עקבות דיגיטליים.
אם תכנן דודי לשמור על קשיחות מסוימת, לפחות כלפי חוץ, הרי שהוא נכשל בכך. בעל כורחו, עלה על פניו חיוך משועשע. ״סנחריב?!״ הוא חזר בנימה מבודחת. ״למה סנחריב?!״
אליאב משך בכתפו. ״אני לא נעול על סנחריב,״ הוא אמר בכובד ראש. ״אתה יכול לבחור לך שם של צורר אחר, הרשימה מאוד מגוונת – אם אתה שואל אותי״.
דודי קימט את מצחו. הוא אהב את ההומור של הצעיר שממולו, אבל היה מוטרד מעט מהמסר שמאחורי המשפטים המשעשעים. ״חובה לבחור צורר?!״ הוא שאל. ״כי אם אתה שואל אותי – הייתי יותר רגוע אם היית מאפשר לי לבחור שם של מישהו שעשה קצת טוב לאחרים, או – אם אתה ממש רוצה לצאת מחוץ לקופסא, הייתי ממליץ לך להשתמש בשם האמיתי שלי – דודי״.
אליאב הזדקף, מבטו חודר לתוך עיניו של דודי. ״אני מכיר את השם שלך,״ הוא הבהיר, ומשום מה – הייתה איבה בקולו. ״אם אתה רוצה להשתמש בשם שלך – אהלן וסהלן. פשוט... הייתה לי התחושה שבאת למלחמה. אני טועה?!״
דודי צמצם את עיניו. ״מלחמה?!״ הוא חזר בתמיהה, ניכר היה שהוא רחוק מלהבין את כוונתו של הצעיר שממולו. ״אתה יודע מה,״ הוא אמר לאחר רגע או שניים, ״אני מעריך את זה שאתה רואה בי לוחם. כי החברים שלי אומרים שעם התוספת הזו...״ הוא טפח בקלילות על כריסו, ״אני לא צריך לדאוג מכל הדיבורים על גיוס חרדים, אלא אם כן אנחנו יוצאים למלחמה נגד ממלכת הסנדוויצ׳ים״.
ההברקה המאולתרת של דודי הצליחה להצחיק את ברוך, אבל לא את אליאב – שהמשיך לשמור על סבר פנים רציני. ״זה בסך הכול אומר שחברים שלך לא מבינים כלום בנושאי מיון מועמדים לשירות ביטחון,״ הוא הפטיר בנימה של מבין דבר. ״אבל עזוב שטויות. שנינו יודעים שאתה מיתמם, כך שאני לא רואה באמת סיבה לחפור בדברים שנאמרו רק כדי לברוח מהאמת״.
דודי לא נבהל מההתקפה הפתאומית. ״רגע, רגע,״ הוא עצר את אליאב כשעל פניו חיוך ציני. ״עכשיו אנחנו פתאום מדברים ישיר?! כי המסרים העקיפים הרבה יותר אהובים עלי. זה לא הוגן לשנות תוך כדי תנועה בלי אזהרה״.
על פניו של אליאב הופיעה עצבנות מסוימת, כאילו נזכר בנסיבות שבגללן הופיעו ברוך ודודי בפתח חדרו. ״אתה יודע למה אני מתכוון,״ הוא אמר, והפעם – לא היה בקולו שום דבר שמזכיר חדווה או שעשוע. ״אני מתאר לעצמי שבוודאי עשית שיעורי בית, למדת מי אני, בדקת היכן החולשות שלי, ואתה מתכוון לנסות ללחוץ עלי. אני לא תמים, למדתי מזמן איך העולם עובד. אתה לא תצליח לשכנע אותי שבמקרה הופעת פה״.
עוד לפני שהספיק דודי לומר משהו, התערב ברוך בשיחה. ״בוודאי שהוא לא פה במקרה,״ הוא אמר. ״אף אחד לא מזלזל באינטליגנציה שלך מספיק, כדי לחשוב שאתה מסוגל להאמין למשהו כזה. אין ספק שאנחנו פה, שנינו, בשביל לשוחח אתך על נושא ספציפי, אבל אני שואל את עצמי – למה אתה חושב שמישהו דורש את רעתך?! אתה חושב שהייתי בא לכאן אם המטרה הייתה לנסות ולהשפיע עליך בדרך לא ראויה?!״
אליאב נאנח. ״אני לא יודע״. אמר. ״אני לא חושד בכוונות שלך, אבל מצד שני – אני יודע שזה נוגע למשפחה שלך, ואנשים מסוגלים לעשות הכול בשביל להגן על המשפחה. אם יש בן אדם שאני מאמין לו – זה אתה, אבל תבין את זה שאני מאמין כרגע רק לעצמי, וגם זה בקושי״.
על פניו של ברוך עלתה הבעה של חמלה. ״אתה בטח עובר ימים לא קלים...״ אמר.
אליאב נראה מופתע מכך שברוך מנסה להבין מה עובר עליו. ״כן״, הוא אישר בבלבול. ״זה לא קל לי בכלל...״ הוא השתתק לרגע, בוחן את ברוך במבט חוקר, כאילו מנסה להבין אם מדובר בתרגיל שנועד לגרום להם לתת בו אמון. בסופו של דבר, הוא כנראה השתכנע שהדברים נאמרו בכנות, שכן – הוא נראה מעט יותר משוחרר. ״בואו, תיכנסו לחדר שלי,״ אמר. ״זאת לא שיחה שכדאי לעשות בעמידה״.
בהתחשב בכך שבחדר הייתה מיטה אחת בלבד, דבר שמשמעותו הייתה – שאליאב הוא הדייר היחיד בחדר, ובהתחשב בעובדה שרווקים צעירים שגרים לבדם אינם מעמידים את הסדר והניקיון בראש סדר העדיפויות שלהם, היה מראה החדר סביר ואף יותר מכך. הוא אמנם היה קטן, וקירותיו היו חפים מתמונות, אולם המיטה הייתה מסודרת, והרצפה לא הכילה חפצים מפוזרים – מלבד נעלי בית ושתי משקולות שניצבו במרכז החדר, כאילו היה זה מקומן הטבעי. בחדר היה כיסא אחד בעל משענת גבוהה, שניצב מול שולחן מרובע וחסר חן, עליו היה מונח מחשב נייד מודרני – ששוויו, להערכתו של דודי, היה כמה עשרות אלפי שקלים. הניגוד בין הריהוט הפשוט, לבין המחשב – שהיה כנראה בעל ערך גבוה יותר מכל הפריטים שבחדר גם יחד, לא הפריע לאליאב, או שהוא התרגל למראה החריג.
בדיוק כאשר שאל דודי את עצמו היכן ימצאו הוא וברוך מקום לשבת, הוא הבחין בערמה קטנה של כיסאות פלסטיק שהונחה בפינת החדר. אליאב כבר עמד לצדה, מפריד כיסא בודד אחד, ומניח אותו במרכז החדר. ״שב,״ הוא אמר לברוך, מצביע על הכיסא בעל המשענת הגבוהה. ״גם אתה,״ המשיך והורה לדודי – שהתיישב באנחה על כיסא הפלסטיק. אליאב עצמו, התיישב על המיטה, על פניו היה משהו שנראה כמו התעניינות מסוימת בשני הגברים שממולו.
״אתה יודע למה באנו, נכון?!״ ניסה דודי את הגישה העדינה יותר, זו שאינה כוללת הטחת האשמות או מילים קשות. הוא קיווה שאליאב ישתף פעולה ויפתח את הנושא מעצמו, מה שעשוי לצמצם את אי הנעימות.
״אני יודע מה המטרה שלך״. בחר אליאב להתחכם. מסיבה כלשהי, הוא הביט רק לעבר ברוך – למרות שדיבר עם דודי. ״אתה רוצה שקט בחיים, אתה רוצה שגרה, ולא בא לך על הפתעות מהסוג שסידרתי לך״.
דודי חייך. ״ומה רע בזה?!״ שאל.
אליאב שילב את ידיו. ״אין בזה שום רע,״ הודה. ״גם אני בן אדם כזה, אוהב שקט בחיים״.
על פניו של דודי עלתה הבעה בלתי רצונית של שעשוע. ״אתה רציני?!״ הוא שאל בנימה מבודחת. ״אתה מצפה ממני להאמין לזה?! אם היית בן אדם שלא מחפש צרות בחיים, לא היית מנסה את מזלך ביצירת אירוע תקשורתי על הראש של הקהילה שגידלה אותך״.
על פניו של אליאב הופיעה עווית עגמומית. ״אתה לא תבין...״ אמר בנימה מלנכולית.
דודי לא התרשם מהדחייה. ״תנסה אותי,״ אמר במלא הביטחון. ״אני חושב שתופתע לגלות שאני לא קשה הבנה, יש שיאמרו – שאני אפילו מבין מהר יותר מאחרים, אלא אם כן תנסה לשכנע אותי במשהו שאתה בעצמך לא מבין או לא מאמין בו״.
על פניו של אליאב עלתה הבעה משועממת, כאילו רצה לבטא שמדובר במעשה חסר טעם מבחינתו. ״אם אתה כל כך מתעקש...״ אמר תוך כדי משיכת כתף, ״אז סבבה. רק תסביר לי מה בדיוק אתה רוצה לשמוע, כי אתה לא משלם לי לפי שעה, וחבל על הכוח שלי״.
דודי היטיב את ישיבתו, מנסה לשדר רושם של רצינות. ״אני רוצה לדעת,״ הבהיר, ״מה אתה מנסה להשיג מהפרסום של ההקלטה. מה האינטרס שלך, אם יש לך אחד כזה – חוץ מהרצון לעצבן, ולתקוע אצבעות בעיניים של מי שאולי לא התנהג אליך יפה״.
אליאב שילב את ידיו. ״אחרי כזה משפט פתיחה,״ אמר בנימה צינית, ״אני מרגיש מיותר. סיכמת את כל האינטרסים שלי בכמה מילים – ואני מאמין שאתה לא ממש רוצה לשמוע אותי חוזר על זה בגרסה הארוכה, אז מבחינתי – אתה משוחרר, אלא אם כן תתעקש לבזבז לשנינו את הזמן בניסיון ללחוץ עליי באמצעים שאני לא מפחד מהם, או להציע לי הצעות שאני לא עומד להתפתות להן״.
דודי צמצם את עיניו. ״רגע,״ האט את קצב השיחה. ״אם אני מבין אותך נכון, אתה מסכים שהאינטרס שלך הוא הרצון לעצבן ולעשות דווקא?!״
אליאב חייך חיוך מתריס. ״אתה רואה שאתה לא מבין...״ אמר בנימה של ניצחון. ״אפילו לא קלטת מה אתה בעצמך אמרת. אז אני אדגיש, שהסכמתי לחלק השני של מה שאמרת, שבו הודית שהאנשים שאתה מעריץ התנהגו אליי בצורה מחפירה״.
״מה?!״ דודי הביט בו במבט תוהה. ״מתי אמרתי כזה דבר?!״
חיוכו של אליאב התרחב. ״אמרת, רק בניסוח אחר, שכנראה לא התכוונת אליו,״ הסביר בקצרה. ״בכל אופן, אל תיבהל. אתה לא מוקלט או משהו, ואף אחד לא יפנצ׳ר לך את הגלגלים של האוטו, אם מזה אתה חושש. אתה תוכל לחזור למשחק הקבוע שלך, כך ששום דבר לא ימנע ממך להתחנף את ההתחנפויות שלך לאנשים שאתה בז להם עמוק בפנים. לא אני מי שיפריע לך לעשות את זה, למרות שהייתי רוצה לעזור לך להיגמל מזה. לצערי, לא את כל הבעיות אני יכול לפתור״.
העובדה שאדם מסוגו של אליאב מעז להטיף לו, הציפה את דודי בזעם. ״כמה דיבורים,״ הוא אמר בבוז. ״עם כל הדיבורים הערכיים שלך – כמעט ושכחתי עם איזה גיבור אני מדבר. איש נאצל, שמנסה להצדיק הרס חיים של משפחה שלמה, כשאם המשפחה גוססת בבית חולים. תזכיר לי, בעיות מהסוג הזה אתה יכול לפתור, או שזה יותר מדי אפילו בשביל מישהו כמוך?!״
התפרצות הכעס של דודי, הצליחה להוציא את אליאב במעט מהאדישות שלו. ״לפחות הייתי אמיץ מספיק כדי ללכת עד הסוף עם האמת,״ הגיב בהתרסה. ״לפחות הייתי חזק מספיק כדי לא לספר לעצמי הבלים, על האנשים שאותם אני משרת. לפחות הייתי חזק מספיק כדי להתבונן לתוך עצמי, לדעת מי אני, ולא לקנות את הסיפורים שהסביבה שלי ניסתה למכור לי״.
דודי חייך בלעג. ״אני מבין שאת הסיפורים האלו אתה מספר לעצמך כדי להצדיק את מה שאתה עושה,״ אמר. ״אבל אין שום תירוץ בעולם שיהיה בו כדי להצדיק את ההתנהגות המחפירה הזו. שנים קדימה, אתה תחשוב על העוול הנורא הזה שאתה אחראי לו, ואתה תשאל את עצמך – איך זה הגיוני שהסכמת לעצמך לעשות דבר מעין זה. איך היית כל כך עיוור לתוצאות של מה שאתה עושה. בעתיד – כשהשאלות האלו יצופו, לא תוכל לעשות דבר כדי לתקן את התוצאות של המעשים שלך. יש רק נקודת זמן אחת בה תוכל לפעול, ולמרבה הצער – לא נותר לך זמן רב״.
דבריו של דודי לא הרשימו את אליאב, שחשף את שיניו בחיוך לועג. ״הפחדות״. אמר בקצרה. ״שוב הפחדות. הנשק הכי טוב של אנשים מהסוג שלך. אין לך איך לשכנע אותי בהווה, אז אתה מגייס את אליאב העתידי, אולי הוא יציל אותך ממני. אתה כנראה חושב שאתה מאוד משכנע, אבל בשבילי – המילים שלך הן לא יותר מניסיון נואש להשפיע עליי במניפולציות ילדותיות. הרי שנינו לא יודעים מה יהיה איתי בעתיד, שנינו לא יודעים מה אני עומד לחשוב ועל מה אני עומד להתחרט. אבל אתה – מה אכפת לך לזרוק מילים?! מישהו יבוא אליך בתביעה בעוד עשרים או שלושים שנה על זה ששגית?! על זה שלא קראת נכון את המחשבות שלי בעתיד?!
אליאב הטה את פניו מביט לעבר ברוך. ״אתה יודע מה,״ הוא הפנה את הדברים ישירות אל ברוך, ״מילא הוא – אני יכול להבין אותו. הוא רגיל לאנשים שמתחנפים אליו, עד שהוא בטח שכח איך מתנהגים בני אדם מחוץ לטווח ההשפעה שלו. אבל אתה... הייתי מצפה ממך להזהיר אותו לפני, להסביר לו לקראת מה הוא הולך. לא מתאים לך לזרוק את השותף שלך לאירוע שהוא לא מבין בו כלום״.
ברוך לא נבהל מההתקפה. הוא ישב בנינוחות, עיניו מביטות באליאב בעניין, כאילו הציג הצעיר הצגה מרתקת במיוחד. ״אתה צודק במאה אחוז,״ הוא אמר בקול מדוד. ״אם אני ודודי היינו פועלים כצוות, הייתי בהחלט מזהיר אותו מפניך. העניין הוא, שמלכתחילה – המטרות שלי ושלו בביקור הזה היו שונות לגמרי״.
אם רצה ברוך לעורר את סקרנותם של השניים – הרי שהוא הצליח למעלה מן המשוער. אליאב נראה כמו מי שהושתק בכפייה באמצע משפט, ודודי הסיט את ראשו באופן כה מהיר לעבר ברוך – עד שברור היה שהמילים הפתיעו אותו. ״למה אתה מתכוון?!״ הוא שאל בנימה חשדנית.
ברוך רכן קדימה. ״מלכתחילה,״ אמר בשלוות נפש, מביט לתוך עיניו של אליאב, ״לא חשבתי שאפשר יהיה להשפיע עליך לשנות את דעתך. אני מכיר את העקשנות שלך, ואולי דודי יכעס עליי – אבל אני די מחבב אותה, כי היא הביאה אותך עד היום למקומות טובים שלא הייתי חושב שתהיה מסוגל להגיע אליהם. אני מודה שבאירוע הזה אני לא רואה את עצמי מזדהה עם הצד שלך, אבל מהרגע הראשון ברור היה לי – שהפגישה הזו לא תסתיים עם הישג כמו זה שדודי חלם עליו״.
על פניו של דודי הייתה הבעה המומה, כאילו גרמו לו מילותיו של ברוך לחוש נבגד, אולם נראה היה – שלא היה די בכך כדי לשכנע את אליאב. ״נו, באמת,״ אמר הצעיר באותה נימת בוז שדודי כבר התרגל אליה, ״אתם חושבים שאני טירון?! אתם חושבים שאני לא קולט שאתם משחקים איתי שוטר טוב ושוטר רע, או מה שזה לא יהיה?!״
ברוך חייך. ״אולי,״ אמר בנימה מהורהרת. ״לפעמים אנחנו עושים דברים בלי להבין מדוע. יכול להיות שיש כאן איזה משהו פסיכולוגי, שגורם לי להיכנס לתפקיד השוטר הטוב, להעמיד פנים של מישהו אחר - טוב יותר ממי שאני באמת, בלי שתהיה לי שליטה על כך. אני צריך לחשוב טוב עם עצמי על זה, אבל בינתיים – אני יכול להבטיח לך דבר אחד. אני ודודי לא תיאמנו שום תיאום בינינו בדרך לפה, אף פעם לא הייתי מעלה בדעתי לעשות לך משהו מהסוג הזה. השאלה היחידה היא, האם אתה מאמין עדיין להבטחות שלי. אתה מוכרח להבין שאני משקיע המון מחשבה על כל הבטחה שאני מוציא מהפה, ואני דואג שלא תהיה שום מילה שתגרום לי אחר כך להתחרט, אבל בסופו של דבר – יכול להיות שמהצד שלך, כל מילה שאני אומר – היא למעשה חסרת חשיבות״.
אליאב הניע את ראשו, הבעה מתלבטת על פניו. ״זו שאלה טובה,״ אמר. ״כמו שכבר הבהרתי לך – אני לא יכול לסמוך בשלב הזה על אף אחד״. הוא השתהה רגע, ואז ניצת זיק מתריס בעיניו. ״אתה יודע מה,״ אמר בנימה החלטית. ״תאמר לי אתה. איך אני אמור להאמין שהסיבה שהופעת כאן היא לא פרסום ההקלטה?! אתה באמת חושב שאני מסוגל להאמין שפתאום, סתם כך, החלטת להופיע פה היום?! אתה חושב שאני יכול לנתק בין הדברים ולהתייחס לזה כמו צירוף מקרים מעניין?! אני בטוח שגם אתה, לו היית במקומי, לא היית מאמין שזו האמת, ושום דבר לא היה משנה את זה...״
ברוך כיווץ את מצחו בתהייה, כאילו תמה על האופן בו פירש אליאב את דבריו. ״ברור שלא הייתי מאמין שמדובר בצירוף מקרים,״ הסכים. ״אבל אף פעם לא הייתי אומר משהו מטופש מהסוג הזה. אני חושב שכולנו מבינים שהסיבה שגרמה לי להופיע פה היא הפרסום הצפוי של ההקלטה, רק שהמניע שלי שונה משל דודי, ואני חושב שגם אתה לא ממש מבין למה אני פה״.
אליאב נאנח. ״אז תסביר, ברוך,״ אמר בנימה מותשת. ״תסביר במקום להתפתל בניסוחים לא ברורים״.
ברוך הנהן בהסכמה. ״אני בטוח שהמילים שלי היו מבלבלות,״ אמר, ״אז בוא נתחיל מההתחלה. חשוב לי שתבין ממה חששתי כששמעתי לראשונה את החדשות, ומה הייתה הסיבה שאני פה״.
עיניו של ברוך נעו לעבר דודי, שישב כשעל פניו מבע מיואש, כאילו איבד את התקווה להבין את ההתנהגות של ברוך. ״בפעם הראשונה ששמעתי על ההקלטה שעומדת להתפרסם,״ פתח ברוך בקול מלא ביטחון, ״הדבר הראשון שעלה לי בראש – זו המחשבה עליך, אליאב. יותר מהחשש מפני מה שעומד לקרות למשפחה שלי, הייתה לי דאגה כלפיך. אני מכיר אותך, ויודע שלא מדובר בסוג התנהגות שמאפיין אותך, לא בהווה, לא אחרי עבודה של שנים. הפחד הגדול שלי היה, שאתה נסוג לאחור. שההתקדמות שלך הפסיקה, ושוב אתה חוזר לאותם זמנים שבהם כל מה שרצית היה לנקום במערכת שלתחושתך התנהגה אליך באופן מחפיר. חששתי מפני המניע שלך, מפני הסיבה שגרמה לך לעשות משהו – שלא הייתי מצפה שתעשה, לא כמו שאני מכיר אותך היום״.
על פניו של אליאב עלתה באופן מידי הבעה מפקפקת. ״אז את הכול עשית בעצם בשבילי...״ הוא סיכם בנימה קצרת רוח, וברור היה שאין טיפת אמון בקולו.
ההבעה על פניו של ברוך נותרה רגועה. ״לא ממש, ולא לאורך כל הזמן,״ הודה. ״כמו שאמרתי, זו הייתה המחשבה הראשונה שלי. אני לא יכול לומר שאחר כך לא היו לי מחשבות אחרות. דאגה לאשתי, למשפחה שלי, מחשבות שליליות מכל מיני סוגים, וגם קצת כעס על הבחירה שלך. כעס שאני לא רואה סיבה להתנצל עליו, כי ההשפעה העיקרית של הצעד שלך – היא עליי, על המשפחה שלי, על אשתי. אני חושב שההחלטה שקיבלת היא החלטה לא טובה, ואני מקווה שאני מכיר את עצמי מספיק טוב כדי לומר – שגם אם היה הצעד שלך מכוון כנגד אדם אחר או משפחה אחרת, דעתי לגביו לא הייתה משתנה. אני מניח שלא ציפית לתמיכה מצידי בצעד הזה, כך שמלכתחילה – גם אתה ידעת שלא מדובר במשהו שאוכל לתמוך בו אי פעם״.
נראה שמילותיו של ברוך עוררו אצל אליאב חוסר נוחות, אולם הוא לא השפיל את עיניו. ישיבתו נותרה עדיין זקופה, גאה, ואולי מתריסה. אולם מצד שני, הוא בחר לשתוק, והיה בכך כדי להעביר את המסר – שלעת עתה, הוא אינו דוחה על הסף את דבריו של ברוך.
״כאשר הציע לי דודי לבוא לכאן,״ המשיך ברוך, ״היה רגע שבו חשבתי שאולי אוכל לגרום לך לשנות את דעתך, לחזור בך מהצעד שאתה מתכנן. אבל אז, חשבתי שוב על התוכנית שלי והגעתי למסקנה שאני לא מוכן לזה. לא מוכן לחשוף את הפעילות שלי, לא מוכן לחשוף את כל מה שבנינו פה. הרגשתי שזה גדול עליי, הרגשתי שהסיכוי שאצליח לשכנע אותך – לא שווה את הסיכון״.
״הסיבה שאני בכל זאת פה, היא שבאותו רגע – שוב התעוררה אצלי המחשבה הזו על הסיבה שגרמה לך לעשות את זה. שוב שאלתי את עצמי, באיזה מצב אתה נמצא. מה יכול היה לגרום לך לפעול כפי שפעלת. מדוע תהיה מוכן להפסיד כל כך הרבה בשביל להשיג משהו שמזמן כבר הפסקת לחפש. השאלות האלו, החשש הנורא הזה – שאולי קרה לך משהו, או שמישהו מכריח אותך לעשות משהו שאתה לא רוצה, הוא הסיבה היחידה שבגללה הסכמתי. אילולי הדאגה הזו, לא הייתי יושב עכשיו על הכיסא הזה. לא הייתי עושה משהו שהוא כל כך לא נוח לי. חשוב לי שתדע את זה, ומבחינתי – עשיתי את שלי. ההחלטה אם להאמין לי או לא, היא רק בידיים שלך״.
אליאב שילב את ידיו, ממשיך להביט בברוך בשתיקה. היה משהו מהורהר בהבעתו, נראה היה שהוא חושב על הדברים ומתלבט אם לקבל אותם.
רק לאחר רגעים ארוכים של שתיקה, הפר אליאב את הדממה. ״נו, מה גילית?!״ הוא שאל, והנימה הצינית הייתה עדיין בקולו.
ברוך צמצם את עיניו. ״למה אתה מתכוון?!״ שאל.
אליאב רכן קדימה. ״אמרת שדאגת לי,״ הסביר. ״אמרת שחששת שקרה לי משהו, שאני עובר משהו לא טוב. איך אני נראה לך?! סביר?!״
זו הייתה שאלה מפתיעה למדי, ולברוך לא הייתה תשובה עליה. ״אני עדיין לא יכול לקבוע,״ הוא אמר בפשטות. ״אתה נראה יותר טוב ממה שחשבתי, אבל החשדנות הזאת שלך... היא לא נותנת לי להבין כלום ממה שעובר עליך. אולי אם תסכים לשתף אותי במשהו מהמחשבות שלך, או אפילו במשהו שעשית או שעשו לך בזמן האחרון – יהיה לי קצת יותר עם מה לעבוד״.
אליאב התרומם בסערה ממקומו, וברוך – שהופתע מהתנועה הפתאומית, נסוג אחורנית. ״אתה יודע מה,״ אמר אליאב, ״הלוואי שהייתי יכול לסמוך על מישהו בתקופה הזאת. תאמין לי, שאני רוצה בזה יותר מכולם. אבל חטפתי מספיק, הרבה יותר ממה שבן אדם צריך לחטוף. מבחינתי, אין בני אדם שאפשר לסמוך עליהם. לא כרגע״.
״בכל מצב,״ הוא אמר, וכעת היו פניו מופנות לכיוונו של דודי, ״אני צריך לספר לכם את האמת. נהניתי לעצבן אותך, דודי, אבל הגיע הזמן לומר די - כי חבל על הזמן של כולנו. האמת היא, שכשהגיעה אליי ההקלטה – לא היה שום דבר בעולם שיעצור אותי מלפרסם אותה, אבל מה שקרה אחר כך – שינה לי את התוכניות לגמרי. אתם כנראה לא קלטתם, אבל את הקובץ של ההקלטה העברתי לתוכנית התחקירים בסוף השבוע שעבר, עוד לפני שקרה לרבנית מה שקרה״.
עיניו של דודי נפקחו לרווחה. ״מה?!״ הוא שאל בבלבול. ״איך זה יכול להיות?!״
ברוך גם הוא נראה מבולבל, אבל הוא קימט את מצחו – ולאחר כמה רגעים הוארו פניו. ״נכון,״ הוא אמר, ״לא שמתי לב לזה לפני כן, אבל כשדיברתי עם החבר׳ה – הם אמרו שאתה מסתגר כמה ימים, שאתה לא מופיע בעבודה. זה מוזר, אבל נראה שתכננת את זה לפני מה שקרה לרבנית...״
אליאב הרכין את ראשו. ״זה יכול להיות סתם צירוף מקרים,״ הוא אמר, ״אבל את ההקלטה הזו קיבלתי ממישהו, שחשבתי לחבר שלי. הוא רצה שאני אפרסם אותה מיד, ואני התלבטתי בזה כמה ימים בגלל החברים שלי, שכנראה חטפו איזו שפעת שגרמה להם לאבד את השפיות, או משהו מהסוג הזה. הוא אמנם לחץ עלי לפרסם, אבל רציתי עוד קצת זמן. אתמול בלילה, שלחתי לו הודעה – כתבתי לו שקיבלתי החלטה לעשות את זה, אבל מאז הוא לא זמין...״
דודי וברוך הביטו זה בפני זה. ״תקשיב,״ אמר דודי, זעם מתון בקולו. ״משהו אצלך לא בסדר. ערבבת אותנו עם סיפורי סבתא במשך לא יודע כמה זמן, ולאורך כל הזמן הזה שמרת בפנים את כל זה?! איך הראש שלך עובד, אתה יכול להסביר לי?!״
פניו של אליאב חזרו באחת להיות אטומות. ״אנחנו לא חברים, דודי,״ הוא הבהיר. ״אני לא עומד לתת לך דין וחשבון על סדר העדיפויות שלי, ומצידי – אתה יכול להתנדף מכאן בלי להשאיר סימנים. אני לא משחק איתכם, ואם לא האירוע עם הרבנית – היית יכול לקפוץ סביבי על רגל אחת מהבוקר עד הלילה ולא הייתי משנה שום דבר. יש רק סיבה אחת שבגללה החלטתי לחשוב שוב על הצעד שלי. והסיבה היא, שלמזלכם – אני לא אוהב שמנצלים אותי, וההתנהגות של זה ששלח לי את ההקלטה – נראית בעיניי כמו ניצול. לדעתי, יש קשר בין מה שקרה לרבנית לבין העובדה שהגורם ששלח לי את ההקלטה נעלם פתאום, ואני לא אסתיר מכם את החשש שלי – שאולי מדובר במישהו שאחראי למה שקרה לרבנית. אני לא רוצה להסתבך במשהו שאני לא מבין, ולכן – עוד לפני שהתייצבתם כאן, שניכם, כבר קיבלתי החלטה לדחות את הפרסום של ההקלטה לזמן שבו הדברים יהיו ברורים יותר״.
זו הייתה אמירה דרמטית, והיא הצליחה לבלבל כהוגן את ברוך ואת דודי, שהתקשו להבין את הלך הרוח של הצעיר שממולם. ״אז אתה רוצה לומר לי...״ סיכם ברוך באיטיות מסוימת, ״שלמעשה – כל השיחה שלנו הייתה חסרת משמעות?!״
אליאב נענע את ראשו. ״לא ממש,״ הבהיר. ״רציתי בהחלט להבין מה עומד מאחורי ההופעה שלכם פה, ובעיקר רציתי להבין את המניעים שלך – ברוך. היה לי חשוב לשמוע אם השתנית עד כדי כך שהאינטרסים שלך זהים לאינטרסים של דודי, ואני מוכרח לומר לך – שבינתיים היית בסדר, למרות שאני לא ממש יודע אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר״.
ברוך רצה להגיב, אבל דודי לא אפשר לו. ״תמתין רגע,״ הוא אמר בנימה של דחיפות, פונה ישירות לאליאב. ״אמרת שמישהו שלח לך את ההקלטה, נכון?!״
אליאב נראה כמו מי שציפה לשאלה בנושא. ״נכון,״ הוא אישר. ״אבל אל תצפה ממני לומר לך מי זה, לא רק בגלל שלא תצליח לשכנע אותי לתת לך מידע, אלא גם בגלל שאני בעצמי לא יודע. כבר שבועות שאני בקשר עם הבן אדם, ואין לי שום פרט של מידע לגביו״.
״לא הבנתי...״ מיהר דודי להקשות. ״איך אתה אתו בקשר, ואתה לא יודע עליו כלום?!״
״הוא יצר אתי קשר דרך הרשת החברתית,״ השיב אליאב, בהבעה של מי שהוכרח לומר מה שאינו רוצה. ״הוא הציג את עצמו כמי שמכיר את הרב, ולטענתו – הוא מכיר אותי דרך חבר משותף, והוא יודע שבעבר הייתי מוכן לעשות הרבה כדי להתנקם במערכת. הוא שלח לי את ההקלטה כדי לראות כמה אני רציני, ככה הוא לפחות טוען, ולפי מה שהוא אומר – יש לו הרבה חומר, שההקלטה הזו היא משחק ילדים לעומתו. חומר פלילי, על הרב ועל הנהלת הקהילה״.
המילים האחרונות גרמו לדודי להחוויר באחת, אולם ברוך – נראה כמו מי שמוטרד דווקא ממשהו אחר. ״אני לא מצליח להבין,״ הוא אמר. ״אם ניסית להשיג את הפרטים של השולח ההוא, איך זה ייתכן שלא הצלחת בכך?!״
דודי הביט בו בחמלה מסוימת. ״עולם הרשתות החברתיות כנראה רחוק ממך כל כך, שאתה לא מכיר אפילו את המציאות הבסיסית ביותר,״ אמר בנימה של יודע דבר. ״אין דרך להתחקות אחרי קובץ שנשלח ברשת, כך שזה הכי מובן בעולם״.
ברוך חייך חיוך מבויש. ״אני מסכים איתך שאני לא מבין כלום ברשתות חברתיות,״ אמר. ״אבל אני מכיר במקרה את העבודה של אליאב, ואני יודע שהוא מתמחה במערכות מידע ממוחשבות. אם הבנתי נכון, זה בדיוק התחום בו הוא מצטיין, אני צודק - אליאב?!״
אליאב אישר את דבריו של ברוך בניע ראש. ״בהחלט״. אמר. ״אני כבר שנים במחשבים, ואני מסוגל בהחלט למצוא עקבות דיגיטליים שיובילו אותי למחשב ספציפי שממנו נשלחו הודעות או קבצים. במקרה הזה, ההצפנה היא מעל היכולות שלי. זה לא פעם ראשונה שמשהו כזה קורה, אבל זה אומר משהו על השולח. לצערי, למרות הניסיונות שלי לפצח את זה, בינתיים – יש לי רק מה שהשולח רצה שאדע לגביו, וזה כלום ושום דבר. חוץ משם משתמש אנונימי – אין לי כלום״.
על פניו של דודי הייתה עדיין הבעה של מי שחטף מכת אגרוף לפני זמן קצר. ״שם המשתמש לא יכול לגלות כלום?!״ הוא שאל בנימה של מי שמנסה להיאחז בכל תקווה שהיא.
אליאב לא נראה כמו מי שמשתתף בצערו של דודי. ״שום כלום,״ הוא אמר, מתקשה להסתיר את החדווה שבקולו. ״שם המשתמש הוא ׳המזוקן׳. נראה אותך עושה עם זה משהו...״
הנושאים החמים
Reactions: מה חובתו בעולמו1 //