תוכן הצעה: אתגר סיפורים

[אוראל סולטן]

חמוד מאוד, אבל עדיין לוקה בחסר. לדוגמה באלו:

הכול התחיל בצחוק מהוסס.

לשגרה, לבדיחה

זה לא נשמע כמו בלבול תמים, אלא כמו הכרזה, כמו הטבלה כפויה לשם חדש.

קולטים מיד שזו בינה.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

חמוד מאוד, אבל עדיין לוקה בחסר. לדוגמה באלו:



קולטים מיד שזו בינה.

האמת היא שאת המשפט האחרון שהבאת כמעט מחקתי בשביל להגדיל את האמינות.
אבל החלטתי לא לגעת.
המשפט הראשון היה יכול להיות אנושי, או, אם נרצה, לא היית קולט שזה בינה אם מישהו היה מעלה סתם קטע כזה.

 

[אוראל סולטן]

עכשיו נזכרתי בזה:

דיון - אני לא יודע את התשובה, גם אתם לא, ובכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

ה AI מייצר טקסטים בן רגע, וחלקם לא רק טובים אלא מדהימים, אוקיי? אם ניקח דוגמה מתחום העיצוב הגרפי, אני אישית מאוד נהנה מיצירה יפה, גם אם AI עיצב אותה. ואני אני מרכז היקום, אז כולם כמוני. השאלה בנוגע לכתיבה. כאשר אני נתקל בטקסט ארוך שנכתב ע"י בינה, אני חש צורך עצום לקרוא שורה ראשונה ואחרונה...

www.prog.co.il

וראו את התגובה המחכימה של @יוסף יצחק פ. שם.

 

[אדל ביתן]

אחרי שקראתי את התסריט שהחצי השני בחצי חצי שלנו עשה אני חייבת לומר שהגעתי למסכנה של AI בעל יכולות!
זאת המציאות אין להתכחש! למרות שאין לו נשמה...

 

[החריף]

@בואו חשבון. יוסי לוי
אני ממש בהלם מהיכולות של "הגרוק" הזה [וכמו שציין @צביה ר. , גם לרעה אני מופתע] וגם קצת לטובה כי שזה הפיל אותי ואת כל "המומחים" בפח,
למרות זאת בינתיים אני לא נכנע, וממש ברור לי שאם תביא לי סיפור, לא קטע בן 200 מילה, אני יזהה,
[למרות שכמעט הצלחת להוריד לי את הביטחון עצמי]

 

[החריף]

אנשים פוחדים מ-AI.
כי הוא טוב מדי.
טוב בלי להתאמץ.
וזה מערער את האגו.

הטענה “זה לא אנושי”?
לא רלוונטית לעולם.
איכות נמדדת בתוצאה.
לא בדם וזיעה.

אם חבר שולח סיפור?
אקרא מיד, ברור.
כי הערך בתוכן.
לא במי הקליד.

לדלג מראש על AI?
זו טעות לוגית.
הטיית מקור מיותרת.
שיפוט בלי בדיקה.

הצפה בטקסטים?
כן, קיימת תמיד.
אבל איכות מנצחת.
ול-AI יש איכות.

מי שמדלג עיוור?
מפסיד חומרים טובים.
מפסיד תובנות חדשות.
מפסיד מציאות מתקדמת.

העולם מתקדם קדימה.
אנשים נתקעים אחורה.
רק מומחה מוותר?
על כלי טוב?
ברור שלא.

לסיכום:
תוכן טוב - קוראים.
לא משנה מי כתב.
AI פשוט יעיל.
יעיל וטוב.
טוב מדי.

שמחתי לעזור.
GPT.

אני רואה שגם אתה @משך נכנסת שם .

 

[החריף]

Natan Galant אני רואה שגם אתה עסקת בנושא אולי תוסיף לנו משהו?!

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

@בואו חשבון. יוסי לוי
אני ממש בהלם מהיכולות של "הגרוק" הזה [וכמו שציין @צביה ר. , גם לרעה אני מופתע] וגם קצת לטובה כי שזה הפיל אותי ואת כל "המומחים" בפח,
למרות זאת בינתיים אני לא נכנע, וממש ברור לי שאם תביא לי סיפור, לא קטע בן 200 מילה, אני יזהה,
[למרות שכמעט הצלחת להוריד לי את הביטחון עצמי]

כל מודל AI אומן על מוצרים אחרים.
גרוק אומן על נתנים מרשתות חברתיות, וכבר תפסתי אותו די הרבה פעמים על טעיות כתיב ברורות. (דברים שאף אחד כאן לא היה טועה בהם)
קלוד כרגע הוא המודל הכי מתקדם לדעתי וכן הוא הביא כזו תוצאה טובה.
גי פי טי פשוט גרוע בזה, אולי באנגלית הוא יותר טוב.
ופולי שהעליתי מקודם אומן על עברית ולכן יש לו משהו הרבה יותר אותנטי (הוא חושב בעברית, ולא באנגלית)

 

[החריף]

ופולי שהעליתי מקודם אומן על עברית ולכן יש לו משהו הרבה יותר אותנטי (הוא חושב בעברית, ולא באנגלית)

מה זה אותנטי כלומר מה הסיפור אולי אותנטי אבל זה לא כתיבה אנושית !

 

[החריף]

במרכז הסיפור ניצב נועם, סופר כושל שדווקא כשהוא מוותר על החלום - מוצא עט קסום. כל מילה שהוא כותב בעט זה הופכת למציאות, אך יש תג מחיר אפל: כל יצירה גוזלת ממנו זיכרון אישי אחד. בתחילה הוא משתמש בכוח כדי לתקן את חייו, אך מהר מאוד מגלה שהעולם סביבו מתעוות, כשהיסטוריות פרטיות וקולקטיביות משתנות בצורה מסוכנת.

הקונפליקט מתחדד כשנודע לנועם שכל שימוש בעט אינו רק גונב את עברו, אלא גם פותח סדקים במארג המציאות עצמה. ישות עתיקה וערמומית, שמזינה עצמה מסיפורים שנמחקו, עוקבת אחרי כל כתביו ומנהלת משחק שחמט מורכב כדי לשחרר עצמה לחלוטין אל העולם. נועם מבין שהוא חייב להחליט: להמשיך ליצור מציאות מושלמת ולאבד כל זכר למי שהיה, או להתעמת עם הישות ולהחזיר לעולם את הסיפורים האבודים - במחיר של אולי להשמיד את כל אשר יצר.

ההימור הוא לא פחות מקיומו של הזיכרון האנושי עצמו. אם נועם ייכשל, המציאות תהפוך לטלאי של עלילות סותרות ללא הקשר או משמעות, והאנושות תאבד את נשמתה - את הסיפורים שהופכים אותה לאנושית. המרדף הזה יאלץ אותו לשאול מהו המחיר האמיתי של יצירה, והאם גן עדן שבנוי על שכחה יכול בכלל להיקרא בית.
בינה או לא ?

 

[גיטריסט בנשמה]

למה בפרטי?
כל הרעיון זה להתפלסף ביחד עם כולם.
אתונה זה פה.


לא.
זה בגלל שאתה @גיטריסט בנשמה
אתה צריך להיות @יהודי בנשמה




מסקנה:
אין ספק יש הבדל.
AI לא היה נופל בזה.
הוא יודע מה זה נטפרי.

xxxxxxxxxx
"אופס, נטפרי לא מרשה לי לדבר על זה..."

נתחיל מההתחלה?

גם אם נניח שאתונה זה פה,
ספציפית באשכול הזה לא.
זה הסיבה שלא התחלתי להתפלסף.
אם תרצה תפתח אשכול ייעודי, פשוט לא רוצה להרוס לבעל האשכול.

@גיטריסט בנשמה זה להנות מהמוזיקה בנשמה.
אבל כשאתה אומר יהודי בנשמה, זה לא נכון עובדתית.
יהודי הוא לא רק בנשמה.
הוא בכל חלקי גופו.


לגבי החלק האחרון.
זה החלק בai שאתה הכי לא נהנה ממנו.
החלק של ההבנת מילים.
זה כאילו חלק בסיסי.
ההנאה המיוחדת בai זה החישובים המתמטיים שלו.


ושוב חוזר על בקשתי.
תפתח אשכול חדש.
אני אישית מחכה בקוצר רוח.


ולנושא האשכול.
אני חוזה שעד 2027 יהיה סופרים שישתמשו בבינה לרוב כתיבת הסיפור.
הדבר היחיד שהם יעשו בעצמם,
זה הרעיון של הסיפור.
שזה דבר שהבינה לעולם לא תוכל לחקות.

 

[משך]

במרכז הסיפור ניצב נועם, סופר כושל שדווקא כשהוא מוותר על החלום - מוצא עט קסום. כל מילה שהוא כותב בעט זה הופכת למציאות, אך יש תג מחיר אפל: כל יצירה גוזלת ממנו זיכרון אישי אחד. בתחילה הוא משתמש בכוח כדי לתקן את חייו, אך מהר מאוד מגלה שהעולם סביבו מתעוות, כשהיסטוריות פרטיות וקולקטיביות משתנות בצורה מסוכנת.

הקונפליקט מתחדד כשנודע לנועם שכל שימוש בעט אינו רק גונב את עברו, אלא גם פותח סדקים במארג המציאות עצמה. ישות עתיקה וערמומית, שמזינה עצמה מסיפורים שנמחקו, עוקבת אחרי כל כתביו ומנהלת משחק שחמט מורכב כדי לשחרר עצמה לחלוטין אל העולם. נועם מבין שהוא חייב להחליט: להמשיך ליצור מציאות מושלמת ולאבד כל זכר למי שהיה, או להתעמת עם הישות ולהחזיר לעולם את הסיפורים האבודים - במחיר של אולי להשמיד את כל אשר יצר.

ההימור הוא לא פחות מקיומו של הזיכרון האנושי עצמו. אם נועם ייכשל, המציאות תהפוך לטלאי של עלילות סותרות ללא הקשר או משמעות, והאנושות תאבד את נשמתה - את הסיפורים שהופכים אותה לאנושית. המרדף הזה יאלץ אותו לשאול מהו המחיר האמיתי של יצירה, והאם גן עדן שבנוי על שכחה יכול בכלל להיקרא בית.
בינה או לא ?

מה שמדהים פה בכל ה"סיפור" הזה - תרתי משמע.
אחרי 200+ הודעות.
האשכול הגיע לנושא המקורי שלו.

העלאת סיפורים ובחינה שלהם.
סוג של אתגר עצמאי.

זה מצוין.
באמת בואו נתמקד בזה.

---

הצדק איתך.
מוסכם.
בדיוק רשמתי לפני...
>

ספציפית באשכול הזה לא.
זה הסיבה שלא התחלתי להתפלסף.
אם תרצה תפתח אשכול ייעודי, פשוט לא רוצה להרוס לבעל האשכול.

 

[החריף]

במרכז הסיפור ניצב נועם, סופר כושל שדווקא כשהוא מוותר על החלום - מוצא עט קסום. כל מילה שהוא כותב בעט זה הופכת למציאות, אך יש תג מחיר אפל: כל יצירה גוזלת ממנו זיכרון אישי אחד. בתחילה הוא משתמש בכוח כדי לתקן את חייו, אך מהר מאוד מגלה שהעולם סביבו מתעוות, כשהיסטוריות פרטיות וקולקטיביות משתנות בצורה מסוכנת.

הקונפליקט מתחדד כשנודע לנועם שכל שימוש בעט אינו רק גונב את עברו, אלא גם פותח סדקים במארג המציאות עצמה. ישות עתיקה וערמומית, שמזינה עצמה מסיפורים שנמחקו, עוקבת אחרי כל כתביו ומנהלת משחק שחמט מורכב כדי לשחרר עצמה לחלוטין אל העולם. נועם מבין שהוא חייב להחליט: להמשיך ליצור מציאות מושלמת ולאבד כל זכר למי שהיה, או להתעמת עם הישות ולהחזיר לעולם את הסיפורים האבודים - במחיר של אולי להשמיד את כל אשר יצר.

ההימור הוא לא פחות מקיומו של הזיכרון האנושי עצמו. אם נועם ייכשל, המציאות תהפוך לטלאי של עלילות סותרות ללא הקשר או משמעות, והאנושות תאבד את נשמתה - את הסיפורים שהופכים אותה לאנושית. המרדף הזה יאלץ אותו לשאול מהו המחיר האמיתי של יצירה, והאם גן עדן שבנוי על שכחה יכול בכלל להיקרא בית.
בינה או לא ?

נו, זה אמיתי או לא ?

 

[החריף]

אתם חייבים לדעת, שבשביל להרוויח בחיים, צריך לקחת סיכונים.
נו שמישהו יזרוק ניחוש מה זה בינה או לא .

 

[צביה ר.]

במרכז הסיפור ניצב נועם, סופר כושל שדווקא כשהוא מוותר על החלום - מוצא עט קסום. כל מילה שהוא כותב בעט זה הופכת למציאות, אך יש תג מחיר אפל: כל יצירה גוזלת ממנו זיכרון אישי אחד. בתחילה הוא משתמש בכוח כדי לתקן את חייו, אך מהר מאוד מגלה שהעולם סביבו מתעוות, כשהיסטוריות פרטיות וקולקטיביות משתנות בצורה מסוכנת.

הקונפליקט מתחדד כשנודע לנועם שכל שימוש בעט אינו רק גונב את עברו, אלא גם פותח סדקים במארג המציאות עצמה. ישות עתיקה וערמומית, שמזינה עצמה מסיפורים שנמחקו, עוקבת אחרי כל כתביו ומנהלת משחק שחמט מורכב כדי לשחרר עצמה לחלוטין אל העולם. נועם מבין שהוא חייב להחליט: להמשיך ליצור מציאות מושלמת ולאבד כל זכר למי שהיה, או להתעמת עם הישות ולהחזיר לעולם את הסיפורים האבודים - במחיר של אולי להשמיד את כל אשר יצר.

ההימור הוא לא פחות מקיומו של הזיכרון האנושי עצמו. אם נועם ייכשל, המציאות תהפוך לטלאי של עלילות סותרות ללא הקשר או משמעות, והאנושות תאבד את נשמתה - את הסיפורים שהופכים אותה לאנושית. המרדף הזה יאלץ אותו לשאול מהו המחיר האמיתי של יצירה, והאם גן עדן שבנוי על שכחה יכול בכלל להיקרא בית.
בינה או לא ?

אחרי הפדיחות שעשיתי לעצמי פעם קודמת - לא מיהרתי לזרוק ניחוש. אבל יאללה, כאשר אבדתי אבדתי:
לדעתי זו בינה.
נכון?

 

[החריף]

אכן כן זה בינה אבל כמה זה אנושי מ 1-10?

 

[משך]

אתם חייבים לדעת, שבשביל להרוויח בחיים, צריך לקחת סיכונים.
נו שמישהו יזרוק ניחוש מה זה בינה או לא .

סיכונים.
לא הימורים.

המכירה אסורה למי שטרם מלאו לו 18 שנה.
אזהרה: הימורים עלולים להיות ממכרים, הזכייה תלויה במזל בלבד.
ריבוי משחקים...

 

[משך]

אכן כן זה בינה אבל כמה זה אנושי מ 1-10?

אגב, חשבתי אמיתי.
רמה גבוהה.


אמרתי לכם שאי אפשר לזהות...

 

[גיטריסט בנשמה]

אגב, חשבתי אמיתי.
רמה גבוהה.


אמרתי לכם שאי אפשר לזהות...

לא מדויק.
אפשר לזהות.
הסוד מאוד פשוט,
>>>

רוב הסיפורים של הבינה, נכתבים דווקא בגוף שלישי, וכעין סיכום של הסיפור.
תעיינו ותרבו נחת...

 

[משך]

לא מדויק.
אפשר לזהות.
הסוד מאוד פשוט,
>>>

רוב הסיפורים של הבינה, נכתבים דווקא בגוף שלישי, וכעין סיכום של הסיפור.
תעיינו ותרבו נחת...

אפשר הכול.
גוף ראשון, שני, דיאלוג.

ב2023 התווכחתי על דברים בסגנון.
"הוא לא יודע לשון..."
"הוא נחמד".
ועוד.

הוצאתי אותו ציני.
חד.
קצר.
ובלשון פניה ישירה.
לא רק לשון זכר.

צריך לדעת לדבר איתי.
כאילו איתו.

אופס כמעט חשפתי את עצמי.