קופירייטינג מודל הפרסום מארה''ב

[שוקו ציפס]

עוד תחום שהשוני מאוד בולט הוא עיצוב מוצר ובפרט תרופות, אין מה להשוות, זה כמעט עושה לתרופות בארץ מראה לא מקצועי...

 

[ציפי כאן]

ההבדל כמובן חד וברור לטובת הפרסומות החוצניקיות
לדעתי הנקודה היא- הפניה אל הרגש ולא אל השכל
התייעצתי לפני תקופה עם יועץ אסטרטגיה מאד גדול מהמגזר הכללי והוא הסביר לי שבמגזר החרדי רגילים לדבר בסיסמאות...
אולי בגלל החכמה המיוחדת והשכל החד אנחנו/ הלקוחות שלנו נוטים לאהוב פרסומות שיש בהן 'הברקה' או משפט חכם, במקום להתמקד בתועלת שתהיה לצרכן.
שלא לדבר על מגזיני הפרסום שם הרמה של הפרסומות גם מבחינה קריאיטיבית וגם מבחינה עיצובית שואפים לאפס.
שאלתי אותו- ועובדה שזה עובד... הוא ענה- זה יכול לעבוד יותר טוב...

ואם תרצו עוד נישה שההבדל מאד בולט בה זה בסרטי התדמית החרדיים, שם צריך לצעוק כמה שיותר בקול ש"אנחנו הכי הכי..." כשלמעשה הדרך הנכונה היא להעביר את הרגש של המותג דרך סיפור/ תהליך שמחבר את הצופה רגשית.

אכן, זה אתגר רציני. אבל אני לא בטוחה שבעלי העסקים החרדיים בנויים לשינויים מסוג כזה בשלב זה, כי כשאתה מציע להם פרסומת על זו הדרך הם טוענים שלא אמרת כלום...

 

[מכה מנצחת]

עוד סימפטום ישראלי
להכניס הרבה מסר בכל מודעה
כי אם הוא משלם אז הוא רוצה לפרסם עולם ומלואו
ואם יש חלל ריק חבל על המקום/להגדיל את הטקסט שיתפוס את כל החלל וכדו'

כמובן לא כל הלקוחות אבל בהחלט זה קיים

 

[גבריאל פ.]

עוד סימפטום ישראלי
להכניס הרבה מסר בכל מודעה
כי אם הוא משלם אז הוא רוצה לפרסם עולם ומלואו
ואם יש חלל ריק חבל על המקום/להגדיל את הטקסט שיתפוס את כל החלל וכדו'

כמובן לא כל הלקוחות אבל בהחלט זה קיים

סוג של לנצל כל ס"מ בחנות כי משלמים על כל ס"מ ארנונה שכירות. חשמל.

 

[שימיגם]

הפרסומים שם מבטאים חומרניות בצורה מוגזמת
שלא תתקבל בעין יפה אצל העיתונים החרדים בארץ
למשל צלחות מלאות אוכל מגרה עם כל ה"שמאלץ"
[לדוגמה, הפרסומת שהראו כאן קודם שהילד והאבא מביטים בערגה בבקבוק שוקו.
בארץ, יש הרבה שיחשבו שקשר אבא-ילד הוא הרבה יותר מבקבוק שוקו...]

כל מילה!
חוץ מהשורה האחרונה..
כאן בארץ הוועדות הרוחניות של העיתונים לא יתנו לזה לעבור

 

[נחמי בלר]

הדיון כאן מעניין ובמקום.
אני הייתי מנתחת את ההבדלים המהותיים מעט אחרת.
מבחינת הברקות, חריפות, תחכום, המודעות הישראליות במגזר שלנו שואפות ליותר.
מבחינה ויזואלית, קורקטית, מכירתית - המודעות בארה"ב לוקחות ובענק.
אממה,
סינתזה של שניהם לא ממש תביא תוצאות מוצלחות. למה?

הקהל הישראלי, החרדי בדווקא, מקבל מאד מאד בחשדנות מודעות ריקות מדי. (לא רק הלקוח, אלא הצרכן עצמו) כל מודעה שתשדר משהו ריק מדי הן בויזואל והן במסר, לא תתקבל טוב.
כמובן, מודעה שמדי תדגיש את הנאות העוה"ז, תיפסל על הסף.

כותרת כמו כאן למשל: ליהנות משני העולמות, כשעולם אחד הוא שוקולד צ'יפס והשני הוא עוגיה - בחיים לא היתה מתקבלת יפה בעיני הצרכן. (שני העולמות זה לפחות עולם הבא אחד ועולם הזה, וגם זה, מסר שזקוק לתמיכה רצינית כדי שיעבור חלק בציבור. אז ששני העולמות יהיו שניהם מלאי סוכר חומרי? לא יקרה.) לא מדברת כרגע על המבקרים בכלל.
לעומת זאת, כותרת מתפלפלת ומלל והסברים ודוגמאות - לראש האמריקאי זה מתיש, טרחני, מיותר, מרחיק. דברו ישר. הפרסום הוא פרסום. העוגיה היא עוגיה. עולם הבא הוא עולם הבא, ודבר איתי עליו כשתראה לי גמרא חדשה עם תרגום באותיות מאירות עיניים. בארץ הכל יותר כמו סבך של חוטי חשמל, זה קשור לזה קשור לזה קשור לזה. חלוקה למדורים לא מתקבלת בברכה.


- דוגמא נוספת שהביאו כאן: איפה אתה בחול המועד? אני בבעקיטשע שלי.
למכור בעקיטשע חסידי סתם כלבוש מלכותי ויפה לחג? ס'פאסט נישט. הצרכן החרדי הישראלי לא היה סובל את המסר. דברו על הרגשת בני מלכים, אם כבר. וגם, אל תיסחפו מדי. (ואכן לשם הולכת רוב התעשייה של ביגוד חסידי בארץ)
בארה"ב זה העלה חיוך. וואו. קלעו. חמוד. יופי. לא מתעמקים בשלב המסר, מתייחסים למודעה כמודעה גרידא. באה למכור.

עד כאן בינתיים

 

[גבריאל פ.]

הנה עוד פרסום וואו
למי שלא מבין (אידיש)
עמוד ראשון. הבחור המיוחד עם תמונה יפה ממוסגרת מהבר מצוה כשהכל מתקתק.. דפדפו לעמוד הבא.
עמוד אחרי. השקעה של שנים שיש מאחורי התמונה והבחור שהגיע לרגע זה שיכול לדבר ולחגוג את הבר מצוה..
ארגון המספיק בארה"ב

נ.ב. אין לי את המקורי אז צילמתי


עמוד 1

עמוד 2

 

[נחמי בלר]

מודעה מעולה בכל קנה מידה.
מדובר דווקא קצת באנטי תזה לפרסום האמריקאי שהוא ויזואל חזק ומעט מסר ועוד יותר מעט מלל.
מה שכן, בולט כאן שוב מאד הויזואל המדהים והעיצוב ללא שום פשרות ועיגולי פינות.
המשרד הזה, בכלל, מתמחה בעמותות ובמהלכים ארוכים.

 

[לבלוב]

עוד אחד

 

[גבריאל פ.]

עוד אחד
צפה בקובץ המצורף 890392צפה בקובץ המצורף 890393

בהחלט סדרה יפה
יש כבר עוד סוג משבועות ואפיית עוגה.. התפרסם השבוע. עוד לא צילמתי..

 

[גבריאל פ.]

 

[ביזנסטורי - אילה]

הדיון כאן מעניין ובמקום.
אני הייתי מנתחת את ההבדלים המהותיים מעט אחרת.
מבחינת הברקות, חריפות, תחכום, המודעות הישראליות במגזר שלנו שואפות ליותר.
מבחינה ויזואלית, קורקטית, מכירתית - המודעות בארה"ב לוקחות ובענק.
אממה,
סינתזה של שניהם לא ממש תביא תוצאות מוצלחות. למה?

הקהל הישראלי, החרדי בדווקא, מקבל מאד מאד בחשדנות מודעות ריקות מדי. (לא רק הלקוח, אלא הצרכן עצמו) כל מודעה שתשדר משהו ריק מדי הן בויזואל והן במסר, לא תתקבל טוב.
כמובן, מודעה שמדי תדגיש את הנאות העוה"ז, תיפסל על הסף.

כותרת כמו כאן למשל: ליהנות משני העולמות, כשעולם אחד הוא שוקולד צ'יפס והשני הוא עוגיה - בחיים לא היתה מתקבלת יפה בעיני הצרכן. (שני העולמות זה לפחות עולם הבא אחד ועולם הזה, וגם זה, מסר שזקוק לתמיכה רצינית כדי שיעבור חלק בציבור. אז ששני העולמות יהיו שניהם מלאי סוכר חומרי? לא יקרה.) לא מדברת כרגע על המבקרים בכלל.
לעומת זאת, כותרת מתפלפלת ומלל והסברים ודוגמאות - לראש האמריקאי זה מתיש, טרחני, מיותר, מרחיק. דברו ישר. הפרסום הוא פרסום. העוגיה היא עוגיה. עולם הבא הוא עולם הבא, ודבר איתי עליו כשתראה לי גמרא חדשה עם תרגום באותיות מאירות עיניים. בארץ הכל יותר כמו סבך של חוטי חשמל, זה קשור לזה קשור לזה קשור לזה. חלוקה למדורים לא מתקבלת בברכה.


- דוגמא נוספת שהביאו כאן: איפה אתה בחול המועד? אני בבעקיטשע שלי.
למכור בעקיטשע חסידי סתם כלבוש מלכותי ויפה לחג? ס'פאסט נישט. הצרכן החרדי הישראלי לא היה סובל את המסר. דברו על הרגשת בני מלכים, אם כבר. וגם, אל תיסחפו מדי. (ואכן לשם הולכת רוב התעשייה של ביגוד חסידי בארץ)
בארה"ב זה העלה חיוך. וואו. קלעו. חמוד. יופי. לא מתעמקים בשלב המסר, מתייחסים למודעה כמודעה גרידא. באה למכור.

עד כאן בינתיים

מדוייק.
בעיקר זה:

מבחינת הברקות, חריפות, תחכום, המודעות הישראליות במגזר שלנו שואפות ליותר.
מבחינה ויזואלית, קורקטית, מכירתית - המודעות בארה"ב לוקחות ובענק.

והסיבה פשוטה:
היקף קהל היעד הספציפי.
ותקציב.
ששניהם כרוכים זה בזה.
(למי אתה מייעד את המודעה שלך? לחסידים ממוצא הונגרי דווקא? מבני ברק? בגיל 30?
יפה. כמה יש לך?
לעומת זאת, כמה יש חסידים ממוצא הונגרי בבורו פארק לבד? בני 30?)
ברגע שאתה פונה לקהל יעד יותר ספציפי,
והוא הרבה יותר גדול,
שווה לך להשקיע יותר.

עוד נקודה חשובה:
בארה"ב יש הרבה יותר מודעות לחשיבות של קריאייטיב נכון ומדוייק.
בעלי עסק מכירים את המציאות הזאת,
מוכנים להשקיע את הזמן ואת הכסף כדי שהמותג שלהם יעבוד יותר טוב.
לא סתם ביזנס'מן הוא מושג באנגלית שאין לו תחליף עברי...

הישראלים אוהבים לחשוב מה ימכור להם עכשיו יותר מהר בתכל'ס
ולא מתעכבים על הטווח הרחוק.
(שמה כאן קישור עם הסבר שכתבתי בקהילת הסופרים על השיטה העסקית הישראלית
https://www.prog.co.il/threads/אלי-לומד-להיזהר.674777/post-9298328 )
הם ישקיעו יותר בתיחכום שכולם מבינים, ובדברים שייראו "יפה".

וכמובן,
הטענה החומרית:
אצלינו נוטים "להחליק" את העובדה שמשקיעים כל כך הרבה בתמונה או בארוע
או באוכל או בבגד....
הצרכן מעדיף לשכנע את עצמו שהגשמיות שהוא קונה היא אמצעי בדרך למטרה רוחנית נעלה כלשהי.
פשוט,
צרכי קהל היעד שונים וממילה אופי הפנייה אליהם.

וואו,
הלאיתי אתכם...

 

[גבריאל פ.]

עילית חברה ישראלית מפרסמת בארה"ב
יופי של מודעה. נקי ומרגש..

 

[גבריאל פ.]

תרגום
3 דברים לא צריך מקרר בטיסה. דרכון. כטיס טיסה. ו.. חלב
פרסום לחלב ללא צורך בקירור עד הפתיחה..
אהבתי

 

[ESTI.]

צפה בקובץ המצורף 897966

צפה בקובץ המצורף 897968

מה הרעיון של המודעה הזו?
לא הבנתי...

 

[גבריאל פ.]

מה הרעיון של המודעה הזו?
לא הבנתי...

עמוד ראשון אתה רואה תמונה מושלמת של הילד המיוחד..

בעמוד (עמוד כפול) אחרי זה אתה רואה מה שיש מאחורי הקלעים של התמונה. איך הגיעו לתמונה מושלמת זו..
הרעיון שמאחורי כל ילד מיוחד שאתה רואה ברחוב או באירוע יש המון השקעה של צוות ארגון המספיק

 

[גבריאל פ.]

עוד סדרה מדהימה המגיע מארה''ב

שתי סצנות חדשות אותנטיות ומדהימות לקמפיין העולמי של דרשו הלכה, בהפקה מהירה ומקצועית של יענקלה קרישבסקי. צילום: יוסי גולדברג משרד פרסום: DartMedia

יצויין כי שתי התמונות הינו מתוך סדרה של כמה תמונות לפני (ואחרי..) רק שזה צולם בארץ..

 

[חמצוץ]

וואו,
הלאיתי אתכם...

ממש לא הלאית. היה מרתק.
אני חושב שאפשר להגדיר את זה בקצרה, שהציבור החרדי בארה"ב הרבה יותר מפולח מצד עצמו. אתה יכול להתאים את הקמפיין שלך ברמת דיוק גבוהה לתושבי קווינס, ברוקלין, מונרו, בארא פארק, וכן על זה הדרך.
אין סלט אחד גדול כמו בארץ. נכון שגם פה אפשר לומר שזה מפולח אבל ברמה נמוכה הרבה יותר...
מקסימום ברמת טלזסטון או רכסים. לכל היותר.
הציבור החרדי שם (החסידי בכלל) התכנס לתוך עצמו.
ככלל, מתי יעתיקו את מודל המגורים הזה אצלנו בארץ...
תהיה עיר לבוגרי חברון, עיר ל"מחבלים", אופס, בעיה. מה נעשה עם גור?

 

[אלעזר 1]

ככלל, מתי יעתיקו את מודל המגורים הזה אצלנו בארץ...

זאת הייחודיות שלנו. כל עם ישראל ביחד.
קוראים לזה 'ישראלי'.

 

[גבריאל פ.]

זה מה שאני (הנהג) רואה בכביש - שחור
תלבשו אפוד זוהר