונה ששמעתי את הסיפור הרגשתי בדיוק ככה.
ההלכה התירה את זה, "לפי הכללים" זה בסדר, אז מה הטענה כאן, ממתי אנחנו מתנהלים ב"רגשי" עם ההלכות?
אז זהו, שזה מה שהסיפור בא להעביר, ההסתכלות על הלכות שבת לא יכולה להיות כהסתכלות על בעיות שיש לפתור, אלא על מצוות שיש לשמור.
מתעסק - זה שחומרתו קלה מאוד ולא נחשבת כחילול שבת, לא אומר שלא צריך להימנע ממנה ככל האפשר, בטח לא להכשיל אחרים בלא מודע בה, ממש בור ברשות הרבים.
המקום הזה שלדעת להתיר ללחוץ על המתג רק כי הם 'מבינים', מראה על בעייה חמורה של גאווה ושימוש בלימוד התורה כאמצעי בלבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
סיפור יפה, כתוב מעניין ושוטף.
תיארת מעולה את הקטע הטכני של סידור הכסא והמזרן בלי להסתבך עם הסברים ארוכים.
תודה רבה :giggle:
לא הבנתי מי זה "הוא" בפסקה הראשונה ואיך בדיוק הוא מנדנד את רגליו ליד ראש חברו על המזרן הדק. לא היה לי ברור בכמה דמויות מדובר. מזרן דק התחבר לי למזרן שטוח על הרצפה ולא למזרן של מיטת קומותיים, הגם שגם הוא דק.
במקום ליצור סקרנות זה יצר אצלי בלבול.
ואחד. לדעתי כדאי להוסיף ו החיבור כדי להדגיש את הדמות החדשה שנכנסה לחדר.

הערות חשובות, קיבלתי.
תודה !
במאמר מוסגר: נקודה למחשבה איפה אנחנו בסיפור כשאנחנו מעמידים ילד בן שנתיים על שרפרף ליד המתג ומוחאים לו כפיים כשהוא לוחץ על מתג המאוורר, שהוא הכפתור היחיד שעומד לו מול הפרצוף. ואחרי 5 דקות צועקים "שאבעס! אסור!" לאותו זאטוט שהמשיך את המשחק, גרר את השרפרף וכיבה את האור בשרותים.
יפה, תודה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

כמו קנדלברת כסף בורקת ביום היוולדה. כמו עדשת משקפיים במפגש ראשון עם עין עייפה. כך נוצץ רכבו של שכני, מוטי האובססיבי. הוא שומר עליו כעל בבת עינו.
הוא לא רכב חדש; לאחרונה מלאו לו 17 שנים, אבל הוא נוצץ עד כדי סינוור ועקירת עין – תרתי משמע. אוי לו ל"נהג חדש", כי ישרוט שריטה ברכבו חביבו, גם אם בתום לב.

עד כמה מוטי אובססיבי?
ילדיו נדרשים לחלוץ נעליים בכל פעם שהם נכנסים לרכב.
בתי הספר לא כל כך התחברו לרעיון של תלמידים יחפים במסדרונותיהם. אך מוטי לא ויתר. בסוף הוא מצא להם בית ספר אחד שהסכים.
אז נכון שהוא רחוק. בנגב. ונכון שהכיתה היא אוהל, ושהמורה ורוב התלמידים דוברים ערבית בניב בדואי כבד. אבל הרכב שמור מכל משמר.

פעם הוא נתקע עם רכבו בכביש ירושלים–תל אביב. הוא עצר בצד הדרך והזמין גרר. בנו בן ה־7 היה אתו. הגורר הודיע לו שהוא לא יכול לפנות את רכבו יחד אתו, כי אין לו מקום בגרר גם לאבא וגם לילד.
האב המסור הזדעק; ברור שלא אשאיר אותו לבד. את הרכב, כמובן. הילד כבר יסתדר.

שכן נוסף יש לי, ארי שמו. גם הוא עם תסביכי רכב לא פשוטים, מסוג מעט שונה.
לאחרונה הוא רכש את הרכב הכי מפוצץ בקטלוג.

למרות שלשני שכניי יש תחביב משותף, הם מעולם לא היו קרובים כמו אותו בוקר. מוטי סובב את ההגה בחדות במטרה לחנות מאחורי רכבו של ארי; ידיו לא היו מכוילות באותו בוקר, והוא שרט את רכבו של ארי לכל אורכו.

תקוותו של מוטי שארי לא ברכב התעלפה כשקלטה את ארי מבצבץ מהחלון הכהה.
מוטי, שעל דבר כזה היה שורט את השורט – שריטה תחת שריטה – החל לחשב את אורך השריטות שהוא עומד לספוג בגופו עכשיו.
הוא בחן שוב ושוב את אורכן של השריטות ברכב, מול אורך גופו. כשהבין שהשריטות על הרכב ארוכות יותר מגופו, הניח שארי ייבחן אופציה של שתי וערב, או לחילופין זגזג, בשם הסימטריה הקדושה.
פתאום הוא נזכר שארי הוא שוחט בכיר. משמע, שציפורניו די מגודלות כנדרש בהלכה. עכשיו נוסף לממד האורך של השריטות גם ממד של עומק לא מבוטל.

ליבו הלם בפראות כאשר דלת רכב השרד של הנפגע נפתחה.
ארי חיבק אותו חזק־חזק. מבחינת מוטי זוהי פעולת הכנה מתבקשת לשריטה הגונה. אבל אז הוא הרגיש את הנשיקה הרטובה וראה את החיוך המשתפך מפניו של שכנו.

"אני חב לך תודה ענקית", הפתיע ארי.
"הייתי בדרך לשדה לחפש מגרפה חדה. רציתי לשרוט את רכבי כדי לא לנקר עיניים. אמנם רציתי את הנוחות של הרכב, אבל לא את הקנאה שהיא מייצרת, ואתה עכשיו חסכת לי עבודה רבה".

מוטי לא האמין למשמע אוזניו. הוא יצא מהתאונה הכמעט קטלנית הזאת ללא שריטה.
הוא שחרר אנחת רווחה ארוכה והתפנה להתאבל על השריטות שנוצרו גם ברכב שלו.
בכה, השתולל וכמעט ששרט את עצמו מצער.
אלון תיעב 'שחורים' בכל זקיק משערות קוקו הזהוב האסוף והגולש. שנא אותם בכל נימי נפשו הקיבוצניקית, וסלד מהם יותר מפיתה מרוחה בשוקלד.
זאת למרות שמעולם לא נפגש עם יצור שחור מבחיל, לא ניהל שיחה עם שוכני היערות הפרימיטיביים, אבל הוא ידע היטב לשנוא אותם ואת מה שבעיניו הם ייצגו בעולם. כסף, שחיתות ובורות.

וכמו להכעיס, החרדי הראשון שנפגש אותו, שוחח עמו, ואפילו הכיר אותו יותר מדי טוב... היה אחיו הצעיר.
ארי, חזר בתשובה בטיול בהודו, בעקבות מפגש הרסני בבומבי עם חבדניק שחור ש"שטף לו את המוח ברותחין".
ומהר מאוד החליט 'השטוף מוח' לחתוך על הטיול, ודוך לישיבה חרדית בארץ.
מאז השנאה של אלון לשחורים התעצמה כל כך, שכל יום כשחלב את הפרות בקיבוץ, היה צורח, "חרדים ארורים תמשיכו לחלוב אותנו". והפרה הגועה רק שלהבה אותו יותר ויותר. "שחורים ארורים גוזלי נשמות, עוד יבוא יומכם ותובלו יחד עם הפרות לבית השחיטה".

כשאחיו ארי ביקש ממנו להצטרף אליו לשבת בישיבה, אלון כמעט נחנק. "אתה רציני? אתה יודע מה אני חושב עליהם!", שוכח לרגע שזה כולל גם את אחיו.
אבל ארי התעקש, ובסוף הצליח לשכנע אותו.

עכשיו אלון הקיבוצניק עם הקוקו הזהוב יושב בספסלים האחוריים באולם בית המדרש, בוהה ב"ים השחורים" שגועש מסביבו, מקשיב לצעקות הלימוד ההדדיים, ורואה את ארי משתתף בחגיגה.

"מאי נפקא מינה?!" מישהו מירכתי האולם ספק צעק על, ספק צעק אל - החברותא שלו.

"נפקא מינה לקידושי אישה", ענה השני בטון נחרץ.

"מי אמר שאדון נפקא מינה בכלל רוצה להתחתן?" הרהר לעצמו. כפייה חרדית.

אחר כך, כשהביע את תרעומתו בפני ארי, אחיו חייך חיוך קטן ואמר, "עזוב, זה משהו שקשור ללימוד". אבל התשובה הזו עצבנה את אלון. כי גם כשהגישו בסעודה דג אפרורי עם גזר גמלוני לייפות את הדגיג שאיבד זה מזמן את 'צורת הדג' ומישהו הציע לו "קח גפילטע פיש", אלון תהה, "ממתי קוראים לדג 'גפילטע'?"

בינתיים הצמד חמד של אדון 'נפקא מינה' נגשו לרב עם זקן ארוך שישב בירכתי האולם. אלון עקב אחריהם כל העת.

"הוא צודק", השיב הזקן הארוך לצעיר שהמשיך להתווכח כי גדר הדברים לא נמדד בנפקא מינה.

השבת בישיבה גרמה לאלון לכאב ראש. הוא לא הבין מילה ממה שהם אומרים, לא בלימוד ולא בסעודה. "'זמירעס', גפילטע פיש, התערבבו עם נפקא מינה, מיגו, וחלוית...? מה זו השפה הזאת בכלל?" הוא שאל את עצמו.

אבל משהו בכל זאת קרה לו שם. משהו בלהט שלהם, בשמחה הפנימית נגע בו. הוא התחיל לחשוב. לחקור. לשאול שאלות.

עברו כמה שבועות. אלון מצא את עצמו קורא ספרים על יהדות, מדבר עם רבנים, מתווכח, שואל שאלות, ואפילו מתחיל לקיים מצוות פר אקסלנס בלי שאחיו ארי ידע מזה.

למרות שרצה לשמח את אחיו הצעיר, לספר לו שגם הוא מגשש בפסיעות מדודות במסלול השחור... אבל לבסוף קיבל החלטה לא לגלות לו, לפחות לא בשלב הזה, שלב הגישושים.
"אם אגלה בסוף שהכל עורבא פרח והדתיים שטפו גם לי את הראש איזה פנים יהיה לי לאכזב את ארי?" הרהר לעצמו. והחליט לכמוס את סודו במעמקי הלב. ובשיחות טלפון השבועיות שערך עם אחיו לא אמר מילה.

אבל היה עניין אחד שכל פעם ששוחח עם ארי עמד על דל שפתיו, מה זה נפקא מינה, מיגו, חלויות, זמירעס', ועוד ביטויים מביטויים שונים שנחשף אליהם בישיבה, אך ברגע האחרון הבליג והדחיק, ממשיך לתהות לעצמו בלי להעז לשאול גם לא את הרבנים שהיה מתייעץ איתם.

"תגיד", הוא שאל את ארי בטלפון באחד הפעמים שכבר אזר אומץ לספר לו שאחיו הגדול גם נשאב לחור השחור.., "מה זה ומי זה בדיוק 'נפקא מינה'?".

ארי צחק. "מה נזכרת עכשיו?".

אלון גיחך. "רציתי לשאול אותך באותה שבת אבל אז הגפילטע והזמירעס' בלבלו אותי לגמרי"....

"נפקא מינה זה אומר 'מה ההבדל', 'מה יוצא מזה'". השיב ארי.

"אה, עכשיו הכל ברור. אז מה הנפקא מינה מזה שאני חוזר בתשובה?!" מפתיע את אחיו הקטן.

ארי שתק. עיכל לרגע, ואז בפרץ של שמחה אמיתית זרק לאחיו "אלון, יש הרבה נפקא מינות בבשורה שלך! הנעמת לי כעת יותר מהזמירעס', הזמירות בשבת!".

אלון חייך שוב. "כן, רק תעשה טובה בלי הגפילטע"...

מבטיח.
הוא התהלך מהורהר. ערפל צובע לו את שדה הראייה.
תוכנן של מחשבותיו היו עשויות מקשה אחת; מה עכשיו. הוא התעמק במגפיו.
הוא מוכרח להחליף את הלבוש שלו, להקשות על מבקשי נפשו.
צרור יריות פילח את האוויר. הוא נשכב על הרצפה במהירות והתגלגל הצידה.
ממש כמו בסיפורים, הוא גיחך לעצמו. רץ בקומה שפופה, ובזיגזג.
בקצה הרחוב זיהה את א'. הוא הגביר את קצב ריצתו. כשהגיע אליו, חיפה עליו חברו.

כשהגיעו לבית המוגן, וש', הגיש לו כוס קפה, נכנסו לבית לבושי השחורים.
"היית צריך להיות מהיר יותר. כמעט ופגענו בך", גער בו ל', מאותה החבורה.
"הבנתי, אשתדל יותר לעתיד לבוא". הוא הנהן, לוגם באיטיות.

צרור יריות נוסף ניפץ את זגוגיות החלון. תנוכי אוזניהם נפתחו, ועיניהם הצטמצמו. כל אחד מהם הניח אוטומטית את ידו על כיס אקדחו. "תשכבו על הרצפה!" ל' צעק ראשון.
"מישהו נפגע?" ש', החובש בקבוצה, שאל, גופו דרוך ומתוח. תחת חילופי האש נשברו חפצים רבים. והרעש היה בלתי נסבל. "אני", הרים את ידו ג' בקושי.
ש' זחל לעברו. "איפה נפגעת?" הוא שואל במהירות, סורק את גופו של ג'.
"לא הספקתי לשים לב..." הוא מנסה להתבדח.
"הבנתי הכל".

.....
המשך יבוא אי"ה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה