סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[ת.עקבי]

דוחות, הרכב לא על שמו, אין לו אפילו ביטוח. קיבל אולי כמה דוחות על חניה כשהוא לא היה במקום וניצל בנס.

אפשר גם דוחות ממצלמות מהירות, שנרשמו על בעל הרכב...

 

[Ayala10]

@לוטם את רוצה/ צריכה תזכורת??

 

[לוטם]

@Ayala10 ושאר העוקבים האדוקים אחרי הסיפור בהמשכים, אלי מורדי ושאר החבר'ה.... מעריכה על התזכורות כל פעם (:
התנתקתי לזמן קצת ארוך מהאתר, אבל בעז"ה בשבוע הבא אחרי ט' באב אני אחזור (: עם פרקים חדשים וכמה תפניות בעלילה.
אז מתנצלת על השקט עד עכשיו....

 

[yael305]

יששששש

 

[לוטם]

מורדי הצמיד את הסיגריה לפיו, שואף, משחרר עשן בצורת עיגולים לחלל האוויר. "על מה הפרצוף המבואס שלך?" הוא לכסן מבט אל דוד, חברו, מושיט לו את הסיגריה.

דוד נד בראשו לשלילה. "קיבלתי שלילת רישיון".

מורדי גלגל עיניים ונאנח עמוקות. "זה היה צפוי. אבל למה, מה קרה עכשיו?"

"עזוב אותך, שטויות של שוטרים מעצבנים". דוד התחרט על סירובו הקודם. הוא נטל את הסיגריה מידו של מורדי. "אבל יש לי בעיה".

"נו, מה?"

"קניתי רכב. לא משהו רציני, יד חמישית או משהו", הוא מחק ברגע את הקנאה והערכה שצצו בעיניו של מורדי. "ואני לא יכול לרשום אותו על שמי".

"בגלל השלילה".

"כן".

"אח שלך, אבא שלך, דוד שלך". מורדי עבר לתנוחת שכיבה על הספה עליה ישב עד עתה, "אין מישהו שאתה יכול לרשום את הרכב על שמו?"

דוד העווה את פניו. "הם לא יסכימו. חשבתי על אח ש'ך, אלי. הוא יסכים?"

"בוא'נה רעיון!" מורדי הרים את כף ידו פשוטה, דוד נתן לו כיף בחיוך מרוצה.

"אז מה אתה אומר, תשאל אותו?"

"דבר איתו אתה", מורדי מיהר להסיר אחריות. יודע שכאשר הדבר יתגלה על ידי אביו ואימו - הוא יהיה הקורבן הראשון. "אבל לדעתי אתה יכול להיות רגוע, הוא יסכים ברגע".

"תחייג אליו", דוד התרגש למראה הפתרון מתקרב, "אני אדבר איתו".

מורדי התרומם ממקומו, מניח את הנייד שלו בתוך כף ידו של דוד. "חייגתי".

דוד השתדל למתן את החיוך שעלה על פניו, מזכיר לעצמו שאף אחד לא הבטיח לו שאלי יסכים.

שלוש צלצולים. קול נשמע מעבר לקו. "הלו?"

"אהלן אלי, מה נשמע? זה דוד חבר של מורדי". הוא צוהל.

"כן, דוד". קולו של אלי תוהה מעט. "מה שלומך?"

"מעולה. תקשיב, אני צריך ממך עזרה, מצווה. מה אומר?"

"מה אתה צריך?"

"קניתי רכב, ואני רוצה לרשום אותו על השם שלך".

"למה?"

"סתם, קצת בעיות שלי, אתה יודע... לא משהו שאמור להטריד אותך", דוד התעודד ממורדי שזרק לכיוונו אגודל. "אז מה אתה אומר?"

"מה צריך לעשות בשביל זה?"

"משהו בקטנה, באתר של משרד הרישוי, תבוא אליי היום נעשה את זה...?" דוד נואש.

"זה לא נראה לי... איפה מורדי בכלל? אתה מהנייד שלו, לא?!

"כן. אבל על הרכב, זה בסדר, נכון?!" דוד דוחק בו, "תגיע היום?"

"אוקי". אלי אישר בסופו של דבר. "אני אבוא".

"מעולה". חיוך ניצחון עלה על פניו של דוד. הוא ניתק את השיחה. "הצלחנו".

 

[ST.R]

מורדי חזר, ובגדול!
מרגיש שהוא קצת התרסן..
אבל למה לנצל את אלי המתוק שלנו ככה?
לא מגיע לו!

 

[Ayala10]

אלי שלנו הולך להידפק!!
מסכן...


מחכה לפרק הבא (אני מרגישה כמו מנטרה....)

 

[לוטם]

אלי שלנו הולך להידפק!!
מסכן...

הולך להידפק ובגדול...

מחכה לפרק הבא (אני מרגישה כמו מנטרה....)

ותודה על זה.
אם לא - הייתי מפסיקה מזמן כנראה.

 

[Ayala10]

הולך להידפק ובגדול...

אני כבר מחממת מנועים!!
רק שהוא לא יידפק פעמיים (אם תחתרי ממש ממש עמוק)

ספוילר

פעם אחת ע"י המשטרה ופעם שנייה ע"י המשטרה הצבאית...

ותודה על זה.
אם לא - הייתי מפסיקה מזמן כנראה.

הרגעת אותי...

 

[joelly]

כיף לקרא
מחכים ממש להמשך
ו-בבקשה תשמרי על אלי החמוד והתמים

 

[לוטם]

בגלל שאני לא זוכרת את שמו המלא של אלי - שזכור לי שכתבתי כאן איפשהו - בפרק הזה הוא נקרא בשם: אלי, ולא בשמו המלא...
מחילה מראש


שבע בבוקר, נקישות מהירות וחזקות על דלת הבית נכנסות אל המולת ההתארגנות ליום החדש.

בת השש רצה אל הדלת, פותחת אותה לרווחה ונרתעת אחורנית. עיניה פעורות בהתפעמות.

"שלום! בוקר טוב!" שוטר לבוש מדים כחולים מביט על הקטנה מלמעלה למטה, בולע חיוך. "אלי בבית?"

"כן". היא בחנה בסקרנות את זוג השוטרים, נעה מעט קדימה. "אבל הוא ישן".

"אז תעירי אותו". השוטר השני דורש, ומנופף בצו מעצר מול עיניה של הילדה - בחוסר יעילות משווע. רגע לאחר מכן, הגיעה האם לדלת, לבדוק מה מתרחש, ואפשרה לשוטר לצאת מהמבוכה אליה נכנס בלי מחשבה.

"שלום לכם", היא מחייכת קלות אל שני לבושי המדים, לחץ הבוקר דוחק בה.
במבט קצר היא שלחה את הקטנה אל תוך הבית, מחזירה את עיניה אל השוטרים, שאלה שוכנת בהן. "איך אני יכולה לעזור לכם?"

"יש לנו כאן צו מעצר לבן שלך, אלי". השוטר פורס את הצו מול עיניה המופתעות של האם. "ואנחנו ממהרים".

"אלי?" הגבות שלה מתקרבות אחת לשנייה, תוהה.
אם היו מוציאים צו מעצר למורדי – היא לא היתה מתפלאת כל כך. אבל אלי... מה הוא כבר עשה?
מה הוא יכול לעשות שיגרום לשני שוטרים להגיע אל הבית, כשצו מעצר בידם?? "מה הסיבה שיש נגדו צו מעצר?"

"נספר לו בתחנת המשטרה במה הוא מואשם". השוטר יורה את המילים במהירות, חסר סבלנות וקצר רוח. "הבת שלך אמרה שהוא בבית, ישן. אז... תעירו אותו ושיגיע איתנו".

"הוא כבר קם". הקטנה מצייצת מאחור, מעדכנת בשידור-חי.

מורדי הציץ על אלי המתארגן במהירות, חותם את פיו. אלי לא העיף לכיוונו מבט, לחוץ. תוך שלוש דקות הוא כבר ניצב בפתח הדלת, מול שני השוטרים.

"כן? מה קורה?"

"בוא איתנו". השוטרים לא התחשבו בילדים ובאם המביטים בתהלוכה המשולשת, מובילים את אלי אל הניידת שהמתינה בחוץ. כל אחד פוסע מצד אחר של הצעיר.

אלי לא אמר מילה. הוא נדחף אל הניידת כששפתיו חתומות ומוחו מלא במחשבות ותרחישים.
מנסה להבין מה בדיוק קרה ולמה באו לעצור אותו...

 

[מימיי]

בגלל שאני לא זוכרת את שמו המלא של אלי - שזכור לי שכתבתי כאן איפשהו - בפרק הזה הוא נקרא בשם: אלי, ולא בשמו המלא...
מחילה מראש


שבע בבוקר, נקישות מהירות וחזקות על דלת הבית נכנסות אל המולת ההתארגנות ליום החדש.

בת השש רצה אל הדלת, פותחת אותה לרווחה ונרתעת אחורנית. עיניה פעורות בהתפעמות.

"שלום! בוקר טוב!" שוטר לבוש מדים כחולים מביט על הקטנה מלמעלה למטה, בולע חיוך. "אלי בבית?"

"כן". היא בחנה בסקרנות את זוג השוטרים, נעה מעט קדימה. "אבל הוא ישן".

"אז תעירי אותו". השוטר השני דורש, ומנופף בצו מעצר מול עיניה של הילדה - בחוסר יעילות משווע. רגע לאחר מכן, הגיעה האם לדלת, לבדוק מה מתרחש, ואפשרה לשוטר לצאת מהמבוכה אליה נכנס בלי מחשבה.

"שלום לכם", היא מחייכת קלות אל שני לבושי המדים, לחץ הבוקר דוחק בה.
במבט קצר היא שלחה את הקטנה אל תוך הבית, מחזירה את עיניה אל השוטרים, שאלה שוכנת בהן. "איך אני יכולה לעזור לכם?"

"יש לנו כאן צו מעצר לבן שלך, אלי". השוטר פורס את הצו מול עיניה המופתעות של האם. "ואנחנו ממהרים".

"אלי?" הגבות שלה מתקרבות אחת לשנייה, תוהה.
אם היו מוציאים צו מעצר למורדי – היא לא היתה מתפלאת כל כך. אבל אלי... מה הוא כבר עשה?
מה הוא יכול לעשות שיגרום לשני שוטרים להגיע אל הבית, כשצו מעצר בידם?? "מה הסיבה שיש נגדו צו מעצר?"

"נספר לו בתחנת המשטרה במה הוא מואשם". השוטר יורה את המילים במהירות, חסר סבלנות וקצר רוח. "הבת שלך אמרה שהוא בבית, ישן. אז... תעירו אותו ושיגיע איתנו".

"הוא כבר קם". הקטנה מצייצת מאחור, מעדכנת בשידור-חי.

מורדי הציץ על אלי המתארגן במהירות, חותם את פיו. אלי לא העיף לכיוונו מבט, לחוץ. תוך שלוש דקות הוא כבר ניצב בפתח הדלת, מול שני השוטרים.

"כן? מה קורה?"

"בוא איתנו". השוטרים לא התחשבו בילדים ובאם המביטים בתהלוכה המשולשת, מובילים את אלי אל הניידת שהמתינה בחוץ. כל אחד פוסע מצד אחר של הצעיר.

אלי לא אמר מילה. הוא נדחף אל הניידת כששפתיו חתומות ומוחו מלא במחשבות ותרחישים.
מנסה להבין מה בדיוק קרה ולמה באו לעצור אותו...

איזה כיף שיש עוד פרק!
התגעגעתי.

האמת שאין לי מושג איזה אמוג'י לשים לך על הפרק הזה. כל הרגשות מתאימים.
תודה - נו, תמיד טוב לשים את האימוג'י הזה.
שכוייח - תודה שנזכרת וכתבת עוד פרק!
צוחק - בעיקר על ההקדמה שלך
עצוב - לא צריך להסביר, נו.
הלם - על מורדי הזה, שלא יצא להתווכח עם השוטרים. נו, הוא מפתיע כל פעם מחדש.
וכועס? גם על מורדי. הכניס את אח שלו לסיטואציה סיוטית.

קיצור, עוד לא החלטתי מה לבחור.
אולי הקטנטונת הזאת שהסגירה את אח שלה שישן בשעה הכל כך מאוחרת הזאת תעזור לי...

 

[לוטם]

איזה כיף שיש עוד פרק!
התגעגעתי.

תודה!

שכוייח - תודה שנזכרת וכתבת עוד פרק!

באמת ראוי לשבח

קיצור, עוד לא החלטתי מה לבחור.
אולי הקטנטונת הזאת שהסגירה את אח שלה שישן בשעה הכל כך מאוחרת הזאת תעזור לי...

מה שתבחרי יהיה טוב

 

[מוזניקית]

וואו
סוף סוף קיבלתי הרשאה ואני יכולה להגיב על הסיפור האהוב כל כך

ולהגיד שהסיפור הזה פשוט יפה!!!!!!!!!!
הכתיבה והשנינות שיש לכל אחת מהדמויות,
שאני פשוט מחכה כל פעם מחדש לפרק הבא.
תהיה בטוחה שאהיה מאלו שינדנדו לך לפרק חדש לעיתים קרובות.
פשוט אין מילים

 

[נ. גל]

היי, @לוטם
בקשה קצת יוצאת דופן, אם לא מתאים לך כמובן זה בסדר גמור.

חברה שלי ואני רוצות לשייף את הכתיבה שלנו, והחלטנו ספציפית להתמקד בכתיבה על נוער מאתגר.
יש מצב לקבל את הסיפור שלך בקובץ אחד (PDF או קובץ וורד) כדי שיהיה לנו קל יותר להיעזר בו?

שנה טובה למורדי ואלי, מקווה שיילך להם טוב עם השנה החדשה הזו.

 

[לוטם]

היי, @לוטם
בקשה קצת יוצאת דופן, אם לא מתאים לך כמובן זה בסדר גמור.

חברה שלי ואני רוצות לשייף את הכתיבה שלנו, והחלטנו ספציפית להתמקד בכתיבה על נוער מאתגר.
יש מצב לקבל את הסיפור שלך בקובץ אחד (PDF או קובץ וורד) כדי שיהיה לנו קל יותר להיעזר בו?

בשמחה הייתי מביאה לכן, אם רק היה לי קובץ כזה...
לרוב, אני כותבת את הפרקים כאן, ישר באתר ומעלה...

ובכל אופן, אם יש לך דרך אחרת איכשהו להעביר את הפרקים לוורד או PDF, אין לי בעיה שתעשו בהם שימוש.

גמר חתימה טובה!

שנה טובה למורדי ואלי, מקווה שיילך להם טוב עם השנה החדשה הזו.

תודה על האיחול, לא מבטיחה שהוא יתממש

 

[לוטם]

לרגל החג- פרק ארוך מהרגיל
בהנאה!



תחנת המשטרה קיבלה את פניו של אלי בחשדנות קרירה. לעומתו - את שני השוטרים שליוו אותו קיבלו מבטים עולצים ומסופקים של: הנה-הצלחנו-ללכוד-מחבל-מבוקש.

אלי גרר את רגליו ספק בחשש-ספק בסקרנות. הוא פסע בין שני השוטרים שהובילו אותו אל חדר קטן וצר, כיסא אפור אכלס אותו לאחר שניות ספורות.

'מזל שלא שמים עליי אזיקים'. הוא העיף מבט מהיר אל ידיו המשוחררות ולאחר מכן פנה לבחון בעניין את השוטר שהתיישב מולו.

לאחר חמש שניות של שתיקה, הוא נכנע. מואס בה. "למה אני נמצא כאן?"

"כי אתה עבריין". השוטר נשען לאחור ונקש בשיניו בסבלנות מעושה. למראה מבטו התוהה של אלי, הוא הוסיף: "בקשר לרכב שלך", אמר בטון מרוח, נותן לאלי את התחושה שברכב - שאין לו - נתפסו כמה גוויות במצב של ריקבון-מתקדם.

"אין לי רכב". הוא הבהיר, דבר ראשון.
מפלס המתח שלו ירד באחת. בטוח שכל החקירה הזו תתגלה בעוד שניות אחדות כלא קשורה אליו משום כיוון.

"לשקר אין רגליים, אמר מי שאמר", השוטר הסכים לעצמו להתפלסף. "העובדות מדברות בעד עצמן, חבל על המאמץ שלך להיתמם".

"אין לי ר-"

השוטר לא המתין להכחשה החוזרת של הצעיר שמולו. "אולי אתה לא יודע, אבל זו עבירה פלילית לנסוע ברכב בלי לוחית רישוי".

אלי כחכח בגרונו. על מצחו הצטיירו קווים ארוכים.
רכב. שלו. בלי לוחית רישוי. נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת. הוא שאף אוויר, מנסה להוריד שוב את הלחץ שהספיק לטפס. "אני יודע שזו עבירה פלילית. אבל אין לי שום רכב! בטח שלא רכב בלי לו-" אלי קטע את עצמו.
דוד.
חבר של מורדי.
איך הוא לא חשב על הכיוון הזה עד עכשיו?!

חיוך מתרברב עלה על פניו של השוטר, בטוח שההודאה כבר בידיו.

אלא שאלי לא התכוון לאפשר לחיוך הזה להיוותר על מקומו.
"אני יודע על מה אתה מדבר. סקופ: הרכב הזה לא שלי".

"מה זאת אומרת???" כפות ידיו של השוטר הונחו בחבטה על השולחן שהפריד בין החוקר-לנחקר. גבו נמתח כחתול המתכונן להסתער על עכבר חמקני. "יש רכב, והוא רשום על שמך! אל תנסה להתחמק, ילד!"

"אני לא מנ-"

השוטר שילב את ידיו מול אלי המכווץ. "אתה יודע מה העונש על רכב שעולה על הכביש בלי לוחית רישוי?"

"לא, ודווקא מעניין אותי לשמוע מה העונש על העבירה הזו", אלי בלע את רוקו יחד עם חוסר סבלנותו. "אבל קודם תשמע את מה שיש לי לומר!"

"שהרכב לא שלך, שמענו". גבו של השוטר חזר אחורה כקפיץ. אנחת כאב קלה נפלטה מפיו של השוטר מבלי משים. "כל בנאדם ינסה להתחמק בצורה כזאת. הבעיה שלך היא, שהרכב רשום על שמך - כך שההתחמקות לא יעילה".

"אני יודע שהרכב רשום על שמי, אני לא מתכחש לזה!" לחייו של אלי האדימו. "אבל הוא כן של חבר של אח שלי---"

עיניו של השוטר התעגלו לשמע המשפט הארוך, מרובה ה'של'.

אלי השתעל. "הרכב של חבר שלי". קיצר את השרשרת. "אני יכול להתקשר אליו עכשיו, הוא יגיע לכאן ויסדר מולכם את העניין".

"אני בטוח בכך".

"תן לי שיחה אחת אני מסדר את העניין". אלי עצם את עיניו לרגע ארוך. "זה רכב של חבר שלי שרשום על שמי".

"ולמה הוא רשום על שמך ולא על שמו של החבר ההוא?"

"את זה תשאל אותו". אלי משך כתף. על אף הבוץ העמוק בו חש שהוא נמצא כעת, לא היתה בו אף כוונה לסבך גם את דוד, חברו של מורדי, שסיבך אותו ללא התחשבות. "אני יכול להוציא שיחה?"

"בטח, אחי". השוטר משנה פאזה באחת, לא מתנגד לתפנית מעניינת שתגוון את שגרת יומו. הוא שלף את המכשיר שלו, "קח, תתקשר".

"תודה". אלי הריץ את אצבעותיו על המסך, מחייג אל מורדי.
עשרה צלצולים העבירו אותו אל התא הקולי. הוא נשך את שפתו.
הוא שכח את העובדה הזו למספר רגעים, אבל מורדי - כמובן, ישן בשעת לפנות בוקר בו...

"תנסה עוד פעם". השוטר נדיב.

רק לאחר דקות ארוכות מורדי ענה, קולו נמוך מעט. "כן?"

"זה אלי". קולו של אלי היה יבש. "תתקשר לחבר שלך, דוד. שיגיע לתחנת המשטרה כמה שיותר מהר".

"למה, מה קרה?" מורדי מתעורר לחיים. מתעניין.

"הרכב שלו בלי לוחית רישוי, או משהו כזה", לאלי לא היתה סבלנות להסביר את השתלשלות העניינים. בטח שלא למורדי. "תגיד לו שיגיע לכאן, וישחרר אותי סוף סוף".

"הוא ישחרר אותך?!"

"סבתא שלו. תתקשר אליו".

"מתקשר".

"תעשה את זה עכשיו". אלי הכיר את אחיו, ידע שהוא מסוגל לחזור לישון עכשיו ולהתקשר אל דוד רק מחר בבוקר. "ותגיד לו שיגיע מהר. אין לי את כל החיים לחכות לו".

***​

במשך מחצית השעה עד שדוד הגיע אל התחנה, הספיק אלי להתיידד עם שני השוטרים שעצרו אותו, וגם עם שלושת השוטרים הנוספים שישבו מאחורי עמדות רשמיות למחצה.

"הנה הוא הגיע". אחד מהשוטרים הריע קלושות כשצעיר נכנס אל התחנה, מנסה לשווא למחות את זיעתו.

"אהלן אלי", דוד לא העיף מבט אל אלי. מבטו היה ממוקד בשוטרים. "בקשר לרכב שרשום על שמו - הוא שלי".

"ולמה הוא כתוב על שמו של חבר שלך?"

דוד הסמיק. "קיבלתי שלילה, ו..." הוא נתקע לרגע. "בכל אופן, הייתי צריך לרשום את הרכב על שם של מישהו אחר".

"הבנתי", השוטר לא התעניין בפרטים יותר מידי. "יש לך הוכחות על הקנייה של הרכב?"

"כן". דוד הוציא מכיסו צרור דפים.

"לך לעמדה". השוטר לא האריך בדברים. הוא עקב במבטו אחר דוד שהניח את המסמכים על אחת העמדות, השוטר שישב מאחוריה רכן אל המסמכים, בודק אותם.
"אז מה, אתם לא מתגייסים לצה"ל?!"

"לומדים תורה". אלי מלמל. מיוזע כהוגן מפתיחת החזית הנוספת.

"אבל חבר שלך לא לומד תורה". השוטר שחקר את אלי התערב בשיחה בחיוך זורח. עיניו חלפו על כל גובהו של דוד. כובע שמש, חולצה אפורה וג'ינס שחור. לא בדיוק נראה כמו מי שלומד תורה.

אלי שתק. דוד עיקל את שפתיו לחצי חיוך ומשך בכתפו.

"עזבו אתכם, לא צריך צבא". השוטר שבדק את המסמכים הרים את עיניו לרגע. "בואו תתגייסו אלינו, למשטרה כאן".

אלי פער עיניים, משתנק קלות.
דוד בלע צחקוק, מבין שעליו להוביל כעת את השיחה. "בעזרת השם נתגייס, אל תדאג". הוא פטר את השוטרים כולם. "אני באמצע תהליכים".

"וואלה". השוטר נטש את סוגיית התגייסותו של אלי, מתעניין בדוד. "לאן?"

"קרבי". דוד קיצר מחשש שיערכו לו בחינת פתע, חוזר אל הנושא לשמו הגיע הנה. "בכל אופן, מה עם האישורים?"

"הם בסדר, הרכב באמת שלך". השוטר הניח את המסמכים על הדלפק, כמעט משגר אותם אל דוד. "רק תזכרו להעביר את הבעלות בחזרה", הוא ניקב את אלי במבטו. "שלא תסתבך שוב לחינם. ו-יאללה, משוחררים".

"תודה". אלי נשם לרווחה.

"ואתה, דוד – תסדר את הלוחית רישוי כמה שיותר מהר. עוד לפני שתתגייס, אה?!"

דוד בלע צחוק. "כמובן, כמובן".

***​

"אז מה הסיפור?" אלי המתין, בנדיבות, עשר שניות. מאפשר לדוד להתאושש מהחוויה.

"שכן מעצבן". דוד קילל ארוכות. רק כשנזכר שאלי נמצא לצידו, ולא מורדי, השתתק בבהלה, סמוק ונבוך.

"מה קשור השכן...?"

"חסמתי לו את החנייה, אז הוא הוריד לי את הלוחית רישוי והזמין משטרה".

אלי השתנק, ולא בפעם הראשונה לבוקר זה.

 

[לוטם]

כמובן שאשמח לכל תגובה באשר היא (:

 

[אביגלוש]

אהההה איזה בלגן!
אלי ישב שם כמו פראייר ודוד בינתיים ישן בשלווה...
ואיזה שכן מטורף!
בסוף הכל טוב וגם השוטרים התברגו טוב איתם. פרק שווה,
מחכה להמשך...
רק שאלה- צפויות לנו עוד הפתעות עם הרכב הזה?!?

 

[לוטם]

רק שאלה- צפויות לנו עוד הפתעות עם הרכב הזה?!?

לצער כולם, או לשמחת כולם - כן. בעז"ה