מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

[יהודי בן דורינו]

בקשר לג'ירפה
ראיתי פעם במדריך הכשרות נראה לי של הרב מחפוד שליט"א
שכתב שהוא נכח בניתוח לאחר המות לג'ירפה שמתה
מובא בהלכה לגבי מי שמוצא בשר ואינו רואה את סימני הטהרה שאם הוא רואה את הלחי ומכיר חזיר ויודע שאינו מחזיר יכול לאכלו
וכן מי שיש לו את הרגל ורואה פרסה ומכיר ארנבת ויודע שאינו יכול לאכול
ואם לאו אם הסיבים של הבשר הם שתי וערב ג"כ מותר
ובג'ירפה היה סימן זה!!

נדמה לי שזוהר עמר היה מיוזמי העניין. כך גם בחגבים

 

[ניק 147254]

נדמה לי שזוהר עמר היה מיוזמי העניין. כך גם בחגבים

הענין הוא שספרדים פחות מחמירים לגבי מסורת כידוע...

 

[זיני]

בלת"ק חלקי
בעקבות זה שלא אוכלים בימינו ג'ירפה, השתרש אצל הגננות שכאילו הג'ירפה היא חיה טמאה
ולכן בציורים של תיבת נח, שממחישים את כל החיות נכנסות- מציירים את הג'ירפה כאילו נכנסה בזוג כמו החיות הטמאות, ולא שבע.

וגם מציירים שני קופים למרות שבגמ' סנהדרין קט. מבואר שהם אנשים שהשתנו בדור הפלגה, וזה היה אחרי המבול,

אפרופו תיבת נח
הנוצרים שיבשו את תמונת התיבה והסבירו שזה היה כמו אניה ועל הסיפון היה 3 קומות, וזה ממש היפך התורה הקדושה שכל התיבה היתה רק 3 קומות מרובעת, וזה מרגיז אותי כל שנה מחדש כשהילדים חוזרים מהגן עם ציורים בחלקם כמו הנוצרים, שומו שמים.

 

[זיני]

אשה השותה יין בהבדלה יצמח לה זקן

מקור הדבר הוא שיש אומרים שנשים אינן חייבות בהבדלה (שו"ע או"ח רצ"ו ס"ח ובהג"ה), ולכן אם ישתו כמו בקידוש על סמך ברכת הגפן, בכרת ההבדלה תיחשב להפסק, ומאחר והן רצו לשתות מכוס של ברכה, לא מצאו עצה למונען רק תחת איום זה.

 

[זיני]

זכור לי גם שהביאו לגדול הדור אחד את הראיה הזו, והוא אמר שזו דווקא ההוכחה שלא היו מניחים ר"ת - כי הם נמצאו בגניזה. אבל אני לא יודע עם זה באמת נכון.

נדמה לי שכך אמר החזו"א

 

[ניק 147254]

"מילה בסלע"
בגמרא במסכת מגילה נאמר:
מִלָּה בסלע, שתיקה בשתים
המסר: הדיבור שווה, אבל השתיקה שווה פי שניים. בדורות האחרונים הפך הפתגם ל"כל מילה בסלע" – כלומר כל מילה יקרה וראויה להיחקק בסלע. במקום שבח השתיקה – קיבלנו שבח הדיבור.

"אדם עץ השדה"
בתורה נאמר:
כי תצור אל עיר ימים רבים… לא תשחית את עצה… כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור?
כאן זו בפשטות שאלה רטורית: האם האדם הוא עץ שתכרות אותו במצור? ודאי שלא; לכן אל תשחית עצי מאכל.
בפי הבריות נהפך הפסוק לסיסמת עומק: "האדם עץ השדה" – עם דרשות על שורשים, ענפים, פירות. הדרש יפה, אבל הפשט – להפך. (אם כי יש לציין שהאבן עזרא כן פי' פירש קרוב לפשוטו)

"אות קין"​

במקרא: האות שקיבל קין היא אות הגנה:
"וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו"
בפי העם: "אות קין" הפך לסמל לכתם חרפה נצחי, סטיגמה שאין לה כפרה. גם כאן – המשמעות התהפכה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

"מהרסיך ומחריביך ממך יצאו"​

הפסוק בישעיהו נאמר בהקשר של נחמה על ציון. רוב המפרשים מסבירים שהכוונה, בפשט, או לגויים שהרסו את ירושלים, או לרשעים שבישראל שגרמו לחורבן – ובכל מקרה הנבואה מבשרת על תיקון וסילוק החורבן.
בימינו הפך הפסוק לססמה פוליטית: "המהרסים מבפנים", דגש כמעט בלעדי על "ממך", בלי לראות את הקונטקסט של נחמה וגאולה.

פרי עץ הדעת – תפוח?​

בחז"ל יש כמה דעות מה היה פרי עץ הדעת: גפן, תאנה, חיטה, אתרוג, ועוד. תפוח איננו אחד מהם.
איך בכל זאת נהיה תפוח?
בשפה הלטינית המילה malum משמשת גם במשמעות "רע" וגם לשם פרי מסוים קרוב לתפוח. באמנות הנוצרית הפכו את התפוח לסמל החטא הקדמון. מכאן התפוח הנגוס בכל הציורים, והביטוי "התפוח האסור". מאוחר יותר חדר גם אלינו, בלי מקור יהודי.
אגב, גם ההזדהות של פרי עץ הדעת עם אגוז מבוססת על טעות בקריאת נוסח ברכה קדומה לחתן, שם כתוב כנראה "זוג" ולא "אגוז"; ובהמשך נוצרו גם "דרושים" על בננה כ"פרי גן עדן".

 

[ניק 147254]

דוד ועשו – ג'ינג'ים?​

על דוד נאמר "אדמוני עם יפה עיניים". רוב הראשונים מסבירים שהאדמומיות מתייחסת לגוון הבשר, מעין חיות ודם חם, לא בהכרח צבע שיער.

גם בעשו – "אדמוני כולו כאדרת שער" – פירוש הדבר שיש לו הרבה שער, והוא בעל אופי רע, אבל אין הכרח שהשיער עצמו כתום־ג'ינג'י כפי שרואים בספרי הילדים.

הדימויים הנוצריים של "אדומי" כצבע, והציורים שנטבעו בילדות, עשו את שלהם.

דוד ועשו – ג'ינג'ים?​

על דוד נאמר "אדמוני עם יפה עיניים". רוב הראשונים מסבירים שהאדמומיות מתייחסת לגוון הבשר, מעין חיות ודם חם, לא בהכרח צבע שיער.

גם בעשו – "אדמוני כולו כאדרת שער" – פירוש הדבר שיש לו הרבה שער, והוא בעל אופי רע, אבל אין הכרח שהשיער עצמו כתום־ג'ינג'י כפי שרואים בספרי הילדים.

הדימויים הנוצריים של "אדומי" כצבע, והציורים שנטבעו בילדות, עשו את שלהם.

חיטי קורדניתא והרי אררט​

בפסחים נאמר: מי שקידש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא – אין חוששין לקידושין, כי חמץ בשעה זו כבר אסור בהנאה.

רש"י מפרש: חיטים שצומחים בהרי אררט, קשים מאוד. התרגומים מזהים את הרי אררט עם "טורי קרדו" – רכס הררי באזור כורדיסטן וארמניה.
יש עדויות ספרותיות מאוחרות יותר שאכן היו חיטים מיוחדות באותם הרים, גדולות וקשות.

שיבוש אחד שנולד אחר כך – זיהויים פנטסטיים של אותם חיטים כזנים אגדיים שאין להם זכר במציאות, או קישור לכל מיני "סגולות".

ים המלח – שתי משמעויות​

בתלמוד, "ים המלח" הוא לרוב הימה הסדומית: מקום בלי דגים, בלי ספינות, עם מליחות קיצונית. על החפצים שמושלכים לשם כמעט נאמר "אבדו מן העולם".

אבל אצל הרמב"ם ועוד ראשונים דוברי ערבית, "ים המלח" הוא פשוט הים המלוח – הים התיכון – על פי שמו הערבי המקובל. לכן כתב שהחלזון של תכלת מצוי ב"ים המלח", ושיש להשליך פרוטות או מעות של קדשים שנפדו ל"ים המלח" – והכוונה לים הגדול, לא בהכרח לים שמדרום ליריחו.

כאשר ערבבו בין שני השימושים, נולדו הסברים מופרזים על כוחות ההשמדה של מי ים המלח, ועל סגולות מיסטיות הקשורות דווקא לשם.

סביבון החנוכה – "תחבולת מחתרת" או משחק מזל?​

בעלונים רבים לילדים מסופר שכאשר היוונים אסרו על לימוד תורה, היו הילדים מסתתרים עם ספרים, ואם היווני היה בא – מיד היו שולפים סביבון ומשחקים, כאילו זה רק משחק.

מקור קדום לסיפור זה אין. הוא מופיע לראשונה בספרים מאוחרים ומיוחס בעל־פה לרבנים מתקופת האחרונים.

המקורות המוקדמים מתארים את הסביבון כמשחק גורל על כסף (בגרמנית: נ–ג–ה–ש: נישט, גאנץ, האלף, שטעל), שנפוץ בחנוכה כימי שמחה ורפיון לימוד. בחסידות חיפשו לו משמעויות רוחניות (אחיזה מלמעלה וכו'), אבל סיפור "תכסיס המחתרת" נולד הרבה אחרי חנוכה של בית שני.

"חסורי מחסרא והכי קתני"​

שוב ביטוי שנשמע מטריד: המשנה חסרה? איך ייתכן?

ההסבר הפשוט: רבי ערך את המשנה בקיצור מכוון – לקטע אחד יש המשך במקום אחר. הגמרא, בלשונה, אומרת "חסורי מחסרא" כלומר: להבנתנו חסרות כאן מילים, לכן נוסיף פירוש – "והכי קתני". לא שחלה טעות בנוסח המקורי, אלא שהפירוש המלא משתמר בפה.

מקובלים הרחיקו לכת וכתבו שכל אות במשנה נערכה לפי צירופי שמות, וכל מה שנראה "קיצר" – הוא חלק מתכנית עליונה. לנו נשאר לפחות לראות שלא מדובר ב"משנה שבורה" אלא במשנה מקוצרת בכוונה.

 

[שלי שלך BTL]

מה המקור למשפט "העבר אין העתיד עדיין ההווה כהרף עין, דאגה מניין"

"מאמר החכם"

 

[שמאלי קיצוני]

מפורש בפסוק שעצות אחיתופל אמנם באופן כללי היו טובות ומועילות אך באותו אירוע הוא לא הצליח להביא את העיצה הנכונה וזאת בשל גזירת שמים.
ממילא המלך שהיה אז (לא זוכר כרגע מי הוא) הפסיד את ממלכתו בעקבות כך ששמע לעצת אחיתופל
ומכאן כמובן הגיע הביטוי

עיין שמואל ב פרק י"ז עד פסוק י"ד [דגש על פסוק י"ד]ותאמר לי מה דעתך

 

[זיני]

שם כתוב כנראה "זוג" ולא "אגוז"; ובהמשך נוצרו גם "דרושים" על בננה כ"פרי גן עדן".

שם כתוב אגוז ולא זוג, כי זה פרי המשתמר בקליפתו, ולכך זה דומה לדם ב.

 

[שמאלי קיצוני]

רמב"ם הלכות לולב פ"ח הט"ו
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן. עבודה גדולה היא

הרמב"ם מדבר בשעת עשיית מצווה
רבי נחמן מדבר על תחושה תמידית יומיומית

 

[ניק 147254]

חוט אדום בביכורים​

במשנה: הרואה תאנה/אשכול ראשונים – "קושר עליו גמי". גמי = צמח סוף/פפירוס שגדל במים, גמיש לקשירה, בלי שום צבע אדום.
במסורת העממית נהיה מזה "חוט אדום על הביכורים", ומכאן "חוט אדום" על תינוק, על יד, על עריסת העגל וכו' – כביכול אותו רעיון. בפשטות: אין לזה זכר במשנה ולא ברמב"ם ולא בראשונים; זה דימיון מאוחר. הביכורים – בגמי, לא באדום.

"חוט אדום" כסגולה​

הרעיון שחוט אדום קשור ליעקב ורחל, לקבורת רחל בדרך, לפרשת תמר ויהודה – נולד מדרשות מאוחרות, לא ממקור חז"לי ברור. התנועה היתה ההפך – קודם היו מנהגים עממיים לצבעים ואביזרים, ורק אחר כך ניסו "ללבוש" עליהם פסוקים ומדרשים.

. מי באמת בנה את הפירמידות?​

מה שנכנס לנו בראש משיעורי תנ"ך לילדים: בני ישראל במצרים בנו פירמידות. היסטורית: הפירמידות נבנו מאות שנים קודם, באזור אחר, בידי פועלים מצרים בשכר. בני ישראל בנו "ערי מסכנות" – פִּתֹם ורַעַמְסֵס – בחומר ובלבנים, לא אבני ענק. המיתוס נולד מקריאה לא זהירה ביוסף בן מתתיהו, ומשם עבר לספרי העמים – ומשם חזר אלינו "כגירסא דינקותא".

גיד הנשה – מלחמת הגידים​

בימיו של בעל הכרתי ופלתי הופיע מנקר "מומחה" שטען שגיד הנשה שאנו מנקרים איננו הגיד האמיתי, ויש גיד אחר שאסור מן התורה. גיד זה נמצא רק בזכרים.
הכרתי דחה אותו מטעם פשוט: גיד הנשה נוהג "בזכרים ונקבות"; אם הגיד שהוא מצביע עליו קיים רק בזכרים – אינו זה.
אחר כך כל הדורות הסתובבו סביב מילה אחת – איפה "זכרים ונקבות" כתוב, האם סמ"ג, האם הלכות גדולות, האם "סדר הניקור" – ונבנתה ספרות שלימה איך לתקן את ה"ציטוט". המסקנה: מילה אחת שנטמעה – מסובבת עלינו עשרות עמודים. שוב "שבשתא כיון דעל – על".

 

[חד דמן חבריא]

היכן כתוב שהלל הזקן היה חטוב עצים???

 

[שמאלי קיצוני]

לא בדקתי אם נכתב:
המעשייה שדתן ואבירם שמו אוכל לציפורים, ולכן מפזרים פירורים בערש"ק בשלח - מקורה ב200 השנים האחרונות לערך...
כן כתוב שיצאו מן העם ללקוט - ולא מצאו.
ומבואר בת"י (דברים) שאלו היו דתן ואבירם.
ותו לא...

כתוב בפסוק וישאירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה

והשפתי חכמים כותב שכל מקום שכתוב אנשים או ניצים הכוונה לדתן ואבירם

 

[אסתירה פני]

היכן כתוב שהלל הזקן היה חטוב עצים???

פירוש המשניות לרמב"ם אבות פרק ד משנה ה: "וכבר ידעת שהלל הזקן היה חוטב עצים"
חובות הלבבות שער הפרישות: "והלל שהיה חוטב ומתפרנס מן העצים"
על הרמב"ם פרק י מהלכות מתנות עניים הלכה יח שכתב "גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים" כתב הכסף משנה: "הלל בפרק שלישי דיומא (דף ל"ה".
כך שכנראה הייתה גירסא כזו בגמרא.

אמנם בשו"ת הריב"ש סימן קנג: "והלל שהיה מזרע דוד היה משתכר בזוז אחד להביא מן היער חבילת עצים".
ובתפארת ישראל אבות פרק א משנה יב כתב: "וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים".

 

[מאן דאו]

היכן כתוב שהלל הזקן היה חטוב עצים???

מסכת יומא, דף ל"ה עמוד ב'. רמב"ם פירוש המשניות, הייתה לו גירסה שונה בגמרא.

 

[מאן דאו]

זכור לי גם שהביאו לגדול הדור אחד את הראיה הזו, והוא אמר שזו דווקא ההוכחה שלא היו מניחים ר"ת - כי הם נמצאו בגניזה. אבל אני לא יודע עם זה באמת נכון.

בלי להיכנס כעת לכל העניין. מה הבעייה להוציא את הפרשיות ולסדר אותם מחדש?
לכן נדמה לי שראיתי העניין בעבר וזו אינה ראייה כלל ועיקר

 

[מאן דאו]

וכמו"כ בהוצאות עוז והדר מציינים אליו אין ספור פעמים בציונים על התוספתא לסדר קדשים (יש את זה בכל גמרא בסוף)

תוספתא על קודשים זה חיבור מקובל כמדומני.
העניין עם הירושלמי היה שייצר גמרא והביא אותה בצורה מזוייפת לציבור (זה האשכנזי היחי שאני מכיר שהציג את עצמו כספרדי, שמו היה פרידלנדר).
קיים דבר דומה גמרא על מסכת טהרות שכן מקובלת בעם ישראל, הסדרי טהרות שחיבר אותה הרה"ק רבי גרשון חנוך הניך ליינר, ה"ה בעל התכלת המפורסם

 

[מאן דאו]

ובתפארת ישראל אבות פרק א משנה יב כתב: "וכן מצינוהו קודם שנתמנה נשיא שהיה חוטב עצים ושואב מים".

יש הלכה שלא להעמיד מלך מי שעבד בעבודות מסויימות, זה ברמב"ם הלכות מלכים (לא זוכר כעת את כל המלאכות). והכסף משנה החריג שם ספרי בחורים (בחורים המספרים זה את זה דרך שחוק)

 

[הפובליציסט]

נדמה לי שכך אמר החזו"א

לא כל דבר קשור בהכרח לחזו"א...
מצו"ב צילום מספר בשם "טור אורח חיים", מתוך פירוש בשם "ב"ח", רוב בציטוט, חוץ מהשורה האחרונה, נמצא גם בספר בשם "ב"י"...