התייעצות ילד בן 10 מלא

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבן שלי בן 10 והוא מלא, הוא עכשיו לא שמן, אבל כן מלא, והוא גם הולך ומשמין.. הוא לא אוהב ירקות לא אוהב הרבה דברים, בעייתי מאוד באוכל, אני נותנת לו בעיקר חלבון יותר מפחמימה, למרות שמבחינתו לאכול רק פחמימה, אני לא רוצה לפתח לו הפרעת אכילה, אבל מצד שני אני רואה אותו הולך ומשמין לי מול העיניים, ואני ממש מיואשת, אח של בעלי אומר שהיה ככה אני ובגיל 15 נהייתה לו מודעות ועשה דיאטה, מרגיש לי לא אחראי לסמוך על זה, אני ממש מיואשת זה מטריד אותי ממש, אם יש לכם רעיונות או אנשים שמתעסקים בבעיה הזאת מהמגזר שלנו ולא דיאטנים בקופות חולים אני ממש אשמח
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הבן שלי בן 10 והוא מלא, הוא עכשיו לא שמן, אבל כן מלא, והוא גם הולך ומשמין.. הוא לא אוהב ירקות לא אוהב הרבה דברים, בעייתי מאוד באוכל, אני נותנת לו בעיקר חלבון יותר מפחמימה, למרות שמבחינתו לאכול רק פחמימה, אני לא רוצה לפתח לו הפרעת אכילה, אבל מצד שני אני רואה אותו הולך ומשמין לי מול העיניים, ואני ממש מיואשת, אח של בעלי אומר שהיה ככה אני ובגיל 15 נהייתה לו מודעות ועשה דיאטה, מרגיש לי לא אחראי לסמוך על זה, אני ממש מיואשת זה מטריד אותי ממש, אם יש לכם רעיונות או אנשים שמתעסקים בבעיה הזאת מהמגזר שלנו ולא דיאטנים בקופות חולים אני ממש אשמח
אני אישית לא אוהב ירקות
ועד היום אני מרגיש פספוס שההורים שלי בגיל קטן לא מספיק הרגילו ודרבנו אותי והכריחו אותי לאכול ירקות
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני אישית לא אוהב ירקות
ועד היום אני מרגיש פספוס שההורים שלי בגיל קטן לא מספיק דרבנו אותי והכריחו אותי לאכול ירקות
ככל הנראה זה לא היה מצליח להם לא הדרבון ולא הכרחה.
אכילה בריאה היא יותר עניין של חינוך והרגל ולא הכרחה ודרבון,
לגבי כותבת הפוסט - תתעלמי מזה - בדרך כלל כשמתחילים להתערב להם בצלחת הם מקצינים יותר
כן כדאי בדיקות דם לראות שהכל בסדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מוכררר
מבינה את הקושי שלך עד כאב!!!
ואני עכשיו בתהליך גמילה!! של לא לשים לב ולא להתערב בצלחת
זה קשה מאדדד
מחזיקה לך אצבעות!!
בנוסף משתדלת לעודד פעילות גופנית של מה שהוא מסכים לעשות
אין לי מדי מקום לרכיבה על אופניים אז פחות רלוונטי בשוטף
ולהתעמלות לא רוצה ללכת
אז לפחות שיהיה בתנועה בהפסקות / יעלה במדרגות וכדו'
הרבה הצלחות!!!
אם את במכבי יש תוכנית שנקראת מכבי אקטיבי - התעמלות לילדים וליווי של דיאטנית ועו"ס לאמהות
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני חותכת ירקות בשלל גוונים. צורות וסוגים
ומניחה אחר הצהרים בקערה על השולחן
בהתחלה אף אחד לא נגע
אחכ התחילו עם המלפפונים
אני אכלתי את החסה ואמרתי שהיא של אמא..
בהמשך שאלו אם אפשר לטעום
והיום הם אוכלים הכל
כל אחד שעובר מנשנש
והקערה מסתיימת מאוד מהר

כנל עשיתי עם פירות
חותכת מגיוונים שונים ורואה איך הביקוש משתבח מיום ליום
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני חותכת ירקות בשלל גוונים. צורות וסוגים
ומניחה אחר הצהרים בקערה על השולחן
בהתחלה אף אחד לא נגע
אחכ התחילו עם המלפפונים
אני אכלתי את החסה ואמרתי שהיא של אמא..
בהמשך שאלו אם אפשר לטעום
והיום הם אוכלים הכל
כל אחד שעובר מנשנש
והקערה מסתיימת מאוד מהר

כנל עשיתי עם פירות
חותכת מגיוונים שונים ורואה איך הביקוש משתבח מיום ליום
גם אני עושה כך וזה עובד ממש יפה
סתם תפוחים חתוכים אחה"צ תוך עשר דקות לא נשאר זכר
וכן הלאה
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ילד בן עשר הוא בתחילת התבגרות, ולדבר איתו על הגיזרה או התזונה זה עלול להיות טעות
הוא יודע איך הוא נראה, לא פחות ממך
הייתי במקומך מעודדת אותו לפעילות גופנית, אופנים, שחיה וכו'
אולי לתת לו לעזור לך להכין אוכל, וזה קצת יגרום לו לאכול חלבון/ירקות
וזהו, לשתוק
יש לי אח שהיה ממש כזה, ואהב רק פחממות, בגיל ישי"ג עשה דיאטה וירד יפה, והוא למד עם השנים לאכול חלבון, ירקות עוד לא. כי גם אישתו לא אוהבת ירקות :)
אה, ואת הדג הראשון בחייו הוא אכל כמאורס, הדג של חמותו. מאז הוא אוהב דגים ואוכל גם את של אמא שלו :D
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הבן שלי בן 10 והוא מלא, הוא עכשיו לא שמן, אבל כן מלא, והוא גם הולך ומשמין.. הוא לא אוהב ירקות לא אוהב הרבה דברים, בעייתי מאוד באוכל, אני נותנת לו בעיקר חלבון יותר מפחמימה, למרות שמבחינתו לאכול רק פחמימה, אני לא רוצה לפתח לו הפרעת אכילה, אבל מצד שני אני רואה אותו הולך ומשמין לי מול העיניים, ואני ממש מיואשת, אח של בעלי אומר שהיה ככה אני ובגיל 15 נהייתה לו מודעות ועשה דיאטה, מרגיש לי לא אחראי לסמוך על זה, אני ממש מיואשת זה מטריד אותי ממש, אם יש לכם רעיונות או אנשים שמתעסקים בבעיה הזאת מהמגזר שלנו ולא דיאטנים בקופות חולים אני ממש אשמח
ממליצה ממש לתת לו לעשות פעילות גופנית כמו רכיבה על אופנים וכדו...
משהו שהוא גם יהנה ממנו וגם יועיל לו.
מכירה מישהי שהייתה גם קצת מלאה בתור ילדה, ואצלם בבית אמרו לה את זה לא מעט פעמים, גם ההורים שלה...
באיזשהו שלב היא פשוט הפסיקה לאכול, ונהיית רזה בקטע קצת חולני אפילו...
כיום אם לכמה בנות, ועדיין סובלת מהפרעות אכילה... לא משווה חלילה רק ממש ממליצה לתת לילד הרגשה שהוא תמיד בסדר, שיהיה שלם עם עצמו ויגדל בריא בנפש, לרוב בגיל ההתבגרות או בגילאים גדולים יותר הם קולטים בעצמם ועושים עם זה משהו...
אם המצב ממש ממש חמור אולי כדאי לפנות לדיאטנית ילדים
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מוכררר
מבינה את הקושי שלך עד כאב!!!
ואני עכשיו בתהליך גמילה!! של לא לשים לב ולא להתערב בצלחת
זה קשה מאדדד
מחזיקה לך אצבעות!!
בנוסף משתדלת לעודד פעילות גופנית של מה שהוא מסכים לעשות
אין לי מדי מקום לרכיבה על אופניים אז פחות רלוונטי בשוטף
ולהתעמלות לא רוצה ללכת
אז לפחות שיהיה בתנועה בהפסקות / יעלה במדרגות וכדו'
הרבה הצלחות!!!
אם את במכבי יש תוכנית שנקראת מכבי אקטיבי - התעמלות לילדים וליווי של דיאטנית ועו"ס לאמהות
אמןןןן תודה רבה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
@SAPIRP
כבר כתבתי שיש לי אח שהיה כזה
שאלתי בזכותך את אימא שלי, והיא אמרה שהיא באמת חושבת שההתבצרות שלו בסירוב לטעום נהיתה בשלב מסויים אי יכולת לרדת מהעץ. אחרי שבאמת כל כך דיברו והפצירו בו לנסות. וגם כשהיא כבר למדה לשתוק, עדיין היה לה קשה שלא לפזול לכיוון הצלחת שלו, או לעצור אותו במנה השלישית של התפ"א...
והעובדות הן שבאמת ההתפתחות בטעמים נהיתה לו אחרי החתונה. מחוץ לבית
הוא אמנם עשה דיאטה כבר כבחור, אבל היא כללה פעילות פיזית ופחות אכילה בריאה
רק אחרי שהתחתן התחיל פתאום לטעום ולאהוב טעמים חדשים.

אז יכול להיות שהילד שלך בררן בגלל סיבה כלשהי, מרובעות או קושי תחושתי (שגורם לדחיה של מרקמים מסוימים)
אבל כל התיחסות שלך עלולה להקשות עליו את האפשרות לנסות, לנעול אותו בדעתו
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
@SAPIRP
כבר כתבתי שיש לי אח שהיה כזה
שאלתי בזכותך את אימא שלי, והיא אמרה שהיא באמת חושבת שההתבצרות שלו בסירוב לטעום נהיתה בשלב מסויים אי יכולת לרדת מהעץ. אחרי שבאמת כל כך דיברו והפצירו בו לנסות. וגם כשהיא כבר למדה לשתוק, עדיין היה לה קשה שלא לפזול לכיוון הצלחת שלו, או לעצור אותו במנה השלישית של התפ"א...
והעובדות הן שבאמת ההתפתחות בטעמים נהיתה לו אחרי החתונה. מחוץ לבית
הוא אמנם עשה דיאטה כבר כבחור, אבל היא כללה פעילות פיזית ופחות אכילה בריאה
רק אחרי שהתחתן התחיל פתאום לטעום ולאהוב טעמים חדשים.

אז יכול להיות שהילד שלך בררן בגלל סיבה כלשהי, מרובעות או קושי תחושתי (שגורם לדחיה של מרקמים מסוימים)
אבל כל התיחסות שלך עלולה להקשות עליו את האפשרות לנסות, לנעול אותו בדעתו
תודה רבה ששאלת במיוחד, אני בעצמי והייתי בררנית באוכל בתור ילדה ועד היום יש המון דברים שאני לא אוהבת... שאני חושבת על זה עכשיו, אמא שלי די הכריחה אותי ובאמת רק שגדלתי ממש נכנסו לי עוד קצת טעמים שאני בחרתי, אבל לא לפזול לצלחת שלו זה באמת נורא קשה
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הבן שלי בן 10 והוא מלא, הוא עכשיו לא שמן, אבל כן מלא, והוא גם הולך ומשמין.. הוא לא אוהב ירקות לא אוהב הרבה דברים, בעייתי מאוד באוכל, אני נותנת לו בעיקר חלבון יותר מפחמימה, למרות שמבחינתו לאכול רק פחמימה, אני לא רוצה לפתח לו הפרעת אכילה, אבל מצד שני אני רואה אותו הולך ומשמין לי מול העיניים, ואני ממש מיואשת, אח של בעלי אומר שהיה ככה י אני ובגיל 15 נהייתה לו מודעות ועשה דיאטה, מרגיש לי לא אחראי לסמוך על זה, אני ממש מיואשת זה מטריד אותי ממש, אם יש לכם רעיונות או אנשים שמתעסקים בבעיה הזאת מהמגזר שלנו ולא דיאטנים בקופות חולים אני ממש אשמח
אני יתן לך כמה טיפים שנתנה לי דיאטנית של הקופה שהלכתי עם הילד בתור התחלה(גם ילד בן 10 התחלנו לפני שנה פלוס ) היינו צריכים להמשיך טיפול אבל ראיתי שהילד מתאזן אז הפסקתי את המעקב.

1-שתיה מתוקה רק בשבת ורק סוג אחד! ילדים (וגם מבוגרים צריכם לתאום מכל הטעמים) הכנסנו סודה בטעמים וזה תחליף מעולה-וכן אני מארחת המון אבל יש דברים חשובים. אחרי הבשרי אני מוציאה בקבוק קולה אחד/מיץ.
2-ממתקים בשבת לפתוח לשבת לא יותר מ2 סוגים אפשרי כל שבת משהו אחר.
3-הרבה פרות חתוכיםמעכשיו בקיץ אבטיח מלון ענבים- ראיתי שכתבת שלא אוהב אבל אם אין בארון ממתקעם אז הוא יאכל את הפרות -מנסיון זה הצליח!!
-רכיבה על אופנים לא לרדת למטה עם חברים-רכיבה לפחות חצי שעה רצופה .

לנו מאוד הועיל יישמנו את 4 הנקודות והילד ממש התאזן .

בהצלחה!!! והכי חשוב תקני לו בגדים נוחים ולא להרוג אותו עם מכנסים שלא יכול לנשום איתם🙄
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
קשה מאוד להגביל ילד בן 10 מה לאכול, אבל לא הייתי מסתמך שבעתיד יתפוס את עצמו וירזה
לבינתיים זה בא בריבית דריבית...

גם עכשיו בטח לא נעים לו מהחברים, אא"כ הוא מאוד חברותי שאז באמת אין לו ענין לרזות
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
תודה רבה ששאלת במיוחד, אני בעצמי והייתי בררנית באוכל בתור ילדה ועד היום יש המון דברים שאני לא אוהבת... שאני חושבת על זה עכשיו, אמא שלי די הכריחה אותי ובאמת רק שגדלתי ממש נכנסו לי עוד קצת טעמים שאני בחרתי, אבל לא לפזול לצלחת שלו זה באמת נורא קשה
אם יש בררנות בעסק כדאי לפנות לדיאטנית ילדים (מומלצת). למען האמת זה מומלץ בכל מקרה, אבל אם יש סיפור של בררנות זה עוד יותר חשוב.
בררנות זה משהו שנוטה להחמיר, והטיפול בזה לא מסתכם בלא להעיר.

(חוץ מזה אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל הרגלי תזונה טובים. לא כולם מתאפסים בגיל ההתבגרות, הלחץ החברתי לא בהכרח משפיע דווקא לטובה, וכככל שילד נמצא יותר מחוץ לבית היכולת להשפיע על הכיוון שבו יתפתחו הרגלי התזונה שלו קטנה)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה