- הוסף לסימניות
- #1
לאחרונה הייתי צריך לסקור את ספרות המתח החרדית לצורך כלשהו.
ותוך כדי הסקירה שמתי לב למשהו מעניין.
לכל סופר מתח חרדי, יש מוטיב חוזר בכל הספרים שלו.
אצל יונה ספיר, תמיד יש גיבור מרכזי שהוא הכי טוב בתחומו.
ואצל נחמן גרשונוביץ, תמיד יש גיבור על עם יכולות על טבעיות.
ואילו אצל מ. ארבל, תמיד יש אדם אחד שנקלע לסיטואציה מורכבת שנדמית שהיא מעל יכולותיו, אבל בסוף הוא מצליח להתמודד עם זה.
כמובן שלא קראתי את כל הספרים והסופרים, אבל ממה שקראתי עד היום זו המסקנה שלי.
ומעניין אותי לדעת האם אני צודק, ואם כן - למה זה ככה? האם זה מבחירה מודעת או שככה זה יוצא.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם המלומדת.
ותוך כדי הסקירה שמתי לב למשהו מעניין.
לכל סופר מתח חרדי, יש מוטיב חוזר בכל הספרים שלו.
אצל יונה ספיר, תמיד יש גיבור מרכזי שהוא הכי טוב בתחומו.
ואצל נחמן גרשונוביץ, תמיד יש גיבור על עם יכולות על טבעיות.
ואילו אצל מ. ארבל, תמיד יש אדם אחד שנקלע לסיטואציה מורכבת שנדמית שהיא מעל יכולותיו, אבל בסוף הוא מצליח להתמודד עם זה.
כמובן שלא קראתי את כל הספרים והסופרים, אבל ממה שקראתי עד היום זו המסקנה שלי.
ומעניין אותי לדעת האם אני צודק, ואם כן - למה זה ככה? האם זה מבחירה מודעת או שככה זה יוצא.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם המלומדת.
הנושאים החמים


Reactions: אלמוג טלולקר, ערך רב, השקעות R הון ועוד 11 משתמשים14 //