סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

[ח.ד. וחלק]

חח. מעולה!

'אפילו המחיר נספג!'

אהבתי!

 

[שוקולד עילית]

"היי, מה זה? מה שמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, הסקוצ'ים שרצית לכלים..."

חזק ביותר!!

יש כמה משפטים/ מילים שכדי להוריד שיהיה יותר זרימה כמו זה-

מכל ארבעים המוצרים שאנחנו היינו צריכים חזרת עם בקבוקון קולה לפינוק

לא נדרש גם האנחנו וגם ההינו, מעט מסרבל

 

[שועל ספרות.]

אהממממ
לפני שהתחתנתי יצא לי לקרוא כל מיני סיבים תזונתיים ופרטים מוזרים של כל מיני דברים (אתה יודע מתי טרה הוקמה ואיפה? זה מאוד עזר לי לאינטליגנציה האישית שלי)
זה הצרה של האלו שמשעמם אותם רק לאכול, בלי לעשות משהו נוסף...

גם נכון. אבל לא מוזכר שהוא באמצע לאכול, יען הוא עשה זאת אף שלא בשעת אכילה, וזה החידוש...

חח. מעולה!

אהבתי!

תודה רבה!!

חזק ביותר!!

תודה רבה!!

יש כמה משפטים/ מילים שכדי להוריד שיהיה יותר זרימה כמו זה-

לא נדרש גם האנחנו וגם ההינו, מעט מסרבל

נכון מאוד! *
תודה רבה!!

* מה לעשות? מרוב עצבים יצא לה משפט מסורבל...

 

[joelly]

פרק 2

"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות" אמרה חני, תוך שהיא מיישרת את קצוותיה של חולצתו, לאחר סיום גיהוצה במשך רבע שעה.

"מה קרה, מה חסר?" הוא היה באמצע עיון בדברים הנשגבים הכתובים על גבה של קופסת הקורנפלקס.

"נגמרה העגבנייה, ולדעתי הארטיקים שוקולד על הסף..." הדרמה נשמעה בקולה.

"את לא רצינית, מיד לסופר!"

ובקנייה:

"מה אתה אומר, נביא גבינה מאתיים חמישים גרם?"

"נראה לי מוגזם לגמרי! מתי נגמור את זה? אין את החמישים גרם כמו בישיבות? הבאת שתי חמישיות ארטיקים?"

"כמובן שלא, בוא נביא יחד!"

"אוי ויי!"

"מה קרה?"

"תסתכלי, התלכלכתי כאן בקצה של השרוול בלבן ששפוך כאן..."

"אוי ואבוי! לפחות לא רואים כי זה בצבע לבן!"

"אויש! פדיחות!!"

"היי, מה זה מה ששמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, השוקלדים היקרים האלו שאת אוהבת..."


"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות!" אמרה חני, תוך שהיא מניחה על הקולב את החולצה הרביעית בתקווה שגם קמטיה התיישרו איכשהו מאליהם.

"מה קרה, מה חסר? ולמה צריך את שתינו?" אמר מוישה באמצע לסקור דף פרסומת של מכירת טיטולים ביתית במכירים מפתיעים. ('אפילו המחיר נספג!' אחלה קופירייטר יש להם...)

"נגמרו האבקות כביסה כך שאני צריכה אותך בסחיבות, ואני חייבת לראות את הדברים בחנות כדי לדעת מה חסר, פעם אחרונה מכל ארבעים המוצרים שאנחנו היינו צריכים חזרת עם בקבוקון קולה לפינוק, קופסת חומוס וצנצנת קפה שנגמרו לך, וממילא הדברים היחידים שזכרת שהיה חסר..." הכעס נשמע בקולה.

"אויש, נו, נלך יחד עם כל הילדים על הראש?!"

ובקנייה:

"מה אתה אומר, יספיקו לנו 2 זוגות של גבינה 850 גרם?"

"ליום וחצי! למה אין חבילות חמש קילו, כמו לעסקים? הבאת את האבקת כביסה?"

"לך תביא לבד, אני לא יכולה לסחוב".

"אוקיי. אויש, נו.. פיין, לא נורא..."

"מה קרה?"

"לא משהו רציני, רובי שפך על כל החליפה שלי את הלבן שנתתי לו..."

"זה נראה כאילו החליפה שלך לבנה עם כתמים שחורים, אתה נראה כמו פרה..."

"לה... לא נורא".

"היי, מה זה? מה שמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, הסקוצ'ים שרצית לכלים..."

זוצים זוצים, אבל הם מדברים כמו ילדים בני שש. ההתלהבות מוגזמת.
לי הרגיש הקצנה מידי פרועה, אפילו שזו סאטירה.

הפאנץ חמוד ועצוב

 

[שועל ספרות.]

זוצים זוצים, אבל הם מדברים כמו ילדים בני שש. ההתלהבות מוגזמת.

לה... למה כמו בני שש?

לי הרגיש הקצנה מידי פרועה, אפילו שזו סאטירה.

חד משמעית הקצנה פרועה, אבל ממש לא לתינוקיות...

השורה של הנלך ביחד? מסיפור שקרה, ואני חושב שזה דבר מדהים!

הפאנץ חמוד ועצוב

תודה רבה!!

הבהרה חשובה לכל הסדרה:
שתי התקופות הן מדהימות!
הזוציו"'ת עם כל הבוסריות, הלמידה את החיים, הנאיביות, היא חייבת להיות כך, והיא כיפית ומושלמת דווקא בגלל שהיא כך! ובינינו, כולנו מתגעגעים לתקופה הזו!
והוותיקות, עם כל הילדים, הבלאגן והכל, תכל'ס, זה האושר והייחול של כולנו!


עוד שאלה קטנה לקוראים: אשמח לשמוע את דעתכם האם זה לעניין להעלות סדרה הומוריסטית זו בתקופה בה כולנו מצווים להתעסק במצוות התשובה, קבלות לשנה הבאה וכו' או שעדיף לדחות להמשך?

אולי נעשה את זה כסקר:

- לא לעניין, נמתין בסבלנות.
- מה הקשר? לעניין לגמרי!

 

[אולטרא סגול]

עכשיו קראתי הכל...
התקשרתי להקריא לזוצ"ית טריה...

שנון יפה ומלא הומור...
תעלה גם על שעות הערב- השכבה
שבתות
ממש יפה ומצחיק אתה כותב את זה,
נהניתי!!!!

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

@שועל ספרות. כהרגלך, מבריק ומעניין.
מחכה כבר לקנות את הספר, אם ייצא.
ממש נהניתי. מכל מילה, תיאור חי, בועט וסאטירי.

מחכה לפרקים הבאים.

 

[שועל ספרות.]

פרק 3

"מה קורה מוישי, איך היה בכולל?"

"בסדר גמור! הראש כולל החמיא לי על סברא, שחבל לך על הזמן..."

"הוא צודק! אתה גאון!"

"חח לא צריך להגזים..."

"אני ישבתי כאן משועממת כל הצהריים, דברתי עם אימא שלי פעמיים..."

"מה היא מספרת?"

"ש... וואו..."

"מה וואו?" שאל, תוך שהוא מנקה מעט אבק שהצטבר על השידה במגבון לח.

"תסתכל, הצטברה המון כביסה!"

"אואה, שישה זוגות גרביים ומכנסיים?!" עיניו התעגלו בהפתעה.

"אאה, סורי, לא תפקדתי מספיק... הגיע הזמן להפעיל את המכונה החדשה שקנינו!"

"לגמרי. ואת ממש לא אמורה לחוצה על דברים כאלו, את לא מלאך..."

"אוקיי, הפעלתי את המכונה".

"מצוין, תודה!"

"אוישש!"

"מה קרה?"

"המכונה נתקעה, כתוב תקלה HTT - משקל כביסה נמוך מדי!"


"אחח מוישה, אני סחוטה, קנית שמן בחזור כמו שבקשתי?"

"אויש שכחתי, הראש כולל צעק עליי על השתיית קפה שלי, טען שאני מגזים..."

"הוא צודק! אתה מכור!"

"נו, די! לא צריך להגזים..."

"אני לא נשמתי כאן רגע, הילדים רקדו לי על הראש, אבל לא מתלוננת, ילדים זה שמחה. אה, דברתי עם אימא שלי..."

"מה קרה?"

"לא משהו מ... חכה שנייה".

"מה?" שאל, תוך שהוא מנסה לגרד שכבת קטשופ שהתקשה מהרצפה.

"כלום, אין לי כח לחכות שתצטבר עוד כביסה, אני מכניסה כבר עכשיו..."

"אה, אולי עדיף שהיית עושה את זה לפני..." עיניו נעצמו מעייפות.

"צודק, אבל זהו, הפעלתי".

"תגידי, מה קורה עם..."

"אופס..."

"מה קרה?"

"שום דבר, לא רציני, שוב עפה הדלת של המכונה מהעומס..."

 

[הווה פשוט]

יפה מאד.
נראה שאתה הכותב הכי אהוב בקהילה. בהצלחה רבה עם הספר...
הייתי מציע את השם (הדו משמעי) - "עלילות בזוגות"

 

[שועל ספרות.]

עכשיו קראתי הכל...
התקשרתי להקריא לזוצ"ית טריה...
שנון יפה ומלא הומור...
תעלה גם על שעות הערב- השכבה
שבתות
ממש יפה ומצחיק אתה כותב את זה,
נהניתי!!!!

תודה רבה!!
אני מנסה בהחלט לחשוב על כל הכיוונים.

@שועל ספרות. כהרגלך, מבריק ומעניין.
מחכה כבר לקנות את הספר, אם ייצא.
ממש נהניתי. מכל מילה, תיאור חי, בועט וסאטירי.
מחכה לפרקים הבאים.

תודה רבה!!

יפה מאד.
נראה שאתה הכותב הכי אהוב בקהילה.

עגבנייה הכי אדומה נראית ירוקה עכשיו מול פניי...
אואה, איזה מחמאות.

בהצלחה רבה עם הספר...

והמברך יתברך בכפל כפליים!

הייתי מציע את השם (הדו משמעי) - "עלילות בזוגות"

וואו, אחלה שם! (חד משמעית!)

 

[רצתה]

זוצים זוצים, אבל הם מדברים כמו ילדים בני שש. ההתלהבות מוגזמת.
לי הרגיש הקצנה מידי פרועה, אפילו שזו סאטירה.

אהמממ לא נעים
אני מכירה כמה זוצים כאלה
אז אולי זה לא כולם אבל יש כאלו...
וזה באמת קצת הרבה עצוב

 

[שועל ספרות.]

אהמממ לא נעים
אני מכירה כמה זוצים כאלה
אז אולי זה לא כולם אבל יש כאלו...
וזה באמת קצת הרבה עצוב

למה עצוב?
יש הרבה שככה חיים בהתחלה וטוב להם.
לא יודע מה איתכם, אני ממש לא רואה בזה חיסרון!

 

[שועל ספרות.]

פרק 4

"אואה, איזה ריחות, מריחים כבר מלמטה!" נכנס מוישי בסערה, מעיף בטעות כיסא בקול רעש גדול.

"תודה, רציתי שיהיה לך משהו טעים!" התרגשות נכחה בקולה של חני.

"תודהה, איזה כיף! אני כבר לא יכול לחכות".

"אף פעם לא התלהבת ככה, מה עד עכשיו לא הכנתי לך דברים טעימים?" נעלבה.

"כן, ז'תומרת לא, כאילו, הכנת דברים יותר...לא, אותו דבר טעימים..."

"בכיף". הגמגום לא עשה לה מי יודע מה טוב.

"עבדת קשה?"

"בטח, חיפשתי מתכון משהו משהו..."

"אני כבר סקרן יותר מדודה נחמה שמתקשרת כל יום לשאול אם פיתחנו כבר את התמונות 'המהממות' שהיא צילמה בחתונה..."

"צלעות בקר מטוגנות בפטריות שמפיניון וסילאן על מצע עלי חסה, ותפוחי אדמה מקורמלים בדבש".

ואחרי הארוחה:

"וואו, מדהים! אחת הארוחות הכי טעימות שהכנת אי פעם!"

"תודה, באמת עבדתי קשה".


"מה הכנת היום?" אמר מוישה כשנכנס מדדה לבית.

"אתה ממש רעב, אה?" יובש נכח בקולה של חני.

"אפשר לומר... נו, מה זה? מריח טוב".

"אף פעם לא היית כל כך להוט, מה, אף פעם לא הכנתי לך דברים טעימים?" נעלבה.

"הכנת, אבל את יודעת לאחרונה עם כל העיסוקים לא לך מספיק זמן להכין..."

"אאה..." מהירות השליפה של התשובה הנכונה, עשתה לה טוב.

"הספקת לנוח עם כל הבישולים?"

"פה ושם... לא מי יודע מה..."

"נו, מה יש לאכול, אני כבר מסוקרן כמו דודה נחמה שמתקשרת כל יום לברר אם כבר פיתחנו את התמונות מהברית של רובי..."

"עוף בפפריקה וקוסקוס..."

ואחרי הארוחה:

"וואו, הארוחה הכי טעימה בשנה האחרונה!"

"אואה, איזה כיף לשמוע... עכשיו תתקשר להגיד את זה לאימא שלך ששלחה את הארוחה הזו..."

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

"אואה, איזה כיף לשמוע... עכשיו תתקשר להגיד את זה לאימא שלך ששלחה את הארוחה הזו..."

פה הרגת אותי

 

[תסריטאית]

וואו!
סדרה מתוקה, אי אפשר שלא להזדהות.

כמה דברים-
א.

"הכנת, אבל את יודעת לאחרונה עם כל העיסוקים לא לך מספיק זמן להכין..."

חסר היה- לא היה לך מספיק זמן.

ב. גם לי זה מרגיש טיפה מידי מוקצן, אבל זה יכול להיות אינדיבידואלי.

ג. בכוונה יש כמעט רק דיאלוג?
כי יש הרבה מקומות שהוא קצת מיותר ומכביד ובמקום זה עדיף פשוט לתאר.
לדוגמא כאן:

"אוקיי, הפעלתי את המכונה".

"מצוין, תודה!"

"אוישש!"

"מה קרה?"

"המכונה נתקעה, כתוב תקלה HTT - משקל כביסה נמוך מדי!"

הרבה מלל לא משמעותי,
אפשר לכתוב משהו כמו- היא הפעילה את המכונה... וכן הלאה.

מחכים להמשך!

 

[שועל ספרות.]

פה הרגת אותי

תודה רבה!!

וואו!
סדרה מתוקה, אי אפשר שלא להזדהות.

תודה רבה!!

כמה דברים-
א.
חסר היה- לא היה לך מספיק זמן.

כמובן.

ב. גם לי זה מרגיש טיפה מידי מוקצן, אבל זה יכול להיות אינדיבידואלי.

ודאי שיש הקצנה ברורה לשני הצדדים...

ג. בכוונה יש כמעט רק דיאלוג?

עניין של הרגל אצלי. אני אוהב יותר דיאלוגים.

כי יש הרבה מקומות שהוא קצת מיותר ומכביד ובמקום זה עדיף פשוט לתאר.
לדוגמא כאן:
הרבה מלל לא משמעותי,
אפשר לכתוב משהו כמו- היא הפעילה את המכונה... וכן הלאה.

מסכים. הייתי צריך לכתוב תיאור.

תודה רבה על הביקורת!!

מחכים להמשך!

גם אני...

 

[אייסקפה הפוך]

וואווו @שועל ספרות.
כיף כל כך לקרוא!!
שנון, מצחיק וקורעעע
בכלל אהבתי מאוד את השילוב של אז ועכשיו
והשימוש במשפטים בצורה דו משמעית (אם הבהרתי נכון את הרגשותיי)
איפה פרק חמישי??
מחכים לו ממש

 

[כותב השורות]

גישמעאק
הרעיון הכולל גאוני
והפאנצ'ים שמתפצפצים כל הדרך לא פחות

 

[שועל ספרות.]

גישמעאק
הרעיון הכולל גאוני
והפאנצ'ים שמתפצפצים כל הדרך לא פחות

כיף לראות אותך כאן!
תודה רבה על המחמאות!!

וואווו @שועל ספרות.
כיף כל כך לקרוא!!
שנון, מצחיק וקורעעע
בכלל אהבתי מאוד את השילוב של אז ועכשיו
והשימוש במשפטים בצורה דו משמעית (אם הבהרתי נכון את הרגשותיי)

תודה רבה!!

איפה פרק חמישי??
מחכים לו ממש

מתבשל אי שם בתאי מוחי, מקווה שיצא טעים לקריאה...

 

[שועל ספרות.]

פרק 5

'וואו, מעניין איזו הפתעה היא הכינה לי...' הרהר מוישי. יום הולדת ראשון בתור נשוי אינו עניין של מה בכך.

'אולי היא התקשרה לחברים שלי מהישיבה, והם כולם מחכים לי עכשיו בבית?' עלה החשש במוחו 'רק זה חסר לי...'

'מה עוד יכול להיות? אה, אופס... שלא תביא את המשפחה שלה, גם ככה אבא שלה בודק אותי, הגרביים שלי על הרצפה בחדר!'

'לה... אני סתם חושש, כנראה שהיא פשוט מילאה את כל הבית בבלונים והכינה ארוחה מפנקת...'

'היי, האור בבית נראה כבוי! אויש, עכשיו היא תעשה לי את הקטע שהיא תדליק את האור ואני אראה שהיא הכינה מסיבה, ואהיה אמור להיראות מופתע? אבל אני כבר יודע!'

'אוחח... באסה! חבל שהסתכלתי!'

'אנסה להיראות מופתע, שונא להיות שחקן...'

'טוב, שלוש-שתיים-אחת...'

הוא נכנס הביתה.

שקט מופתי.

הבית נותר חשוך.

"אופס...שכחתי לגמרי... סיכמנו מזמן שנחגוג מחר. היה לה היום קורס חובה מהצהריים עד אחת עשרה בלילה!" מלמל לעצמו מאוכזב.


'וואו, מעניין אם אני אוכל להשיג את ההנחה בארנונה למרות שההכנסה שלנו גבולית' הרהר מוישה, בכל זאת ארנונה של היום היא לא עניין של מה בכך...

'אולי הראש כולל לא יוריד לי מהמילגה למרות האיחורים' עלתה התקווה במוחו 'זה ישלים לי את החסר בחודשי...'

'מאיפה עוד יכולה להיות לי הכנסה? אה, אופס... שרק אבא של חני לא יבקש ממני הלוואה, גם ככה הוא כל הזמן חושב שיש לי כסף... שלא יראה שקניתי שואב שוטף...'

'לה... אני לא צריך לפחד, בטח חני תוסיף עוד שעתיים עבודה פרטית מהבית, ונסגור את הפער'.

'היי, האור בבית כבוי! מה הסיפור, היא יצאה לקניות עם הילדים? נו מה? היא לא הייתה יכולה להודיע לי מראש?'

'מבאס, חבל שלא התקשרתי לפני שיצאתי לכיוון הבית...'

'לא נורא, אנסה לשחק אותה רגוע כשהיא תחזור...'

'למה הבית פתוח? לפחות שתנעל כשהיא יוצאת'.

הוא נכנס הביתה.

האור נדלק כשבמקביל החלה שירת "היום יום הולדת..." מפיהם של ילדיו שעמדו סביבו, חני עמדה מאחוריהם מחייכת.

"אה, היום יום ההולדת שלי, לא בחורף?" מלמל לעצמו מופתע.