התייעצות כשעבודה הפכה לעיקר והלימוד לטפל, מחשבות של אשת אברך לשעבר

[לאה ועוד]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

 

[חדוה]

השאלה היא מה קרה מאז שהוא התחלי לעבוד שפתאום צריך כ"כ הרבה כסף?
המחקרים מראים שברגע שאדם מכניס יותר כסף הוא מתחיל לחיות ברמת חיים יותר גבוהה ואז שוב צריך יותר כסף והגלגל לא נגמר
צריך משמעת ברזל להשאר בתקציב הראשוני ולא לחרוג
אם הם שכנעו לצאת להרויח קצת כנראה שהיה חסק רק קצת
תנסו לחשוב איזו הוצאות התרחבו מאז ואם אפשר לחסוך אותם

 

[S10]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

ברור שחיים של אברך מלווים בסייעתא דשמיא ורוגע ואיכות חיים אחרת
שכל הראש שקוע בלימוד התורה ולא בשום דבר אחר בחייו וברור שניתן לחזור לזה
אבל לדעתי זה נורא קשה לחזור לזה גם לבעל להיות באותה רמה וגם אם חוזרים לזה בקפיצה יתכן וזה לא יחזיק
הדבר הנכון לדעתי לקחת משרה תורנית וכך גם הוא נשאר שקוע בלימוד כמובן לא באותה רמה כפי שהייתה
אבל עם מחייבים חזקים וגם יש הכנסה שבגינה פניתם לכלכלה נבונה והבית עדיין חי בלימוד
(כמובן חברותות חזקות וקבועות וכו אבל זה כבר שייך לבעל לא לחלק של הפרנסה של כלכלה נבונה)

 

[;) MA BU]

וואו
אני לא מזדהה כי ב"ה בעלי לא יצא לעבוד
אבל אני יודעת מקרוב ממש
אנשים שמכניסים הרבה ופי כמה וכמה מאתנו ובסוף כל חודש עם אותו מינוס / אפס (מידיעה!!)
זה ברור שככל שיש יותר רווחה ויותר כסף - ההוצאות והרצונות והצרכים גדלים

 

[קשת החיים]

תעשו את זה לאט ובהדרגה ובחישוב מדוייק וזהיר.
תעשו רשימה של כל ההוצאות שלכם, ותבדקו איזה הוצאות באמת צריך ואיזה אתם סתם רוצים, אבל תהיו נייטרלים ותבדקו עם עצמכם עד כמה אתם צריכים את מה שאתם רוכשים היום או מתחזקים. יכול להיות שתגלו שבאמת אין דרך מלאה חזרה, אבל אולי לפחות באופן חלקי.
תבדקו כמה ניתן להרוויח באופן כזה שלא יחסר לכם מה שאתם צריכים ואולי תוכלי את למצוא עוד נישה של עיסוק כלשהו שעד עכשיו לא עשית.
שבעלך יחזור ללימודים באופן חלקי, כי צריכים להיות מאוד זהירים ומחושבים. תעשו בדיקה של חודש לראות אם אתם מסתדרים ואז תעשו חושבים מחדש.
למעשה אפשר הכל, רק צריך להיות זהירים ומחושבים, לא לקפוץ גבוה מדי ולהבין שמה שהיה אתמול זה לאו דווקא מה שיכול להיות מחר.
אל תכעסו על עצמכם, תבינו שמה שהיה, זה היה רצון ה' ומעכשיו תתחילו דרך חדשה.
תתפללו על כל צעד ושעל כי היצר הרע אורב במיוחד לכם בכל מקום, הוא לא יוותר כל כך מהר על טרפו, לכן תעשו את זה לאט ובזהירות. בעלך לא מפסיק לעבוד, הוא רק מוסיף עוד כמה שעות לימוד. לאחר תקופה תבדקו אם אתם יכולים להוסיף עוד שעות לימוד.
הרעיון הוא לאט ובזהירות ואני בטוחה שביחד עם הרצון העז שלכם לחזור להיות בית של תורה ועם תפילות והרבה סיעתא דשמייא, תצליחו מאוד.

 

[יעלזו חסידים]

הראש טרוד מסתבר גם בגלל שהמשפחה גדלה (לכאורה) ואיתו ההוצאות.
א"א להשוות הוצאה של זו"צ ביחידה למשפ' עם כמה ילדים שגם צריכים דירה גדולה יותר, יותר מים, יותר חשמל, יותר אוכל ויותר בהכל.
עצם זה שפניתם לארגון כלכלה נכונה מעיד שכבר אז היו מצבים לחוצים בבית וניסיתם לפתור את זה (אולי תעשו את זה שוב?!).
אבל כן, החיבור לתורה מאוד מאוד מרגיע ומביא ישועות.
בכו"א מעדות אישית שלי - כשיצאתי לעבוד אני לא אספר כמה דקות לימוד השקעתי ביום... הייתי לחוץ ורדוף אחרי הכסף, לגרד מכל מקום אפשרי.
יאמר לשבחה של אישתי שטפטפה לי כל הזמן בעדינות אך עם ברק בעיניים כמה חשוב לה ומשמח אותה שאני ילמד משהו.
לאחר שנה וחצי +- זה נכנס לי בסוף, וקבעתי לעצמי שיעור. בהתחלה זה היה חצי שעה ביום, היום אני כבר יושב כל ערב כמעט שעתיים ולומד ולא מוכן לוותר על זה.
את ההצלחה רואים מיד.
דבר ראשון - הרוגע הנפשי שהוא הכי חשוב בבית - מקבלים מיד, "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
וגם בפן הכלכלי - חודש אחרי שהוספתי לעצמי שיעור נוסף, קודמתי במפתיע במשרד לתפקיד מכובד יותר וכמובן משכורת גבוהה יותר תוך כדי שעקפתי רבים וותיקים ממני.

קחי את העבודה של אשתי, היא לא סיפרה לי ישועות על התורה, ולא דרשה ממני להיות רב וכו', רק פשוט - כיף לי שאתה לומד.
היום אני לא מסוגל ללכת לישון בלי ללמוד משהו (גם אם יש אירועים במשפחה ואני לא מספיק את כל הסדרים שלי, חלק אני לומד תוך כדי ומשלים למחרת, זה חלק ממני).

 

[ברוך ר]

הראש טרוד מסתבר גם בגלל שהמשפחה גדלה (לכאורה) ואיתו ההוצאות.
א"א להשוות הוצאה של זו"צ ביחידה למשפ' עם כמה ילדים שגם צריכים דירה גדולה יותר, יותר מים, יותר חשמל, יותר אוכל ויותר בהכל.
עצם זה שפניתם לארגון כלכלה נכונה מעיד שכבר אז היו מצבים לחוצים בבית וניסיתם לפתור את זה (אולי תעשו את זה שוב?!).
אבל כן, החיבור לתורה מאוד מאוד מרגיע ומביא ישועות.
בכו"א מעדות אישית שלי - כשיצאתי לעבוד אני לא אספר כמה דקות לימוד השקעתי ביום... הייתי לחוץ ורדוף אחרי הכסף, לגרד מכל מקום אפשרי.
יאמר לשבחה של אישתי שטפטפה לי כל הזמן בעדינות אך עם ברק בעיניים כמה חשוב לה ומשמח אותה שאני ילמד משהו.
לאחר שנה וחצי +- זה נכנס לי בסוף, וקבעתי לעצמי שיעור. בהתחלה זה היה חצי שעה ביום, היום אני כבר יושב כל ערב כמעט שעתיים ולומד ולא מוכן לוותר על זה.
את ההצלחה רואים מיד.
דבר ראשון - הרוגע הנפשי שהוא הכי חשוב בבית - מקבלים מיד, "פקודי ה' ישרים משמחי לב".
וגם בפן הכלכלי - חודש אחרי שהוספתי לעצמי שיעור נוסף, קודמתי במפתיע במשרד לתפקיד מכובד יותר וכמובן משכורת גבוהה יותר תוך כדי שעקפתי רבים וותיקים ממני.

קחי את העבודה של אשתי, היא לא סיפרה לי ישועות על התורה, ולא דרשה ממני להיות רב וכו', רק פשוט - כיף לי שאתה לומד.
היום אני לא מסוגל ללכת לישון בלי ללמוד משהו (גם אם יש אירועים במשפחה ואני לא מספיק את כל הסדרים שלי, חלק אני לומד תוך כדי ומשלים למחרת, זה חלק ממני).

וואו !! כל הכבוד !! ממש לא מובן מאליו !
ואשתך, בכלל ממש אשת חיל

 

[אלמוג טלולקר]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

יש לנו הרבה בכולל שעבדו בעבודות שמכניסות טוב ועזבו לכולל...
כל אחד מהם עשה יעוץ עם רב, והכח הגדול הגיע דרך האשה היא פשוט רצתה את זה, וכמובן שגם הבעל רוצה ללמוד, כי כשאין חשק אין מה לעשות בכולל.
אשריכם שתזכו לשפע ברכה והצלחה

 

[תצפיתן]

אם בשעתו הגעתם להחלטה כנה שבשביל פרנסה הבעל צריך לעבוד, אז אני פחות רואה מקום למחשבות של 'אילו' ו'מה היה קורה אם'
וכמובן לא לשכוח ששלום בית שווה יותר מכל הון שבעולם...

 

[ליליאן]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

הייתי מתיעצת עם האנשים של כלכלה נבונה
למה ההכנסו הורידו ואבל הרווחה הכלכלית לא.

 

[ליליאן]

אני חושבת שיש פה 2 נושאים שקשה לדון ולהבין אותם כשהם משולבים

א.
עזבו את הכולל ונראה שאין לזה כיסוי ורווח.
טא בשבילך מה עשינו את זה..
ומצפון וחוסר בלימוד...
זה נושא נפרד וחשוב.

ב.
אנחנו עושים תהליך יעיל ומובנה ושכלתני
בלווי ולא כי בא לנו
מוותרים ומתאמצים
משלים מחירים של זמן וכוחות וגם הפסד בלימוד תורה
ואיפה התמורה.

אז איפה טעינו מה אפשר לעשות עוד, או אחרת.

האמת פחות ברור אין לא רואים את הכסף,
או רק הלחץ ושלא רואים שום דבר אחר בעיניים
(ואז נראה לי צריך עבודה מנטלית,
אמונה ובטחון, תודעת שפע, סגולות, שמח בחלקי)

זו הסוגיה השניה.

 

[ניק 31137]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

עבודה = המון המון הוצאות
אי אפשר לברוח מזה. במיוחד למישהו שרק מתחיל לעבוד בגיל מבוגר ויש רקע קודם של קושי כלכלי.

אני לא מבינה במיסטיקה, אבל יכולה לשתף שכשאנחנו התחתנו הרווחנו 2 משכורות מכובדות + הכנסה פסיבית והיינו גומרים כמעט את כל הכסף החודשי.

עשינו טוויסט, התפטרנו, שינינו את אורח החיים והיום אנחנו זוג + 2 , חיים כמעט רק מהכנסה פסיבית, לא עובדים (וגם לא יושבים בכולל). איכות החיים השתפרה פלאים.

(מכירה עוד כמה אנשים שעשו את זה בעקבות תהליך דומה בליווי בעלי, וכולם מדווחים אותו דבר. ולא, אין שום קשר לאברכות. זה קשור ליציאה ממרוץ כלכלי מטורף שלא משרת אף אחד חוץ מאת התמ"ג)

 

[ליליאן]

עבודה = המון המון הוצאות
אי אפשר לברוח מזה. במיוחד למישהו שרק מתחיל לעבוד בגיל מבוגר ויש רקע קודם של קושי כלכלי.

אני לא מבינה במיסטיקה, אבל יכולה לשתף שכשאנחנו התחתנו הרווחנו 2 משכורות מכובדות + הכנסה פסיבית והיינו גומרים כמעט את כל הכסף החודשי.

עשינו טוויסט, התפטרנו, שינינו את אורח החיים והיום אנחנו זוג + 2 , חיים כמעט רק מהכנסה פסיבית, לא עובדים (וגם לא יושבים בכולל). איכות החיים השתפרה פלאים.

(מכירה עוד כמה אנשים שעשו את זה בעקבות תהליך דומה בליווי בעלי, וכולם מדווחים אותו דבר. ולא, אין שום קשר לאברכות. זה קשור ליציאה ממרוץ כלכלי מטורף שלא משרת אף אחד חוץ מאת התמ"ג)

אשמח להסבר איך זה מתאפשר באופן מעשי.
אם אפשר עם דוגמא.
על מה מוציאים פחות?
איך פתאום מה שיש מספיק.

 

[photo present]

השאלה היא מה קרה מאז שהוא התחלי לעבוד שפתאום צריך כ"כ הרבה כסף?
המחקרים מראים שברגע שאדם מכניס יותר כסף הוא מתחיל לחיות ברמת חיים יותר גבוהה ואז שוב צריך יותר כסף והגלגל לא נגמר
צריך משמעת ברזל להשאר בתקציב הראשוני ולא לחרוג
אם הם שכנעו לצאת להרויח קצת כנראה שהיה חסק רק קצת
תנסו לחשוב איזו הוצאות התרחבו מאז ואם אפשר לחסוך אותם

באמת כל הכבוד לאשה - כאשת אברך אני יכולה לתת לה רק גב וגיבוי
לגבי לחזור לכולל - ממה שאני מבינה מבעלי כמובן - זה קשה מאודדד לחזור
גם אנחנו עברנו את התקופה הזאת - לצאת לעבוד או לא - וזה בעלי כל הזמן אמר - לחזור לכולל זה לא כמו שממשיכים מהישיבה.
ב"ה עד היום בעלי לומד כל היום ורואים ניסים גלויים בסוף החודש
וגם כמו המוצרי חשמל בבית שכבר היו אמורים ללכת מזמן ועדיין עובדים.....

העיקר שיהיה בהצלחה לכל אחד בדרך שלא ושנראה רווחה כלכלית בכל זמן.

 

[Chanae]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

מענין אותי לדעת,
האם את מרגישה שהמרוץ לכסף נוצר בעקבות הארגון לכלכלה נכונה?
האם הם הכניסו לכם את הלחץ לעבודה
או שזה היה קודם והם רק עזרו לכם עם זה?

 

[חביבונת]

לא ציינת כמה זמן התהליך, כי הרבה פעמים לוקח זמן עד שמתאזנים על ההכנסה החדשה, על החזרי חובות וכו' ועדיין לא רואים את הכסף בידיים
במיוחד אחרי זמן של שפל כלכלי שצריך עוד להסתדר עם המינוס שהיה...
ובמיוחד אם מעלים מייד את רמת החיים לפני שמרגישים שכבר רואים את המשכורת שגדלה

 

[113570]

1. ותלמוד תורה כנגד כולם.
2. מי ישלם שכירות משכנתאות וכדומה.
3. שלא יפגע בשלום בית.
4. עם הכותרת "אברך" תמיד אפשר להישאר עם עבודה שמכבדת את בעליה. מה שחשוב לא לקחת הלוואות על האוויר ולהיות בנאדם נצרך ונא אל תצריכנו לא מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך הפתוחה.....

מה באמת חשוב לא לאבד את החיים בשביל התואר...

 

[א פאשעטע יוד]

אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?

לדעתי הוא לא צריך לחזור לכולל גם כי הוא (כנראה) כבר לא במצב שיכול לחזור פתאום ללמוד כל היום, וגם כי צריכים עוד הכנסה, והבעיה לפי מה שאת כותבת זה פשוט פחד מסוים ומירוץ אחרי עוד ועוד כסף, ובפחד והלחץ הזה צריך לטפל ואז יוכל בעז"ה ללמוד כמה שעות ביום ברוגע ובשלווה (כנראה שיותר ברוגע ובריכוז מבכולל).

 

[פיבי]

עבודה = המון המון הוצאות
אי אפשר לברוח מזה. במיוחד למישהו שרק מתחיל לעבוד בגיל מבוגר ויש רקע קודם של קושי כלכלי.

אני לא מבינה במיסטיקה, אבל יכולה לשתף שכשאנחנו התחתנו הרווחנו 2 משכורות מכובדות + הכנסה פסיבית והיינו גומרים כמעט את כל הכסף החודשי.

עשינו טוויסט, התפטרנו, שינינו את אורח החיים והיום אנחנו זוג + 2 , חיים כמעט רק מהכנסה פסיבית, לא עובדים (וגם לא יושבים בכולל). איכות החיים השתפרה פלאים.

(מכירה עוד כמה אנשים שעשו את זה בעקבות תהליך דומה בליווי בעלי, וכולם מדווחים אותו דבר. ולא, אין שום קשר לאברכות. זה קשור ליציאה ממרוץ כלכלי מטורף שלא משרת אף אחד חוץ מאת התמ"ג)

סקרת מאוד.. אשמח להסבר מהו אורח החיים הזה? מהי ההכנסה הפסיבית?

 

[לאה ועוד]

מענין אותי לדעת,
האם את מרגישה שהמרוץ לכסף נוצר בעקבות הארגון לכלכלה נכונה?
האם הם הכניסו לכם את הלחץ לעבודה
או שזה היה קודם והם רק עזרו לכם עם זה?

בהחלט.
היינו בכמה פגישות, ובסוף נהיה לנו מין שטיפת מוח, לאו דווקא בכוונה, שאי אפשר באמת לחיות ולפרנס כשהבעל נשאר ללמוד רק בכולל. עשו איתנו חשבון שבבר מצווה הראשון כבר נהיה עם חובות של למעלה ממאה אלף שקלים, וזה הלחיץ אותנו מאוד. בסופו של דבר נבהלנו ועשינו צעדים מתוך רצון לרוגע כלכלי, ותכלס אני מרגישה שהפסדתי מזה הרבה בבית. מצד שני, גם היום שעובדים קשה בלי לנשום אנחנו מודאגים מהעתיד הכלכלי על אף שעובדים כל הזמן, ובעל לומד גם לא....