סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

דוחות, הרכב לא על שמו, אין לו אפילו ביטוח. קיבל אולי כמה דוחות על חניה :) כשהוא לא היה במקום וניצל בנס.
אפשר גם דוחות ממצלמות מהירות, שנרשמו על בעל הרכב...
 
@Ayala10 ושאר העוקבים האדוקים אחרי הסיפור בהמשכים, אלי מורדי ושאר החבר'ה.... 💗 מעריכה על התזכורות כל פעם (:
התנתקתי לזמן קצת ארוך מהאתר, אבל בעז"ה בשבוע הבא אחרי ט' באב אני אחזור (: עם פרקים חדשים וכמה תפניות בעלילה.😱
אז מתנצלת על השקט עד עכשיו....
 
מורדי הצמיד את הסיגריה לפיו, שואף, משחרר עשן בצורת עיגולים לחלל האוויר. "על מה הפרצוף המבואס שלך?" הוא לכסן מבט אל דוד, חברו, מושיט לו את הסיגריה.

דוד נד בראשו לשלילה. "קיבלתי שלילת רישיון".

מורדי גלגל עיניים ונאנח עמוקות. "זה היה צפוי. אבל למה, מה קרה עכשיו?"

"עזוב אותך, שטויות של שוטרים מעצבנים". דוד התחרט על סירובו הקודם. הוא נטל את הסיגריה מידו של מורדי. "אבל יש לי בעיה".

"נו, מה?"

"קניתי רכב. לא משהו רציני, יד חמישית או משהו", הוא מחק ברגע את הקנאה והערכה שצצו בעיניו של מורדי. "ואני לא יכול לרשום אותו על שמי".

"בגלל השלילה".

"כן".

"אח שלך, אבא שלך, דוד שלך". מורדי עבר לתנוחת שכיבה על הספה עליה ישב עד עתה, "אין מישהו שאתה יכול לרשום את הרכב על שמו?"

דוד העווה את פניו. "הם לא יסכימו. חשבתי על אח ש'ך, אלי. הוא יסכים?"

"בוא'נה רעיון!" מורדי הרים את כף ידו פשוטה, דוד נתן לו כיף בחיוך מרוצה.

"אז מה אתה אומר, תשאל אותו?"

"דבר איתו אתה", מורדי מיהר להסיר אחריות. יודע שכאשר הדבר יתגלה על ידי אביו ואימו - הוא יהיה הקורבן הראשון. "אבל לדעתי אתה יכול להיות רגוע, הוא יסכים ברגע".

"תחייג אליו", דוד התרגש למראה הפתרון מתקרב, "אני אדבר איתו".

מורדי התרומם ממקומו, מניח את הנייד שלו בתוך כף ידו של דוד. "חייגתי".

דוד השתדל למתן את החיוך שעלה על פניו, מזכיר לעצמו שאף אחד לא הבטיח לו שאלי יסכים.

שלוש צלצולים. קול נשמע מעבר לקו. "הלו?"

"אהלן אלי, מה נשמע? זה דוד חבר של מורדי". הוא צוהל.

"כן, דוד". קולו של אלי תוהה מעט. "מה שלומך?"

"מעולה. תקשיב, אני צריך ממך עזרה, מצווה. מה אומר?"

"מה אתה צריך?"

"קניתי רכב, ואני רוצה לרשום אותו על השם שלך".

"למה?"

"סתם, קצת בעיות שלי, אתה יודע... לא משהו שאמור להטריד אותך", דוד התעודד ממורדי שזרק לכיוונו אגודל. "אז מה אתה אומר?"

"מה צריך לעשות בשביל זה?"

"משהו בקטנה, באתר של משרד הרישוי, תבוא אליי היום נעשה את זה...?" דוד נואש.

"זה לא נראה לי... איפה מורדי בכלל? אתה מהנייד שלו, לא?!

"כן. אבל על הרכב, זה בסדר, נכון?!" דוד דוחק בו, "תגיע היום?"

"אוקי". אלי אישר בסופו של דבר. "אני אבוא".

"מעולה". חיוך ניצחון עלה על פניו של דוד. הוא ניתק את השיחה. "הצלחנו".
 
בגלל שאני לא זוכרת את שמו המלא של אלי - שזכור לי שכתבתי כאן איפשהו - בפרק הזה הוא נקרא בשם: אלי, ולא בשמו המלא...
מחילה מראש ;)



שבע בבוקר, נקישות מהירות וחזקות על דלת הבית נכנסות אל המולת ההתארגנות ליום החדש.

בת השש רצה אל הדלת, פותחת אותה לרווחה ונרתעת אחורנית. עיניה פעורות בהתפעמות.

"שלום! בוקר טוב!" שוטר לבוש מדים כחולים מביט על הקטנה מלמעלה למטה, בולע חיוך. "אלי בבית?"

"כן". היא בחנה בסקרנות את זוג השוטרים, נעה מעט קדימה. "אבל הוא ישן".

"אז תעירי אותו". השוטר השני דורש, ומנופף בצו מעצר מול עיניה של הילדה - בחוסר יעילות משווע. רגע לאחר מכן, הגיעה האם לדלת, לבדוק מה מתרחש, ואפשרה לשוטר לצאת מהמבוכה אליה נכנס בלי מחשבה.

"שלום לכם", היא מחייכת קלות אל שני לבושי המדים, לחץ הבוקר דוחק בה.
במבט קצר היא שלחה את הקטנה אל תוך הבית, מחזירה את עיניה אל השוטרים, שאלה שוכנת בהן. "איך אני יכולה לעזור לכם?"

"יש לנו כאן צו מעצר לבן שלך, אלי". השוטר פורס את הצו מול עיניה המופתעות של האם. "ואנחנו ממהרים".

"אלי?" הגבות שלה מתקרבות אחת לשנייה, תוהה.
אם היו מוציאים צו מעצר למורדי – היא לא היתה מתפלאת כל כך. אבל אלי... מה הוא כבר עשה?
מה הוא יכול לעשות שיגרום לשני שוטרים להגיע אל הבית, כשצו מעצר בידם?? "מה הסיבה שיש נגדו צו מעצר?"

"נספר לו בתחנת המשטרה במה הוא מואשם". השוטר יורה את המילים במהירות, חסר סבלנות וקצר רוח. "הבת שלך אמרה שהוא בבית, ישן. אז... תעירו אותו ושיגיע איתנו".

"הוא כבר קם". הקטנה מצייצת מאחור, מעדכנת בשידור-חי.

מורדי הציץ על אלי המתארגן במהירות, חותם את פיו. אלי לא העיף לכיוונו מבט, לחוץ. תוך שלוש דקות הוא כבר ניצב בפתח הדלת, מול שני השוטרים.

"כן? מה קורה?"

"בוא איתנו". השוטרים לא התחשבו בילדים ובאם המביטים בתהלוכה המשולשת, מובילים את אלי אל הניידת שהמתינה בחוץ. כל אחד פוסע מצד אחר של הצעיר.

אלי לא אמר מילה. הוא נדחף אל הניידת כששפתיו חתומות ומוחו מלא במחשבות ותרחישים.
מנסה להבין מה בדיוק קרה ולמה באו לעצור אותו...
 
בגלל שאני לא זוכרת את שמו המלא של אלי - שזכור לי שכתבתי כאן איפשהו - בפרק הזה הוא נקרא בשם: אלי, ולא בשמו המלא...
מחילה מראש ;)



שבע בבוקר, נקישות מהירות וחזקות על דלת הבית נכנסות אל המולת ההתארגנות ליום החדש.

בת השש רצה אל הדלת, פותחת אותה לרווחה ונרתעת אחורנית. עיניה פעורות בהתפעמות.

"שלום! בוקר טוב!" שוטר לבוש מדים כחולים מביט על הקטנה מלמעלה למטה, בולע חיוך. "אלי בבית?"

"כן". היא בחנה בסקרנות את זוג השוטרים, נעה מעט קדימה. "אבל הוא ישן".

"אז תעירי אותו". השוטר השני דורש, ומנופף בצו מעצר מול עיניה של הילדה - בחוסר יעילות משווע. רגע לאחר מכן, הגיעה האם לדלת, לבדוק מה מתרחש, ואפשרה לשוטר לצאת מהמבוכה אליה נכנס בלי מחשבה.

"שלום לכם", היא מחייכת קלות אל שני לבושי המדים, לחץ הבוקר דוחק בה.
במבט קצר היא שלחה את הקטנה אל תוך הבית, מחזירה את עיניה אל השוטרים, שאלה שוכנת בהן. "איך אני יכולה לעזור לכם?"

"יש לנו כאן צו מעצר לבן שלך, אלי". השוטר פורס את הצו מול עיניה המופתעות של האם. "ואנחנו ממהרים".

"אלי?" הגבות שלה מתקרבות אחת לשנייה, תוהה.
אם היו מוציאים צו מעצר למורדי – היא לא היתה מתפלאת כל כך. אבל אלי... מה הוא כבר עשה?
מה הוא יכול לעשות שיגרום לשני שוטרים להגיע אל הבית, כשצו מעצר בידם?? "מה הסיבה שיש נגדו צו מעצר?"

"נספר לו בתחנת המשטרה במה הוא מואשם". השוטר יורה את המילים במהירות, חסר סבלנות וקצר רוח. "הבת שלך אמרה שהוא בבית, ישן. אז... תעירו אותו ושיגיע איתנו".

"הוא כבר קם". הקטנה מצייצת מאחור, מעדכנת בשידור-חי.

מורדי הציץ על אלי המתארגן במהירות, חותם את פיו. אלי לא העיף לכיוונו מבט, לחוץ. תוך שלוש דקות הוא כבר ניצב בפתח הדלת, מול שני השוטרים.

"כן? מה קורה?"

"בוא איתנו". השוטרים לא התחשבו בילדים ובאם המביטים בתהלוכה המשולשת, מובילים את אלי אל הניידת שהמתינה בחוץ. כל אחד פוסע מצד אחר של הצעיר.

אלי לא אמר מילה. הוא נדחף אל הניידת כששפתיו חתומות ומוחו מלא במחשבות ותרחישים.
מנסה להבין מה בדיוק קרה ולמה באו לעצור אותו...
איזה כיף שיש עוד פרק!
התגעגעתי.

האמת שאין לי מושג איזה אמוג'י לשים לך על הפרק הזה. כל הרגשות מתאימים.
תודה - נו, תמיד טוב לשים את האימוג'י הזה.
שכוייח - תודה שנזכרת וכתבת עוד פרק!
צוחק - בעיקר על ההקדמה שלך;)
עצוב - לא צריך להסביר, נו.
הלם - על מורדי הזה, שלא יצא להתווכח עם השוטרים. נו, הוא מפתיע כל פעם מחדש.
וכועס? גם על מורדי. הכניס את אח שלו לסיטואציה סיוטית.

קיצור, עוד לא החלטתי מה לבחור.
אולי הקטנטונת הזאת שהסגירה את אח שלה שישן בשעה הכל כך מאוחרת הזאת תעזור לי...
 
איזה כיף שיש עוד פרק!
התגעגעתי.
תודה!
שכוייח - תודה שנזכרת וכתבת עוד פרק!
באמת ראוי לשבח ;)
קיצור, עוד לא החלטתי מה לבחור.
אולי הקטנטונת הזאת שהסגירה את אח שלה שישן בשעה הכל כך מאוחרת הזאת תעזור לי...
מה שתבחרי יהיה טוב ;)
 
וואו
סוף סוף קיבלתי הרשאה ואני יכולה להגיב על הסיפור האהוב כל כך

ולהגיד שהסיפור הזה פשוט יפה!!!!!!!!!!
הכתיבה והשנינות שיש לכל אחת מהדמויות,
שאני פשוט מחכה כל פעם מחדש לפרק הבא.
תהיה בטוחה שאהיה מאלו שינדנדו לך לפרק חדש לעיתים קרובות.
פשוט אין מילים
 
נערך לאחרונה ב:
היי, @לוטם
בקשה קצת יוצאת דופן, אם לא מתאים לך כמובן זה בסדר גמור.

חברה שלי ואני רוצות לשייף את הכתיבה שלנו, והחלטנו ספציפית להתמקד בכתיבה על נוער מאתגר.
יש מצב לקבל את הסיפור שלך בקובץ אחד (PDF או קובץ וורד) כדי שיהיה לנו קל יותר להיעזר בו?

שנה טובה למורדי ואלי, מקווה שיילך להם טוב עם השנה החדשה הזו.
 
היי, @לוטם
בקשה קצת יוצאת דופן, אם לא מתאים לך כמובן זה בסדר גמור.

חברה שלי ואני רוצות לשייף את הכתיבה שלנו, והחלטנו ספציפית להתמקד בכתיבה על נוער מאתגר.
יש מצב לקבל את הסיפור שלך בקובץ אחד (PDF או קובץ וורד) כדי שיהיה לנו קל יותר להיעזר בו?
בשמחה הייתי מביאה לכן, אם רק היה לי קובץ כזה... 🫣
לרוב, אני כותבת את הפרקים כאן, ישר באתר ומעלה...

ובכל אופן, אם יש לך דרך אחרת איכשהו להעביר את הפרקים לוורד או PDF, אין לי בעיה שתעשו בהם שימוש.

גמר חתימה טובה!
שנה טובה למורדי ואלי, מקווה שיילך להם טוב עם השנה החדשה הזו.
תודה על האיחול, לא מבטיחה שהוא יתממש ;)
 

לרגל החג- פרק ארוך מהרגיל :)
בהנאה!




תחנת המשטרה קיבלה את פניו של אלי בחשדנות קרירה. לעומתו - את שני השוטרים שליוו אותו קיבלו מבטים עולצים ומסופקים של: הנה-הצלחנו-ללכוד-מחבל-מבוקש.

אלי גרר את רגליו ספק בחשש-ספק בסקרנות. הוא פסע בין שני השוטרים שהובילו אותו אל חדר קטן וצר, כיסא אפור אכלס אותו לאחר שניות ספורות.

'מזל שלא שמים עליי אזיקים'. הוא העיף מבט מהיר אל ידיו המשוחררות ולאחר מכן פנה לבחון בעניין את השוטר שהתיישב מולו.

לאחר חמש שניות של שתיקה, הוא נכנע. מואס בה. "למה אני נמצא כאן?"

"כי אתה עבריין". השוטר נשען לאחור ונקש בשיניו בסבלנות מעושה. למראה מבטו התוהה של אלי, הוא הוסיף: "בקשר לרכב שלך", אמר בטון מרוח, נותן לאלי את התחושה שברכב - שאין לו - נתפסו כמה גוויות במצב של ריקבון-מתקדם.

"אין לי רכב". הוא הבהיר, דבר ראשון.
מפלס המתח שלו ירד באחת. בטוח שכל החקירה הזו תתגלה בעוד שניות אחדות כלא קשורה אליו משום כיוון.

"לשקר אין רגליים, אמר מי שאמר", השוטר הסכים לעצמו להתפלסף. "העובדות מדברות בעד עצמן, חבל על המאמץ שלך להיתמם".

"אין לי ר-"

השוטר לא המתין להכחשה החוזרת של הצעיר שמולו. "אולי אתה לא יודע, אבל זו עבירה פלילית לנסוע ברכב בלי לוחית רישוי".

אלי כחכח בגרונו. על מצחו הצטיירו קווים ארוכים.
רכב. שלו. בלי לוחית רישוי. נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת. הוא שאף אוויר, מנסה להוריד שוב את הלחץ שהספיק לטפס. "אני יודע שזו עבירה פלילית. אבל אין לי שום רכב! בטח שלא רכב בלי לו-" אלי קטע את עצמו.
דוד.
חבר של מורדי.
איך הוא לא חשב על הכיוון הזה עד עכשיו?!


חיוך מתרברב עלה על פניו של השוטר, בטוח שההודאה כבר בידיו.

אלא שאלי לא התכוון לאפשר לחיוך הזה להיוותר על מקומו.
"אני יודע על מה אתה מדבר. סקופ: הרכב הזה לא שלי".

"מה זאת אומרת???" כפות ידיו של השוטר הונחו בחבטה על השולחן שהפריד בין החוקר-לנחקר. גבו נמתח כחתול המתכונן להסתער על עכבר חמקני. "יש רכב, והוא רשום על שמך! אל תנסה להתחמק, ילד!"

"אני לא מנ-"

השוטר שילב את ידיו מול אלי המכווץ. "אתה יודע מה העונש על רכב שעולה על הכביש בלי לוחית רישוי?"

"לא, ודווקא מעניין אותי לשמוע מה העונש על העבירה הזו", אלי בלע את רוקו יחד עם חוסר סבלנותו. "אבל קודם תשמע את מה שיש לי לומר!"

"שהרכב לא שלך, שמענו". גבו של השוטר חזר אחורה כקפיץ. אנחת כאב קלה נפלטה מפיו של השוטר מבלי משים. "כל בנאדם ינסה להתחמק בצורה כזאת. הבעיה שלך היא, שהרכב רשום על שמך - כך שההתחמקות לא יעילה".

"אני יודע שהרכב רשום על שמי, אני לא מתכחש לזה!" לחייו של אלי האדימו. "אבל הוא כן של חבר של אח שלי---"

עיניו של השוטר התעגלו לשמע המשפט הארוך, מרובה ה'של'.

אלי השתעל. "הרכב של חבר שלי". קיצר את השרשרת. "אני יכול להתקשר אליו עכשיו, הוא יגיע לכאן ויסדר מולכם את העניין".

"אני בטוח בכך".

"תן לי שיחה אחת אני מסדר את העניין". אלי עצם את עיניו לרגע ארוך. "זה רכב של חבר שלי שרשום על שמי".

"ולמה הוא רשום על שמך ולא על שמו של החבר ההוא?"

"את זה תשאל אותו". אלי משך כתף. על אף הבוץ העמוק בו חש שהוא נמצא כעת, לא היתה בו אף כוונה לסבך גם את דוד, חברו של מורדי, שסיבך אותו ללא התחשבות. "אני יכול להוציא שיחה?"

"בטח, אחי". השוטר משנה פאזה באחת, לא מתנגד לתפנית מעניינת שתגוון את שגרת יומו. הוא שלף את המכשיר שלו, "קח, תתקשר".

"תודה". אלי הריץ את אצבעותיו על המסך, מחייג אל מורדי.
עשרה צלצולים העבירו אותו אל התא הקולי. הוא נשך את שפתו.
הוא שכח את העובדה הזו למספר רגעים, אבל מורדי - כמובן, ישן בשעת לפנות בוקר בו...

"תנסה עוד פעם". השוטר נדיב.

רק לאחר דקות ארוכות מורדי ענה, קולו נמוך מעט. "כן?"

"זה אלי". קולו של אלי היה יבש. "תתקשר לחבר שלך, דוד. שיגיע לתחנת המשטרה כמה שיותר מהר".

"למה, מה קרה?" מורדי מתעורר לחיים. מתעניין.

"הרכב שלו בלי לוחית רישוי, או משהו כזה", לאלי לא היתה סבלנות להסביר את השתלשלות העניינים. בטח שלא למורדי. "תגיד לו שיגיע לכאן, וישחרר אותי סוף סוף".

"הוא ישחרר אותך?!"

"סבתא שלו. תתקשר אליו".

"מתקשר".

"תעשה את זה עכשיו". אלי הכיר את אחיו, ידע שהוא מסוגל לחזור לישון עכשיו ולהתקשר אל דוד רק מחר בבוקר. "ותגיד לו שיגיע מהר. אין לי את כל החיים לחכות לו".

***

במשך מחצית השעה עד שדוד הגיע אל התחנה, הספיק אלי להתיידד עם שני השוטרים שעצרו אותו, וגם עם שלושת השוטרים הנוספים שישבו מאחורי עמדות רשמיות למחצה.

"הנה הוא הגיע". אחד מהשוטרים הריע קלושות כשצעיר נכנס אל התחנה, מנסה לשווא למחות את זיעתו.

"אהלן אלי", דוד לא העיף מבט אל אלי. מבטו היה ממוקד בשוטרים. "בקשר לרכב שרשום על שמו - הוא שלי".

"ולמה הוא כתוב על שמו של חבר שלך?"

דוד הסמיק. "קיבלתי שלילה, ו..." הוא נתקע לרגע. "בכל אופן, הייתי צריך לרשום את הרכב על שם של מישהו אחר".

"הבנתי", השוטר לא התעניין בפרטים יותר מידי. "יש לך הוכחות על הקנייה של הרכב?"

"כן". דוד הוציא מכיסו צרור דפים.

"לך לעמדה". השוטר לא האריך בדברים. הוא עקב במבטו אחר דוד שהניח את המסמכים על אחת העמדות, השוטר שישב מאחוריה רכן אל המסמכים, בודק אותם.
"אז מה, אתם לא מתגייסים לצה"ל?!"

"לומדים תורה". אלי מלמל. מיוזע כהוגן מפתיחת החזית הנוספת.

"אבל חבר שלך לא לומד תורה". השוטר שחקר את אלי התערב בשיחה בחיוך זורח. עיניו חלפו על כל גובהו של דוד. כובע שמש, חולצה אפורה וג'ינס שחור. לא בדיוק נראה כמו מי שלומד תורה.

אלי שתק. דוד עיקל את שפתיו לחצי חיוך ומשך בכתפו.

"עזבו אתכם, לא צריך צבא". השוטר שבדק את המסמכים הרים את עיניו לרגע. "בואו תתגייסו אלינו, למשטרה כאן".

אלי פער עיניים, משתנק קלות.
דוד בלע צחקוק, מבין שעליו להוביל כעת את השיחה. "בעזרת השם נתגייס, אל תדאג". הוא פטר את השוטרים כולם. "אני באמצע תהליכים".

"וואלה". השוטר נטש את סוגיית התגייסותו של אלי, מתעניין בדוד. "לאן?"

"קרבי". דוד קיצר מחשש שיערכו לו בחינת פתע, חוזר אל הנושא לשמו הגיע הנה. "בכל אופן, מה עם האישורים?"

"הם בסדר, הרכב באמת שלך". השוטר הניח את המסמכים על הדלפק, כמעט משגר אותם אל דוד. "רק תזכרו להעביר את הבעלות בחזרה", הוא ניקב את אלי במבטו. "שלא תסתבך שוב לחינם. ו-יאללה, משוחררים".

"תודה". אלי נשם לרווחה.

"ואתה, דוד – תסדר את הלוחית רישוי כמה שיותר מהר. עוד לפני שתתגייס, אה?!"

דוד בלע צחוק. "כמובן, כמובן".

***

"אז מה הסיפור?" אלי המתין, בנדיבות, עשר שניות. מאפשר לדוד להתאושש מהחוויה.

"שכן מעצבן". דוד קילל ארוכות. רק כשנזכר שאלי נמצא לצידו, ולא מורדי, השתתק בבהלה, סמוק ונבוך.

"מה קשור השכן...?"

"חסמתי לו את החנייה, אז הוא הוריד לי את הלוחית רישוי והזמין משטרה".

אלי השתנק, ולא בפעם הראשונה לבוקר זה.
 
אהההה איזה בלגן!
אלי ישב שם כמו פראייר ודוד בינתיים ישן בשלווה...
ואיזה שכן מטורף!
בסוף הכל טוב וגם השוטרים התברגו טוב איתם. פרק שווה,
מחכה להמשך...
רק שאלה- צפויות לנו עוד הפתעות עם הרכב הזה?!?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
לבקשת רבים, אנו מבקשים שלא להעלות תמונות וסרטונים מהמלחמה באשכולות האחרים.

האשכול נועד להעלאת קבצי סטילס אודיו ווידאו,
לא לתגובות שרשרת, עדכונים ודיונים, בשביל זה יש מקומות אחרים.

כמה כללים מחייבים לפני השתתפות באשכול:
  • אין להעלות תמונות שאין העין סובלת.
  • אין להעלות תמונות נשים.
  • אין להעלות תמונות הנוגדות את הצנזורה.
  • אין להעלות תכנים של האויב המכילים "לוחמה פסיכולוגית", כמו סרטונים ותמונות של החמאס וכדו'.
  • תמונות מרובות יש להכניס לספוילר, ולכתוב מפורש אם זה לא לבעלי לב חלש.
  • תמונות מחבלים יש להעלות בספוילר בלבד!
  • אין להספים את האשכול עם הודעות "אפשר בזיפ" "חסום" "אפשר בקובץ" וכדו'.

    הודעה בניגוד לכללים אלו, תגרום לחסימה מיידית מהאשכול.

הוספנו אפשרות דירוג:
  • דירוג חיובי - להודעה מיוחדת, ששווה לנעוץ אותה גבוה.
  • דירוג שלילי - להודעה כפולה או שנוגדת את כללי הפורום.
    אין להשתמש בדירוג השלילי כדי להביע רגשות כלפי הודעה קשה ככל שתהיה כל עוד היא עומדת בחוקי האשכול.

בתקווה לבשורות טובות!
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה