יזמים גדולים מעסיקים הרבה אנשי מקצוע וחייבים עוד פרויקטים כדי שהללו לא ישבו בטל ואם יפטרו יהיה כתבות על גל פיטורים ומשם החברה קורסת
 
יזמים גדולים מעסיקים הרבה אנשי מקצוע וחייבים עוד פרויקטים כדי שהללו לא ישבו בטל ואם יפטרו יהיה כתבות על גל פיטורים ומשם החברה קורסת
כל התירוצים הללו צריכים להוכיח הפוך
קבלן ששומר על העסק שלו ובחברות גדולות יש פיקוח הדוק של אנשי מקצוע.
שהם צריכים להתריע ולהזהיר מחששות של מינוף מעבר ליכולת של החברה לפי המצב הצפוי בשוק.
אם אנשי המקצוע בחברות היו חושבים שהשוק הולך לרדת הם היו עושים ברקס חזק מאוד.
ולא לוקחים סיכון שהחברה תקרוס והם ילכו הבייתה בשוק שבו המון חברות קורסות...

ובעיקר השאלה על הבנקים
אנשי המקצוע שלהם היו צריכים להגיד לקבלנים לפחות תורידו את הרגל מהגז לפני שתבקשו עוד מימון.
גידול של 31% תקראו שוב 31% !!!!
מצריך הסבר חד מאוד.
אחרת זה אומר שהם בטוחים ברווח שלהם גם כשיש שליש דירות יותר מהיום !!!!!
 
בעיקר השאלה על הבנקים
אנשי המקצוע שלהם היו צריכים להגיד לקבלנים לפחות תורידו את הרגל מהגז לפני שתבקשו עוד מימון.
גידול של 31% תקראו שוב 31% !!!!
מצריך הסבר חד מאוד.
אחרת זה אומר שהם בטוחים ברווח שלהם גם כשיש שליש דירות יותר מהיום !!!!!
הבנקים רוצים שהמניות שלהם יעלו ובשביל זה הם צריכים לדחוף בדוחות כמה שיותר רווחים מכמה שיותר קבלנים.
לכן הרבה פעמים בסוף רבעון אפשר להשיג משכנתאות יותר טובות...
האם יום אחד הכל יתפוצץ??? אין לדעת.
אבל בהחלט יכול להיות ששנה הבאה מדדי המניות בעולם יעשו 10% והמדדים בישראל יעשו מינוס 50%.
 
אני כותב כךך מלחץץץץץץ
הנתון הזה הכניס אותי לחרדה ממש מה שאני רואה זה קבלנים שבטוחים בעלייה מטורפת של מחירים ולכן מוכנים להגדיל את המלאי ב 31%!!!!
ולסכן את עצמם ואת כל הענף שלהם וכל הבנקים וכו' שותפים לזה.
צריך הסבר יותר משכנע....
חוץ מההסברים הנכונים שאמרו פ, בית שמשניק, גלובס, אמת מארץ תצמח, וכו'.
תחשוב שהעבודה שלך היא ייצור בגדים. זה מה שאתה יודע לעשות והשאיפה שלך מיום היותך לעצמאי היא להיות יצרן כמה שיותר גדול ומצליח.

אז באופן הרגיל איך שבני אדם מונעים ופועלים, אם יש הצפה בבגדים אתה לא תשב מובטל ותפטר עובדים, במחשבה שאם כולם יעשו כמוך המחיר יעלה (שלא לדבר על זה שמאד קשה עד בלתי אפשרי לתזמן את כוחות השוק), אלא תמשיך בעבודתך ותמשיך לקוות שלמרות שהרווח יירד, אתה עדיין תהיה היצרן הגדול והמצליח בשוק.

כמובן צודק שלא שווה לקנות קרקע לבנייה כשאתה מעריך שהמחיר ירד ברמה כזו שתפסיד מהקנייה והבנייה, אבל כל עוד הקבלנים מעריכים ששולי הרווח רק נשחקים, הם לא ילכו ללמוד מקצוע אחר או לנוח בחוף במקום לעשות את מה שהם יודעים ומקווים מיום עומדם על דעתם, להתפתח ולגדול במקצוע שלהם. סדנא דארעא חד הוא.
 
חוץ מההסברים הנכונים שאמרו פ, בית שמשניק, גלובס, אמת מארץ תצמח, וכו'.
תחשוב שהעבודה שלך היא ייצור בגדים. זה מה שאתה יודע לעשות והשאיפה שלך מיום היותך לעצמאי היא להיות יצרן כמה שיותר גדול ומצליח.

אז באופן הרגיל איך שבני אדם מונעים ופועלים, אם יש הצפה בבגדים אתה לא תשב מובטל ותפטר עובדים, במחשבה שאם כולם יעשו כמוך המחיר יעלה (שלא לדבר על זה שמאד קשה עד בלתי אפשרי לתזמן את כוחות השוק), אלא תמשיך בעבודתך ותמשיך לקוות שלמרות שהרווח יירד, אתה עדיין תהיה היצרן הגדול והמצליח בשוק.

כמובן צודק שלא שווה לקנות קרקע לבנייה כשאתה מעריך שהמחיר ירד ברמה כזו שתפסיד מהקנייה והבנייה, אבל כל עוד הקבלנים מעריכים ששולי הרווח רק נשחקים, הם לא ילכו ללמוד מקצוע אחר או לנוח בחוף במקום לעשות את מה שהם יודעים ומקווים מיום עומדם על דעתם, להתפתח ולגדול במקצוע שלהם. סדנא דארעא חד הוא.
התשובה הזו כמו התשובות הקודמות יכולות להיות נכונות אם התחלות הבנייה היו נשארות כמו בשנה הקודמת.
אבל לחלוטין הם לא מסבירות עלייה של 31% !!!!
בשביל להשאיר את החברות כמו שהן ולא לפטר עובדים וכו' וגם אם מאמינים שיש שולי רווח מספיק גדולים
כל אלו סיבות טובות בשביל לא לצמצם את הבנייה למרות הסיכון לירידת מחירים גדולה בכל הארץ
וגם הסיבות שכתבו כאן ובגלובס שיש הרבה דירות שהם מחוייבים לבנות בגלל מחיר למשתכן הסכמי דיירים ועוד.
עדיין ברור שיש לפחות כמות גדולה של דירות שתלויה בהחלטה של הקבלנים.
ולא הגיוני בשום צורה להגדיל את השוק ב 31%.
זו התנהלות של חברה שגורמת לפשיטת רגל, כשהמכירות נעצרות למנף את העסק עוד ועוד ועוד.
אם היו כמה חברות בודדות כאלו מילא.

אבל בכל חברות הבנייה בכל השוק התנהלו כך?
בכל הבנקים לא היה איש מקצוע אחד שהרים דגל אדום????
אבל בהחלט יכול להיות ששנה הבאה מדדי המניות בעולם יעשו 10% והמדדים בישראל יעשו מינוס 50%.
מעניין שכל חברות דירוג האשראי לא חשבו על זה....
גם אלו שחיפשו איך להוריד את דירוג האשראי בזמן המלחמה.
גם האקונומיסט שדירג את ישראל ככלכלה השלישית בעולם, גם הדו"ח האחרון של ה OECD ועוד.
זה מאוד שקוף שהשוק הישראלי מבוסס על הייטק ונדלן, אם הנדלן בסכנת קריסה הכלכלנים הבינלאומיים היו מזהים את זה מזמן.
הרבה הרבה לפני הגולשים החשובים של פרוג.
וגם הקבלנים מבינים יותר טוב מכולנו את השוק, ואם הם מתנהלים בצורה שהם בטוחים ברווח שלהם.
כנראה שהם צופים שהביקושים ועוד יגברו על כל שאר הסיבות הטובות והנכונות שנכתבו כאן בלי סוף.
וכנראה שלדעתם צפוי זינוק אדיר במחירים רח"ל....
 
נערך לאחרונה ב:
יש לי שאלה מה המטרה של האשכול הזה?
לעודד את עצמינו שאוטוטו השגעון של מחירי דירות הזויים וזוצים שמצטופפים ביחידות פיציות עומד להסתיים?
או לחשוב מה כל אחד יכול לעשות בשביל הילדים שלו לעתיד.
גם אני רוצה מאוד לשכנע את עצמי שעוד מעט המחירים ירדו ואוכל לחתן בקלי קלות.
אבל מה יקרה אם התחזיות היפות והחלומות המקסימים יתבדו???
 
עד כדי כך שהם מסכנים את עצמם בשביל להוכיח את התחזית האינטרסנטית שלהם???
אתה בעצם מציע לקבלנים לסגור את הבסטה וללכת הביתה. כמובן זה לא אפשרי מבחינתם. וה31% הנוספים יכולים לבוא מצד קבלנים חדשים שנכנסו לשוק, או קבלנים וותיקים בהתחדשות עירונית לדוג' שהם יודעים שאם הם לא יתפסו את הפרויקט יבוא מישהו אחר ויתפוס (עוד עו"ד כבר כתב את הטענה הזו)
הבעיה הגדולה כאן היא לא הקבלנים, כי הם משלמים פחות על הקרקע ויש להם שולי רווח גבוהים. הבעיה היא המשקיע החרדי המתוחכם שבטוח שהוא יותר חכם מכולם, ואין לו שולי רווח כלל כי הוא בונה על אקזיט.
יש לי שאלה מה המטרה של האשכול הזה?
המטרה היא לדעת מחירי הדירות לאן. כל אחד יעשה עם זה מה שהוא רוצה. גם אם יש סיכון שהמחירים יירדו זה לא שולל אפשרות שהמחירים יעלו וכל צעד צריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות.
ודרך אגב להזהיר את קלי הדעת מהשקעות נדל"ן מפוקפקות (פריסייל ממשווקים בעלי לשון חלקלקה), שאנשים הפסידו עליהם כבר מאות אלפי ש"ח בשנים האחרונות.
 
יש לי שאלה מה המטרה של האשכול הזה?
לעודד את עצמינו שאוטוטו השגעון של מחירי דירות הזויים וזוצים שמצטופפים ביחידות פיציות עומד להסתיים?
או לחשוב מה כל אחד יכול לעשות בשביל הילדים שלו לעתיד.
גם אני רוצה מאוד לשכנע את עצמי שעוד מעט המחירים ירדו ואוכל לחתן בקלי קלות.
אבל מה יקרה אם התחזיות היפות והחלומות המקסימים יתבדו???
לא יודע.
מה שבטוח שהמטרה שלו היא לא שאלה שוב של אותה שאלה 25 פעם באותו עמוד.
שאלת, ענו לך.
לא חידשת דבר.

מלבד שהבנק ידרוש התחלת בניה מקבלן שכבר רכש קרקע, ולא ייתן לו לדשדש - כי זה רק יגביר את הסיכון. (אם המחירים רק יירדו, אז עדיף לו להתקדם כמה שיותר, ולהספיק למכור במחיר הנוכחי... ובעיקר ככל שיש התקדמות, כך יותר קל למכור, וכן הלקוחות צריכים להזרים עוד כסף, וכך יש יותר כסף עצאמי בקופה מאשר סיכון הבנק)
ומה לעשות, רוב התחלות הבניה של עכשיו - הם מגרשים שנקנו לפני שנתיים שלוש - בשיא השוק.
כך שכל שאלתך היא מהטענה שלך (שעוד לא הוכחה) ש'השוק רותח', ו'לא שמענו' שהמגרשים נמכרים בזול יותר.
 
מי אמר שלא?
ויותר מכך:
מי אמר שמוכרי המגרשים לא מבינים את המצב ומוכרים במחיר נמוך יותר - מה שמאפשר חזרה שולי רווח לקבלן?

כתבה בדה מרקר

מחירי הקרקעות נופלים, אבל זה לא יפריע לקבלנים למכור דירות ביוקר


הכנסותיה של רשות מקרקעי ישראל ב-2024 צנחו ב-40%, ובאוצר גובר הלחץ על קיצוץ במבצעי ההגרלות הממשלתיים ■ אלא שהמגמה לא גורמת לקבלנים להוריד מחירים, והם מצביעים על העלייה במחירי התשומות ■ שמאי: "הדירות יימכרו במחירי השוק, בלי קשר למחיר המגרש"

לפי הכתבה הזו אתה צודק לחלוטין !!!
גם במינהל חושבים כמוך. אבל בטוחים שהם גרמו לזה ולא ירידת המחירים הצפויה.

על בסיס נתוני רשות מקרקעי ישראל קבעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: מחירי הקרקעות לקבלנים ויזמים ירדו בממוצע ב 21% בשנתיים האחרונות

מודל חישובי חדש של הלמ"ס שמתבסס על נתוני מכרזים של רשות מקרקעי ישראל מצא כי בין 2022-2024 הייתה ירידה דרמטית ממוצעת של 21% במחירי הקרקעות לקבלנים ויזמים

[

סוג:
הודעות דוברות
תאריך פרסום:
17.02.2025

ינקי קוינט, מנהל רשות מקרקעי ישראל : "לפי שיטת החישוב החדשנית של הלמ"ס, הנתונים מראים לראשונה שחור על גבי לבן כיצד השיווקים הגבוהים מתחילים לתת את אותותיהם על שוק הנדל"ן. הנתונים מדגישים את חשיבות המשך שיווק הקרקעות לבנייה רוויה, המהווה כ-90% מיחידות הדיור בישראל המהווה את עמוד השדרה של השוק.
מדובר באינדיקציה ברורה לכך שהמדיניות שלנו להגדלת ההיצע מתחילה להשפיע בפועל. העבודה המאומצת של עובדי רשות מקרקעי ישראל והיקף השיא בשיווקי קרקעות בשנים 2021-2024 אשר הצליחו להביא לירידת מחירי הקרקעות בשיעור של למעלה מ-20%. רשות מקרקעי ישראל תמשיך לפעול בנחישות כדי להגדיל את היצע יחידות הדיור בכל רחביה של מדינת ישראל, ונמשיך במלוא המרץ להגדיל את ההיצע ולהוריד את מחירי הדיור."*

מסמך חדש שפורסם לאחרונה על ידי הלמ"ס מצביע על ירידה משמעותית במחירי הקרקעות למגורים בישראל . המסמך מתבסס על ניתוח נתוני מכרזים של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שעוהגו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באמצעות מודל חישובי חדש שפותח בלמ"ס. המסמך קובע כי בשנים אלו נרשמה ירידה של כ-21% במחירי הקרקעות למגורים, לאחר שהמחירים הגיעו לשיא בשנת 2022.
על פי המדד, ניתן לראות שלאחר שמחירי הקרקעות הגיעו לשיאם בשנת 2022, נרשמה ירידה חדה של כ-31.4% במחירי הקרקעות לבנייה רוויה בשנת 2023.
הירידה החדה במחירי הקרקע מגיעה לאחר שני עשורים של עליות מחירים משמעותיות בשוק הקרקעות למגורים. מאז שנת 2004, שנת הבסיס של המדד החדש, מחירי הקרקעות לבנייה רוויה עלו פי 3.7, בעוד שמחירי הקרקעות לבנייה צמודת קרקע עלו פי 3. המדד הכללי, המושפע בעיקר מהבנייה הרוויה, המהווה
כ-90% מיחידות הדיור, עלה בתקופה זו פי 3.6.
בנוסף, בקרקעות לבנייה צמודת קרקע נרשמה ירידה חדה של כ-16.2% בשנת 2023, שאחריה באה התאוששות של 9.6% בשנת 2024. בסך הכל, מחירי הקרקעות לבנייה צמודת קרקע נמצאים כיום ברמה של כ-8% מתחת לשיא שנרשם בשנת 2022.
המדד החדש המתפרסם לראשונה, מתבסס כאמור על ניתוח מכרזי קרקעות של רשות מקרקעי ישראל, תוך התחשבות במאפיינים שונים של הקרקעות כמו מיקום גיאוגרפי, גודל המגרש, מספר יחידות הדיור המתוכננות ורמת מחירי הדירות באזור. הנתונים החדשים מצביעים על שינוי מגמה משמעותי בשוק הקרקעות למגורים בישראל, לאחר שנים של עליות מחירים מתמשכות.
קישור למסמך אמידת השינויים במחירי הקרקעות בישראל]

הלמ"ס: קרקע הינה אחת מהתשומות המשמעותיות בבניית דירה והיא מהווה הגורם המרכזי לבידול המרחבי ברמות מחירי הדירות. עבודה זו אומדת באמצעות מודל הדוני את השינויים שחלו במחירי הקרקעות בשנים 2004 ועד 2024 על בסיס מכרזי קרקע של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). ממצאי העבודה מראים כי בשנים 2004-2024 עלו מחירי הקרקע ב-263%. עם זאת, בעוד שבקרקעות לבנייה רוויה עלו המחירים ב-270%, עליית מחירים מתונה יותר נרשמה בבנייה צמודת קרקע של 211%. כמעט בכל שנות המדידה נמצאו עליות במחירי הקרקעות. ירידות במחירי הקרקעות נרשמו ב-3 שנים בלבד. הירידה הראשונה התרחשה בשנת 2012 (11.4%) לאחר מחאת יוקר הדיור שפרצה בקיץ 2011. ירידת מחירים קלה של כ-1.5% התרחשה בשנת 2017 עם כניסת שיווקי הקרקעות לתוכניות ממשלתיות. ירידת מחירים משמעותית יותר נרשמה בשנת 2023 (31.4%) לאחר העלייה החדה בריבית. בשנת 2022 הגיעו מחירי הקרקעות לרמתם הגבוהה ביותר. משנת 2022 ועד 2024 חלה ירידה של כ-21% במחירי הקרקעות.



מתוך פרסום של קבוצת שדות:
חברת הנדל"ן המובילה בארץ, המתמחה בהשבחת קרקעות ובנדל"ן מניב ברמה הגבוהה ביותר.......

שוק הקרקעות בישראל חווה שינויים משמעותיים בשנים האחרונות, ומגמות שנת 2025 צפויות להמשיך ולעצב את הדרך בה משקיעים, יזמים ורוכשי קרקעות מתכננים את צעדיהם. עליית המחירים, התרחבות ההשקעות בפריפריה, פיתוח תשתיות והשפעות כלכליות שונות משפיעים על שוק הקרקעות ועל ההזדמנויות הקיימות בו.

במאמר זה נסקור את המגמות המרכזיות בשוק הקרקעות לשנת 2025, נבין אילו אזורים צפויים ליהנות מעליית ערך ואילו אתגרים צפויים להשפיע על המשקיעים.
המשך עליית מחירי הקרקעות – לאן זה הולך?
מחירי הקרקעות בישראל נמצאים במגמת עלייה מתמשכת, וזאת עקב הביקוש הגבוה והיצע הקרקעות המוגבל. בשנת 2024 נרשמה עלייה ממוצעת של 9% במחירי הקרקעות, כאשר הערים הגדולות כמו תל אביב, ירושלים ורמת גן חוו עליות מחירים אף גבוהות יותר של 10%-12%.


תחזיות לשנת 2025 מצביעות על כך שהמגמה תימשך, אך בקצב מעט מתון יותר, עם עליות מחירים בטווח של 5%-7%. עם זאת, אזורים מסוימים שבהם מתוכננים פרויקטים משמעותיים של פיתוח תשתיות עשויים לראות עליות חדות יותר בערך הקרקעות.

שאלות ותשובות נפוצות – מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025

  1. מהן מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025 באופן כללי?
    המגמות מצביעות על עלייה בביקוש לקרקעות באזורים מתפתחים, מעבר להתחדשות עירונית במרכז והתרחבות ההשקעות בקרקעות חקלאיות עם פוטנציאל הפשרה.
  2. האם יש שינוי משמעותי במחירי הקרקעות בשנת 2025?
    כן. מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025 מצביעות על עליית מחירים מתונה באזורים פריפריאליים, ויציבות יחסית באזורי ביקוש שנמצאים תחת מגבלות תכנון.
  3. [/
    [*]כיצד משפיעות תכניות הממשלה על השוק בשנת 2025?
    יוזמות כמו האצת הפשרת קרקעות ובינוי בפריפריה משפיעות על זמינות הקרקע, אך עדיין קיים פער בין היצע לביקוש בעיקר במרכז הארץ.
    [*]מהי השפעת התחבורה הציבורית על שוק הקרקעות?
    פרויקטים תחבורתיים כמו הרכבת הקלה ומערכת המטרו משפיעים ישירות על מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025, וגורמים לעלייה בביקוש לאזורים סמוכים לתחנות מתוכננות.
    [*]האם ישנה מגמה של העדפת קרקע חקלאית על פני קרקע לבנייה?
    השקעה בקרקעות חקלאיות גוברת, בעיקר בשל מחירן הנמוך והתקווה להפשרה עתידית. עם זאת, הסיכון גבוה יותר לעומת קרקע שכבר מיועדת לבנייה.
    [*]אילו אזורים בולטים בגידול בביקוש לקרקעות?
    אזורים כמו הצפון, מזרח השפלה ויישובים סביב באר שבע מראים עלייה בפעילות, בין היתר בשל תמריצים ממשלתיים ופרויקטי תשתית עתידיים.
    [*]מה קורה עם היתרי בנייה והליכי תכנון?
    למרות הרצון לקצר הליכים, מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025 עדיין מתמודדות עם חסמים תכנוניים, הגורמים לעיכוב בפיתוח ומגבילים את ההיצע.
    [*]האם יש שינוי בדפוסי ההשקעה של משקיעים פרטיים?
    כן. משקיעים פונים יותר להשקעות בקבוצות, ברכישת חלקי קרקע, ובחיפוש אחר נכסים לא מסורתיים כמו קרקעות מסחריות וחקלאיות.
    [*]כיצד משפיעה הריבית על רכישת קרקעות?
    ריבית גבוהה מקשה על מימון הקרקע, מה שמאט את קצב העסקאות, אך גם יוצר הזדמנויות לרוכשים עם הון עצמי גבוה.
    [*]מהן התחזיות להפשרת קרקעות בשנים הקרובות?
    התכנון לשנים הבאות כולל המשך הפשרת קרקעות באזורים נבחרים, אך מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025 מראות שההתקדמות איטית מהמתוכנן בפועל.
    [*]האם השוק מושפע ממשקיעים זרים?
    בשוליים. מרבית הפעילות בשוק הקרקעות נעשית על ידי משקיעים מקומיים, אם כי יש עניין הולך וגובר מצד יהדות התפוצות בפרויקטים ארוכי טווח.
    [*]מהו היחס בין קרקע לבנייה למגורים לעומת קרקע למסחר ותעשייה?
    הקרקע למגורים עדיין מובילה בביקוש, אך ישנה התחזקות בהתעניינות בקרקעות לייעודים מעורבים, במיוחד באזורים של התחדשות עירונית.
    [*]כיצד משפיעה המדיניות הסביבתית על שוק הקרקעות?
    דרישות סביבתיות מחמירות יותר משפיעות על זמינות הקרקע, ומעודדות תכנון מבוסס קיימות וצפיפות גבוהה במרכזי הערים.
    [*]מהי השפעת ההתחדשות העירונית על מגמות שוק הקרקעות?
    ההתחדשות מחליפה חלק מהביקוש לקרקעות פנויות, אך גם יוצרת צורך בשטחים משלימים לבנייה ציבורית, חינוך ותחבורה.
    [*]מהן הדרכים לזהות מגמות השקעה חדשות בקרקעות?
    ניתוח תוכניות מתאר, מעקב אחרי פיתוח תשתיות, בדיקות נתוני עסקאות והבנה של מדיניות הממשלה הן הכלים המרכזיים לזיהוי מגמות.
    [*]מהם הסיכונים המרכזיים ברכישת קרקע בשנת 2025?
    סיכונים כוללים תהליכי תכנון ארוכים, היעדר ודאות תכנונית, מסים בלתי צפויים וחוסר נזילות. חשוב לבדוק היטב כל עסקה.
    [*]האם יש התעניינות גוברת בקרקעות באזורי תעסוקה?
    כן. עקב מעבר לעבודה היברידית ודרישה לשטחי תעשייה לוגיסטיים, ישנה עלייה בביקוש לקרקעות באזורי תעשייה מתפתחים.
    [*]האם מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025 מצביעות על פוטנציאל רווח?
    במקרים רבים כן, במיוחד כאשר מדובר בהשקעה מושכלת בקרקעות עם תכנון מתקדם או במיקומים אסטרטגיים.
    [*]כיצד משפיעה המדיניות הכלכלית הכללית על התחום?
    אינפלציה, שינויי ריבית, תמיכות ממשלתיות ותמריצים משפיעים על עלויות הקרקע ועל כדאיות ההשקעה לאורך זמן.
    [*]מהם הכלים המרכזיים לקבלת החלטה נכונה בתחום הקרקעות?
    שימוש בשמאות מקצועית, ליווי משפטי, ניתוח תוכניות מתאר עדכניות, ומעקב שוטף אחרי מגמות שוק הקרקעות בישראל 2025 – הם הבסיס להחלטה מושכלת.]
 
נערך לאחרונה ב:
@ברוך פינחס - מוכן להמר בסבירות של 90% - זה כתבה של AI.
לגוף העניין: הטענה שהמגרשים נמכרים במחיר זול יותר - היא טענה עובדתית על פי עסקאות בפועל.
הטיעון האם הקבלנים יצליחו למכור במחיר גבוה או נמוך, זה השערה לכל דבר - וגם לא בטוח שהקבלן אומר בכתבה את מה שאוחז.
 
@ברוך פינחס - מוכן להמר בסבירות של 90% - זה כתבה של AI.
בפוסט נתתי קישור לכתבה בדה מרקר וגם לנתונים של רמ"י והלמ"ס וזה הקישור למאמר של שדות.
האם התכוונת לומר שדה מרקר עשו כתבה על סמך נתונים של AI???

לגוף העניין: הטענה שהמגרשים נמכרים במחיר זול יותר - היא טענה עובדתית על פי עסקאות בפועל.
הטיעון האם הקבלנים יצליחו למכור במחיר גבוה או נמוך, זה השערה לכל דבר - וגם לא בטוח שהקבלן אומר בכתבה את מה שאוחז.
אני הבאתי חיזוק לתשובתך.
אתה טוען שהמחירים של הדירות כיום והגידול החד בהתחלות הבנייה לא משקפים את הירידה כי זה נתונים של שנים קודמות.
ולטענתך הנתון הקובע הוא מחירי הקרקע, הבאתי לך ראיות שהמחירים יורדים ונתון של חברה שמשווקת שטוענת שהם עלו ב 2025.
 
בפוסט נתתי קישור לכתבה בדה מרקר וגם לנתונים של רמ"י והלמ"ס וזה הקישור למאמר של שדות.
האם התכוונת לומר שדה מרקר עשו כתבה על סמך נתונים של AI???
ניסוח הכתבה הוא AI
אני הבאתי חיזוק לתשובתך.
לא באתי בטענות עליך, אלא ניתחתי את החומר שהבאת.
כי הנוסח הוא מעצבן ומעייף, מי שמרפרף על האשכול לא יבין בדיוק מי אמר מה אמר.
אתה טוען שהמחירים של הדירות כיום והגידול החד בהתחלות הבנייה לא משקפים את הירידה כי זה נתונים של שנים קודמות.
ולטענתך הנתון הקובע הוא מחירי הקרקע, הבאתי לך ראיות שהמחירים יורדים ונתון של חברה שמשווקת שטוענת שהם עלו ב 2025.
פרסום של חברה על 'מגמה'.
נו נו.
 
אני כותב כךך מלחץץץץץץ
הנתון הזה הכניס אותי לחרדה ממש מה שאני רואה זה קבלנים שבטוחים בעלייה מטורפת של מחירים ולכן מוכנים להגדיל את המלאי ב 31%!!!!
ולסכן את עצמם ואת כל הענף שלהם וכל הבנקים וכו' שותפים לזה.
צריך הסבר יותר משכנע....
אתה ממש יכול להירגע אין סיבה להיכנס ללחץ
הקבלנים בונים בכמויות כי הם ירוויחו הרבה גם אם הם ימכרו ב20% פחות
הם מעדיפים את זה מאשר לשבת בבית בלי לבנות
ואין סיבה שתתעקש ותכתוב שוב ושוב הבנו את דעתך
 
תשובה הזו כמו התשובות הקודמות יכולות להיות נכונות אם התחלות הבנייה היו נשארות כמו בשנה הקודמת.
אבל לחלוטין הם לא מסבירות עלייה של 31% !!!!
בשביל להשאיר את החברות כמו שהן ולא לפטר עובדים וכו' וגם אם מאמינים שיש שולי רווח מספיק גדולים
כל אלו סיבות טובות בשביל לא לצמצם את הבנייה למרות הסיכון לירידת מחירים גדולה בכל הארץ
וגם הסיבות שכתבו כאן ובגלובס שיש הרבה דירות שהם מחוייבים לבנות בגלל מחיר למשתכן הסכמי דיירים ועוד.
עדיין ברור שיש לפחות כמות גדולה של דירות שתלויה בהחלטה של הקבלנים.
ולא הגיוני בשום צורה להגדיל את השוק ב 31%.
זו התנהלות של חברה שגורמת לפשיטת רגל, כשהמכירות נעצרות למנף את העסק עוד ועוד ועוד.
אם היו כמה חברות בודדות כאלו מילא.

אבל בכל חברות הבנייה בכל השוק התנהלו כך?
בכל הבנקים לא היה איש מקצוע אחד שהרים דגל אדום????

השאלה הנכונה היא- למה קבלנים עדיין קונים קרקעות.

ואת הנתונים האלה לא הבאת.

איך ששאלת - למה הם מתחילים לבנות - זה לא שאלה

מה אתה רוצה ?
מה היזמים יכולים לעשות.?
יש לו קרקע, הוא חייב לבנות.

הם חייבים לבנות.

זה קרקע שהם לא קנו אותה היום וגם לא אתמול,
הוצאת היתר בניה, זה לפחות שנתיים.
אז מה השאלה למה לפני שנתיים,
ולפני כמעט שלוש שנים קבלנים קנו קרקעות. [דירות שהבניה התחילה בתחילת 25]
אתה מעודכן כמה זמן לוקח להוציא היתר בניה בחלם. [לפי דו''ח מבקר המדינה בין 2-5 לשנים]
וגם אם הם חשבו שזה הולך לכיוון של האטה,
הם לא חלמו שיהיה האטה של יותר מ10% כך שזה עדיין ריווחי להם.
אם הם התחילו בניה בתחילת השנה, זה יתכן קרקע נרכשה אפי' ב2022,
ואפי' לפני כן.
הם קנו קרקעות בשיא התקופה, הם רבו על הקרקע.
ואם זה קרקע שהם קנו ב 2023 שהתחיל להירגע הם קנו אותה ב30% הנחה,
הם היו בטוחים שהם עשו את עסקת חייהם.
תחשוב שהיזם ראה קרקע ששנה לפני עלתה 300 מיליון ב200 מיליון,
והמחיר של הדירות עולה לפי הלמ''ס, הוא לא יקנה??????

אדרבה הירידה אז במחירי הקרקעות היא ההוכחה שהם כן חששו,
בתקופה ההיא הרבה מכרזים של רמ''י חזרו ולא סתם.
 
השאלה הנכונה היא- למה קבלנים עדיין קונים קרקעות.

ואת הנתונים האלה לא הבאת.
הבאתי נתונים בפוסטים קודמים בעל מחירי הקרקעות שהם תוצאה של ביקוש או חוסר ביקוש מצד הקבלנים.
אם לא מספיק לך... הנה עוד

[

אחרי הפוגה של שנה: ב-2024 מחירי הקרקעות שבו לעלות​

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה מדד המציג את השינויים במחירי הקרקעות המיועדות לבניה רוויה ולצמודי קרקע בעשרים השנים האחרונות; עד 2024 עלו מחירי הקרקע ב-263%. ב-2023 נרשמה צניחה של מעל ל-30%, אך ב-2024 כבר רואים התאוששות​

דותן לוי
15:27, 17.02.25

דו"ח שהכינו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנוגע למחירי הקרקעות מראה כי לאחר עליות של מאות אחוזים לאורך השנים, רק בשנת 2023 נצפה שינוי מגמה שהוביל לירידה בשיעור של 31.4% ובסיכום השנים 2023 ו-2024 ירדו מחירי הקרקעות ב-21% בהשוואה לשנת 2022 (המשקף ממוצע של הירידה ב-2023 ועלייה בשנת 2024).
ניתוח של שני העשורים האחרונים מצביע על כך שבשנים 2004-2024 עלו מחירי הקרקע עבור בנייה רוויה למגורים ב-263%, בעוד שמדד מחירי הדירות עלה בכ-230%. עליית מחירים מתונה יותר בשיעור של 211% נרשמה במדד מחירי הקרקעות לבנייה צמודת קרקע.

בשנים 2004 עד 2024 נרשמו ירידות שנתיות במחירי הקרקעות נרשמו ב-3 נקודות זמן, הירידה הראשונה התרחשה לאחר מחאת יוקר הדיור שפרצה בקיץ 2011 ב-2012 ירדו המחירים בשיעור של 11.4%, ירידת מחירים זניחה של 1.5% התרחשה ב-2017 כאשר החלו שיווקי הקרקעות של התוכניות בסבסוד ממשלתי (דוגמת מחיר למשתכן), והירידה המשמעותית מכולן נרשמה כאמור בשנת 2023 ועמדה על 31.4%.
יחד עם זאת מהטבלה שהציגו בלמ"ס עולה כי בשנת 2024 נרשמה עלייה הן במגרשים לבנייה רוויה (15.8%) והן במגרשים לבנייה של צמודי קרקע (9.6%), כך שנראה כי הירידה שראינו ב-2023 כבר מאחורינו והשוק חזר לעליות.

מהטבלה ניתן ללמוד כי העליות במחירי הקרקעות הגיעו לכ-20% בשנים מסוימות, ב-2010 עלו המחירים ב-20.6% בבנייה הרוויה וכ-30% במגרשים לצמודי קרקע, ולאחר מכן בשנת 2020 נרשמו עליות של 20%, וב-2022 זינקו מחירי הקרקעות ב-22% בבנייה הרוויה ובשיעור של כ-35% במגרשי לצמודי קרקע. גם העלייה במחירי הקרקעות ב-2024 נחשבת על ציר הזמן כעלייה משמעותית ובלתי סבירה לשנה אחת. ]
סקירת AI


האם יש ירידת מחירים בקניית קרקעות מאושרות לבנייה רוויה ?
כן, היו תנודות משמעותיות: הייתה
ירידה חדה של כ-31% ב-2023 במחירי קרקעות לבנייה רוויה לאחר שיא ב-2022, אך ב-2024 חלה התאוששות ועלייה של כ-16%, כך שמחירי הקרקעות חזרו לרמות של 2021, ובינתיים נמשכים שיאים במרכז, עם חששות לירידות נקודתיות כמו בשדה דב.
פרטים מרכזיים:
  • מגמה כללית: לאחר שנים של עליות מחירים, השוק חווה ירידה משמעותית ב-2023 ואחריה עלייה ב-2024, מה שמצביע על תנודתיות.
  • נתוני הלמ"ס: מדד הלמ"ס מראה ירידה כוללת של כ-21% בין 2022-2024, אך זה נובע מהצניחה של 2023, שכן ב-2024 חלה עלייה משמעותית.
  • שנת 2023: ירידה של כ-31.4% בקרקעות לבנייה רוויה.
  • שנת 2024: עלייה של כ-15.8% בקרקעות לבנייה רוויה.
  • מגמות אזוריות: למרות הנתונים הכלליים, ישנם אזורים כמו מרכז הארץ ששברו שיאים, לצד תנודות כמו האטה אפשרית בתל אביב (שדה דב).
  • השפעות: המגמות נובעות משילוב של היצע וביקוש, שינויי ריבית, תוכניות ממשלתיות והאטה/התאוששות בשוק הנדל"ן הכללי.
לסיכום: אין ירידה רציפה, אלא תנודתיות. לאחר ירידה חדה ב-2023, השוק התאושש ב-2024, אך יש לזכור שישנם אזורים ונקודות זמן שבהן ייתכנו ירידות מחירים נקודתיות, כמו בשדה דב, בעוד המגמה הכללית מורכבת, כפי שמתואר במדדים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באתר הממשלה ובענף הנדל"ן.
 
אותי זה גם מלחיץ...
אני יותר מידי מושקע בנדל”ן
אבל סתם תחשבו - התחלת בניה של היום זה דירות שיאוכלסו בעוד 4 שנים. אז הקבלנים צריכים לחשוב קדימה, על מה יהיה אז, ולא על מה קורה היום. ובטווח כזה כנראה שאין מי שחושב על המשך מגמת ירידה.
זה - תירוץ שלי, יתכן וגם הוא לא הכי חזק.
אבל כמדומני לא שמעתי ולו הארכה אחת שבטווח בינוני-ארוך המחירים לא יעלו.
שימו לב, כמה בעלי אינטרס חזקים יש לכך - כולל בנקים, קבלנים, מדינה. אז הם כנראה ימצאו דרך לכוון את כל הסיפור הזה.
אבל חוץ מזה - מצב שאנחנו אחרי מלחמה, אחרי כמה שנים בהם שוק היה מת, ועם צמיחה כלכלית מרשימה ותחזיות להמשך שלה, ועוד ירידות צפויות של ריבית, אלה הן נתונים שביחד יכולים לגרום לעליית מחירים במוקדם או במאוחר.
 
הרבה זמן כבר לא הגבתי בשרור הזה....
כי נמאס כל הזמן ללעוס עוד פעם ועוד פעם אותם טענות,

מי שרוצה יכול לבדוק שכבר לפני כשנתיים היו כאן כמה וכמה ניקים וותיקים שהתחילו להביא טענות חזקות מוכחות ומבוססות על צפי של ירידה במחירים
הטענות האלו רק מתחזקות כל הזמן והיום יש כבר גם הרבה 'מומחים' הנאלצים להודות שאנחנו בירידה/צפי לירידה
וכל הוויכוח האם זה משמעותי או זמני וכו' וכו'

מנגד יש כל הזמן את אותם הטוענים על סמך רגשות ותחושות בטן
הרי הנדל"ן תמיד בעלייה...
הקבלנים יודעים הכי טוב...
וכן טענות שונות ומגוונות שהצד השווה שבהם שלא שווה לצור ע"פ צלוחית...

ולסיכום, אין כאן עניין של 'וויכוח' או 'מנצח' וכדומה
כל אחד רוצה ומתפלל שיהיה הכי טוב לכולם
הבקשה רק אחת, כשאתם כותבים הודעה או תגובה השתדלו:
1. לא לחזור על הודעות קודמות
2. תביאו עובדות/נתונים/דברים שיוכיחו את מה שכתבתם

בהצלחה רבה!!
 
הבקשה רק אחת, כשאתם כותבים הודעה או תגובה השתדלו:
1. לא לחזור על הודעות קודמות
2. תביאו עובדות/נתונים/דברים שיוכיחו את מה שכתבתם
המלצה שלישית ;)
להביא נתונים ולא לחזור על דעות מוקדמות ולכתוב שיש נתונים מוכחים לצד אחד ותחושות בטן לצד אחר..

אגב לי אישית אין דעה ברורה בנושא.
אני חושב שזה מצב לא ברור שמאוד קשה להעריך מה יקרה.
אני כן חושב שלא יהיו שינויים דרסטיים וקיצוניים מאוד לכאן ולכאן.
 
נערך לאחרונה ב:
מי שרוצה יכול לבדוק שכבר לפני כשנתיים היו כאן כמה וכמה ניקים וותיקים שהתחילו להביא טענות חזקות מוכחות ומבוססות על צפי של ירידה במחירים
הטענות האלו רק מתחזקות כל הזמן והיום יש כבר גם הרבה 'מומחים' הנאלצים להודות שאנחנו בירידה/צפי לירידה
וכל הוויכוח האם זה משמעותי או זמני וכו' וכו'
זה באמת סיפור ישן....
פוסט שכתבתי בחודש אלול....
קצת מפחיד כאן באשכול הזה להביע דעה אחרת...
לא ברור אם כל כותבי התחזיות הם מקצועיים בנדלן, או אברכים שקנו דירות והם "מבינים".
וכשמישהו שהוא יכול להיות איש מקצוע רציני מאוד מביע דעה טיפה שונה, מיד הוא חוטף.
ואם הפרשנות שלו היא גם אחרת, או שהוא מביא איזה פרט שמוכיח שלא הולכת להיות ירידה בלתי נמנעת.
מיד מפרשים את דבריו לכיוון מאוד מסויים.
ברור שכולם השתתקו....
אז אם אתם סומכים על האשכול הזה בתור המדד שלכם למחירי הדיור.
כדאי שתבדקו למה אלו שלא טוענים שהמחירים ירדו השתתקו.

אני לא מביע דעה לגופו של עניין
רק לגופו של אשכול....
 
ממליץ לחזור לאשכול של 23 גם שם בכל הכוח מחירים הולכים לקרוס 14 אלף למטר וכל הטענות שהמחירים הולכים לעלות נתקלו בתגובות ... והינו בדיוק באותו מצב של ירידה ואין ויכוח שקבלנו פיק עליה שאפילו גדולי המאמנים בעליה לא ציפו לכזה דבר
אני ממליץ קצת לא לצעוק בזמן שכל המגמות מסמנות שירידה הולכת [אמנם נבואה ניתנה לשוטים]כנראה לעליה במשך הזמן ואז אי אפשר לדעת האם מתונה או שנחטוף פו שוב בבת אחד כולם ירצו לקנות אחרי שיגמרו כל המניפולציות ממשרד השיכון שמחפשים פתרונות בשקל ועד חובבי דרמות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
החלפת המידע בפרום הינה בין משקיעים חובבנים, ואינה מהווה תחליף ליעוץ מקצועי.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
שלום לכולם,

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שעבדתי עליו המון זמן, ולבקש את העזרה והמוח של חברי הפורום.

כולם מכירים את האתגר של ניהול תקציב משפחתי. אבל כשמדובר במשפחה החרדית, האתגר הזה כפול ומכופל: שכר לימוד, הוצאות חגים שמכפילות את עצמן, קופות וגמ"חים, הכנסות מגוונות (משכורות, מלגות כולל, קצבאות), וכמובן - ההיערכות לשמחות.

אקסל זה נחמד, אבל זה דורש המון עבודה שחורה והרבה פעמים אנחנו פשוט הולכים לאיבוד בתוך המספרים.

בדיוק בגלל זה פיתחתי
מערכת חכמה חינמית ופשוטה לניהול פיננסי, שבניתי מראש מתוך הבנה של הצרכים הייחודיים של המשפחה החרדית.
המטרה היא לתת תמונת מצב ברורה, לעשות סדר, ולהוריד את כאב הראש של ניהול התקציב.

המערכת כבר עובדת ומייצרת סדר מדהים, אבל כאן אתם נכנסים לתמונה.

אני רוצה שהיא תהיה מושלמת, ואני רוצה לבנות אותה יחד איתכם.

אני פותח כאן את הבמה, ואשמח לשמוע מכם בכנות:

  • מה הכלי שתמיד חלמתם שיהיה לכם לניהול התקציב?
  • מה הדבר שהכי מתסכל אתכם באקסל או באפליקציות שקיימות היום בשוק?
  • איזה חישוב או ניהול של הוצאה ספציפית (חגים/חתונות/מעשרות) הייתם רוצים שהמערכת תעשה עבורכם בלחיצת כפתור?
תאתגרו אותי! כל רעיון, צורך או בקשה שיעלו פה בשרשור ויקבלו תמיכה אני אקח לשולחן העבודה ואשתדל לפתח לתוך המערכת.

מחכה לשמוע את הרעיונות שלכם!

מוזמנים להתנסות במערכת בעצמכם

(לינק שיווקי מאושר עם המנהלים :))

גילוי נאות - המערכת חינמית כי המודל העסקי מבוסס על הפנייה לפתיחת תיק מסחר עצמאי דרך המערכת. כמובן שלא חייבים לפתוח תיק מסחר דרך המערכת או בכללי אבל כן יש הטבות מעולות למי שבוחר שכן.
אשמח לעזרה אם יש לכם רעיון לפעילות לחבר'ה בגיל 15-18 שקשור לסיפור של לולי תורתך של שמען ברייטקופף (שמתי בספוילר את הסיפור המלא)
עדיף פעילות קלילה/משהו שאפשר לעשות סביב מדורה.
וכן אם יש לכם רעיון לפעילות שקשורה לחג שבועות אשמח לשמוע.
תודה רבה!!
נ.ב. ממליץ בחום לקרוא את הסיפור ;)
לוּלִי תורתך
סיפור הפלא ופלא
סיפור לשבועות - שמעון ברייטקופף
הימים האלה הפכו במהלך השנים לימים המשמעותיים ביותר עבורי בחיי האישיים. אלו הם הימים בהם אני חוגג את יום נישואי, לידת בנותיי, כמו גם את הוצאת ספרי הראשון שיצא לאור - כמה מפתיע- לכבוד יום נישואיי. לא הייתי נדרש לאזכור הוצאת הספר, שלא זכה לצערו להתנחל בראש רשימות רבי המכר, לולא העובדה שבעטיו נחשפתי לסיפור אותו אני מעלה על הכתב לראשונה. סיפור שהאיר ומאיר את חיי באור שונה ומיוחד. ואולי, אולי הוא יאיר גם לכם את החג הממשמש ובא בפרט ואת החיים בכלל.
על כתיבת הספר עבדתי בעיקר בתקופה שבין האירוסין לחתונה.בכל יום בשעות הצהריים, הלכתי לבית כנסת שקט סמוך לישיבה, עם חבילת ספרים, וכתבתי את מה שמאוחר יותר הפך לספר שקיבל את השם 'מגילת שיר' - ראשי התיבות של שמי ושם רעייתי, וניתן כמזכרת לאורחים בחתונה.
בשכונה שבה למדתי, הכירו כולם את הסוד הכמוס אשר היה גלוי לכל: בקומה השנייה של בית הכנסת השקט בו ישבתי, יושב בן עלייה נשגב שכל חייו קודש להשם. ר' ישראל שמו. הוא לומד יומם וליל. לא מש מתוך האוהל. אם עשרה קבין של התמדה וצדקות ירדו לעולם, תשעה מהם נטל רבי ישראל. את ביתו וילדיו הוא רואה רק בשבתות וחגים, אז הוא חוזר הביתה, להפוגה קלה בטרם יחזור לעמל לימודו.
אנשים עומדים אצלו בתור, לבקש ברכות, להחזיק אותו כלכלית, מנסים לזכות להיות שותפים אפילו במשהו במפעל חייו הכביר, אבל הוא מתמיד בחיוכו העדין ודוחה את כולם על הסף. מעולם לא החזיק טובה לעצמו. שותפתו היחידה לחיים הייתה רעייתו, בת גדולים, אישה פלאית לא פחות שהקדישה את חייה להחזקת בעלה הדגול, לעשיית חסד ולכותל הדמעות הסודי של כל נדכאי ירושלים וגלילותיה. זוג מופלא שחי גבוה מעל גבוה.
באותם ימים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, יצא לעתים, שישבתי לבד בבית המדרש. קרני האור האחרונות היו מפנות את מקומן אט אט לחשכה הירושלמית, אבל תמיד, מלמעלה נשמעו קולות. פעם היו אלו קולות של גרירת שולחן, פעם כיסא שזז ממקומו, אבל כמעט תמיד היה קול אחד, נמוך ומתוק מאין כמוהו, של רבי ישראל הצדיק. מהר מאוד למדתי, כי המתמיד האגדי הוא בעל מנגן מעולמות אחרים. היו בקולו עדינות ומתיקות, שלבטח היו זוכות למקום של כבוד גם בשירת הלוויים בבית המקדש. בעלטה המתפשטת בעולם ובשקט ששרר בבית המדרש, ניתן היה לחשוב כי שירת המלאכים היא זו שבוקעת מקומת עזרת הנשים בבית המקדש מעט השכונתי.
אט-אט למדתי לתת בניגונים סימנים. הניגון חזר על עצמו, אבל השינויים היו תלויי-סוגיות. כשניסה לפצח קושיה עמוקה, היה מקבל הניגון טעם אחד, כשעצר מלימודו בכדי לקרוא שוב את הרש"י היה מקבל הניגון טוויסט שונה לגמרי, לעתים הניגון היה מקבל טעם של כיסוף וגעגוע, אבל תמיד בעומק הניגון ניתן היה לשמוע את הכמיהה שלא ידעה שובעה להבין לעומק את דברי אלוקים חיים.
כשהסוגיה התבהרה וכל הקושיות תורצו, כל בית המדרש התמלא בקולות של שמחה עצומה. כאילו נפשו הסוערת סוף סוף מצאה מרגוע. לא הייתה שמחה כשמחת התורה. הוא היה נשמע כמפקד בגדוד שניצח במערכה חסרת סיכוי. הו, האושר העילאי, הו, העונג הצרוף.
אני ידעתי עליו והייתה לי התחושה שהוא יודע עלי, אבל מעולם לא יצרנו קשר ישיר. מעולם לא העזתי לעלות לקומה למעלה ולהפריע לו בשגרת לימודיו שלא נגמרה לעולם.
בקשת הטובה הגדולה
מועד החתונה הלך והתקרב. הספר כבר קרם עור וגידים, אות לאות, עמוד לעמוד הצטרפו לכדי חבילה מכובדת שעברה לעימוד ולהדפסה. ואז, רק אז, הבריק בי הרעיון: למה שלא אביא את הספר לשכני הקדוש מהקומה העליונה של בית הכנסת, שליווה בעצם קיומו, את כל התהליך של כתיבת הספר. הוא הרי מלא וגדוש, ובוודאי יוכל להוסיף לי כהנה וכהנה.
האמת, זה כבר היה מאוחר מדי. הקובץ המוגמר כבר היה בבית הדפוס, ומהמדפיס למדתי שהגווילים כבר הודפסו ומחכים לכריכה. הרגשתי תחושת החמצה גדולה. הרי כל יום ישבתי לידו, למה לא עליתי פעם אחת. למה לא העזתי. אבל בכל זאת, לא תכננתי לוותר. גם אם הדברים שהוא יעיר ויאיר לא ייכנסו לספר, עדיין אני אזכה לשמוע אותם ובעיקר להתברך לקראת החתונה.
באמצע השבוע לא היה שייך להפריע לו. גם בגלל החלק הטכני של עזרת הנשים הנעולה, אבל בעיקר, כי איש לא העז לעלות להר השם ולהפריע לספר התורה הזה באמצע לימודו. החלטתי לחכות לליל שבת.
המלאכה לא הייתה קלה: אם בששת ימי החולין, בהם היה מקודש רבי ישראל בקדושת התורה, הוא היה מואר באור יקרות, הרי שבשבת קודש, כשפניו הוארו גם בקדושת השבת, הוא דמה ממש למלאך השם.
אחרי התפילה, המתנתי בסבלנות עד שרבי ישראל סיים את ענייניו. לא הייתי היחיד ולא הראשון שחיכה לפגוש בר' ישראל בימות השבוע. ה'עניינים של ר' ישראל' כללו בעיקר הרבה מתושבי השכונה, שבאו לפגוש בו לצרכים שונים. חלקם עם קושיות חמורות בסוגיות הש"ס שמבקשות מענה, חלקם עם בעיות אישיות ומצוקות שמבקשות נחמה, וחלקם סתם כך באים לאחל גוט שבת עם הילדים. לברך ולהתברך.
שעה ארוכה אחרי תום התפילה, כשר' ישראל פנה ללכת לביתו כשאתו שמונת ילדיו וכמה אנשים גלמודים מתושבי השכונה שהכרתי, שהיו סועדים דרך קבע על שולחנו בשבתות וחגים - אזרתי אומץ וניגשתי אליו. הושטתי יד נבוכה, ובקול רועד איחלתי "גוט שאעבס". הוא הושיט לי יד בחיוך ובחביבות מופגנת והשיב לי: "הו, גוט שאבעס, גוט יאהר."
הבנתי מיד שהוא סבור שנשארתי בבית הכנסת בכדי 'לארגן' לעצמי הזמנה לסעודת ליל שבת, כפי שרבים וטובים היו עושים. עוד לא הספקתי להוציא מילה מהפה והוא כבר אמר: "מה שלומך? אולי אתה יכול לעשות לי טובה עצומה שאני אהיה חייב לך עליה כל חיי"...
אני כבר הכרתי את הסדר. הסברתי לו שאני הולך לאכול בישיבה, שם מחכים לי החברים לחגוג את השבת האחרונה במחיצתם ולכן אשמור את ההזמנה להזדמנות אחרת.
רבי ישראל התרצה.
"אני לא יודע אם הרב מכיר אותי", אמרתי. "קוראים לי שמעון ברייטקופף, הרבנית מכירה טוב את האמא שלי, ובחודשיים האחרונים כתבתי קצת על מגילת רות בבית הכנסת, ורציתי לבקש מהרב לעבור על הדברים".
"הו", הוא אמר. "מגילת רות זה דבר חשוב מאוד. כמעט ואין פירושים על המגילה הזו. יפה עשית. כל הכבוד. יש לי כמה ספרים נדירים על המגילה, אבל אני מבין שכבר מאוחר מדי".
"כן, הרב, כבר הדפסתי", אמרתי לו בצער.
"לא נורא. אולי הספרים יעזרו לך למהדורות הבאות", הוא אמר. "אבל מה תירצת על השאלה למה קוראים בכלל מגילת רות בשבועות?" הוא שאל.
עניתי ממה שהיה מונח לי בזיכרון. הרב עשה הכל בכדי להראות כמה הוא מתענג מכל תשובה, כאילו לא ידע אותה מראש.
"שימען, אמרת שקוראים לך. תשמע, תבוא אלי ביום ראשון בשעה 4 אני רוצה לתרץ לך תירוץ שלא כתבת. אולי לספר זה לא ייכנס, אבל אתה הולך להקים בית, אני חושב שזה יכול לעזור לך".
לא ידעתי את נפשי מאושר. עזרת הנשים בה ישב רבי ישראל הייתה שטח צבאי סגור. מעולם לא ראיתי מישהו שעולה לשם. ופתאום, בלי שום הכנה מראש לזכות בכזו קרבה. נס ופלא ממש.
פגישה תמוהה ומוזרה
בשעה 2 כבר הגעתי לבית הכנסת. כססתי ציפורניים בעצבנות. הלכתי הלוך ושוב, סופר כל שנייה עד השעה המיועדת, אז עליתי לעזרת הנשים, דפקתי כמה דפיקות ואת פני קידם בחביבות עצומה רבי ישראל. הוא לקח אותי לשולחן שלו שהיה עמוס בספרים וחידושים, סימן לי לשבת מולו כשבינינו מפרידה ערימת ספרים גדולה. הוא הסתכל לי בעיניים, מה זה בעיניים? בנשמה ממש, ואני שמתי לב שהידיים שלו זזות כל הזמן מצד לצד. אחרי שתי דקות בהן הוא התבונן בי במבט חודר, הוא הוציא גיליון גדול מאחורי ערימת הספרים ולתדהמתי הבנתי מה הוא עשה בשתי הדקות האלה: על הגיליון הגדול היה ציור דיוקן יפהפה, עם העתק מושלם של הפנים שלי שצוירו בדיוק נמרץ תוך שתי דקות בלבד עם אותה תנוחת ישיבה בה ישבתי.
צבטתי את עצמי בהלם. לא הצלחתי להבין מה קורה פה. ההיה או ראיתי חלום. מה לרבי ישראל הקדוש ולציורי דיוקנים של אנשים. כאילו זה לא הספיק, רבי ישראל לא עצר וכאילו גמר אומר להביך אותי עד אובדן חושים, הוא שאל: "נו, שימען. מה אתה אומר על הציור?"
לא ידעתי מה לומר, איך לומר, למה לומר. "מה אני אומר? אממ... אני אומר שזו יצירה אממ... אני לא כל כך מבין בזה, אממ, אבל זה מאוד מעניין. ש... ש... מיוחד מאוד". התפתלתי בכיסא, הרגשתי שהצבעים בפנים שלי מתחלפים כמו רמזור היפר אקטיבי.
רבי ישראל חייך חיוך רחב. פתאום ראיתי זיק קונדסי עובר לו בפנים. "הבטחתי לך פירוש על מגילת רות", הוא אמר בחיוך, "זה חלק מהפירוש".
אני כבר לא רציתי כלום. רק חשבתי איך אני יוצא מכל הסיטואציה המוזרה הזו בשלום. לא ידעתי מה קרה לרב שהיה מושא הערצתי ואיך הגעתי למעמד המוזר הזה. אחרי דקה של שקט, התחיל רבי ישראל להסביר לי את הפירוש שלו. פירוש ששינה לי מאז את חג השבועות בפרט ואולי גם את כל החיים בכלל.
לידתו של ה'בן יקיר'
"ראיתי אותך יושב כאן בחודשיים האחרונים", הוא פתח. "ובגלל שאתה עוסק במשהו שהוא מאוד קרוב ללבי, אני רוצה לספר לך על זה משהו אישי, סיפור שאני מספר פעם ראשונה. הקשר שלי למגילת רות התחיל ביום שנולדתי. נולדתי בליל חג השבועות. קראו לי ישראל, גם על שם עם ישראל שנהיה לעם ביום הזה וגם על שם הבעל-שם-טוב הקדוש שנפטר ביום הקדוש הזה. ברגע האחרון, החליט אבא, להוסיף לי גם את השם דוד, על שם דוד המלך שנולד ונפטר ביום הזה. אבל מהיום שנולדתי, דבק בי כינוי החיבה - לוּלִי.
נולדתי כבן יחיד אחרי שש בנות. אבא שלי, שבטח שמעת עליו, הוא תלמיד חכם עצום. יהודי שכולו תורה. אי אפשר היה לתאר את האושר שלו כשזכה לבן אחרי שש בנות ועוד אחרי כל כך הרבה שנים. ההורים שלי השקיעו בי את כל נשמתם. הייתי משוש חייהם ובבת עינם. האחיות שלי כרכרו סביבי כל היום, ועשו ביניהן תורנות מי 'תזכה' לטפל בי. בעוד הצד הנשי במשפחה עשה הכל בכדי לטפל בי בגשמיות, אבא היה מרוכז בהתפתחות הרוחנית שלי. כשהתחלנו ללמוד ב'חדר' חומש בראשית, אבא כבר היה לומד אתי את כל המדרשים ומוסיף לי כהנה וכהנה. התחלתי ללמוד גמרא בגיל מאוד צעיר. אבא לימד אותי איך לומדים. התענוג הכי גדול של אמא היה שלמדנו בבית. היא הייתה יושבת במטבח ופשוט מתמוגגת. כמעט היה אפשר לראות איך היא נהיית צעירה יותר בכל רגע של לימוד. היא גם הייתה זו ש'סוחבת' אותי למיטה כשחשבה שאני כבר עייף: "הילד צריך לנוח", היא הייתה אומרת לאבא בפסקנות, ושנינו היינו נפרדים בצער עד ליום המחרת.
מהאחיות שלי, שרובן היו גדולות ממני בכמה שנים טובות, למדתי לצייר ולנגן. יש לי חוש לציור ולמוזיקה והייתי יכול לשמוע שעות את אחותי שהייתה פורטת במקצועיות על הגיטרה שלה. גם על אחותי הגדולה שהייתה ציירת מחוננת הייתי יכול להסתכל במשך שעות. הן, מצִדן, אהבו מאוד ללמד אותי ובתור ילד צעיר כבר ניגנתי וציירתי כוותיק ומומחה. הילדות שלי זכורה לי כחוויה אחת מתוקה של משפחתיות, חום ורוחניות.
כשחגגתי יום הולדת 12, החלו הדיונים על בר המצווה. הייתי בן יחיד וזו הייתה בר המצווה היחידה של המשפחה שלא תכננה להחמיץ אף פרט. בני המשפחה לא ויתרו על אף הזדמנות לדון על הפרטים. כל ארוחה נהפכה לחפ"ק אירועים, וכל נסיעה משפחתית לחמ"ל בתנועה. הרבה שאלות היו על הפרק: האם לחגוג את בר המצווה בחג עצמו, את מי להזמין ואיפה לשכן את האורחים. בסופו של דבר הוחלט שבליל החג נערוך סעודת חג למשפחה הקרובה ואחרי החג נערוך ערב בר מצווה באולם שמחות.
דבר אחד היה ברור מהתחלה: אני אקרא את כל הקריאה של שבועות כולל כמובן את מגילת רות.
אבל כל זה היה רק הפתיח לשאלה החשובה באמת: מה תהיה דרשת בר המצווה. אבא מאוד רצה שאני אכין לבד את הדרשה. הוא רצה שאתמודד עם המשימה, ונראה לי שהוא גם רצה שכולם יֵדעו איזה 'כישרען' יש לו בבית. נושאים עלו וירדו, מערכות שלמות נפסלו, עד שאמא הציעה הצעה שאי אפשר לסרב לה:
"אתה זוכר מאיר?" היא אמרה לאבא באחד הערבים שהנושא עלה לשולחן בפעם המי יודע כמה, "שכשלולי נולד, אתה הלכת לישיבה ללמוד? הרי התאריך של הלידה היה שבועיים אחר כך ואף אחד לא חשב שזה יקרה בדיוק בחג?"
"זוכר", אמר אבא שהכיר את סיפור הלידה המוקדמת והמסוכנת אִתה אמא נאלצה להתמודד לבד כבר בפעם המיליון. "אז אני רוצה לדעת מה למדת באותה לילה, ושעל הסוגיה הזו לולי ידבר".
אבא מולל את זקנו: "מה למדתי באותו לילה? שאלה מצוינת. זה היה בקיץ של נדרים. זה בטוח. בליל שבועות למדנו דף כח. את הסוגיה של בר פדא".
"מצוין", אמרה אמא. "שלולי ידרוש על הסוגיה הזאת". אבא לא התלהב: "זו סוגיה מסובכת, לא מתאימה לגיל 13 וגם לא בטוח שהציבור יתעניין בזה".
אבל אמא לא ידעה לקבל לא. היא החליטה ומבחינתה זה היה סוף פסוק. "אתה תלמד עם לולי את הסוגיה עד שהוא יֵדע אותה ישר והפוך, אני בטוחה שהוא כבר ימצא מה לחדש".
"אתה בטח יודע", אומר לי רבי ישראל, "שיש סוגיות בש"ס שנקראות על שם האמורא שחידש אותן. כזו היא הסוגיה של בר פדא בנדרים. זה היה גם הדבר הראשון שאבא אמר לי שהתחלנו ללמוד את הסוגיה. התחלנו ללמוד את הסוגיה, זו סוגיה מאוד קשה, אבל עם אבא שום דבר לא היה קשה. היה לו לימוד מדבק. איזו התלהבות, איזה ברען, איזו שמחה. אבא כל כך שמח שיש לו בן שהוא יכול ללמוד אתו, שבמשך כל זמן הלימוד הוא פשוט קרן מאושר. כל מילה שאמרתי הפכה מיד לסברה נפלאה, כששאלתי קושיה, היא מיד הפכה ל'קושיה שלא נשמעה בעולם הזה מאז הר סיני' וכן הלאה. כשצללנו לתוך הסוגיה, וכבר שאלתי והשבתי לעניין, אבא כבר ממש יצא מגדרו וקשר לראשי כתרים שלא התאימו לראשי הקטן: "אז למעשה, אומר כאן מורנו ורבנו ר' ישראל שליט"א, סברא שהופכת את הסוגיה מתחילה לסוף ומהסוף להתחלה", ועוד כל מיני מחמאות מופלגות שיצאו לו בטבעיות מהפה.
זו הייתה חוויה מרתקת. למדנו כל יום שעתיים. כל הבית הפך להיות בר פדא. כל האחיות ידעו לדקלם מתוך שינה את ההבדל בין קדושת גוף לקדושת דמים. אמא שלי מלמלה מתוך שינה את שיטת הר"ן על הסוגיה, ואפילו השכנים כבר דקלמו את משפט המפתח על "הלשונות הנפלאים של הר"ן, שאין כמותם בכל הש"ס". היו משפטים שהפכו ממש לסלוגנים משפחתיים, כמו: "תראה לי עוד מקום שהר"ן כותב על הרשב"א 'ואף הרשב"א היה חוכך בדינו לומר'. זה הרי נדיר!
אחרי שסיימנו ללמוד את הסוגיה, העליתי על הכתב כמה קושיות ותירוצים שהתחדשו לנו במהלך הלימוד - והנה, הייתה דרשה לתפארת, בדיוק כמו שאמא רצתה.
כשפתחתי את הדרשה וסיפרתי למה אני דורש על הסוגיה הלא קונבנציונלית, אמא הייתה ממש ברקיע השביעי. לא היה אושר כאושרה. כל החברות שהגיעו לשמוח אִתה בבר מצווה של המוז'יניק שמעו במדויק את הסיפור מתחילה ועד סוף ואני שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות לגמול לאמא קצת טובה על כל המסירות וההשקעה.
כל הסיפור הזה, הוא הקדמה למנהג שהתחיל משנת בר המצווה. מאז, בכל ליל שבועות, יום ההולדת שלי, הייתי יושב עם אבא בבית, ולומדים את הסוגיה של בר פדא. אמא הייתה נשארת ערה כל הלילה, מגישה קפה ועוגות כל חצי שעה, וצוהלת מאושר. לא עזרו הבקשות שלי ושל אבא שאנחנו רוצים ללמוד בבית המדרש ההומה. 'פעם בשנה אני צריכה את זה', היא הייתה אומרת ואנחנו מילאנו את בקשתה בשמחה ובאהבה גדולה".

המחברת והקנאה
המסלול שלי, המשיך רבי ישראל לספר, היה נראה מוגדר מראש. מעלה מעלה בדרך העולה בית א-ל. שלוש השנים של הישיבה קטנה עברו עלי בהתעלות גדולה. למדתי טוב, הקפדתי על קלה כבחמורה, הייתי חבר טוב ובן אוהב, חלום של כל אבא ואמא.
בשעות הפנאי שלי, בין הסדרים, הייתי משתעשע בתחביבים שלמדתי מהאחיות שלי. כשהייתי חוזר הביתה, הייתי מנגן בגיטרה של אחותי ושר שירי נשמה. גם את תחביב הציור לא שכחתי. הייתה לי מחברת סודית, בה הייתי מצייר קריקטורות של אנשים אותם הכרתי ביום-יום. לא יודע להסביר למה אבל זה היה נותן לי שקט נפשי. את המחברת שמרתי לעצמי. חשבתי שזה לא ראוי לבחור ישיבה לעסוק בכאלה דברים ובעיקר חששתי שהציורים שלי עלולים לפגוע באובייקטים אותם ציירתי. המחברת הזו הייתה נעולה היטב בארון שלי בישיבה, ורק בשעות הלילה המאוחרות, הייתי מוצא זמן להתפרק קצת ולהטמין את המחברת שוב עד להזדמנות הבאה.
הצוות בישיבה היה ממש מצוין, חוץ מאיש צוות אחד, שמהיום הראשון שהגעתי לישיבה לא אהב אותי. מכיוון שאותו איש צוות החזיק בתפקיד שהייתה לו השלכה על כל הבחורים בישיבה, היו לנו מדי פעם חיכוכים קטנים. הוא היה משוכנע שאני יהיר מדי, ואמר בכמה הזדמנויות ש"צריך להוריד לו את האף".
לאורך כל שנות לימודיי בישיבה, על לא עוול בכפי, הוא נהג, איך לומר זאת בעדינות: פשוט להציק לי. מדי תקופה, הייתי נאלץ לספוג ממנו הערות פוגעניות שהיו דוקרות אותי, אבל אני הבלגתי והמשכתי הלאה. ברוך השם, הייתי מהמצטיינים בישיבה, ולא היו לו הרבה הזדמנויות להציק, אבל הוא לא הפסיד אף הזדמנות. כשהתפללתי באריכות הוא בא להגיד לי שחבל שאני מנסה לעשות רושם על חשבון הקב"ה, וכשהתפללתי באופן נורמלי הוא היה אומר לי שאני חייב להתחזק ביראת שמים. מהשמועה למדתי שהיה לו בן, בגיל שלי, שירד מהדרך. יצא לתרבות רעה. לעצמי אמרתי, שאולי עלי הוא פורק את התסכול שלו וכיוונתי שהסכינים שננעצו בי יכפרו על עוונותיי.


הנקמה הזוועתית
וכאן מתחיל הסיפור האמיתי. זה היה בחג השבועות של שיעור ג'. ביום בו מלאו לי 17 שנה. כמדי שנה, את ליל חג השבועות עשיתי יחד עם אבא ובר פדא בבית מול עיניה השמחות של אמא שלא היה גבול לאושרה. למחרת, כשהגעתי לישיבה, חיכה לי איש הצוות בכניסה. "אני מבין שאתה לא יודע שיש כאן סדר ליל שבועות בישיבה?" הוא שאל בעוקצנות.
ידעתי היטב שהוא מחפש רק לעקוץ אותי. הוא ידע היטב שאני מעולם לא מחסיר סדר בישיבה וידע גם היטב משנים קודמות שבשבועות אני לומד עם אבא בבית. ניסיתי להסביר לו את הסיטואציה, אבל הוא היה מכוונן מטרה.
"ביקשת רשות ממישהו? נראה לך כאן הכל הפקר? מה זה הדבר הזה?" אני לא חוצפן מטבעי. הפוך. אבל הרגשתי שכלו כל הקִצין: "הרב צודק", אמרתי לו. "חטאתי, עוויתי ופשעתי. שהרב ייתן לי עונש וזהו". הוא התעצבן. אוהו, כמה הוא התעצבן. מאחורי גבי הוא סינן: "אתה עוד תשמע ממני, חצוף".
אני ניגשתי לסטנדר וכל האירוע נשכח ממני כלא היה. יום למחרת, הגעתי בבוקר לישיבה וראיתי שהחצר כמרקחה. גדודים-גדודים של בחורים עמדו בחצר ודיברו בלהט. מה קרה? אל תשאלו. הנהלת הישיבה החליטה לפרוץ את כל הארונות של הבחורים, וכל הדברים האסורים הוחרמו על ידי הנהלת הישיבה. בחורים רבים רעדו על נפשם. היו שהחזיקו דברים שלא התאימו לרוח הישיבה וכל אחד חשב על התירוצים שיספק כשיבואו לעשות אתו חשבון. אני לא דאגתי. לא היה לי שום דבר 'לא חוקי' בארון. אבל פתאום 'נפל לי האסימון'. המחברת. הציורים. אוי ואבוי אם מישהו נגע בה. רצתי במהירות לחדר, פתחתי את הארון, הרמתי את הספרים והניירות. הכל היה, חוץ מהמחברת.
נתקפתי בחרדה. אם הבחורים בישיבה יֵדעו על המחברת, זה יהיה אסון נורא. אני אבוד.
התחלתי לחשוב על תירוצים: אולי אני אגיד שזה של אחותי, אולי של חבר שלא לומד בישיבה, אולי כיוון אחר. אחרי תפילת שחרית בכוונה עצומה, התחלתי להירגע. לא עשיתי שום דבר רע. במקרה הכי גרוע והיה לי קצת אי נעימות מהצוות שיֵדע שהמצוין של הישיבה מחזיק בתחביב סודי של ציור בשעות הפנאי. לא נעים, אבל גם בכלל לא נורא. בחלומותיי השחורים ביותר לא דמיינתי מה הולך לקרות. בשעת הצהריים נתלה פתק בלוח המודעות של הישיבה: "בשעה 16:00 , מיד אחרי תפילת מנחה, שיחה חשובה לכל הבחורים. איש בל ייעדר".
במצב הנוכחי, איש לא יכול היה להרשות לעצמו להיעדר. גם ככה, המצב של כולם היה לא פשוט וצריך רחמי שמים מרובים. את השיחה מסר מיודענו, איש הצוות שמעולם לא אהב אותי. "רבותי", הוא אמר. "אתם יודעים שפתחנו את כל הארונות. ואני חייב לומר שהיינו מזועזעים. כל הצוות של הישיבה, ממש היו בזעזוע. אין לך ארון שאין קללתו מרובה מחברו. מוכרחים לעשות חושבים, איך לתקן את מה שקורה כאן.
"אני אתן דוגמה. אולי הכי מזעזעת מכל מה שמצאנו. יושב בחור, שחושב שהוא בן עלייה, נחשב בחור מצוין, ואומר לעצמו: הרי חז"ל דורשים - אין צור כאלוקינו, שאין צייר כאלוקינו. נו, הוא הרי חושב את עצמו למדן, ואז אומר הבחור הלמדן לעצמו, הרי יש דין והלכת בדרכיו, וממילא - מה הוא צייר, אף אתה צייר. אז אני אעשה לעצמי גם כן איזה ציורים. וככה הוא יושב ומבטל את הזמן, ואם לא הייתי רואה לא הייתי מאמין, אפילו על בחור קל שבקלים, שיעשה כאלה שטויות והבלים ויצייר כאלו ציורים מטופשים. אני לא אגיד כאן שמות. כי זה לא העניין. אבל ברור שיש כאן שורש רקוב. ברור שזה בחור שיש בו חוצפה וגאווה וממילא התורה שלו לא שווה כלום. וממילא לא פלא שלא היה לו מה לחפש כאן בליל שבועות. הוא לא שייך למתן תורה, אין לו הבנה מה זו קבלת התורה. אולי יש לו עתיד בתור צייר באמריקה, אצל הגויים. בעולם התורה ודאי שאין לו מה לחפש"...

ההתרסקות
את המשך השיחה כבר לא שמעתי. ראשי הסתחרר, איבדתי לחלוטין את התחושה בגופי והרגשתי כאילו מישהו היכה בי מכת מוות. ישבתי במקומי, מוכה הלם, כשכל חיי קורסים למולי כמגדל קלפים. עיגולים שחורים הופיעו מול עיניי והראש שלי נפל על הסטנדר בלי שהצלחתי להתנגד. התעוררתי רק כשהחברים טלטלו אותי לאחר שהסתיימה השיחה.
השעה הייתה ארבע ורבע. בצעדים כושלים צעדתי לעבר שורת המתלים, נטלתי את החליפה והכובע, ויצאתי הביתה. הייתי מבויש ומפוחד, נדהם והמום. שבור לרסיסים. מרוסק לחלוטין. הגעתי הביתה, חיוור כמת. נשכבתי על המיטה, טמנתי את ראשי בכרית, ורק אז, פרצתי בבכי גדול. מהר מאוד הגיעו האחיות, ואחריהן האמא, והסתכלו עלי בהלם מוחלט.
"לולי", צעקה לי אמא, "לולי שלי, מה קרה. מה עשו לך?" אבל לא הייתי מסוגל לענות. טמנתי את הראש בכרית, בכיתי בכי גדול וביקשתי את נפשי למות. אפילו לא למות. פשוט להיעלם. כאילו אף פעם לא הייתי קיים.
אחרי ניסיונות כושלים לברר אתי מה קרה, הזעיקה אמא את אבא מהישיבה. אבא הגיע תוך דקות. הוא ניסה לדבר אתי, אבל אני לא הצלחתי להוציא את הראש מהכרית. אבא התחיל לבכות יחד אתי. הוא לא היה מסוגל לראות את לולי שלו, בבת עינו, משאת נפשו ומשוש חייו, מפרכס במיטה.
אבא היה הראשון להתעשת. הוא צלצל לראש הישיבה בה למדתי לבדוק מה קרה. האחרון השיב שהוא לא בישיבה, אבל יברר מה קרה, ויחזור אליו בהקדם האפשרי.
אחרי כמה דקות הוא חזר עם בשורות מרגיעות: "הכל בסדר. פשוט אחד מאנשי הצוות נתן שיחת מוסר בישיבה, וכנראה הוא לקח את זה קצת קשה. הכל בסדר ר' מאיר, זה יעבור בעזרת ה'".
אבל שום דבר לא היה בסדר. שעתיים בכיתי עד שכבר לא נשאר בי כוח. אמא לא משה ממיטתי אפילו לרגע. 'אתה רוצה לשתות, לולי? אני אביא לך מגבת רטובה?' אבל אני? אני נהייתי אפאטי לחלוטין. בהיתי בחלל החדר ולא הוצאתי מילה מהפה.
"מאיר", שמעתי את אמא אומרת, "תעשה לי טובה, דחוף, לך עכשיו לישיבה של לולי, ותברר בדיוק מה קרה. זה לא נשמע לי כל הסיפור הזה". אבא לא חיכה אפילו שנייה. הוא רץ לישיבה, ואחרי שעה הוא חזר הביתה בסערת רגשות. מעולם לא ראיתי אותו ככה. אבא שלי, אציל הנפש, סמל הטוהר והעדינות, חזר רועד כולו, פניו אדומות ועיניו זולגות דמעות.
"רוצח! רוצח!" הוא סינן בזעם עצור. "גיהנום כלה והוא אינו כלה! מי התיר לו? רוצח! הוא רוצח כפשוטו! חשבתי שאני שולח אותו לישיבה, לא לבית מטבחיים!"
אמא הביטה בו מבועתת ויצאה אתו החוצה לשמוע את הסיפור. שמעתי איך הוא מגולל בפניה את הזוועה כמו שהוא שמע אותה מהחברים שלי בישיבה. איך עמד יהודי, בתפקיד חינוכי, לפני 150 בחורים ושפך דם נקיים. תקע סכין בלבו של בנו יחידו, אהוב לבו.
איש הצוות ניסה להצטדק. הוא הסביר שלא אמר את השם, והיה משוכנע שאף אחד לא יבין, ואם חס ושלום קרתה תקלה, הוא מוכן לבוא ולהתנצל. אבל בשבילי זה כבר היה מאוחר מדי. אני הייתי מרוסק לחלוטין. שבור לרסיסים קטנים, אשר היו בלתי ניתנים לאיחוי. התביישתי לצאת מהבית. התביישתי לפגוש חברים, או בני משפחה. ישבתי בחדרי, מהבוקר עד הערב, כשאני מעביר את הזמן בציור פרצופים משונים, ובנגינה בגיטרה של אחותי. הוריי השבורים, לקחו אותי למומחה עולמי שינסה לעזור לי. הוא רשם לי כדורים שיכולים לעזור. אבל אני לא הסכמתי לקחת אותם בשום אופן.
ביום אחד, ברגע אחד, ירדתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. התהליך היה מהיר וכואב. מנער צעיר מלא שאיפות ותקוות, שעתידו הגדול לפניו, הפכתי לשבר כלי, שעתידו נחרב ונהרס בעודו באיבו. גם כעבור חודש וחודשיים, הפצע לא הגליד. לא יכולתי לפתוח יותר גמרא. לא יכולתי להיכנס לבית המדרש. מבחינתי הסיפור נגמר. כך יצא, שאני, לולי, התקווה הגדולה של אבא ואמא, האור של חייהם, הגאווה של כל המשפחה, עוד לפני שעליתי לישיבה גדולה, הייתי לגמרי מחוץ לעולם הישיבות. אבא נשבר לחלוטין. תוך שבועות ספורים השיער שלו הלבין לחלוטין. זקנה קפצה עליו.
מבית המדרש לרחובות תל-אביב
"שימען, אתה בחור חכם", אמר לי רבי ישראל, "אתה לא צריך לשמוע את כל השתלשלות העניין. איך התגלגלתי בבתי קרובי משפחה, שניסו לעזור ולשקם אותי, אבל רק גרמו לי לסבל גדול יותר, איך עברתי בין מוסדות שלא התאימו לי, איך הרגשתי שהאהבה חונקת אותי עד שחיפשתי את הדרך להתנתק לגמרי. להיות עצמאי.
נעזרתי בכמה חברים חדשים שרכשתי לי ששכרו דירה בתל אביב, בשותפות, והצטרפתי לחבורתם, מנותק מכל העולם שממנו באתי. בלי משפחה, בלי תורה, בלי תפילה, בלי אמונה. רק עם כאב אחד גדול ועמוק בלב, שהלך והעמיק בתוכי ככל שחלף הזמן.
הייתי צריך לממן את עצמי איכשהו, וכך, מצאתי את עצמי, יושב רוב היום בגפי, בטיילת של תל אביב, כששערי גדל פרא, ומציע את כישרונותיי לעוברים ושבים... לצדי מונחת דרך קבע הגיטרה שקיבלתי מתנה מאחותי, עיפרון פחם שחור, ובלוק ציור גדול. כל ציור - עשרה שקלים. ועבור מנגינות, איש אשר ידבנו לבו... לא שחשבתי שלהיות צייר ונגן רחוב זו העבודה הכי טובה שיכולה להיות לי, אבל השלמתי עם מציאות חיי. משהו אחר לא יכולתי ולא ידעתי לעשות.
יש הרבה מקרים של בחורים שיצאו מהדרך שמחזיקים בטינה גדולה על המשפחות שלהם. אצלי זה היה הפוך. לא היו לי שום משקעים. הם באמת ריחמו עלי, וקיבלו את ההחלטה שלי, בהרגשה של צער על מר גורלי. והאמת, שגם אני לא כעסתי עליהם בכלל. אהבתי אותם מאוד ואפילו ריחמתי עליהם. ידעתי שאני גורם להם סבל עצום וידעתי שהם לא אשמים, ולכן השתדלתי להתרחק כמה שיותר. רחוק מהעין – רחוק מהלב. לא באתי לבקר, וכמעט שלא הייתי מצלצל. קיוויתי בכל לבי, שהם פשוט ישכחו ממני, וכך יהיה טוב גם להם וגם לי.


לבית הייתי מצלצל פעמיים בשנה. פעם אחת בערב ראש השנה, להגיד שנה טובה, ופעם נוספת. בערב חג השבועות. ערב יום ההולדת שלי. עם אבא זו הייתה שיחה מביכה. עם כל הכוונות הטובות שהיו לו, לא היה לו מושג מה לשאול אותי ואיך מתעניינים בבן שלא שייך בלימוד. וואס הערצאך? מה מחדשים? הוא היה שואל בחמימות. אבל השיחה הייתה גוועת במהירות מחוסר עניין.
רק אמא הייתה מדברת אתי. "לולי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אתה צריך שנשלח לך משהו? אולי תבוא לבקר? אנחנו רוצים לראות אותך קצת, תבוא תראה את האחיינים החדשים שלך"... אבל אני תמיד סירבתי בנימוס. לא רציתי להכאיב. ואמא הייתה אומרת לי תמיד בסוף השיחה: "לולי, גדלת בעוד שנה, אבל תזכור תמיד, כמו בלידה שלך, למרות כל הסיבוכים שהיו, לא ויתרתי עליך. הסכמתי לשלם בחיים שלי בשביל שתבוא לעולם. אני אף פעם לא אוותר עליך. אתה שומע לולי? אף פעם!"
"תודה אמא", הייתי אומר ובסתר לבי מייחל שאמא כבר תוותר עלי ויהיה לי קצת שקט נפשי.
כך נמשכו העניינים ארבע שנים ארוכות-ארוכות.
באחד מימות הקיץ התל אביביים, ישבתי לי כדרכי, מנגן קצת ומצפה לאיזשהו תייר מזדמן שירצה לרכוש דיוקן משעשע של עצמו בעשרה שקלים.
הייתי די שקוע בנגינתי, כך שלא שמתי לב מהיכן הוא צץ והופיע פתאום. ואיך הוא בכלל שם לב לקיומי. אבל עובדה היא, שהרמתי את עיניי, וראיתי אותו עומד מולי.
אני לא אגיד לך מי זה היה, וגם אל תבקש ממני לדעת. זה גם לא משנה. השם שלו רק יפריע לך להכיל את הסיפור, למרות שאני חייב לו את כל חיי הרוחניים.
הוא היה איש מפורסם בחלקים גדולים של הציבור. אבל אני שגדלתי בחממה רוחנית ומשם עברתי לשממה רוחנית, לא ידעתי במי מדובר. מולי ראיתי יהודי עם שיער ארוך, גיטרה גדולה כמו שלי והוא היה נראה כמו מה שנקרא באותם ימים 'היפי'. הבדל אחד היה בינינו: הכיפה. הוא חבש כיפה שהייתה מהודקת לשערות ראשו עם שתי סיכות. היה בו משהו קסום. הבריזה שנשבה מן הים, שיחקה בתלתליו שהתנופפו בעליזות ברוח. אתה יודע, כשאתה מצייר הרבה פנים, אתה מתרגל להתבונן לאנשים בעיניים. בעיניים, אם יש לך קצת ניסיון, אתה יכול לראות הכל. כבעל ניסיון, הייתי מסוגל במבט אחד לתוך העיניים, לדעת בדיוק מי האיש שיושב לפני.
ולהפתעתי גיליתי, שגם הוא מתבונן בעיניים - כמוני. התבוננתי לרגע בעיניו, והוא התבונן לרגע בעיניי, ולרגע אחד מבטינו הצטלבו. אומר לך את האמת, כאלה עיניים עוד לא ראיתי. לא ראיתי עד אז, ולא ראיתי מאז. היה בהן ניצוץ פלא מיוחד, זיק של אור, שהיה מלא באהבת אדם. הן היו עמוקות, מתוקות, עוטפות, חודרות עד עומק העומקים של הנשמה. "הי, חבר קדוש, מה שלומנו היום?" הוא שאל אותי בטבעיות. כאילו היינו ידידים ותיקים שנים רבות.
ואתה יודע מה הדהים אותי? שבאותו הרגע, הרגשתי שאני והוא באמת ידידים שנים ארוכות. כאילו גל אדיר, של חום אנושי גאה ושטף את כולי.
ובאותו הרגע הרגשתי שכל החיים חיכיתי לפגוש באדם כזה. ממבוכה, עניתי שלא ממין העניין. "אתה רוצה אולי ציור?" "אפשר, אולי אני אקח ציור", הוא אמר. "אבל אגיד לך את האמת: הצייר יותר מעניין אותי מהציור".
הוא התיישב לידי, והניח על הרצפה את הגיטרה שלו. הוא התבונן בי שוב, ושאל בעדינות: "הי חבר, אתה מרשה לי לשאול מה השם שלך?" "כן, למה לא", עניתי מיד. "השם שלי לולי". אבל מיד הוספתי: "למל עשה קוראים לי ישראל דוד. כי נולדתי בשבועות. זה על שם הבעל שם טוב ודוד המלך". הוספתי. הוא לחץ את ידי בחמימות וציין בפני את שמו. ואז הוא אמר: "אני מוכרח לומר לך שאתה נראה לי כל כך מיוחד, שאני חייב שתספר לי משהו עליך... אם לא אכפת לך"...
היה בו משהו אמיתי. הרגשתי שאכפת לו ממני. הוא באמת רוצה לדעת מה עובר עלי. אבל המבוכה הייתה גדולה. "אני צייר רחוב", אמרתי לו. "קצת מנגן על הגיטרה. אין לי משהו מיוחד לספר".
אבל הסיפור הזה לא עבד עליו. הוא היה מנוסה ולא הרפה. "ידידי הקדוש, אולי בשבילך זה נראה לא כל כך חשוב, אבל בשבילי, מה שתספר לי זה ממש געוואלד. אתה ממש מחיה אותי". בשלב זה, התמוטטו אצלי כל חומות ההגנה שבניתי בעמל רב במשך השנים. נמסתי לחלוטין. מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, יושב במשך שעה ארוכה ומספר לחבר החדש שלי את סיפור חיי מתחילה ועד סוף. סיפרתי הכל. מהילדות, דרך בר המצווה, הדרשה על הסוגיה של בר פדא, ועד לאותו יום מר ונמהר, שחיי השתנו בבת אחת. כשסיפרתי לו על השיחה בישיבה, ראיתי דמעות עולות בעיניו. הוא היה מזועזע עד עמקי נשמתו. אך הוא המשיך להקשיב לי בשקט, עד שסיימתי.
כשסיימתי, הוא שתק שתיקה עמוקה שנמשכה כמו נצח. ואז הוא אמר: "אף אחד בעולם לא יכול לסלוח על מה שעשו לך. תדע לך, שהכאב הזה מגיע ממש עד כיסא הכבוד. אתה בחור עמוק, אז אתה תבין את זה ממש עם כל הלב. אתה יודע שבשבועות אנחנו קוראים מגילת רות. יש הרבה סיבות לזה. אבל אני מוכרח לשתף אותך ברעיון שעלה לי. יש יהודים של מתן תורה. ויש יהודים של מגילת רות. אתה מבין את העומק שיש כאן? יהודי של מתן תורה, זה דרגה גדולה מאוד. זה יהודי שלומד תורה יומם ולילה וקשור בכל לבו להקב"ה.
"אבל עם כל הגדולה שלו, הוא עדיין לא יכול להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מיהודי של מגילת רות. זו תורה אחרת לגמרי. זו תורה שיכולה להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מרות, כי דווקא רות היא שלימדה את כל עם ישראל, שאת ההשגות הגדולות ביותר מקבלים דווקא אחרי שדוחים אותך. אחרי שמבקשים ממך ללכת. לעזוב. לוותר. "היא לימדה אותנו, שאם אתה חוזר שוב פעם - אחרי שהרחיקו אותך, אחרי שביישו אותך, ואתה דבק בכל זאת בתורה - התורה שלך הופכת להיות תורה של מגילת רות.
"קוראים לך גם דוד, נכון? אתה יודע שגם דוד המלך, משיח צדקנו, התמודד עם אותם קשיים. מאז שהוא נולד רק ביזו אותו והרחיקו אותו. אבל דווקא זה נתן לו את הכוח של הדבקות הכי עמוקה שיכולה להיות. אתה יודע, כולם חושבים ששבועות זה החג של היהודים ששייכים למתן תורה, אבל אני אומר לך שזה לא נכון. זה החג ששייך ליהודים של מגילת רות.
"אני מסתובב בעולם ורואה לצערי כל כך הרבה ילדים דחויים, כל כך הרבה נשמות אבודות, כמעט אף אחד לא יודע להפוך את הדחייה והאובדן הזה בכדי להפוך להיות יהודי של מגילת רות. רובם נדחים - והולכים לאבדון לצערנו. כמה נשמות אומללות יש בעולם", הוא פלט אנחה כזו שהגיעה מתוך הלב הגדול שלו והמשיך.
"אתה יודע, לולי", הוא אמר ברגש עז, "לפעמים אני חושב על המשיח. הוא יושב בשערי רומי ומחכה כבר לבוא. אבל כל יום הוא שומע תירוץ אחר. אין יום שלא אומרים לו: תבוא מחר. המשיח שומע תירוצים כבר אלפי שנים ועדיין לא מתייאש. הוא ממשיך לשבת בשערי רומי ולחכות שסוף סוף יקראו לו. דע לך, כשאדם חוזר אחרי שדחו אותו, הוא כבר חוזר בן אדם אחר... הוא לא מגיע מסיבות חיצוניות, הוא מגיע כי הוא באמת רוצה להגיע. הוא חוזר, כי הנשמה שלו אמרה לו לחזור. זה כוח שיש רק ליהודים של מגילת רות...
"אתה מבין לולי מה קורה כאן?" הוא שאל רטורית והמשיך. "יש יהודים שלא מקבלים בכלל הזדמנות. לא דוחים אותם אף פעם. הכל הולך להם כמו שצריך. הם יהודים של מתן תורה. אבל יש יהודים קדושים שמקבלים את ההזדמנות, דוחים אותם והם במקום לחזור, מתרחקים עוד יותר. לולי, אנחנו בחצי הדרך. קיבלנו הזדמנות להיות יהודים אמיתיים יותר, יהודים עמוקים יותר, יהודים של מגילת רות. יהודים שהם יהודים בגלל שהם באמת מאמינים בזה בכל לבם, ובאמת אוהבים בכל לבם, בלי שום נגיעה. אנחנו כבר לא עושים משהו בגלל הפחד של מה יאמרו, ומה יחשבו עלינו. עברנו את זה. עכשיו נשארה רק האמת הכי עמוקה שיש לנו בלב. רק היא תפעיל אותנו.
"זה עמוק מאוד, לולי המתוק. עמוק עמוק. אבל אתה מבין את זה. "אבל אתה יודע מה?" הוא אמר לי. "אני מדבר יותר מדי. הרי יהודים של מגילת רות, הם יהודים של ניגון. רות זה ניגונים, דוד הוא נעים זמירות ישראל, אז יש לי בשבילך שיר יפה. אתה בטח תאהב אותו. זה שיר מיוחד ל'יהודים של מגילת רות', חיברתי אותו בדיוק בזמן שהקב"ה נתן לי את ההזדמנות, להיות יהודי כזה... הוא כל כך מתאים לנו לעכשיו. בוא ננגן אותו ביחד. תעזור לי עם הגיטרה, תעזור לי עם עוד קול שיהיה אתי". לקחתי בידי את הגיטרה שלי. הוא החזיק בגיטרה שלו, עצם את עיניו, והחל לשיר: "לולי תורתך, שעשועי..." את השיר הכרתי מהסעודה שלישית בישיבה. שרנו ביחד, על שפת הים בתל אביב את השיר הזה שוב ושוב. ואז הוא עצר. "תן לי לשיר את השיר הזה מחדש". ואז הוא חזר לנגן: לוּלִי, תורתך, כשהוא מדגיש את השם שלי שוב ושוב. אחרי רגע של מבוכה הצטרפתי אליו, ושרתי אתו יחד, את המילים שממש נפחו בי נשמה חדשה...
זר שהיה נקלע לטיילת של תל אביב באותם רגעים, היה רואה שני היפלאך, בעל שיער ארוך, יושבים ושרים ומנגנים איזה שיר ישן, אבל למעשה הייתה שם לידה חדשה. יהודי חדש בא לעולם. יהודי של מגילת רות.
היינו יכולים להמשיך ככה עוד שעות. אבל פתאום הוא שם לב שהשמש מתחילה לשקוע.

"תסלח לי לולי", הוא אמר לי בחום. "הייתה אמורה להיות לי הופעה בחמש בערב, עכשיו כבר שבע, בטח מחפשים אותי. הלילה אני חוזר לחו"ל, אבל תבטיח לי שפעם הבאה שאני פה, אנחנו יושבים יחד ללמוד את הסוגיא של 'בר פדא', ונלמד אותה כמו שצריך. אני מברך את שנינו שנזכה ללמוד אותה ביחד כל החיים. אני זוכר את הסוגיה מהישיבה, ואתה יודע מה המשפט הכי חשוב בכל הסוגיה? המשפט שאני רוצה ללמוד אתך מיד שאני חוזר: 'אמר רב המנונא: קדושה שבהם, להיכן הלכה?' דע לך לולי, זה בכלל לא משנה מה היה אתנו עד עכשיו, אבל תזכור שהקדושה שלנו לא הלכה לשום מקום". נפרדנו בחיבוק ארוך, עקבתי אחריו עד שנעלם עם הגיטרה שלו לרחוב התל אביבי הסואן ונשארתי לבד.
כמה ימים הייתי עסוק בלשחזר את המפגש הזה שוב ושוב – ונפלה בלבי החלטה. להפוך להיות 'יהודי של מגילת רות'. לנצל את ההזדמנות, ולהתחיל מחדש ממקום שלא הייתי יכול להיות בו קודם. התחלתי להתכונן לחזור. עוד לא סיפרתי לאף אחד. היו לי שבועיים ימים להתארגן, עד תאריך היעד. הלא הוא כמובן - חג השבועות. חיסלתי את כל "עסקיי", נפרדתי מחבריי, הסתפרתי וקניתי בגדים חדשים. בקוצר רוח המתנתי לערב חג השבועות.
בחזרה הביתה
הטלפון צלצל. מהצד השני של האפרכסת הייתה השיחה המסורתית. אמא על הקו. "לולי שלי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אולי לחג הזה אתה מגיע, אפילו רק לשעה? מה אתה אומר, לולי? אנחנו כל כך מתגעגעים. כל כך רוצים לראות אותך".
"טוב אמא", אמרתי ביובש. "אני אבוא".
"אתה צוחק, לולי? אל תגיד לאמא סתם. מתי תבוא? לכמה זמן? אולי תישאר אתנו קצת. לא ראינו אותך ארבע שנים. אתה לא חייב, אני רק מציעה".
"אמא", אמרתי לה. "זה בסדר. אני אשאר. כמה שתרצי". "אני לא רוצה להחליט לך. אבל אולי תישאר לכל יום ההולדת. נעשה מסיבה כמו פעם. מה אתה אומר?"
"בסדר, אמא. אני אשאר ליום ההולדת. אין בעיה".
אמא לא ידעה את נפשה. "אני מתחילה להכין את העוגות. חבל שלא אמרת אתמול, הייתי מכינה כמו שצריך. אבל לא חשוב. אתה רוצה לדבר עם אבא? או שתדבר כבר בבית. מה שאתה רוצה. אל תרגיש לא נעים".
עוד לפני שהספקתי להשיב, קולו של אבא בקע מהאפרכסת. "אני שומע בשורה טובה. נו, ברוך השם. נו, מה מחדשים?"
אחרי ארבע שנים, סוף סוף עניתי לו: "אני מגיע בעזרת השם. יש כמה חידושים בעיקר על דברי רב המנונא: 'קדושה שבהם להיכן הלכה', נדבר כבר בבית"...
אני יכול לומר לך, שאני לא יודע אם 'יהודי של מגילת רות', מביא את המשיח, אבל תחיית המתים ראיתי שהוא יכול לעשות...
גם בלי לראות, הספיקה לי השמיעה. ההורים שלי ממש קיבלו חיים חדשים.
שבתי הביתה. אחרי שנות נדודים. יצאתי 'יהודי של מתן תורה', הביזיונות ששפכו את דמי קידשו אותי ב'קדושת דמים', וחזרתי - 'יהודי של מגילת רות'. יהודי שדבק בתורה למרות שדחו אותו, למרות שביזו אותו, ובכל זאת, הוא בוחר לדבוק באמת שלו, מתוך הכרה והחלטה פנימית, שאי אפשר לעקור בשום אופן שבעולם.
הסוגיה האחרונה שלמדתי הייתה הסוגיה של 'בר פדא', ואליה חזרתי שוב בגעגוע, בליל שבועות הנוכחי. שוב ישבתי עם אבא, כל הלילה, אבל הפעם היה לי ניגון מתוק מלא געגועים. ידעתי שזו אהבת חיי.
בבוקר, הלכנו לבית הכנסת יחד. כל המשפחה. וכמובן, הקריאה היא הקריאה של בר המצווה שלי, אז כיבדו אותי לקרוא, גם בתורה וגם מגילת רות.
ואתה יודע, תמיד במגילת רות, הראשים נשמטים. אנשים נרדמים אחרי לילה ארוך של לימוד. אבל בשבילי כל מילה הייתה חיים חדשים. נעמי דוחה את רות. ורות? דבקה בה! נזכרתי איפה הייתי רק לפני שבועיים, נזכרתי בחבר הקדוש שלי, שנתן לי נשמה חדשה, נזכרתי בניגון השמימי שניגנו יחדיו, ולא עצרתי בעצמי. כשהגעתי למילים: 'ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך', התחלתי לקרוא את המילים במנגינה ששרנו על הטיילת. במנגינה של לולי תורתך...
זה ממש התאים לכל מילה. שים לב איך זה משתלב יפה עם המנגינה. "כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין - - - עמך עמי, ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר, כה יעשה ה' לי, וכה יוסיף כי המוות, יפריד ביני ובינך"... עד שאנשים התעוררו וקלטו מה קרה, כבר סיימתי את הפסוקים "שלי", והמשכתי לקרוא כרגיל.
אתה אולי תצחק, אבל מאותה שנה, בכל שנה שם בבית הכנסת של אבא שלי, הבעל קורא מנגן את הפסוקים האלו במנגינה הזו ששרתי באותו חג שבועות. הם כל כך נהנו מהרעיון, וגם ראו שזה מעיר את האנשים במגילה, אז הם פשוט אימצו את הרעיון...
אתה יודע, אני רוצה להגיד לך משהו לסיום. אתה הראשון ששומע ממני את הסיפור המלא. סיפרתי חלקים מהתורה הזו בשיעורים שמסרתי בישיבות המכונות ברשעות 'ישיבות לנוער נושר'. ניסיתי להסביר בכל דרך אפשרית, שיש להם הזדמנות, שאין אותה לאנשים שלא עברו את הכאב שלהם.
אבל תתפלא, כמעט אף אחד לא רצה לשמוע לי. הם חשבו שאני אומר את זה כדי לעודד אותם. לא הצלחתי להיות אִתם בלב פתוח לצערי. אבל אתה, אתה הרי לומד בישיבה רגילה, אתה הרי יודע שאני מתכוון לזה באמת, אתה, אני מקווה, תיקח אתך את הרעיון. בכל פעם שיעלה לך ח"ו הכאב של הדחייה, הבושה, או כל רגש נוראי מהסוג הזה, שמישהו עשה לך בטעות או בכוונה, פשוט תיקח את זה להיות אדם אמיתי יותר. תשתמש בהזדמנויות האלה, שלא כולם זוכים להן.
תראה אותי, אני הרי לא טיפוס שגרתי. בטח יש כאלה שחושבים שאני קצת מוזר. אבל תזכור שעל יהודים של מגילת רות כל זה לא משפיע. יהודים של מגילת רות לא נרתעים מדחייה, הם מחבקים אותה בכל לבם. הם דבוקים בקדושה שהתקדשו בה, קדושת דמים, או קדושת הגוף, או שתיהן גם יחד, בקדושה שלא הולכת לעולם.
נו, שימען, דיברתי מספיק. בוא נשיר קצת. והשירה הזו נמשכת עד הרגע הזה בעזרת הנשים הקטנה .בקומה השנייה בבית הכנסת השכונתי. כי יהודי של מגילת רות לא מפסיק לשיר לעולם.
פרק 1

שעת בוקר מאוחרת בביהכנ"ס בבית טובי הארץ של מדינת וואס הערצאך, ראה"מ ר' משה זוכמיר ישב על מקומו בעודו מעיין בספר "חק לישראל" המבואר.

"אוף", שוב חט"ה (חבר טובי הארץ) מר אפרים מגהו'ל ממפלגת "מורשת מזרח" לא הסכים לוותר על אמירת תחנון למרות ההילולא של הרה"ק ר' זונדל מפולרוואי זי"ע, "מה, הוא לא מבין שלא אומרים תחנון בהילולא" חייבים לערב את "משמר בית דין" בנושא כדי שיתנו לו דו"ח, הרהר לעצמו תוך כדי המהום כמה הברות לא ברורות.

הוא קם ממקומו והתחיל לחלוץ את תפיליו, "רגע הפלאפון שלי רוטט" צקצק, הוא הביט לעבר המסך של המכשיר המאושר ע"י ועדת הרבנים.

"מה שר האוצר ר' זבולון גינצבורגר רוצה ממני על הבוקר?", חשב לעצמו בעודו תוקע את המכשיר בין כתפו השמאלי לאוזנו, כן ר' זבולון מה הענין? שאל.

"מה, המליאה של טובי הארץ מחכה לי", מתי קבעו את המושב הזה?, טוב, אני מגיע אני כבר אתנצל על האיחור.

הוא השאיר את תיק התפילין על השולחן ורץ לעבר אולם המליאה, בדרכו עצר ב"ירושלימער מזנון" המיועד לחברי טובי הארץ, "תכניסו לי למליאה צלחת קוגל ירושלמי בתוספת מלפפון חמוץ ובועבעס" צעק לעבר אחד המוכרים, והמשיך בדרכו למקומו בשולחן הממשלה במליאה.

בהיכנסו לעבר מקומו ראה מזוית עיניו את חט"ה יענקל צוכמאכער ממפלגת "מאה שערים" ישוב על מקומו עטור בטלית ותפילין מתפלל בדביקות.

הוא סימן בידו לחברי משמר טובי הארץ שיוציאו אותו, "שוב הוא מתפלל במליאה כבר הזהרנו אותו שזה לא מקובל", נצטרך לדון על כך בועדת האתיקה, הרהר.

על מה הדיון?, שאל את יו"ר טובי הארץ ר' קלמיש גריצנבוים, "על חוק השולעם זוכער'ס" שהוגש ע"י חט"ה אבריימל ציגנבאום ממפלגת "הייליגער שבת" השיב, תכף נשמע אותו מסביר את פרטי החוק.

"מורי ורבותי" הרעים קולו של חט"ה אבריימל ציגנבאום ברחבי המליאה,

ברשות ראה"מ שרי הממשלה וידידי חברי טובי הארץ, האמת היא שלא הכנתי את עצמי לדבר אבל היות שהצעת החוק המדוברת היא שלי, לא הייתי מסוגל לשבת בחוסר מעש והוצרכתי להסביר מה מסתתר מאחורי חוק זה.

כולכם בוודאי מכירים את התחושה, לאחר סעודת ליל שבת כולל מאכלים מכל טוב הארץ עוד צריכים ללכת ולאחל מזל"ט בשמחת שולעם זוכער של אחד מהידידים, שם מכבדים אותכם בקופסאות מלאות ארבעס ובועבעס מיחדים במינם, ומכאן והלאה הגרון שלכם מלא צרבות בלתי פוסקות.

לכן לעניות דעתי צריך לעגן בחוק שכל בעל שמחה חייב לחלק לכל המעוניין כדור נגד צרבות ומי שלא יעשה כן יענש בחומרה "כי ככה זה לא יכול להמשיך!", סיים את דבריו בהחלטיות וירד מהדוכן.

"אל תאכלו את כל השטויות האלו ולא יהיה לכם צרבות, למה שכולם יצטרכו לשלם יותר בגללכם?", צרח לעברו חט"ה ראובן צמעודי ממפלגת "הבוכרים" שהביע את דעת המתנגדים לחוק.

היו"ר דפק עם פטיש העץ על השולחן והכריז "מי שבעד החוק בקריאה ראשונה שירים את ידו" בעודו מתחיל לספור את ידי החברים המושטות אל על, בעוד המתנגדים מנסים לעורר מהומות ומוצאים אחד אחרי השני מהאולם ע"י משמר טובי הארץ....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

עקב הדיון בפורום אודות מחירי הנדל"ן בישראל בשנים הקרובות, החלטתי לעשות מחקר בנושא, ולבסס את הטענות שלי בנידון הנ"ל.
אני מאמין בתחזית הזו, באותה מידה שאני משוכנע בהיגיון שעומד מאחוריה.
ערכתי את המחקר הזה בהתבסס על מקורות עדכניים, תחזיות כלכליות, מגמות נדל"ן, מדיניות ממשלתית, ריבית, היצע וביקוש, והשפעות חיצוניות כמו עליית מחירי חומרי גלם או שינויים דמוגרפיים.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים!!!
להלן:
תחזית מחירי הדירות בישראל בשנים הקרובות

דוח מחקר מקיף: תחזיות מחירי הדירות בישראל בשנים הקרובות​


מבוא: שוק הנדל"ן הישראלי בצומת דרכים​

שוק הנדל"ן בישראל ניצב ערב שנת 2026 בצומת דרכים קריטית. לאחר עשור של עליות מחירים כמעט רציפות, שהפכו את רכישת הדירה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור רבים, ניכרת בשנה האחרונה מממגמת התקררות מובהקת. מצד אחד, מחירי הדירות עדיין ברמות שיא היסטוריות, ומחיר דירה ממוצעת עומד על כ-2.33 מיליון ש"ח. מצד שני, השוק חווה קיפאון יחסי בהיקף העסקאות, ירידות מחירים מתונות באזורים מסוימים, וחוסר ודאות עמוק המושפע מסביבת ריבית גבוהה, השלכות מלחמת "חרבות ברזל", והיעדר מדיניות ממשלתית . הדילמה המרכזית היא האם ההאטה הנוכחית היא הפוגה זמנית לפני גל עליות נוסף, או שמא תחילתו של תיקון מחירים משמעותי יותר.


סיכום מצב שוק הנדל"ן בישראל עד 2025​

מגמות מחירים והיקף עסקאות​

בשנים 2023–2025 נרשמה מגמה מעורבת: לאחר ירידה קלה של 0.7% במחירי הדירות בשנת 2023, חלה התאוששות ב-2024 עם עלייה של כ-7.3%. עם זאת, 2025 התאפיינה בהתקררות מחודשת – ארבעת מדדי מחירי הדירות האחרונים עד אוגוסט 2025 היו שליליים והסתכמו בירידה מצרפית של 1.3%. בחודשים יוני–יולי 2025 נרשמה ירידה של 0.2%, החודש החמישי ברציפות של ירידות באותה שנה. מחוז תל אביב רשם את הירידה החדה ביותר עם נסיגה של 4.2% מאז פברואר 2025, בעוד שבערים בפריפריה כמו לוד, קריית גת, עכו ואופקים נרשמו עליות מחירים גבוהות במהלך 2024.

היקף העסקאות ירד בכ-14% במחצית הראשונה של 2025 לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ובין מאי ליולי 2025 נרשמה צניחה של 19.6%. ביוני 2025 נרשם שפל היסטורי של 29% בעסקאות. מכירת דירות חדשות ירדה ב-28% בממוצע ארצי, עם ירידות חדות במיוחד באשקלון (שני שלישים), בבאר שבע (52%) ובפתח תקווה (51%).

מלאי דירות לא מכורות ושוק היד השנייה​

נכון לספטמבר 2025, מלאי הדירות החדשות הלא מכורות הגיע לשיא של כ-83,000 יחידות דיור, המשקף כ-29 חודשי היצע בממוצע ארצי, ובתל אביב אף 86 חודשי היצע כמעט שבע שנים. שוק היד השנייה הפגין יציבות יחסית: הירידה במכירת דירות יד שנייה במחצית הראשונה של 2025 הייתה מינורית – כחצי אחוז בלבד, ובפתח תקווה אף נרשמה עלייה של 5%. מחיר דירות יד שנייה נמוך לרוב ב-10%-15% מדירות חדשות מקבילות.

סיכום מגמות 2025​

  • בלימת מחירים: ירידות מתונות של כ-1.3%, שונות גבוהה בין אזורים.
  • קיפאון בעסקאות: ירידה של עד 30%, בעיקר בדירות חדשות.
  • לחץ על יזמים: מלאי של מעל 83,000 דירות, המשקף 29 חודשי היצע.
  • יציבות ביד שנייה: שוק היד השנייה נותר יציב.

ניתוח עומק: הכוחות המרכזיים המשפיעים על שוק הדיור​

מדיניות הריבית של בנק ישראל​

הריבית במשק עומדת על 4.5% (נובמבר 2025), לאחר שב-2024 נרשמה הורדה אחת בלבד מ-4.75% ל-4.5%. סביבת האינפלציה הגבוהה (3.5%-3.8%) מקשה על בנק ישראל להוריד את הריבית, אך גם מונעת העלאות נוספות. הריבית הגבוהה יצרה "מחנק משכנתאות": ההחזר החודשי התייקר, זוגות צעירים מתקשים לקבל אישור עקרוני או שהסכום אינו מספיק, ועלויות המימון ליזמים זינקו. תחזית בנק ישראל: שלוש הורדות ריבית עד אמצע 2026, יעד של 3.75% עד סוף 2025.

הורדת ריבית צפויה להוזיל משכנתאות, להגדיל את כוח הקנייה ולהחזיר קהלים לשוק. עם זאת, כל עוד האינפלציה לא תרד מתחת ל-3%, בנק ישראל יתקשה להוריד את הריבית באופן משמעותי.

מדיניות ממשלתית ורגולציה​

הממשלה קידמה בשנים האחרונות שורת רפורמות להגדלת ההיצע, בהן תוכנית דיור לשנים 2022–2025 (280,000 התחלות בנייה, תכנון 500,000 יחידות דיור, השקעות בתשתיות, רפורמות רישוי עצמי, עידוד התחדשות עירונית, הסבת משרדים למגורים, העלאת מס רכישה למשקיעים, עידוד בנייה בקרקע פרטית, ביטול שימוש חורג בדירות מגורים, פיצול דירות, ועוד). ב-2024 אושרה תוכנית נוספת בהיקף של 2.5 מיליארד ש"ח, הכוללת דירות מוזלות בפריפריה, הגדלת מכסת עובדים זרים, קיצור הליכי ביורוקרטיה, עידוד העסקת עובדים ישראלים, קידום שוק השכירות, מענקים לטכנולוגיות בנייה מתקדמות, ותיקונים בחוקי התכנון והבנייה.

במרץ 2025, בנק ישראל הגביל את מבצעי "20/80" והלוואות בלון: הבנקים יחויבו לרתק יותר הון לפרויקטים שמציעים מבצעי 80/20, ושיעור הלוואות הבלון המסובסדות יוגבל ל-10% מהמשכנתאות בחודש, עד סוף 2026. צעדים אלה נועדו להקטין את הסיכון ליזמים ולרוכשים, אך גם מקשים על קבלנים ומצמצמים את אפשרויות המימון.

היצע: התחלות בנייה, מלאי דירות חדשות ולא מכורות​

בשנת 2024 החלה בנייתן של כ-65,530 דירות, עלייה של 3.2% לעומת 2023. עם זאת, הביקוש השנתי עומד על כ-80,000 יחידות דיור, כך שהפער בין היצע לביקוש נמשך. מלאי הדירות הלא מכורות הגיע לשיא של כ-83,000 דירות בספטמבר 2025, גידול של 20% לעומת שנה קודם. מחוז תל אביב מחזיק ב-31.8% מהמלאי (כ-26,740 דירות), המרכז ב-24.3% (כ-20,390 דירות), ובירושלים כ-8,000 דירות לא מכורות.

התחלות הבנייה מתרכזות בעיקר במחוזות המרכז (23%), תל אביב (21.4%) והדרום (19.4%). מחוז חיפה רשם עלייה של 50.5% במספר הדירות בהיתרים לעומת 2023, הדרום עלייה של 24.3%, בעוד שבירושלים והמרכז נרשמו ירידות. משך זמן הבנייה הממוצע עומד על 29 חודשים, והמשוקלל לפי מספר הדירות בבניין – 34.3 חודשים.

התחדשות עירונית מהווה מנוע צמיחה מרכזי: ב-2024, 28% מכלל יחידות הדיור שאושרו היו במסגרת פינוי-בינוי, ו-30% מהתחלות הבנייה ו-31% ממכירות הדירות החדשות היו בפרויקטים של התחדשות עירונית.

ביקוש: דמוגרפיה, הגירה, משקי בית חדשים ושוק השכירות​

האוכלוסייה בישראל ממשיכה לגדול בקצב מהיר: נכון ל-2025, מספר התושבים עומד על כ-9.4 מיליון, עם גידול שנתי של כ-2%. מספר משקי הבית החדשים עולה על 65,000 בשנה, בעוד שהתחלות הבנייה נעות סביב 60,000 -65,000 דירות. שיעור הילודה הגבוה במערב, הגירה חיובית (כולל עלייה), והעדפה תרבותית לבעלות על דירה – כולם תורמים לביקוש קשיח.

שוק השכירות מתפתח לאט מדי: מרבית הדירות בארץ מע נבנות למכירה ולא להשכרה, מה שמייצר מחסור מתמשך במלאי רלוונטי. שוק השכירות לטווח ארוך עדיין בחיתוליו, למרות ניסיונות לעודד קרנות ריט ומודלים מוסדיים. שכר הדירה החודשי ממשיך לעלות: שוכרים שחידשו חוזה חוו עלייה של 2.7%, ושוכרים חדשים ראו עלייה של 5.2%.

השפעות חיצוניות: מחירי חומרי גלם, עלות בנייה, מצב ביטחוני ופוליטי​

מדד תשומות הבנייה עלה ב-4.3% בשנת 2025, לאחר עלייה של 2.9% ב-2024. עם זאת, בחודשים האחרונים נרשמה עצירה בעליות, ואף ירידות קלות במחירי חומרים מסוימים. שכר העבודה בענף הבנייה עלה ב-0.2% בלבד בספטמבר 2025, אך מחסור בעובדים (בעיקר פלסטינים) ממשיך להכביד על קצב הבנייה.

המצב הביטחוני (מלחמת חרבות ברזל) הביא לעיכובים במסירת דירות, מחסור חמור בידיים עובדות, והאטה בהתחלות בנייה. בתי המשפט לא הכירו במבצעים צבאיים כ"כוח עליון" המצדיק עיכובים, אך נבחנות תביעות בנושא. המצב הפוליטי הלא יציב, מחאות ציבוריות, והרחבת הגרעון התקציבי – כולם מוסיפים לאי הוודאות בשוק.
לסיכום:
  • היצע: קצב התחלות הבנייה צפוי להישאר נמוך מהביקוש, גם אם יושגו יעדי הממשלה (כ-70,000–80,000 דירות בשנה). מחסור בעובדים, עיכובים בירוקרטיים, והאטה בהתחדשות עירונית בפריפריה ימשיכו להכביד.
  • ביקוש: גידול דמוגרפי מהיר, הגירה חיובית, והעדפה תרבותית לבעלות על דירה ימשיכו להפעיל לחץ על המחירים.
  • ריבית: ירידה הדרגתית לרמות של 3–3.5% תעודד חזרת משקיעים ורוכשים לשוק, אך תלווה בעלייה בביקוש לאשראי.
  • שוק השכירות: המשך עליית מחירי השכירות, פיתוח איטי של שוק השכירות המוסדי, והעדפה גוברת לפתרונות דיור גמישים.
  • טכנולוגיה וחדשנות: אימוץ איטי של בנייה ירוקה, ושיטות מתקדמות – בעיקר בפרויקטים גדולים ובשוק ההשכרה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה