פרק 6
יום שישי:
10:00 בבוקר:
"מוישי, אנחנו חייבים לארגן את הבית לשבת, וזריז!" אמרה חני בארוחת הבוקר.
"ברוגע, שבת עוד שעות!" ענה מוישי, מנסה ליצור ביס משולב כל מרכיבי הארוחה.
"אני לא רוצה שנגיע לשבת בלחץ..." מראה פיו הנפער למול הביס המשולב הגעיל אותה מעט.
"חלקנדךידהחנהדנ" ניסה לאשר את דבריה בפה מלא.
12:00 לפני הצהריים:
"שנתחיל לנקות?" שאלה חני.
"שנייה, אני מסיים לקרוא כאן את ההוראות..." ענה, מחזיק בידו את המשחק שרכשו לשעות הפנאי.
"אני מפחדת שלא נספיק..."
"אל תדלגי..."
"מה אל תדלגי? למה שאני אדלג ועל מה?"
"אה, אופס... אמרתי תדלגי? חח זה בגלל שאני בהוראות, התכוונתי אל תדאגי".
15:00 בצהריים:
"שנתחיל לנקות? אני כבר בישלתי אוכל לכל השבת..." דאגה כבר בצבצה בקולה.
"איזו זריזה. אני קם..." ענה, מתרומם מהספה בעצלתיים.
"להכין לך קפה?"
"אני אשמח!"
16:00:
"מתחילים!" הכריזה חני "אני שוטפת, ואתה שוטף את הכלי מארוחת צהריים".
16:12:
"מקלחות!"
16:40:
חני הביטה בשעון בדאגה "אני לא מאמינה, סיימנו? למען ד', מה נעשה עכשיו עד שבת?"
הטלפון צלצל:
חני ענתה.
"מה קורה, למה עוד לא הגעתם?" זו הייתה אימא שלה "היי, רק אל תגידי לי ששכחתם שאתם אצלנו בשבת!"
8:30 בבוקר:
"זהו, כל הילדים במוסדות, מוישה, אנחנו צריכים לארגן שבת בזריז!" אמרה חני תוך אכילה בעמידה של צלחת קורנפלקס, ליד ערימת הגיהוץ.
"איזה לחץ! שבת עוד עשר שעות!" ענה מוישי, מנסה לדחוף חופן בייגלה נוסף לפיו, להעלים את רעבונו.
"לא משנה מה אנחנו עושים, תמיד נגיע לשבת בלחץ" אמרה חני, שוות נפש מול מראה פיו דחוס הבייגלה, מורגלת.
"מחנקכרילנ" ניסה לאשר את דבריה בפה מלא עד גדות.
11:45 לפני הצהריים:
"אנחנו לא מספיקים לנקות כלום!" התלוננה חני "לך תיקח את הילדים מהמוסדות..."
"שנייה, אני מסיים לתלות את המכונה השלישית, ולהכניס את הבשר לטשולנט!" נשמע קולו במעומעם ממאחורי ערימת כביסה שעמדה על ידיו.
"די, אין שום סיכוי בעולם שנספיק!"
"אל תשרפי..."
"מה? מה אל תשרפי?"
"אופס... אמרתי אל תשרפי? חח התכוונתי אל תדאגי, אני פשוט בראש עם הבשר..."
17:00 אחר הצהריים:
"אתה מכניס את רובי למקלחת או שאני? יואו, מה נעשה עם השטיפה של הסלון?"
"דקה. יש מצב לקפה קצר?" שאל, מחזיק בלוליינות בשני ידיו את שלושת הקטנים.
"סורי, אין מצב! עוד שנייה שבת!"
"אוקיי, אני מקלח את שלושתם יחד, את על השאר".
17:30:
"זהו, אין זמן אנחנו כבר חייבים להתארגן בעצמנו!"
17:55:
"אתה תתקלח אחר כך, אני חייבת להדליק נרות אוטוטו!"
18:05:
חני הביטה בשעון בדאגה "אני לא מאמינה, לא הספקנו כלום! למען ד', מה נעשה עכשיו? שבת!"
דפיקות בדלת.
חני פתחה.
הוריה עמדו שם "שלום! מה קורה?" הכריזה האם בחגיגיות "היי, רק אל תגידי לי ששכחתם שאנחנו אצלכם בשבת!"
הנושאים החמים
כי גם לה מגיע פינוק מושלם על כל ההעזרה הלב הגדול! 
Reactions: יוצאת לחקור, NOA#, נמש =) ועוד 3 משתמשים6 //