מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

בקשר לג'ירפה
ראיתי פעם במדריך הכשרות נראה לי של הרב מחפוד שליט"א
שכתב שהוא נכח בניתוח לאחר המות לג'ירפה שמתה
מובא בהלכה לגבי מי שמוצא בשר ואינו רואה את סימני הטהרה שאם הוא רואה את הלחי ומכיר חזיר ויודע שאינו מחזיר יכול לאכלו
וכן מי שיש לו את הרגל ורואה פרסה ומכיר ארנבת ויודע שאינו יכול לאכול
ואם לאו אם הסיבים של הבשר הם שתי וערב ג"כ מותר
ובג'ירפה היה סימן זה!!
נדמה לי שזוהר עמר היה מיוזמי העניין. כך גם בחגבים
 
בלת"ק חלקי
בעקבות זה שלא אוכלים בימינו ג'ירפה, השתרש אצל הגננות שכאילו הג'ירפה היא חיה טמאה
ולכן בציורים של תיבת נח, שממחישים את כל החיות נכנסות- מציירים את הג'ירפה כאילו נכנסה בזוג כמו החיות הטמאות, ולא שבע.
וגם מציירים שני קופים למרות שבגמ' סנהדרין קט. מבואר שהם אנשים שהשתנו בדור הפלגה, וזה היה אחרי המבול,

אפרופו תיבת נח
הנוצרים שיבשו את תמונת התיבה והסבירו שזה היה כמו אניה ועל הסיפון היה 3 קומות, וזה ממש היפך התורה הקדושה שכל התיבה היתה רק 3 קומות מרובעת, וזה מרגיז אותי כל שנה מחדש כשהילדים חוזרים מהגן עם ציורים בחלקם כמו הנוצרים, שומו שמים.
 
אשה השותה יין בהבדלה יצמח לה זקן
מקור הדבר הוא שיש אומרים שנשים אינן חייבות בהבדלה (שו"ע או"ח רצ"ו ס"ח ובהג"ה), ולכן אם ישתו כמו בקידוש על סמך ברכת הגפן, בכרת ההבדלה תיחשב להפסק, ומאחר והן רצו לשתות מכוס של ברכה, לא מצאו עצה למונען רק תחת איום זה.
 
"מילה בסלע"
בגמרא במסכת מגילה נאמר:
מִלָּה בסלע, שתיקה בשתים
המסר: הדיבור שווה, אבל השתיקה שווה פי שניים. בדורות האחרונים הפך הפתגם ל"כל מילה בסלע" – כלומר כל מילה יקרה וראויה להיחקק בסלע. במקום שבח השתיקה – קיבלנו שבח הדיבור.

"אדם עץ השדה"
בתורה נאמר:
כי תצור אל עיר ימים רבים… לא תשחית את עצה… כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור?
כאן זו בפשטות שאלה רטורית: האם האדם הוא עץ שתכרות אותו במצור? ודאי שלא; לכן אל תשחית עצי מאכל.
בפי הבריות נהפך הפסוק לסיסמת עומק: "האדם עץ השדה" – עם דרשות על שורשים, ענפים, פירות. הדרש יפה, אבל הפשט – להפך. (אם כי יש לציין שהאבן עזרא כן פי' פירש קרוב לפשוטו)

"אות קין"​

במקרא: האות שקיבל קין היא אות הגנה:
"וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו"
בפי העם: "אות קין" הפך לסמל לכתם חרפה נצחי, סטיגמה שאין לה כפרה. גם כאן – המשמעות התהפכה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

פרי עץ הדעת – תפוח?​

בחז"ל יש כמה דעות מה היה פרי עץ הדעת: גפן, תאנה, חיטה, אתרוג, ועוד. תפוח איננו אחד מהם.
איך בכל זאת נהיה תפוח?
בשפה הלטינית המילה malum משמשת גם במשמעות "רע" וגם לשם פרי מסוים קרוב לתפוח. באמנות הנוצרית הפכו את התפוח לסמל החטא הקדמון. מכאן התפוח הנגוס בכל הציורים, והביטוי "התפוח האסור". מאוחר יותר חדר גם אלינו, בלי מקור יהודי.
אגב, גם ההזדהות של פרי עץ הדעת עם אגוז מבוססת על טעות בקריאת נוסח ברכה קדומה לחתן, שם כתוב כנראה "זוג" ולא "אגוז"; ובהמשך נוצרו גם "דרושים" על בננה כ"פרי גן עדן".
 

דוד ועשו – ג'ינג'ים?​

על דוד נאמר "אדמוני עם יפה עיניים". רוב הראשונים מסבירים שהאדמומיות מתייחסת לגוון הבשר, מעין חיות ודם חם, לא בהכרח צבע שיער.

גם בעשו – "אדמוני כולו כאדרת שער" – פירוש הדבר שיש לו הרבה שער, והוא בעל אופי רע, אבל אין הכרח שהשיער עצמו כתום־ג'ינג'י כפי שרואים בספרי הילדים.

הדימויים הנוצריים של "אדומי" כצבע, והציורים שנטבעו בילדות, עשו את שלהם.

דוד ועשו – ג'ינג'ים?​

על דוד נאמר "אדמוני עם יפה עיניים". רוב הראשונים מסבירים שהאדמומיות מתייחסת לגוון הבשר, מעין חיות ודם חם, לא בהכרח צבע שיער.

גם בעשו – "אדמוני כולו כאדרת שער" – פירוש הדבר שיש לו הרבה שער, והוא בעל אופי רע, אבל אין הכרח שהשיער עצמו כתום־ג'ינג'י כפי שרואים בספרי הילדים.

הדימויים הנוצריים של "אדומי" כצבע, והציורים שנטבעו בילדות, עשו את שלהם.

חיטי קורדניתא והרי אררט​

בפסחים נאמר: מי שקידש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא – אין חוששין לקידושין, כי חמץ בשעה זו כבר אסור בהנאה.

רש"י מפרש: חיטים שצומחים בהרי אררט, קשים מאוד. התרגומים מזהים את הרי אררט עם "טורי קרדו" – רכס הררי באזור כורדיסטן וארמניה.
יש עדויות ספרותיות מאוחרות יותר שאכן היו חיטים מיוחדות באותם הרים, גדולות וקשות.

שיבוש אחד שנולד אחר כך – זיהויים פנטסטיים של אותם חיטים כזנים אגדיים שאין להם זכר במציאות, או קישור לכל מיני "סגולות".

ים המלח – שתי משמעויות​

בתלמוד, "ים המלח" הוא לרוב הימה הסדומית: מקום בלי דגים, בלי ספינות, עם מליחות קיצונית. על החפצים שמושלכים לשם כמעט נאמר "אבדו מן העולם".

אבל אצל הרמב"ם ועוד ראשונים דוברי ערבית, "ים המלח" הוא פשוט הים המלוח – הים התיכון – על פי שמו הערבי המקובל. לכן כתב שהחלזון של תכלת מצוי ב"ים המלח", ושיש להשליך פרוטות או מעות של קדשים שנפדו ל"ים המלח" – והכוונה לים הגדול, לא בהכרח לים שמדרום ליריחו.

כאשר ערבבו בין שני השימושים, נולדו הסברים מופרזים על כוחות ההשמדה של מי ים המלח, ועל סגולות מיסטיות הקשורות דווקא לשם.

סביבון החנוכה – "תחבולת מחתרת" או משחק מזל?​

בעלונים רבים לילדים מסופר שכאשר היוונים אסרו על לימוד תורה, היו הילדים מסתתרים עם ספרים, ואם היווני היה בא – מיד היו שולפים סביבון ומשחקים, כאילו זה רק משחק.

מקור קדום לסיפור זה אין. הוא מופיע לראשונה בספרים מאוחרים ומיוחס בעל־פה לרבנים מתקופת האחרונים.

המקורות המוקדמים מתארים את הסביבון כמשחק גורל על כסף (בגרמנית: נ–ג–ה–ש: נישט, גאנץ, האלף, שטעל), שנפוץ בחנוכה כימי שמחה ורפיון לימוד. בחסידות חיפשו לו משמעויות רוחניות (אחיזה מלמעלה וכו'), אבל סיפור "תכסיס המחתרת" נולד הרבה אחרי חנוכה של בית שני.

"חסורי מחסרא והכי קתני"​

שוב ביטוי שנשמע מטריד: המשנה חסרה? איך ייתכן?

ההסבר הפשוט: רבי ערך את המשנה בקיצור מכוון – לקטע אחד יש המשך במקום אחר. הגמרא, בלשונה, אומרת "חסורי מחסרא" כלומר: להבנתנו חסרות כאן מילים, לכן נוסיף פירוש – "והכי קתני". לא שחלה טעות בנוסח המקורי, אלא שהפירוש המלא משתמר בפה.

מקובלים הרחיקו לכת וכתבו שכל אות במשנה נערכה לפי צירופי שמות, וכל מה שנראה "קיצר" – הוא חלק מתכנית עליונה. לנו נשאר לפחות לראות שלא מדובר ב"משנה שבורה" אלא במשנה מקוצרת בכוונה.
 
מפורש בפסוק שעצות אחיתופל אמנם באופן כללי היו טובות ומועילות אך באותו אירוע הוא לא הצליח להביא את העיצה הנכונה וזאת בשל גזירת שמים.
ממילא המלך שהיה אז (לא זוכר כרגע מי הוא) הפסיד את ממלכתו בעקבות כך ששמע לעצת אחיתופל
ומכאן כמובן הגיע הביטוי
עיין שמואל ב פרק י"ז עד פסוק י"ד [דגש על פסוק י"ד]ותאמר לי מה דעתך
 

חוט אדום בביכורים

במשנה: הרואה תאנה/אשכול ראשונים – "קושר עליו גמי". גמי = צמח סוף/פפירוס שגדל במים, גמיש לקשירה, בלי שום צבע אדום.
במסורת העממית נהיה מזה "חוט אדום על הביכורים", ומכאן "חוט אדום" על תינוק, על יד, על עריסת העגל וכו' – כביכול אותו רעיון. בפשטות: אין לזה זכר במשנה ולא ברמב"ם ולא בראשונים; זה דימיון מאוחר. הביכורים – בגמי, לא באדום.

"חוט אדום" כסגולה

הרעיון שחוט אדום קשור ליעקב ורחל, לקבורת רחל בדרך, לפרשת תמר ויהודה – נולד מדרשות מאוחרות, לא ממקור חז"לי ברור. התנועה היתה ההפך – קודם היו מנהגים עממיים לצבעים ואביזרים, ורק אחר כך ניסו "ללבוש" עליהם פסוקים ומדרשים.

. מי באמת בנה את הפירמידות?

מה שנכנס לנו בראש משיעורי תנ"ך לילדים: בני ישראל במצרים בנו פירמידות. היסטורית: הפירמידות נבנו מאות שנים קודם, באזור אחר, בידי פועלים מצרים בשכר. בני ישראל בנו "ערי מסכנות" – פִּתֹם ורַעַמְסֵס – בחומר ובלבנים, לא אבני ענק. המיתוס נולד מקריאה לא זהירה ביוסף בן מתתיהו, ומשם עבר לספרי העמים – ומשם חזר אלינו "כגירסא דינקותא".

גיד הנשה – מלחמת הגידים

בימיו של בעל הכרתי ופלתי הופיע מנקר "מומחה" שטען שגיד הנשה שאנו מנקרים איננו הגיד האמיתי, ויש גיד אחר שאסור מן התורה. גיד זה נמצא רק בזכרים.
הכרתי דחה אותו מטעם פשוט: גיד הנשה נוהג "בזכרים ונקבות"; אם הגיד שהוא מצביע עליו קיים רק בזכרים – אינו זה.
אחר כך כל הדורות הסתובבו סביב מילה אחת – איפה "זכרים ונקבות" כתוב, האם סמ"ג, האם הלכות גדולות, האם "סדר הניקור" – ונבנתה ספרות שלימה איך לתקן את ה"ציטוט". המסקנה: מילה אחת שנטמעה – מסובבת עלינו עשרות עמודים. שוב "שבשתא כיון דעל – על".
 
לא בדקתי אם נכתב:
המעשייה שדתן ואבירם שמו אוכל לציפורים, ולכן מפזרים פירורים בערש"ק בשלח - מקורה ב200 השנים האחרונות לערך...
כן כתוב שיצאו מן העם ללקוט - ולא מצאו.
ומבואר בת"י (דברים) שאלו היו דתן ואבירם.
ותו לא...
כתוב בפסוק וישאירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה
והשפתי חכמים כותב שכל מקום שכתוב אנשים או ניצים הכוונה לדתן ואבירם
 
היכן כתוב שהלל הזקן היה חטוב עצים???
פירוש המשניות לרמב"ם אבות פרק ד משנה ה: "וכבר ידעת שהלל הזקן היה חוטב עצים"
חובות הלבבות שער הפרישות: "והלל שהיה חוטב ומתפרנס מן העצים"
על הרמב"ם פרק י מהלכות מתנות עניים הלכה יח שכתב "גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים" כתב הכסף משנה: "הלל בפרק שלישי דיומא (דף ל"ה:)".
כך שכנראה הייתה גירסא כזו בגמרא.

אמנם בשו"ת הריב"ש סימן קנג: "והלל שהיה מזרע דוד היה משתכר בזוז אחד להביא מן היער חבילת עצים".
ובתפארת ישראל אבות פרק א משנה יב כתב: "וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים".
 
זכור לי גם שהביאו לגדול הדור אחד את הראיה הזו, והוא אמר שזו דווקא ההוכחה שלא היו מניחים ר"ת - כי הם נמצאו בגניזה. אבל אני לא יודע עם זה באמת נכון.
בלי להיכנס כעת לכל העניין. מה הבעייה להוציא את הפרשיות ולסדר אותם מחדש?
לכן נדמה לי שראיתי העניין בעבר וזו אינה ראייה כלל ועיקר
 
וכמו"כ בהוצאות עוז והדר מציינים אליו אין ספור פעמים בציונים על התוספתא לסדר קדשים (יש את זה בכל גמרא בסוף)
תוספתא על קודשים זה חיבור מקובל כמדומני.
העניין עם הירושלמי היה שייצר גמרא והביא אותה בצורה מזוייפת לציבור (זה האשכנזי היחי שאני מכיר שהציג את עצמו כספרדי, שמו היה פרידלנדר).
קיים דבר דומה גמרא על מסכת טהרות שכן מקובלת בעם ישראל, הסדרי טהרות שחיבר אותה הרה"ק רבי גרשון חנוך הניך ליינר, ה"ה בעל התכלת המפורסם
 
ובתפארת ישראל אבות פרק א משנה יב כתב: "וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים".
יש הלכה שלא להעמיד מלך מי שעבד בעבודות מסויימות, זה ברמב"ם הלכות מלכים (לא זוכר כעת את כל המלאכות). והכסף משנה החריג שם ספרי בחורים (בחורים המספרים זה את זה דרך שחוק)
 
נדמה לי שכך אמר החזו"א
לא כל דבר קשור בהכרח לחזו"א... :)
מצו"ב צילום מספר בשם "טור אורח חיים", מתוך פירוש בשם "ב"ח", רוב בציטוט, חוץ מהשורה האחרונה, נמצא גם בספר בשם "ב"י"...
1770653390224.png
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום לכולם,

אחרי שהסתכלתי בכמה אשכולות פה בפרוג, ובמקומות אחרים,

שמתי לב , שיש מאוד חסר בתחום של הפרעות קשב למבוגרים .

משום מה אצל הילדים כל התחום הרבה יותר נפוץ ומוכר, ויש הרבה יותר מענה.

התחום של הפרעת קשב למבוגרים אמנם בשנים האחרונות הרבה יותר מדובר , אבל עדיין יש הרבה מאוד חסר במידע , בניסיון, ובהכרות עם הענין( גם בציבור הכללי , אבל הרבה יותר בציבור החרדי)

לכן ראיתי לנכון לפתוח אשכול בנושא.
אשמח מכל מי שקשור לתחום במישרין או בעקיפין שירשום פה:

* תרופות חדשות שנכנסו לסל התרופות בתחום הפרעת הקשב.
*חידושים בתחום התרופות, השפעתם, תופעות לוואי שאלות בנושא וכד'.
* טיפול על ידי אימון אישי למבוגרים עם קשב-
אשמח מאוד לשמוע ממי שמכיר , התנסה ויודע.
סוגי טיפול, מטפלים מומלצים,( שימו לב רק לתחום הספציפי הזה , לא מטפלים לילדים)
ובכלל חוות דעתכם על התחום של הטיפול הלא תרופתי והטיפולי בתחום הזה.

ובעזרת השם, שיהיה האשכול הזה לסיוע ותועלת לכל הצריכים לכך!!!
כולם מוזמנים
גאה בעצמי שניחשתי כבר לפני שבועיים שדוד בן הוא מקסימילאן
נהניתי מכל רגע בקריאה, מקווה שגם אתם
ספר פשוט מטורף
לדעתי - הכי טוב בינתיים מכל הסדרה
ותודה ל
@יונה ספיר על שהוא נגמר בנימה עצובה אך אופטימית מאוד
קצת הפריע לי שהעלילה המרכזית לא הייתה שנת ההתגלות, אלא כל המסעות בעבר / בבועת האוצרים
ושכמו תמיד דני לא הצליח לקבל את המקום הראשון
אגב, האם למישהו זה היה הפתעה שהתפרצות הר הגעש הייתה האר"ן? זה היה ברור לי מהשניה הראשונה
יאללה שוטו
  • שכוייח!
Reactions: טונקס1 //
7 תגובות
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה