אני מנסה להבין, למה לא למכור את הדירה, לגור בשכירות 30 שנה, להשקיע את הכסף במחקה אס אנד פי ולקבל בסוף פי 32 (עם ריבית דריבית)
כך יצא, שבעוד שלושים שנה, אני אפדה את ההשקעה עם 40 מיליון שקל, ואקנה דירה לי ולכל ילדי.
יצא לי יותר זול מהמשכנתא.
חשבנתי לפי ממוצע רווח שנתי של 13 אחוז.
למה למכור את הנכס היחיד שיש לך ולסכן אותו, בזמן שאתה יכול לקחת עליו משכנתא חלקית?
באמת, אחי – למה להחזיק בנדל"ן כשאפשר לחיות על תקווה, שכירות ואקסל?
אתה מצייר תרחיש שבו אתה מוכר את הדירה, משקיע הכול במדד S&P, שוכר דירה 30 שנה, עושה 13% תשואה בשנה (בכיף!), ואז יוצא לפנסיה עם 40 מיליון שקל ביד ופותח חברת נדל"ן לילדים.
רק מה? שכחת פרט קטן – קוראים לזה מציאות.
1. 13% תשואה קבועה לשנתיים זה נס. ל-30 שנה? זה מדע בדיוני.
אם היית באמת מצליח לשמור על זה בעקביות, קרנות גידור היו מחזרות אחריך. בפועל, גם משקיעים מחושבים מפסידים את הראש בפאניקה של נפילות שוק – שלא לדבר על מסים, דחפים רגשיים, אירועים גלובליים וסתם חוסר מזל.
2. שכירות היא מצוינת – כל עוד אתה צעיר, רווק ומוכן שיגידו לך מתי לעזוב.
תנסה להיות שוכר בן 72 עם פנסיה מקרטעת ובעל בית צעיר שפתאום רוצה למכור. תראה כמה מהר יימחקו לך החלומות על "חופש כלכלי".
3. למה למכור את הדירה כשאפשר לרתום אותה לטובתך?
יש לך נכס? תשתמש בו. קח עליו משכנתא חלקית, תשקיע את ההון שנותר בתיק מפוזר בשוק ההון – ופתאום אתה גם משקיע מתוחכם וגם ישן בשקט בבית שהוא שלך.
4. בעתיד אולי תוכל לקנות דירה עם הרווחים. ואולי גם תזכה בלוטו.
מחירי הנדל"ן לא באמת יורדים פה, ובטח שלא בקצב שאתה מדמיין. אז בהצלחה לקנות "דירה לי ולכל ילדי" בעוד 30 שנה – בתקווה שלא תצטרך קודם למכור את האייפון כדי לשלם את שכר הדירה.
בשורה התחתונה:
הרעיון נשמע מבריק כשמציירים גרף צבעוני עם ריבית דריבית. אבל בפועל? זו הימור על כל מה שיש לך – רק בשביל הסיכוי שאולי, מתישהו, תוכל לקנות את מה שכבר יש לך היום.

Reactions: בסיבי1 //