לכביש של ז'בוטינסקי קראו הכביש השחור.
נסעו עליו מכוניות סוסיתא. כבר כתבו על המכונית אבל שכחו את הבדיחה:
סוס וסוסיתא התנגשו. הסוס מת........ מצחוק
מי זוכר שהילדים היו חייבים פומפה כדי לשחק ב"אוטובוס".
בבני ברק ובירושלים, (ולא בתל אביב), ילדים שיחקו ברחוב עם כל ילדי השכונה ביחד.
מה שיחקו?
תופסת, מחבואים, מאוחר יותר המציאו את "קדרים באים". כדור: תפסוני, מחניים הגדול ומחניים הקטן.
סימני דרך - היו מציירים עם אבן גיר על הרצפה חיצים והוראות שונות ומשונות: חפשו חמש סוגי עלים, קפצו עשר פעמים על רגל אחת ועוד.
מחפשים את המטמון. רמזים שהוליכו ממקום למקום. בכל מקום שהגענו אליו, חיפשנו היכן החביאו את הרמז הבא, עד שמצאנו את המטמון - החברים מהקבוצה השניה.
מאוסף הגוגואים היינו מכינים משרוקיות ומאווררים. לשם כך ששפשפנו אותם במרץ על מרצפות הרחוב עד שנהיה בהם חור, דרכו רוקנו את הפנים והוספנו מקלות ארטיק למאוורר...
המרצפות של פעם התאימו לקלס, עד שהחליפו אותם לקטנות.
גם בבית לקלס התאימו 4 מרצפות קטנות של עשרים על עשרים.
אולי לכן, לא שמחנו כשהחליפו לחדשות של השלושים על שלושים....
בבית הספר שלנו שיחקו במשחק שנקרא "אולר" למרות ששיחקנו אותו עם מחוגה, בעזרתה כבשנו שטחים על אדמה רכה. יש משהי שזוכרת?
לבית הספר הלכנו עם תיקי אוכל מבד ושרוך, שתפרנו בעצמנו בעבודת יד בבית הספר. חיברנו את החלקים עם תפר שיניים. בתוך התיק הייתה מפית גם אותה רקמנו בשעורי מלאכה.
זוכרות את הבד המשובץ שהעיריות תרמו לבתי הספר לשעורי מלאכה?
ואם כבר בית ספר, הזכירו שכפולים.
הייתה מכונת "סטנסילים" שבשבילה היו חייבים דפים מחוספסים. במזכירות היתה ארונית מגירות מיוחדת, בה שמרו את הסטנסילים לשימוש חוזר.
אחריה הגיעה כתוספת מכונת ספירט. המורה הייתה כותבת חזק על נייר רגיל שמתחתיו היא היחה נייר קופי מיוחד. היה אותו בארבעה צבעים. במכונה היה ספירט שהעביר את הכיתוב או הציור לדפים מבריקים מיוחדים למכונה. כל דף כזה עם הקופי מאחורה לא הספיק להרבה שיכפולים, כי הצבע נגמר.
אז בעצם היום רק המורות המבוגרות אומרות שיכפולים, הצעירות אומרות צילומים.
מי זוכרת את הזמנים שעל הלוח למעלה המורות לחשבון הצמידו ציר מספרים מאחד עד מאה, בשביל לוח הכפל?

Reactions: איז כף, אין דברים כאלה, יוסי לוינגר ועוד 10 משתמשים13 //