סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

למה ? זה קורה בזוגות הכי טובים?
לא?

נראלי. אני לא זו"צ ולא זוג מבוגר.. אבל משערת...מקרה כזה זה אומר על כמות המתנות הנכבדה בינהם...
ולגבי זה--
אני יכול לשער למה?
לדעתי אנשים אוהבים את הרגיל. הזו"צ- ללהלנד, והמבוגרים-...
כשהפאנץ' הוא הפוך כמו בפרק על היום הולדת והפרק הנוכחי פחות אוהבים.
מקבל. תודה רבה על הביקורת!!
דווקא הפרק של היומולדת היה אחלה...
פה ספיציפית לא היה איזה פאנ'ץ מעניין...
אבל זה סתם בשביל הביקורת כי לא מצאתי על מה, ושלא תגיד שאנחנו לא אומרים...
מחכים לעוד...
 
דווקא הפרק של היומולדת היה אחלה...
פה ספיציפית לא היה איזה פאנ'ץ מעניין...
הפאנץ' היה אמור להיות שאפילו הקשבה זוועתית כזו היא התקדמות בשבילו... זה הובן, נכון?
אבל זה סתם בשביל הביקורת כי לא מצאתי על מה, ושלא תגיד שאנחנו לא אומרים...
מחכים לעוד...
בעז"ה. תודה רבה!!
 
אוף זה פוגע השאלות האלו
אינני יודע אם זה נאמר ברצינות או בציניות, אבל אני אקח את הסיכון ואענה ברצינות.
חלילה לא רציתי לפגוע, פשוט ברגע שמחכים לפאנץ' מסוים יתכן ופאנץ' הפוך לגמרי לא יורגש אפילו, ולכן שאלתי אם הובן.
 
אינני יודע אם זה נאמר ברצינות או בציניות, אבל אני אקח את הסיכון ואענה ברצינות.
חלילה לא רציתי לפגוע, פשוט ברגע שמחכים לפאנץ' מסוים יתכן ופאנץ' הפוך לגמרי לא יורגש אפילו, ולכן שאלתי אם הובן.
הובן.
פשוט פחות מגניב מהכול.
אחלה סדרה!
יאללה, לפרק(ים) הבא(ים)!
 
פרק 11

"אה, מוישי, דברתי עם אימא..." אמרה חני למוישי, שעה שסעדו את ארוחת הבוקר יחדיו.

"איזו אימא? שלך? וואו, קשה לה עם זה שאתן לא מדברות כמעט..."

"אה לא, אימא שלך..."

"אה, רגע, מתי? היום? איך הספקת?" תמה.

"לא, אתמול בלילה, כשאתה יצאת לחתונה של חבר שלך, היא התקשרה אליי..."

"אה, אוקיי".

"בקיצור היא אמרה שהיא מגיעה היום אלינו..."

"אה, מגניב, מתי?"

"בצהריים. אני לחוצה רצח, אני לא בטוחה שהורדתי קורי עכביש ביום האחרון, ושלא נדבר שלא העברתי סמרטוט מאתמול בצהריים!"

"לה... אל תהיי לחוצה, היא תבין".

"איזה תבין... אני חייבת שהכל יהיה פיקססס!"

"את לא צריכה..."

ובצהריים:

דפיקות בדלת.

אימא של מוישה.

"מה קורה? איך אני שמחה לראות אתכם!"

"איזה כיף לנו!" אמרה חני מחייכת, מסובבת פניה למוישי ואומרת "הלוואי על כולם שוויגע'ר כזו!"

אימא שלו הייתה נרגשת "איזה כיף לשמוע את זה, וואו!"



"אה, מוישי, דברתי עם אימא..." אמרה חני למוישה, שעה שהנ"ל ניסה לנקות את שיירי ארוחת הבוקר של רובי ממכנסיו.

"איזו אימא? שלך? אתן לא מפסיקות לדבר, אה?"

"אה, דווקא לא, הפעם אימא שלך..."

"אימא שלי? ממתי אימא שלי מתקשרת אלייך? ומתי בעצם דברת איתה? היום בבוקר?" תמה.

"לא, אתמול בלילה, כשאתה יצאת לבר מצווה של הבן של החברותא שלך, היא התקשרה אליי..."

"אה, מה היא אומרת?"

"בקיצור היא אמרה שהיא תגיע אלינו היום לראות את הנכדים, כאילו שיש לי כח לזה..."

"אה, אופס... מתי?"

"בצהריים, סתם מעצבן, כי לא שטפנו את הבית בשבוע האחרון, וגם הציורים של דודי על הקיר מלפני שלוש שבועות עדיין בוהקים..."

"צודקת, זה מלחיץ, לא חושב שהיא תבין..."

"מקווה שכן... אין לי ברירה, אני לא אספיק אפילו להתחיל..."

"לא, את כן חייבת להספיק כמה שיותר..."

צלצול פלאפון.

אימא של מוישה.

"אה חני, שומעת? אני בסוף לא אגיע..."

"אוי, איזה עצוב לשמוע, טוב, פעם אחרת..." סיימה חני את השיחה מחייכת לעצמה, ומיד צעקה למוישה "ישששש! אימא שלך לא מגיעה!!"

קול מריר נשמע מהפלאפון "אני ממש שמחה לשמוע... בפעם הבאה פשוט תלחצי יותר חזק על הכפתור של הניתוק, בסדר?"
 
דוקא אהבתי את הפאנצ'. עדין אבל הכי מדגיש את ההבדל באישיות ולא רק בסצנות..
תודה רבה!!
איזה הפי אנד, ב"ה.
א א ו צ' צ' צ' צ'
לדעתי מבטא בצורה הכי טובה את הפער בין השורה האחרונה לזו שלפניה, לא? ;)
תודה רבה!!
 
נערך לאחרונה ב:
תודה רבה!!


לדעתי מבטא בצורה הכי טובה את הפער בין השורה האחרונה לזו שלפניה, לא? ;)
תודה רבה!!
אכן,
עדיין אני חושבת שהביטול של הביקור מנע קטסטרופה גדולה יותר מהמשפט האומלל בטלפון.
כמו שנאמר תמונה אחת שווה אלף מילים:)
 
אכן,
עדיין אני חושבת שהביטול של הביקור מנע קטסטרופה גדולה יותר מהמשפט האומלל בטלפון.
כמו שנאמר תמונה אחת שווה אלף מילים:)
אה, היה שם המשך זוועתי שלא סופר. למחרת השוויגער באה לביקור פיוס... :eek: ;)
 
פרק 12

"אויש, איפה הפלאפון שלי?" מוישי היה אובד עיצות.

"אוי ואבוי, הוא נעלם לך? אני באה לעזור!"

"אני ממש בטוח שהוא אמור להיות כאן בסלון"

"אתה זוכר איפה הנחת אותו בפעם האחרונה?"

"אם הייתי זוכר, הייתי קורא לך לעזור לי?"

"אויש, לא התכוונתי להציק, רק רציתי לעזור!"

"הכל מצוין! תודה רבה! אולי תחפשי בארון, ואני אתכופף מתחת לספה?"

"בסדר גמור!"

לאחר דקה.

"נו חני, מצאת?"

"לא, אוף, איזה מעצבן!"

"טוב, בוא נשב לקפה, ואחר כך נחפש שוב..."

"יאללה מצוין, לא נשאר כמעט סוכר, אני שמה לך רק חמש כפיות, אוקיי?"

"תודה רבה! אוי! על מה התיישבתי? אה, חני, עכשיו אני נזכר שרציתי ניסוי של איך זה לשים את הפלאפון בכיס האחורי במכנסיים..."

"אוי, חחח סורי, הייתי צריכה לשים לב!"



"אוף! איפה הפלאפון שלי?" מוישה היה עצבני.

"שנייה גילה, בעלי רוצה פה משהו. מה מוישי? אה, הפלאפון שלך? אוחח למה הוא כל הזמן נאבד לך? מה יהיה?"

"אני ממש לא בטוח שהוא בבית בכלל..."

"טוב, אני באמצע שיחה, תיזכר איפה הנחת אותו!"

"אם הייתי זוכר, לא הייתי שואל אותך..."

"בסדר, לא אמרתי כלום..."

"אין סיכוי שאת עוזרת לי רגע? אולי תהפכי את הדברים בארון לראות אם הוא בתוך הבלאגן שם, ואני אזיז את הספה ואנסה להוציא כמה שפחות אוצרות משם..."

"כשאני אסיים, בסדר?"

לאחר דקה.

"נו חני, חיפשת?"

"עדיין לא, אוף, למה הוא נאבד לך כל פעם מחדש?"

"טוב, יש מצב לקפה, ואחר כך תחפשי..."

"יאללה, מצוין, לא נשאר כמעט סוכר אז תשים לי חצי כפית..."

"אוקיי, היי, אני לא מאמין, למען ד', את מדברת עם הפלאפון שלי!!"

"אני לא מאמינההה! אז 'אחותי היקרה' שטרטרה אותי עשר פעמים ועניתי לה בפעם האחת עשרה, ובלי להקשיב צעקתי 'אני אחזור אלייך בהמשך, נודניקית שכמותך!' זו ברכי אחותך?!"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

תודה רבה ל @אסתר אייזנבאך על מתן במה לרעיונות מעניינים לתעסוקת ילדים, ואחרי שהעסקנו אותם 3 וחצי שבועות, שמענו כ"כ הרבה משפטים חמודים שלהם, ואותם נביא היום לקדמת הבמה.
האתגר היום לקחת משפט חמוד/ חכם מהילדים שלנו או מהאשכול "משפטים חמודים של ילדים" וליצור לו תמונה בכל סגנון שעולה על דעתכם...
אם בחרתם משפט מהאשכול הנ"ל, נא לתייג (עם @ לפני השם) את הניק + המשפט.
בהצלחה!!!


📌כללי האתגר:
🔹 בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
🔹 היצירה נוצרה במיוחד לצורך האתגר ובבינה מלאכותית בלבד.
🔹 יש להעלות תמונה בפורמט JPG או PNG בלבד (קבצי webp לא נתמכים).
🔹 לפני ההשתתפות באתגר, חובה לקרוא את חוקת האתגרים.
🔹 נא לוודא שהתמונה עומדת בכללי האתר.
🔹 לפי כללי פרוג, אין להעלות תמונה של בנות מעל גיל 3.
🔹
פטפוטים וחוכמות ילדיכם בנספח


⏰זמני האתגר:
מהערב (מהשניה הקרובה... )ועד למחרת בשעה 23:59.
שימו לב! יצירות שיעלו לפני או אחרי השעות המותרות ימחקו על ידי המנהל!

@הדר 310

בן שלוש וחצי אוכל פומלה.
"אמא, זה כל כך טעים וגם חמוץ הגורילה הזאת!"

1774385901459.png


@נקניקית
בפורים:
"הלוואי שאמא תשתכר ואז נדע את כל הסודות שהיא אמרה באנגלית".
1774386628607.png
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה