בד"כ כשאדם סובל ממיזופוניה וכדו' הוא חרד מעצם קיום הבעיה, הוא נכנס ללחץ כל פעם שהוא נתון לטריגרים שלה, ואז הוא "בורח" לכל הכלים שלו תפילה וכו', שבמהות זה טוב אבל בגלל שזה נובע מהדחקה של בעיה, זה דווקא מפריע לו באמת להכיר אותה ולהחשף אליה, ואז הוא בעצם לא יכול לטפל בה, ואני לא אומר את זה מתוך המעטה מכחה של תפילה, אני בעצמי חסיד ברסלב אני עושה ים התבודדות ותפילה היא חלק מהותי מחיי, אבל לפעמים תפילה יכולה להיות כלי להדחקה של בעיות, והאדם לא מכיר את מקומו, מה שמפריע לו לעבור תהליך של בירור של המחשבות של עצמו. בוודאי שתפילה יכולה להיות כלי עצום בכל מה שקשור לטיפול, אבל זה צריך לנבוע מהמקום הנכון ולא מתוך חרדה מעצם קיום ההפרעה. השלב של הבניה קוגנטיבית הוא בסיס לכל המשך הטיפול, אם לא עושים את זה טוב זה פשוט לא יעבוד, לאחר השלב הזה צריך להרגיש טוב הרבה יותר, אפשר מה שנקרא "להסתכל לבעיה בעיניים" בלי צורך לברוח לעניינים אחרים, לאחר מכן בא שלב ההחשפות ובניית המחשבות הנכונות בשעת הטריגרים

Reactions: השקעות R הון ו-מה חובתו בעולמו2 //