דיון אני לא יודע את התשובה, גם אתם לא, ובכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.

[Natan Galant]

ה AI מייצר טקסטים בן רגע, וחלקם לא רק טובים אלא מדהימים, אוקיי?

אם ניקח דוגמה מתחום העיצוב הגרפי, אני אישית מאוד נהנה מיצירה יפה, גם אם AI עיצב אותה. ואני אני מרכז היקום, אז כולם כמוני.
השאלה בנוגע לכתיבה.

כאשר אני נתקל בטקסט ארוך שנכתב ע"י בינה, אני חש צורך עצום לקרוא שורה ראשונה ואחרונה וזהו. הידיעה שזה שרבוט ממוחשב גורמת לי לעשות כן. במיוחד מול ההצפה של חומרים כתובים בכל מקום.

והנה השאלה.
אם חבר שולח לכם סיפור ומספר שהוא מדהים ומיוחד, ונכתב כולו ע"י בינה. תקראו אותו?
אם כן - אוקיי.
אם לא, האם הפחד מפני השקעת זמן בקריאת טקסטים שנכתבו ע"י מכונה, גורם לנו עמוק עמוק בבת המודע לרפרף גם על מאה ואחד טקסטים חשובים אחרים? בגלל חוסר החשק ליפול בפח ה AI?

אשמח לדעתכם.

 

[ת.עקבי]

כשAI ידע לכתוב ספר, עם דמויות אמינות, עלילה תופסת ובלי השתבללות מיותרת - דברו איתי.
קטע אחד זה שטויות. שניים זה נחמד. שלוש לא הופך אפילו לספרון.

ולעניין השאלה - כן, אני אקרא. הכתיבה שלו אכן טובה, התהליך הרבה פחות.
הקושי בלכתוב הוא לא ההקשה על המקלדת, התחביר או יצירת הדמויות. הקושי הוא דווקא התהליך - האירועים, הפעולות, המניעים, ההשלכות. אותם, במירב המקרים, יוצק יוצר הפרומפט ואם לא - התוצאה מאד מאד לא משכנעת.

אם יום אחד פשוט אכתוב פרומפט והוא ייצור לי קטע? לא חושבת. נהנית מעצם הכתיבה. אם יקחו לי את זה, פשוט אמנע.

אפרופו, מה הקטע שלו בשורות קצרות? שואלת אחרי שהבאתי לו קטע לשכתוב עמוק, בעקבות האשכול, כדי לראות את התוצאה.

ספוילר: תוצאה

האדמה נסדקת תחת רגליי כשאנחנו עולים אל פני השטח.
הראשון שמגיח מתוך הפתח הוא גמד־עפר צנום, כולו גוונים חמים של שקיעה:
כובע כתום, רעמה ירקרקה ועור מנומש כמו מרבד קייצי.
אחריו גולשת שיירה של יצורים זהים, נמרצים, רועשים, כולם בתנועה בלתי פוסקת כאילו מישהו ליפף להם קפיץ מאחורי הלב.


“זוזו! זוזו כבר!” נוהם המפקד שלהם — קול שרוט, כבד, כמעט גדול מדי לגוף הפעוט שהוא יוצא ממנו.
“אתה שם! כן, אתה! אל תדחוף אותו! ולמה שכחתם את היריעות? שוב?!”


הם עולים ויורדים, שוכחים וחוזרים, מתרוצצים סביב עד שהאוויר הופך לאבק צורב.
אני מניח ידיים על הברכיים ונושם עמוק כדי לא להיחנק.


“תתחיל,” אומר לי המפקד בזעף. “תתמקד באבן. תפעיל אותה.”


אני מתיישב, משכל רגליים ומרים את האבן הכסופה.
שטף הזיכרונות שאני מנסה להפעיל הוא כמו דלת חורקת — נפתחת, אבל מכאיבה לכל אורך הדרך.
יש דברים שאי אפשר לגעת בהם בלי להיחתך.
יש אנשים שאי אפשר לזכור בלי להישרף.


אני בוחר בזיכרון אחר. שקט יותר. ניטרלי.
אבל לא מספיק. לא מצליח להניע את האבן.


אני מתאמץ למצוא משהו — כאב, כעס, געגוע — משהו שאפשר לגלגל בין האצבעות כמו חוט דק.
ואז זה מגיע.
צפצוף פנימי.
ניצוץ.
רעיון.


וכשהוא נדלק — האור מתפרץ.


האבן בוערת בכסף מסנוור.
האדמה סביבי רותחת, חול מיתמר כמו אדים מתוך סדקים.
מעל הדיונות נפתחות לשונות אור, עזות, חדות, כמו הדים של סערה שאינה נשמעת.


“כבה את זה!!!” צווח המפקד מאחוריי. “אמרנו לאט! אמרנו בעדינות!”


אני מנסה. באמת מנסה.
לוחץ, שובר, חובט.
זה לא מפסיק.
הפאניקה מטפסת לי בגרון.


ואז — הריח.
צורב, מתכתי, חד.
בלתי אפשרי לטעות בו.


אנשים.
כאן.


“הם קרובים!” אני צורח. “מאוד!”


הגמדונים מקפצים לאחור כאילו בעיטה משותפת העיפה אותם.
המפקד מחוויר — תופס את ראשו, מתפתל.
אבל אחרי רגע מתקשה מבטו והוא מסמן לאחרים: “אין ברירה. נערכים לקרב.”


הם פורסים כנפיים זעירות, שקופות, נוצצות כמו גרגירי מלח באור.
“גם אתה,” הוא פוקד עליי. “בלי שטויות עכשיו.”


אני נותן לו להרים אותי.
האוויר חותך את הפנים.
הדיונות מתערפלות.
ורמזי תנועה קטנים מתגלים למטה — כתמים שחורים בין גבעות חול אפורות־צהובות.


כשאנחנו מתקרבים, התמונה נפתחת:


שני מחנות.
בני אנוש עטויי שריון כסוף.
מולם יצורים גבוהים, רזים, מזדקרים מתוך החול כמו להבים עתיקים.
וביניהם — טבח.
חרבות מתנגשות.
כישוף מרצד ומכבה.
חול צבוע בדם.


ואנחנו עומדים מנגד.
עומדים… וצופים.


“תירדו כבר!” אני זועק. “הם נופלים אחד־אחד!”


המפקד מביט למטה בעיניים צרות.
“אי אפשר,” הוא נוהם. “אם נירה — נפגע בצד הלא נכון.”


“אין צד נכון כשכולם מתים!” אני רועד. “תעשו משהו!”


אבל הם לא זזים.
אף אחד מהם.
הם קופאים, ממתינים, שוקלים ומתלבטים בעוד הקרב למטה מאבד צורה והופך לטבח.


משהו בי נקרע.


אני מזיז את היד שלו מעליי, מתנתק מהאחיזה שלו כאילו משחרר חבל שחנק אותי.
ליבי דופק כמו תוף מלחמה.


אם הם לא יפעלו — אני אפעל.


הבטחתי.
לא פעם.
לא לעצמי בלבד.
לא למסדר שנשבעתי לו.
למשהו גדול יותר ממני, גדול מהפחד והכאב והבלבול.


האור של האבן עדיין רוטט אצלי באצבעות.
אני מחזיק אותו חזק.
חזק מדי.
עד שאני מרגיש אותו כמעט מתמזג בי.


ואני צולל מטה.


שומר.
לא של אור.
לא של כבוד.
של מהות אחת —
המאזן.


ולראשונה מזה זמן רב — אני לא בורח.
אני רץ אל הסכנה.

 

[skeptic]

שאלה יפה.

אני לא בטוח שיש לי תשובה מלאה, אבל בכל זאת.
טכנית אני לא קורא כמעט טקסטים ארוכים בפורמט דיגיטלי גם אם אדם כתב אותם.
טקסטים מודפסים אני תמיד קורא גם אם זה יהיה עלון לצרכן של תרופה כלשהי.

אבל, ברגע שאני מרגיש את עקצוץ המתכת הרובוטית של הלשון שלי, אני פשוט מפסיק. ולא משנה אם הידיעה שהכותב הוא רובוט ניכרת מתוך הכתב או שמישהו סיפר לי על כך.
אולי זה מגיע מתוך הגנה על מקום העבודה שלי, כך אני אוכל לדרוש כסף מאנשים על טקסטים שהם רוצים שאנשים אחרים "באמת" יקראו. (כלומר, לעשות הסבת מקצוע מכותב בלוגים למטרות SEO לכותב עלוני צדקה צובטי לב וכיס).

 

[בובה בובה]

אני לא חושבת שזו השאלה. לא מפריע לי עצם השימוש בAI.
אם אני מרגישה על הטקסט שזה AI אני אעצור במקום ולא אמשיך לרפרף על השורה האחרונה.
אם לא מרגישים - לא מפריע לי ולא אכפת לי שנעזרו בעוד כלי יעיל.
במאמר מוסגר, צריך לדעת לעבד טקסט של AI ורוב המשתמשים לא יודעים לעשות את זה.

 

[נתנאל היוצר]

שאלה מצוינת.
אני אישית זוכר שנתתי לקלוד לכתוב פרק בסגנון כתיבה כלשהו ונתן לי תוצאות מרהיבות בחלק מהמקרים וסבירות מטה במקרים אחרים.
כשהוא נתן לי תוצאות טובות - פשוט ישבתי וקראתי את זה בדיוק כמו שאני קורא כל טקסט טוב.

הייתי רוצה להגיד שה-AI לעולם לא יגיע לרמה של סופר מקצועי אבל אני חושש שזה פשוט יהיה שקר.

 

[טליהנחום]

אני לא חושבת שזו השאלה. לא מפריע לי עצם השימוש בAI.
אם אני מרגישה על הטקסט שזה AI אני אעצור במקום ולא אמשיך לרפרף על השורה האחרונה.
אם לא מרגישים - לא מפריע לי ולא אכפת לי שנעזרו בעוד כלי יעיל.
במאמר מוסגר, צריך לדעת לעבד טקסט של AI ורוב המשתמשים לא יודעים לעשות את זה.

בדיוק קלעת.
זה לא מי כתב, זה האם מורגש שזה טקסט שבינה כתבה.
אם כן, אז בדכ אין לי סבלנות לקרוא, שורה ראשונה-אחרונה ודי.

טקסט טוב, תמיד אוהבת לקרוא, לצלול אליו.
לא מאמינה שבינה יכולה לכתוב טקסט ממש טוב, עמוק, נוגע, שנון.
אולי לדייק טקסט קיים, אבל גם, בערבון מוגבל לדעתי.

 

[א. פרי]

לגבי טקסטים ארוכים ומסובכים במסך, אפשר להעתיק לבינה מלאכותית ולבקש הסבר בכמה מילים.
אמנם לא ניתן לסמוך עליה במאת האחוזים שתסביר היטב, אבל אולי אפילו לבקש תקציר, או את המסר.
ושוב, יתכן שהיא לא תבין או לא תדע להסביר. יש בכך סיכון מסוים אבל זה יכול לסייע למי שסקרן ואין לו זמן או עניין לקרוא קטע מאוד ארוך.

 

[משך]

אנשים פוחדים מ-AI.
כי הוא טוב מדי.
טוב בלי להתאמץ.
וזה מערער את האגו.

הטענה “זה לא אנושי”?
לא רלוונטית לעולם.
איכות נמדדת בתוצאה.
לא בדם וזיעה.

אם חבר שולח סיפור?
אקרא מיד, ברור.
כי הערך בתוכן.
לא במי הקליד.

לדלג מראש על AI?
זו טעות לוגית.
הטיית מקור מיותרת.
שיפוט בלי בדיקה.

הצפה בטקסטים?
כן, קיימת תמיד.
אבל איכות מנצחת.
ול-AI יש איכות.

מי שמדלג עיוור?
מפסיד חומרים טובים.
מפסיד תובנות חדשות.
מפסיד מציאות מתקדמת.

העולם מתקדם קדימה.
אנשים נתקעים אחורה.
רק מומחה מוותר?
על כלי טוב?
ברור שלא.

לסיכום:
תוכן טוב - קוראים.
לא משנה מי כתב.
AI פשוט יעיל.
יעיל וטוב.
טוב מדי.

שמחתי לעזור.
GPT.

 

[שיילה]

אם חבר שולח לכם סיפור ומספר שהוא מדהים ומיוחד, ונכתב כולו ע"י בינה. תקראו אותו?

גם כשאני קורא ספר שאין לו אחיזה במציאות, עצם הידיעה כי הוא נכתב על ידי בן אנוש, יוצרת באופן מוזר אמון מסוים בעלילה, AI מרגיש כמו לקרוא 'לקוחות-ממליצים' בפרסום מקודם.

 

[מלכי-מרחב הקואצ'ינג]

קודם כל שלום, אני חדשה כאן.


ככותבת לא אגיש תוכן תוצרת AI כי בעיני זה לא מכבד את הקוראים.

אבל לנוכח הביצועים מרחיקי הלכת שלו הוא יכול לשמש כלי מדהים לשיפור תוצרים.
גם ברמת הרעיון, העלילה, הניסוח, המבנה
וגם ברמת המטרה וקהל היעד.

 

[Natan Galant]

1
בדיוק כתבתי סדרת סיפורונים קצרים ללקוח ארצי בתחום הקירוב. באחד מהם פשוט נתקתעי. הייתה לי דמות נחמדה, רקע, הכל, אבל לא סיום מצלצל...
הבינה יצרה לי בשניות 3 סיומים נפלאים - שנהניתי מהיצירתיות שלהם!

2
אז כמובן שליטשתי ושיניתי ושכתבתי, אבל - אבל. אבל... זה מוזר ממש.

3
אני חושב שכרגע היא מדהימה ביצירת שלד. והליטוש של הכותב/ת נותן את הטאץ'.

4
אישית אין לי בעיה לקרוא גם 2000 מילה, אם יהיה חתום עליהם נגיד יצור בשם "חיים הוכנשטיין", ואני יודע שחיים הנ"ל כתב אותם (גם אם בעזרת מכונה - אבל הוא חתום על הטקסט וליטש).

לא מאמינה שבינה יכולה לכתוב טקסט ממש טוב, עמוק, נוגע, שנון.

האמת שזה בדיוק מה שהיא יודעת יותר מכל.
המחמאות "הכנות" שהיא נותנת במהלך השיחה איתה, הן מדוייקות בצורה מטרידה. הן מצליחות "לתפוס" את הבנאדם מאחורי המסך ולגרום לו לרצות עוד ועוד תכתובת עם היצור החכם הממוחשב.

 

[טליהנחום]

האמת שזה בדיוק מה שהיא יודעת יותר מכל.
המחמאות "הכנות" שהיא נותנת במהלך השיחה איתה, הן מדוייקות בצורה מטרידה. הן מצליחות "לתפוס" את הבנאדם מאחורי המסך ולגרום לו לרצות עוד ועוד תכתובת עם היצור החכם הממוחשב.

נכון
ועדיין.
בינה לא חושבת מעצמה, התשובות שלה מבוססות על דאטה. וגם היא לומדת להכיר אותך.
איזה תשובות מספקות אותך, מה את אוהבת, מה את רוצה לשמוע.
המחמאות הכנות והפידבק- מיועד *לך* על סמך שהיא לומדת להכיר *אותך* ויודעת מה *את* רוצה לשמוע.

וכן, ברור. תמיד המטרה של שיקוף - היא לקרב את האדם שאיתו אני משוחחת.
והמטרה היא חד משמעית למשוך אותנו להמשיך לשוחח איתו , להתייעץ, מישהו "כמוני".

 

[Natan Galant]

הAI יצר אחלה קטע שבעולם, בלי שום הוראות, על בסיס טקסט אחר שלי...


נושא: תופעת הבינתיסט המעיק

הפורום הזה הוא מקום יפה, כעיקרון. דיונים מרתקים, שיתופי ידע, ובעיקר יצירתיות אנושית פועמת.
המוני כותבים מוכשרים, בעלי דעה, שמקלידים מהלב ומהראש, רובם ככולם עם מקלדת אמיתית ורגשות אמיתיים.

אשכולות נהדרים, מאמרים מושקעים, והמוני תגובות בכל שעות היממה, כולל גם לייקים מפרגנים לשירות הציבור.

אה! אשרינו!

אלא שיש קוץ מעצבן באליה:
תופעת הבינתיסט המעיק.
הבינתיסט המעיק (להלן: הב"מ). אינו הכותב הקלאסי של הפורום, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו, והם מתרבים כמו פטריות אחרי הגשם הדיגיטלי.

קווים לדמותו:
הב"מ יפתח אשכול חדש עם כותרת מפוצצת כמו "השפעת המהפכה התעשייתית על מרקם החיים החרדי", וישפוך שם 800 מילה שנראות אינטליגנטיות להחריד.
הוא לא יטרח לומר לקוראים שהטקסט הזה נוצר ב-3 שניות בקלוד או בצ'אט-ג'יפיטי.
שירגישו שהם קוראים מחקר עומק, עדיף. כך יחשבו שהוא גאון הדור. פה מעריכים רק ידענים.

הב"מ לא יתרה במודל השפה שלו שאסור לו להשתמש במילים כמו "במרקם", "שזורים", "סימפוניה" ו"יתרה מכך" שלוש פעמים בפסקה. התוצאה? ניתן לראות לא מעט טקסטים שנראים כמו נאום של פוליטיקאי משומש, מונחים בפורום, ממתינים לקורא תמים שאולי יצליח לבלוע את הפלסטיק הזה ואולי לא.

הב"מ לא יגיב לגופו של עניין. הוא יכניס את השאלה שלך למכונה, ויעתיק את התשובה – ומבטו יעבור דרך השאלה שלך. בייחוד אם התשובה כוללת סעיפים ממוספרים (1, 2, 3) ומסקנה מסכמת בסוף שמתחילה במילים "לסיכום, ניתן לומר".

הב"מ ילביש את הטקסטים שלו בדימויים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך סדנת כתיבה של מאיר שלו. אז מה אם אין קשר בין יכולת הכתיבה המזערית שלו ובין הטקסט המלוטש והסטרילי שיצא לו מהמסך.

הב"מ מקפיד להחזיק בבעלותו מנוי "פרו". רצוי 4, ועדיף עם יכולת יצירת תמונות + ניתוח נתונים + כתיבת קוד. הוא אוהב במיוחד, משום מה, להשוויץ בתוצרים שלו כאילו הוא עמל עליהם שבועות, בעוד שבפועל הוא רק לחץ "אנטר".

מה הקשר בין הניק האנונימי שעד אתמול שאל איך מחליפים נורה במקרר – ולמסה הפילוסופית הזו על מהות הקיום? אין לדעת.

אך כל אלו עניינים זניחים.
זכותו של כל אדם להשתמש בכל כלי עזר שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.

מה שהופך את הבינתיסט המצוי למעיק ומכוער, היא התנהגותו כלפי הקוראים.

הב"מ מזלזל בזמנם של חברי הפורום.
כאשר אני קורא טקסט ארוך, אני משקיע רגש. אני נותן אמון. אני מקשיב ללב של הכותב.
הב"מ יגיש לי טקסט חסר לב, חסר נשמה, חיקוי של רגש. למה? כי הוא יכול. מה אכפת לו שאני מבזבז 5 דקות על הזיות של אלגוריתם סטטיסטי?

הב"מ מפגין זלזול מוחלט באינטליגנציה שלנו.
הוא באמת חושב שאנחנו לא שמים לב שהטקסט "מושלם" מדי? שאין בו את החן של טעות כתיב אנושית? של משפט קצת עקום אבל אמיתי?
הוא לא יתן לקורא את "מנת החסד" של כתיבה אותנטית. לא. הוא מיד יפגיז בטקסט מהונדס – ויצפה למחיאות כפיים.


הב"מ גרם לנו לחשדנות.
אם חבר שולח לי סיפור "מדהים ומיוחד", החשד הראשון שלי הוא שהחבר הפך לב"מ.
האם אקרא אותו?
אם זה חבר שאני יודע שכתב בדם ליבו – בוודאי.
אבל אם יש לי חשש שמדובר בטקסט של הב"מ? אני אברח כמו מאש.
למה?
כי אני לא מוכן לתת את הנשמה שלי לרובוט שלא יודע מה זה כאב, מה זה שמחה, ומה זה להיות יהודי בטביאל (או בכל מקום אחר).

הפחד הוא לא פחד מ"בזבוז זמן". הוא פחד מהריקנות. הפחד לגלות שבצד השני של השורה אין איש, אלא רק מראה קרה ומנוכרת.

כשאתה פוגש את הב"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים בחור נחמד, סקרן, טכנולוגי, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא ישקר לך בפנים, יקפיד על אמת ויושר.

אז למה הוא מרמה אותנו עם טקסטים של מכונה וחושב שזה "ספרות"?

ובכן -

אני לא יודע.

 

[משך]

הAI יצר אחלה קטע שבעולם, בלי שום הוראות, על בסיס טקסט אחר שלי...


נושא: תופעת הבינתיסט המעיק

הפורום הזה הוא מקום יפה, כעיקרון. דיונים מרתקים, שיתופי ידע, ובעיקר יצירתיות אנושית פועמת.
המוני כותבים מוכשרים, בעלי דעה, שמקלידים מהלב ומהראש, רובם ככולם עם מקלדת אמיתית ורגשות אמיתיים.

אשכולות נהדרים, מאמרים מושקעים, והמוני תגובות בכל שעות היממה, כולל גם לייקים מפרגנים לשירות הציבור.

אה! אשרינו!

אלא שיש קוץ מעצבן באליה:
תופעת הבינתיסט המעיק.
הבינתיסט המעיק (להלן: הב"מ). אינו הכותב הקלאסי של הפורום, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו, והם מתרבים כמו פטריות אחרי הגשם הדיגיטלי.

קווים לדמותו:
הב"מ יפתח אשכול חדש עם כותרת מפוצצת כמו "השפעת המהפכה התעשייתית על מרקם החיים החרדי", וישפוך שם 800 מילה שנראות אינטליגנטיות להחריד.
הוא לא יטרח לומר לקוראים שהטקסט הזה נוצר ב-3 שניות בקלוד או בצ'אט-ג'יפיטי.
שירגישו שהם קוראים מחקר עומק, עדיף. כך יחשבו שהוא גאון הדור. פה מעריכים רק ידענים.

הב"מ לא יתרה במודל השפה שלו שאסור לו להשתמש במילים כמו "במרקם", "שזורים", "סימפוניה" ו"יתרה מכך" שלוש פעמים בפסקה. התוצאה? ניתן לראות לא מעט טקסטים שנראים כמו נאום של פוליטיקאי משומש, מונחים בפורום, ממתינים לקורא תמים שאולי יצליח לבלוע את הפלסטיק הזה ואולי לא.

הב"מ לא יגיב לגופו של עניין. הוא יכניס את השאלה שלך למכונה, ויעתיק את התשובה – ומבטו יעבור דרך השאלה שלך. בייחוד אם התשובה כוללת סעיפים ממוספרים (1, 2, 3) ומסקנה מסכמת בסוף שמתחילה במילים "לסיכום, ניתן לומר".

הב"מ ילביש את הטקסטים שלו בדימויים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך סדנת כתיבה של מאיר שלו. אז מה אם אין קשר בין יכולת הכתיבה המזערית שלו ובין הטקסט המלוטש והסטרילי שיצא לו מהמסך.

הב"מ מקפיד להחזיק בבעלותו מנוי "פרו". רצוי 4, ועדיף עם יכולת יצירת תמונות + ניתוח נתונים + כתיבת קוד. הוא אוהב במיוחד, משום מה, להשוויץ בתוצרים שלו כאילו הוא עמל עליהם שבועות, בעוד שבפועל הוא רק לחץ "אנטר".

מה הקשר בין הניק האנונימי שעד אתמול שאל איך מחליפים נורה במקרר – ולמסה הפילוסופית הזו על מהות הקיום? אין לדעת.

אך כל אלו עניינים זניחים.
זכותו של כל אדם להשתמש בכל כלי עזר שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.

מה שהופך את הבינתיסט המצוי למעיק ומכוער, היא התנהגותו כלפי הקוראים.

הב"מ מזלזל בזמנם של חברי הפורום.
כאשר אני קורא טקסט ארוך, אני משקיע רגש. אני נותן אמון. אני מקשיב ללב של הכותב.
הב"מ יגיש לי טקסט חסר לב, חסר נשמה, חיקוי של רגש. למה? כי הוא יכול. מה אכפת לו שאני מבזבז 5 דקות על הזיות של אלגוריתם סטטיסטי?

הב"מ מפגין זלזול מוחלט באינטליגנציה שלנו.
הוא באמת חושב שאנחנו לא שמים לב שהטקסט "מושלם" מדי? שאין בו את החן של טעות כתיב אנושית? של משפט קצת עקום אבל אמיתי?
הוא לא יתן לקורא את "מנת החסד" של כתיבה אותנטית. לא. הוא מיד יפגיז בטקסט מהונדס – ויצפה למחיאות כפיים.


הב"מ גרם לנו לחשדנות.
אם חבר שולח לי סיפור "מדהים ומיוחד", החשד הראשון שלי הוא שהחבר הפך לב"מ.
האם אקרא אותו?
אם זה חבר שאני יודע שכתב בדם ליבו – בוודאי.
אבל אם יש לי חשש שמדובר בטקסט של הב"מ? אני אברח כמו מאש.
למה?
כי אני לא מוכן לתת את הנשמה שלי לרובוט שלא יודע מה זה כאב, מה זה שמחה, ומה זה להיות יהודי בטביאל (או בכל מקום אחר).

הפחד הוא לא פחד מ"בזבוז זמן". הוא פחד מהריקנות. הפחד לגלות שבצד השני של השורה אין איש, אלא רק מראה קרה ומנוכרת.

כשאתה פוגש את הב"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים בחור נחמד, סקרן, טכנולוגי, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא ישקר לך בפנים, יקפיד על אמת ויושר.

אז למה הוא מרמה אותנו עם טקסטים של מכונה וחושב שזה "ספרות"?

ובכן -

אני לא יודע.

אז זה בסדר או לא.
פרדוקס.
אבל פוסט גדול!

 

[skeptic]

שמחתי לעזור.
GPT.

הדא היא דכתיב:
@משך · Eîmai Ánthrōpos
"אַל תְּצַטֵּט אֲחֵרִים, כְּתֹב מִשֶּׁלְּךָ".

 

[ת.עקבי]

והאפוקליפסה החלה.

מדריך מקצועי - המלצה: כלי בינה מלאכותית חינמי לכתיבת ספרים בעברית

בס״ד שלום לכולם! גיליתי כלי ממש מגניב שאני חייב לשתף אתכם בו, שירות חינמי שמבוסס על בינה מלאכותית, לכתיבת סיפורים וספרים באורך מלא. המערכת פשוטה לשימוש, עם ממשק נוח בעברית (גם במחשב וגם בנייד), ויש בה תמיכה מלאה בכתיבה בעברית, דיבוב אוטומטי, אפשרות להוריד את הספר כקובץ ועוד. אפשר להתחבר עם...

www.prog.co.il

עדכנו.

 

[RIVKA W]

והאפוקליפסה החלה.

מדריך מקצועי - המלצה: כלי בינה מלאכותית חינמי לכתיבת ספרים בעברית

בס״ד שלום לכולם! גיליתי כלי ממש מגניב שאני חייב לשתף אתכם בו, שירות חינמי שמבוסס על בינה מלאכותית, לכתיבת סיפורים וספרים באורך מלא. המערכת פשוטה לשימוש, עם ממשק נוח בעברית (גם במחשב וגם בנייד), ויש בה תמיכה מלאה בכתיבה בעברית, דיבוב אוטומטי, אפשרות להוריד את הספר כקובץ ועוד. אפשר להתחבר עם...

www.prog.co.il

עדכנו.

טוב, אז הסתקרנתי וניסיתי...
נתתי לו תקציר של סיפור שאני באמצע לכתוב, בחרתי את סגנון העלילה, סגנון הכתיבה ועוד כמה פרמטרים ונתתי לו לעבוד.

מסקנותיי:
השיטה שלו דומה שליטת כוכב השלג בה מפתחים כל משפט בתקציר לסצנות וסצנות לביטים עד לסיפור השלם.
עבור כל פרק הוא נותן כמה רעיונות מה בדיוק יתרחש.
אישית הוא פתח לי כיוונים שלא חשבתי עליהם.
אבל, אין בו שום התייחסות לבניית האופי לדמות אלא רק לעלילה ולהתפתחות שלה.
בנוסף, העברית שלו די עילגת.

אז בינתיים במצבו הנוכחי הייתי משתמשת בו אולי לצורך רעיונות ובניית העלילה.
בנוגע לכתיבה טובה, ציניות והומור שכמה הזכירו פה- לצערי לא הצלחתי לראות את זה.
לא בכלי הנוכחי ולא בGPT (או כל צאט AI אחר) הרגיל.
אמנם מאמרים או אפילו מיילים רשמיים הוא ינסח מצוין, אבל בכתיבה יצירתית, סיפור וכו'
אני בד"כ מרגישה שזה נכתב על ידי AI.
(שלא לדבר על כמה פעמים שניסיתי לשכתב איתו שירים... התוצאות בד"כ גרועות)

 

[אבואלה]

ציינו כאן דבר חשוב ביותר- שיש לדעת להשתמש בכלי, לצערי ולהרגשתי טרם הבינותי אותו לעומק.
נזקקתי לעזרת ג'יפיטי בכתיבת תסריט לקומיקס והתאכזבתי מאד. הוא לא היה עקבי, לא יצירתי ולא פרקטי מספיק.
כן נתן לי רעיונות טובים פה ושם אבל ממש לא תחליף למוח אנושי יצירתי שיודע לשקלל ולתעדף.

 

[נתנאל היוצר]

הביצועים שלו בהחלט לא מושלמים, אבל לאורך כמה זמן זה עוד יהיה כך?!
ההתקדמות היא מטורפת ולא מן המופקע שבעוד שנה עוד שנתיים, או במונחי AI - חודש עד חודשיים, הוא כבר ידע לכתוב לא רק כמו כותב אנושי אלא יותר טוב ממנו.

מה נעשה אז?

 

[אבואלה]

הביצועים שלו בהחלט לא מושלמים, אבל לאורך כמה זמן זה עוד יהיה כך?!
ההתקדמות היא מטורפת ולא מן המופקע שבעוד שנה עוד שנתיים, או במונחי AI - חודש עד חודשיים, הוא כבר ידע לכתוב לא רק כמו כותב אנושי אלא יותר טוב ממנו.

מה נעשה אז?

נלמד להזין פרומפטים.
אבל מי אמר שזה - יותר טוב ממנו- יקרה?