מידע שימושי עובדות הוראה- נא להעריך

מצב
הנושא נעול.
לכל המורות היקרות
שאני מעריכה אותן באמת ובתמים
(טוב, לא את כללל המורות, יש כאלו שאסור להן לעבוד עם נפשות אבל זה לאשכול אחר)
למדתי הוראה
עשיתי קצת מ"מ- יודעת קצת מה זה דורש
ובאמת לא מתאים לי מאלף סיבות לעסוק בהוראה...
אבל- אי אפשר לפתוח אשכול הדורש תהילה, לספר כל הזמן כמה העבודה שלכן היחידה הקשה, היחידה הלא מתגמלת, היחידה שצריך להעריך וכו וכו
עובדת משרד (לפי הגדרתכן) שמעיזה להעיר משהו על כמות החופש שלכן נענית ב"למה את לא מורה"? אבל כששואלים למה אתן לא עוזבות אין תשובה..
זה פשוט לא אשכול מאוזן
וההודעה הזו
ולקינוח מהאשכול המקביל
פשוט שברה את גב הגמל
יש כל כך הרבה מקצועות "שחורים" ושקטים אבל אסור לאיש לפתוח פה את הפה
התיאשתי מהאשכול
 
שמעיזה להעיר משהו על כמות החופש
עניתי על זה:
עובדות הוראה עובדות את כל השעות האלה והרבה הרבה יותר מזה!!!
עובדת משרד (לפי הגדרתכן) שמעיזה להעיר משהו על כמות החופש שלכן נענית ב"למה את לא מורה"? אבל כששואלים למה אתן לא עוזבות אין תשובה..
יש 'נשירה' מטורפת מההוראה
וכפי שעניתי גם אני בכיוון לעזוב
 
פתחו אשכול שדורש הערכה
אז נשים פירטו למה להן גם מגיעה הערכה והן לא מבינות את זה שהמורות מבקשות שיעריכו אותן יותר מהן
ושיש נשים שעובדות בתנאים הרבה יותר קשים ושוחקים ומשכורת נמוכה יותר
בלי אף יום חופש מלבד הקבועים בחוק (שנגמרים בחוהמ וערבי חגים)
ואז מגיעות הטענות של - ביביסיטר לילדים, איך זה קשור למען השם?
מציינת שוב ושוב שאשכול זה לא נפתח כדי לבקש הערכה, אלא כדי לענו למי שטען שמורות אינן מחויבות לעבודה שלהן. היה לי חשוב מאד, למרות שאיני מורה היום, לזעוק, לכולם, שצוות ההוראה נותן את נשמתו. נכון יש עוד עובדים התחומים נוספים שמתמסרים, אבל אף אחד לא חוטף ככ הרבה בקורת וסופג שחיקה כמו בהוראה. אל תבואו ותשאו על כפיים, ממש לא, רק לבקר פחות ולכבד יותר.
אף בעל מקצוע אחר לא פתח אשכול שיכבדו אותו, נכון, למה? כי אף אחד אחר לא "חוטף" כ"כ הרבה כמו צוות ההוראה של הילדים היקרים שלנו.
 
אבל אני יודעת במפורש שהילדים שלי סבלו בגלל שאני מורה ואין קשר אם את מקצועית או מחנכת עובדה בנותי רואות חשבון מתכנתות ועוד ואף אחת לא חלמה להיות מורה אחרי שראו אמא סמרטוט שחוזרת מהעבודה ואחרי שעה מתישבת שוב על המבחנים העבודות הפרויקטים רצה להשתלמויות ושלא נדבר על כל בעיות המשמעת
אם ירגיע את המצפון שלך, הרבה ילדים לא מוכנים לעבוד (או שהנשים שלהן תעבודנה) במקצוע של אמא שלהם, גם אם הן לא מורות.
 
מציינת שוב ושוב שאשכול זה לא נפתח כדי לבקש הערכה, אלא כדי לענו למי שטען שמורות אינן מחויבות לעבודה שלהן. היה לי חשוב מאד, למרות שאיני מורה היום, לזעוק, לכולם, שצוות ההוראה נותן את נשמתו. נכון יש עוד עובדים התחומים נוספים שמתמסרים, אבל אף אחד לא חוטף ככ הרבה בקורת וסופג שחיקה כמו בהוראה. אל תבואו ותשאו על כפיים, ממש לא, רק לבקר פחות ולכבד יותר.
אף בעל מקצוע אחר לא פתח אשכול שיכבדו אותו, נכון, למה? כי אף אחד אחר לא "חוטף" כ"כ הרבה כמו צוות ההוראה של הילדים היקרים שלנו.
אני לא "החטפתי" לאף מורה באף אשכול
ומרגישה מותקפת על זה שאני עובדת בעבודה קלה ולא דורשת ומתגמלת הרבה יותר
זו ההרגשה מלקרוא את האשכול
אף אחד לא מבין את המורות ולא יודע מה זה אבל המורות מכירות את כללל המקצועות ומה הם דורשים
 
מציינת שוב ושוב שאשכול זה לא נפתח כדי לבקש הערכה, אלא כדי לענו למי שטען שמורות אינן מחויבות לעבודה שלהן. היה לי חשוב מאד, למרות שאיני מורה היום, לזעוק, לכולם, שצוות ההוראה נותן את נשמתו. נכון יש עוד עובדים התחומים נוספים שמתמסרים, אבל אף אחד לא חוטף ככ הרבה בקורת וסופג שחיקה כמו בהוראה. אל תבואו ותשאו על כפיים, ממש לא, רק לבקר פחות ולכבד יותר.
אף בעל מקצוע אחר לא פתח אשכול שיכבדו אותו, נכון, למה? כי אף אחד אחר לא "חוטף" כ"כ הרבה כמו צוות ההוראה של הילדים היקרים שלנו.
הנה החברה שלי :)
ההוכחה לנשירה ולשחיקה בתפקיד
 
ויכוח חסר תכלית!
חלאס עם הלהעריך את המורות
כל אשה שיוצאת בבוקר לעבודה ראויה להערכה נקודה!
לא מכירה מורה שתסכים ללכת לעבודה למחרת פסח...
ויש מספיק עובדות "פשוטות" שיש עליהם אחריות ועול עצומים!
 
אני באמת בכיוון...
אגב, יש הבדל כששואלים מישהי למה לא בחרת בעבודה לבין למה את לא עוזבת
מאד קשה לעשות שינויים בחיים!
בפרט שינוי כה דרמטי של שינוי מקצוע כשאין שום מקצוע אחר ביד
א. כמו שאמרתי הסיפוק כשאת פוגשת תלמידות אחרי שנים שזוכרות אותך ומעריכות (זה מגיע רק אחרי המון שנים) שהמילים שאמרת להם בנו אותן זה מחזק
ב. אין לי שום הכשרה אחרת מלבד הוראה מה את ממליצה ?מוכרת? סייעת בגן -אני יחשוב על זה
ג.בשום עבודה אני לא אקבל אפילו חצי מהמשכורת שלי
ד מחכה בעזרת השם שיאשרו לי לפרוש ולא אפסיד את הזכויות המגיעות לי בצדק לפני שאזכה לחתן נכדים
בסהך הכל ביקשו שלא תזלזלו ולא יותר מידי תתדיינו על החופשים שלנו ....
 
גם מעבודה משרדית נושרים, אני עבדתי בעבודה משרדית שלהגדרת אחת ההודעות כאן היא "קלאסית"
ולא שרדתי: את הבוס שיושב לי על הראש, העבודה הרציפה כמעט 365 ימים בשנה ללא תקוה לחופש באופק, היציאה מוקדם בבוקר עם שחר וחזרה טרופת נשימה אחרי כ"כ הרבה שעות, ועוד ועוד,
ונשרתי בסוף
 
למה אין כאן אשכול - בואו ניתן הערכה לקופאית במכולת שעובדת בערבי שבת וחג?
לאחות בקופ"ח - שעובדת גם בחוה"מ וחיים תלויים בריכוז שלה בעבודה. (לא משנה כמה התינוק בכה בלילה וכו)
מורות יקרות - מפרגנת לכם בלב שלם את החופשים והתנאים.
לא- לא רוצה להיות מורה.
רק תפסיקו להתמסכן ולבקש הערכה.
מי שרודף אחר הכבוד וכו
כי בהם לא מזלזלים בכזאת רמה.
 
א. כמו שאמרתי הסיפוק כשאת פוגשת תלמידות אחרי שנים שזוכרות אותך ומעריכות (זה מגיע רק אחרי המון שנים) שהמילים שאמרת להם בנו אותן זה מחזק
ב. אין לי שום הכשרה אחרת מלבד הוראה מה את ממליצה ?מוכרת? סייעת בגן -אני יחשוב על זה
ג.בשום עבודה אני לא אקבל אפילו חצי מהמשכורת שלי
ד מחכה בעזרת השם שיאשרו לי לפרוש ולא אפסיד את הזכויות המגיעות לי בצדק לפני שאזכה לחתן נכדים
בסהך הכל ביקשו שלא תזלזלו ולא יותר מידי תתדיינו על החופשים שלנו ....
זו תשובה למי ששאלה למה לא פורשת
 
לכל המורות היקרות
שאני מעריכה אותן באמת ובתמים
(טוב, לא את כללל המורות, יש כאלו שאסור להן לעבוד עם נפשות אבל זה לאשכול אחר)
למדתי הוראה
עשיתי קצת מ"מ- יודעת קצת מה זה דורש
ובאמת לא מתאים לי מאלף סיבות לעסוק בהוראה...
אבל- אי אפשר לפתוח אשכול הדורש תהילה, לספר כל הזמן כמה העבודה שלכן היחידה הקשה, היחידה הלא מתגמלת, היחידה שצריך להעריך וכו וכו
עובדת משרד (לפי הגדרתכן) שמעיזה להעיר משהו על כמות החופש שלכן נענית ב"למה את לא מורה"? אבל כששואלים למה אתן לא עוזבות אין תשובה..
זה פשוט לא אשכול מאוזן
וההודעה הזו
אף אחד לא אמר שאין עוד עבודות קשות ולא מתגמלות...
ואכן צריך להעריך כל אדם ולתת לו את המילה הנכונה והכח!

עדיין חושבת שהאנרגיות הפיזיות והרגשיות שההוראה דורשת שוחקות ברמה ראשונה.

ואגב שאלתי את הAI איזה עבודה הכי שוחקת.
זה מה שהוא ענה לי:
אין תשובה אחת מוחלטת, אבל מקצועות עם שחיקה גבוהה כוללים אחיות, רופאים, עובדים סוציאליים, שוטרים, גננות, מרצים ואנשי הוראה, בעיקר בגלל עומס נפשי, לחץ, קושי בהתמודדות עם אנשים ומערכות נוקשות; לעומתם, מקצועות כמו הנדסה, הייטק ושיווק דיגיטלי מבוקשים מאוד אך דורשים התמודדות עם לחץ טכנולוגי ודרישות גבוהות, כשהגילאים החשופים ביותר לשחיקה הם 30-40.
מקצועות עם שחיקה גבוהה (במיוחד בתחום השירות והטיפול):
  • מערכת הבריאות: אחיות, רופאים (במיוחד בחדרי מיון), פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאי שיניים.
  • חינוך והוראה: גננות, מרצים, מורים, בגלל התמודדות עם משמעת, עומס ועוד.
  • מערכת הביטחון והאכיפה: שוטרים, קצינים בצה"ל.
  • שירות ציבורי: פקידי עיריות ומשרדי ממשלה, נהגים.
גורמים לשחיקה:
  • עומס נפשי ופיזי מתמשך, תחושת תשישות, חוסר אונים.
  • התמודדות עם קשיים במערכת, לחץ חברתי ודרישות גבוהות.
  • התחלה עם מוטיבציה גבוהה וגילוי המגבלות
ותקראו את זה:
מה לדעתכם המקצוע הכי שוחק? מורה? אולי רופא שיניים? ואולי מקצועות פיזיים כמו הובלה ובנייה? אתם לא רחוקים, בסקרים שנעשו בשנים האחרונות התגלה שהמקצוע שנתפס הכי מעייף הוא הוראה, אחריו שירות לקוחות ונהגים במקום השלישי.
ציטטתי מכאן

וזה מכאן:
אין מקצוע שוחק יותר ממקצוע ההוראה. למרות המשקל הרב של גורמים אירגוניים: שכר, גודל כיתה, הצורך להתמודד עם בעיות משמעת ועוד . אין הגורמים האלה מוקד הרשימה הזאת. רשימה זו, שנכתבה ע"י פרופסור חנן יניב , באה להציע מקורות לשחיקה הנובעים מחוסר היכולת לממש ציפיות… ציפיות של מורים מעצמם, של המערכת מהם, של הורי התלמידים וחשוב מכל של תלמידיהם. פרופסור חנן יניב מציע כמשקל נגד לתהליכי שחיקת המורים את מודל לב"ה (למידה בסביבה הרפתקנית),הכוונה למודל עיצוב למידה להפעלת תלמידים בעיצוב והפקה של סביבות למידה.

טוב, האמת שכבר די התייאשתי, לי זה כ"כ ברור, ואני מנסה להוכיח, ממש לא מנסה להתמסכן, הראש שלי מילא חצי בחוץ ;) רק מבקשת שתעריכו... זה הכל!!
 
תראו באשכול סמוך, עם מה מורות וצוות בית הספר אמור להתמודד לדוגמה:
יש עוד עבודה כזו?!
 
זה באמת הסוגיה המטרידה
שלמרות השחיקה ממשיכים לעבוד עם נפשות
אני פשוט בהלם,
ואגב נפגעתי אישית!
אם הייתי מרגישה יום אחד!!!! שזה בא ע"ח הילדות לא הייתי ממשיכה!!!
זה בדיוק נקרא זלזול בעובדי ההוראה
השחיקה מגיעה דווקא בגלל שאני מרגישה שאני באה ונותנת בעבודה את כל כולי ונגמרת פיזית ורגשית
מדגישה שבשטח אף אחד לא חולם שאני מרגישה שחוקה
ומחמיאים לי על המקצועיות, הסבלנות, היחס, התקתוק המטורף, הכל... (אתן לא מכירות אותי כך שמרשה להחמיא לעצמי)
 
ואגב נפגעתי אישית!
אם הייתי מרגישה יום אחד!!!! שזה בא ע"ח הילדות לא הייתי ממשיכה!!!
לא אישית ,מיותר להזכיר
זו באמת סוגיה מטרידה ,שמצריכה פיתרון
גם בכל חיידר יש מלמדים שחוקים שעמלים לפרנסתם
 
ברור מזלזלים! תמיד המורות מסתכלות על המזכירות/ פקידות / נציגות למיניהן
מלמעלה למטה
הניסיון להפוך את הדיון המקצועי למאבק של אגו או 'מי מסתכל על מי' הוא החטאת המטרה. אין כאן עניין של התנשאות, אלא של הבדל תהומי באופי האחריות.

יש כבוד רב לכל עבודה מזכירות, פקידות ושירות לקוחות הן עבודות שדורשות סבלנות ומיומנות. אבל צריך להגיד את האמת בלי לייפות אותה: יש הבדל בין לנהל ניירת או תיק לקוח, לבין לעמוד מול ארבעים נפשות של ילדים ומתבגרים ולעצב את עתידם. רמת השחיקה הקוגניטיבית והאחריות המוסרית שמונחת על כתפיהם של אנשי חינוך היא בסקאלה אחרת לגמרי.

במקום לחפש עלבונות אישיים, כדאי להכיר בעובדה הפשוטה: הוראה היא מקצוע שחוחק את הנפש ברמה שאי אפשר להשוות לשום עבודה משרדית סטנדרטית. אפשר להתווכח עד מחר על תחושות, אבל המציאות מדברת בעד עצמה: אנשים עוזבים את ההוראה לטובת עבודות משרדיות כדי 'לנשום', אבל כמעט אף אחד לא עוזב משרד נוח כדי לעמוד מול כיתה בשביל ה'תנאים'. זה אומר הכל על הקושי האמיתי של המקצוע, מעבר לכל פרשנות של מבט כזה או אחר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שלום רב,

ארגון אמת ליעקב בישראל - עתר לבג"ץ בגין סבסדוד יום למחויבי גיוס שהם שכירים / עצמאיים / בעלי עסק חדש .
יש צורך להרוויח לחודש מינימום 3,159 ש"ח .

מעתיקה :


"ישראל, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ". עדכון חשוב בנושא הסבסוד למעונות יום​


הורים יקרים,

בשעות האחרונות פורסמה המלצה חדשה מטעם עו"ד גיל לימון, לפיה אחד התנאים לקבלת סבסוד למעונות יום בשנה הבאה יהיה הסדרת מעמד מול צה"ל (רצו"ב).
חשוב להבהיר: התבחינים הרשמיים לשנת תשפ"ו טרם פורסמו. מכתבו של לימון למ"מ מנכ"ל משרד העבודה הוא בגדר המלצה, וההחלטה הסופית לגבי שילובה בתבחינים נתונה לסמכותו הבלעדית של הצוות המקצועי במשרד. אנו בטוחים שהצוות המסור במשרד לא ייתן ידו להנחיה פוגענית זו.
אנו רואים בהמלצה זו פגיעה חמורה בעקרונות הסבסוד המקוריים, שכן מטרתו היא לעודד עבודה ולימודים מוכרים, ולא שירות צבאי. ההמלצה פוגעת במגוון רחב של משפחות, ובמיוחד באוכלוסיות הבאות:
  • הורים חילונים ופציפיסטים שאינם מתגייסים מסיבות שונות.
  • הורים עובדים ולומדים מכל המגזרים, אשר זקוקים לסבסוד כדי לצאת לשוק העבודה או להשכלה.
  • הורים מהחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית שאינם משרתים בצבא.

יש לציין כי המלצה זו מנוגדת להודעת הפרקליטות לבג"ץ בעתירה שהגשנו רק לפני כשבוע, בה נקבע מפורשות שיש לסבסד הורה עובד ולומד ללא תנאי כזה. בנוסף, שינוי התבחינים לאחר תום הרישום והשיבוץ לשנת תשפ"ו פוגע בהיערכות ובהסתמכות של אלפי משפחות.
אנו נמשיך לפעול בעוצמה בנושא זה ובכל האמצעים המשפטיים העומדים לרשותנו, כולל הגשת עתירה דחופה, כדי למנוע את יישום ההמלצה. אנו מאמינים שבסופו של דבר נצליח, כשם שהצלחנו בעתירות עד היום.
אנו עדיין ממליצים לכל ההורים שתוכניותיהם כוללות עבודה או לימודים להמשיך במסגרות כפי שתכננו. יחד עם זאת, אנו מבהירים כי אין בקבלת המלצה זו משום לקיחת אחריות לתוצאה, שכן היא אינה תלויה בנו.
נמשיך לעדכן אתכם בכל התפתחות.

תזכורת חשובה: מועדי הגשת מסמכים
שימו לב למועדים הקרובים:
למרות שבתבחינים לשנת תשפ"ה מופיע תאריך יעד של 31.8.25, חובה להגיש את כל המסמכים עד ליום חמישי, ה-28 באוגוסט. הסיבה לכך היא שהתאריך הרשמי שנקבע על ידי החשב הוא 30.8, שחל בשבת.
אנא הקפידו להגיש את המסמכים בהקדם האפשרי ולא לחכות לרגע האחרון. לאחר ההגשה, חובה עליכם לוודא באתר משרד העבודה כי סטטוס ההגשה והדרגה שלכם נותרו מאושרים. יש לעקוב אחר הסטטוס עד היום האחרון, גם אם כבר אושרתם.

סייעו לנו להמשיך להיאבק למענכם

כדי שנוכל להמשיך בפעילותנו ולממן את העלויות המשפטיות הגבוהות, אנו זקוקים לתמיכתכם. ניתן לתרום באחת מהדרכים הבאות:

בברכה,
ארגון "אמת ליעקב בישראל"


קישור GOV
קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה