מידע שימושי וואו!! איזה נוסטלגיה 😱 אשכול לגילאי 30+ 😃

[רבקה 000]

שימו לב!
לא כל מילה של פעם שדומה לשל היום, זה אותו דבר.
למשל "מימיה"
יש היום אבל לא כמו של פעם. אולי הצבאיות הן כן אותו דבר.
איך זה היה נראה?
בקבוק פלסטיק עם פקק, וכוס מוברגת. משתי הצדדים מחוברת רצועת פלסטיק, אותה תלו על הצוואר.
הבקבוק לא דומה בכלל לבקבוקים של היום בשום צורה.
צרפתי תמונות. אחת מהן של ממיה יותר ישנה, שהכוס אאפילו לא מוברגת, אלא נתפסת בחוזק, וכמובן נופלת ונאבדת...
עוד מימיה שקיבלו בתוכנית חיסכון "דן חסכן"...

אני הרבה פחות מ30 והיה לי מימיה עם פקק דומה לתמונה הראשונה

 

[bonbon]

מצעד הזמירות, יום שני בערב,
בימי שישי ברשת א' - הפרלמנט הירושלמי עם נחמה בן אליהו,
היתה תכנית מעניינת מאד,
קריאת ההפטרה ביום שישי בצהריים, נוסח עדות מזרח, (שמענו מהחלון של השכנים)
רשת ג' היה בצהריים מוזיקה קלאסית רגועה.

בימי שישי ער"ש היתה חזנות ידענו בע"פ את כל הקטעים קוסוביצקי ושות'

 

[יונלה]

לכביש של ז'בוטינסקי קראו הכביש השחור.
נסעו עליו מכוניות סוסיתא. כבר כתבו על המכונית אבל שכחו את הבדיחה:
סוס וסוסיתא התנגשו. הסוס מת........ מצחוק
מי זוכר שהילדים היו חייבים פומפה כדי לשחק ב"אוטובוס".

בבני ברק ובירושלים, (ולא בתל אביב), ילדים שיחקו ברחוב עם כל ילדי השכונה ביחד.
מה שיחקו?
תופסת, מחבואים, מאוחר יותר המציאו את "קדרים באים". כדור: תפסוני, מחניים הגדול ומחניים הקטן.
סימני דרך - היו מציירים עם אבן גיר על הרצפה חיצים והוראות שונות ומשונות: חפשו חמש סוגי עלים, קפצו עשר פעמים על רגל אחת ועוד.
מחפשים את המטמון. רמזים שהוליכו ממקום למקום. בכל מקום שהגענו אליו, חיפשנו היכן החביאו את הרמז הבא, עד שמצאנו את המטמון - החברים מהקבוצה השניה.
מאוסף הגוגואים היינו מכינים משרוקיות ומאווררים. לשם כך ששפשפנו אותם במרץ על מרצפות הרחוב עד שנהיה בהם חור, דרכו רוקנו את הפנים והוספנו מקלות ארטיק למאוורר...
המרצפות של פעם התאימו לקלס, עד שהחליפו אותם לקטנות.
גם בבית לקלס התאימו 4 מרצפות קטנות של עשרים על עשרים.
אולי לכן, לא שמחנו כשהחליפו לחדשות של השלושים על שלושים....

בבית הספר שלנו שיחקו במשחק שנקרא "אולר" למרות ששיחקנו אותו עם מחוגה, בעזרתה כבשנו שטחים על אדמה רכה. יש משהי שזוכרת?

לבית הספר הלכנו עם תיקי אוכל מבד ושרוך, שתפרנו בעצמנו בעבודת יד בבית הספר. חיברנו את החלקים עם תפר שיניים. בתוך התיק הייתה מפית גם אותה רקמנו בשעורי מלאכה.
זוכרות את הבד המשובץ שהעיריות תרמו לבתי הספר לשעורי מלאכה?
ואם כבר בית ספר, הזכירו שכפולים.
הייתה מכונת "סטנסילים" שבשבילה היו חייבים דפים מחוספסים. במזכירות היתה ארונית מגירות מיוחדת, בה שמרו את הסטנסילים לשימוש חוזר.
אחריה הגיעה כתוספת מכונת ספירט. המורה הייתה כותבת חזק על נייר רגיל שמתחתיו היא היחה נייר קופי מיוחד. היה אותו בארבעה צבעים. במכונה היה ספירט שהעביר את הכיתוב או הציור לדפים מבריקים מיוחדים למכונה. כל דף כזה עם הקופי מאחורה לא הספיק להרבה שיכפולים, כי הצבע נגמר.

אז בעצם היום רק המורות המבוגרות אומרות שיכפולים, הצעירות אומרות צילומים.

מי זוכרת את הזמנים שעל הלוח למעלה המורות לחשבון הצמידו ציר מספרים מאחד עד מאה, בשביל לוח הכפל?

וואו, את מזכירה לי הרבה נשכחות.
תענוג להיזכר

 

[יונלה]

הלבן של פעם, זה שכבר לא היה בזכוכית, (את הזכוכית אני לא זוכרת...) היה בקופסאות עגולות לא חלקות אלא פסים פסים לגובה. המכסה היה מתכת שמקופלת למטה. כדי לפתוח משכו חתיכת מתכת כדי לחתוך את המסגרת.
גבינה סביון בקופסא מלבנית נמוכה.
שפופרת קטנה שלממרח אנשובי.
קופסא צהובה עגולה ונמוכה של "גולדבאנד" מרגרינה חלבית.
ובקשר לממתקים: העיקריים היו ביסקוויטים ובייגלאך בשלוש צורות: עגול, שמיניות או מקלות.
היה גם שלווה קטנה של אשבול ושלווה גדולה לבנה מנופחת.
סוכריות שונות כבר כתבו כאן,

הביסקוויטים של חברת יהודה, עם דוגמאות שונות,
לא נגסנו סתם בביסקויט, אכלנו קודם את המסגרת, אח"כ עשינו כל מיני צורות
כמו של מנדלה, עד שהתקטן ונגמר.

 

[יונלה]

ברור, רק שהיום יש גם את זה במיעוט, ופעם היה רק את זה.
הבמבה והביסלי הגיעו אחרי כן, כשקצת גדלנו, עדיין בימי הנעורים...

לבמבה לא היה הכשר טוב,
הביסלי היה חלק בכשרות הרב לאנדא וחלק ללא כשרות,
לקח כמה שנים טובות עד שהביסלי קיבל את כשרות העד"ח
מישהו ניסה לשווק ביסלי פלאפל ביתי, בתוך כל שקית היה פרס קטן לעידוד הרכישה..
הצ'יפס היה טעים מאד, מנופח ומסולסל, כמו שביבי קלקר.
נדמה לי מחברת תפוגן

 

[מלי ו.]

וואי בהחלט מותו היה טרגדיה !
הוא היה 'הדמות' של הגן חיות הנחמד..
ואם כבר גן חיות פ"ת, בטח הפתח תקוואים (והשכנים מב"ב) זוכרים שביום העצמאות הכניסה היתה חינם
והיה פיצוץ בהתאם..

מי זוכר את גן החיות של תל אביב? הוא היה מאחורי העירייה. הכלובים היו בעיגול אחד גדול. לכלובים של הדובים עלינו על הספסלים מסביב, והדובים היו בעומק. היה אריה, ונמרים, והיפופוטם וכמובן קופים. בשבת נכנסו אליו בלי תשלום.

 

[מלי ו.]

צריך עזרה דחוףףףףףף, מנסה ללא הצלחה להסביר לילדיי למה שימש האגודל והרי לא היה אז פלאפונים ולחצנים (כן, ניסיתי להסביר שגם לנו היה טטריס וגמבוי, אבל הם לא קנו את הלוקש)

אגודל כדי שכשלוחצים יד לשלום, היא תעצור ולא תגיע עד הצוואר....
וגם למי שלא אהב את המוצצים החומים, לא היה משהו אחר חוץ מאצבע...

 

[ניק 147774]

זוכרים את זה שאחרי חתונה היו מקבלים מכתב תודה בדואר על המתנה (וההשתתפות).

 

[מלי ו.]

חשבוניה, לא?

למען ילדי היה איפה שלידר הגדול היום, לא? או שכבר אין שם לידר, הרבה זמן לא הייתי בגאולה. ממש ליד הבנק מזרחי

לפני כל החנויות הייתה שם מסעדה גרליץ. (לא מאפייה)
וממש קרוב לשם הייתה מסעדה וייס. היא הייתה בבית המשפחה.
הגישו שם בשבת פרוסות של קציצות דג קרפיון, חתוכות דק דק....

 

[יהודי חרד]

את הסיר לילה מישהו כבר הזכיר??

נסעתי השבוע באוטובוס באמצע הדרך בין עירוני עלה יהודי ושאל את הנהג כמה עולה הנסיעה תוך כדי שהוא מוציא מטבעות מהכיס
הנהג אמר לו שאי אפשר לשלם במטבעות אלא רק ברב קו
כמובן שלא היה לו והוא היה צריך לבקש ממישהו שישלם עליו אבל הוא אפילו לא ידע איפה מניחים את הכרטיס הזה

 

[מלי ו.]

איך קראו לחנות (מחסן) של החולצות תלבושת
ברחוב בר אילן פינת צפניה (איפה שהיום שובע/מיין שיך)
(בירושלים)

זו הייתהחנות של הגב' ר' ליפשיץ. היא עברה לכמה רחובות למטה, אולי ישא ברכה, והיא מוכרת היום בעיקר חולצות תלבושת.

 

[מלי ו.]

זוכרים שפעם הילדים לא היו מתחצפים??
נוסטלגיה!!!

התחצפנו בהחלט, בחוצפות תואמות דור...
והמורות היו אומרות: "חצופה אחת". היום הן מדברות על המעשה ולא על הילד....

 

[feel-הרמוני]

פעם פעם היינו יושבים כל המשפחה ביחד לאכול ארוחת צהריים, וברקע נילי המאירי סיפרה סיפורים בפינת הילד. (לא בלשכת התעסוקה). חדשות ברדיו היו רק שלש פעמים ביום. לא היו ערוצים. היה "הגל הקל" לעולים חדשים, ברשת א' היו שירים, וברשת ב' הקשיבו למה שהיה. בשתיים זה היה תוכנית לילדים. המנהלת בבית הספר שלנו, בית יעקב, ממש אמרה לנו שחשוב להקשיב לחדשות. האמת היא שזה היה בזמן שהחדשות היו בלי כל הלכלוך של היום. אבל עדיין כשהייתי בחורה, הם הפכו ללא ראויות והפסקנו לגמרי לשמוע, גם פינת הילד.
מי שזוכר, יודע מי זה חנוך רוזן מה"תסכית": האורלוגין של סבא.
גיל אלדמע וחבורת הילדים מלמדים שיר חדש.
רעיה אדמוני מקריאה חיבורים שילדים שלחו לה.
ללה הילה הטובה שאמא שלה חולה ואבא מטפל בה. ויש לה מציבוביקים קטנים.
היה את הפנקס של אדון סיפורון.
היה ילדים שנהיו קטנים ולא הצליחו לרדת מהארון למעלה
היה החתול הג'ינג'י יושב בפינה... ג'ינג'י שלנו חתול מדהים, יודע הכל ו... (לא זוכרת)
היה סיפור שהשיר שלו היה:
טוב טוב בעולם,
הכל סביב שר ורן
שמש צוחקת ברום
וירח מביט בחלון
ולי טוב טוב היום
משאירה לאחרים להוסיף עוד.
לחתול בשק לבוגרים, לא הקשבנו, זה כבר לא התאים.

וואו, איזו נוסטלגיה מתוקה... פינת הילד בשתיים ועשרה...
זה היה מאוד משוכלל לשמוע מהטרנזיסטור ולא מהרדיו הענק שבסלון.
החתול הג'ינג'י הלך כך:
החתול הג'ינג'י יושב בפינה
מסתכל בחדר מביט בגינה
הוא אולי לא תמיד אומר רק אמת
אבל הוא אוהב את דלפין ומרינט (אף פעם לא הבנתי את השורה הזו)
ג'ינג'י שלנו חתול מבין
יודע הכל ואינו מלשין...

ומישהו זוכר את נילס הולגרסן ומסע הפלאים?
סיפור נספר על רועה אווזים
שמו נילס הקטן ובכלל לא נגזים
אם נאמר שהיה הוא קונדס ושובב
לעבוד וללמוד מעולם לא אהב.
כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים...

וכמובן שמוליק רוזן עם "בארץ הלמה" ו"קפד ראשו".

 

[יונלה]

וואו, איזו נוסטלגיה מתוקה...
ומישהו זוכר את נילס הולגרסן ומסע הפלאים?
סיפור נספר על רועה אווזים
שמו נילס הקטן ובכלל לא נגזים
אם נאמר שהיה הוא קונדס ושובב
לעבוד וללמוד מעולם לא אהב.
כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים...

וכמובן שמוליק רוזן עם "בארץ הלמה" ו"קפד ראשו".

והחידות של חמניצר, חידות נושאות פרסים,
אף פעם לא העזתי להתקשר לאולפן למרות שידעתי את הפתרון.

 

[ניק 147774]

וואו, איזו נוסטלגיה מתוקה...
ומישהו זוכר את נילס הולגרסן ומסע הפלאים?
סיפור נספר על רועה אווזים
שמו נילס הקטן ובכלל לא נגזים
אם נאמר שהיה הוא קונדס ושובב
לעבוד וללמוד מעולם לא אהב.
כך מספרים על נילס הקטן ומסע הפלאים...

וכמובן שמוליק רוזן עם "בארץ הלמה" ו"קפד ראשו".

חח והוא שנא לבוא עם אבא לכנסיה....(איזה תכנים מזעזעים ..).

 

[דוד פרידמן השני]

הייתה החנות האיומה מתחת למרכזית ירושלים עם 2 הרמקולים הענקיים
שקדחו בפול ווליום ללא הפסקה:
"כל פריט 99 אגורות!!! 99 אגורות!!! 99 אגורות!!!"
ולא הייתה שום דרך לדעת כמה זמן נשאר עוד לעינוי הזה - על קל-קו אפילו לא חלמנו!
היינו עולים לקו 15 (כן. עולים. במדרגות.) עם צלצולים באוזניים...
אח"כ זה השתדרג ל"כל פריט בשקל וחצי-שקל וחצי-שקל וחצי!!!"
איפה שהיום ה"מקס-סטוק", מאחורי התחנה להר-נוף.

 

[מרימית]

לפני כל החנויות הייתה שם מסעדה גרליץ. (לא מאפייה)
וממש קרוב לשם הייתה מסעדה וייס. היא הייתה בבית המשפחה.
הגישו שם בשבת פרוסות של קציצות דג קרפיון, חתוכות דק דק....

ולפני כן היתה שם גינת נוי שהיוותה מבוא לביתו (וילה) של הרופא ד"ר ישראלית (יזראלית).

 

[מרימית]

ומי זוכר "פליט" להדברת יתושים??

 

[דיסק שרוט]

זוכרים את זה שאחרי חתונה היו מקבלים מכתב תודה בדואר על המתנה (וההשתתפות).

כתבו על ההזמנות המען למברקים כהן - לוי גן בנות ירושלים רח' שבטי ישראל ירושלים

 

[דיסק שרוט]

פוטו צמצם בכיכר השבת