פרק 11
"אה, מוישי, דברתי עם אימא..." אמרה חני למוישי, שעה שסעדו את ארוחת הבוקר יחדיו.
"איזו אימא? שלך? וואו, קשה לה עם זה שאתן לא מדברות כמעט..."
"אה לא, אימא שלך..."
"אה, רגע, מתי? היום? איך הספקת?" תמה.
"לא, אתמול בלילה, כשאתה יצאת לחתונה של חבר שלך, היא התקשרה אליי..."
"אה, אוקיי".
"בקיצור היא אמרה שהיא מגיעה היום אלינו..."
"אה, מגניב, מתי?"
"בצהריים. אני לחוצה רצח, אני לא בטוחה שהורדתי קורי עכביש ביום האחרון, ושלא נדבר שלא העברתי סמרטוט מאתמול בצהריים!"
"לה... אל תהיי לחוצה, היא תבין".
"איזה תבין... אני חייבת שהכל יהיה פיקססס!"
"את לא צריכה..."
ובצהריים:
דפיקות בדלת.
אימא של מוישה.
"מה קורה? איך אני שמחה לראות אתכם!"
"איזה כיף לנו!" אמרה חני מחייכת, מסובבת פניה למוישי ואומרת "הלוואי על כולם שוויגע'ר כזו!"
אימא שלו הייתה נרגשת "איזה כיף לשמוע את זה, וואו!"
"אה, מוישי, דברתי עם אימא..." אמרה חני למוישה, שעה שהנ"ל ניסה לנקות את שיירי ארוחת הבוקר של רובי ממכנסיו.
"איזו אימא? שלך? אתן לא מפסיקות לדבר, אה?"
"אה, דווקא לא, הפעם אימא שלך..."
"אימא שלי? ממתי אימא שלי מתקשרת אלייך? ומתי בעצם דברת איתה? היום בבוקר?" תמה.
"לא, אתמול בלילה, כשאתה יצאת לבר מצווה של הבן של החברותא שלך, היא התקשרה אליי..."
"אה, מה היא אומרת?"
"בקיצור היא אמרה שהיא תגיע אלינו היום לראות את הנכדים, כאילו שיש לי כח לזה..."
"אה, אופס... מתי?"
"בצהריים, סתם מעצבן, כי לא שטפנו את הבית בשבוע האחרון, וגם הציורים של דודי על הקיר מלפני שלוש שבועות עדיין בוהקים..."
"צודקת, זה מלחיץ, לא חושב שהיא תבין..."
"מקווה שכן... אין לי ברירה, אני לא אספיק אפילו להתחיל..."
"לא, את כן חייבת להספיק כמה שיותר..."
צלצול פלאפון.
אימא של מוישה.
"אה חני, שומעת? אני בסוף לא אגיע..."
"אוי, איזה עצוב לשמוע, טוב, פעם אחרת..." סיימה חני את השיחה מחייכת לעצמה, ומיד צעקה למוישה "ישששש! אימא שלך לא מגיעה!!"
קול מריר נשמע מהפלאפון "אני ממש שמחה לשמוע... בפעם הבאה פשוט תלחצי יותר חזק על הכפתור של הניתוק, בסדר?"


Reactions: מחזירים אותם עכשיו, תשעים ותשע, אטיאס מירי ועוד 16 משתמשים19 //