שיתוף - לביקורת משפחות החטופים הנשכחות.

[rrrrrrrrrrrrrr]

רק בס"ד.


נסעתי לירושלים, לכותל.

לפני גשר המיתרים, פתחתי חלון.
חום מהביל פלש לרכב.
התנועה זרמה, להכעיס.
המפגינים המשולהבים דאז
חזרו לשגרה, לעבודה ולמזגן.
בוקר שגרתי בירושלים.

מסכי הענק שבחזית המגדלים,
יידעו באדיבות אדישה
על בוט AI של מאוחדת.
התמונות שלנו לא הופיעו שם,
מחובקים באימה משתקת.
גם לא בלוחות המתוחים לצד הכביש.
סרטים כתומים לא התגוללו ברוח החמה.

סירבתי לקלוט את המציאות,
פתחתי רדיו.
מישהו ניתח שם ביובש
את מחיר עסקת החטופים.
סגרתי במהירות.
הרכנתי ראש על הגה שרוט,
אכן:
בוקר שגרתי היום בירושלים.

שירי, אריאל וכפיר הי"ד
כבר נחים על משכבם.
ואנחנו?
אה, אנחנו לא ג'ינג'ים.

 

[yael305]

אאוץץץ
פשוט יפה!!

 

[מילה נרדפת]

אני... וואו!!!
אהבתי. כל כך אהבתי.
בדיוק עכשיו חזרתי מנסיעה וראיתי שלטים של חטופים.
השיר הזה בא אליי בדיוק בזמן. נגע בי כל כך.

שירי, אריאל וכפיר הי"ד
כבר נחים על משכבם.
ואנחנו?
אה, אנחנו לא ג'ינג'ים.

אהבתי את הסיומת. מאוד.
היא טלטלה אותי.

אמן שכל החטופים יחזרו לבית שלהם בריאים בנפשם ובגופם.
הולכת לקרוא פרק תהילים. לא שוכחת.

 

[מהללו]

את קצת צודקת אבל... גם קצת לא.
אומנם משפחת ביבס היוותה סמל לרוע והאכזריות ולכן היה מין 'צורך' בפרסום תמונתם. אך עם כל זאת, ואף כל זאת-
משפחות החטופים אינן נשכחות אף לא לרגע אחד.
ואם נרצה לדייק:
החטופים עצמם אינם נשכחים אף לא לרגע אחד.

השאלה היא מה אנחנו עושים למענם?
האם אנחנו זוכרים אותם רק כאשר הכביש חסום שוב בשל הפגנה?
או אולי נזכרים בהם דווקא כאשר נהג האוטובוס מחליט לשים רדיו בקולי קולות?
או שאולי עברנו במקרה ליד צומת, וראינו כסאות צהובים, דגלים צהובים וסרטים אמממ לא משנה הצבע?

מסכימה לי להשחיל כאן עוד משהו?

עזבו אתכם הפגנות, יש מספיק.
עזבו אתכם מוּדָעוּת, גם היא קיימת.
כסאות מיותמים, דגלים צהובים וסרטים אממ לא משנה הצבע? גם יש.
אבל זה עדיין חסר

והכי חשוב-
גם כשמתפללים או כל מה שזה לא יהיה, כדאי להגדיל ראש ולבקש מעבר.
שישתחררו? כן, אבל בדרך ניסית. הם לבד! בלי 1000 מחבלים שתופסים על זה טר(א)מפ.
בריאים ושלמים? כן, גם נפשית. זה לא פחות חשוב.



סליחה שחפרתי. גם אני קצת שכחתי. תודה שהזכרת לי.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@yael305 @מילה נרדפת @מהללו
קראתי כל מילה בשימת לב, תודה עליהן!
תודה בשם מי שעדיין לא יכול להודות, אמן שבקרוב!
התלבטתי אם להוסיף, אבל העמסתי על הקטע הזה כמה משמעויות נוספות... מקווה שיש מי שמצא אותן.

 

[מילה נרדפת]

וואו! מעניין...
הולכת לקרוא שוב...

נסעתי לירושלים, לכותל.

התכוונת לחורבן?

סרטים כתומים

הגירוש מגוש קטיף???

rrrrrrrrrrrrrr יכול להיות?
ואם לא, אשמח שתשתפי...

 

[yael305]

הגירוש מגוש קטיף???

ביבס!!!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@מילה נרדפת @yael305
מחמם את הלב.
בעקרון, מעדיפה להשאיר את זה פתוח. לא יודעת באיזו נקודה זה יגע, את מי זה ילטף, הלוואי---

ספוילר: בכל אופן

התכוונתי, איך לומר? לאנשים שנאבקים על החירות שלהם, בכל מיני סיטואציות עצובות,
ועמישראל לא עומד מאחוריהם, לא עוצר נשימה, לא מתפלל לשלומם אפילו...
אנשים שהיו מוכנים לתת הכל, בתמורה לכך שאי מי יבכה עליהם, ויחכה להם בבית.

 

[yael305]

@מילה נרדפת @yael305
מחמם את הלב.
התכוונתי, איך לומר? לאנשים שנאבקים על החירות שלהם, בכל מיני סיטואציות עצובות, ועמישראל לא עומד מאחוריהם, לא עוצר נשימה, לא מתפלל לשלומם אפילו...
אנשים שהיו מוכנים לתת הכל, בתמורה לכך שאי מי יבכה עליהם, ויחכה להם בבית.
---

וואו כמה זה נכון!!
ובכל זאת, מעניין אותי אם צדקתי, הסרטים הכתומים זה ביבס? חשבתי על זה בגלל הסיום..

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

וואו כמה זה נכון!!
ובכל זאת, מעניין אותי אם צדקתי, הסרטים הכתומים זה ביבס? חשבתי על זה בגלל הסיום..

בהחלט כן. בתכנון רציתי להשלות אתכם מתחילה שהנושא הוא ביבס, וללוות את הקטע באלמנטים מתאימים.
במחשבה שניה, החלטתי שיש בזה קצת "חילול הקדושים", כלומר- לא רוצה להשתמש בזכרם ככלי למסר משלי...
כמה שהוא נכון וכואב בפני עצמו. מסכימים איתי?

 

[yael305]

מסכימים איתי?

מאד!!

 

[תילה.]

יפה. כתיבה יפה ממש.

אבל הרשי לי לשאול לגבי התוכן,
למה את חושבת שמה שמסמל את הזיכרון שלנו בהם, העצבות, הדאגה,
הוא בהפגנות, סרטים צהובים וכל השאר?
אני ממש חולקת על זה.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

יפה. כתיבה יפה ממש.

אבל הרשי לי לשאול לגבי התוכן,
למה את חושבת שמה שמסמל את הזיכרון שלנו בהם, העצבות, הדאגה,
הוא בהפגנות, סרטים צהובים וכל השאר?
אני ממש חולקת על זה.

גם אני חולקת על זה.
הקטע עוסק בתחושת הבדידות, ומושא ה'סיפור' חווה אותה בדרך הזו.
כמובן שיש רבדים עמוקים בהרבה, את חולקת על הנקודה שדרכה בחרתי להציג את המציאות הזו בעצם?
ותודה @תילה.

 

[תילה.]

גם אני חולקת על זה.
הקטע עוסק בתחושת הבדידות, ומושא ה'סיפור' חווה אותה בדרך הזו.
כמובן שיש רבדים עמוקים בהרבה, את חולקת על הנקודה שדרכה בחרתי להציג את המציאות הזו בעצם?
ותודה @תילה.

תחושת הבדידות של מי? של החטופים?
כביכול הם מקוננים על השגרה שמספרת על שכחה מהם?
זאת אומרת, את כתבת בשמם?
יתכן ואני לא מבינה. כמו שאמרת שיש רבדים עמוקים בהרבה.
אז אל תתאמצי מדי להסביר.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

.............

כי הכתיבה היא ביטוי של האדם, לא כמו צילום למשל.

הי, חכי שחברי קהילת הצילום יקראו את ההודעה הזו מחר!

 

[תילה.]

נמחק.
מבינה על מה את מדברת. מבינה גם שלא הצלחתי להסביר את שרציתי.
לומשנה.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

שכוייח @תילה. מתנצלת על התחושה...

 

[חוה אייזן]

קודם כל קטע יפהפה, מזדהה מאד עם התחושות
היומיומיות לצד המצב הנוראי ועוד
בסוף אי אפשר להתעלם מזה שגם בתוך משפחות החטופים יש את אלו שמותר לומר להם הכל ואת אלו שלא ואת הצביעות התקשורתית שמנצלת את מצבם.
בטח אי אפשר להתעלם מהצביעות בהקשר של גוש קטיף שבימים אלו מציינים 20 שנה לפצע המדמם של הגירוש משם (וכמו שאח שלי כתב באיזה קטע על ההבדל בין הסרט הכתום לסרט הצהוב).

אני באופן אישי, הייתי חוששת מלנקוט בשמות של חטופים ספציפים, כי כל אחד הוא עולם ומלואו
(הסיבה שבעיני ילדי משפחת ביבס הפכו לסמל והלוויה שלהם טלטלה, זה לא בגלל החוויה שלהם דווקא, הרי היו עוד תינוקות שנחטפו (נגב ואשל, ילדי משפחת שוהם, התאומות קוניו ועוד), היו תינוקות שנרצחו וילדים שמתו בזרועות אמם, הילדים הללו פשוט הפכו לסמל, ובלוויה שלהם שהיתה הרבה זמן יחסית אחרי הטבח, פתאום כל הרגשות התנקזו, ראינו הכל, את שלושת הקברים, את ירדן הבודד, את הסיפורים, לא כמו בזמן אמת שכל הארץ היתה בהלם טוטאלי ולא שמענו על מקרים דומים)

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@חוה אייזן בכאב אני אומרת: כל מילה!
מזעזע להבין שגם החטופים שלנו משתמשים ככלי בידי התקשורת חסרת הגבולות---

בטח אי אפשר להתעלם מהצביעות בהקשר של גוש קטיף שבימים אלו מציינים 20 שנה לפצע המדמם של הגירוש משם (וכמו שאח שלי כתב באיזה קטע על ההבדל בין הסרט הכתום לסרט הצהוב).

כאן באתר? הייתי רוצה לקרוא...
לגבי ביבס- אין לי מושג, הם הפכו לסמל הרבה לפני הלוויה המצמררת.
המשפחה היחידה שנחטפה כולה, החטוף הצעיר ביותר, הסרטון המזעזע וחוסר הוודאות בנוגע לגורלם-
נראה לי שכל אלו הפכו אותם לסמל המרכזי של החטופים.

 

[חוה אייזן]

@חוה אייזן בכאב אני אומרת: כל מילה!
מזעזע להבין שגם החטופים שלנו משתמשים ככלי בידי התקשורת חסרת הגבולות---

כאן באתר? הייתי רוצה לקרוא...
לגבי ביבס- אין לי מושג, הם הפכו לסמל הרבה לפני הלוויה המצמררת.
המשפחה היחידה שנחטפה כולה, החטוף הצעיר ביותר, הסרטון המזעזע וחוסר הוודאות בנוגע לגורלם-
נראה לי שכל אלו הפכו אותם לסמל המרכזי של החטופים.

גם משפחת שוהם וקוניו נחטפו כולם...
חוסר הוודאות כמובן ועוד המון סיבות הפכו אותם לסמל, בהחלט
אבל לא רק
אולי הסרטון? כמו שנועה ארגמני בזמנו היתה סמל לחטיפה

הוא לא כתב כאן באתר, סתם הראיתי לו שיר שלי שהוזכר בו הסמל הצהוב (על יום הזיכרון של רחל אמנו) אז הוא עשה לי רפרנס