דיון אפקט קריאת הקוקיה

  • הוסף לסימניות
  • #61
אין לי כרגע דוגמא זמינה לפנייה מהסוג הזה, אחפש.

הבעיה בפנייה אישית של הסופר לקורא על גבי הטקסט הסיפורי, שהיא מזכירה לקורא כל הזמן שהוא כעת "קורא סיפור", או גרוע יותר "קורא סופר שכותב לו סיפור". הפניות הללו מקשות להיכנס לגמרי אל הסיפור והעלילה ולחוות אותם כדבר שבאמת מתרחש.

בעניין הזה זכור לי מאת ח. רוזנברג גם הקדמות לסיפור שגם הן מספרות על תהליך כתיבת הפרק. לדוגמא, הקדמה שמספרת על כך שהמשל על הדוור שמחלק מכתבים בדואר כנמשל של שידוכים רק למי שכבר הגיע זמנו - הגיעה מאת פלונית, שגם התפעלה מההספק להכניס את המשל מיום שני כבר לפרק של יום רביעי...

אחרי הקדמה כזו אתה קורא את הפרק כולו כטקסט לניתוח ספרותי, לא כסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אפשר לפנות לקורא באמצע סיפור?
נכון שזה פתיחה, ובכל זאת, זה לא טור עיתונאי.
דווקא יש ספר ילדים מצוין ומעולה בשם: 'שמו של הספר הזה הוא סוד', שבנוי כולו על פניה של הכותב לקורא. לפעמים הטכניקה הזו מעצבנת, אך בספר ההוא -זה עשוי פשוט טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
כשיוצר הולך על שבירת קיר רביעי, הוא מוותר מראש על החיבור המוחלט של הצופה למתרחש, ולוקח בחשבון שכעת הוא לא מספר לו רק את הסיפור אלא גם על הסיפור.

מסיבה זו השבירה הזו תתרחש בדרך כלל בז'אנר קומי, ולא בז'אנר דרמטי ובסיפורי רגש עמוק, בהם חשוב יותר לסחוף את הצופה למקום אחר וכל הפרעה לקצב הזה היא הרסנית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
כשיוצר הולך על שבירת קיר רביעי, הוא מוותר מראש על החיבור המוחלט של הצופה למתרחש, ולוקח בחשבון שכעת הוא לא מספר לו רק את הסיפור אלא גם על הסיפור.

מסיבה זו השבירה הזו תתרחש בדרך כלל בז'אנר קומי, ולא בז'אנר דרמטי ובסיפורי רגש עמוק, בהם חשוב יותר לסחוף את הצופה למקום אחר וכל הפרעה לקצב הזה היא הרסנית.
בהחלט אבל פה מדובר בשבירה חלקית-אם בכלל.
זה פשוט ביטוי שגור באנגלית והנה הקטע בשפת המקור:
Mr. and Mrs. Dursley, of number four Privet Drive, were proud to say that they were perfectly normal, thank you very much.'
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
בהחלט אבל פה מדובר בשבירה חלקית-אם בכלל.

כבר כתבתי לעיל "אם אכן זו כוונתה".

אבל בניתוח הוא עשה מזה הרים וגבעות של חתימת חוזה וקשר בין הסופרת לקוראים, ועל זה כתבתי.

כשאני רואה הצגה (הנה, כך אומרים תיאטרון וקולנוע בחרדית), אני רוצה לחשוב שזה קורה באמת. אל תקרצו כל שתי דקות "אבל זו רק הצגה, זוכרים?"
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
@Ruty Kepler האם היית מגדירה מספר אפיזודות/אמירות בספר האחרון שלך כסוג של שבירת קיר רביעי או רק קריצה? :rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
הקיר הרביעי הוא מושג בתיאטרון המתייחס אל הקיר הדמיוני המפריד בין הקהל לבמה, בתיאטרון בעל קשת פרוסניום (במת מסגרת תמונה). על הבמה בנויים שלושה קירות אמיתיים של חדר והקהל, כביכול, מציץ לתוך עולם ההתרחשות על הבמה, דרך קיר רביעי שקוף. שקיפות זו היא בדרך כלל חד כיוונית, הקהל יכול לראות את ההצגה אך הדמויות על הבמה מתנהגות בהתאם לעלילה בלי להתייחס לעובדה שהקהל צופה בהן.

שבירת הקיר הרביעי מתייחסת למצב בו דמות על הבמה מתנהגת בצורה המבטאת מודעות להיותה נצפית על ידי קהל, כאילו שהקיר הדמיוני שהפריד ביניהם נשבר.

(ויקיפדיה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
@Ruty Kepler האם היית מגדירה מספר אפיזודות/אמירות בספר האחרון שלך כסוג של שבירת קיר רביעי או רק קריצה? :rolleyes:

קריצות.
לשבור קיר בספר ריאליסטי למבוגרים, כמו שצויין כאן, זה קצת פאסה.

(מזכיר ספרים מהמאה הקודמת נוסח 'ועתה קוראים יקרים, האם אתם זוכרים שהותרנו את מאיר וגיטל על שפת הנהר? נשוב נא ונראה מה שלומם!')
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
(מזכיר ספרים מהמאה הקודמת נוסח 'ועתה קוראים יקרים, האם אתם זוכרים שהותרנו את מאיר וגיטל על שפת הנהר? נשוב נא ונראה מה שלומם!')

זו דוגמא קיצונית כמובן.
השבירה יכולה להיעשות בהרבה צורות.

למשל:
יגאל מהמוסד: "אנחנו לא הולכים להשאיר את חוני-המרגל חסר הכרה גם בסיום הפרק הזה!"

ועדיין - היא מבצעת בהצלחה רבה את התוצאה הבלתי-רצויה שלה: ניתוק הקורא מההתמסרות הטוטאלית למתרחש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
או יותר מדויק "וגר הארי עם כבש".
מכל הפונקציות האפשריות נראה לי שהגענו לג'ונגל
במקום לפרוג.
והשדה הסמנטי הוא חיתיות.
מה עם התמימות של הכבשה?/במה אתם יהודים?
כי בלעני הארי וגילוי העריות ובני המת ולא חי!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #80
מנצלת את ההרשאה שיש לי השבוע,
וחוזרת לדיון בראש האשכול:

ספריה הראשונים של רולינג כתובים באמת טיפונת פחות טוב, בדגש על הספר הראשון.
אבל הספרים המתקדמים יותר כתובים בצורה גאונית - אין לי מילה אחרת.
ובסופו של דבר, גם לגבי הספרים הראשונים -
במבחן התוצאה, אני זוכרת שקראתי אותם בשלוק אחד. בלי להתעייף מהתיאורים ובלי להסתרבל מהמשפטים.
יש משהו בשפה הפשוטה שלה, שגורם לך פשוט לכרות אוזן ולהקשיב למה שהיא מספרת לך.

רון וויזלי2.jpg
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור היסטורי המשלב מתח ורגש.
ואם אתם אוהבים שילובים (כמוני), אתם מוזמנים לקרוא ולהעיר (אפשר גם להחמיא:)).


פרולוג

החום של סוואנת אפריקה העיק עליי כמשא כבד כמעט כמו הפחד שחלחל כנוזל דביק ומעלה זיעה. מנסה להתחזק, לסגור שפתיים בכוח. להתקרר מן החום הנורא שגורם לפחד מצמית. אפילו שאם הייתי מפחד ממש לא הייתי מרגיש בחום בכלל.

צועד בין בקתות החמר והקש, משקפים מראה לח. עובר תחת מבטיהם השותקים של הלוחמים כהי העור ועזי המבט. משגרים מבטים מקפיאים שבכח קפאונם אפשר לשכוח לרגע מן החום.

אבל רק לרגע.

כמה חדורי מבע עז וחסונים כמו עץ בערבה ליוו אותי אל פתח המבנה הגדול מכולם. ריח חריף של עורות מעובדים ועשן מדורות הכה באפי כשחציתי את סף הדלת החשוך. הפעם לא הרגשתי בחום. מתפלל בלחש להצלחתי. נמס. העיניים עצומות. אני לא צדיק. אני לא.

ראש השבט יושב על כס עץ מגולף, פניו חרושות קמטים עמוקים ועיניו הקרות, נטולות כל שמץ של רחמים, נועצות בי מבט קר כאילו הייתי טרף ולא אורח שהוזמן בדברו.

בולע רוק. מתפלל. רוצה לצאת מזה בשלום. להיות טוב יותר.

נענע קם מכיסא העץ המגולף, תנועותיו איטיות ומדודות כמו של טורף שאינו ממהר. הוא לא הסתכל ישירות אלא נעמד בפתח האוהל, צופה אל האופק המאובק. "התקרב, איש המערב," אמר בקול עמוק שרעד בחלל החדר. "אתה רואה בדרכים מרחב פתוח, אך בעיניי – כל שביל מוביל בסופו של דבר אליי."

הפחד זוחל בתוכי. גוש קרח קפוא שמניס את החום הבוער. מנסה להתחזק. מתפלל.

הוא הסתובב בחדות, גלימתו הכבדה משמיעה רשרוש יבש על רצפת האדמה. "האדמה הזו אינה מקבלת אורחים, היא מקבלת רק שותפים או זרים שאיבדו את דרכם לעד." הוא צעד צעד אחד קדימה, נכנס כמו אל תוך הקיפאון והמורא ממנו, מבטו חודר ומקפיא. "יש לך כישרון שאין לאנשיי, וזה הופך אותך לחלק מהניצחון שלי. הדרך חזרה למערב נסגרה מאחוריך ברגע שנכנסת לכאן."

נענע הניח יד כבדה על שולחן עץ קטן שעליו היו מונחים מספר אבנים צבעוניות, מסודרות במבנה שנראה כמו מפה. הוא הזיז אבן שחורה אחת הצידה בתנועה פסקנית.

"אני רוצה שתחדור אל לב המועצות שלהם," המשיך, והפעם קולו היה נמוך, כמעט לחישה מאיימת. "אנשיי מוכרים מדי; הפנים שלהם צרובות בזיכרון האויב, אבל אתה – אתה דף חלק." הוא הרים את אחת האבנים ובחן אותה מול האור הקלוש. "עבורם, אתה רק נווד שמחפש מסחר, וזהו השריון הטוב ביותר שתוכל לעטות."

הוא הניח את האבן בחוזקה חזרה על השולחן, צליל נקישה עמום הדהד בחדר. "אל תביא לי סיפורי גבורה, הבא לי חולשות. אני צריך לדעת מי מהמנהיגים שלהם חולה, אילו בריתות הן מילים ריקות, ומצא את הנתיב שדרכו הם מעבירים את הבקר. כשנשתלט עליו, הם יתחננו להצטרף אליי כדי לא לגווע ברעב."

הוא חזר והתיישב על כיסאו, נשען לאחור ושלב את ידיו, משאיר שתיקה כבדה.

סמיכה.

הקרח אט אט מפשיר, משאיר לי מראה סדוק. לא יודע מה לומר.


אשמח להערות והארות.
וכן אשמח לדעת האם להמשיך את הסיפור.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה