תוכן הצעה: אתגר סיפורים

יצירת תוכן מקצועי באמצעות הבינה המלאכותית
מה תגידו על תיאור קליל? (אמנם מעט רדוד)

המדריך ללילה לא שקט: בין המיטה, הממ"ד והמסך​

01:15 – הזינוק הגדול הכל מתחיל ב"צירצור". הצליל המיוחד של פיקוד העורף בטלפון, זה שנשמע כאילו צרצר בלע מגפון. בשנייה אחת אתה עובר ממצב שינה עמוקה למצב "נינג'ה": זינוק מהמיטה, תפיסת הילד הראשון שנקרה בדרכך (גם אם הוא בכלל כרית), וריצה לממ"ד בחושך מוחלט תוך כדי התנגשות בפינה של השולחן.

01:17 – שלב השאלה הרטורית אתה בממ"ד. דלת הברזל נסגרת בקול "בום" שגורם לך לתהות אם זה היה יירוט או סתם הבריח. הילדים מסתכלים עליך בעיניים חצי עצומות ושואלים: "זה היה אצלנו?". אתה עונה "לא יודע", למרות שהטלפון שלך עדיין רועד ביד כאילו הוא בהתקף חרדה.

01:20 – רגע של פרוג זה השלב שבו אי אפשר להתאפק. אתה פותח את הפורום כדי להבין מה קרה.

  • הכותרת: "דיווחים בלבד!!! (ללא תגובות!)"
  • התוכן: 50 הודעות של "שמעו בום בבני ברק?" ועוד 20 תגובות של "גם באלעד שמעו!".
  • התובנה: אתה מגלה שמישהו כבר הספיק להעלות הקלטה של הבום, לנתח את זווית היירוט, ולפתוח אשכול נוסף על "איך מרגיעים ילדים בממ"ד באמצעות וופלים".
01:25 – ועדת החקירה בשכונה השקט חוזר, אבל מהחלון (או מהמסדרון) נשמעים הדיונים של השכנים. תמיד יש את השכן ש"ראה את השיגור מהמרפסת" ואת השכנה שמתעקשת ש"זה בכלל היה רעם, לא טיל". כולם הופכים לפרשנים צבאיים בפיג'מה.

01:45 – הניסיון לחזור לשגרה אתה זוחל חזרה למיטה. כל הגוף דרוך. כל משאית שעוברת ברחוב נשמעת כמו תחילתה של אזעקה. אתה עוצם עיניים, ואז הטלפון מאיר שוב – לא, זו סתם הודעה בקבוצה של הגן: "מחר מתחילים ב-9:00?".

07:00 – הבוקר שאחרי אתה קם עם תחושה של משאית שעברה עליך. הקפה לא עוזר, והדבר הראשון שאתה עושה זה להיכנס שוב לפרוג כדי לראות אם האשכול מהלילה ננעל, ומי היה המשתמש שכתב ב-03:00 לפנות בוקר: "נראה לי שזה נגמר, אפשר לישון".
 
נערך לאחרונה ב:
אני חושב שאם כבר הדימוי של הבינה היה יותר יפה:
לא ניסיתי למצוא דימוי קשור בכלל. כתבתי מה שיצא לי, לא ראיתי ערך להשקיע בגיבובי מילים אלו..
 
אני בספק עם לאפה נוטפת טחינה בלונדון היא איבוד תרבות...
לפי"ז גם עיראקי חובב גפילטע...או פולני חובב חריימה...זה איבוד תרבות
יצורים תבוניים שכל היום רוכנים מעל מסכים מרצדים ומשוחחים עימו ברצינות תהומית
מרגיש לי קצת יותר כאיבוד תרבות...
ברור.
כתבתי היסטורית.

היום המצב הרבה יותר חמור.
יצורים תבוניים דנים עם יצורים תבוניים.
למה?

ברצינות:
פילוסופית, מה הענין לדבר עם בני אדם?
מה היתרון האנושי?
בהנחה, שהתוצאה היא אותה תוצאה.

לא מתכוון לטעון שהמצב היום כזה.
"בעתיד" כנראה שכן.
יואו.
מה פתחתי פה...
:sne:
 
נעלה שלב בקושי
מה מכל הסיפורים הבאים לא נכתב בידי בינה?
המספר האחרון
יום רביעי בערב, כמו כל יום רביעי, אורי ישב על הספה עם כוס תה שהתקררה מזמן והקיש על השלט בלי באמת לראות. הטלוויזיה הכריזה על התוצאות. הוא לא ממש הקשיב. רק כשהמספרים התחילו להופיע על המסך, משהו במוח שלו נרשם כמו קוד שורת שגיאה.
6, 14, 23, 37, 42, 9.
הוא הביט בטופס הקרוע שבידו. אותם מספרים. בדיוק.
הוא לא צעק. לא קפץ. רק הרגיש איך החדר נהיה שקט בצורה לא הגיונית, כאילו מישהו כיבה את הצליל של המציאות.
שבועיים אחר כך כבר היה לו הכסף. לא סכום מטורף כמו בסרטים, אבל מספיק כדי שלא יצטרך לעבוד יותר אף פעם. הוא עזב את הדירה הקטנה בחיפה, קנה בית קטן ומסודר בכרמל, עם נוף לים. קנה אופנוע. טס ליפן לשבועיים. חזר. קנה עוד אופנוע. נמאס לו.
הבעיה לא הייתה הכסף.
הבעיה הייתה שהמוח שלו המשיך לעבוד כמו תמיד – רק בלי מטרה.
הוא התחיל להרגיש שהזמן זז אחרת. כאילו מישהו לחץ על כפתור "השהייה" בחיים שלו, אבל שכח להוריד את הווליום של המחשבות. כל יום נראה אותו דבר, רק עם תאורה שונה.
באחד הלילות, כשהוא ישב במרפסת ובהה בים השחור, הוא שם לב למשהו מוזר: השעון הדיגיטלי על השולחן הראה 03:17:42 – והשניות לא זזו.
הוא מצמץ.
הן עדיין לא זזו.
הוא קם, הלך למטבח. השעון שם הראה אותו דבר. 03:17:42.
הוא פתח את האפליקציה בטלפון. אותו זמן.
הוא צחק, קצת בהיסטריה. "נו באמת."
ואז הוא שמע את הקול. לא בקול רם. יותר כמו מחשבה שמישהו אחר חשב בשבילו:
"קיבלת את מה שביקשת.
עכשיו אתה חייב להחזיר את המשמעות."
הוא הסתובב. אף אחד לא היה שם.
אבל על השולן הופיע פתאום כרטיס קטן, מנייר כסוף דק.
עליו היה כתוב רק משפט אחד, באותיות זוהרות קלות:
נותרו 9 מספרים עד איפוס.
למחרת בבוקר השעונים חזרו לזוז.
אבל אורי כבר לא היה אותו אדם.
הוא התחיל לספור.
לא כסף.
לא ימים.
מספרים.
כמה פעמים מישהו אמר לו "מזל טוב" והוא באמת הרגיש משהו.
כמה פעמים הוא צחק בלי להכריח את עצמו.
כמה פעמים הוא הרגיש שהלב שלו דופק ממש, ולא סתם ממשיך לפעול כי זה מה שהוא אמור לעשות.
הוא ידע שהכסף לא ייגמר.
אבל הוא גם ידע שמשהו אחר כן –
היכולת להרגיש שהיום הזה שווה משהו.
בכל לילה הוא ספר את המספרים שנותרו.
והם ירדו.
לאט.
בכאב.
בבהירות מפחידה.
ביום שבו נשאר מספר אחד בלבד, הוא ישב על החוף בשש בבוקר, יחף, והביט במים.
הוא לא ידע מה יקרה כשהמספר יגיע לאפס.
אולי הכול יתאפס.
אולי הוא יתעורר שוב בדירה הישנה, עם תה קר ועם תחושה שמחר יש משהו ששווה לקום בשבילו.
הוא חייך חיוך קטן, ראשון מזה חודשים שלא היה מזויף.
"תודה," הוא אמר לים, או למי שהקשיב, או לעצמו.
ואז, בלי שום דרמה גדולה,
המספר האחרון נעלם.
והוא –
בפעם הראשונה מזה שנה וחצי –
הרגיש שהבוקר הזה
שווה להתחיל.
הקבלה האחרונה

זה קרה בליל חמישי, מול המקררים של ה-AM:pM באבן גבירול.חודשיים עברו מאז האקזיט. מאיה הייתה בת 34, עם סכום בבנק שהפך את המושג "מחיר" לבדיחה לא מצחיקה. היא כבר עשתה את כל מה שצריך לעשות: קנתה את הפנטהאוז שחלמה עליו, סגרה להורים את המשכנתא, וטסה למלדיביים לשבוע רק כדי לגלות שחול לבן משעמם אותה נורא.

עכשיו, בשתיים בלילה, היא עמדה מול מדף החלב והתהתה למה היא בכלל פה. היא הרי לא שותה חלב. אבל הדירה הגדולה שלה הרגישה שקטה מדי, והזמזום של הניאון בסופר נתן לה אשליה של חיים.

היא לקחה קרטון חלב אקראי, שילמה בקופה העצמית, ומשכה את הקבלה.כשיצאה לרחוב, משהו הרגיש מוזר. האוויר עמד. לא סתם עמד – קפא. רוכב וולט על אופניים חשמליים נעצר באמצע הכביש, רגל אחת באוויר, כאילו מישהו עשה פריז על המציאות. רמזור הולכי הרגל נתקע על הבהוב ירוק שלא התחלף לאדום.

מאיה הסתכלה על הקבלה שבידה. מתחת לברקוד, איפה שבדרך כלל כתוב "תודה שקניתם", הופיעה שורה אחת מודפסת בדיו שחור וברור מדי:

יתרה בחשבון: 7 פעימות. נא להטעין מחדש.

היא שפשפה את העיניים. השורה עדיין הייתה שם.היא הניחה יד על החזה שלה. הלב דפק. קצב רגיל, מונוטוני. כמו שעון נוכחות במפעל שאף אחד לא מייצר בו כלום.

ממחרת, המציאות חזרה לזוז, אבל מאיה הבינה שמשהו בה נכבה. היא השיגה את המטרה שלה, את מה שעבדה בשבילו מגילי 22, ועכשיו לא נשאר כלום. השורה על הקבלה לא הייתה באג בקופה. היא הייתה באג בה.

היא התחילה לחפש את ה"פעימות" האלה.בהתחלה היא ניסתה לרמות. עשתה צניחה חופשית. האדרנלין טס, אבל כשנחתה והסתכלה על הקבלה המקומטת בכיס (שאיכשהו מעולם לא נעלמה), המספר נשאר על 7. פחד הוא לא פעימה אמיתית, מסתבר.

הפעימה הראשונה ירדה ביום שלישי אחד, כשהיא ישבה בבית קפה והקשיבה לאישה מבוגרת בשולחן ליד מספרת לחברה שלה על הנכד שלה. מאיה פתאום נזכרה בסבתא שלה שנפטרה לפני עשור, והרגישה צביטה אמיתית, חדה וכואבת בגרון. דמעה אחת ירדה לה.היא הציצה בקבלה. הופיע שם 6.

וככה זה עבד. היא הבינה שהיא צריכה ללמוד להרגיש מחדש. לא את הריגושים הגדולים של כסף והצלחה, אלא את הפעימות הקטנות של האנושיות שהיא איבדה בדרך.היא קיבלה פעימה כשהשלימה עם אח שלה אחרי שנה של נתק (5).היא קיבלה פעימה כשמצאה את עצמה רוקדת לבד בסלון לשיר גרוע מהניינטיז, ובאמת שחררה (4).היא קיבלה פעימה כשעזרה למישהו לסחוב עגלה במדרגות והוא חייך אליה חיוך כל כך כן שזה שבר לה משהו בלב (3).

המספרים ירדו, והעולם חזר לקבל צבע. האוכל חזר להיות טעים. העייפות הפכה לעייפות של עשייה, ולא לעייפות של ריקנות.

ביום שבו נשארה רק פעימה אחת, מאיה ישבה על ספסל בשדרות רוטשילד. היא לא עשתה כלום. היא לא ניסתה להרגיש שום דבר. פשוט הסתכלה על עלי הפיקוס נושרים לאט על המדרכה. כלב רחוב מעורב ניגש אליה, הניח את הראש שלו על הברך שלה, ונאנח.

מאיה ליטפה לו את הראש. היא לא חשבה על האקזיט, לא על העתיד, ולא על הקבלה. היא פשוט הרגישה אסירת תודה על הרגע הזה, בדיוק כמו שהוא.

היא הכניסה את היד לכיס.הקבלה לא הייתה שם.במקומה, היא פשוט הרגישה את הלב שלה, סוף סוף, מתחיל לפעום מחדש.




מה שלא נרשם


רינת גילתה את הזכייה בטעות.


היא לא הייתה בבית כשהכריזו על התוצאות. היא הייתה בבית חולים, ליד המיטה של אמא שלה, ומחזיקה יד שהפסיקה להחזיר לחץ שעה קודם לכן. מישהו מהמשפחה שלח לה הודעה בוואטסאפ עם כמה סימני קריאה. היא הסתכלה בטלפון, הסתכלה על אמא, והחזירה את הטלפון לכיס.


הכסף הגיע חודשיים אחרי השבעה.


היא לא הוציאה ממנו כמעט כלום. שילמה את המשכנתא. קנתה מדיח כלים חדש כי הישן נשבר. שילמה לאחיה את החוב הישן שניהם ידעו שהוא לא יחזיר בחיים. זהו.


אנשים שאלו אותה מה היא מתכננת. היא אמרה "לא יודעת" ואנשים חשבו שהיא עניינית. הם טעו. היא פשוט לא ידעה.






הדבר המוזר קרה שלושה חודשים אחרי.


היא ישבה בדירה וסידרה את הדברים של אמא, קופסה אחת אחרי השנייה, וברגע מסוים – בלי שום סיבה – עצרה. בידיה היה ספר ישן, כריכה כחולה, שמעולם לא ראתה בחייה. בפנים, בכתב היד של אמא, מישהו רשם:


הדברים שהיו שווים – שלא שוו כלום בזמן שקרו.


מתחת לזה: רשימה.


הריח של ג'ינג'ר ולימון בחורף. הפקקים בכביש 2 כשהייתה מוסיקה טובה ברדיו. רינת בגיל שבע, ישנה עם הפה פתוח. הצחוק של השכנה מלמטה שנשמע דרך הרצפה.


רינת ישבה על הרצפה עם הספר ולא זזה הרבה זמן.






ב׳לילה היא חלמה שהיא עומדת בתור לקופה, ויש לה בידיה רשימת קניות שנמחקת ככל שהתור מתקדם. עד שמגיע תורה – הניר ריק לגמרי. הקופאית מסתכלת עליה ואומרת בלי שום אינטונציה: "את יודעת מה את רוצה?"


היא התעוררה בשלוש לפנות בוקר עם הלב דופק.


חיפשה מחברת. לא מצאה. כתבה על הגב של חשבון חשמל:


מה שרינת בת שמונה הייתה קונה אם היה לה כסף:


  • כלב
  • ערכת ציור של ממש, לא זו הזולה
  • אחד מאותם כיסאות שיש בהם מנגנון ומתכווננים

היא הסתכלה ברשימה.


חייכה משהו מאוד קטן.


אוקיי, היא חשבה. אוקיי.






למחרת בבוקר היא יצאה ממרכז אימוץ חיות עם כלב ג'ינג'ר בן שנתיים שהיה עצבני ולא ממש ידע ללכת ברצועה. הוא משך, היא נגררה, שניהם הגיעו הביתה מבולגנים.


היא לא ידעה איך לקרוא לו.


קראה לו "הספר" כי ככה הוא נראה – כמו משהו שצריך ללמוד איך קוראים אותו.






הספר לא שינה את חייה בדרמה גדולה.


הוא שינה אותם בדרך שקשה להסביר לאנשים: עכשיו היה לה סיבה לקום בשבע. עכשיו היו לה שיחות עם שכנים בחצר. עכשיו היה לה מישהו לספר לו על היום, גם אם הוא לא הבין ואז מיד נרדם על הברכיים שלה.


היא לא הפסיקה לחשוב על אמא.


אבל היא התחילה, לאט לאט, לרשום דברים. כמו שאמא רשמה. לא דברים גדולים. הריח של הכלב אחרי גשם. הפנים שהוא עושה כשהוא רוצה שתמשיך לגרד.
יום אחד כתבה:
רינת בת שלושים ושבע, שישי בבוקר, הספר ישן לידה על הספה.החוצה גשם.לא רוצה להיות שום מקום אחר.

היא הסתכלה במשפט הזה הרבה זמן.
ואז הוסיפה בכתב קטן מתחת:
תרשמי את זה, אמא. זה קרה.
האפס שלא נספר
ביום שלישי בצהריים, באמצע פקק שלא התקדם לשום מקום, דניאל גילה שהוא לא מסוגל לשמוע יותר רדיו. הוא כיבה אותו באמצע משפט, והשקט שנשאר היה חד מדי, כמו אור פלורסנט בעיניים.
הרכב לפניו לא זז. גם זה שאחריו לא.
הוא הביט בשעון. 14:08.
עברו כמה רגעים.
הוא הביט שוב. 14:08.
"תקוע," הוא מלמל לעצמו, אבל אז הרגיש שזה לא בדיוק המילה.
משהו אחר.
הוא פתח את הטלפון. 14:08.
הרמזור — אדום. לא מתחלף.
העולם כאילו עצר, אבל לא לגמרי. כי המחשבות שלו — הן המשיכו.
בהתחלה הוא נבהל. הלב דפק מהר מדי בשביל עולם שלא זז.
הוא יצא מהרכב. אף אחד לא הסתובב. אף אחד לא מצמץ.
ואז הוא שם לב לדבר המוזר באמת:
הכול היה חד יותר. הצבעים. הצללים. אפילו הרוח — כאילו קיימת, אבל לא זזה.
הוא צעד בין המכוניות כמו בתוך צילום שלא נגמר.
אחרי כמה דקות — או שעות, לא היה איך לדעת — הוא חזר לרכב. התיישב. נשם עמוק.
ואז, על לוח המחוונים, בין המד הדלק למהירות, הופיעה שורה שלא הייתה שם קודם:
0 פעולות שלא בוצעו.
הוא בהה בזה.
ואז זה השתנה.
1 פעולה שלא בוצעה.
הוא חשב על הבוקר. על ההודעה שהוא לא ענה לאמא שלו.
ברגע שהמחשבה עברה — המספר ירד.
0 פעולות שלא בוצעו.
הוא קפא.
הוא ניסה שוב. חשב על חבר שהוא הבטיח לחזור אליו ולא חזר.
המספר קפץ:
1
ואז הוא לחש: "אני אשלח לו היום."
המספר ירד.
הוא ישב שם הרבה זמן, בודק, כמעט בזהירות.
כל הבטחה שנשכחה. כל דבר קטן שהוא דחה. כל "אחר כך" שהתפוגג.
והמספר — עלה וירד, כמו נשימה.
לאט לאט הוא הבין.
זה לא על כסף.
לא על הצלחות גדולות.
אפילו לא על החלטות גורליות.
זה על הדברים הקטנים שהוא השאיר פתוחים.
כשהמספר נשאר על אפס יותר מכמה רגעים — משהו במרחב השתנה.
האוויר נהיה רך יותר. פחות לוחץ.
הוא נשען אחורה, עצם עיניים.
וכשהוא פקח אותן —
הרמזור התחלף לירוק.
השעון זז. 14:09.
מאחוריו צפרו.
הוא לא מיהר.
נתן למכוניות לעקוף אותו. נשם.
באותו ערב, בבית, הוא ישב בלי טלוויזיה. בלי מוזיקה.
רק עם הטלפון ביד.
הוא התחיל לעבור אחד אחד.
הודעות שלא נענו.
רעיונות שלא ניסה.
משפטים שהוא עצר באמצע.
כל פעם שסיים משהו — אפילו קטן — הוא הרגיש כאילו משהו מתיישר בתוכו.
לפני השינה, כשהוא כיבה את האור, הוא חייך.
לא כי הכול סגור.
אלא כי עכשיו הוא ידע למדוד.
לא זמן.
לא כסף.
כמה דברים נשארו פתוחים.
ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן,
הוא הרגיש
שהיום שלו —
נסגר כמו שצריך.
 
ברור.
כתבתי היסטורית.

היום המצב הרבה יותר חמור.
יצורים תבוניים דנים עם יצורים תבוניים.
למה?

ברצינות:
פילוסופית, מה הענין לדבר עם בני אדם?
מה היתרון האנושי?
בהנחה, שהתוצאה היא אותה תוצאה.

לא מתכוון לטעון שהמצב היום כזה.
"בעתיד" כנראה שכן.
יואו.
מה פתחתי פה...
:sne:
אם אתה רוצה. באמת תשובה.
קבל אותה - כיום הai זה לא תבונה.
זה ס"ה חישוב מתמטי וחזייה על סמך זה.
משא" כ בנ"א שזה למידה מחודשת.
אבל עזוב.
אין לי כח להרחיב כי זה ארוך מני ים...
אם תרצה אולי בפרטי אוכל להתפלסף איתך על זה.
עשיתי על זה מחקר פעם.

פשוט לא רוצה לסטות מנושא האשכול...
 
x x xx x xxxx x"x xxxxx x x x x x x xxxxxxxxxxx xxxxxxxxxxxxxxx xxxx xxxx xxxx xxxxxxxxxxxx xxxxxxx xxxx xx xxxxxx xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx xx xxxxx xxxx xx xxx xxxxxxx xxxxxx xxxxxxxxxxxxxx xxxxxxx xxx xxxx xxxxxxxxxx xxxxxx xxxxx xxxxx xxxx xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx xxxxx xxxxxxxxxxxxx xxxxx xxxxxxx x xxx/x xxx xxxxxxxxxx xxx xxx xxxxx xxxx xxxxxx xxxx xxxx x xxxx xxx xx xx xxxxxx xxx xxxxxxxx xxxxx xxxxx xxxxxx xx xxx xxx xxxxxxxxxx x xxxxxxxxx xxx xxxxx xxxxxxxxxxx xxxxx xxxx xx xx xxxxxx xx xx xxxx xxx xxxxx xxx xxxx xxxx xxxxx xxxx xxxxxxx xxxx xx xxx xxxxxx xx xx xxxx xxxx xxxxxx xx xxxx xxxxx xxxxx xxxxxxxxx
זה מה שמופיע למנוטפרים, למה?
 
זה מה שמופיע למנוטפרים, למה?
אין לי מושג.
נטפרי שו אים אותי.
זה לא פעם ראשונה וגם בפורומים אחרים זה קורה לי סתם.
או שאולי אסור להזכיר אחת מהמילים הבאות -
1 פלסוף.
2 למידה מחודשת.
3 תבונה.
 
@גיטריסט בנשמה גם לי ההודעה מאוקססת, אבל בהתראה שקיבלתי במייל אני כן רואה אותה.
נראה לי שאת המילה הבעייתית כדאי להחליף ל-חיזוי, ואז זה יהיה בסדר.
 
נערך לאחרונה ב:
אם אתה רוצה. באמת תשובה.
קבל אותה - כיום הai זה לא תבונה.
זה ס"ה חישוב מתמטי וחזייה על סמך זה.
משא" כ בנ"א שזה למידה מחודשת.
אבל עזוב.
אין לי כח להרחיב כי זה ארוך מני ים...
אם תרצה אולי בפרטי אוכל להתפלסף איתך על זה.
עשיתי על זה מחקר פעם.
למה בפרטי?
כל הרעיון זה להתפלסף ביחד עם כולם.
אתונה זה פה.

אין לי מושג.
נטפרי שו אים אותי.
זה לא פעם ראשונה וגם בפורומים אחרים זה קורה לי סתם.
או שאולי אסור להזכיר אחת מהמילים הבאות -
1 פלסוף.
2 למידה מחודשת.
3 תבונה.
לא.
זה בגלל שאתה @גיטריסט בנשמה
אתה צריך להיות @יהודי בנשמה



@גיטריסט בנשמה גם לי ההודעה מאוקססת, אבל בהתראה שקיבלתי במייל אני כן רואה אותה.
נראה לי שאת המילה הבעייתית כדאי להחליף ל-חיזוי, ואז זה יהיה בסדר.
מסקנה:
אין ספק יש הבדל.
AI לא היה נופל בזה.
הוא יודע מה זה נטפרי.

xxxxxxxxxx
"אופס, נטפרי לא מרשה לי לדבר על זה..."
:rolleyes:
 
מעולם לא התיימרתי לומר שזה לא בינה. כתוב מפורשות שזה נוצר ע"י בינה.
אבל הבאת את זה בתור הוכחה ליכולותיה של הבינה לייצר סיפורים ועל כן כיוונתי על המקום בו היא נכשלה במבחן.
 
נעלה שלב בקושי
מה מכל הסיפורים הבאים לא נכתב בידי בינה?
המספר האחרון
יום רביעי בערב, כמו כל יום רביעי, אורי ישב על הספה עם כוס תה שהתקררה מזמן והקיש על השלט בלי באמת לראות. הטלוויזיה הכריזה על התוצאות. הוא לא ממש הקשיב. רק כשהמספרים התחילו להופיע על המסך, משהו במוח שלו נרשם כמו קוד שורת שגיאה.
6, 14, 23, 37, 42, 9.
הוא הביט בטופס הקרוע שבידו. אותם מספרים. בדיוק.
הוא לא צעק. לא קפץ. רק הרגיש איך החדר נהיה שקט בצורה לא הגיונית, כאילו מישהו כיבה את הצליל של המציאות.
שבועיים אחר כך כבר היה לו הכסף. לא סכום מטורף כמו בסרטים, אבל מספיק כדי שלא יצטרך לעבוד יותר אף פעם. הוא עזב את הדירה הקטנה בחיפה, קנה בית קטן ומסודר בכרמל, עם נוף לים. קנה אופנוע. טס ליפן לשבועיים. חזר. קנה עוד אופנוע. נמאס לו.
הבעיה לא הייתה הכסף.
הבעיה הייתה שהמוח שלו המשיך לעבוד כמו תמיד – רק בלי מטרה.
הוא התחיל להרגיש שהזמן זז אחרת. כאילו מישהו לחץ על כפתור "השהייה" בחיים שלו, אבל שכח להוריד את הווליום של המחשבות. כל יום נראה אותו דבר, רק עם תאורה שונה.
באחד הלילות, כשהוא ישב במרפסת ובהה בים השחור, הוא שם לב למשהו מוזר: השעון הדיגיטלי על השולחן הראה 03:17:42 – והשניות לא זזו.
הוא מצמץ.
הן עדיין לא זזו.
הוא קם, הלך למטבח. השעון שם הראה אותו דבר. 03:17:42.
הוא פתח את האפליקציה בטלפון. אותו זמן.
הוא צחק, קצת בהיסטריה. "נו באמת."
ואז הוא שמע את הקול. לא בקול רם. יותר כמו מחשבה שמישהו אחר חשב בשבילו:
"קיבלת את מה שביקשת.
עכשיו אתה חייב להחזיר את המשמעות."
הוא הסתובב. אף אחד לא היה שם.
אבל על השולן הופיע פתאום כרטיס קטן, מנייר כסוף דק.
עליו היה כתוב רק משפט אחד, באותיות זוהרות קלות:
נותרו 9 מספרים עד איפוס.
למחרת בבוקר השעונים חזרו לזוז.
אבל אורי כבר לא היה אותו אדם.
הוא התחיל לספור.
לא כסף.
לא ימים.
מספרים.
כמה פעמים מישהו אמר לו "מזל טוב" והוא באמת הרגיש משהו.
כמה פעמים הוא צחק בלי להכריח את עצמו.
כמה פעמים הוא הרגיש שהלב שלו דופק ממש, ולא סתם ממשיך לפעול כי זה מה שהוא אמור לעשות.
הוא ידע שהכסף לא ייגמר.
אבל הוא גם ידע שמשהו אחר כן –
היכולת להרגיש שהיום הזה שווה משהו.
בכל לילה הוא ספר את המספרים שנותרו.
והם ירדו.
לאט.
בכאב.
בבהירות מפחידה.
ביום שבו נשאר מספר אחד בלבד, הוא ישב על החוף בשש בבוקר, יחף, והביט במים.
הוא לא ידע מה יקרה כשהמספר יגיע לאפס.
אולי הכול יתאפס.
אולי הוא יתעורר שוב בדירה הישנה, עם תה קר ועם תחושה שמחר יש משהו ששווה לקום בשבילו.
הוא חייך חיוך קטן, ראשון מזה חודשים שלא היה מזויף.
"תודה," הוא אמר לים, או למי שהקשיב, או לעצמו.
ואז, בלי שום דרמה גדולה,
המספר האחרון נעלם.
והוא –
בפעם הראשונה מזה שנה וחצי –
הרגיש שהבוקר הזה
שווה להתחיל.
הקבלה האחרונה

זה קרה בליל חמישי, מול המקררים של ה-AM:pM באבן גבירול.חודשיים עברו מאז האקזיט. מאיה הייתה בת 34, עם סכום בבנק שהפך את המושג "מחיר" לבדיחה לא מצחיקה. היא כבר עשתה את כל מה שצריך לעשות: קנתה את הפנטהאוז שחלמה עליו, סגרה להורים את המשכנתא, וטסה למלדיביים לשבוע רק כדי לגלות שחול לבן משעמם אותה נורא.

עכשיו, בשתיים בלילה, היא עמדה מול מדף החלב והתהתה למה היא בכלל פה. היא הרי לא שותה חלב. אבל הדירה הגדולה שלה הרגישה שקטה מדי, והזמזום של הניאון בסופר נתן לה אשליה של חיים.

היא לקחה קרטון חלב אקראי, שילמה בקופה העצמית, ומשכה את הקבלה.כשיצאה לרחוב, משהו הרגיש מוזר. האוויר עמד. לא סתם עמד – קפא. רוכב וולט על אופניים חשמליים נעצר באמצע הכביש, רגל אחת באוויר, כאילו מישהו עשה פריז על המציאות. רמזור הולכי הרגל נתקע על הבהוב ירוק שלא התחלף לאדום.

מאיה הסתכלה על הקבלה שבידה. מתחת לברקוד, איפה שבדרך כלל כתוב "תודה שקניתם", הופיעה שורה אחת מודפסת בדיו שחור וברור מדי:

יתרה בחשבון: 7 פעימות. נא להטעין מחדש.

היא שפשפה את העיניים. השורה עדיין הייתה שם.היא הניחה יד על החזה שלה. הלב דפק. קצב רגיל, מונוטוני. כמו שעון נוכחות במפעל שאף אחד לא מייצר בו כלום.

ממחרת, המציאות חזרה לזוז, אבל מאיה הבינה שמשהו בה נכבה. היא השיגה את המטרה שלה, את מה שעבדה בשבילו מגילי 22, ועכשיו לא נשאר כלום. השורה על הקבלה לא הייתה באג בקופה. היא הייתה באג בה.

היא התחילה לחפש את ה"פעימות" האלה.בהתחלה היא ניסתה לרמות. עשתה צניחה חופשית. האדרנלין טס, אבל כשנחתה והסתכלה על הקבלה המקומטת בכיס (שאיכשהו מעולם לא נעלמה), המספר נשאר על 7. פחד הוא לא פעימה אמיתית, מסתבר.

הפעימה הראשונה ירדה ביום שלישי אחד, כשהיא ישבה בבית קפה והקשיבה לאישה מבוגרת בשולחן ליד מספרת לחברה שלה על הנכד שלה. מאיה פתאום נזכרה בסבתא שלה שנפטרה לפני עשור, והרגישה צביטה אמיתית, חדה וכואבת בגרון. דמעה אחת ירדה לה.היא הציצה בקבלה. הופיע שם 6.

וככה זה עבד. היא הבינה שהיא צריכה ללמוד להרגיש מחדש. לא את הריגושים הגדולים של כסף והצלחה, אלא את הפעימות הקטנות של האנושיות שהיא איבדה בדרך.היא קיבלה פעימה כשהשלימה עם אח שלה אחרי שנה של נתק (5).היא קיבלה פעימה כשמצאה את עצמה רוקדת לבד בסלון לשיר גרוע מהניינטיז, ובאמת שחררה (4).היא קיבלה פעימה כשעזרה למישהו לסחוב עגלה במדרגות והוא חייך אליה חיוך כל כך כן שזה שבר לה משהו בלב (3).

המספרים ירדו, והעולם חזר לקבל צבע. האוכל חזר להיות טעים. העייפות הפכה לעייפות של עשייה, ולא לעייפות של ריקנות.

ביום שבו נשארה רק פעימה אחת, מאיה ישבה על ספסל בשדרות רוטשילד. היא לא עשתה כלום. היא לא ניסתה להרגיש שום דבר. פשוט הסתכלה על עלי הפיקוס נושרים לאט על המדרכה. כלב רחוב מעורב ניגש אליה, הניח את הראש שלו על הברך שלה, ונאנח.

מאיה ליטפה לו את הראש. היא לא חשבה על האקזיט, לא על העתיד, ולא על הקבלה. היא פשוט הרגישה אסירת תודה על הרגע הזה, בדיוק כמו שהוא.

היא הכניסה את היד לכיס.הקבלה לא הייתה שם.במקומה, היא פשוט הרגישה את הלב שלה, סוף סוף, מתחיל לפעום מחדש.




מה שלא נרשם


רינת גילתה את הזכייה בטעות.


היא לא הייתה בבית כשהכריזו על התוצאות. היא הייתה בבית חולים, ליד המיטה של אמא שלה, ומחזיקה יד שהפסיקה להחזיר לחץ שעה קודם לכן. מישהו מהמשפחה שלח לה הודעה בוואטסאפ עם כמה סימני קריאה. היא הסתכלה בטלפון, הסתכלה על אמא, והחזירה את הטלפון לכיס.


הכסף הגיע חודשיים אחרי השבעה.


היא לא הוציאה ממנו כמעט כלום. שילמה את המשכנתא. קנתה מדיח כלים חדש כי הישן נשבר. שילמה לאחיה את החוב הישן שניהם ידעו שהוא לא יחזיר בחיים. זהו.


אנשים שאלו אותה מה היא מתכננת. היא אמרה "לא יודעת" ואנשים חשבו שהיא עניינית. הם טעו. היא פשוט לא ידעה.






הדבר המוזר קרה שלושה חודשים אחרי.


היא ישבה בדירה וסידרה את הדברים של אמא, קופסה אחת אחרי השנייה, וברגע מסוים – בלי שום סיבה – עצרה. בידיה היה ספר ישן, כריכה כחולה, שמעולם לא ראתה בחייה. בפנים, בכתב היד של אמא, מישהו רשם:


הדברים שהיו שווים – שלא שוו כלום בזמן שקרו.


מתחת לזה: רשימה.


הריח של ג'ינג'ר ולימון בחורף. הפקקים בכביש 2 כשהייתה מוסיקה טובה ברדיו. רינת בגיל שבע, ישנה עם הפה פתוח. הצחוק של השכנה מלמטה שנשמע דרך הרצפה.


רינת ישבה על הרצפה עם הספר ולא זזה הרבה זמן.






ב׳לילה היא חלמה שהיא עומדת בתור לקופה, ויש לה בידיה רשימת קניות שנמחקת ככל שהתור מתקדם. עד שמגיע תורה – הניר ריק לגמרי. הקופאית מסתכלת עליה ואומרת בלי שום אינטונציה: "את יודעת מה את רוצה?"


היא התעוררה בשלוש לפנות בוקר עם הלב דופק.


חיפשה מחברת. לא מצאה. כתבה על הגב של חשבון חשמל:


מה שרינת בת שמונה הייתה קונה אם היה לה כסף:


  • כלב
  • ערכת ציור של ממש, לא זו הזולה
  • אחד מאותם כיסאות שיש בהם מנגנון ומתכווננים

היא הסתכלה ברשימה.


חייכה משהו מאוד קטן.


אוקיי, היא חשבה. אוקיי.






למחרת בבוקר היא יצאה ממרכז אימוץ חיות עם כלב ג'ינג'ר בן שנתיים שהיה עצבני ולא ממש ידע ללכת ברצועה. הוא משך, היא נגררה, שניהם הגיעו הביתה מבולגנים.


היא לא ידעה איך לקרוא לו.


קראה לו "הספר" כי ככה הוא נראה – כמו משהו שצריך ללמוד איך קוראים אותו.






הספר לא שינה את חייה בדרמה גדולה.


הוא שינה אותם בדרך שקשה להסביר לאנשים: עכשיו היה לה סיבה לקום בשבע. עכשיו היו לה שיחות עם שכנים בחצר. עכשיו היה לה מישהו לספר לו על היום, גם אם הוא לא הבין ואז מיד נרדם על הברכיים שלה.


היא לא הפסיקה לחשוב על אמא.


אבל היא התחילה, לאט לאט, לרשום דברים. כמו שאמא רשמה. לא דברים גדולים. הריח של הכלב אחרי גשם. הפנים שהוא עושה כשהוא רוצה שתמשיך לגרד.
יום אחד כתבה:
רינת בת שלושים ושבע, שישי בבוקר, הספר ישן לידה על הספה.החוצה גשם.לא רוצה להיות שום מקום אחר.

היא הסתכלה במשפט הזה הרבה זמן.
ואז הוסיפה בכתב קטן מתחת:
תרשמי את זה, אמא. זה קרה.
האפס שלא נספר
ביום שלישי בצהריים, באמצע פקק שלא התקדם לשום מקום, דניאל גילה שהוא לא מסוגל לשמוע יותר רדיו. הוא כיבה אותו באמצע משפט, והשקט שנשאר היה חד מדי, כמו אור פלורסנט בעיניים.
הרכב לפניו לא זז. גם זה שאחריו לא.
הוא הביט בשעון. 14:08.
עברו כמה רגעים.
הוא הביט שוב. 14:08.
"תקוע," הוא מלמל לעצמו, אבל אז הרגיש שזה לא בדיוק המילה.
משהו אחר.
הוא פתח את הטלפון. 14:08.
הרמזור — אדום. לא מתחלף.
העולם כאילו עצר, אבל לא לגמרי. כי המחשבות שלו — הן המשיכו.
בהתחלה הוא נבהל. הלב דפק מהר מדי בשביל עולם שלא זז.
הוא יצא מהרכב. אף אחד לא הסתובב. אף אחד לא מצמץ.
ואז הוא שם לב לדבר המוזר באמת:
הכול היה חד יותר. הצבעים. הצללים. אפילו הרוח — כאילו קיימת, אבל לא זזה.
הוא צעד בין המכוניות כמו בתוך צילום שלא נגמר.
אחרי כמה דקות — או שעות, לא היה איך לדעת — הוא חזר לרכב. התיישב. נשם עמוק.
ואז, על לוח המחוונים, בין המד הדלק למהירות, הופיעה שורה שלא הייתה שם קודם:
0 פעולות שלא בוצעו.
הוא בהה בזה.
ואז זה השתנה.
1 פעולה שלא בוצעה.
הוא חשב על הבוקר. על ההודעה שהוא לא ענה לאמא שלו.
ברגע שהמחשבה עברה — המספר ירד.
0 פעולות שלא בוצעו.
הוא קפא.
הוא ניסה שוב. חשב על חבר שהוא הבטיח לחזור אליו ולא חזר.
המספר קפץ:
1
ואז הוא לחש: "אני אשלח לו היום."
המספר ירד.
הוא ישב שם הרבה זמן, בודק, כמעט בזהירות.
כל הבטחה שנשכחה. כל דבר קטן שהוא דחה. כל "אחר כך" שהתפוגג.
והמספר — עלה וירד, כמו נשימה.
לאט לאט הוא הבין.
זה לא על כסף.
לא על הצלחות גדולות.
אפילו לא על החלטות גורליות.
זה על הדברים הקטנים שהוא השאיר פתוחים.
כשהמספר נשאר על אפס יותר מכמה רגעים — משהו במרחב השתנה.
האוויר נהיה רך יותר. פחות לוחץ.
הוא נשען אחורה, עצם עיניים.
וכשהוא פקח אותן —
הרמזור התחלף לירוק.
השעון זז. 14:09.
מאחוריו צפרו.
הוא לא מיהר.
נתן למכוניות לעקוף אותו. נשם.
באותו ערב, בבית, הוא ישב בלי טלוויזיה. בלי מוזיקה.
רק עם הטלפון ביד.
הוא התחיל לעבור אחד אחד.
הודעות שלא נענו.
רעיונות שלא ניסה.
משפטים שהוא עצר באמצע.
כל פעם שסיים משהו — אפילו קטן — הוא הרגיש כאילו משהו מתיישר בתוכו.
לפני השינה, כשהוא כיבה את האור, הוא חייך.
לא כי הכול סגור.
אלא כי עכשיו הוא ידע למדוד.
לא זמן.
לא כסף.
כמה דברים נשארו פתוחים.
ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן,
הוא הרגיש
שהיום שלו —
נסגר כמו שצריך.
הראשון זה גרוק השני גימיני השלישי קלוד והרביעי גי פי טי.
לא נגעתי בכלל העתק הדבק.

סליחה על התרגיל. אבל אם לא הייתי עושה את זה ככה לא הייתי מצליח להפיל אתכם בפח.
 
הראשון זה גרוק השני גימיני השלישי קלוד והרביעי גי פי טי.
לא נגעתי בכלל העתק הדבק.

סליחה על התרגיל. אבל אם לא הייתי עושה את זה ככה לא הייתי מצליח להפיל אתכם בפח.
ניחשתי מראש. א"כ באמת השלישי נראה הכי אנושי.
 
הראשון זה גרוק השני גימיני השלישי קלוד והרביעי גי פי טי.
לא נגעתי בכלל העתק הדבק.
:sne::sne::sne:

המסקנה שלי מהתרגיל הזה שקלוד כנראה ממש טוב בכתיבה "אנושית".
בקטע גרוע, אגב.
יש שם טעויות דקדוקיות ושגיאות ניסוח די מביכות, שהיה ברור לי שאין סיכוי שבינה כותבת ככה.
מתברר שהיא מפתיעה כל פעם מחדש : )
 
שאלתי עכשיו את גיפטי, מה לבקש כדי לקבל סיפור אנושי.
זה התנאים שהוא אומר שצריך לכתוב (אגב, אם תגיעו עם רעיון משלכם, ותבקשו ממנו רק כתיבה זה עדיף)


כתוב סיפור קצר בעברית שנראה כאילו נכתב על ידי אדם אמיתי, לא מושלם ולא “מלוטש מדי”.

הנחיות סגנון:
  • הימנע מניסוחים ספרותיים מוגזמים או “יפים מדי”.
  • השתמש בשפה טבעית, קצת יומיומית, כאילו מישהו פשוט מספר את זה.
  • תן מקום למחשבות לא מסודרות, היסוסים, או משפטים שלא לגמרי סגורים.
  • אפשר לשלב חזרות קטנות, סטיות מהנושא, או פרטים שוליים — כמו שקורה בכתיבה אנושית.
  • אל תנסה להסביר הכל — תשאיר דברים פתוחים או לא פתורים.
  • הדמויות לא צריכות להיות “מושלמות” או עקביות לגמרי.
  • עדיף רגע קטן ואישי מאשר סיפור “גדול” או דרמטי מדי.
  • הימנע ממבנה קלאסי מדי של התחלה-אמצע-סוף מסודר.
הנחיות תוכן:
  • התמקד ברגע אחד ספציפי, יומי או שקט.
  • תן תחושה של מחשבה פנימית או חוויה אישית.
  • אפשר סוף קצת מוזר, פתוח או אפילו לא מספק לגמרי.
חשוב מאוד:
  • אל תישמע כמו סיפור שנכתב על ידי בינה מלאכותית.
  • אל תשתמש בקלישאות.
  • אל תסכם את המסר של הסיפור בסוף.
 
למי שמכיר "פולי"
הוא ממש טוב בלזייף כתיבה אנושית
הכול התחיל בצחוק מהוסס. בפעם הראשונה שהוא קרא לו "אבי", עבר בצוות גל קטן של מבוכה. הוא הסתובב, כמעט באינסטינקט, למרות שזה כלל לא שמו, ופלט חיוך קפוא, כזה שמנסה לגשר בין אי-נעימות לרצון לא לתקן. "זה לא אבי," מלמל. האיש שמולו הניד בראשו בהבנה, אך מבטו נותר נטול ספק. "נכון, נכון... סליחה," הוא נופף בידו בתנועת ביטול קלילה. "דני." גם זה לא היה השם הנכון.
הטעות הפכה לשגרה, לבדיחה פנימית במשרד. "נו, מה השם שלך היום?" היו לוחשים לו עמיתיו בבקרים. הוא היה ממתין, כמעט בציפייה, לשמוע את הכינוי התורן. רועי. משה. אלון. השמות הוטחו בו בביטחון מוחלט, כאילו נשלפו מעולם שבו העובדות פשוט אחרות. האיש מעולם לא היסס, לא גמגם, לא תיקן את עצמו. הוא פשוט קבע מציאות חדשה בכל פעם.
אך לאחר מספר ימים, ההומור התפוגג והוחלף בתחושת אי-שקט מטרידה. הבעיה לא הייתה הטעות עצמה, אלא הוודאות שבה נאמרה. זה לא נשמע כמו בלבול תמים, אלא כמו הכרזה, כמו הטבלה כפויה לשם חדש. תחושת קור החלה לחלחל בו בכל פעם שהאיש התקרב. הצחוק במסדרונות דעך, ובמקומו הופיעו מבטים חטופים ודואגים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

חוקת האתגרים

פורום AI בינה מלאכותית


ברוכים הבאים לפורום החדש שלנו ליוצרי ai.


הפורום מחולק לתתי פורומים נפרדים, כפי שבוודאי ראיתם, וזכה לתת פורום בפני עצמו לאתגרי ai.
האתגרים נועדו לשפשף יכולות, התנסות בכלים חדשים ועמידה בדרישות ייחודיות ע"פ כללים מאתגרים במיוחד.

למען הסדר הטוב, קראו בעיון את הכללים, קצת ארוך, אבל לא מסובך, הרי יש לכם בינה אמיתית!





אתגר יומי:​

  • בכל ערב בעז"ה עולה אתגר יומי חדש, שיהיה פעיל כ- 26 שעות.
  • חברי הפורום מוזמנים לדרג ולהשפיע על היצירות המוצלחות ביותר, בדגש על יצירה שעמדה בכללי האתגר. היצירה שתקבל את דירוג המשתמשים הגבוה ביותר, היא תוכרז כיצירה הזוכה באתגר, ויוצרה ינהל את האתגר יומיים אח"כ.
  • לאחר הזכייה, היצירה הזוכה באתגר תנעץ בראש אשכול האתגר.
  • מנהל האתגר פותח אשכול אתגר יומי חדש, כותרת אשכול האתגר תכלול את שם האתגר ומספרו.
  • מנהל האתגר מוזמן גם לפתוח אשכול נפסח בפורום דיונים, במידה ופותח האתגר לא פתח נספח, משתמש אחר יכול לפתוח אשכול נספח, עם כותרת ומספר האתגר זהים לכותרת אשכול האתגר. עם קישור לאתגר בהודעה הראשונה.
  • אשכול האתגר היומי מיועד להצגת האתגר בפועל, בו מופיעים אופי האתגר וכלליו, ובו גם המשתתפים מעלים יצירות להתמודדות.
  • אשכול הנספח מיועד לכל הפטפטת, הפרגונים והשאלות על כללי האתגר או על יצירות המתמודדים. כמו כן, בהשתתפות באתגר אין להרחיב מעבר להסבר קצר על היצירה הויזואלית, ביצועה וכדו' - הרחבות נוספות מקומן בנספח.
  • והיה אם בשגגה יכתבו תגובות באשכול האתגר, הן יימחקו או יועברו לאשכול הנספח ע"י המנהלים.





זמני האתגרים:​

שלבי האתגר מחולקים לשלושה ימים: פעילות האתגר, דירוג האתגר, העלאת אתגר חדש. כדלהלן:
  1. פעילות האתגר: 26 שעות שבהן המשתתפים מעלים את היצירות לאתגר. החל מ22:00 ועד 23:59 למחרת. העלאת יצירות לאתגר מתאפשרת לא לפני השעה 22:00 גם אם האתגר עלה קודם.

  2. דירוג האתגר: מסיום עת פעילות האתגר לא ניתן להעלות יצירות חדשות לאתגר, אך ניתן עדיין להצביע ולהשפיע ליצירה הזוכה 24 שעות נוספות, עד ליל המחרת, שאז יוכרז הזוכה שקיבל את מירב הנקודות מהציבור, ויצירתו תנעץ בראש אשכול האתגר.

  3. אתגר חדש: לאחר הזכייה באתגר, על הזוכה להעלות אתגר חדש בערב הבא (יש יום אחד להתכונן) החל מ20:00 בערב ולא יאוחר מ-02:00 בלילה.
  • פעילות האתגרים הינה 5 ימים בשבוע, מראשון עד חמישי (כלומר, עולה במוצ"ש עד רביעי בלילה).
  • ניתן להעלות יצירות לאתגר החדש החל מ-22:00 בערב פתיחת האתגר ועד 12 בלילה למחרת. בדיוק.
  • משתמש שיעלה יצירה מעבר לזמן פעילות האתגר הודעתו תוסר, ותיפסל מהתמודדות באתגר.
  • לאחר נעילת האתגר יהיה ניתן עדיין לדרג 24 שעות נוספות, והוא יינעל להצבעה בלילה שלמחרת.
  • סדר העלאת האתגרים היא בדילוגים של 3 ימים. יום לפעילות האתגר, יום לדירוג ובחירת זוכה, ויום להתכונן להעלאת אתגר חדש.
  • הזוכה באתגר של יום ראשון, יהיה מנהל האתגר של יום רביעי.
  • לשם המחשה: ראובן השתתף באתגר מספר 4. יום למחרת עלה אתגר מספר 5 ובינתיים משתמשים דירגו את אתגר מס' 4, וראובן שלנו גרף את מירב הקולות. באותו ערב בו הוכרז ראובן כזוכה אתגר מס' 4, עולה אתגר מס' 6 ע"י הזוכה של אתגר מס' 3, וראובן מתכונן להעלות את אתגר מס' 7 בערב למחרת. מסובך?! לא נורא. אתם הרי עם בינה לא מלאכותית. קטן עליכם!
  • המחשה נוספת: ראובן הזוכה באתגר ביום שלישי שעבר מעלה אתגר במוצ"ש בשעה 21:00. הציבור מוזמן להעלות יצירות להשתתפות באתגר החל מ-22:00 במוצ"ש ועד לראשון בלילה בשעה 23:59 למחרת (יצירות שיעלו לפני או אחרי הזמן לא ישתתפו באתגר). בראשון בערב יעלה שמעון אתגר חדש בגלל שזכה באתגר של יום רביעי שעבר. בינתיים ניתן עדיין לדרג את האתגר של ראובן עד שני בלילה, שאז יוכרז הזוכה ע"פ דירוג המשתמשים, האתגר יינעל להצבעות, והיצירה המנצחת תנעץ בראש האשכול. לוי שזכה באתגר של ראובן מתכונן להעלות אתגר חדש ביום שלישי בערב, שיהיה פעיל ברביעי, וינעל להצבעות בליל שישי.
  • היות והזכייה באתגר היא ע"פ דירוג המשתמשים. ההודעה הזוכה בדירוג הגבוה ביותר, היא הזוכה! ע"כ מומלץ להשתתף בין הראשונים, ככל שתעלו את היצירה שלכם מוקדם יותר, כך היא תקבל חשיפה רבה יותר.
  • במקרים מסוימים (חגים וכדו') תהיה הקפאה בפעילות האתגר, או הארכה בזמן, בכפוף להודעת המנהלים.





זכיה באתגר:​






כללים עבור מנהלי האתגרים:​

מנהל אתגר פותח אשכול אתגר הכולל:
  1. מקדם - 'אתגר יומי'.
  2. כותרת - שם ומספר האתגר. על שם האתגר לבטא את מהות האתגר, עדיפות לקריאייטיבי.
  3. הודעה פותחת - הסבר קצר על היצירה הנדרשת, יצירה אחת לדוגמא, וכללים בסיסיים שעל היוצרים לעמוד בהם. רצוי אף קישור לאשכול הנספח.
  • על מנהל האתגר לפרט תיאור למשימה אותה המשתתפים יצטרכו לבצע, סגנון היצירה, אופייה, מה יהיה בה ומה אסור שיהיה בה, באילו כלים ניתן להשתמש או שלילת שימוש בכלים מסוימים. האם כדאי/מומלץ/אסור לערוך ולשפץ את היצירה באופן עצמאי, האם ניתן להוסיף טקסט ליצירה, וכדו'.
  • על האתגר לעלות בין שמונה בערב לשמונה בבוקר.
  • השתתפות באתגר מותנית בזמינות להעלאת אתגר מיידי במידה ותזכו, העלאה בזמן ללא עיכוב של רצף האתגרים. מומלץ להיות מוכנים עם רעיון בראש, או לקחת השראה מאשכול הרעיונות לאתגרים >
  • מנהל/ת האתגר חופשי לבחור אם היצירות שיועלו להתמודדות יהיו יצירות חדשות וייעודיות שנוצרו למטרת האתגר או גם יצירות קיימות המתאימות לכללים.
  • מנהלי הפורום רשאים להחליט על נושא מסוים שאינו מתאים, ולערוך או למחוק את האתגר במידה והוא אינו מתאים לפורום ע"פ שיקול דעתם.
  • יש לשים לב להימנע מכפילויות, שלא נעשה אתגר דומה בעבר.





השתתפות באתגרים:​

  • בכל הודעה באתגר, נתן להעלות יצירה אחת בלבד!
  • ניתן להשתתף עד 3 פעמים בכל אתגר, אלא אם נכתב אחרת בכללי האתגר ע"י מנהל האתגר.
  • אין להעלות טקסטים בהודעה המתמודדת באתגר שאינם קשורים ישירות לאתגר. הוספת טקסט כמו "דרגו אותי" תפסול את היצירה מהתמודדות באתגר.
  • מומלץ ורצוי, ואף יתקבל בברכה פירוט על הכלי בו יצרתם את היצירה, הפורמפט אותו כתבתם, ופרטים נוספים שייתנו ערך מוסף למבקרים באתגר.
  • בונוס בהוספת פרטים על היצירה שלכם, הכלי והפורמפט, שתקבלו דירוג גבוה יותר מהצופים, וזה יכול להכריע במקרה של תיקו בהצבעות.
  • אין להעלות תמונות לא מהוקצעות, דמויות מעוותות, מספר אצבעות לא תקין, או תמונות חובבניות ברמה נמוכה מידי. יצירה כזו תימחק או תועבר לנספח.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר שהקבצים הינם יצירה בלעדית שלך, אינם מועתקים ממקורות זרים ואין בהם עבירה על זכויות יוצרים. - אין להעלות קבצים שלא אתם יצרתם בעצמכם.
  • לאור שאלות משתמשים, הדגשה נוספת! אין להעלות לאתגר קבצים שהם לא יצירה בלעדית שלכם בAI.
  • משתמש שיעלה קובץ המפר זכויות יוצרים, ייחסם מהפורום לצמיתות.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר לפרוג לעשות ביצירות העלות באתגר שימוש חופשי, ולא תהיה תביעה מצדך בעניין זה.

בהשתתפות באתגר כזה, ישנם מספר יתרונות משמעותיים:
  1. למידה ופיתוח: השתתפות באתגר מאפשרת לך ללמוד ולפתח יכולות חדשות. בזמן שעוסקים במגוון תחומים, כמו בינה מלאכותית ועיצוב גרפי, אתה מקבל הזדמנות להרחיב את הידע והכישורים שלך.
  2. התנסות בהוראות מיוחדות: בזמן שמשתתפים באתגר, עשויים להיות דרישות והוראות מיוחדות שיש לעמוד בהן. השלמת האתגר מאפשרת לך לפתח יכולות כגון יכולת לקריאה והבנה של הוראות, תכנון וארגון פעולות, וביצוען במהירות ובדיוק.
  3. התנסות בכלים חדשים: במהלך האתגר, יכול להיות צורך להשתמש בכלים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות. ההתמודדות עם כלים חדשים מאפשרת לך להתפתח ולפתח את היכולת שלך להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ויצירתית.
  4. עיצוב יצירתי: יתרון נוסף שבהשתתפות באתגר הוא הזדמנות להתמקד בעיצוב וביצירתיות. כאשר אתה עוסק ביצירה של תמונה בבינה מלאכותית, יש לך את האפשרות להביע את עצמך בצורה חדשה ויצירתית.





הוראות כלליות:​

  • על האתגר להכיל לכל הפחות השתתפות של שלשה מתמודדים, ע"מ לנהל שיפוט ולהכריז על זוכה.
  • במקרה הנדיר בו לא השתתפו די מתמודדים ביום הפעילות של האתגר, מנהל הפורום יכול להגמיש ולעדכן את כללי האתגר, ולתת עוד מספר שעות לפעילות האתגר.
  • במקרה בו הזוכה באתגר לא העלה אתגר חדש בזמן, לאחר השעה 8:00 בבוקר רשאי מנהל הפורום לפתוח אתגר חדש בעצמו, או למנות משתמש אחר לפתיחת אתגר חדש. הנהלת הפורום רואה חשיבות רבה שלא לקטוע את הרצף.
  • באם הזוכה הנכבד בוחר לוותר על ניצחונו ולהעבירו לאחר, הדבר יתבצע אך ורק לפי מדרג הזוכים באתגר, ולא לפי נטיית לב.





אתגר שבועי וחודשי:​

  • מעת לעת יעלה אתגר מטעם ההנהלה, שבועי או חודשי בנוסף לאתגרים היומיים.
  • הדבר תלוי הרבה בהשתתפות הפעילה של כלל חברי הפורום.
  • על כללי אתגר שבועי וחודשי תבוא הרחבה בעתיד בל"נ.

עריכה:
לאור בקשות משתמשים רבים, ולאחר שהתבססנו כבר עם האתגרים היומיים בהצלחה מדהימה, אנו נרגשים להתחיל עם האתגרים השבועיים.

האתגר השבועי יעלה בעז"ה בימי חמישי בערב (שאז אין אתגר יומי), ויהיה פעיל עד יום שלישי 00:00 בלילה, ויהיה ניתן יום נוסף עד רביעי בלילה, שאז יוכרז הזוכה. הזוכה באתגר השבועי יקבל כרטיס כניסה לקהילת יוצרי AI, ויעלה את האתגר השבועי בליל שישי הקרוב.

שימו לב לכללי האתגר השבועי!​

  • ניתן להעלות יצירה אחת בלבד לאתגר!
  • היצירה חייבת להיות מרובעת.
  • יש הקפדה יתרה על יצירות מקצועיות ונעימות לעין, ללא עיוותי פרצוף או אצבעות.
  • אין להוסיף טקסט כלל בהודעה מלבד כותרת עד שלוש מילים.
  • חובה להוסיף את הפורמפט בספוילר.





עריכה - כללים נוספים:​

  • יש להקפיד על יצירה התואמת להנחיות האתגר, בדגש על יצירה מקצועית ופחות על קריאייטיביות סוחטת דמעות, ע"כ לא יתקבלו יצירות שלוקחות את התיאור בצורה קומית, קריקטורית, תינוק ג'ינג'י מאחורי סורג וכדו', אלא אם זה חלק מהאתגר עצמו.
  • אין להעלות תמונות בנות מעל גיל 3.




עדכון 7/4/25:

בווווווווום!
💥 💥 💥
קבלו את השדרוג החדש שלנו לאתגרים!

נכון מעצבן שהערב ירד, וטרם עלה אתגר? ממתינים עד בוש, והזוכה התבושש? לא עוד! מעתה, זוכה באתגר שלא יעלה את האתגר בזמנו בשעות הערב, החל משעה 02:00 יפתח אשכול אתגרי מסוג Masterpiece - יצירת מופת - עם כללים מיוחדים לאתגר מסוג זה.

שימו לב לכללי אתגר יצירות מופת - Masterpiece:​

🔹 במידה וטרם עלה אתגר עד השעה 02:00 בלילה, ניתן להעלות אתגר יצירות מופת במקום האתגר.
🔹 במידה ונפתח אתגר יצירות מופת, הזוכה באתגר הפסיד את זכותו להעלות אתגר.
🔹 כל אחד מחברי קהילת יוצרי AI יכול לפתוח אתגר החל מ 2 בלילה, כמובן, אשכול יחיד, ע"י הראשון שיתפוס.
🔹 המעלה אתגר יצירות מופת, עם המקדם Masterpiece, חייב להעלות גם דוגמא של יצירת מופת איכותית בהודעה הראשונה.
🔹 במידה ומנהל הפורום יחליט, או יודע שלא יתאפשר לזוכה להעלות אתגר, ייתכן ויפתח אתגר יצירות מופת בשעה מוקדמת יותר.
🔹 ניתן ומומלץ לשמור יצירות מופת מעת לעת, ולהעלותן באתגרי יצירות מופת, ובלבד שלא שיתפתם את היצירה מע"ג הפורום מעולם.
🔹 אתגר יצירות מופת נכנס ומשתלב ברצף האתגרים. הזוכה באתגר זה יעלה את האתגר לפי לוח חוקת האתגרים.
🔹 על היצירות המשתתפות באתגר זה להיות באמת יצירות מופת! בכל סגנון שתבחרו, אך שיהיו נעימות לעין, ומקצועיות.
🔹 יש בידי מנהל הפורום הזכות למחוק יצירה שלהבנתו אינה עומדת בהגדרת 'יצירת מופת'.
🔹 זמני האתגר: עד הערב בשעה 23:59.

למידע נוסף אודות אתגרי Masterpiece עינו פה.





לשאלות הצעות ופטפוטים אודות האתגרים בכלל, בנספח בלבד!





בהצלחה לכל המתמודדים באתגרים,
מי ייתן והניצחון יהיה שלכם!
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  13  פעמים
למעלה