סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

  • הוסף לסימניות
  • #61
וואווווווווווווו!!
אחד הפרקים הטובים שלך!
מתי החיוך שלי כמעט ברח מצידי פניי: :LOL:
"מה קורה, למה עוד לא הגעתם?" זו הייתה אימא שלה "היי, רק אל תגידי לי ששכחתם שאתם אצלנו בשבת!"
"די, אין שום סיכוי בעולם שנספיק!"

"אל תשרפי..."

"מה? מה אל תשרפי?"

"אופס... אמרתי אל תשרפי? חח התכוונתי אל תדאגי, אני פשוט בראש עם הבשר..."
דפיקות בדלת.

חני פתחה.

הוריה עמדו שם "שלום! מה קורה?" הכריזה האם בחגיגיות "היי, רק אל תגידי לי ששכחתם שאנחנו אצלכם בשבת!"

נראהלי כבר אמרתי אבל אני אומר שוב:p
השילוב של משפט דומה בסיטואציות שונות מקצועי מאוד
הקצב מעולה
ובכלל כל הרוח שבכל קטע בפני עצמו בפרק, כל כך מציאותית שזה פשוט- :sne:
מחכים כבר לפרק 7!
:coffee:
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
מדהים שמישו אנונימי מקשיב לי....
מרגש אפילו!!!

פרק טוב טוב טוב, בין הטובים פה ,[טוב נו כי זה רעיון שלי...]
סתם, באמת כתוב טוב שנון מפתיע, ממש צחקקתי בקול.

יאללה קבלת שבת ראשונה של הילד הראשון
ההורים המגזימים האלה שמדביקים את הציטוס על הכאפה עם ראנר ומדבקות אישיות
להורים שלא זוכרים כי 4 ילדים השבוע תורנים...


קניית בגדים לחגים... כזוג או כהורים לחמישה,
יציאה לחתונות או אירועים של חברים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
וואווווווווווווו!!
אחד הפרקים הטובים שלך!
מתי החיוך שלי כמעט ברח מצידי פניי: :LOL:
נראהלי כבר אמרתי אבל אני אומר שוב:p
השילוב של משפט דומה בסיטואציות שונות מקצועי מאוד
הקצב מעולה
ובכלל כל הרוח שבכל קטע בפני עצמו בפרק, כל כך מציאותית שזה פשוט- :sne:
מחכים כבר לפרק 7!
:coffee:
תודה רבה!!
מדהים שמישו אנונימי מקשיב לי....
מרגש אפילו!!!
תודה בהחלט על כל הרעיונות.
פרק טוב טוב טוב, בין הטובים פה ,[טוב נו כי זה רעיון שלי...]
סתם, באמת כתוב טוב שנון מפתיע, ממש צחקקתי בקול.
צחקקתי זה טוב או לא?
יאללה קבלת שבת ראשונה של הילד הראשון
ההורים המגזימים האלה שמדביקים את הציטוס על הכאפה עם ראנר ומדבקות אישיות
להורים שלא זוכרים כי 4 ילדים השבוע תורנים...
כרגע אני רוצה עדיין לשמור על הזוציו"'ת המיטבית, ללא ילדים.
אבל להמשך, אחלה רעיון!
וואו!
כ"כ מצחיק ושנון!!
אהבתי מאד!!!
תודה רבה!!
כרגיל- אין מילים!
תודה רבה!!
הצעות לפרקים הבאים:
ילד ראשון- כל מה שמסביב... והילד החמישי.
ערב פסח.
אואה, שופעים כאן רעיונות טובים!!
תודה עליהם!

תודה על התגובות!
הן הנותנות את המרץ להמשיך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
כרגע אני רוצה עדיין לשמור על הזוציו"'ת המיטבית, ללא ילדים.
אבל להמשך, אחלה רעיון!
אה נכון
לא אחזתי אפילו

טוב נחכה לפרקים הבאיםםםם שיעלו ויבואו מהרררר
וצחקקתי- זה טוב מאד, ממש שנון ומעלה חיוך, כל כך יפה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
פרק 7

ליל שבת:

"גוט שאבע'ס חני!" נכנס מוישי בחיוך.

"גוט שאבע'ס מוישי!" החזירה.

"מה קורה? מה עשית בינתיים?"

"מה עשיתי? קראתי ספר, אמרתי תהילים, עוד קצת ספר..."

"יפה. וואו, ערכת את השולחן מדהים!"

"תודה, השקעתי..."

"טוב, אז..." הוא נהיה נבוך במקצת 'למה זה עדיין ככה?' שאל את עצמו. והחל לשיר באיטיות "שלום עליכם..."

בסיום הוא עצר, חיוך נבוך נוסף, ו... "אשת חייל מי ימצא..."

מהלך הסעודה:

דקה קידוש.

ארבע דקות סלטים תוך סיפור של מוישי על מה היה בבית הכנסת עם השכן הג'ינג'י.

שלוש דקות שיר.

עשר דקות דגים תוך סיפור של חני על חברה בעבודה.

שלוש דקות שיר.

שבע דקות בשר מלווה בסיפורים קצרים...

שלוש דקות שירים.

שתי דקות מנה אחרונה.

שלוש דקות ברכת המזון.

"נצא לסיבוב?" שאלה חני "עוד לא תשע..."

"בטח" אמר מוישי תוך שהוא מקפץ מכסאו לעבר הדלת.

"תיזהר!" זעקה חני לעברו.

שנייה מאוחר מדי, הוא נתקע בכיסא וצנח על הרצפה.

הוא קם אט אט מחזיק ברגלו, מובך מהסיטואציה של הבעת החולשה מהכאב מול אשתו.



מוישה נכנס "גוט שא.. מה מה זה? תעזוב אותו! מי נתן לך את זה? אוי תיזהר! עכשיו תרים..."

חני מקצה הבית בצעקה "גוט ש... אוי! תסתכלי מה עשית! לכי תביאי טישויים..."

"מה הם עשו? איך כבר נראה פה ככה...?" שאל מוישי.

"מה הם עשו? שום דבר חריג. קפצו, שפכו, משכו..."

"ממ... אוי, אני רואה שלא הספקת לערוך שולחן..."

"כן, ונס שכך... הוא היה אמור להיות כבר הפוך..."

"טוב, את תערכי ואני..." אמר והחל לשיר בזריזות "שלום עליכם..."
בסיום הוא נעצר. "את יודעת שאת אשת חייל... נכון? קידוש!"

ומהלך הסעודה:

חמש דקות קידוש. ("'כי בנו..' נו נו נו אה אה אה איאהההה נננו! 'בחרת' איאהההה!")

עשר דקות סלטים תוך סיפור של דודי בן השמונה על זה שילד בית כנסת הוא ג'ינג'י.

עשרים דקות שיר. ("דודי תשיר! מה לא יודע? אתה יודע! תפתח עמוד 57, לא את זה, זה ברכון...")

עשר דקות דגים תוך סיפור של חיימק'ה על כך שילד אחר בבית כנסת הוא כושי. ("נו! מה זה כושי?! מה זה, מי חינך אותך?")

חצי דקה שיר סולו של אבא במהירות X2.

חצי שעה עוף מלווה בסיפורים שהיו אמורים להיות קצרים...

שתי דקות רעש. (שהיה אמור להיות שיר מהילדים יחד...)

עשר דקות מנה אחרונה. ("אתה לא מקבל עוד אחד! בלי למה, כי ככה אמרתי!")

שש דקות ברכת המזון במנגינת תלמודי התורה.

"נכניס אותם למיטות?" שאלה חני "כבר אחרי שתים עשרה..."

אין תשובה. מוישה ישב במקומו מוטה הצידה, ראשו שמוט על השולחן.

"היי, תיזהר!" קראה לעברו חני.

שנייה מאוחר מדי, הוא צנח מהכיסא על הרצפה, מושך את קערת העוף איתו.

מוישה קם אט אט, מובך מהסיטואציה של קימה מול כל משפחתו כששיירי עוף מעטרים את ראשו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
בסיום הוא נעצר. "את יודעת שאת אשת חייל... נכון? קידוש!"
נשנקתי...
פיזית...


טוב כבר אני אומרת על כל אחד קטע טוב קטע טוב, לא באלי להיות מידי חזרתית...
אבל כמו שהוא שר לה פעם ... בזמן שהם עוד היו זו"צ -
ואת עלית על כולנה......
הקטע הזה עלה על כולם...
צחקתי בלי הפסקה , אחלה זוג שבעולם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
נשנקתי...
פיזית...
טוב כבר אני אומרת על כל אחד קטע טוב קטע טוב, לא באלי להיות מידי חזרתית...
אבל כמו שהוא שר לה פעם ... בזמן שהם עוד היו זו"צ -
ואת עלית על כולנה......
הקטע הזה עלה על כולם...
אואה, שמח לשמוע!
צחקתי בלי הפסקה , אחלה זוג שבעולם...
תודה רבה!!


האמת היא שפחדתי להעלות את הפרק הזה אחרי הפרק הקודם, כי אז כולם יחשבו שהוא המשך ישיר ולא יבינו לאן נעלמו ההורים.
אם אף אחד לא העיר, סימן שזה לא בלבל, נכון? או שסתם מתעצלים לבקר... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
פרק 7

ליל שבת:

"גוט שאבע'ס חני!" נכנס מוישי בחיוך.

"גוט שאבע'ס מוישי!" החזירה.

"מה קורה? מה עשית בינתיים?"

"מה עשיתי? קראתי ספר, אמרתי תהילים, עוד קצת ספר..."

"יפה. וואו, ערכת את השולחן מדהים!"

"תודה, השקעתי..."

"טוב, אז..." הוא נהיה נבוך במקצת 'למה זה עדיין ככה?' שאל את עצמו. והחל לשיר באיטיות "שלום עליכם..."

בסיום הוא עצר, חיוך נבוך נוסף, ו... "אשת חייל מי ימצא..."

מהלך הסעודה:

דקה קידוש.

ארבע דקות סלטים תוך סיפור של מוישי על מה היה בבית הכנסת עם השכן הג'ינג'י.

שלוש דקות שיר.

עשר דקות דגים תוך סיפור של חני על חברה בעבודה.

שלוש דקות שיר.

שבע דקות בשר מלווה בסיפורים קצרים...

שלוש דקות שירים.

שתי דקות מנה אחרונה.

שלוש דקות ברכת המזון.

"נצא לסיבוב?" שאלה חני "עוד לא תשע..."

"בטח" אמר מוישי תוך שהוא מקפץ מכסאו לעבר הדלת.

"תיזהר!" זעקה חני לעברו.

שנייה מאוחר מדי, הוא נתקע בכיסא וצנח על הרצפה.

הוא קם אט אט מחזיק ברגלו, מובך מהסיטואציה של הבעת החולשה מהכאב מול אשתו.



מוישה נכנס "גוט שא.. מה מה זה? תעזוב אותו! מי נתן לך את זה? אוי תיזהר! עכשיו תרים..."

חני מקצה הבית בצעקה "גוט ש... אוי! תסתכלי מה עשית! לכי תביאי טישויים..."

"מה הם עשו? איך כבר נראה פה ככה...?" שאל מוישי.

"מה הם עשו? שום דבר חריג. קפצו, שפכו, משכו..."

"ממ... אוי, אני רואה שלא הספקת לערוך שולחן..."

"כן, ונס שכך... הוא היה אמור להיות כבר הפוך..."

"טוב, את תערכי ואני..." אמר והחל לשיר בזריזות "שלום עליכם..."
בסיום הוא נעצר. "את יודעת שאת אשת חייל... נכון? קידוש!"

ומהלך הסעודה:

חמש דקות קידוש. ("'כי בנו..' נו נו נו אה אה אה איאהההה נננו! 'בחרת' איאהההה!")

עשר דקות סלטים תוך סיפור של דודי בן השמונה על זה שילד בית כנסת הוא ג'ינג'י.

עשרים דקות שיר. ("דודי תשיר! מה לא יודע? אתה יודע! תפתח עמוד 57, לא את זה, זה ברכון...")

עשר דקות דגים תוך סיפור של חיימק'ה על כך שילד אחר בבית כנסת הוא כושי. ("נו! מה זה כושי?! מה זה, מי חינך אותך?")

חצי דקה שיר סולו של אבא במהירות X2.

חצי שעה עוף מלווה בסיפורים שהיו אמורים להיות קצרים...

שתי דקות רעש. (שהיה אמור להיות שיר מהילדים יחד...)

עשר דקות מנה אחרונה. ("אתה לא מקבל עוד אחד! בלי למה, כי ככה אמרתי!")

שש דקות ברכת המזון במנגינת תלמודי התורה.

"נכניס אותם למיטות?" שאלה חני "כבר אחרי שתים עשרה..."

אין תשובה. מוישה ישב במקומו מוטה הצידה, ראשו שמוט על השולחן.

"היי, תיזהר!" קראה לעברו חני.

שנייה מאוחר מדי, הוא צנח מהכיסא על הרצפה, מושך את קערת העוף איתו.

מוישה קם אט אט, מובך מהסיטואציה של קימה מול כל משפחתו כששיירי עוף מעטרים את ראשו.
:ROFLMAO: :ROFLMAO:
אמאלה לבכות אם זה לא היה מצחיקק
פרק נדירר
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
האמת היא שפחדתי להעלות את הפרק הזה אחרי הפרק הקודם, כי אז כולם יחשבו שהוא המשך ישיר ולא יבינו לאן נעלמו ההורים.
אם אף אחד לא העיר, סימן שזה לא בלבל, נכון? או שסתם מתעצלים לבקר... ;)
זה לא בלבל
וגם אם אתם ממש מבקשים, אין ביקורת:geek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
:ROFLMAO: :ROFLMAO:
אמאלה לבכות אם זה לא היה מצחיקק
פרק נדירר
תודה רבה!!
שמח לשמוע! (לקרוא...)
וגם אם אתם ממש מבקשים, אין ביקורת:geek:
אני לא מבקש חלילה שתהיה ביקורת,
אני ממש מבקש שאם ישנה כזו, תכתבו אותה!

תודה רבה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
האמת היא שפחדתי להעלות את הפרק הזה אחרי הפרק הקודם, כי אז כולם יחשבו שהוא המשך ישיר ולא יבינו לאן נעלמו ההורים.
אם אף אחד לא העיר, סימן שזה לא בלבל, נכון? או שסתם מתעצלים לבקר... ;)
זה שבת כי תצא ההורים באו...
אנחנו עכשיו בכי תבוא...
לא נראלי שאם ההורים היו בשטח היא הייתה עונה ככה---
"מה עשיתי? קראתי ספר, אמרתי תהילים, עוד קצת ספר..."

אנחנו די טובים בחיבור וחיסור ...נראלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
  • הוסף לסימניות
  • #76
זה שבת כי תצא ההורים באו...
אנחנו עכשיו בכי תבוא...
לא נראלי שאם ההורים היו בשטח היא הייתה עונה ככה---
כמובן. אבל פחדתי שיגלו את זה באמצע הטור וזה יעצבן...
אנחנו די טובים בחיבור וחיסור ...נראלי.
סומך. ;)
בעז"ה בלי נדר☝🏻
ממש מקווה שלא נצטרך לעשות את זה.
תודה לכם על הפרקים🙏🏻
בכיף!

מיד מעלה פרק, כך שהמקדימים בהכנות השבת יהיו הראשונים לקרוא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
פרק 8

"וואו, אתה לא ראית עדיין את מה שקניתי בנעלי נקטרינה, יואו, סוף הדרך!" אמרה חני בהתרגשות.

"מאמין לגמרי! ושוב מתנצל שלא באתי איתך, את יודעת לא רציתי לבטל חברותא..."

"הכל טוב, כמובן שהתורה יותר חשובה!"

"נו, אני חייב לראות!"

"וואו, איזה כיף שזה מעניין אותך!"

"ברוררר, נוווו, תראי כבר!"

"בסדר בסדר, שלוש שתיים אחת ו..."

"ווווווווווווואאאוווווווווווו מדהימות מדהימות!"

"באמת? אתה באמת חושב ככה?"

"ודאי! הן פשוט מהממות!"

"אני רואה שאתה לא שלם עם מה שאתה אומר..."

"אחח איך שאת רואה עליי הכל..."

"נו, מה מפריע לך?"

"עד כמה מקובל הוורוד פוקסיה הזה..."

"לא לא, אני לא מאמינה! פוקסיה? זה וורוד פודרה!"


"אה, לא הראיתי לך את מה שקניתי בנעלי אפרשזיף..." נזכרה חני.

"קנית באפרשזיף? כמה עלו? הייתי איתך בקנייה?"

"לא היית, הלכתי כשהיית בכולל, שמתי את הילדים אצל השכנים והלכתי לקנות..."

"אה, אוקיי, נו תראי".

"אוף, איזה מעצבן שזה לא באמת מעניין אותך..."

"למה לא מעניין, מעניין. את רואה שבקשתי לראות".

"אוקיי, הנה, איך?"

"אין מה להגיד, יפות ממש!"

"איזה כיף שאתה חושב ככה!"

"בשמחה"

"רואים עליך שאתה שלם בקנייה שלהן... ברוך ד' ".

"את רואה עליי הכל, אה?"

"אתה יודע מה אני חוששת? מה אימא שלך תגיד עליהן..."


"אימא שלי? מתי היא אמורה לראות אותך עם הכפכפים?"

"לא לא, אני לא מאמינה! כפכפים? הנעליים שלי לחג!"
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
יש לכם דירת נופש להשכרה?
מחפשים דירת נופש לבין הזמנים לשכור או להחלפה?

חדש חדש!
התחדשנו במתחם
בינהזמנים חגיגי, לוח מודעות מחודש ועדכני, והמון תוכן ומידע לקראת בינהזמנים הקרוב!

התחדשנו, ואתם מרוויחים!
מהיום (קיץ תשפ"ה), ניתן לפרסם בלוח המודעות בקטגורית נופש - בחינם!
כולל פרטי התקשרות גלויים לכולם! (עד היום עלה כסף).

על פי כללי הפורום, כל פרסום על צימרים ודירות נופש, כולל חיפוש נופש והחלפת דירות - מתאפשר בלוח המודעות המחודש, בלבד. ובחינם. אך לבקשת המשתמשים, אנו מאפשרים אשכול אחד המיועד לחיפוש צימרים ומתחמי נופש, ושיח חופשי לשאלות והמלצות אישיות. שימו לב, מעתה, כל אשכול חיפוש נופש יאוחד לאשכול זה. ועדיין ההמלצה שלנו היא לפרסם בלוח המודעות, שמקודם בתפוצה רחבה ביותר.





שימו לב!​

פרסום דירות נופש, חיפוש / השכרה / החלפה
מתאפשר בלוח המודעות בלבד!


חסכו מאתנו את העבודה למחוק לכם לחינם,
ולכם את ההשקעה לנסח מודעה במקום שאינו מתאים.





כללי לוח המודעות - נופש:​

  • כולם יכולים לפרסם מודעות בלוח המודעות בחינם! למשך חודש ראשון.
  • לרגל ההתחדשות, מבצע לתקופה הקרובה - גם במודעה החינמית, כולם יכולים ליצור קשר עם המפרסמים. לא רק מנויי פרימיום.
  • רוצים לפרסם מודעה מודגשת? להציג גלריית תמונות מהצימר שלכם? בתשלום סמלי תוכלו להציג במודעה גלריית תמונות מהצימר שלכם, להדגיש את המודעה שלכם, לקבל הקפצה אוטומטית כל 6 שעות ועוד.
  • מתעניינים בחבילת פרסום ממוקד של באנרים ותוכן מקודם במתחם בינהזמנים? פנו עוד היום למחלקת שיווק לקבלת הצעת מחיר שווה במיוחד!




קישורים מהירים למתחמי נופש ובינהזמנים:​

1748298382903.png




קיץ תשפ"ה - עודכן בתאריך 25/5/2025

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה