הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #81
"נראה לי הגיע הזמן לעבור שלב." הוא רוכן קדימה.
"מה אנחנו יודעים על המקום?" שאלה בעיניו של הגבר הצעיר.
תיקיית קרטון דקה נוחתת על השולחן.
"מה זה? חזרנו לשנות התשעים?" מלגלג.
הוא תוקע בו מבט מצמית. "עוד לא נמצא ההאקר שהצליח לפרוץ את זה."
"אמממ..."
"ותדבר בכבוד." המבט מתעכב עליו עוד שתי שניות. לא צריך יותר מזה.
"אז מה יש לנו פה?" הוא מושך אליו את התיקיה, פותח.
"פרטים טכניים, כל מה שהצלחנו להגיע אליו."
הוא מצמצם עיניים מול הדפים המלאים, מדפדף לשרטוטי מבנה. "זה מעודכן?"
"הכי שיש, אין לי אחריות על קירות גבס שנבנים בפתאומיות."
מרים גבה. "אז כדאי שתהיה לך." חריף.
הוא מתקרב אליו קצת יותר מידי. "אמרנו משהו לגבי הצורה שאתה מדבר אלי."
"הלו, אני מבצע לך את העבודה. עוד לא הפכתי לשפוט שלך." הוא נסוג, מתקומם.
"אתה מבצע עבודה שאתה משתוקק אליה, בלי קשר לכסף שלי ולמידע שאני מביא לך."
הוא בוחר להתעלם, שוקע שוב בחומר שלפניו. "ומה זה?"
הם נושמים על המסמך מקרוב. "צו בית משפט. אז השרטוטים של המבנה מעודכנים."
"אם הם קיימו את הצו הזה, כן."
הוא נשען אחורה. "אם הם לא היו מקיימים, ההינו יודעים מזה. עם הסכסוך שיש שם, זה היה מגיע שוב לבית משפט."
הצעיר מרפרף עוד כמה דקות על החומר. "טוב." הוא סוגר את התיקיה בטפיחה. "זה נחמד, אבל אני צריך יותר מזה."
"מה?"
הוא מניח מרפקים על השולחן, נשען. "אם אנחנו רוצים שהם ישתלבו טוב, צריך גם את כל הרקע החברתי. לא רק הטכני, אלא כל הניואנסים."
שקט לכמה דקות.
"יש לי כיוון, אני אבדוק לך." הוא מניח שטר על השולחן. קם ויוצא מהמקום.
---
פותח עיניים. הוא במיטה נמוכה, מוכרת מידי. אולי הוא בכלל באיזה סיוט נורא שחוזר על עצמו. אולי הוא צריך לעשות מעשה שיזרוק אותו מהלופ הבלתי נגמר.
"בוקר אור." מחויך. זה היה ההוא שהגיע ביחד עם אדם בפעם הראשונה. אז כשהוא התחייב להם לשתף פעולה. "למה אתם מתעללים בי?" הקול של אוריאל צרוד.
ההוא מתיישב על קצה המיטה ומישיר מבט אל עיניו של אוריאל. "אתה באמת שואל?"
אוריאל מהנהן.
"אז או שאתה תמים או שאתה טיפש." מטיח הלה. "החומר שהעברת גורם הרבה נזקים."
"לא העברתי." גונח.
"באמת?" הוא מרים גבה. "נדמה לי שכבר הודית, לא? או שיש לך עוד משהו לספר לנו?"
בולע את הרוק.
"טוב, עזוב את זה. לא באתי לחקור אותך. את זה יש אחרים שעושים."
אוריאל עוצם עיניים. "מה אתה רוצה ממני?"
"אני?" מתפלא הגבר ומתרומם מהמיטה. "לא רוצה ממך כלום. אבל אם אתה רוצה, אולי אני יכול לעזור לך." מפטיר.
אוריאל נדרך ורק אז שם לב שהוא משוחרר. הוא מתיישב. "מה?"
"זוכר את אמיר?" שואל אותו הלה.
"אמיר?"
"נו, באמת, אתה לא בחקירה עכשיו." גוער בו האיש.
הוא מסתפק. "נגיד."
"המשפחה שלו רוצה לשמוע מה אתו. והאמת היא שאנחנו לא יודעים מה להגיד להם." הוא מצפה לתגובה כלשהי.
"ואתם לא יכולים להגיד להם?" אוריאל מקווה שקלע לשאלה הנכונה.
"תראה, אמרנו להם שהוא ככל הנראה לא בין החיים. אבל הם רוצים לדעת דברים ברורים. ולדעתי הם צודקים." הוא מסתובב סביב עצמו בחדר הלא גדול.
אוריאל מהנהן.
"יפה שאתה חושב כך." זה נראה עקיצה אבל אוריאל לא מבין אותה. "קיצור, חשבנו לתת לך הזדמנות לתקן את הבלגן שיצרת."
"הזדמנות?" תוהה אוריאל.
"עסקת טיעון." יורה הלה. "נחתום על עסקה. אתה מביא מידע ברור מה קרה אתו ומבטיח לא להמשיך עם המשחקים, ואנחנו נפחית כמה שנים מהעונש שאתה אמור לרצות."
"מה אני אמור לעשות?" אוריאל בוהה בו. אז אחרי הכל הוא גם אמור לשבת כמה שנים בכלא.
"האמת?" הוא בוחן אותו. "קל זה לא יהיה. אנחנו רוצים שתיפגש עם אללה ותזרום אתו."
"מה זה אומר?" הוא מסרב להבין.
"סוכן כפול, מכיר את המושג?"
"אני... הוא מסוכן, האיש הזה." אוריאל בולע רוק. הם לא יודעים שאני כבר בידיו.
"נכון. לכן אנחנו מבקשים את זה ממך." הוא לא מתאמץ לטשטש את העובדות.
אוריאל מניע ראש. "ואם אני לא רוצה?"
"ניתן לך יום לחשוב." הוא יוצא. סוגר אחריו את הדלת.
---
"הוא הולך לבוא אלינו." מדווח.
"נהדר, תכינו לו הפתעה."
"יש לנו כמה כאלו. אפשר לארגן מסיבה?" מחויך.
"יש אישור. תתארגנו. אני ארצה להשתתף בה."
ניתוק.
---
"מה אנחנו יודעים על המקום?" שאלה בעיניו של הגבר הצעיר.
תיקיית קרטון דקה נוחתת על השולחן.
"מה זה? חזרנו לשנות התשעים?" מלגלג.
הוא תוקע בו מבט מצמית. "עוד לא נמצא ההאקר שהצליח לפרוץ את זה."
"אמממ..."
"ותדבר בכבוד." המבט מתעכב עליו עוד שתי שניות. לא צריך יותר מזה.
"אז מה יש לנו פה?" הוא מושך אליו את התיקיה, פותח.
"פרטים טכניים, כל מה שהצלחנו להגיע אליו."
הוא מצמצם עיניים מול הדפים המלאים, מדפדף לשרטוטי מבנה. "זה מעודכן?"
"הכי שיש, אין לי אחריות על קירות גבס שנבנים בפתאומיות."
מרים גבה. "אז כדאי שתהיה לך." חריף.
הוא מתקרב אליו קצת יותר מידי. "אמרנו משהו לגבי הצורה שאתה מדבר אלי."
"הלו, אני מבצע לך את העבודה. עוד לא הפכתי לשפוט שלך." הוא נסוג, מתקומם.
"אתה מבצע עבודה שאתה משתוקק אליה, בלי קשר לכסף שלי ולמידע שאני מביא לך."
הוא בוחר להתעלם, שוקע שוב בחומר שלפניו. "ומה זה?"
הם נושמים על המסמך מקרוב. "צו בית משפט. אז השרטוטים של המבנה מעודכנים."
"אם הם קיימו את הצו הזה, כן."
הוא נשען אחורה. "אם הם לא היו מקיימים, ההינו יודעים מזה. עם הסכסוך שיש שם, זה היה מגיע שוב לבית משפט."
הצעיר מרפרף עוד כמה דקות על החומר. "טוב." הוא סוגר את התיקיה בטפיחה. "זה נחמד, אבל אני צריך יותר מזה."
"מה?"
הוא מניח מרפקים על השולחן, נשען. "אם אנחנו רוצים שהם ישתלבו טוב, צריך גם את כל הרקע החברתי. לא רק הטכני, אלא כל הניואנסים."
שקט לכמה דקות.
"יש לי כיוון, אני אבדוק לך." הוא מניח שטר על השולחן. קם ויוצא מהמקום.
---
פותח עיניים. הוא במיטה נמוכה, מוכרת מידי. אולי הוא בכלל באיזה סיוט נורא שחוזר על עצמו. אולי הוא צריך לעשות מעשה שיזרוק אותו מהלופ הבלתי נגמר.
"בוקר אור." מחויך. זה היה ההוא שהגיע ביחד עם אדם בפעם הראשונה. אז כשהוא התחייב להם לשתף פעולה. "למה אתם מתעללים בי?" הקול של אוריאל צרוד.
ההוא מתיישב על קצה המיטה ומישיר מבט אל עיניו של אוריאל. "אתה באמת שואל?"
אוריאל מהנהן.
"אז או שאתה תמים או שאתה טיפש." מטיח הלה. "החומר שהעברת גורם הרבה נזקים."
"לא העברתי." גונח.
"באמת?" הוא מרים גבה. "נדמה לי שכבר הודית, לא? או שיש לך עוד משהו לספר לנו?"
בולע את הרוק.
"טוב, עזוב את זה. לא באתי לחקור אותך. את זה יש אחרים שעושים."
אוריאל עוצם עיניים. "מה אתה רוצה ממני?"
"אני?" מתפלא הגבר ומתרומם מהמיטה. "לא רוצה ממך כלום. אבל אם אתה רוצה, אולי אני יכול לעזור לך." מפטיר.
אוריאל נדרך ורק אז שם לב שהוא משוחרר. הוא מתיישב. "מה?"
"זוכר את אמיר?" שואל אותו הלה.
"אמיר?"
"נו, באמת, אתה לא בחקירה עכשיו." גוער בו האיש.
הוא מסתפק. "נגיד."
"המשפחה שלו רוצה לשמוע מה אתו. והאמת היא שאנחנו לא יודעים מה להגיד להם." הוא מצפה לתגובה כלשהי.
"ואתם לא יכולים להגיד להם?" אוריאל מקווה שקלע לשאלה הנכונה.
"תראה, אמרנו להם שהוא ככל הנראה לא בין החיים. אבל הם רוצים לדעת דברים ברורים. ולדעתי הם צודקים." הוא מסתובב סביב עצמו בחדר הלא גדול.
אוריאל מהנהן.
"יפה שאתה חושב כך." זה נראה עקיצה אבל אוריאל לא מבין אותה. "קיצור, חשבנו לתת לך הזדמנות לתקן את הבלגן שיצרת."
"הזדמנות?" תוהה אוריאל.
"עסקת טיעון." יורה הלה. "נחתום על עסקה. אתה מביא מידע ברור מה קרה אתו ומבטיח לא להמשיך עם המשחקים, ואנחנו נפחית כמה שנים מהעונש שאתה אמור לרצות."
"מה אני אמור לעשות?" אוריאל בוהה בו. אז אחרי הכל הוא גם אמור לשבת כמה שנים בכלא.
"האמת?" הוא בוחן אותו. "קל זה לא יהיה. אנחנו רוצים שתיפגש עם אללה ותזרום אתו."
"מה זה אומר?" הוא מסרב להבין.
"סוכן כפול, מכיר את המושג?"
"אני... הוא מסוכן, האיש הזה." אוריאל בולע רוק. הם לא יודעים שאני כבר בידיו.
"נכון. לכן אנחנו מבקשים את זה ממך." הוא לא מתאמץ לטשטש את העובדות.
אוריאל מניע ראש. "ואם אני לא רוצה?"
"ניתן לך יום לחשוב." הוא יוצא. סוגר אחריו את הדלת.
---
"הוא הולך לבוא אלינו." מדווח.
"נהדר, תכינו לו הפתעה."
"יש לנו כמה כאלו. אפשר לארגן מסיבה?" מחויך.
"יש אישור. תתארגנו. אני ארצה להשתתף בה."
ניתוק.
---
