פרק 8
"וואו, אתה לא ראית עדיין את מה שקניתי בנעלי נקטרינה, יואו, סוף הדרך!" אמרה חני בהתרגשות.
"מאמין לגמרי! ושוב מתנצל שלא באתי איתך, את יודעת לא רציתי לבטל חברותא..."
"הכל טוב, כמובן שהתורה יותר חשובה!"
"נו, אני חייב לראות!"
"וואו, איזה כיף שזה מעניין אותך!"
"ברוררר, נוווו, תראי כבר!"
"בסדר בסדר, שלוש שתיים אחת ו..."
"ווווווווווווואאאוווווווווווו מדהימות מדהימות!"
"באמת? אתה באמת חושב ככה?"
"ודאי! הן פשוט מהממות!"
"אני רואה שאתה לא שלם עם מה שאתה אומר..."
"אחח איך שאת רואה עליי הכל..."
"נו, מה מפריע לך?"
"עד כמה מקובל הוורוד פוקסיה הזה..."
"לא לא, אני לא מאמינה! פוקסיה? זה וורוד פודרה!"
"אה, לא הראיתי לך את מה שקניתי בנעלי אפרשזיף..." נזכרה חני.
"קנית באפרשזיף? כמה עלו? הייתי איתך בקנייה?"
"לא היית, הלכתי כשהיית בכולל, שמתי את הילדים אצל השכנים והלכתי לקנות..."
"אה, אוקיי, נו תראי".
"אוף, איזה מעצבן שזה לא באמת מעניין אותך..."
"למה לא מעניין, מעניין. את רואה שבקשתי לראות".
"אוקיי, הנה, איך?"
"אין מה להגיד, יפות ממש!"
"איזה כיף שאתה חושב ככה!"
"בשמחה"
"רואים עליך שאתה שלם בקנייה שלהן... ברוך ד' ".
"את רואה עליי הכל, אה?"
"אתה יודע מה אני חוששת? מה אימא שלך תגיד עליהן..."
"אימא שלי? מתי היא אמורה לראות אותך עם הכפכפים?"
"לא לא, אני לא מאמינה! כפכפים? הנעליים שלי לחג!"
הנושאים החמים
Reactions: רוצה בחיי, חיהל'ה אומן, רפאל כ ועוד 13 משתמשים16 //