דרוש מידע שידוכים- אח/ות שרוצים לעקוף והגדול נפגע -דעתכם!

זה נכון שצריך לטפל בסטיגמה הזאת, אבל זה לא אומר שבגלל הסטיגמה הזאת האח הקטן צריך להתעכב.
בלת''ק?
כבר רשמתי שעקפו אותי 2....

זו הייתה תגובה לנוסח הצורם של כמה הודעות.
 
לא חושב שיש אפילו אחד שחושב שאם יש אח בין 24 הוא צריך לחכות לאחיו מעליו.. כמה שזה כואב אין ברירה אחרת. ואני כותב את זה מפוזיציה של נעקף. הכאב הוא גדול, באמת לא קל להישאר ה"תקוע" כשכבר יותר קטנים ממך מתקדמים הלאה.. אבל לדעתי אין ברירה אחרת. ואין לתאר את גודל הזכות של מי שיתן לאחיו "לעקוף" בשמחה ובהרגשה טובה, לדעתי הוא רק מרוויח מזה. מה גם, שלהסתובב עם תחושה שאתה "תוקע" אחים מאחוריך שרוצים להתחתן לא מוסיף הרבה שלוה ומנוחת הנפש..
 
לא חושב שיש אפילו אחד שחושב שאם יש אח בין 24 הוא צריך לחכות לאחיו מעליו.. כמה שזה כואב אין ברירה אחרת. ואני כותב את זה מפוזיציה של נעקף. הכאב הוא גדול, באמת לא קל להישאר ה"תקוע" כשכבר יותר קטנים ממך מתקדמים הלאה.. אבל לדעתי אין ברירה אחרת. ואין לתאר את גודל הזכות של מי שיתן לאחיו "לעקוף" בשמחה ובהרגשה טובה, לדעתי הוא רק מרוויח מזה. מה גם, שלהסתובב עם תחושה שאתה "תוקע" אחים מאחוריך שרוצים להתחתן לא מוסיף הרבה שלוה ומנוחת הנפש..
תתפלו אבל יש....לצערי....
אגב יש משפחות שהולכים לפי הסדר כביכול
מכירה משפחה שהגדולה בת 30 ויש אחריה מלא בשידוכים ואין מצב לעקוף
 
תתפלו אבל יש....לצערי....
אגב יש משפחות שהולכים לפי הסדר כביכול
מכירה משפחה שהגדולה בת 30 ויש אחריה מלא בשידוכים ואין מצב לעקוף
צר לי לומר, אבל ההורים שם לא בסדר.
 
מדברים כאן הרבה על התחושה הלא נעימה של אח שנעקף, אבל צריך גם לדבר על התחושה הגם לא נעימה של אח שכביכול "תוקע". זו גם לא תחושה הכי נעימה, שלא מוסיפה הרבה לשלות הנפש ולרוגע הנדרש בשביל לסגור שידוך. צריך גם לדבר על זה.
 
מדברים כאן הרבה על התחושה הלא נעימה של אח שנעקף, אבל צריך גם לדבר על התחושה הגם לא נעימה של אח שכביכול "תוקע". זו גם לא תחושה הכי נעימה, שלא מוסיפה הרבה לשלות הנפש ולרוגע הנדרש בשביל לסגור שידוך. צריך גם לדבר על זה.
על זה מדברים
שאף אחד לא אמור לתקוע אף אחד
 
צר לי לומר, אבל ההורים שם לא בסדר.
נראה לי שזה רווח בעיקר אצל קהילות שזה הנורמה אצליהם והורים לא מסוגלים לחרוג בשביל הילדים שלהם
לדעתי בכאלה מקרים, אם אין שיתוף פעולה מההורים ומהאח הגדול האח הקטן צריך לקחת את העניינים לידיים בעצמו
זה לא נעים והכל אבל זה החיים שלהם והם כבר בגיל שהם אמורים לקחת אחריות על החיים
לי זה ממש מפריע שהם מחכים בלי לעשות כלום
 
נראה לי שזה רווח בעיקר אצל קהילות שזה הנורמה אצליהם והורים לא מסוגלים לחרוג בשביל הילדים שלהם
לדעתי בכאלה מקרים, אם אין שיתוף פעולה מההורים ומהאח הגדול האח הקטן צריך לקחת את העניינים לידיים בעצמו
זה לא נעים והכל אבל זה החיים שלהם והם כבר בגיל שהם אמורים לקחת אחריות על החיים
לי זה ממש מפריע שהם מחכים בלי לעשות כלום
חשבתי על התגובה הזו
פעם גם אני הייתי אומרת את זה
יאללה אתם ילדים גדולים
תעשו
תקומו
תלכו
ואז הבנתי כמה מחיר זה לשלם
לפעמים לקום ולעשות מעשה, במיוחד בהרבה בתים בציבור שלנו (שבו ההורים הם אלו שמנהלים את התהליך)
גובה מחיר עצום
יש משפחות שלא יתמכו בכלל בצעד כזה
לבוא לחתונה כבחור או בחורה צעירים ללא גב מאחור של משפחה
זה מחיר כמעט בלתי אפשרי בציבור שלנו
אפילו אם נדבר על הקטע הטכני-
בסוף מדובר בבחור/ה צעירים שסמוכים על שולחן הוריהם
בטח אם מדובר בבחור שגם לא מפרנס את עצמו
בסוף- לקום לעשות לבד מעשה דורש כל כך הרבה שעדיף להם להמשיך ככה
(זה נכון גם לבני זוג במערכות יחסים לא טובות אגב)

הכרתי מישהי שהיתה מחוץ לסמינר תקופה וכבר עבדה
אממה היא באה מקהילה מסוימת
ואירסו אותה עם בן הקהילה (במקרה הזה באמת אירסו...)
עד החתונה היא לא הסכימה להתרגל לעובדה שכך הולכים להראות חייה
ושוחחה איתי על כך
אבל בסוף- מחיר הויתור על המשפחה, המציאות הזרה של בחורה לבד לחפש נתיב בחיים ובטח שידוך
פשוט היו יותר מדי בשבילה
ולא באשמתה...
 
למה, יש מצב שהוא יקח לה את החתן?
כי מקובל שלבנים יש זמן ארוך יותר למצוא כלה..
אצל בנות יש דד ליין.. ולהוסיף עקיפה של בן זה להוסיף תווית לבחורה. נכון שזה לא נכון. אבל כך השתרש בהרבה מקומות
 
כי מקובל שלבנים יש זמן ארוך יותר למצוא כלה..
אצל בנות יש דד ליין.. ולהוסיף עקיפה של בן זה להוסיף תווית לבחורה. נכון שזה לא נכון. אבל כך השתרש בהרבה מקומות
כבחורה בשידוכים
באמת שלא נעים לקרוא את זה
ואם מישהו חושב שבחורה לא עמדה בדד ליין וחתונה של בחור כלשהו
שבמקרה הוא אחיה מוסיף לה תווית
אז באמת באמת אני לא מעונינת להתחתן איתו..
אתם יודעים כמה בחורים עוקפים אותי כל יום? במקרה הם נולדו מאמא אחרת
ככה אני באמת חושבת
אחי ואני כל כך שונים בכל בחירה ותחום בחיים
אבל חלילה שלא נתחתן לפי הסדר? זה כבר משבש סדרי עולם
 
כבחורה בשידוכים
באמת שלא נעים לקרוא את זה
ואם מישהו חושב שבחורה לא עמדה בדד ליין וחתונה של בחור כלשהו
שבמקרה הוא אחיה מוסיף לה תווית
אז באמת באמת אני לא מעונינת להתחתן איתו..
אתם יודעים כמה בחורים עוקפים אותי כל יום? במקרה הם נולדו מאמא אחרת
ככה אני באמת חושבת
אחי ואני כל כך שונים בכל בחירה ותחום בחיים
אבל חלילה שלא נתחתן לפי הסדר? זה כבר משבש סדרי עולם
מה שנקרא כל מקרה לגופו.
וזה טוב שאת משחררת בעניין הזה.
לא הכל שחור לבן. כמדומני שמי שמציע את הבחורים זה השדכנים וכשמספרים על בחורה בגיל.. שעקפו אותה והיא.. והיא... משפחה ששומעת פרטים במכלול זה יכול לתפוס.
אבל באמת מי שבטוחה ומשחררת ואחים שלה בסגנון שונה ממנה אז עוד יותר טוב.
אבל אין ספק שזה נושא רגיש
 
לפעמים לקום ולעשות מעשה, במיוחד בהרבה בתים בציבור שלנו (שבו ההורים הם אלו שמנהלים את התהליך)
גובה מחיר עצום
אני מסכימה שזה קשה מאוד
ולי עצמי שהתחתנתי בגיל צעיר בלי שום אח בשידוכים מעלי כנראה אין זכות לדבר
ועדיין אני חושבת שאנשים בני עשרים ומעלה צריכים לקחת קצת יותר את החיים שלהם בידיים
לי קשה לשמוע על בחורה בסוף שנות העשרים שלא בשידוכים כי ההורים שלה לא מוכנים לשמוע לה
היא אדם עצמאי הן לפי חוקי המדינה והן לפי חוקי התורה ועובדת כבר שנים כך שאמור להיות בסיס כלכלי
שתפנה בעצמה לשדכנים ותחפש שידוך
ברוב המקרים ההורים יישרו קו
ובסוף המחיר של להיות בודדה כשכולם מסביבך ממשיכים בחיים שלהם תמיד יהיה גבוה יותר
כנ"ל גם להתקע בזוגיות שלא רצית בה ולא טובה לך
 
מה שנקרא כל מקרה לגופו.
וזה טוב שאת משחררת בעניין הזה.
לא הכל שחור לבן. כמדומני שמי שמציע את הבחורים זה השדכנים וכשמספרים על בחורה בגיל.. שעקפו אותה והיא.. והיא... משפחה ששומעת פרטים במכלול זה יכול לתפוס.
אבל באמת מי שבטוחה ומשחררת ואחים שלה בסגנון שונה ממנה אז עוד יותר טוב.
אבל אין ספק שזה נושא רגיש
אני אישית לא משחררת- אחי גדול ממני ואנחנו שומעים ביחד
וגם הוא לא משחרר, אגב
אנחנו פשוט, כמה מפתיע, שני אנשים שונים לחלוטין
וגם הוא שמע ביחד עם אחותי שמעליו
למעשה שמענו כולנו ביחד

נושא רגיש ככל שיהיה לא אמור למנוע ממישהו את התקווה להתחתן
אני כותבת את זה בידיעה מוחלטת שזה מה שהיו כותבים שאר בני משפחתי ש"נעקפו"
(אצלינו לא התחתנו לפני סדר הלידה, גם לא ילדו, ככה זה לאלוקים יש סדר משלו)
ואני עדיין חושבת ששדכן או משפחה שחושבים שאנשים שמתחתנים לפי הסדר שלהם ולא לפי הסדר בו הם הגיעו לעולם, הם בעיתיים, אז אני אישית מעדיפה לא להשתדך איתם
ועוד משהו- לאנשים כל כך ברור שלפי הסדר הוא ערך מקודש
אבל דבקים בו רק בשידוכים ורק בין אחים
עד איפה זה תופס?
 
אני מסכימה שזה קשה מאוד
ולי עצמי שהתחתנתי בגיל צעיר בלי שום אח בשידוכים מעלי כנראה אין זכות לדבר
ועדיין אני חושבת שאנשים בני עשרים ומעלה צריכים לקחת קצת יותר את החיים שלהם בידיים
לי קשה לשמוע על בחורה בסוף שנות העשרים שלא בשידוכים כי ההורים שלה לא מוכנים לשמוע לה
היא אדם עצמאי הן לפי חוקי המדינה והן לפי חוקי התורה ועובדת כבר שנים כך שאמור להיות בסיס כלכלי
שתפנה בעצמה לשדכנים ותחפש שידוך
ברוב המקרים ההורים יישרו קו
ובסוף המחיר של להיות בודדה כשכולם מסביבך ממשיכים בחיים שלהם תמיד יהיה גבוה יותר
כנ"ל גם להתקע בזוגיות שלא רצית בה ולא טובה לך
הלוואי
תאמיני לי
 
אני מסכימה שזה קשה מאוד
ולי עצמי שהתחתנתי בגיל צעיר בלי שום אח בשידוכים מעלי כנראה אין זכות לדבר
ועדיין אני חושבת שאנשים בני עשרים ומעלה צריכים לקחת קצת יותר את החיים שלהם בידיים
לי קשה לשמוע על בחורה בסוף שנות העשרים שלא בשידוכים כי ההורים שלה לא מוכנים לשמוע לה
היא אדם עצמאי הן לפי חוקי המדינה והן לפי חוקי התורה ועובדת כבר שנים כך שאמור להיות בסיס כלכלי
שתפנה בעצמה לשדכנים ותחפש שידוך
ברוב המקרים ההורים יישרו קו
ובסוף המחיר של להיות בודדה כשכולם מסביבך ממשיכים בחיים שלהם תמיד יהיה גבוה יותר
כנ"ל גם להתקע בזוגיות שלא רצית בה ולא טובה לך
עד לתגובה הזו קראתי בשקט...
את באמת חושבת שבחור \ בחורה ממשפחה חרדית סטנדרטית מסוגל לעשות דבר כזה לבד?!
 
אני חושבת שבחור פחות כי אין לו גב כלכלי אבל בחורה עם כמה שנות עבודה יכולה אם היא תחליט שהחיים שלה זה העניין שלה בלבד
ואם היא באמת טיפוס עצמאי
ושוב, זה מקרים קיצוניים
מעריכה שברוב המקרים בחור או בחורה שיגידו שהם רוצים לשמוע וממש יתעקשו על זה ההורים לא יעשו סצינות
יש כאלה שרואים בלחכות בשקט מידות טובות
אני קצת רואה בזה פאסיביות שקיימת מאוד במגזר שלנו
כאילו אנשים בשנות העשרים לחייהם שהם לא נשואים הם עדיין ילדים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה