פנאי דרוש - ספר מתח ברמה!

לא מדובר בלשון הרע, אלא בביקורת.
החפץ חיים זצ"ל בספרו כלל י"א סעיף ג' כותב: ודע כי כל הדינים שפירשנו בכללים אלו, הם דווקא כשקורא לדבריו במפורש - לשון הרע, אבל אם שהם ביקורת, אין בדבר שום איסור, ואדרבה מצוה היא. ומכאן תוכחת מגולה להמון שמדברין לשון הרע ואומרים שקשה להם לפרוש ממנו, בשעה שיש לפניהם עצה פשוטה כזאת שיכולין בקל לומר ביקורת היא זו, ומיד ניצלין מדינה של גהינום... עיי"ש באורך
 
החפץ חיים זצ"ל בספרו כלל י"א סעיף ג' כותב: ודע כי כל הדינים שפירשנו בכללים אלו, הם דווקא כשקורא לדבריו במפורש - לשון הרע, אבל אם שהם ביקורת, אין בדבר שום איסור, ואדרבה מצוה היא. ומכאן תוכחת מגולה להמון שמדברין לשון הרע ואומרים שקשה להם לפרוש ממנו, בשעה שיש לפניהם עצה פשוטה כזאת שיכולין בקל לומר ביקורת היא זו, ומיד ניצלין מדינה של גהינום... עיי"ש באורך
ציטוט כל כך חריג שרצתי לחפש את המקור בשביל לראות על מה מדובר והקשר הדברים. אבל אין כלל יא בחפץ חיים אשמח להפנייה ברורה למקור הציטוט
 
יש שכותבים ברמה נמוכה
יש שכותבים עלילות ילדותיות
יש שכותבים בסגנון משעמם
ויש שכותבים תכנים מרושעים
אך הגרועים מכל, הם אלה שכותבים לשון הרע!
ויש את אלה שירגישו החכמים מכולם, שאחרי 5 דפים של אשכול הדן בטיבם של ספרים - פעם לעומת היום - יצטדקו ויטיפו מוסר לכולם - לשון הרע!...
בוודאי, אסור לספר לשון הרע, וימשיכו ילדות בת מצווה ונערים מחוצ'קנים לכתוב על כל ספר "מעלףףףףףף", ובהתלהבות נרוץ לשים 70 ש''ח על הספר המדובר רק כדי להישאר ביד בסוף עם אוסף מילים חסרי רמה, אבל מה לעשות, אסור לומר אף מילה רעה על שום ספר...
אז עם כל הכבוד, כל סופר שמתחיל במלאכתו מודע לכך שיצירתו תהא נתונה לביקורת, וכל בר דעת קולט שהאשכול נפתח כדי לברר מהי רמת הכתיבה בספרים שונים שיוצאים היום, ואם זה לא לתועלת - אז מה כן?
(ובכלל, כל האשכולות בפרוג הם לשון הרע אחד גדול, זה מספר שהדרימי לא נח, ההוא מתלונן שפלאפון פלוני לא משהו, וכדומה למכביר)
 
יש את זהב אדום זהב שחור של גרשונוביץ מתח ברמה גבוהה עלילה קצת פחות אבל קשה להשיג אותם
יש לי אותם למי שירצה להשאיל,
דווקא הם לדעתי הספרים הכי פחות טובים שלו,

ספר טוב שלו שלא הוזכר פה הוא 'ברית של גנבים'.
 
ויש את אלה שירגישו החכמים מכולם, שאחרי 5 דפים של אשכול הדן בטיבם של ספרים - פעם לעומת היום - יצטדקו ויטיפו מוסר לכולם - לשון הרע!...
בוודאי, אסור לספר לשון הרע, וימשיכו ילדות בת מצווה ונערים מחוצ'קנים לכתוב על כל ספר "מעלףףףףףף", ובהתלהבות נרוץ לשים 70 ש''ח על הספר המדובר רק כדי להישאר ביד בסוף עם אוסף מילים חסרי רמה, אבל מה לעשות, אסור לומר אף מילה רעה על שום ספר...
אז עם כל הכבוד, כל סופר שמתחיל במלאכתו מודע לכך שיצירתו תהא נתונה לביקורת, וכל בר דעת קולט שהאשכול נפתח כדי לברר מהי רמת הכתיבה בספרים שונים שיוצאים היום, ואם זה לא לתועלת - אז מה כן?
(ובכלל, כל האשכולות בפרוג הם לשון הרע אחד גדול, זה מספר שהדרימי לא נח, ההוא מתלונן שפלאפון פלוני לא משהו, וכדומה למכביר)
צודק. משני העברים בהם אני מסתכלת.
וממה שידוע לי מחברה סופרת ששאלה רב - כל עוד הביקורת היא לגופו של ספר ולא של הסופר, מותר להביע דעה באופן מהוגן.
ואם הביקורת נאמרת באופן בונה ונכון - סופר מלכתחילה אמור לרצות לקבל אותה...
 
ואם הביקורת נאמרת באופן בונה ונכון - סופר מלכתחילה אמור לרצות לקבל אותה...
מנין שהסופר קורא בפרוג?
בשביל לתת ביקורת לסופרת אמורים לכתוב אותה לאלפי אנשים או במייל האישי של הסופרת?
קראתי לאחרונה ספר עלוב של סופרת ידועה
ממש הופתעתי לרעה, כתוב מתחת לכל רמה מקצועית, וברור שלא חקרה מינימום מינימום של רקע
לי זה גרם להפסיק לקחת ספרים שלה מהספריה
ואחותי אמרה שכל החברות שלה (בנות העשרה) ממש נהנו ממנו
אז מה? מותר לי לכתוב פה את שם הספר והסופרת?
איך ייצא לסופרת רווח מזה שכולם פה לא יקנו אותו?
גם בנות העשרה שלכאורה לא מעניין אותן סתירות (קריטיות) בעלילה?
איזה התר מעניין זה?
 
מנין שהסופר קורא בפרוג?
בשביל לתת ביקורת לסופרת אמורים לכתוב אותה לאלפי אנשים או במייל האישי של הסופרת?
קראתי לאחרונה ספר עלוב של סופרת ידועה
ממש הופתעתי לרעה, כתוב מתחת לכל רמה מקצועית, וברור שלא חקרה מינימום מינימום של רקע
לי זה גרם להפסיק לקחת ספרים שלה מהספריה
ואחותי אמרה שכל החברות שלה (בנות העשרה) ממש נהנו ממנו
אז מה? מותר לי לכתוב פה את שם הספר והסופרת?
איך ייצא לסופרת רווח מזה שכולם פה לא יקנו אותו?
גם בנות העשרה שלכאורה לא מעניין אותן סתירות (קריטיות) בעלילה?
איזה התר מעניין זה?
אני חושבת שזה כל אחד לפי הרגשתו וההיגיון הבריא שלו, בתקווה שיש כזה.
לי אישית לא בוער לכתוב בין אלפי תגובות של 'מעלףףףף', 'אין על הספר הזה בעולם!' ו'יואו, יואו, אמהלה ואבהלה! אתם חייבים לקנות דחוף!' את דעתי על הספר. בד"כ אופן התגובה די מעידה על גיל המבקר, סגנונו ואיכות הספרות אותה הוא צורך. ודווקא מתגובות כאלה, אם הן שולטות בשיח, אני אבין אם הספר מתאים לי (מסתבר שלא. לא מתאים).
אבל אני לא רואה בעיה לתת סייג על ביקורת מחמיאה ומפורטת במיוחד, או כשניק כלשהו מבקש חוות דעת ניטרלית, ש: היה כך וכך (נקודת זכות אחת - כתיבה, סגנון, עלילה, דמויות... אם אפשר למצוא) אבל חושבת ש.../ היה חסר לי.../ נראה ש... / תואם יותר ל... (נוער צעיר אולי, במקרה שהצגת)
כלומר לא לקטול, אלא כן להציג את הזווית שפחות מתאימה לי ובמילים נאותות. כמו שהיית רוצה לקבל בעצמך.
זה גם די תקף לכל דבר בחיים, לא רק לספרים. ככה חושבת.

כמובן שהחבל דק, ומביקורת אפשר להגיע ללשון הרע, ולכן אם יש ספק או שלא יודעים להתנסח באופן ראוי - עדיף להימנע.
 
סיכון מחושב כמה רמות מעל זמן שאול שמתחיל מעולה עם עלילה היסטורית משובחת ומתמסמס בדרך בצורה ממש כואבת עד לסוף העלוב מאד....(חסיד עצום של כתיבתו של הרה"ח רב יאיר וינשטוק , בזמן שאול הוא קצת פיספס).

ואגב הוא עצמו כתב בבקהילה ששני הספרים הכי משובחים שלו הם קשר גורדי ובלתי הפיך, גם לפי מה שנראה לו כסופר, וגם לפי הפידבק מהקהל, אם שואלים אותי (ואף אחד לא שואל....) קשר גורדי טוב ועמוק יותר, יצירת מופת של ממש חובת קריאה לצעירים שלא קראו!
 
החפץ חיים זצ"ל בספרו כלל י"א סעיף ג' כותב: ודע כי כל הדינים שפירשנו בכללים אלו, הם דווקא כשקורא לדבריו במפורש - לשון הרע, אבל אם שהם ביקורת, אין בדבר שום איסור, ואדרבה מצוה היא. ומכאן תוכחת מגולה להמון שמדברין לשון הרע ואומרים שקשה להם לפרוש ממנו, בשעה שיש לפניהם עצה פשוטה כזאת שיכולין בקל לומר ביקורת היא זו, ומיד ניצלין מדינה של גהינום... עיי"ש באורך
אבל בכל זאת - לא מדובר בלשון הרע מסיבה ברורה: החפץ חיים מדבר במקרה שבו מדברים לשון הרע לשם שיחה, אבל אם לכתוב על ספר שהוא לא כ"כ טוב, ועל השני לכתוב אחרת - זה לשון הרע, אז מצוין. אתם מוזמנים למחוק חצי מהאשכולות בפרוג א"כ.
 
סיכון מחושב כמה רמות מעל זמן שאול שמתחיל מעולה עם עלילה היסטורית משובחת ומתמסמס בדרך בצורה ממש כואבת עד לסוף העלוב מאד....(חסיד עצום של כתיבתו של הרה"ח רב יאיר וינשטוק , כאן הוא קצת פיספס)
בדיוק מה שאמרתי, כל הספר בעלילה מאוד מעניינת, אבל הסוף... לא יצא משהו בכלל.
וזמן שאול - פחות מתח, אבל לדעתי נגמר ומתחיל איך שספר צריך להראות...
 
השיחה עם מייק (אני מרגיש רגיש, מעט אדיש...) עדיין גורמת לי לצחוק
"באורח חיים חדיש, מתקרב לגיל של ישיש"...
זה לדוגמא מין אתנחתא קומית שלא תמצא בספרים של היום,
כשאני קורא ספרים של היום - לדוגמא דופלקטים, כמה שזה כתוב טוב ויפה, אבל לפעמים מרגיש שהעלילה רצה מידי, אין זמן עיכול. סופר טוב כמו גרשנוביץ - שגם יודע לתת פייט מבחינת הומור חד ואיכותי - עושה את זה מידי פעם, כדי לתת לקוראים קצת "לנוח" כביכול מרצף האירועים, אבל עדיין שומר את הקורא בעניין.

לדעתי הסיבה שהסופרים נטו מתמקדים במתח וברצף ההתרחשויות המהיר, ושוכחים את נשמת הדמויות, ואת ההומור שבין לבין, הומור והפוגה קומית הוא חובה לדעתי בספר מתח טוב, (מ. ארבל היה אלוף העולם בזה....) , ואפילו חלק שלם בספר שהולך אחורה מבחינת המתח והקצב, והוא רגוע יותר ונגוע עמוק בנבכי הדמויות , וזה מה שמבדיל בין סתם ספר מתח ליצירת מופת.
 
אשכול ממש מוסיף ומאלף
לא מעעעלףףף...
מתחבר מאוד לטיעונים של @טוב עין ו@נתי רוזן

אוסיף רק את השנקל שלי:

אם חסר משהו באלפי המותחנים של היום, זה מחסור חמור בסופרי מתח גבריים - שמתם לב מי הדמויות המיתולוגיות שהוזכרו? מ. ארבל, חיים גרינבוים וח. אליאב.
לא כי חסר משהו בספרות הנשית, אלא כי ז'אנר המתח העמוק, המקיף שיכול לסחוף אותך אל תוך העלילה, לחבר לדמויות ולצלול לעולמות אחרים הוא משום-מה גברי.
אגב, זה ככה גם בספרות הכללית
(דן בראון, דניאל סילביה ועוד)
.
לא יודע לשים את האצבע ממה זה נובע, אבל כך הרגיש לי אצל עשרות מסופרות המתח שקראתי.
אולי זה מחסור בתיאור דמות ה'נבל'? (לנשים יותר קשה להכניס לעולם הרגשות של הנבל והמושחת בסיפור)
אולי זה קצת חוסר בהתמצאות נכונה ותחקיר רקע מספק? (סקרנות וידע עולם ככלל זהו יותר טבע גברי, גם היום עמוק לתוך הפמיניזם החרדי)
כי לעומת זאת בספרי עלילות הרגש - לא חסר סיפורת נשים משובחת, אז אולי זה באמת מהסיבה הנ"ל..
 
לא כי חסר משהו בספרות הנשית, אלא כי ז'אנר המתח העמוק, המקיף שיכול לסחוף אותך אל תוך העלילה, לחבר לדמויות ולצלול לעולמות אחרים הוא משום-מה גברי.
לא יודע לשים את האצבע ממה זה נובע, אבל כך הרגיש לי אצל עשרות מסופרות המתח שקראתי.
אולי זה מחסור בתיאור דמות ה'נבל'? (לנשים יותר קשה להכניס לעולם הרגשות של הנבל והמושחת בסיפור)
אולי זה קצת חוסר בהתמצאות נכונה ותחקיר רקע מספק? (סקרנות וידע עולם ככלל זהו יותר טבע גברי, גם היום עמוק לתוך הפמיניזם החרדי)
תלוי...
לצורך הדוגמה יונה ספיר, היא היום אחת מהשיאים של ספרי המתח בציבור החרדי - גם במה שהזכרת,
לעומת זאת... כשהיא כותבת בתור רות רפפורט, יש איזשהו משהו אחר... רוב המותחנים שלה [חוץ מלדוגמה 'האנשים מקצה המחנה' 'הילדים מקצה המחנה' 'אלמונית מקצה המחנה' וכו'] כתובים בתור יונה ספיר, ושם יש פחות זרימה - אבל תוכן הרבה יותר משובח.
 
אשכול ממש מוסיף ומאלף
לא מעעעלףףף...
מתחבר מאוד לטיעונים של @טוב עין ו@נתי רוזן

אוסיף רק את השנקל שלי:

אם חסר משהו באלפי המותחנים של היום, זה מחסור חמור בסופרי מתח גבריים - שמתם לב מי הדמויות המיתולוגיות שהוזכרו? מ. ארבל, חיים גרינבוים וח. אליאב.
לא כי חסר משהו בספרות הנשית, אלא כי ז'אנר המתח העמוק, המקיף שיכול לסחוף אותך אל תוך העלילה, לחבר לדמויות ולצלול לעולמות אחרים הוא משום-מה גברי.
אגב, זה ככה גם בספרות הכללית
(דן בראון, דניאל סילביה ועוד)
.
לא יודע לשים את האצבע ממה זה נובע, אבל כך הרגיש לי אצל עשרות מסופרות המתח שקראתי.
אולי זה מחסור בתיאור דמות ה'נבל'? (לנשים יותר קשה להכניס לעולם הרגשות של הנבל והמושחת בסיפור)
אולי זה קצת חוסר בהתמצאות נכונה ותחקיר רקע מספק? (סקרנות וידע עולם ככלל זהו יותר טבע גברי, גם היום עמוק לתוך הפמיניזם החרדי)
כי לעומת זאת בספרי עלילות הרגש - לא חסר סיפורת נשים משובחת, אז אולי זה באמת מהסיבה הנ"ל..
מסכימה שהסופרים הגדולים בעולם הם גברים
(אפשר להוסיף את ניל גיימן, דיוויד בלדאצ'י, וסטיבן קינג)
לא ראיתי שחסר משהו לכתיבת מתח של נשים, חוי בר, יונה ספיר ומאיה קינן הן דוגמאות מצויינות לכך. והמחקר שהן מבצעות לא נופל באיכותו ורמתו ממחקרים של קולגות גבריים.
ממתי סקרנות וידע עולם זה יותר טבע גברי?? כשאני מביטה סביבי זה לחלוטין הפוך.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

מאמרים שיכולים לעניין אותך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה