הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
הערה והבהרה:
הקטע מבוסס על מעשה ששמעתי, בשינויים רבים.
כדי שבשום פנים לא תצא תקלה תחת ידי:
הקטע הוא ספרותי בלבד ואין ללמוד ממנו ולא אות אחת הנוגעת להלכות שבת!
קריאה מהנה,
אשמח מאוד להערות ולהארות שלכם!
הם ישבו יחד, מדושני עונג על המזרנים הדקים. מוטי, ארי וחיים למטה, הוא מנופף רגליים מימין לראשו של מוטי, מה שלא עושה הביטחון, יעשה הגובה.
תמיד אמרו לגדי שיש לו יותר מזל משכל, עכשיו בשיעור ב' של ישיבה גדולה סוף סוף הוא הבין את המשמעות של הביטוי הזה.
אם היה לו יותר שכל ממזל, הוא היה מזמן משתמש בו כדי להפוך ל'שפיץ', שנון, מבריק, שיודע לשלוף מתחת לכובע את התשובה המדויקת אליה כיוון הר"ם, בדיוק כמו מוטי, ארי וחיים. או אז היה זוכה למיטתו בחדר בזכות, ובוחר ראשון במיטה שקרובה לחלון.
עד שזה יקרה, הוא ישתמש בחסד שניתן לו השנה בלי להתלונן.
איכשהו, בתחילת הזמן, הודיעו לו שהמיטה הפנויה היחידה היא בחדר של השלישייה, זה לא קרה אף פעם, אבל כבר מזל בקי וידוע, הוא לא בזבז זמן,וניצל מיד את הפריווילגיה לשפר את מעמדו בישיבה.
נו, לא צריך להיסחף, לרביעייה הם לא הפכו, אלא יותר לכמו "השלישייה וגדי", החבורה והזנב, לאריות כמובן.
זו הייתה אחת משבתות תמוז, אחרי לימוד אחר הצהריים, בו וידאה החבורה והזנב להיכנס ראשונים לבית המדרש, ולצאת חמש דקות אחרי ישראל שולמן, המתמיד של הישיבה מינוס ארבע, אחריהם כמובן.
השמש עמדה בדיוק מול החלון שלהם וקרנה כמו שרק שמש של חודש תמוז בארץ ישראל יודעת.
מוטי וחיים נפנפו על פניהם במכסים של קופסאות נעליים, מבדרים את שערם לכל עבר.
"מי היה הטמבל שסגר את המאוורר תקרה שנייה לפני השקיעה?" הכתמים האדמדמים על לחייו של ארי הוסיפו למראה הכועס.
גדי זכר שחיים התעצבן מהרעש וסגר אותו אחרי שארי ומוטי יצאו, אבל ביכר בשתיקה, כרגיל ובקי.
"זה חום לא אנושי, אי אפשר להירדם ככה" הפטיר מוטי בייאוש.
"בואו נעשה את הטריק שעשינו עם שולמן לפני שנתיים" ארי התלהב מההברקה של עצמו.
"הוא לא ייפול בזה פעמים" חיים ריסן אותו.
"אז נמצא מישהו אחר שייכנס, זה מה שתוקע אותך? סדר אתה את הכיסא, אני אסדר את המזרן".
גדי הביט בתמיהה על הנעשה בחדר ממרומי מיטת הקומתיים, נו, אולי נהגו בכירי הישיבה לעצב את חדרם מחדש כל אימת שקצו בחום?
חיים לקח את הכיסא המשרדי המתגלגל שעמד בחדרם וסובב אותו כך שהמשענת עמדה סנטימטרים ספורים מהמתג של המאוורר, ארי שלף את המזרון הדק מהמסגרת של המיטה והשכיב אותו לאורך כך שפאה אחת נשענת על רגליו של הכיסא והפאה השנייה נושקת למשקוף הדלת.
"לייזרוביץ' בא הנה!" קרא ארי ליוסף לייזרוביץ' מהחדר שמולם.
"רגע, מה אתם עושים?" האסימון נפל לגדי בסופו של דבר.
"הוא ידליק את המאוורר בלי לדעת, בשביל קצת אוויר תגרמו לו לחלל שבת?"
"גדי, עם כל הכבוד אליך, בא תשאיר את הפסק ההלכתי למי שקצת מבין בזה, הא?"
הם בהחלט בקיאים בהלכות שבת יותר ממנו, הוא לא יודע אם עבור לייזרוביץ' זה נחשב מתעסק או פסיק רישא, אולי באמת כדאי שישאיר את העניין למומחים.
הוא שתק, לא זה לא היה נראה כלל וכלל, השבת היא לא ספר החוקים של מדינת ישראל, לא מחפשים דרכים כדי לעבוד עליה, אבל מהי ההרגשה שלו מול הידיעה של ה"שפיצים"? הם בקיאים בהלכות טוב ממנו, איך הוא יבוא לאסור?
הוא חיבק את ברכיו מהמיטה למעלה, ממתין לבאות.
"לייזרוביץ', צריך פה עזרה דחוף!!!"
הידית ירדה, וחמשת הנוכחים בחדר היו עדים ל"קליק" שגרם למאוורר להתעורר לחיים.
הדלת דחפה את המזרון, שדחף את הכיסא, שלחץ על המתג, להפתעתם ולחרדתם של שלושה אריות, אחד זנב, אחד ראש ישיבה שבדיוק עבר במזדרון.
שלושה אריות עמדו במשרד שפופי כתפיים, אוחזים בידם מזוודה.
"אבל הָרֹאשְיבֶה, בדקנו, זה לא נחשב אפילו לספק חילול שבת".
הרב מנדלבוים העביר יד בזקנו המאפיר.
"נו, בחורים שמצאו פתח להתיר חילול שבת בלי פיקוח נפש? אני עוד לא הצלחתי, כאן אין לכם עוד מה לחפש".
גדי קיווה שמזלו יאיר לו פנים שנית עם חברי החדר החדשים.
הערה והבהרה:
הקטע מבוסס על מעשה ששמעתי, בשינויים רבים.
כדי שבשום פנים לא תצא תקלה תחת ידי:
הקטע הוא ספרותי בלבד ואין ללמוד ממנו ולא אות אחת הנוגעת להלכות שבת!
קריאה מהנה,
אשמח מאוד להערות ולהארות שלכם!
הם ישבו יחד, מדושני עונג על המזרנים הדקים. מוטי, ארי וחיים למטה, הוא מנופף רגליים מימין לראשו של מוטי, מה שלא עושה הביטחון, יעשה הגובה.
תמיד אמרו לגדי שיש לו יותר מזל משכל, עכשיו בשיעור ב' של ישיבה גדולה סוף סוף הוא הבין את המשמעות של הביטוי הזה.
אם היה לו יותר שכל ממזל, הוא היה מזמן משתמש בו כדי להפוך ל'שפיץ', שנון, מבריק, שיודע לשלוף מתחת לכובע את התשובה המדויקת אליה כיוון הר"ם, בדיוק כמו מוטי, ארי וחיים. או אז היה זוכה למיטתו בחדר בזכות, ובוחר ראשון במיטה שקרובה לחלון.
עד שזה יקרה, הוא ישתמש בחסד שניתן לו השנה בלי להתלונן.
איכשהו, בתחילת הזמן, הודיעו לו שהמיטה הפנויה היחידה היא בחדר של השלישייה, זה לא קרה אף פעם, אבל כבר מזל בקי וידוע, הוא לא בזבז זמן,וניצל מיד את הפריווילגיה לשפר את מעמדו בישיבה.
נו, לא צריך להיסחף, לרביעייה הם לא הפכו, אלא יותר לכמו "השלישייה וגדי", החבורה והזנב, לאריות כמובן.
זו הייתה אחת משבתות תמוז, אחרי לימוד אחר הצהריים, בו וידאה החבורה והזנב להיכנס ראשונים לבית המדרש, ולצאת חמש דקות אחרי ישראל שולמן, המתמיד של הישיבה מינוס ארבע, אחריהם כמובן.
השמש עמדה בדיוק מול החלון שלהם וקרנה כמו שרק שמש של חודש תמוז בארץ ישראל יודעת.
מוטי וחיים נפנפו על פניהם במכסים של קופסאות נעליים, מבדרים את שערם לכל עבר.
"מי היה הטמבל שסגר את המאוורר תקרה שנייה לפני השקיעה?" הכתמים האדמדמים על לחייו של ארי הוסיפו למראה הכועס.
גדי זכר שחיים התעצבן מהרעש וסגר אותו אחרי שארי ומוטי יצאו, אבל ביכר בשתיקה, כרגיל ובקי.
"זה חום לא אנושי, אי אפשר להירדם ככה" הפטיר מוטי בייאוש.
"בואו נעשה את הטריק שעשינו עם שולמן לפני שנתיים" ארי התלהב מההברקה של עצמו.
"הוא לא ייפול בזה פעמים" חיים ריסן אותו.
"אז נמצא מישהו אחר שייכנס, זה מה שתוקע אותך? סדר אתה את הכיסא, אני אסדר את המזרן".
גדי הביט בתמיהה על הנעשה בחדר ממרומי מיטת הקומתיים, נו, אולי נהגו בכירי הישיבה לעצב את חדרם מחדש כל אימת שקצו בחום?
חיים לקח את הכיסא המשרדי המתגלגל שעמד בחדרם וסובב אותו כך שהמשענת עמדה סנטימטרים ספורים מהמתג של המאוורר, ארי שלף את המזרון הדק מהמסגרת של המיטה והשכיב אותו לאורך כך שפאה אחת נשענת על רגליו של הכיסא והפאה השנייה נושקת למשקוף הדלת.
"לייזרוביץ' בא הנה!" קרא ארי ליוסף לייזרוביץ' מהחדר שמולם.
"רגע, מה אתם עושים?" האסימון נפל לגדי בסופו של דבר.
"הוא ידליק את המאוורר בלי לדעת, בשביל קצת אוויר תגרמו לו לחלל שבת?"
"גדי, עם כל הכבוד אליך, בא תשאיר את הפסק ההלכתי למי שקצת מבין בזה, הא?"
הם בהחלט בקיאים בהלכות שבת יותר ממנו, הוא לא יודע אם עבור לייזרוביץ' זה נחשב מתעסק או פסיק רישא, אולי באמת כדאי שישאיר את העניין למומחים.
הוא שתק, לא זה לא היה נראה כלל וכלל, השבת היא לא ספר החוקים של מדינת ישראל, לא מחפשים דרכים כדי לעבוד עליה, אבל מהי ההרגשה שלו מול הידיעה של ה"שפיצים"? הם בקיאים בהלכות טוב ממנו, איך הוא יבוא לאסור?
הוא חיבק את ברכיו מהמיטה למעלה, ממתין לבאות.
"לייזרוביץ', צריך פה עזרה דחוף!!!"
הידית ירדה, וחמשת הנוכחים בחדר היו עדים ל"קליק" שגרם למאוורר להתעורר לחיים.
הדלת דחפה את המזרון, שדחף את הכיסא, שלחץ על המתג, להפתעתם ולחרדתם של שלושה אריות, אחד זנב, אחד ראש ישיבה שבדיוק עבר במזדרון.
שלושה אריות עמדו במשרד שפופי כתפיים, אוחזים בידם מזוודה.
"אבל הָרֹאשְיבֶה, בדקנו, זה לא נחשב אפילו לספק חילול שבת".
הרב מנדלבוים העביר יד בזקנו המאפיר.
"נו, בחורים שמצאו פתח להתיר חילול שבת בלי פיקוח נפש? אני עוד לא הצלחתי, כאן אין לכם עוד מה לחפש".
גדי קיווה שמזלו יאיר לו פנים שנית עם חברי החדר החדשים.
Reactions: קובי האלוף., ר' מיילך ו-פנינה ריימונד3 //