סיפור כחום איום

[שיילה]

באותו הבוקר הציפורים צייצו אחרת, האוויר הכתמתם התאמץ להחזיק את הלחות לבל תשטוף את הארץ.

רגליי ברחו מן השמיכה הדקה אל תוך ספל נטילת הידיים הקריר, אשתי והמזגן הסתום בוהים בי בבוז כאומרים "אבק זה לא חמץ, אה?".

התעודדתי מעט כשנזכרתי במניין השכנים החביב המתקיים במרפסות ובחלונות, אני מתפלל רק בחזית, שם מתפללים בטעם.

שלחתי את הבת הגדולה להפעיל את המזגן הסלוני על טורבו ולסדר את הכורסא עם הסטנדר ליד החלון.

הגעתי אל הסלון בחדוות בוקר כדי לגלות מבעד לחלון תריסים מוגפים ועמלניות תולות כביסה כימים ימימה. "מה קרה?", שלחתי את בני לברר.

"אבא אל תשאל", כך בפנים קודרות, "הממשלה התירה מניינים עד עשרים איש כולל נהג. שחרית היום למטה בחצר".

" נו נו, נשב בצל ננשום קצת".

"עם מסכה אבא", המשיך הבן, "חייבים מסכה".

 

[אי פה אי שם]

אז חשבנו שחליפה היא הדבר הגרוע ביותר שקיים בקיץ. אז חשבנו.

 

[תלמוד]

@שיילה בדיוק בשביל אנשים כמוך רבנים התירו להתפלל ביחידות למי לחושש שמא לא יקפידו על ההוראות.

וזה כבר ממש ימות המשיח.
להתפלל בסלון, ולהרים ת'אף על כל השכנים - מה השתגעתם?! ונשמרתם!!!

 

[דיונון]

@שיילה בדיוק בשביל אנשים כמוך רבנים התירו להתפלל ביחידות למי לחושש שמא לא יקפידו על ההוראות.

נראה לך?! אצל @שיילה המזגן עדיין מחכה לתיקון.
עריכה:
פספסתי את זה -

אשתי והמזגן הסתום בוהים בי בבוז כאומרים "אבק זה לא חמץ, אה?".

 

[שיילה]

היום כבר למדתי את השיטה, יורדים עם מסכה איפשהו על הסנטר בואכה הכרס ושלום על ישראל (תרתי).