דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

מצב
הנושא נעול.

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים


1. פרידה מטיטולים יכולה להיות חוויה

במשך שנים רבות חשבתי שיש מושג שנקרא 'גמילה מטיטולים', וזו משימה קשה מעצבנת ומזעזעת. הייתי מסתכלת על אמא ל-17 ילדים ואומרת: 'מילא ילדה אותם, מילא גידלה אותם, אבל איך למען השם היא עברה 17 גמילות?'

אט אט, עם השנים והנסיון והלימוד ממומחיות בתחום, השתנה המבט שלי לגמרי, ורציתי לשתף גם אמהות אחרות בתהליך, שהוא ממש לא גמילה, כי הילד המתוק שלי - מעולם לא היה מכור.
את המשפט הזה של הדס קפלן, אחת היועצות המעניינות בתחום, אימצתי. 'לגמול' צריך את מי שהתמכר. הילד שלי מעולם לא התמכר לטיטולים. לכן אין סיבה 'לגמול' אותו.

מה כן יש כאן, אם לא גמילה? חוויה של חינוך. יש כאן בן אדם קטן וסקרן, שאת נותנת לו מתנה ענקית לחיים: חינוך לאחריות, חינוך לנקיון. את זוכה לתת לו כלים, שישמשו אותו עד 120 בעזרת ה'.

ולמה כתבתי את כל התהליך שיובא בהמשך? כדי ליידע. כי יש, כנראה, אמהות – שישמחו כמוני, לשמוע על הגישה הזו, ולבדוק אם היא מתאימה גם להן, לילד שלהן, ולתנאי הבית שלהן. אולי יש אפילו עוד אחת, שכמוני – מ'גמילה' מייגעת וסוחטת כוחות (אוף!) תעבור ל'תהליך פרידה' מוקדם, רגוע ונעים בהרבה.


2. אין ילד בשל, יש הורים עם מוכנות

בגישה שלפיה הלכתי, אין משמעות למינוח 'ילד בשל'.

הדבר היחיד שצריך זה הורים בשלים.

ילדים יכולים להיפרד מטיטולים מגיל צעיר מאד (שנה +).

בדור של הסבתות שלנו, כל הילדים נפרדו מחיתולים בין גיל שנה לשנתיים. לא היה מצב אחר.

גם היום, בארצות מסויימות, ילדים נפרדים מחיתולים בגיל צעיר. הילד הנורמטיבי שלך אינו טיפש או מעוכב התפתחות יותר מהם.

שנה ושמונה-תשעה-עשרה חודשים זה גיל מצויין, למי שמתעניינת בפרידה מוקדמת מטיטולים. עדיין אין את העקשנויות של גיל שנתיים פלוס, והפעוט נהנה מהתגליות החדשות ומההצלחות שלו.



3. אז מה צריך?

-תקופה רגועה. אפילו לקחת כמה ימי חופש, אם אפשר. כן, בשביל לתת לילד שלך מתנה לחיים.

-הורים שמוכנים ללכת על זה, בדעה אחידה, בלי חרטות וחילוקי דעות.

-שפע של פריטי ביגוד. אל תקמצנו.

-שישיית נייר סופג

-ספריי ניקוי בריח אהוב

-סיר נוח/מדרגות ישיבה

-רצפה פנויה לפספס עליה. בלי שטיחים ועניינים.


4. מה עושים לפני ההתחלה?

קודם כל, כמו שלמדתי בסדנת מוגנות נפלאה של הפסיכולוגית שרי ברלינסקי, משיימים. קוראים להכל בשם. אפשר להמציא שמות, ואפשר להשתמש במה שמקובל בקהילה שלכם. העיקר - הילד אמור לדעת להגדיר את מה שקורה לו, ואיפה זה קורה. אם ההורים מסמיקים ומתנבככים מולו, ומדברים בצורה מעורפלת, הוא פשוט לא יבין.

תנו שם ברור וחד משמעי. לכל דבר, לכל איבר. כינוי משלכם, משהו שבחוץ אף אחד לא יבין, אבל הילד יוכל לסמן בעזרתו.

אחר כך מתווכים לו את המציאות. כשמחליפים טיטול, למשל, מראים לילד מה יש בו. מציינים את השם שבחרתם. מסבירים לו ש'X' אמור להיות בשירותים או בסיר. מסבירים לו שעוד מעט, כשיגדל עוד קצת, יתחיל גם הוא ללכת לשירותים.


5. איך מתחילים?

קמים בבוקר הרגוע, הצח והצלול, ללא שום עול נוסף – בימים האלה לא קובעים כלום עם המשפחה, לא עם חברות, לא לוקחים פרוייקטים, יש לנו עכשיו פרוייקט חיים.

קמים לפני הפעוט. מיד כשהוא מתעורר, מורידים טיטול, ומושיבים אותו בשירותים/סיר. אפשר לתת לו ספר אהוב, מדבקות, צעצוע. (לא בתור פרס. לא מגיע לבן אדם פרס על זה שהוא נושם או אוכל, נכון?)

מכאן ואילך- אין טיטול יותר, אלא רק בזמני השינה.


מה קורה בשלב הראשון?

השלב הראשון הוא הכי חשוב, כי אז הילד מפספס להנאתו. וזה משמעותי להמשך התהליך, כי כך הוא לומד, לראשונה בחייו החמודים, לקשר בין סיבה לתוצאה.

הפספוסים אינם תקלה מצערת – הם דרך נהדרת בה הפעוט יכול ללמוד הרגלים חדשים. התחושה הרטובה והמלוכלכת תלמד אותו בדרך הכי טובה, מה קורה לו.

המציאות היא מורה מצויינת.

כשהוא מפספס, אנחנו לא כועסים. להיפך. אנחנו שמחים שהיתה לו הזדמנות ללמוד את הקשר בין התחושה המוקדמת, לרטיבות שאחר כך.

טכנית – מעיפים הכל למכונה או לפח, בהתאם למצב. מרססים המון חומר ניקוי. מנגבים עם נייר סופג, לשקית קשורה, ולפח.

מילולית – מסבירים לו: "עשית כאן X על הרצפה. X עושים בשירותים. לא על הרצפה".

ככה חמש פעמים, עשר פעמים, כמה פעמים שקורה – קורה.

השלב הראשון בגמילה מורכב מפספוסים. אנחנו לא כופים על הילד לשבת בשירותים, ולא מנג'זים לו, גם אם אנחנו יודעים שעוד רגע הוא יפספס.

אנחנו מציעים ויוזמים מדי פעם, בלי נדנוד. אם הוא לא רוצה – אז לא. המטרה שלנו היא ללמד אותו לקחת אחריות. ואיך הוא ייקח אחריות, אם אבא ואמא לא נותנים לו אותה?


שלב שני: מרווח בין הפספוסים

בשלב השני, הילד ממשיך לפספס להנאתו, אבל אפשר לשים לב שנוצר מרווח בין הפספוסים. הוא כבר לא מרטיב כל שעה, אלא כל כמה שעות. התגובה ההורית לפספוסים – כרגיל: מסבירים מה קרה ('עשית כאן X על הרצפה, X עושים בשירותים לא על הרצפה. עכשיו ניקח את הבגדים לכביסה כי הכל נרטב'). וממשיכים ליזום הליכה לשירותים בלי לנדנד, להציק, או להתנהג כמו זוג ציידים.

יכול להיות שעכשיו הוא יגיד בעצמו את ה-X, תוך כדי פספוס או מיד אחריו. מצויין. תחזקו אותו ותאשרו את מה שאמר.



שלב שלישי: הילד מסמן מראש

באיזה שהוא רגע קסום, אחרי כמה ימים בלי טיטול, במוח של הילד נוצר קישור בין התחושה שלפני, למה שאמור לקרות. הוא יאמר לכם 'X' או 'שירותים'. והוא ידע על מה הוא מדבר! קחו אותו לשירותים, תושיבו אותו בנוח, ותחמיאו על התוצאות הטובות. (בלי פרסים ואיומים. כאמור, אדם בריא אינו אמור לקבל פרס על כך שהוא הולך לשירותים, ובכלל, הפרס הכי גדול זה להיות ילד נקי ואחראי לעצמו, ולא להסתובב עם טיטולים ספוגי ריח כל היממה).

אפשר להמציא סיפורים כיד הדמיון הטובה, על הרצפה שעצובה כי היא לא אוהבת X, ועל השירותים ששמחים, הבגדים שבוכים, המכונת כביסה שמרגיעה אותם, ועוד כהנה.

בשלב הזה צפויות להיות עשרות אזעקות שווא. לא נורא. התפקיד ההורי הוא לקבל אותן בלי תסכול, גם אם הילד הזעיק אתכם 10 פעמים בשעה ובסוף לא עשה כלום. הוא לומד עכשיו את התהליך. לוקח זמן ללמוד אותו.


שלב רביעי: הישורת האחרונה

הילד כבר יודע להתאפק. הילד כבר יודע לסמן מראש כשהוא רוצה ללכת לשירותים. כל מה שנשאר לכם זה רק לנקות עוד כמה פספוסים בשבוע-שבועיים הקרובים, לתת עוד כמה פידבקים וחיזוקים, ולהיות גאים איתו – הוא עבר שלב בחיים, הוא התחנך לנקיון ולאחריות. ואתם אלו שנתתם לו את החוויה המשמעותית הזו.



קרדיטים: חלק מהגישות שמתוארות כאן, והאמירות לפעוטות, הן ברוח ההדרכות של הדס קפלן, דפנה גרייס ודפנה תייר, יועצות מקצועיות בתחום.
 
נערך לאחרונה ב:

אמא ומתכנתת

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
תודה גדולה. הגיע לי בדיוק בזמן, כשאני תוהה אם כדאי לי לנסות לגמול את בת השנה ו10 הסופר מפותחת שלי.
(הבעיה היחידה היא שאני חוששת שגיל המרי שלה כבר כאן :mad:)

שאלה קטנה: איך הצוות החינוכי משתף פעולה עם הנושא? למטפלות אין בעיה עם זה?
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שאלה קטנה: איך הצוות החינוכי משתף פעולה עם הנושא? למטפלות אין בעיה עם זה?

צריך לשאול אותם, בכל מקום הנהלים אחרים.
כשהילד כבר בשלב של לבקש בכל פעם, המטפלות בדרך כלל מקבלות אותו בשמחה.
ועד אז - מבזבזים עליו את ימי החופשה של ההורים...
 

חישוקים

מעטפת פרסום לעסקים
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
D I G I T A L
תודה רבה על הפוסט המחכים!
גם אני בדיוק בצומת הזו עם בת השנה ועשר...
זכור לי שבעבר כתבת על הנושא, וסיפרת שבמשך תקופה ארוכה לפני הגמילה עצמה- את מטרימה לילד את הנושא, מסבירה לו מה ואיך קורה לו ומספרת לו שכשיהיה גדול כבר לא יצטרך טיטול.
אז האמת שניסיתי לפתוח את הנושא כבר החל מגיל שנה, ובכל החתלה הזכרתי לילדה שלי שעוד מעט היא תגדל ונוריד לה את הטיטול. מה שקרה שבחודשים האחרונים היא התחילה להוריד אותו לעצמה בשלל הזדמנויות מתאימות יותר ופחות :( ולמעשה היא לא מצליחה באמת לעבור את התהליך בהצלחה ולהיגמל. וניסינו, בכמה וכמה דרכים...
השאלה מה עושים עכשיו- לחזור אחורה ולהתעלם מכאן ולהבא מנושא הגמילה לא נראה לי נכון וחכם מספיק.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
מה שקרה שבחודשים האחרונים היא התחילה להוריד אותו לעצמה בשלל הזדמנויות מתאימות יותר ופחות :( ולמעשה היא לא מצליחה באמת לעבור את התהליך בהצלחה ולהיגמל. וניסינו, בכמה וכמה דרכים...

אני עוברת את הסרט הזה עם תאומים, ומרגישה על סף שיגעון ):

איפה עוד אפשר ללמוד על התהליך?
 

לאני. ש

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
מה אעשה? אני בדיוק התחלתי תהליך עם בני בן השנתיים וחצי. הכל הלך מצוין לפי האמור לעיל במשך 5 ימים. ואז התחילה לו עצירות כאבים ופחדים והוא הפסיק לבקש וכן התחיל לפשל בגדול על ימין ועל שמאל... כך שפשוט החזרתי לו את הטיטול... קצת לחוץ לנו שיהיה יבש לפני תחילת שנה...
 

אמא ומתכנתת

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
אני עוברת את הסרט הזה עם תאומים, ומרגישה על סף שיגעון ):

איפה עוד אפשר ללמוד על התהליך?
בני כמה הם?

אני גמלתי את התאומים שלי בגיל שנתיים וחצי, כשהיו לפני כניסה לגן.
היו כמה שבועות מסויטים של פספוסים בכל רחבי הבית, הפגנות משותפות של "לא הולכים לשירותים" ועוד ועוד.

בסוף שניהם נגמלו ב"ה, הרבה בעזרת שיתוף פעולה של הגננות המקסימות שלהם.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
הם בני שנתיים וחודשיים. וכבר חודשיים ככה. מורידים טיטול בדיוק כשרוצים להתפנות.
לא ממש מפנימים מה תפקידו של הסיר.
וכל הכיף הזה גם קורה בחופש הגדול, כשכל הצאצאים בבית. מאיפה שתהיה לי בשלות לגמילה, למען ה'?
 

אמא ומתכנתת

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
הם בני שנתיים וחודשיים. וכבר חודשיים ככה. מורידים טיטול בדיוק כשרוצים להתפנות.
לא ממש מפנימים מה תפקידו של הסיר.
וכל הכיף הזה גם קורה בחופש הגדול, כשכל הצאצאים בבית. מאיפה שתהיה לי בשלות לגמילה, למען ה'?
אם את רוצה לגמול אותם באמת - לדעתי את חיבת להוריד להם טיטול, לגמרי.
זה רק מבלבל אותם ככה. איך את רוצה שילמדו לזהות מתי הם צריכים?

תורידי טיטול, תושיבי על הסיר להתנסות ותתקדמו.
רותי פירטה יפה מאד את השלבים.

או שאת לא רוצה לגמול וזה הם שמורידים מעצמם? אולי זה סימן שצריך לגמול גם אם את לא בשלה ;)
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
אני עוברת את הסרט הזה עם תאומים, ומרגישה על סף שיגעון ):

איפה עוד אפשר ללמוד על התהליך?

אני מצדיעה לכל אמא לתאומים... אין לי מושג איך הייתי עושה את זה עם שניים בבת אחת. ילד אחד בתהליך פרידה מטיטול, מספק תעסוקה די והותר לכל היום.
 

שרינה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
את האשכולות שלך אני פותחת עם חיוך על הפנים...
באמת כשמגיעים בגישה כזו,כמו שהבאת זה הולך הרבה יותר קל...
הקטנה שלי(שלפני הקטנטנה...)בגיל שנה ועשר החליטה שהיא נגמלת
החלטנו לא להתנגד ,וזו הכי יפה הכי קלה שהיתה לי
ואגב ראיתי פעם בפארק אמא עם תינוק בן עשרה חודשים,גמול!
היא הסבירה לי שברוסיה מאמנים אותם מגיל מאד קטן,
פשוט מחזיקים אותם בתנוחה מסויימת ,והם קולטים את האות....
כמובן אחרי שמלמדים את הילד כמו שרותי כתבה..
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הם בני שנתיים וחודשיים. וכבר חודשיים ככה. מורידים טיטול בדיוק כשרוצים להתפנות.
לא ממש מפנימים מה תפקידו של הסיר.
וכל הכיף הזה גם קורה בחופש הגדול, כשכל הצאצאים בבית. מאיפה שתהיה לי בשלות לגמילה, למען ה'?

הצאצאים האחרים עוזרים במשימה. זו חוויה כלל משפחתית.
דווקא האחים הקטנים, שקרובים בגיל אל הנפרד-מטיטוליו, יכולים לעזור מאד - לשבת איתו, לספר לו סיפורים, לדווח להורים על כל בקשה שלו.

ומאיזה שהוא שלב (לא ממש בהתחלה), אפשר גם לצאת מהבית לפארקים ולטיולים, עם שקית ענקית ובתוכה כל הציוד הנדרש.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
אם את רוצה לגמול אותם באמת - לדעתי את חיבת להוריד להם טיטול, לגמרי.
זה רק מבלבל אותם ככה. איך את רוצה שילמדו לזהות מתי הם צריכים?

ומה עושים כשיוצאים איתם מחוץ לבית? עם טיטול או בלי?
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ואגב ראיתי פעם בפארק אמא עם תינוק בן עשרה חודשים,גמול!
היא הסבירה לי שברוסיה מאמנים אותם מגיל מאד קטן,

לתינוקות יש יכולת התאפקות ואיתות מגיל 0.

בהוראות של קופות חולים, למשל, כתוב ש'אין לילד שליטה פיזית על הסוגרים עד גיל שנתיים' - וזה פשוט לא נכון. מהיכרות אישית. כל ילד נולד עם היכולת הזו. אנחנו מכבים לו אותה, עם סדר היום המערבי שלנו, ועם הטיטולים שנוחים לנו. כל מה שצריך זה רק להפעיל אותה בחזרה.
 

שרינה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
שאלה קטנה: איך הצוות החינוכי משתף פעולה עם הנושא? למטפלות אין בעיה עם זה?
הצוות חייב לשתף פעולה,זה קריטי לדעתי לתהליך
הסדר יום במעון והזמינות של השירותים (קטנים,בהישג יד ,באופן עצמאי ,צפיה בחברים )מקילים מאד על הגמילה
 

אמא ומתכנתת

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
ומה עושים כשיוצאים איתם מחוץ לבית? עם טיטול או בלי?
בשלבים הראשונים משתדלים לצאת כמה שפחות.
אישית, כשהיינו חיבים לצאת - שמתי טיטול והסברתי להם שזה רק בחוץ, ורק בינתיים.
בשלב מתקדם יותר - יצאנו בלי טיטול, עם ציוד רזרבי.

(האמת, שעד היום אני עדין מצטידת ברזרבות. יש להם נטיה לפספס דוקא בבתים של אחרים :()
 

Ruty Kepler

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ומה עושים כשיוצאים איתם מחוץ לבית? עם טיטול או בלי?

עונה לך על ילד אחד - ברור בלי!

על המושב של העגלה אפשר לשים משטח החתלה, עם הצד הסופג למעלה, זה ישמור על העגלה מנזילות.

לוקחים בשקית גדולה את הסיר, נייר סופג, המוני בגדים להחלפה.
ולפי דרישת הילד - עוצרים בפארק, או בפינה נסתרת ברחוב, או סתם באמצע הדרך, ופותחים את הערכה (אגב, יש היום גם ציוד מתקפל, או חד פעמי).

אבל טכנית לא יודעת איך זה עובד עם שניים - לכאורה צריך שני מבוגרים זמינים.
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  5  פעמים

לוח מודעות

למעלה