התייעצות כשעבודה הפכה לעיקר והלימוד לטפל, מחשבות של אשת אברך לשעבר

[mic003]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

תמיד יש דרך חזרה.
השאלה היא, מה הרצון שלו?! הוא מתגעגע לימים בהם הוא היה אברך, או שטוב לו יותר במצב שהוא נמצא בו עכשיו?!
אם הוא רוצה לחזור לספסלי בית המדרש, ורק הכסף הוא המפריע - יש סיכוי טוב שעם דחיפה טובה, הוא יתגבר על החרדה הכלכלית הראשונית ויעשה את הצעד הזה.
אבל אם טוב לו מכל בחינה שהיא עכשיו יותר ממה שהיה בעבר - קשה יהיה לו מאוד לוותר גם על הנוחות וגם על הסיפוק וההצלחה שהוא חווה, בשביל משהו שהוא פחות מתחבר אליו. במקרה כזה, צריך לברר - אם יש דרך לתת לו את הסיפוק וההצלחה גם בין כתלי בית המדרש, כי אחרת - זה צעד שצריך בשבילו כוחות נפש שיש רק לאנשים נדירים.

 

[ניק 31137]

אשמח להסבר איך זה מתאפשר באופן מעשי.
אם אפשר עם דוגמא.
על מה מוציאים פחות?
איך פתאום מה שיש מספיק.

הדוגמאות הבומבסטיות:
מ-2 רכבים ל-0
מ7000 שקל לשכירות חתכנו ל-4000
לא אוכלים בחוץ בכלל
כשיש ילדים אז אין הוצאות מעון/מטפלת
אבל בגדול המיינדסט הוא שונה לחלוטין. אין קניות בשביל כיף ושחרור, החיים הם כיף אחד גדול.
יש פחות ציפיה לעמוד בסטנדרטים של הסביבה- מבחינת ביגוד, עגלה, ריהוט, חופשים
אנחנו עדיין מוציאים כסף על דברים שעושים לנו טוב אבל זה עם הרבה מחשבה וניהול חכם. כשעובדים 8-9 שעות ביום+ העובדה הולכת איתך הביתה יש כל הזמן איזה אי שקט שמפצים עליו ברכישות. אם זה מתנות, פינוקים, פיצויים, חגיגות. קשה להסביר את זה למי שנמצא עמוק בתוך המירוץ. ורב הדברים זה לא אפשרי בכלל לשלב עם עבודה. כי בשביל עבודה צריך לגור במרכז, וצריך רכב, וצריך דונה, וצריך לעשות קניות בסופר ליד הבית כי באמת אין זמן לקנות בסופר הזול וקצת יותר רחוק. ועושים קניות בלחץ וזורקים מלא אוכל.. זה רק דוגמאות. מה שניסיתי לומר לפותחת האשכול @לאה ועוד שבעלה לא חייב לחזור להיות אברך, היא יכולה היא להפסיק לעבוד ועדיין להגיע לאותה תוצאה. אבל רוב האנשים מכורים לעבודה ולמירוץ הנלווה לה, אז אני לא משכנעת, רק מספרת למי שרוצה שידע שזה אפשרי.

 

[ליליאן]

סקרת מאוד.. אשמח להסבר מהו אורח החיים הזה? מהי ההכנסה הפסיבית?

הכנסה פאסיבית -
הכנסה לא מעבודה אקטיבית

אלא מנכס מניב.
בד"כ משכירות של נדל"ן
או תשואה של השקעות
(גם הגרלת פיס בהגדרה הזו)

 

[ליליאן]

הדוגמאות הבומבסטיות:
מ-2 רכבים ל-0
מ7000 שקל לשכירות חתכנו ל-4000

עד זה לא להוריד בשכירות
זה לעבור למקום יותר זול
(כי להוריד מחיר שכירות באותו מקום זה לוותר על חדר או שניים. עשיתם את זה?)

באותו הקשר.
אם עברת רחוק יותר,
איך מסתדרים בלי רכב?
נוסעים באוטובוסים,
או מצמצמים נסיעות?
המשפחה שלכם שם?
זה כמובן אישי מדי אבל מאוד משנה לתמונה הכללית.

אבל בגדול המיינדסט הוא שונה לחלוטין. אין קניות בשביל כיף ושחרור, החיים הם כיף אחד גדול.

כמה זמן זה מספיק בינתיים?

יש פחות ציפיה לעמוד בסטנדרטים של הסביבה- מבחינת ביגוד, עגלה, ריהוט, חופשים

אם חיים בפרריפריה זה באמת קרקע פוריה חיים חסרי השוואות של מותגים
אבל שוב, צריך הרבה לסוע לכל דבר.



עדיין אחרי כל מה שכתבת,
הרב אנשים חיים ככה ולא כיף גדול,
וחסר להם הרבה.
ליום יום, לא לחתונות של הילדים.


כנראה הנכס שלכם מאוד משמעותי (מה שאין לפותחת)

 

[ככר השוק]

הדוגמאות הבומבסטיות:
מ-2 רכבים ל-0
מ7000 שקל לשכירות חתכנו ל-4000
לא אוכלים בחוץ בכלל
כשיש ילדים אז אין הוצאות מעון/מטפלת
אבל בגדול המיינדסט הוא שונה לחלוטין. אין קניות בשביל כיף ושחרור, החיים הם כיף אחד גדול.
יש פחות ציפיה לעמוד בסטנדרטים של הסביבה- מבחינת ביגוד, עגלה, ריהוט, חופשים
אנחנו עדיין מוציאים כסף על דברים שעושים לנו טוב אבל זה עם הרבה מחשבה וניהול חכם. כשעובדים 8-9 שעות ביום+ העובדה הולכת איתך הביתה יש כל הזמן איזה אי שקט שמפצים עליו ברכישות. אם זה מתנות, פינוקים, פיצויים, חגיגות. קשה להסביר את זה למי שנמצא עמוק בתוך המירוץ. ורב הדברים זה לא אפשרי בכלל לשלב עם עבודה. כי בשביל עבודה צריך לגור במרכז, וצריך רכב, וצריך דונה, וצריך לעשות קניות בסופר ליד הבית כי באמת אין זמן לקנות בסופר הזול וקצת יותר רחוק. ועושים קניות בלחץ וזורקים מלא אוכל.. זה רק דוגמאות. מה שניסיתי לומר לפותחת האשכול @לאה ועוד שבעלה לא חייב לחזור להיות אברך, היא יכולה היא להפסיק לעבוד ועדיין להגיע לאותה תוצאה. אבל רוב האנשים מכורים לעבודה ולמירוץ הנלווה לה, אז אני לא משכנעת, רק מספרת למי שרוצה שידע שזה אפשרי.

זה אפשרי עם ילדים קטנטנים.
כשהילדים גדלים הם צריכים:
עלות חיידר ואח"כ ישיבה (למעלה מ1000 לחודש לאחד)
מקום ראוי לגדול בו ודירה של 4000 כבר לא מספיקה (חדר בנים וחדר בנות, מיטה ומדף ומגירה?)
יישור שיניים, טיפולים שונים, מעיל נורמלי, מגפיים, ציוד לנערות, להמשיך?
שם כבר אי אפשר להפסיק את המירוץ, אלא אם חלק מהתהליך זה לא ללדת ילדים...

 

[ניק 31137]

הכנסה פאסיבית -
הכנסה לא מעבודה אקטיבית

אלא מנכס מניב.
בד"כ משכירות של נדל"ן
או תשואה של השקעות
(גם הגרלת פיס בהגדרה הזו)

נכון. אבל ממש לא מחייב נדל"ן
זה יכול להיות מוצר דיגיטלי שנמכר ברשת ריבית מאג"חים, תמלוגים, שותפות פסיבית בעסק רווחי. בקיצור, יש המון דרכים להרוויח כסף בלי עבודה אקטיבית למי שרוצה (רמז: רוב האנשים לא רוצים)

 

[יוסף גומז]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

אותי תפס יותר העניין שארגון של יעוץ להתנהלות כלכלית דחף אברך לצאת לעבוד, לא קצת מוזר????

 

[Chanae]

בהחלט.
היינו בכמה פגישות, ובסוף נהיה לנו מין שטיפת מוח, לאו דווקא בכוונה, שאי אפשר באמת לחיות ולפרנס כשהבעל נשאר ללמוד רק בכולל. עשו איתנו חשבון שבבר מצווה הראשון כבר נהיה עם חובות של למעלה ממאה אלף שקלים, וזה הלחיץ אותנו מאוד. בסופו של דבר נבהלנו ועשינו צעדים מתוך רצון לרוגע כלכלי, ותכלס אני מרגישה שהפסדתי מזה הרבה בבית. מצד שני, גם היום שעובדים קשה בלי לנשום אנחנו מודאגים מהעתיד הכלכלי על אף שעובדים כל הזמן, ובעל לומד גם לא....

עצוב,
המטרה הראשונית של הארגונים לכלכלה נכונה היו ללמד אנשים איך להתנהל נכון עם הכסף שלהם
שזה דבר חשוב ומבורך,
הבעיה התחילה בשנים האחרונות שיוקר המחיה עלה מאוד ומכל כיוון שמושכים את המפה ועם כל צורה של חסכון עדיין אין כסף מיותר, אז הם התחילו לדחוף לכיוון של תוספת הכנסה כדי שהם יצדיקו את מטרת הפניה אליהם
עוד משפחה שבזכותם יש להם רווח כלכלי.
לדעתי בתור שטיפת מוח נגדית תתחילו ללמוד בחברותא זוגית את ספר אמונה ובטחון
זה כבר יעשה לכם רוגע נפשי,
ולפי מה שכתבת זה כן נראה שהייתם זקוקים לתסופת הכנסה
כי להיות בבר מצוה עם חובות של 100 אלף זה באמת המון וסחרור מטורף.
לדעתי אתם צריכים לשבת שוב עם יועץ כלכלי (אחר) ולבנות איתו תוכנית
איך אפשר להוריד שעות בעבודה ולהתנהל נכון כלכלית.
יכול להיות שאת תצטרכי להוסיף עוד שעות במקומו או להתחיל להתנהל כלכלית בצורה אחרת. לא יודעת איך, אבל לצבור חובות של למעלה מ 100K זה או שהיועץ כלכלי שהלכתם אליו הוא מגזים או שההתנהלות שלכם היתה מוגזמת.. משהו פה נראה לי מוזר

 

[השטותניק:) הריצני!]

לפי דעתי לאחר כל הסקירות המחכימות שנאמרו כאן,
זה הרבה תלוי בדרגת הביטחון של האדם,
ויש הרבה דרגות, וכולם אהובים וכולם ברורים,
וכמובן כדאי להתייעץ עם אדם גדול שיכול לעזור לאדם להבין איפה הוא נמצא בסקלה

 

[לאה ועוד]

אותי תפס יותר העניין שארגון של יעוץ להתנהלות כלכלית דחף אברך לצאת לעבוד, לא קצת מוזר????

כבר בפגישה הראשונה ישבו איתנו, רשמו בדף של הוצאות והכנסות, ובסוף יצא שאנחנו עומדים ממש על סף קריסה, ואין סיכוי להישאר כך, זה מלחיץ.

 

[לאה ועוד]

אנחנו גם נרשמנו לקורס מבטיח לכלכלה נבונה
כמובן הבטיחו הרים וגבעות, שקט כלכלי, ועוד ממתקים.
תכלס, יש הרבה מאד דיבורים על כך שהשליטה בידיים שלך,
המון המון השקפה שלא אומרת במפורש אלא משדרת ומעבירה ש"קח את עצמך בידיים, אתה המפרנס,
אתה האחראי למשפחה, קום ועשה מעשה" ועוד כאלה.
אנחנו אמונים ע"כ שחובה לעשות השתדלות ומאמץ
אך בתכלס היכולת לפרנס היא בידי הקב"ה בלבד.
אנחנו טיפוסים מאד לא עצלים, אוהבים לעבוד וגם יודעים
אבל הגדלת הכנסות עבור אברך כולל - זה לא דבר כל כך פשוט.
גם לא לכל אברך מתאים ללוות הסעות חנ"מ או לאפות ב5 בבוקר מגשי רוגלך במאפיה (מבין ההצעות שהועלו...)
לאחר שמיצה את כושר ההשתכרות כאברך, כמלמד פרטי לתלמידים וכקורא בתורה בתשלום איפשהו... (שגם זה לא מתאים לכל אברך)
אכן בקבוצה כמעט ולא נכחו אברכים
ולאחר מעשה לא חושבת כלל שהיה שווה את העלות הגבוהה.
את אותו ידע שקיבלתי שם ואכן עשיתי שימוש כמו הגדלת הפנסיה / חסכון לכל ילד / קרן כספית ועוד
הייתי יכולה לקבל אצל יועץ כלכלי פשוט בלי כל הפומפוזה ועוד בעלות פחותה, כרבע מהמחיר אותו שילמנו.

מזדהה

 

[כוכב103]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

קודם כל- ראוי מאוד להערכה הרצון שלכם להקדיש ולהצטמצם למען התורה
אם אתם באמת רוצים ומוכנים להתאמץ בשביל זה
בטוחה שתהיה לכם סיעתא דשמיא...
לגבי רוגע נפשי-
תרשו לי רגע להזכיר לעצמנו קצת את הפן הרוחני...

עם ישראל אכלו במדבר מן
זה אומר שכל יום הלכו לישון עם מקרר ריק בלי לדעת מה יהיה מחר
וקמו בבוקר לראות האם זכו לקבל את השפע החדש
מתוך תחושת בטחון עמוקה שהם תלויים בידיו של של הקב"ה, ומה שירצה בשבילם- זה מה שיהיה להם

אני חושבת שנסיון אברכים הוא הנסיון לא לדאוג דאגת מחר
לדעת להתפרנס בצורה מחושבת ואחראית ולחכות לישועת ה'
מי שמצליח להגיע לשלווה ואמונה תמימה - זוכה לאושר האמיתי להיות אוכל מן!

 

[החכמה שבנשים]

מזדהה איתך לגמרי.
יכולה לומר לך שזה אפשרי מניסיון.
בעלי היה מורה כמה שנים (בממלכתי דתי) וכ"כ מאסתי בזה.
לא היה לו זמן למשפחה בכלל. כל הזמן, תלמידים, הורים, הנהלה. אספות.... ישיבות צוות.

הוא חזר לכולל ליום שלם!!
בהתחלה למד ליד הבית והיום הוא בכולל מסודר.

הרבה יותר שלווה לכולנו.
אולי ירדנו בהכנסות אבל כסף זה לא הכל בחיים.

 

[yu]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

תהליך ידוע מוכר וכואב.
לא לחינם כל ההכוונים התעסוקתיים האלו ממומנים במליונים על ידי רשויות המדינה. מהסיבה הפשוטה שזה פשוט משנה את הציבור החרדי מבפנים. משנה לאנשים סדרי עדיפויות, ערכים בחיים, ועוד ועוד.
ברור שיש דרך חזרה אבל היא לא קלה, וכוללת הרבה הרבה וויתורים לפחות בהתחחלה.
יש לי גם קרובי משפחה שהבעל עזב את הכולל בהתחלה רק חצי יום, ואחר כך כל היום, לצערי כרגע שניהם מובטלים.

 

[תודה על חיים...]

רק כותבת בזהירות ממש -
לאחרונה שמעתי על מידי הרבה אברכים שיצאו לעבוד אחרי שהגיעו לקורסים מבטיחים לכלכלה נבונה.
לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת, כמובן, אבל עדיין מניחה שצריך טיפה יותר זהירות בנושא.

 

[מתבונן קצת]

אותי תפס יותר העניין שארגון של יעוץ להתנהלות כלכלית דחף אברך לצאת לעבוד, לא קצת מוזר????

בכלל לא מוזר וזה המציאות
אם כי הגדלת הכנסות הוא הדבר המרכזי שצריך לעשות בכל שינוי כלכלי

 

[אלמוג טלולקר]

בהחלט.
היינו בכמה פגישות, ובסוף נהיה לנו מין שטיפת מוח, לאו דווקא בכוונה, שאי אפשר באמת לחיות ולפרנס כשהבעל נשאר ללמוד רק בכולל. עשו איתנו חשבון שבבר מצווה הראשון כבר נהיה עם חובות של למעלה ממאה אלף שקלים, וזה הלחיץ אותנו מאוד. בסופו של דבר נבהלנו ועשינו צעדים מתוך רצון לרוגע כלכלי, ותכלס אני מרגישה שהפסדתי מזה הרבה בבית. מצד שני, גם היום שעובדים קשה בלי לנשום אנחנו מודאגים מהעתיד הכלכלי על אף שעובדים כל הזמן, ובעל לומד גם לא....

מה שאמרו בכלכלה נבונה זה נכון
אבל לא נכון לאברך שיושב ולומד תורה יש סייעתא דשמיא,

 

[א.מ.ב.]

בהחלט.
היינו בכמה פגישות, ובסוף נהיה לנו מין שטיפת מוח, לאו דווקא בכוונה, שאי אפשר באמת לחיות ולפרנס כשהבעל נשאר ללמוד רק בכולל. עשו איתנו חשבון שבבר מצווה הראשון כבר נהיה עם חובות של למעלה ממאה אלף שקלים, וזה הלחיץ אותנו מאוד. בסופו של דבר נבהלנו ועשינו צעדים מתוך רצון לרוגע כלכלי, ותכלס אני מרגישה שהפסדתי מזה הרבה בבית. מצד שני, גם היום שעובדים קשה בלי לנשום אנחנו מודאגים מהעתיד הכלכלי על אף שעובדים כל הזמן, ובעל לומד גם לא....

רק אספר סיפור על הגאון רבי אליהו דושניצר זצ"ל שבא אליו בחור לפני חתונה דאוג על פרנסת ילדיו ונישואיהם ושקל אולי לא להמשיך במסגרות התורניות ולצאת לשוק העבודה.
אמר לו הרב: מי אמר לך בכלל שנישואיך יחזיקו מעמד?
הבחור נבהל: חס ושלום!! השם יעזור!
אמר לו הרב: בסדר, ה' יעזור אבל מי אמר שיהיו לכם ילדים?
שוב נבהל הבחור ואמר: מה הרב אתה מקלל אותי? אלוקים גדול!! ושוב הרב אמר בסדר, ייוולדו ילדים אבל מי אמר שיזכו לחיות עד גיל נישואיהם? ושוב הבחור נזעק שד' יעזור,

אמר לו הרב: ורק כשתלמד תורה, הדבר שבשבילו ברא ד' אותך ואת העולם, הדבר שברגע אחד שלא יהא קיים העולם חוזר לתוהו ובוהו שם כבר ד' לא עוזר??? על הכל סמכת עליו ורק שם נתקעת??
כמובן שאי אפשר להסיק מזה לכל המקרים אך לטעמי חשוב להביא את הצד הזה בדיון...
והארה קטנה. תבדקו טוב מסביבכם האם ההבדל בין בעל שלומד לבעל שיצא לשוק העבודה הוא רק בשעות הלימוד או שהבית כבר לובש צורה אחרת. (אולי תלוי לאיזה מגזר שייכים..)
בכל אופן תמיד נהתפלל שבכל אשר נפנה נשכיל ונצליח.

 

[נתיבות 1234]

ממליצה לקרא את הקונטרס הנ"ל
מחזק מאוד

 

[Ruti Kepler]

נכון. אבל ממש לא מחייב נדל"ן
זה יכול להיות מוצר דיגיטלי שנמכר ברשת ריבית מאג"חים, תמלוגים, שותפות פסיבית בעסק רווחי. בקיצור, יש המון דרכים להרוויח כסף בלי עבודה אקטיבית למי שרוצה (רמז: רוב האנשים לא רוצים)

הדרכים האלו מחייבות הון עצמי, לא?