נושא החודש // תמוז תש"פ // צדיקים

  • הוסף לסימניות
  • #1
על צדיקים וצדקניות, מראשית כל הדורות ועד ימינו, יש לכם מה לומר.
יש לנו להודות.

מהאבות הקדושים והשבטים הטהורים, משה ואהרן, זקנים ונביאים, תנאים ואמוראים, סבוראים וגאונים, ראשונים ואחרונים -
עד לגדולי ישראל בדורות האחרונים ודורנו, ראשי ישיבות ואלופי תורה, אדמו"רים ומנהיגי קהילות, נסתרים וגלויים.

אותם לפידי אש בהם זיכה אותנו הבורא, למען נכיר גודלו ותפארתו.

שירו להם שיר הלל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נזכרתי שיש לי שיר שכתבתי בשנה שעברה לרגל ג' תמוז:

לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר,
אַךְ יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לְמִי שֶׁאָהַב אֶת כֻּלָּם -
אִישׁ אִשָּׁה וָטַף.

יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לַחִיּוּךְ הַמַּלְאָכִי
שֶׁתָּמִיד שָׁכַן עַל שְׂפָתָיו,
לָעִדּוּד וָהַצָּעַת הַכָּתֵף.

יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לָאוֹר הַבּוֹהֵק
שֶׁקָּרַן מִפָּנָיו,
לַחִבָּה וְהַמַּבָּט הַמְּלַטֵּף.

לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר,
אַךְ יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לְמִי שֶׁהַכֹּל הָיוּ בָּנָיו
וְעַתָּה, יְתוֹמִים מֵעֵת שֶׁנִּקְטַף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בית כ‎ֶּנסת אביר יעקב - תפארת ישראל, שכונת כובשי אילת - דימונה, בין מנחה לערבית.

היום, רבותי, יום ההילולא של עטרת ראשנו, מאור עננו, רוח אפנו, רבנו הסדיח המלוב"ן ריבי אבנר ברדוגו עליו השלום.
אוושת התרגשות נשמעה בקהל הקטן. אה, צדיק ריבי אבנר זכותו יגן בעדנו אמן.

הרב- אברך יקר מירוחם הסמוכה - המשיך בדבריו.
לכבוד יום פקודת שנתו, נספר כאן מעשה פלא, שהיה מפורסם בקרב יהודי רבאט והגלילות.

ישבתי ונשמתי לקרבי את האווירה הנינוחה. ריח קלוש של מיני בשמים ריחף באוויר, לצד ארומה של טורקי חזק עם שדרוגים לא מוכרים. שלט צבעוני גדול של "בריך שמיה" נתלה על הקיר, ותחתיו הקדשה לעילוי נשמת אלברט בן יקוט. כסאות מרופדים קטיפה כחולה, ובקיצור בית כנסת של עדות המזרח על פי כל הכללים.
אני יושב עם חיוך דק השמור לחכמולוגים בעיני עצמם, ומאזין לשרשרת מופתים פלאיים שעשה הצדיק, כאשר מפעם לפעם הקהל משתתף באנחות התפעלות.

"הצדיק גזר אומר, ותוך רגע כמימריה המרכבה נכנסה הישר לחדרו הפרטי של המושל, הצדיק לקח את כתב השיטנה וקרעו לגזרים, וחזר מיד למסור את השיעור. וכל הנוכחים לא הרגישו בדבר מרוב המהירות".
אה, א געוואלדיגע מעשה.


הסתיים הסיפור והתחילה תפילת ערבית.
כל שמונה עשרה הייתי מהורהר. מדוע "אצלנו" לא עוברים במסורה מעשיות מעין אלה. האם זה נועד לחזק את האמונה בכוחו של הצדיק?
"אצלנו" הסיפורים אינם על צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אלא הקב"ה גוזר וצדיק מקיים.
שמעתי פעם אמרה נאה, מי שמאמין לכל מה שכתוב ב"כל סיפורי הבעל שם טוב" הרי הוא שוטה, ואם אינו מאמין שהיה יכול להיות הרי הוא כופר.

התפילה הסתיימה, המתפללים יצאו והגבאי נעל את בית הכנסת.
ישבתי בתחנת האוטובוס והשתעממתי. לפתע נזכרתי שיש אצלי עלון שעוד לא קראתי.
והנה נמצא בו כתוב לאמר:

ובספר מזקנים אתבונן ח"ו עמ' 143
עוד סיפר מרן [הגראי"ל זצ"ל] על האור שמח מדווינסק: סמוך לעיר דווינסק זרם נהר. פעם אחת הנהר עמד להציף את העיר [באירופה הנהרות קופאים מתחילים להפשיר השלגים שבהרים יש זרימה אדירה של מים באופן רגיל בד בבד עם הפשרת השלגים בהרים גם הקרח על הנהרות נמס, ואז אותם כמויות מים זורמים באפיק הנהר אולם אם הקרח שבנהר לא נמס אין למים דרך לעבור ומצטברים ומציפים את כל העומד בדרכם]

ובכוח תורתו גזר האור שמח על הנהר ונפתח, וזרמו המים והעיר ניצלה והתקדש שם שמים לא רק בעיני היהודים, אלא גם בעיני הגוים וראו שהבריאה משועבדת לצדיק.

והוסיף מרן שהיה שם אחד שהיה רחוק מתורה ומצות, ונהיה דמות חשובה בעיני הרחוקים מתורה ומצות, ולמרות שאורח חייו היה רחוק מאידישקייט, היה מספר על מראה מלא הוד זה שהשאיר בו חותם שהצדיק שולט על הטבע, וכן כתב זאת בספר שכתב", [ובודאי הכונה להנ"ל א"ה (איסר הראל, @יאן) בספר ביטחון וכו'].

מקור
: סיפור ליטאי עממי, מפי השמועה


נהר דווינא.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר,
אַךְ יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לְמִי שֶׁאָהַב אֶת כֻּלָּם -
אִישׁ אִשָּׁה וָטַף.

יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לַחִיּוּךְ הַמַּלְאָכִי
שֶׁתָּמִיד שָׁכַן עַל שְׂפָתָיו,
לָעִדּוּד וָהַצָּעַת הַכָּתֵף.

יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לָאוֹר הַבּוֹהֵק
שֶׁקָּרַן מִפָּנָיו,
לַחִבָּה וְהַמַּבָּט הַמְּלַטֵּף.

לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר,
אַךְ יֵשׁ בִּי גַּעְגּוּעַ
לְמִי שֶׁהַכֹּל הָיוּ בָּנָיו
וְעַתָּה, יְתוֹמִים מֵעֵת שֶׁנִּקְטַף.

משובח.
מעלה זווית נוספת, נקודת מבט מרתקת, שלא חשבתי עליה מעולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בית כנסת אביר יעקב - תפארת ישראל, שכונת כובשי אילת - דימונה, בין מנחה לערבית.

היום, רבותי, יום ההילולא של עטרת ראשנו, מאור עננו, רוח אפנו, רבנו הסדיח המלוב"ן ריבי אבנר ברדוגו עליו השלום.
אוושת התרגשות נשמעה בקהל הקטן. אה, צדיק ריבי אבנר זכותו יגן בעדנו אמן.

הרב- אברך יקר מירוחם הסמוכה - המשיך בדבריו.
לכבוד יום פקודת שנתו, נספר כאן מעשה פלא, שהיה מפורסם בקרב יהודי רבאט והגלילות.

ישבתי ונשמתי לקרבי את האווירה הנינוחה. ריח קלוש של מיני בשמים ריחף באוויר, לצד ארומה של טורקי חזק עם שדרוגים לא מוכרים. שלט צבעוני גדול של "בריך שמיה" נתלה על הקיר, ותחתיו הקדשה לעילוי נשמת אלברט בן יקוט. כסאות מרופדים קטיפה כחולה, ובקיצור בית כנסת של עדות המזרח על פי כל הכללים.
אני יושב עם חיוך דק השמור לחכמולוגים בעיני עצמם, ומאזין לשרשרת מופתים פלאיים שעשה הצדיק, כאשר מפעם לפעם הקהל משתתף באנחות התפעלות.

"הצדיק גזר אומר, ותוך רגע כמימריה המרכבה נכנסה הישר לחדרו הפרטי של המושל, הצדיק לקח את כתב השיטנה וקרעו לגזרים, וחזר מיד למסור את השיעור. וכל הנוכחים לא הרגישו בדבר מרוב המהירות".
אה, א געוואלדיגע מעשה.
אוי, זה טוב.
עסיסי ומעלה ניחוחות (של עצֶה ועשבֶּה)

בית הכנסת אביר יעקב
בית כֶּנסת
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מיד נזכרתי בשיר המדהים שנכתב לאחר פטירת מרן הרב שך זצוק"ל ועורר הדים רבים.

"אל תקראו את הסיפור מהסוף" / כתבה בתיה סטפנסקי


אתם שדפדפתם אל סוף הסיפור
אתם שנולדתם אליו
ודימיתם שהוא כה פשוט וברור,
וכאילו מובן מאליו,

אתם שזכיתם לעמוד ולכפוף
מול גדלות אין לה קץ ותכלה -
אל תקראו את הסיפור מהסוף
- קראו אותו מהתחלה.

אתם שהגעתם לפרק האחרון
וראיתם מהו כבוד מלכים,
אתם שחזיתם בנסוע הארון
רבבות מהלכים ובוכים.

אתם שזכיתם לגעת, לחפוף
לשולי התקופה הגדולה -
אל תקראו את הסיפור מהסוף
- קראו אותו מהתחלה.

ארוך הסיפור, יש פרקים בו קשים
דף ליום דף ליום הוא נכתב.
שלוש מאות חמישה ושישים
כפול מאה ושבע שנותיו.

וגם אם ראשו השמימה קשור
הסולם אלי ארץ מוצב :
היֹה היָה ילד מתחיל הסיפור,
ילד קטן להוריו.

היֹה היָה ילד מתחיל הסיפור,
רחוק מן העין רחוק מציבור,
- וואבוליניק.
עיירה קטנה ונידחת
הורים ואחים מיטה ותנור
ותפילות אם ליידישע נחת.

והיה זה הילד לחיידר צועד
עם שאר חבריו מקפץ מרקד
- אל הרבי.
חומש ילמדו שם ביחד
ואמא בבית, ולב שחרד,
בתפילות רק ליידישע נחת.

ארוך השולחן וכולם מסביב
הרבי שואל, לייזר - מנקה משיב,
- חריף הוא.
לא אצלי פה יפה יתפתח
בישיבה מקומו ורק בה הוא ייטיב
לעלות בתורה כפורח.

והילד מקשיב וליבו בו רחב:
בישיבה הוא ילמד הוא ושבע שנותיו
- פונוביז'!
שם גדלים בתורה כך נודע לו.
ייסע לו לשם. כן, ייסע כבר עכשיו
ואמו תארוז מזוודה לו.

שומעים השכנים וזוקפים הגבות:
על מה זה ייסע כה רחוק וינדוד?
- ילמד פה.
גם כאן ישיבה יש וסטנדר
בן שבע הילד תינוק הינו עוד,
זקוק הוא לבית כסדר.

אך אימו – היא רואה את הזיק בעיניו
ויודעת לקרוא את ברק אישוניו.
- נפרדת.
ופנים מליטה במטפחת.
וחיבוק אחרון שמזרים בעורקיו,
תפילות ליידישע נחת.

עגלה מטלטלת נוסעת הרחק
מי יבין לב הילד ומי יתעמק?
- וואבוילניק.
האי פעם ישוב עוד הביתה?
הנופים מתחלפים העבר מתנתק,
יגדלוהו מסכת וברייתא.

לעולם לא נדע על דמעות שמחה,
לעולם לא נדע לילותיו שבכה,
רק נדע זאת:
מני אז בית הוריו לא ראה הוא.
ונייר מכתבים יספר לבדו
על שמחה כי גדל בתורה הוא.

לא, את סוף הסיפור אז כלל לא שיער
ילד בן שבע בודד
לא עיטור תהילה, לא ייחוס או פאר
ליוו את הבן הנודד.

מול עיניו לא עמדה אז תמונה מאירה
לרגלי ארון קודש מוזהב...
רק סטנדר של עץ וגמרא, וגמרא,
לא מעבר נשא את עיניו.

סופות מלחמה סוערות ברחובות
רעמי תותחים והלמות לבבות,
- תרע"ד.
והארץ רועדת מתחת.
בחורים נמלטים, מתפזרות ישיבות,
בחוצות להט חרב ופחד.

מוגף בית המדרש, ריק וקר האולם.
נמלטו הלומדים, בלי נשמע כאן קולם
- רק אחד פה.
חודשים שיושב כאן כסדר,
עלם צעיר ששכח העולם,
- מול עיניו רק גמרא על הסטנדר.

לבדו. לבדו. מי ידע אי הוריו
כתונת בד מלבושו, מכנסיו, נעליו
- ולומד הוא.
חודשים הוא יושב כאן בחדר
מה יאכל, מה ילבש, איך יפגוש יקיריו?
כלום. עיניו בגמרא על הסטנדר.

פרוסות יבשות נשלחות לעיתים,
קפוא הספסל ודוקר כמחטים,
-ולומד הוא.
והדף הוא חמים ומשביע,
העתיד מעורפל, הספקות מבעיתים
והרמב"ם נהיר ומרגיע.

סופות מלחמה וסופות מושלגות,
צינה באוויר, לבנים הגגות,
- היי הביטו!
מי יצא אל הגג באין כסות לו?
מצטנף בפינה מרוחות לועגות,
ושיניו בלי הרף נוקשות לו?

פה במים קפואים כותנתו יכבס
בידיו מנפנף וכולו מפרכס.
- יחידה היא.
זו כסותו לעורו, אין שני לה.
הן היום חמישי, לשבת יחדש,
חולצתו שיבש כאן הלילה.

ננעצות הרוחות כאלפי שיפודים
נעשה כל הגוף חידודין חידודין
-כך בשלג.
כהלל אז על גג בית הכנסת.
בכל יום חמישי רק שמים עדים
לסודה של חולצה מכובסת.

מי ידע אי הוריו לבדו לבדו.
את קרעי חולצתו יכסה בידו
- ולומד הוא.
כבר שנה שיושב כאן בחדר.
מי ידע גורלו, מי ידע עתידו.
כלום. עיניו בגמרא על הסטנדר.

תש"ח
רחוב מודיעין. חדר צר כפרוזדור
מיטות של ברזל וחלון קט לאור.
מפגיזים.
מוכרחים להחשיך את החדר!
שקי חול כבדים משמשים כמסתור,
ובלי אור איך ילמד כאן כסדר?

אפלולי החדרון ואפל גם הלב,
והחושך מוחש ממשי וכצורב,
- הן מוכרח הוא.
הן מוכרח הוא ללמוד בינתיים!
כגיבור משותק, על מיטה הוא יושב,
וכדג שהוצא מן המים.

ופתאום רעיון כברק שמאיר
והלב מתרחב והמוח בהיר
-הבוידעם!
הן אפשר לעלות וללמוד בו.
יטפס לתוכו, הנרות שם יבעיר,
וימשיך בענין שעמד בו.

בין שורות לבנים מבליח הנר
הקירות עירומים והטיח נושר
- ושמחה שם.
ושמחה מציפה וגולשת.
ופתאום כל הבוידעם כולו מזמר,
מזמר עם סברה מחודשת.

מזמר ולמרות ששח כבר הגב,
ואבד לו ביתו ואבדו גם כתביו
- אלמוני כאן.
מעטים יפקדו את החדר.
אך חדווה בליבו, אך שירה כל חייו,
כי הוא חי. כי גמרא על הסטנדר.

ים מגבעות ממלא יציעים,
הכל על רגליים קמים מריעים
- גדול הדור.
ועולה השירה ובוקעה רקיעים
עוד ימים לימי מלך יוסיפו.

והשיר לא נפסק וכגל אחר גל,
מתגבר וסוחף ומקיף הקהל.
- גדול הדור!
אשרי מי שרואה בעיניים,
כתבים, צלמים, האוויר מחושמל
כל הארץ כורה לו אזניים.

דריכות באויר נשימה עצורה,
לדבריו ממתינים בשקיקה במורא
- עוד מעט.
גורלות הוא יחרוץ בשפתיים.
רק אחד בקהל עוד רכון על גמרא
כי אפשר עוד ללמוד בינתיים.

ואתם שדפדפתם אל סוף הסיפור
וראיתם ראשיתו כי מצער,
יעלה על לבכם בלי ספק אז הרהור,
מחשבה אחת של מוסר.

אתם הכותבים את סיפור חייכם,
אל תשאו עיניכם לתהילה,
אל תכתבו את הסיפור מהסוף
- כתבו אותו מהתחלה!''
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
מיד נזכרתי בשיר המדהים שנכתב לאחר פטירת מרן הרב שך זצוק"ל ועורר הדים רבים.

"אל תקראו את הסיפור מהסוף" / כתבה בתיה סטפנסקי

מצורף קובץ סאונד עם שירת בנים

אתם שדפדפתם אל סוף הסיפור
אתם שנולדתם אליו
ודימיתם שהוא כה פשוט וברור,
וכאילו מובן מאליו,

אתם שזכיתם לעמוד ולכפוף
מול גדלות אין לה קץ ותכלה -
אל תקראו את הסיפור מהסוף
- קראו אותו מהתחלה.

אתם שהגעתם לפרק האחרון
וראיתם מהו כבוד מלכים,
אתם שחזיתם בנסוע הארון
רבבות מהלכים ובוכים.

אתם שזכיתם לגעת, לחפוף
לשולי התקופה הגדולה -
אל תקראו את הסיפור מהסוף
- קראו אותו מהתחלה.

ארוך הסיפור, יש פרקים בו קשים
דף ליום דף ליום הוא נכתב.
שלוש מאות חמישה ושישים
כפול מאה ושבע שנותיו.

וגם אם ראשו השמימה קשור
הסולם אלי ארץ מוצב :
היֹה היָה ילד מתחיל הסיפור,
ילד קטן להוריו.

היֹה היָה ילד מתחיל הסיפור,
רחוק מן העין רחוק מציבור,
- וואבוליניק.
עיירה קטנה ונידחת
הורים ואחים מיטה ותנור
ותפילות אם ליידישע נחת.

והיה זה הילד לחיידר צועד
עם שאר חבריו מקפץ מרקד
- אל הרבי.
חומש ילמדו שם ביחד
ואמא בבית, ולב שחרד,
בתפילות רק ליידישע נחת.

ארוך השולחן וכולם מסביב
הרבי שואל, לייזר - מנקה משיב,
- חריף הוא.
לא אצלי פה יפה יתפתח
בישיבה מקומו ורק בה הוא ייטיב
לעלות בתורה כפורח.

והילד מקשיב וליבו בו רחב:
בישיבה הוא ילמד הוא ושבע שנותיו
- פונוביז'!
שם גדלים בתורה כך נודע לו.
ייסע לו לשם. כן, ייסע כבר עכשיו
ואמו תארוז מזוודה לו.

שומעים השכנים וזוקפים הגבות:
על מה זה ייסע כה רחוק וינדוד?
- ילמד פה.
גם כאן ישיבה יש וסטנדר
בן שבע הילד תינוק הינו עוד,
זקוק הוא לבית כסדר.

אך אימו – היא רואה את הזיק בעיניו
ויודעת לקרוא את ברק אישוניו.
- נפרדת.
ופנים מליטה במטפחת.
וחיבוק אחרון שמזרים בעורקיו,
תפילות ליידישע נחת.

עגלה מטלטלת נוסעת הרחק
מי יבין לב הילד ומי יתעמק?
- וואבוילניק.
האי פעם ישוב עוד הביתה?
הנופים מתחלפים העבר מתנתק,
יגדלוהו מסכת וברייתא.

לעולם לא נדע על דמעות שמחה,
לעולם לא נדע לילותיו שבכה,
רק נדע זאת:
מני אז בית הוריו לא ראה הוא.
ונייר מכתבים יספר לבדו
על שמחה כי גדל בתורה הוא.

לא, את סוף הסיפור אז כלל לא שיער
ילד בן שבע בודד
לא עיטור תהילה, לא ייחוס או פאר
ליוו את הבן הנודד.

מול עיניו לא עמדה אז תמונה מאירה
לרגלי ארון קודש מוזהב...
רק סטנדר של עץ וגמרא, וגמרא,
לא מעבר נשא את עיניו.

סופות מלחמה סוערות ברחובות
רעמי תותחים והלמות לבבות,
- תרע"ד.
והארץ רועדת מתחת.
בחורים נמלטים, מתפזרות ישיבות,
בחוצות להט חרב ופחד.

מוגף בית המדרש, ריק וקר האולם.
נמלטו הלומדים, בלי נשמע כאן קולם
- רק אחד פה.
חודשים שיושב כאן כסדר,
עלם צעיר ששכח העולם,
- מול עיניו רק גמרא על הסטנדר.

לבדו. לבדו. מי ידע אי הוריו
כתונת בד מלבושו, מכנסיו, נעליו
- ולומד הוא.
חודשים הוא יושב כאן בחדר
מה יאכל, מה ילבש, איך יפגוש יקיריו?
כלום. עיניו בגמרא על הסטנדר.

פרוסות יבשות נשלחות לעיתים,
קפוא הספסל ודוקר כמחטים,
-ולומד הוא.
והדף הוא חמים ומשביע,
העתיד מעורפל, הספקות מבעיתים
והרמב"ם נהיר ומרגיע.

סופות מלחמה וסופות מושלגות,
צינה באוויר, לבנים הגגות,
- היי הביטו!
מי יצא אל הגג באין כסות לו?
מצטנף בפינה מרוחות לועגות,
ושיניו בלי הרף נוקשות לו?

פה במים קפואים כותנתו יכבס
בידיו מנפנף וכולו מפרכס.
- יחידה היא.
זו כסותו לעורו, אין שני לה.
הן היום חמישי, לשבת יחדש,
חולצתו שיבש כאן הלילה.

ננעצות הרוחות כאלפי שיפודים
נעשה כל הגוף חידודין חידודין
-כך בשלג.
כהלל אז על גג בית הכנסת.
בכל יום חמישי רק שמים עדים
לסודה של חולצה מכובסת.

מי ידע אי הוריו לבדו לבדו.
את קרעי חולצתו יכסה בידו
- ולומד הוא.
כבר שנה שיושב כאן בחדר.
מי ידע גורלו, מי ידע עתידו.
כלום. עיניו בגמרא על הסטנדר.

תש"ח
רחוב מודיעין. חדר צר כפרוזדור
מיטות של ברזל וחלון קט לאור.
מפגיזים.
מוכרחים להחשיך את החדר!
שקי חול כבדים משמשים כמסתור,
ובלי אור איך ילמד כאן כסדר?

אפלולי החדרון ואפל גם הלב,
והחושך מוחש ממשי וכצורב,
- הן מוכרח הוא.
הן מוכרח הוא ללמוד בינתיים!
כגיבור משותק, על מיטה הוא יושב,
וכדג שהוצא מן המים.

ופתאום רעיון כברק שמאיר
והלב מתרחב והמוח בהיר
-הבוידעם!
הן אפשר לעלות וללמוד בו.
יטפס לתוכו, הנרות שם יבעיר,
וימשיך בענין שעמד בו.

בין שורות לבנים מבליח הנר
הקירות עירומים והטיח נושר
- ושמחה שם.
ושמחה מציפה וגולשת.
ופתאום כל הבוידעם כולו מזמר,
מזמר עם סברה מחודשת.

מזמר ולמרות ששח כבר הגב,
ואבד לו ביתו ואבדו גם כתביו
- אלמוני כאן.
מעטים יפקדו את החדר.
אך חדווה בליבו, אך שירה כל חייו,
כי הוא חי. כי גמרא על הסטנדר.

ים מגבעות ממלא יציעים,
הכל על רגליים קמים מריעים
- גדול הדור.
ועולה השירה ובוקעה רקיעים
עוד ימים לימי מלך יוסיפו.

והשיר לא נפסק וכגל אחר גל,
מתגבר וסוחף ומקיף הקהל.
- גדול הדור!
אשרי מי שרואה בעיניים,
כתבים, צלמים, האוויר מחושמל
כל הארץ כורה לו אזניים.

דריכות באויר נשימה עצורה,
לדבריו ממתינים בשקיקה במורא
- עוד מעט.
גורלות הוא יחרוץ בשפתיים.
רק אחד בקהל עוד רכון על גמרא
כי אפשר עוד ללמוד בינתיים.

ואתם שדפדפתם אל סוף הסיפור
וראיתם ראשיתו כי מצער,
יעלה על לבכם בלי ספק אז הרהור,
מחשבה אחת של מוסר.

אתם הכותבים את סיפור חייכם,
אל תשאו עיניכם לתהילה,
אל תכתבו את הסיפור מהסוף
- כתבו אותו מהתחלה!''
למרות שהשיר הזה צורם, כי הוא מלווה במצגת על הלויה הענקית של הרב שך, ואומר, אל תקראו את הסיפור מהסוף.
אתם רואים את הסוף? הלויה הענקית הזו? רוצים גם? תלמדו תורה.
אתם שראיתם את סוף הסיפור - מה הוא סוף הסיפור? הכבוד והגדולה שזכה הרב שך.

זה סוף הסיפור לו אנו מקווים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת

עֵינַיִם - עֵינוֹת חָכְמָה
פָּנִים - כְּזֹהַר הָרָקִיעַ
מְצָחִים - מִשֶּׁלֶג צַחִים
וּתְבוּנָה - עוֹקֶרֶת
וְטוֹחֶנֶת הַרְרֵי הָרִים.

וּבִמְצוּלוֹת הָרֶקַע:
יְלֵל צַלְבָנִים,
זַעֲקַת קְדוֹשִׁים
מַשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ,
שַׁוְעַת זַכּוֹת
נְתוּנוֹת לְמִרְמָס,
אָב בְּמָצוֹר
טוֹרֵף עוֹלָלָיו,
וְחָתָן שׁוֹחֵט
אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ.

אַךְ עַל שֶׁטַח פְּנֵי
שְׂדוֹת הַתּוֹסָפוֹת,
בֵּין עֲרוּגוֹת הַבִּינָה
וְתַלְמֵי הַדַּעַת,
אֵין רֶטֶט, אֵין צֵל -
רַק אֹמֶן כַּצּוּר
וּמַחֲשָׁבָה כָּאִזְמֵל.


(צבי יאיר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש לי בבית שני צדיקים.
נסתרים.
אה, לא, הנה הם,
הגיחו מתחת לשולחן.

הצדיקים שלי מתפלפלים
"אתמול תורי,
"היום תורה".
הצדיקים שלי מתפללים
חמש דקות
מתוך גמרא.

הצדיקים שלי טובלים
בכיור במטבח
לטהרה.
הצדיקים שלי מכבסים
חטאים ופליימוביל
בקערה.

הצדיקים שלי קורעים
קוויטלעך
וקבלות.
הצדיקים שלי לומדים
על נקודות תורפה
לעלות.

הצדיקים שלי מתחסדים
עם חיפושיות
ונמלים.
הצדיקים שלי בודקים
מה עוד אפשר
להעלים.

צדיקי יסוד עולם
באופוזיציה חברים.

לא מעניין אותי
קורונה לא קורונה
מחר!
ללימודים חוזרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
למרות שהשיר הזה צורם, כי הוא מלווה במצגת על הלויה הענקית של הרב שך, ואומר, אל תקראו את הסיפור מהסוף.
אתם רואים את הסוף? הלויה הענקית הזו? רוצים גם? תלמדו תורה.
אתם שראיתם את סוף הסיפור - מה הוא סוף הסיפור? הכבוד והגדולה שזכה הרב שך.

זה סוף הסיפור לו אנו מקווים?

בהחלט מסכימה.
איכשהו אני לא זוכרת את המצגת ואולי לכן לא נחרט בי שהמסר הוא הכבוד והתהילה אלא הצדקות וההתמדה. כלומר, רוצים להיות צדיקים גם? תקראו מהתחלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת

עֵינַיִם - עֵינוֹת חָכְמָה
פָּנִים - כְּזֹהַר הָרָקִיעַ
מְצָחִים - מִשֶּׁלֶג צַחִים
וּתְבוּנָה - עוֹקֶרֶת
וְטוֹחֶנֶת הַרְרֵי הָרִים.

וּבִמְצוּלוֹת הָרֶקַע:
יְלֵל צַלְבָנִים,
זַעֲקַת קְדוֹשִׁים
מַשְׁלִימֵי נֶפֶשׁ,
שַׁוְעַת זַכּוֹת
נְתוּנוֹת לְמִרְמָס,
אָב בְּמָצוֹר
טוֹרֵף עוֹלָלָיו,
וְחָתָן שׁוֹחֵט
אֲהוּבַת נַפְשׁוֹ.

אַךְ עַל שֶׁטַח פְּנֵי
שְׂדוֹת הַתּוֹסָפוֹת,
בֵּין עֲרוּגוֹת הַבִּינָה
וְתַלְמֵי הַדַּעַת,
אֵין רֶטֶט, אֵין צֵל -
רַק אֹמֶן כַּצּוּר
וּמַחֲשָׁבָה כָּאִזְמֵל.


(צבי יאיר)
תיאור כ"כ טוב של הפלא הזה - המצב הבלתי אפשרי שחיו בו מחד, ומאידך הפריחה התורנית והחדשנית שפרצה דרך אז (הפרשנות לגמרא מכח סברות ולא על פי מסורת).
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש לי בבית שני צדיקים.
נסתרים.
אה, לא, הנה הם,
הגיחו מתחת לשולחן.

הצדיקים שלי מתפלפלים
"אתמול תורי,
"היום תורה".
הצדיקים שלי מתפללים
חמש דקות
מתוך גמרא.

הצדיקים שלי טובלים
בכיור במטבח
לטהרה.
הצדיקים שלי מכבסים
חטאים ופליימוביל
בקערה.

הצדיקים שלי קורעים
קוויטלעך
וקבלות.
הצדיקים שלי לומדים
על נקודות תורפה
לעלות.

הצדיקים שלי מתחסדים
עם חיפושיות
ונמלים.
הצדיקים שלי בודקים
מה עוד אפשר
להעלים.

צדיקי יסוד עולם
באופוזיציה חברים.

לא מעניין אותי
קורונה לא קורונה
מחר!
ללימודים חוזרים.
היי צדיק, תנוח, תעצור..
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
פתאום חשבתי כמה שימושים שונים יש למילה צדיק.
כמעט כמו למילה 'נו' (עיין קונטרס הנו השלם. ק' אריאלי 2003).
  • תואר של אדם ירא שמיים ומדקדק במצוות. "הרב הצדיק"
  • כינוי לרבי נחמן מברסלב. "נוסעים לצדיק"
  • כינוי למנהיגי קהילות ברסלביות. (הצדיק מיבניאל, הר' ברלנד).
  • תיאור של בחור לא חכם במיוחד אבל מדקדק בהלכה. (מלעיל) "איך הוא? צדיק כזה"
  • פניה לילד (מלעיל). "צדיק, נפלה לך הכיפה"
  • פניה לזר דתי. "צדיק, התפללת מנחה?"
  • פניה לזר לא דתי. "צדיק, בוא תשלים מנין לערבית. עשר דקות."
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
פתאום חשבתי כמה שימושים שונים יש למילה צדיק.
כמעט כמו למילה 'נו' (עיין קונטרס הנו השלם. ק' אריאלי 2003).
  • תואר של אדם ירא שמיים ומדקדק במצוות. "הרב הצדיק"
  • כינוי לרבי נחמן מברסלב. "נוסעים לצדיק"
  • כינוי למנהיגי קהילות ברסלביות. (הצדיק מיבניאל, הר' ברלנד).
  • תיאור של בחור לא חכם במיוחד אבל מדקדק בהלכה. (מלעיל) "איך הוא? צדיק כזה"
  • פניה לילד (מלעיל). "צדיק, נפלה לך הכיפה"
  • פניה לזר דתי. "צדיק, התפללת מנחה?"
  • פניה לזר לא דתי. "צדיק, בוא תשלים מנין לערבית. עשר דקות."
איך אפשר לשכוח את האות צד"י. "צדיק קוף רייש".
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
צדיק / שולי רנד ואסף תלמודי

מדבר על אמונה, אבל כולך אחוז בטבע
כואב את צער השכינה, מצערך לא זז לרגע
איך תמכור להם שמחה, כשאתה אחד העצובים בעיר
כמה חשוב זה לב פתוח, אתה אומר, אך את ליבך לְאחֵר לא תסגיר

כלי מחזיק ברכה הוא השלום, ואין שלום עם עצמך
אל תעשו תורה קרדוֹם, פִּגיון וַחֶרֶב תורתך
על קלה כַּחַמוּרה, מתייגע, מתאמץ
משנתך סדורה, ברורה, בחדרים חמץ.

איך הוא פוסע בנחת, בגאון
משׁתכר, מסתחרר מקולות ההמון
הם קוראים לו צדיק, אשריך צדיק

בחיק הכסיל ינוח כעס, חמת פתנים היא חמתך
טיפש עובר ימיו בלי מעש, אתה טובל בַּעצלותך
איך תזכור מאין באת כשאתה לא זוכר לאן אתה הולך
אני יתוש קטן מלמטה, אתה אומר, שוין
אך בליבך השד מיער מוֹלֵךְ

איך הוא פוסע בין אור לשיגעון
מהדס מעדנות על ראשי הֶהָמון
הם קוראים לו צדיק, אשריך צדיק

היי צדיק, תנוח, תעצור
עד מתי תתעקל, עד מתי תלך סחור סחור
הרי אתה יודע שכלום לא יעזור
דרך הכאב הזה אתה צריך לעבור

אף אחד כבר לא דוחק בי, מה לך נרדם?
לילותיי כבר לא באים לתבוע עלבונם
איך אוכל ממך לברוח, אנה אמלט?
צדיק במותו עוד חי, אני בחיי כבר מת

היי צדיק, בין כסה לעשור
לעצמך מה תספר, מה לעצמך תמכור?
הרי אתה יודע שכלום לא יעזור
דרך הכאב הזה אתה צריך לעבור

צדיק
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
"איש בער לא יידע וכסיל לא יבין את זאת".

רטט חלף בגוו של משה'ניו האברך הצעיר.

בער!
כסיל!
הדהדו המילים האיומות בחלל הקניון הגדול הפעור בתוך ליבו.
הן מינקותו הוא חרד מלהגיע למצב כזה, שבמשקפיים של תורה ייחשב לכסיל.
מה נורא הדבר!

והוא, אינו מבין. אינו מבין.
בפרוח רשעים כמו עשב, הכל ירוק, הכל על מי מנוחות ונאות דשא, נופשים, עינוגים, רווחה.

האם זה שאין רע יורד מלמעלה נותן לו מענה? האם "להישמדם עדי עד" מספק אותו?
ספק גדול.

בבעתה הוא מביט בבולען העצום שנפער בנפשו.

"כל כך קשה לי, אבא".
"אני נקרע".

הפרנסה בדוחק, ממש דחק שבדחק. מירה'לה רעייתי מצטמצמת כל כך, זה למעלה משנה שלא ידעה לבישת בגד חדש.
הקטנטנים שלי בבגדים יד שלישית ורביעית. לי זה לא כל כך מפריע, אבל מה עם מירה'לה. אני רואה איך שקשה לה, וליבי מתרסק.

מה כבר אני רוצה? סן טרופה? אקפולקו? אפילו לא צפת.
קצת. קצת רווחה. אוויר לנשימה.

*

משה'ניו גומר את התפילה, שב הביתה, מאיר פנים.
הן שבת קודש היום.
פת בסלו, פת במלח. חלה וקולסלאו, ציר של געפילטע, טשולנט פרווה, כנפיים. מירה'לה הולכת להשלים שעות שינה שבועיות. הוא מרדים את הילדים ופותח את הגמרא.

אור גדול צומח בעיניו.
הוא קורא בניגון מיוחד של אהבה שרק הוא והגמרא מכירים.
מטעים את המילים הנפלאות בחדווה, וצולל עמוק עמוק בקרביים של "כותב שתי אותיות".

*

שעתיים וחצי עברו בדהרה של תענוג, הגיע זמן שינה.

הוא קם ממקומו, סוגר את הגמרא, אבל לא לגמרי - לא נתנשי, הכריכה נשארת פתוחה, בבחינת תיכף אשוב.
בצעדים קלילים, הוא צועד למיטתו, מתוקה שנת העובד.
הוא שוכב, והמחשבות שלו עוברות, שולחות אותו למצוא את התשובות הנכונות.

ואז, נופלת במוחו ההבנה.
בהירות מאירה מציפה את כל כולו.
הוא נבעת מהרעש העצום שמקים דרדור מרבץ האבנים שרכב על ליבו.

הרי זה פשוט!

"צדיק, כתמר יפרח! כארז בלבנון ישגה!"
- למה מה עובר עליך שאתה מתרגש מפריחה כמו עשב.

נכון, כולנו רואים את העינוגים של רשע וטוב לו, ואת החילוף של צדיק ורע לו.
אבל הכל שאלה של מקום.
תלוי איפה אתה מסתכל, אתה לא במקום הנכון!

"שתולים בבית השם!"
אם תחפש את שיח הנענע על מרצפות המרפסת. התמצאהו?
היפרח הסחלב על שכבת בטון פחוסה?

שתולים בבית השם.
וכל מי שעבר שם בבית השם, יודע, שבחצרות אלוקינו יפריחו.

וכמו שכתוב.
כתמר! כארז!

*

מתוך הלימוד באה ההארה. לא חסר לו כלום. יש לו כל.

ניצול מן המרדף הנצחי כסוס שוטף פלוס ששים.
זכה, הוא רגוע, איתן בדעתו, שליו בנפשו.

שלימות, לא ידבק בה ההעדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
"איש בער לא יידע וכסיל לא יבין את זאת".

רטט חלף בגוו של משה'ניו האברך הצעיר.

בער!
כסיל!
הדהדו המילים האיומות בחלל הקניון הגדול הפעור בתוך ליבו.
הן מינקותו הוא חרד מלהגיע למצב כזה, שבמשקפיים של תורה ייחשב לכסיל.
מה נורא הדבר!

והוא, אינו מבין. אינו מבין.
בפרוח רשעים כמו עשב, הכל ירוק, הכל על מי מנוחות ונאות דשא, נופשים, עינוגים, רווחה.

האם זה שאין רע יורד מלמעלה נותן לו מענה? האם "להישמדם עדי עד" מספק אותו?
ספק גדול.

בבעתה הוא מביט בבולען העצום שנפער בנפשו.

"כל כך קשה לי, אבא".
"אני נקרע".

הפרנסה בדוחק, ממש דחק שבדחק. מירה'לה רעייתי מצטמצמת כל כך, זה למעלה משנה שלא ידעה לבישת בגד חדש.
הקטנטנים שלי בבגדים יד שלישית ורביעית. לי זה לא כל כך מפריע, אבל מה עם מירה'לה. אני רואה איך שקשה לה, וליבי מתרסק.

מה כבר אני רוצה? סן טרופה? אקפולקו? אפילו לא צפת.
קצת. קצת רווחה. אוויר לנשימה.

*

משה'ניו גומר את התפילה, שב הביתה, מאיר פנים.
הן שבת קודש היום.
פת בסלו, פת במלח. חלה וקונסלאו, ציר של געפילטע, טשולנט פרווה, כנפיים. מירה'לה הולכת להשלים שעות שינה שבועיות. הוא מרדים את הילדים ופותח את הגמרא.

אור גדול צומח בעיניו.
הוא קורא בניגון מיוחד של אהבה שרק הוא והגמרא מכירים.
מטעים את המילים הנפלאות בחדווה, וצולל עמוק עמוק בקרביים של "כותב שתי אותיות".

*

שעתיים וחצי עברו בדהרה של תענוג, הגיע זמן שינה.

הוא קם ממקומו, סוגר את הגמרא, אבל לא לגמרי - לא נתנשי, הכריכה נשארת פתוחה, בבחינת תיכף אשוב.
בצעדים קלילים, הוא צועד למיטתו, מתוקה שנת העובד.
הוא שוכב, והמחשבות שלו עוברות, שולחות אותו למצוא את התשובות הנכונות.

ואז, נופלת במוחו ההבנה.
בהירות מאירה מציפה את כל כולו.
הוא נבעת מהרעש העצום שמקים דרדור מרבץ האבנים שרכב על ליבו.

הרי זה פשוט!

"צדיק, כתמר יפרח! כארז בלבנון ישגה!"
- למה מה עובר עליך שאתה מתרגש מפריחה כמו עשב.

נכון, כולנו רואים את העינוגים של רשע וטוב לו, ואת החילוף של צדיק ורע לו.
אבל הכל שאלה של מקום.
תלוי איפה אתה מסתכל, אתה לא במקום הנכון!

"שתולים בבית השם!"
אם תחפש את שיח הנענע על מרצפות המרפסת. התמצאהו?
היפרח הסחלב על שכבת בטון פחוסה?

שתולים בבית השם.
וכל מי שעבר שם בבית השם, יודע, שבחצרות אלוקינו יפריחו.

וכמו שכתוב.
כתמר! כארז!

*

מתוך הלימוד באה ההארה. לא חסר לו כלום. יש לו כל.

ניצול מן המרדף הנצחי כסוס שוטף פלוס ששים.
זכה, הוא רגוע, איתן בדעתו, שליו בנפשו.

שלימות, לא ידבק בה ההעדר.
נשימתי עדיין עצורה.
מדהים בכל קנה מידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
תיאור כ"כ טוב של הפלא הזה - המצב הבלתי אפשרי שחיו בו מחד, ומאידך הפריחה התורנית והחדשנית שפרצה דרך אז (הפרשנות לגמרא מכח סברות ולא על פי מסורת).
הייתי קצת מפקפק בהגדרה של 'המצב הבלתי אפשרי'. מדובר על טווח של מאות שנים. היו זמנים כאלו, ואחרים. זה כמו לשאול 'איך צמחו האחרונים באירופה עם כל השואה והפוגרומים'.
חלה וקונסלאו
התכוונת לקולסלאו?
טשולנט פרווה, כנפיים
פרווה או כנפיים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה