מידע שימושי וואו!! איזה נוסטלגיה 😱 אשכול לגילאי 30+ 😃

[נח שוורצברגנדרוביץ]

לדעתי זה עב"ם לחברים/ות בפורום

צפה בקובץ המצורף 2147533

גולות?

 

[מלי ו.]

פעם פעם היינו יושבים כל המשפחה ביחד לאכול ארוחת צהריים, וברקע נילי המאירי סיפרה סיפורים בפינת הילד. (לא בלשכת התעסוקה). חדשות ברדיו היו רק שלש פעמים ביום. לא היו ערוצים. היה "הגל הקל" לעולים חדשים, ברשת א' היו שירים, וברשת ב' הקשיבו למה שהיה. בשתיים זה היה תוכנית לילדים. המנהלת בבית הספר שלנו, בית יעקב, ממש אמרה לנו שחשוב להקשיב לחדשות. האמת היא שזה היה בזמן שהחדשות היו בלי כל הלכלוך של היום. אבל עדיין כשהייתי בחורה, הם הפכו ללא ראויות והפסקנו לגמרי לשמוע, גם פינת הילד.
מי שזוכר, יודע מי זה חנוך רוזן מה"תסכית": האורלוגין של סבא.
גיל אלדמע וחבורת הילדים מלמדים שיר חדש.
רעיה אדמוני מקריאה חיבורים שילדים שלחו לה.
ללה הילה הטובה שאמא שלה חולה ואבא מטפל בה. ויש לה מציבוביקים קטנים.
היה את הפנקס של אדון סיפורון.
היה ילדים שנהיו קטנים ולא הצליחו לרדת מהארון למעלה
היה החתול הג'ינג'י יושב בפינה... ג'ינג'י שלנו חתול מדהים, יודע הכל ו... (לא זוכרת)
היה סיפור שהשיר שלו היה:
טוב טוב בעולם,
הכל סביב שר ורן
שמש צוחקת ברום
וירח מביט בחלון
ולי טוב טוב היום
משאירה לאחרים להוסיף עוד.
לחתול בשק לבוגרים, לא הקשבנו, זה כבר לא התאים.

 

[מלי ו.]

החתונות בזמני היו אחרות לגמרי.
הקידושין היו בתוקף למרות שלא חיכו לכלה עם קשתות.
פשוט החברות עמדו בשני טורים, נתנו ידיים כמו בריקוד "יש לנו תיש" יודעים מה זה?
כתבו כאן על בורקס בחתונה, אז זה לא היה הבורקס של היום (כמו שלהבדיל כשאומרים אוהל של אברהם אבינו, זה לא האוהל מבד שמכירים מהיום - לפי הזוהר הקדוש)
זה היה "פוסטטים" תחתיות בצק עלים, אפו את זה עיגול שלם ומעליו עיגול עם חור. בפנים היה רוטב בשרי עם חתיכות בקר או קורקבנים או כבדים. (תלוי בכסף שהיה למחותנים...). וזו הייתה המנה הראשונה האולטימטיבית.
לחתונה היו מגיעים ילדים רק אם הם היו קרובים באמת. או ירושלמים שאמא שלהם הייתה אומרת, "תאכלו תאכלו כי בבית אין...".
לא היה דבר כזה להזמין חברות של אחיות לחתונה.
במעגלי הרוקדים היו כולם ביחד, מעגל בתוך מעגל, בלי אביזרים שונים ומשונים. הציבור היה משמח את הכלה, ולא הכלה את הציבור. היא לא היתה צריכה כמו היום לתזז ממעגל למעגל ולתת תשומת לב לכל אחד. היא היתה המטרה! תוך כדי הריקודים, דאגו להושיב אותה, שחלילה לא תתעייף מידי, ורוקדים מסביבה. תמיד היתה את המומחית שנכנסה לאמצע המעגל לרקוד לה קאדאצ'קע.
רב הילדים היו מסתכלים על האוכל או העוגות, ולא נגעו עד שאבא או אמא שמו להם בצלחת...
אחת המתנות שכמעט כל כלה קיבלה הייתה סט מברשת מראה ומסרק, כשעל גב המברשת והמראה רקמה של פרחים.

 

[אוהב את הטבע]

לדעתי זה עב"ם לחברים/ות בפורום

צפה בקובץ המצורף 2147533

אם זה היה עב"ם ...

אז זה יהיה עבמיי"ם..לפחות

צפה בקובץ המצורף 2147637צפה בקובץ המצורף 2147637

טוב זה כתוב מה זה, לא?!

גולות?

מה פתאום זה אבטיחים ומלונים של פעם
@המטבח של סימא - כמובן סוכריות. נראה לי שאני זוכר אותם למרות שהגיל שלי לא מתקרב לשלך..

 

[לי@.ס]

והנה החדשות מפי דן כנר

והנה החדשות מפי מלאכי חזקיה..

 

[לי@.ס]

הלל אומר הווי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום

בקולות רודפים

באוטובוסים, בטיולים....מסכנים הנהגים...

 

[brpn]

צפה בקובץ המצורף 2147276

הרעש שזה היה עושה...

 

[brpn]

פעם היינו מקליטים שיר מהרדיו ומתפללים שהשדרן ישתוק

יואו כמה נכון, ואז בסוף הוא היה חייב לעלות על השיר ולהרוס את ההקלטה

 

[הדסה 1]

מעניין מי משתמש בזה היום

סינטבון הפתרון הסופי לכתמים שווניש קליה ואוקסיג'ן לא הצליחו.
אגב. סבון אסותא לפנים היה מיוחד. קיימת גירסא כזו הסבון הקוסמטי היעיל ביותר.

 

[ע.מ.]

החתונות בזמני היו אחרות לגמרי.
הקידושין היו בתוקף למרות שלא חיכו לכלה עם קשתות.
פשוט החברות עמדו בשני טורים, נתנו ידיים כמו בריקוד "יש לנו תיש" יודעים מה זה?
כתבו כאן על בורקס בחתונה, אז זה לא היה הבורקס של היום (כמו שלהבדיל כשאומרים אוהל של אברהם אבינו, זה לא האוהל מבד שמכירים מהיום - לפי הזוהר הקדוש)
זה היה "פוסטטים" תחתיות בצק עלים, אפו את זה עיגול שלם ומעליו עיגול עם חור. בפנים היה רוטב בשרי עם חתיכות בקר או קורקבנים או כבדים. (תלוי בכסף שהיה למחותנים...). וזו הייתה המנה הראשונה האולטימטיבית.
לחתונה היו מגיעים ילדים רק אם הם היו קרובים באמת. או ירושלמים שאמא שלהם הייתה אומרת, "תאכלו תאכלו כי בבית אין...".
לא היה דבר כזה להזמין חברות של אחיות לחתונה.
במעגלי הרוקדים היו כולם ביחד, מעגל בתוך מעגל, בלי אביזרים שונים ומשונים. הציבור היה משמח את הכלה, ולא הכלה את הציבור. היא לא היתה צריכה כמו היום לתזז ממעגל למעגל ולתת תשומת לב לכל אחד. היא היתה המטרה! תוך כדי הריקודים, דאגו להושיב אותה, שחלילה לא תתעייף מידי, ורוקדים מסביבה. תמיד היתה את המומחית שנכנסה לאמצע המעגל לרקוד לה קאדאצ'קע.
רב הילדים היו מסתכלים על האוכל או העוגות, ולא נגעו עד שאבא או אמא שמו להם בצלחת...
אחת המתנות שכמעט כל כלה קיבלה הייתה סט מברשת מראה ומסרק, כשעל גב המברשת והמראה רקמה של פרחים.

ובכלל, מי הלך לחתונה ללא מתנה לחתן והכלה? ,ס'פאסט נישט...

 

[שלום טולדנו]

גינת 93 בבני ברק… מי זוכר? הגינה הראשונה שהייתה בבני ברק (!)

 

[מלי ו.]

לכביש של ז'בוטינסקי קראו הכביש השחור.
נסעו עליו מכוניות סוסיתא. כבר כתבו על המכונית אבל שכחו את הבדיחה:
סוס וסוסיתא התנגשו. הסוס מת........ מצחוק
מי זוכר שהילדים היו חייבים פומפה כדי לשחק ב"אוטובוס".

בבני ברק ובירושלים, (ולא בתל אביב), ילדים שיחקו ברחוב עם כל ילדי השכונה ביחד.
מה שיחקו?
תופסת, מחבואים, מאוחר יותר המציאו את "קדרים באים". כדור: תפסוני, מחניים הגדול ומחניים הקטן.
סימני דרך - היו מציירים עם אבן גיר על הרצפה חיצים והוראות שונות ומשונות: חפשו חמש סוגי עלים, קפצו עשר פעמים על רגל אחת ועוד.
מחפשים את המטמון. רמזים שהוליכו ממקום למקום. בכל מקום שהגענו אליו, חיפשנו היכן החביאו את הרמז הבא, עד שמצאנו את המטמון - החברים מהקבוצה השניה.
מאוסף הגוגואים היינו מכינים משרוקיות ומאווררים. לשם כך ששפשפנו אותם במרץ על מרצפות הרחוב עד שנהיה בהם חור, דרכו רוקנו את הפנים והוספנו מקלות ארטיק למאוורר...
המרצפות של פעם התאימו לקלס, עד שהחליפו אותם לקטנות.
גם בבית לקלס התאימו 4 מרצפות קטנות של עשרים על עשרים.
אולי לכן, לא שמחנו כשהחליפו לחדשות של השלושים על שלושים....

בבית הספר שלנו שיחקו במשחק שנקרא "אולר" למרות ששיחקנו אותו עם מחוגה, בעזרתה כבשנו שטחים על אדמה רכה. יש משהי שזוכרת?

לבית הספר הלכנו עם תיקי אוכל מבד ושרוך, שתפרנו בעצמנו בעבודת יד בבית הספר. חיברנו את החלקים עם תפר שיניים. בתוך התיק הייתה מפית גם אותה רקמנו בשעורי מלאכה.
זוכרות את הבד המשובץ שהעיריות תרמו לבתי הספר לשעורי מלאכה?
ואם כבר בית ספר, הזכירו שכפולים.
הייתה מכונת "סטנסילים" שבשבילה היו חייבים דפים מחוספסים. במזכירות היתה ארונית מגירות מיוחדת, בה שמרו את הסטנסילים לשימוש חוזר.
אחריה הגיעה כתוספת מכונת ספירט. המורה הייתה כותבת חזק על נייר רגיל שמתחתיו היא היחה נייר קופי מיוחד. היה אותו בארבעה צבעים. במכונה היה ספירט שהעביר את הכיתוב או הציור לדפים מבריקים מיוחדים למכונה. כל דף כזה עם הקופי מאחורה לא הספיק להרבה שיכפולים, כי הצבע נגמר.

אז בעצם היום רק המורות המבוגרות אומרות שיכפולים, הצעירות אומרות צילומים.

מי זוכרת את הזמנים שעל הלוח למעלה המורות לחשבון הצמידו ציר מספרים מאחד עד מאה, בשביל לוח הכפל?

 

[שלום טולדנו]

עונשים של “העתק 50 פעם”
עד היום....

 

[שלום טולדנו]

ביסקוויטים בקופסת פח...

 

[שלום טולדנו]

• הילקוט “אורטופדי” הכבד בטירוף...

 

[שלום טולדנו]

המשחקים שלנו…

• חמש אבנים וגוגואים שעברו מיד ליד
• קלאס על אספלט סדוק בשכונה
• גולות שנשמרו בכיסים
• חבל קפיצה מתנגן ברוח
• מחבואים עד שהחושך ירד - “זה היה פעם – וזה היה מספיק” מי עוד זוכר…?
  

 

[שלום טולדנו]

מסטיק בזוקה עם הבדיחה בפנים.....

 

[מלי ו.]

הלבן של פעם, זה שכבר לא היה בזכוכית, (את הזכוכית אני לא זוכרת...) היה בקופסאות עגולות לא חלקות אלא פסים פסים לגובה. המכסה היה מתכת שמקופלת למטה. כדי לפתוח משכו חתיכת מתכת כדי לחתוך את המסגרת.
גבינה סביון בקופסא מלבנית נמוכה.
שפופרת קטנה שלממרח אנשובי.
קופסא צהובה עגולה ונמוכה של "גולדבאנד" מרגרינה חלבית.
ובקשר לממתקים: העיקריים היו ביסקוויטים ובייגלאך בשלוש צורות: עגול, שמיניות או מקלות.
היה גם שלווה קטנה של אשבול ושלווה גדולה לבנה מנופחת.
סוכריות שונות כבר כתבו כאן,

 

[LeviMishpach]

עונשים של “העתק 50 פעם”
עד היום....

האמת שזה קיים היום לצערי (נכון ללפני כמה שנים שהייתי בתלמוד תורה, אני בחור בן 18 פלוס….)
וכיום בתור בן ישיבה ורב בתלמוד תורה- אני נגד זה.
לעניות דעתי לא העונש מעניש אלא ההסבר- הרחבה מפורטת בפרופיל שלי

 

[2996]

הקלטת הראשונה של אברהם פריד
ישיש עליך..