התייעצות עצב בפורים - מישהו מזדהה?

[קולמוס בודד]

הדיון חורג מהנושא כאן. לכן לא אאריך.
רק חושב לי להדגיש כי ח"ו לומר שהתורה היא רק עוד פרט. ברור שהיא מקיפה הכל והיא יסוד הכל.
ויש כאן שאלה האם כל פרט ביהדות אתה מתרגם מיידית לתורה, כולל הכל- שבת, פורים, ת"ב וכו'- או לא.
הציפייה שלך מאדם שהשמחה שלו בפורים תגיע רק ממשקפיים של קבלת התורה היא קצת חד ממדית.

אכן חורג
צודק אך לא מדייק בפורים יש מקורות ברורים לכך שעל זה נסוב הכל
שוב אם תהיה בקשה אעלה מספר מקורות בלא נדר

 

[מקצה הארץ-:)]

@מקצה הארץ-:)
לא היתה לי ברירה
סורי

בשמחה ידידי!
מה?

 

[בת של מלך!!]

מזדהה ממש!!
כיף לשמוע שיש עוד אנשים שמרגישים ככה.
כולם מסביב מחכות לפורים ורק אני בלחץ ומחכה שהחג כבר יעבור...

 

[יענקי R]

הרב אברהם משה רוט שליט"א פרסם בדקות האחרונות בתפוצה שלו חוברת מיוחדת שנוגעת בעניין זה [יש תקלה בהעלאת הקובץ].
נראה יש בה מענה ומורה לנבוכי"ם בחג הממשמש ובא.

(אגב, ממליץ להירשם לתפוצה - בכתובת a0527652027 בג'ימייל - מחזק, מפתיע ומרתק בכל פעם מחדש)

 

[כי הכל שלו...]

לא קראתי את כל התגובות, אבל בער לי לכתוב, מפני שגם לי פורים היה עניין קשוח...
פעם קראתי על זה, זה באמת משהו מדהים
שכשיודעים שיש עניין לשמוח וזו המצווה של היום
אז הבעל דבר מנסה לעשות הככללללללללל בכל מכל כל...
ולא לתת לנו את התענוג הזה, הוא אפילו יכול לקרוא לזה בשם של: "ניצול היום הקדוש", "לייצנות" וכו' וכו'..
אפילו עם אנחנו נחשבים לאנשים הכי שמחים ומאושרים בעולם
פתאום נגלה רצינות יתר, וחוסר עניין בכל השמחה וההתלהבות של החג הנפלא הזה,
אני חושבת שלי מאוד עזר זה פשוט ממש להשתדל לשמח את עצמי באמת, בכל רגע מחדש ובכל הזדמנות
ובכל אחד ואחד למצוא משהוא טוב ומצחיק, פחות להיות בעניין של בקורת על אחרים, לזרום כמה שיותר
ולדעת שזה ממש ממש עניין היום לשמוח ולשמוח בכל הכח !!!
יהי רצון שנזכה לשמחת היום בפורים ובכל השנה, שמחה אמיתית וקדושה!!

 

[ניק 153612]

ייתכן וכבר הזכירו את זה.
אבל אני יכול לתאר מהתחושות שלי.
הייתי מחלק את זה לשניים:
1. הציפייה הרוחנית.
2. הציפיה הגשמית (יחסית).
אז ככה.
הציפייה הרוחנית.
היות ושמענו רבות על המשמעות העמוקה של כל חג וחג.
(דרשות שיעורים שיחות וכו').
ועל הדרגות הרוחניות שניתן להשיג בכל חג.
ותכל'ס החג מגיע ואנו יושבים ומצפים מתי ה'אורות' יופיעו עלינו במלא הדרם.
ומתי נרגיש את ה'ליבי ובשרי ירננו לקל חי'.
ולמעשה האור לא מגיע והתחושה היא כמעט של יום רגיל.
ללא תחושות מיוחדות ו'הרגשים' גבוהים.
והאכזבה נוגסת בכל פה.
והמצב רוח יורד..
בלי הסבר ברור למה זה קרה.
היות והכל פועל עלינו בתת מודע.
אבל התחושה היא שבאיזשהוא מקום 'אני לא בסדר'
כי הרי החג כ"כ גבוה ומרומם ומלא משמעות,
ואני לא חש בזה ולא מרגיש את כל זה.
ובפרט אם אנו נתקלים באנשים ש'חיים' את החג.
'ומשדרים רוחניות' ומצטטים מקורות וכו'
זה מעמיק את החידלון ואת התחושה שאני 'לא בעניין'.
וכמו"כ הציפייה הגשמית:
תכל'ס חלק משמעותי מהחג הוא 'משתה ושמחה'.
ורבות מהסעודות נערכות ברוב עם,
בהשתתפות חוגגים רבים ו..שיכורים רבים.
ולא תמיד אתה מוצא את עצמך בתוך הבלאגן הזה.
ואתה מעונין לקחת חלק.
גם בדברי תורה.
ואפי' בדברי שמחה.
אבל קשה להשתחל אל תוך זה.
וזה קשה להכלה.
להיות 'לא בעניין' בחג כמו פורים.

בסופו של תהליך הצלחתי בס"ד להבין שהחיבור חייב להגיע מבפנים.
ובאמצעות לימוד הנושא בכל חג מכמה היבטים ומכמה סגנונות,
גם לימוד דברי גדולי הדורות.
וגם לימוד הנושא מספרות של גדולי זמנינו.
כדוגמת הגר"ש פינקוס והגר"מ שפירא זכר צדיקים לברכה ועוד.
התחלתי להתחבר באמת ולהרגיש את האור של החג
ולהרגיש קשור.
ואיכשהוא פתאום כל התחושות הקשות נעלמו לחלוטין,
וכבר לא חיפשתי חיצוניות וכו'.
ואני ממליץ בחום לכל מי שזה מדבר אליו.
שינסה להקציב לזה כמה דקות מידי פעם.
ובטוח שהחג ייראה אחרת
מרומם עם אור פנימי וחיבור לבורא עולם ולמצוותיו המאירות.

שנזכה כולנו לעשות את רצונו יתברך בלב שלם.

 

[לי@.ס]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

גם אני...
מאוד מובן.
(ואני גם בנאדם עם שמחת חיים!! ).

באמת אומרים שפורים הוא יום מאוד מאוד גדול, יום שמסוגל לישועות.
בעיקרון היום הזה, הוא יום של תפילות!!
שכל הפושט יד נותנים לו ...

(וגם...פורים כפורים)

אז הכל בסדר,
ולפחות אם אחרים שקועים בכל מה שתואר כאן,
לפחות בזמן הזה שעמ"י יצאו מורווחים,
וכל מי שלא מרגיש חיבור ל"צלופנים", תחפושות ויין, שיתפלל על כולם...

 

[ש.י.ג]

חושב שתפילה על זה גופא תעזור לך מאד! שיחה אמיתית עם הבורא עולם. הפער הזה שאתה מתאר – בין הריקנות הרועשת שבחוץ לבין התוכן העמוק שאתה יודע שקיים בפנים – הוא פער שרק אנשים עם עולם פנימי עשיר מרגישים. זה לא שאתה לא שמח, זה פשוט שהשמחה שמוכרים בחוץ מרגישה לך כמו 'תחפושת' דקה מדי שלא מצליחה לכסות על האמת.

 

[אריסטובלוס]

יש בזה לא מעט,
תחושה מוכרת
התובנה שלי - ככה זה כשמחפשים משהו מעורפל שלא קיים ....

 

[בת.]

פעם כתבת סיפור על אזעקה מעצבנת שהפכת אותה לכלי קצב.
אולי תעשה את אותו רעיון עם פורים
ברבורים שרים באזעקה

 

[אלישו]

אני לא מבינה, איך קשור שמחה להשתטות,
מבינה שיש עינין גדול לשמוח,
אבל ממתי שמחה אצלינו מתבטא בצחוק פרוע וגסות?
אני יודעת שמנהגם של ישראל תורה הוא.
ובטוח יש עינינים גבוהים בזה.
אבל קשה לי הצורה הזאת,
אם זה היה סתם ערב של צחוקים בבית וכ'' זה היה עובר,
אבל לא הצרחות והשיכורים מרגישים לי נורא ריקים וחלולים,
ולא מתקשרים לי לשמחה יהודית טהורה,
מיזדהה מאוד עם ההרגשה.
מבינה שבטוח יש בזה עינינים,
אבל זאת התחושה.

 

[boaz CBT]

קראתי פה כל מיני תגובות שכאילו אנשים עברו איזה טראומה בפורים וכו' ולכן הם עצובים וכו', אני חושב שלהגיד את זה באופן גורף על תופעה שהרבה סובלים ממנה זה שטויות- צריך לדעת את האמת שהשמחה בתורה ובמצוות זה לא דבר טבעי אלא דבר שצריך לעבוד עליו, מה הכוונה לעבוד?
יש משל יפה מר' נחמן שכשיש אנשים שרוקדים לקול מוזיקה- ואדם מבחוץ מבחין בהם שהם רוקדים אבל אינו שומע את המוזיקה האנשים שרוקדים נדמים בעיניו כמשוגעים. אותו דבר אדם שבא לחג בלי הכנה והוא לא מחובר לתוכן הפנימי של החג הוא לא יכול לקבל את האור שלו ובאמת לשמוח בו.

התורה והמצוות הם שכל עליון שאי אפשר להבין אותו מסברא רגילה- זאת אומרת גם אם אתה אדם שמח ברגיל, זה לא אומר שתשמח במצוות - כי המצוות הם אמונה- ולכן חיבור לאמונה הוא משהו שצריך לבנות, וזה לא בא לבד

את השאלה ששאלו פה בפורום הצגתי בפני רב חשוב שאני יושב איתו ועוזר לו לכתוב כתבים (הוא מעל 70+) ושאלתי אותו שראיתי אנשים ששואלים שבתכלס הם עצובים ביום הפורים, אז הוא התחיל להסביר לי שצריך לשמוח בניסים שהיה במגילה ואיזה נפלאות, אמרתי לו הרב זה לא משמח משהו שהיה לפני כמה אלפי שנים, גם אם היה ניסים גדולים, איך הלב ישמח מזה?
ויש עוד רעיונות של כח התפילה וכו', אבל בתכלס רק לחשוב שפורים זה איזה כספומט (או ישועומט) זה מאוד נחמד אבל זה לא באמת משמח.

אז הוא חשב ואמר רעיון הוא אמר לי משהו שחיזק אותי ובאמת גרם לי לשמחה- בפורים אחד הדברים זה הנשיאת חן של אסתר- שיש מדרש שאומר שהמלך אחשורוש ברגע שהיא נכנסה אליו היה בכזה זעם וכעס, בכאלו העצבים שהוא רצה להרוג את אסתר, אבל הקב"ה נתן לאסתר חן וכל הכעס של אחשורוש התבטל לגמרי.

שלי אישית ממש עורר שמחה -ואני בטוח שמי שיאמין בו באמת זה יעזור לו להתחבר- בפורים הקב"ה גם ליהודי מכוער (במעשיו כן?) שנראה בעיניו שהוא רחוק מאוד הקב"ה נותן לו חן למצוא חן בעיני הקב"ה בעצמו! זאת אומרת שבפורים הקב"ה רואה את כל היופי שלך של הנשמה שלך, וזה מבטל הכל! הוא בעצמו לא רואה שום דבר רע שיש בנו! הקב"ה פשוט רואה את כל היופי שלך כאילו אתה צדיק יסוד עולם! אם אדם מאמין בזה, הוא גם מרגיש בעצמו וחושב על עצמו שבפורים במשתה היין הקב"ה רואה בי רק את הטוב! וכשאדם מרגיש שהוא נשמה ושהקב"ה נותן לו חן איך שהוא, למרות הכל, זה דבר שמחבר את האדם ישירות ומאוד מאוד משמח, לפחות אותי

 

[שימיגם]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

אשאל אותך שאלה באמת לא מתוך ציניות - אתה כמובן לא חייב לענות
האם בתשעה באב אתה מרגיש פחות מדוכדך מהאווירה הכללית?

 

[מקצה הארץ-:)]

פעם כתבת סיפור על אזעקה מעצבנת שהפכת אותה לכלי קצב.
אולי תעשה את אותו רעיון עם פורים
ברבורים שרים באזעקה

וואו
תודה על הקישור.
@אבינועם גולדברג, תותח!
עיי"ש

 

[אבינועם גולדברג]

אשאל אותך שאלה באמת לא מתוך ציניות - אתה כמובן לא חייב לענות
האם בתשעה באב אתה מרגיש פחות מדוכדך מהאווירה הכללית?

אני חושב שאני מרגיש כמו רובם פחות או יותר. כלומר לא מדוכדך במיוחד וממתין שיעבור כבר. אבל בלי לחץ רגשי פנימי.

 

[LeviMishpach]

יישר כח על האכול!
המון חומר לקריאה ולמחשבה…
(בתקווה שעד פורים הבא אספיק לגמור לקרוא הכל…/

 

[מקצה הארץ-:)]

והערה לגבי כל המפנים להרב צבי פפר / פפר / צבי פפר / הרבה צבי פפר

דבר ראשון, שלחתי הצטרפות. מעניין מאד. [הערה חשובה ומנומסת: מספיק לכתוב את זה פעם אחת מניק אחד].

דבר שני, אני לחלוטין מה'אנשים רגישים מאד', אני ראש הכת. בדוק.

אני מרגיש שחלק מהכותבים כאן על זה, אינם שייכים לזה מהצד החווה, אלא מהצד המקצועי [בדרך כלל הטיפוסים הללו הם האנטיתזה לטיפוסים כמונו] ומנסים להגדיר [זה נורא] ולהכיל [זה איום].

אדם רגיש מאד שעצוב בפורים זה רק בגלל סיבה פנימית, וכאמור לעיל. בודאי לא בגלל רעש, לא מדובר פה על הפרעה בויסות חושי. לאדם רגיש מאד אין בעיה בחתונה, הוא יכול לרקוד את הנשמה, אין לו בעיה בלג בעומר, ואין לו בעיה בהכנסת ספר תורה.

יש לו בעיה עם שטחיות, עם אנשים נבובים, רעיונות חלולים, ונפשות נבוקות. ודוקא [מבלי להכליל] האנשים המקצועים למיניהם שיודעים לקרוא לזה באותיות באנגלית, מדברים אליך תמיד ממקום רבצם על אחת המשבצות הללו.

אני כותבת כבנאדם רגיש מאוד,
עומס רעש ועומס אנשים מעייף אותי רגשית,
וזה מתווסף כמובן לעומס שנוצר מרדידות מחשבתית/ מעשית של הסביבה.
אבל גם אם אהיה מוקפת באנשים עמוקים ובמוזיקה טהורה אם זה יציף מדי זה יקשה על הרגשת השמחה.

לצערי, עדיין לא עברתי על האשכול. לידיעתך @100 אחוז | הגעתי לכאן דרך קישור של @שאקירה
כאן לא המקום, אבל בגדול מאוד מתחבר לתיאוריה של "אנשים רגישים מאוד" קצת מזכיר אותי.
אבל מבדיקה שעשיתי לעצמי פעם באיזה שאלון שהעלו כאן בפרוג, לא כל התשובות היו נכונות, והסתפקתי.
איך אפשר לאמת ולעמת אותי מקצועית עם התואר 'הנכבד'.
או שלא..

 

[M.D.R]

אפשר להתאגד קבוצה שיכולה להתחבר לשירי רגש
בלי בלאגן.
לעשות זמן מיוחד בשביל זה בפורים

 

[שמח-לעזור]

אשכול מדהים

אלה משוכנעים שזה HSP וכל דבר אחר לא קשור
ואלה מאמינים שהכל קשור לרדידות והצגות
והאחרים בכלל בטוחים שללמוד כמה מ״מ יפתור את הבעיה מהשורש
חלק אומרים שזה בעיה בעיקר של נשים ואחרים של ליטאים
העיקר שכווולם יודעים מה הנקודה והאחרים טועים…

המעניין הוא שהזדהיתי עם חלק מהתיאור
אבל לא עם הפרשנויות והניתוחי אישיות שנאמרו…

אז @אבינועם גולדברג שתעלה על השיטה, תעדכן…
בהצלחה

האמת, שקצת התחברתי לישראל גרובייס עם הסוציולוגיה שלו
אבל אני מסופק עם לפות״ש זה רלוונטי…

ספוילר

אגב, מקור שבאמת מרתק לעיון בו
זה הרמ״א על לא ילבש וגניבה לצער
ודו״ק היטב מה זה קשור למהות פורים…

 

[חיפושיתוש]

@אבינועם גולדברג
פורים במהותו הוא לא שכרות, לא סתם אומרים פורים ככיפורים, צריך לא להסתכל בכוונה על הכיוון היותר משוגע של פורים אלא על מהות היום ועל השמחה הפנימית.
זה קצת כזה מזכיר לי את האנשים שמסתכלים על עצמם כחרדים ואומרים שבושה איך החרדים נהיו, ועל מה הם חושבים ומה הם עושים, זה נכון שיש לציבור שלנו גם חסרונות הניתנים לתיקון, אבל על ידי התעמקות יתר בהם ושקיעה בדיכאון זה לא יגרום להיפתר...
מקווה שהובנתי