זכר ונקבה בדומם

  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהו יודע מה הסיבה שבשפה העברית הדוממים מתחלקים לזכר ונקבה?
חפץ הוא חפץ. הוא לא זכר ולא נקבה, לא כך?
זה לא האנשה מיותרת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מישהו יודע מה הסיבה שבשפה העברית הדוממים מתחלקים לזכר ונקבה?
חפץ הוא חפץ. הוא לא זכר ולא נקבה, לא כך?
זה לא האנשה מיותרת?
הייתי מעדיף את השאלה על לשון הקודש, ולא על עברית שבס"ה הולכת לפי המקור בלה"ק....
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
צודק. רק שעל לשון הקודש אני מפחדת לשאול שאלות...
דווקא על לשון הקודש הכי אפשר לשאול. כי היא שפה אלוקית ולכל צורה ומילה יש משמעות.
מישהו יודע מה הסיבה שבשפה העברית הדוממים מתחלקים לזכר ונקבה?
חפץ הוא חפץ. הוא לא זכר ולא נקבה, לא כך?

המדקדקים ראו במין הדקדוקי השתקפות של מהות החפץ ותפקודו במציאות. לדוגמא הקטגוריה של "כלי קיבול", אליה משתייכים שמות עצם חסרי סימן נקבי מובהק (כגון סיומת הָ או ת'), דוגמת המילים "כוס", "נעל". לפי ראב"ע, חפץ המשמש ככלי המכיל בתוכו דבר אחר מקבל אופי נקבי בשל תכונת הקיבול שבו, לעומת האקטיביות וההשפעה המיוחסת לזכר. "וכל כלי שהוא מקבל - מנהג הלשון להזכירו בלשון נקבה" (ראב"ע תהלים ע"ה,ט). בהתאם לכך, המילה "נעל" נתפסת כנקבה לא רק בשל זיקתה לאיבר הרגל הזוגי – בהתאם לכלל הידוע של הרד"ק ב"ספר המכלול" הקובע כי איברים כפולים הם בלשון נקבה – אלא מעצם היותה כסות המקבלת אל תוכה את הרגל. בעוד שהזכר מהווה את היסוד והשורש האקטיבי, הנקבה מייצגת את הכוח המכיל והמשמר, המוגדר מכוח היותו "מקבל".
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
המדקדקים ראו במין הדקדוקי השתקפות של מהות החפץ ותפקודו במציאות. לדוגמא הקטגוריה של "כלי קיבול", אליה משתייכים שמות עצם חסרי סימן נקבי מובהק (כגון סיומת הָ או ת'), דוגמת המילים "כוס", "נעל". לפי ראב"ע, חפץ המשמש ככלי המכיל בתוכו דבר אחר מקבל אופי נקבי בשל תכונת הקיבול שבו, לעומת האקטיביות וההשפעה המיוחסת לזכר. "וכל כלי שהוא מקבל - מנהג הלשון להזכירו בלשון נקבה" (ראב"ע תהלים ע"ה,ט). בהתאם לכך, המילה "נעל" נתפסת כנקבה לא רק בשל זיקתה לאיבר הרגל הזוגי – בהתאם לכלל הידוע של הרד"ק ב"ספר המכלול" הקובע כי איברים כפולים הם בלשון נקבה – אלא מעצם היותה כסות המקבלת אל תוכה את הרגל. בעוד שהזכר מהווה את היסוד והשורש האקטיבי, הנקבה מייצגת את הכוח המכיל והמשמר, המוגדר מכוח היותו "מקבל".
התשובה הזו עשתה לי קצת סדר, תודה!
בכל זאת, פח לדוגמה זה זכר... (בלי לרמוז כלום, כמובן) ויש עוד מלא חפצים שהם לא כלי קיבול ולהיפך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
  • הוסף לסימניות
  • #11
התשובה הזו עשתה לי קצת סדר, תודה!
בכל זאת, פח לדוגמה זה זכר... (בלי לרמוז כלום, כמובן) ויש עוד מלא חפצים שהם לא כלי קיבול ולהיפך.
המילה "פח" בתנ"ך היא במשמעות של "מוקש", ולא כמו בימינו. אבל כמובן שיש הרבה מילים יוצאות דופן, וכנראה שיש הסבר לכך, הרי זו לשון הקודש.
הכלל הזה שהבאתי הוא רק אחד מני רבים, חשוב לדעת שהמדקדקים דיברו על הנושא הזה הרבה והתעכבו על כל מילה יוצאת דופן, יש גם מילים שהן גם זכר וגם נקבה (כמו רוח, דרך), הרד"ק למשל מסביר שיש מילים שהם כמו אם ומקור לאחרים ולכן הן בנקבה, כמו המילה "ארץ" "כי הארץ היא כמו אם לכל הנבראים עליה, שהיא מוציאה אותם ומגדלת אותם." (ספר המכלול, דף פ"ו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מסכת תמיד פרק המשנה ד:
מִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת,
הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף.
וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב,
מַחֲזִיק שְׁלֹשֶׁת קַבִּים;
וְהַבָּזָךְ הָיָה בְּתוֹכוֹ,
מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת.

תוספות יום טוב:
בתוכו - ובמקרא כף אחת לשון נקבה. אבל אמרו בשם הראב"ע כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
א
 

קבצים מצורפים

  • תולדות יצחק.png
    תולדות יצחק.png
    KB 119.7 · צפיות: 18
  • שרשי לשון הקודש.png
    שרשי לשון הקודש.png
    KB 364.7 · צפיות: 10
  • בלבבי משכן אבנה.png
    בלבבי משכן אבנה.png
    KB 197.6 · צפיות: 12
  • הוסף לסימניות
  • #16
בנוסף לכלי קיבול, יש שמות שמתחלקים לגדול וקטנה, כגון מוט ומוטה ועוד, והכלי הגדול הוא זכר והקטנה נקבה.

בתחילת מסכת קידושין ישנה סוגיה לשונית מתי דרך הוא זכר ומתי נקבה. והמסקנה שכאשר מדובר על דרך למלחמה הוא מכונה בלשון זכר, וכאשר מדובר בדרך התורה - הדרך היא נקבה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה