דיון ביקורת - לדעת לתת. לדעת לקבל.

[ת.עקבי]

ברוח אחת ביקורות הספרים שהועלתה פה, החלטתי להעלות על הכתב את שיושב אצלי כבר זמן מה. אשמח להפוך את הגיגיי לדיון מפרה ומועיל, מקדם ומרווה...

קיבלתי הרבה ביקורות בשנה האחרונה. רובן היו טובות, מעודדות ומפרגנות. יותר ממחצית היו מתלהבות (וואו, אמא'לה, מדהיםםם) והשאר כיוונו לעניין - דייקו מה עשה להן טוב, מה עשה לקטע טוב ולעיתים אף טרחו לכוון אל מקום טוב יותר, משתפר.

והיו כאלה שלא.

היו כאלה שנאמרו בלי מחשבה או בסיס, היו כאלה שיכלו להועיל אבל צורת ההגשה שלהן - נוראית, והיו כאלה שפשוט גרמו לי לתהות למה ולשם מה אני ממשיכה לכתוב, ורק הידיעה שאני אוהבת לשפוך מילים ודמיונות, גרמה לי לבלוע את הדם שניקז ממני, לעצום עיניים, לנער ראש ולחזור להקליד.

חלק מההצלחה להתעלם הייתה האפשרות לבטל את הביקורת, לגשת לאנשים שאני סומכת עליהם, להציג בפניהם את הקטע האמור כמו את הביקורת הכואבת ולשאול לדעתם. את השאר – עשה הזמן, עם כל התועלות הגלומות בו.

אז אני יודעת לקבל. כן מתעקשת לרדת לעומק הביקורת כדי להבין ממה היא נובעת, אבל לקבל - יודעת. והשיפור שראיתי מההתנהלות הזו - שווה לי את כל שעות השכתובים (שעות??? ימים!!!)

מבין הביקורות הזכורות לי ביותר, יש שתיים. תחזיקו חזק, בבקשה אל תפלו מהכסא.

1. 'את לא יודעת לקבל ביקורת' - אז אותה היה לי קל לפסול. שאלתי את המבקרת למה היא חושבת כך, ושאדרבא - תיתן הוכחות לטענה. יש לציין שהמבקרת נעלמה ולא השיבה לי עד היום, אבל אני נותרתי עם התמיהה המסעירה במשך כמה ימים טובים.

2. 'לכי תלמדי כתיבה' - אווצ'. אווצ'. אווצ'. אני צריכה להגיד יותר מזה?
כמובן שלמבקרת היו הטענות שלה ולי הטענות שלי, מהר מאוד גם הדרכים שלנו נפרדו, אבל המחשבות המשיכו לשחק בי.
מה עשיתי, אתם שואלים? ניגשתי למישהי מקבוצת הבטא שלי, הצבתי אותה מול הביקורת ככתבה וכלשונה והיא עקרה ממנה כל תוכן. ומאותו רגע, בכל קטע שהגיע לידיה - טרחה לציין את הנקודה שעליה המבקרת ההיא התלוננה והדגישה לי על סמך עובדות כמה היא שגתה.

אז למה אני מציינת את זה? מדוע טיב הביקורת שקיבלתי אמור לשנות לכם או לעניין אתכם בכלל?!

1. בגלל המסקנות שלי - ביקורת טובה חייבת להיות נכונה ומעוגנת. אם קמת על הצד הלא נכון, אם עבר עליך יום רע או אם סתם כך בחרת להשתלח - בבקשה אל תוציאי את זה עליי. גם לא על חברותיי למקצוע או לתחביב.

ואם כבר החלטת שהביקורת שלך מוצדקת והכרחית – תנסחי אותה בצורה שבה היית רוצה לקבל אותה. תחשבי גם על הצד השני ואפילו תוסיפי למשקל המילים שלך עוד כמה קילוגרמים של רגישות מהחשש שמא מקבל הביקורת ניחון בה יותר ממך.

2. בגלל - ופה אני מפעילה אתכם קצת - שהייתי רוצה לדעת איך אתם רואים את הביקורת, איך אתם בוחרים להגיש אותה ובאותה מידה איך אתם מקבלים אותה.

 

[CN]

ב"ה

מכיוון שהעלית את הנושא בפורום כתיבה,
אני מניחה שאין הכוונה לביקורות כאלו שעוברות בין שאר הקוראים, שחלקם מתלהבים כמו בפורום צילום, וחלקם יכולים להגיע להשמצות חלילה כמו בפורום אא"ר (שאז המנהלים המסורים דואגים לשמור על השיח).
(אם הכוונה כאן היא לשאר המון העם, אפשר לפרסם כמאמר בפרוג, ואז שרביט החינוך בידך ללמד אותם איך להעביר ביקורת נכונה)

כאן בפורום, ראיתי המון פעמים בקשות לביקורת
ומעט היענות.
אני באופן אישי ממש משתדלת לתת ביקורת עניינית,
לפעמים היא קצת ישירה ואולי לא מספיק עטופה במחמאות לפני ואחרי,
וזה כי גם ככה המענה שואב ממני זמן, ולפעמים אני יודעת שזה או ככה או בכלל לא.

אבל באופן אישי חושבת שהודעות שכוללות
רק וואו
מדהים
אליפות
וואוווווווווו
וכו'
הם נגד חוקת פורום סופרים, עד כמה שזכור לי, ואני ותיקה פה..

תגובה טובה - צריכה להכיל מה אהבת או למה אהבת,
ותגובת ביקורת עניינית - עדיפה עליה.
זה מה שזכור לי, אפשר לתייג את המנהלים לוודא שזה נכון.

בכל מקרה ירידה לפסים אישיים היא חד-משמעית 'לא' אחד גדול.

 

[CN]

ב"ה

לגבי קבלת ביקורת.
אם כשחבר הפורום כותב הערה על תוכן מסויים שעלה,
וכתגובה היא מקבל התעמקות דקדקנית ושאלות שהוא עכשיו אמור לספק הוכחות למה הוא העיר מה שהעיר -
הסיכוי לקבל ביקורת בפעם הבאה הוא אפסי.
זה מוריד את כל החשק.

כותב הטקסט יכול להסביר למה ההערה לא נכונה לדעתו,
הוא גם יכול לערוך פינג-פונג עד שיוכיח שהוא צודק,
אבל זה לגמרי צודק ולא חכם.

אפשר לענות למה כתבתם כך ולא אחרת,
אבל קבלו את הביקורת ותודו עליה.
אל תתקיפו את מי שנתן את הביקורת, ואל תמצאו אלף אלפי חורים בכל ניד או קוץ של אות שהוא כתב.

אתן דוגמא לגבי ההערה 'לא למדת כתיבה' -
תגובה חכמה של כותב תהיה:
"אם אתה חושב כך, מן הסתם היה בקטע משהו שלא בנוי טוב או לא עומד בכללי כתיבה תקנית,
תוכל בבקשה לכוון אותי איפה לדעתך עשיתי טעות?"

וכאן, כשהוא עונה, להסתכל על המשפטים ההם ובאמת לנסות להבין מה הבעיה בהם.
גם אם אין בהם שום בעיה, לדעתכם ולדעת 7 כותבים מקצועיים שאישרו לכם -
בכל אופן תודו על הרצון הטוב.

והכי חשוב - אם אתם ממשיכים לגונן בכל הכח על הטקסט המקורי שכתבתם, ולתת אלף הסברים למה הביקורת שקיבלתם לא מוצדקת,
התוצאה הטבעית היא שתקבלו הרבה הרבה פחות ביקורת. המבקרים לא באו להתווכח, ולא רוצים להיות בעמדה הזו.

זה לפחות מה שיש לי לומר למי שנכנס לפורום כתיבה כדי להתמקצע ולהשתפר.

בהצלחה לכולנו!

 

[ללמוד לכתוב]

ב"ה

מכיוון שהעלית את הנושא בפורום כתיבה,
אני מניחה שאין הכוונה לביקורות כאלו שעוברות בין שאר הקוראים, שחלקם מתלהבים כמו בפורום צילום, וחלקם יכולים להגיע להשמצות חלילה כמו בפורום אא"ר (שאז המנהלים המסורים דואגים לשמור על השיח).
(אם הכוונה כאן היא לשאר המון העם, אפשר לפרסם כמאמר בפרוג, ואז שרביט החינוך בידך ללמד אותם איך להעביר ביקורת נכונה)

כאן בפורום, ראיתי המון פעמים בקשות לביקורת
ומעט היענות.
אני באופן אישי ממש משתדלת לתת ביקורת עניינית,
לפעמים היא קצת ישירה ואולי לא מספיק עטופה במחמאות לפני ואחרי,
וזה כי גם ככה המענה שואב ממני זמן, ולפעמים אני יודעת שזה או ככה או בכלל לא.

אבל באופן אישי חושבת שהודעות שכוללות
רק וואו
מדהים
אליפות
וואוווווווווו
וכו'
הם נגד חוקת פורום סופרים, עד כמה שזכור לי, ואני ותיקה פה..

תגובה טובה - צריכה להכיל מה אהבת או למה אהבת,
ותגובת ביקורת עניינית - עדיפה עליה.
זה מה שזכור לי, אפשר לתייג את המנהלים לוודא שזה נכון.

בכל מקרה ירידה לפסים אישיים היא חד-משמעית 'לא' אחד גדול.

בגדול את צודקת.
אבל אני חושב שיש פעמים שאין כל כך על מה לבקר, או שזה משהו ממש קטן בשוליים.
אבל לכותב שהשקיע מגיעה איזו מחמאה.
אז אני משתדל להראות את המשפטים שהכי נהניתי מהם וכדו', אבל לפעמים יותר טוב לכתוב מילה אחת וכל המוסיף גורע.
לכן אני חושב שאי אפשר לקבוע כללים ברורים, והכל לפי הענין.

 

[CN]

בגדול את צודקת.
אבל אני חושב שיש פעמים שאין כל כך על מה לבקר, או שזה משהו ממש קטן בשוליים.
אבל לכותב שהשקיע מגיעה איזו מחמאה.
אז אני משתדל להראות את המשפטים שהכי נהניתי מהם וכדו', אבל לפעמים יותר טוב לכתוב מילה אחת וכל המוסיף גורע.
לכן אני חושב שאי אפשר לקבוע כללים ברורים, והכל לפי הענין.

ב"ה

יפה, לצטט משפטים טובים זה חלק מהלימוד והמטרה של הפורום.
זה לחדד את יכולות הכתיבה, לתת לנו כיווני מחשבה או שעשועי לשון שיכולים להיות כלים בשבילנו כשנבוא לכתוב.

תגובות של וואו מדהיםםםםםם זה לא מספיק, לפחות לפי מה שאני זוכרת מכללי הפורום מעלי האבק.
@מ. י. פרצמן אני צודקת?

 

[ללמוד לכתוב]

תגובות של וואו מדהיםםםםםם זה לא מספיק,

אבל לפעמים יותר טוב לכתוב מילה אחת וכל המוסיף גורע.

אני לא מדבר מצד כללי הפורום.
זו המציאות בשטח.
לפעמים אני מרגיש שהקטע כשלם כל כך טוב, שאם אני אתחיל להפריד אותם למשפטים זה רק יזיק.
ולכן אז אני כותב מילה אחת או שתיים.

 

[ח.ד. וחלק]

ייש"כ על העלאת הנושא!

תגובות של וואו מדהיםםםםםם זה לא מספיק, לפחות לפי מה שאני זוכרת מכללי הפורום מעלי האבק.
@מ. י. פרצמן אני צודקת?

בהחלט:

2) מה בנוגע לתגובות של פרגון על קטע: "קטע מעולה" "סיפור מדהים" וכו' וכו'? אין לתגובות מהסוג הזה ערך ומשמעות לקהילה, אבל יש להן משמעות עבור הניק שהשקיע בכתיבה ומצפה לפידבק.

אתה צודק שהן מעודדות את הניק שהשקיע בכתיבה, אבל אין בהן ערך אמיתי לטווח ארוך. תחשוב על אם שמכינה ארוחת צהריים, והילד שלה אומר לה "אמא זה טעים". זה נחמד, זה חמים, אבל זה לא עוזר לה לדעת שבפעם הבאה שהיא מכינה את המרק היא צריכה להוסיף עוד מלח. תשקיעו טיפת מחשבה בתגובה, תציינו איזה פרמטרים אהבתם. אפילו ההבדל בין "קטע יפה" ל"כתיבה יפה" או "מבנה טוב" הוא הבדל חשוב: ציינתם איזה פרמטר אהבתם, זה נותן לכותב כיוון מעשי.

 

[ת.עקבי]

ב"ה

לגבי קבלת ביקורת.
אם כשחבר הפורום כותב הערה על תוכן מסויים שעלה,
וכתגובה היא מקבל התעמקות דקדקנית ושאלות שהוא עכשיו אמור לספק הוכחות למה הוא העיר מה שהעיר -
הסיכוי לקבל ביקורת בפעם הבאה הוא אפסי.
זה מוריד את כל החשק.

כותב הטקסט יכול להסביר למה ההערה לא נכונה לדעתו,
הוא גם יכול לערוך פינג-פונג עד שיוכיח שהוא צודק,
אבל זה לגמרי צודק ולא חכם.

את צודקת מאוד, אבל אני כיוונתי למצבים בהם הביקורת היא מאד כללית ולא מכוונת למקום הטעון שיפור.
היו לי עשרות דוגמאות של ביקורות כאלה, יש לי גם כמה התכתבויות חוזרות עם קוראות הבטא שלי בהן אני מסבירה את הצד שלי לא במטרה להצדיק את מה שעשיתי, אלא במטרה להבין נכון יותר מהי הנקודה שהפריעה ובהתאם - לתקן.

אגב, כשאני חותרת לשורש - אני מודיעה זאת וגם שולחת תיקון בהתאם, אז מניחה שזה מספק את המבקרת. (בתוספת תודה, כמובן)

לגבי התגובות המתלהבות - אני לא בעד, ולא הייתה לי כוונה להתייחס אליהן, אלא רק להביא אותן כחלק קיים במכלול הביקורות. כיוונתי לביקורת שאפשר לעמוד מאחוריה ולהגיד: יש בה משהו. אם היא נכונה לפה או לא, אם הוגשה נכון או לא - עניין לדיון (שאותו פתחתי)

ספציפית התגובה של 'לכי תלמדי כתיבה' - נכתבה לי בפרטי. לא חושבת שהמבקרת הייתה מעזה לכתוב אותו בפורום כזה (לא לי ולא לאחרים). ידוע לי מה עמד מאחורי הביקורת, היא לא סתם כך כתבה לי אותה, אבל מבדיקה מול מישהי שכן למדה כתיבה ובשונה מהמבקרת - כן נחשפה לשאר התכנים שלי שנגעו באותה ביקורת (המבקרת נחשפה לספר המשך ללא בסיס, רק בתקציר) - התברר לי כמה היא לא צדקה בטענתה. (הביקורת שלה הייתה גורפת. הספר שלי גם עבר עריכה ספרותית, ולא נתקלתי בהערה כמו שלה)
התגובה גם הגיעה לאחר שהבנתי שהביקורות שלה הרסניות לי (עוקצניות, ציניות ושורפות) והחלטתי לוותר על התענוג. היא, כתגובה, השיבה במילים אלו ועוד אחרות.

כותבת את זה במטרה להבהיר למה פתחתי את הדיון - ביקורת טובה היא אכן כזו שכותבת מה אהבת ומה לא אהבת, איך ניתן לשפר (תמיד יש) וכן לדייק ולתקן קטעים לא מובנים או שגויים תחבירית. (ובהקשר לזה - תיקון דקדוק הוא נחמד, אבל לא יותר מכך. אני מכוונת לשגיאות תחביריות שמאלצות שכתוב פסקאות. החלפת א' לע' זו עבודה מאד קלה. מסייגת ואומרת שאם השגיאות רבות מדי - כן נכון לציין כדי לתת לכותב להבין שמדובר בעניין בסיסי) אבל היא גם חייבת להיות מוגשת נכון, וזה לא מחייב שהיא תהיה עטופה במילת מחמאה מקדימה או מסיימת, אלא שתוגש באופן שמכבד את המבוקר וגם את המבקר.

 

[CN]

ב"ה

אז המטרה של האשכול הזה היא ללמד אותנו לא לרדת לפסים אישיים, ולדבר בכבוד?
זה לא כיף.
וזה גם לא דיון, לדעתי.

 

[ת.עקבי]

ב"ה

אז המטרה של האשכול הזה היא ללמד אותנו לא לרדת לפסים אישיים, ולדבר בכבוד?
זה לא כיף.

ממש לא. המטרה היא להבין מהי ביקורת בונה, מהי ביקורת דחיפה ומהי ביקורת הורסת.

ביקורת דחיפה - לא אכנס לעומק של זה, האם נכון בפורום וכו' - תגובות מתלהבות. הן נותנות מדד לכותב לגבי אהבת הקהל את הכתיבה והתוכן שלו. מיהו הקהל? שאלה גורלית ביותר. אני, למשל, לא מסוגלת להגיב "וואו", את זה יכול להגיד הפרצופון עם הפה הפתוח יותר טוב ממני. אם לא אמצא משהו לשיפור - אסתפק בו. אם אמצא - אגיד אותו ואשתדל לעטות את הכפפות המתאימות (לא תמיד אפשרי ומצליח. אם בטעות פגעתי במישהו אי פעם - אשמח שיאיר את עיניי).

ביקורת בונה וביקורת הורסת - הפער ביניהן הוא מאד מאד דק. הבסיס שלהן יכול להיות זהה, הכוונה גם. אבל ההגשה היא זו שתקבע את המשמעות. אולי תגידי עכשיו: 'נו, זה בדיוק הלימוד שאליו כיוונתי'. אז אני לא באתי לתת בראש לאף אחד, אבל חושבת שכפורום כתיבה מכובד, שגם את מעידה שאין בו הרבה ביקורות מועילות, רצוי לתת דגש על מהי ביקורת.

הרי למה אני פה?! לקבל כפיים אפשר גם בפורומים הפתוחים. שם, אגב, יהיו גם הרבה ביקורות דחיפה. אני פה כדי לקבל ביקורת או לחילופין - להנות ולתת (כן, ביקורת זו נתינה. טרחתי לכתוב, הקדשתי מחשבה וזמן. יכולתי לדפדף הלאה בלי למצמץ).

אז כן חושבת שראוי ונכון לדבר על הביקורת, שבשלה אנחנו פה. לנסות ולייעל את הכתיבה שלנו ובד בבד את עצמנו. לכן שאלתי איך אתם רואים את הביקורת ואיך אתם מקבלים אותה.
מסכימה איתי שלקבל כל ביקורת - בלתי אפשרי ובלתי נכון? חייב להיות איזשהו מסנן מחשבתי שמנתב את הביקורת לדחיפות טיפול גבוהה או לחילופין - מעביר אותה לארכיון. אצלי, יש כמה שלבים נוספים בתהליך:
1. אם לא הבנתי למה הביקורת - מנסה לרדת לעומק, לשורש.
2. אם הביקורת לא נראית לי נכונה - מתייעצת עם נוספות.
3. מתייחסת גם לנותנת הביקורת. יש אחת שהיא עורכת ספרותית ולשונית - לה אתן יותר משקל. יש חברה שלא מביעה דעה - אז אם כבר הביעה, אומר שיש דברים בגו'. יש אחת שאוהבת סגנון כתיבה ספציפי וחותרת אליו כל העת - אם לא מתאים לי, אין מה לדבר...
4. ביקורות שלא פסלתי לחלוטין - כותבת בצד, לבדיקת העורכת בעתיד. דוגמא פשוטה שחוזרת על עצמה - בגלל שאני מפרסמת קטעים בהמשכים על פני טווחי זמן גדולים - נוצר מצב הגיוני של שכחה, שאז אני מזכירה למבקרת את הדברים ומציינת לי לבדיקה האם גם בשוטף הדברים עלולים להישכח.

זה אופן העבודה שלי. לא תמיד הוא היה כך, הוא נבנה לאט-לאט על סמך הבנות (כמו מישהי שלא הבינה משמעות של חפץ מסוים עד ששלחתי לה תמונה שלו ואז הבנתי שהתיאור הכתוב עליו בלבל אותה ולא השימוש בו. אם הייתי מבטלת את השימוש בו כפי שהיא חשבה לנכון - זה היה מזיק לספר מבחינת אמינות. ברגע שהבנו שהביקורת ניתנה על הבנת מראה החפץ - העניין טופל בשניות. הדיון עצמו אגב, לקח כמה וכמה שרשורים והתפרש על פני כמה ימים)

אשמח לשמוע גם את הדרכים שלכם לנתב ביקורת בצורה חכמה ומועילה.

תודה!

 

[מ. י. פרצמן]

כתבתי מאמר בנושא הזה לפני כמה שנים במגזין השירה "יחידה", מעתיקה לכאן.


מהי, בעצם, ביקורת?

ראשית נתייחס למושג ביקורת ספרות באופן כללי.

בשנים עברו ביקורת לא הייתה נפוצה כל כך בציבור שלנו, היא הייתה מעין חיה מאוסה שהיוצרים והכותבים סלדו ממנה. היא לקחה את היצירה שלהם, צקצקה בשפתיים ואמרה "נו נו, לא טוב!"

עם התקדמות עולם היצירה בציבור שלנו – עד למקום הגבוה שבו הוא נמצא כיום, אנו מודעים הרבה יותר לחשיבות ולאמנות שבביקורת ספרות משובחת. כותב, מקצועי ככל שיהיה, אינו מסוגל, טכנית ורגשית, להסתכל על היצירה שלו "מבחוץ". כבר אמרו חז"ל "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט עב), וכותב אינו יכול להיות אובייקטיבי כשמדובר בו, פשוט כי הוא אינו אובייקטיבי.

בעצם כתיבת המילים הוא מכניס את ה"עצמי" שלו אל תוך המילים, ולכן היצירה נעשית חלק ממנו. כותבים מסוימים מתחברים לטקסט יותר ואחרים פחות, אך כולם נגועים, במידה כלשהי, ביחס לטקסט שלהם.

זוהי הסיבה שפעמים רבות הכותב אינו רואה בעיניים שלו את מה שהאחרים רואים במבט "מבחוץ". כמו אדם שנוהג ברכב: הוא נמצא "בפנים". אומנם יש לו את המעלות שלו – הוא קרוב לכביש, הוא יכול לפעול בזמן אמת, אבל הוא אינו יכול לראות את המבט מבחוץ.

לעומתו, האדם שיושב בחוץ וצופה בתמונות הלוויין שמשודרות מאותו הכביש, יש לו מרחב ראייה גדול ומקיף הרבה יותר מזווית הראיה הניבטת בעד חלון הרכב.

על אופן ההתמודדות עם החסרונות שיש למביט מבחוץ ניגע, בעז"ה, כשנדבר על קבלת הביקורת. בינתיים, נזכור שהאדם שנמצא ברכב אינו אובייקטיבי, ולכן הראיה שלו מוגבלת. כאן, במקום הזה, מגיע התפקיד של מי שנמצא בחוץ. התפקיד שלו מסתכם לא רק בראייה האובייקטיבית, אלא גם בשימוש בכללים: כללים קיימים ומובנים שהכותב לא תמיד מודע אליהם ומכיר אותם.

המבקר, בעצם, עושה בדיוק את ההפך מהכותב. הוא מתעלם לחלוטין ממי שכתב את הטקסט, ומתמקד אך ורק בטקסט עצמו.

ביקורת מקצועית נעשית כאשר מתייחסים אך ורק לגוף היצירה. זוהי ביקורת ספרות מקצועית. אני אדגיש זאת שוב ושוב כי הדבר קריטי בעיניי: ביקורת מקצועית בשום אופן אינה מתייחסת לכותב עצמו. ביקורת מקצועית אינה אישית. היא ביקורת עניינית.

כל מילה שתיאמר בטור הזה אינה אישית. כל מילה שנאמרת בביקורת שירה בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.


למה צריך ביקורת?

במהלך עבודתי כעורכת אני מקבלת לעיתים תגובות תמהות, בהן אנשים שואלים אותי: את לא חוששת להגיד במפורש "אני אדם ביקורתי"? למה שלא תעדני את המילה 'ביקורת' למשהו חיובי יותר?

התשובה שלי קבועה. בעיניי, ביקורת ספרות היא כלי מיוחד באמנות. באמצעותו אנו יכולים להתקדם, להשתפר ולהגיע למקומות גבוהים יותר.

ביקורת היא כלי לצמיחה. אך בכלי, כמו בכל כלי, צריך להשתמש בזהירות. אם תופסים בו חזק מדי – הוא ישבר, אם תופסים אותו חלש מדי – הוא יפול. על אופן קבלת הביקורת נדון בעז"ה בהמשך, כעת נבין מדוע הביקורת עוזרת לנו, ככותבות.

הנחת היסוד שלנו תהיה ההבנה שביקורת נועדה בשביל התקדמות. לא בשביל לנשוך, לא בשביל לאכול את העמיתים למקצוע ולא בשביל לקטול את כל מה שלא טוב. ביקורת בונה היא ביקורת שעוזרת לשפר, לעזור ולפעמים גם לכוון.

נכון. לפעמים כואב לקבל ביקורת, ובדרך כלל זה לא קל. זה הרי משהו שהשקעתי בו ועמלתי עליו והם נוגעים בו – זה כואב! אבל יש כאן, מאידך, את היכולת והזכות שלנו להתקדם.

אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום, לכתוב שוב ושוב על אותם נושאים ולהמשיך לקצור מחיאות כפיים. זה טוב. זה נחמד. זה לא מקדם. מאידך, אפשר לאזור מלא חופנים של אומץ, של קבלה ופתיחות, להחדיר שהביקורת הזו אינה אישית אלא עניינית, וללמוד.

יש נקודה נוספת בחשיפה לביקורת, והיא העשרה, גם כאשר הביקורת אינה מעשית. לפעמים אני שולחת טקסטים שלי לאנשי מקצוע עמיתים לקבלת ביקורת, גם כאשר הטקסט עצמו אינו רלוונטי עוד. החשיפה הזו והשפשוף מעשירים את הידע המוגבל שלי, הם גורמים לי לחשוב על הטקסט בעיניים חדשות, וללמוד עוד.

כמו אדם שנוסע לחו"ל בפעם הראשונה: הוא נחשף לרעיונות חדשים ולהלך מחשבה שונה לחלוטין. גם אם לא יתחיל מעתה להתלבש כמו אנשי הארץ בה הוא מבקר, הוא למד להכיר תרבויות וסגנונות נוספים, הוא הרחיב את אופקיו.

ביקורת היא הרחבת אופקים. להקשיב, להבין, וגם אם לא בהכרח לקבל – זאת בכל זו העשרה, שתעזור לנו להפיק מקולמוסנו יצירות בעלות איכות גבוהה יותר.



איך לקבל ביקורת?

לא תמיד ביקורת צודקת מכל הכיוונים שמסתכלים עליה. לשכן שמסתכל על הבית מבחוץ, לפעמים אין את כל הידע שאני יודעת. כאן אנחנו צריכות ללמוד איך להחדיר בנו את הדברים, בצורה כזאת שתהיה ביקורת בונה ולא הרסנית.

אינני מטפלת רגשית, וגם לא מתיימרת להיות כזו . ובכל זאת, כאחת שמקבלת ביקורת שוטפת, הניסיון שלי גרם לי לפתח את השיטה הבאה.

כשאדם מקבל ביקורת, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להפעיל את "המסננת". לא לקחת את הדברים ללב מיד. הרי לא תמיד הדברים צודקים, וגם אם הם צודקים באופן כללי – לא בטוח שהם צודקים לגוף העניין הספציפי הזה. לכן, כשביקורת מתקבלת, הפעולה הראשונה היא ללחוץ על כפתור המסננת. הופה! עצרי, ביקורת. בואי נראה אם יש לך זכות כניסה.

כאן אנחנו צריכות לבחון את הדברים. זה מאתגר, כי לא תמיד קל להבדיל בין עצמי לבין הטקסט, ולהבין שהמבקר צודק... אבל אנחנו צריכות לזכור שכדי להתקדם, כדי לעלות עוד, אי אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום. צריך לטפס, לקבל, להבין.

אחרי שאנחנו מחליטות שהביקורת צודקת, או אז אנו מוציאות אותה, בעדינות ובהתחשבות, מתוך המסננת, ומכניסות אותה בעצמנו אל תוך הלב.

רק ביקורת שאנחנו אומרות לעצמנו תיכנס פנימה.

אומנם אלו אותן המילים של המבקר, אבל אנחנו הכנסנו את זה פנימה. באופן כזה, הביקורת מתקבלת הרבה יותר, וממילא אפקטיבית יותר.

 

[ת.עקבי]

כל מילה! תודה!

כל מילה שתיאמר בטור הזה אינה אישית. כל מילה שנאמרת בביקורת שירה בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.

רק לגבי זה - חושבת שראוי להדגיש שגם אם הביקורת אינה אישית - היא כן אמורה להיות רגישה. כחלק מהביקורת אני שוקלת גם את זה שמולי עומד אדם. ואדם - מה לעשות - לא אוהב שמורידים אותו, אוטומטית מנגנוני הדחייה שלו מתעוררים לפעולה. ביקורת מקצועית היא גם כזו שיודעת לגשת נכון לבנאדם, כל בנאדם.

אם, לשם הדוגמא, עורכת הייתה יורדת על הלקוח שלה בביקורת צוננת, הוא אולי היה מסיים איתה יפה את הספר, אם בכלל, בפעם הבאה - הוא בטוח לא יחזור. והיא תישאר מחוסרת עבודה.

לדוגמא:
אפשר לכתוב - וואלה. אתה באמת חושב שכך וכך... ממתי זו הדרך ל...
לעומת - נדמה לי שהקטע חוטא לעצם... היה עדיף שיתואר...

לא יודעת אם העברתי את הנקודה כמו שצריך. מקווה שכן.

 

[יוסף יצחק פ.]

ברוח אחת ביקורות הספרים שהועלתה פה, החלטתי להעלות על הכתב את שיושב אצלי כבר זמן מה. אשמח להפוך את הגיגיי לדיון מפרה ומועיל, מקדם ומרווה...

קיבלתי הרבה ביקורות בשנה האחרונה. רובן היו טובות, מעודדות ומפרגנות. יותר ממחצית היו מתלהבות (וואו, אמא'לה, מדהיםםם) והשאר כיוונו לעניין - דייקו מה עשה להן טוב, מה עשה לקטע טוב ולעיתים אף טרחו לכוון אל מקום טוב יותר, משתפר.

והיו כאלה שלא.

היו כאלה שנאמרו בלי מחשבה או בסיס, היו כאלה שיכלו להועיל אבל צורת ההגשה שלהן - נוראית, והיו כאלה שפשוט גרמו לי לתהות למה ולשם מה אני ממשיכה לכתוב, ורק הידיעה שאני אוהבת לשפוך מילים ודמיונות, גרמה לי לבלוע את הדם שניקז ממני, לעצום עיניים, לנער ראש ולחזור להקליד.

חלק מההצלחה להתעלם הייתה האפשרות לבטל את הביקורת, לגשת לאנשים שאני סומכת עליהם, להציג בפניהם את הקטע האמור כמו את הביקורת הכואבת ולשאול לדעתם. את השאר – עשה הזמן, עם כל התועלות הגלומות בו.

אז אני יודעת לקבל. כן מתעקשת לרדת לעומק הביקורת כדי להבין ממה היא נובעת, אבל לקבל - יודעת. והשיפור שראיתי מההתנהלות הזו - שווה לי את כל שעות השכתובים (שעות??? ימים!!!)

מבין הביקורות הזכורות לי ביותר, יש שתיים. תחזיקו חזק, בבקשה אל תפלו מהכסא.

1. 'את לא יודעת לקבל ביקורת' - אז אותה היה לי קל לפסול. שאלתי את המבקרת למה היא חושבת כך, ושאדרבא - תיתן הוכחות לטענה. יש לציין שהמבקרת נעלמה ולא השיבה לי עד היום, אבל אני נותרתי עם התמיהה המסעירה במשך כמה ימים טובים.

2. 'לכי תלמדי כתיבה' - אווצ'. אווצ'. אווצ'. אני צריכה להגיד יותר מזה?
כמובן שלמבקרת היו הטענות שלה ולי הטענות שלי, מהר מאוד גם הדרכים שלנו נפרדו, אבל המחשבות המשיכו לשחק בי.
מה עשיתי, אתם שואלים? ניגשתי למישהי מקבוצת הבטא שלי, הצבתי אותה מול הביקורת ככתבה וכלשונה והיא עקרה ממנה כל תוכן. ומאותו רגע, בכל קטע שהגיע לידיה - טרחה לציין את הנקודה שעליה המבקרת ההיא התלוננה והדגישה לי על סמך עובדות כמה היא שגתה.

אז למה אני מציינת את זה? מדוע טיב הביקורת שקיבלתי אמור לשנות לכם או לעניין אתכם בכלל?!

1. בגלל המסקנות שלי - ביקורת טובה חייבת להיות נכונה ומעוגנת. אם קמת על הצד הלא נכון, אם עבר עליך יום רע או אם סתם כך בחרת להשתלח - בבקשה אל תוציאי את זה עליי. גם לא על חברותיי למקצוע או לתחביב.

ואם כבר החלטת שהביקורת שלך מוצדקת והכרחית – תנסחי אותה בצורה שבה היית רוצה לקבל אותה. תחשבי גם על הצד השני ואפילו תוסיפי למשקל המילים שלך עוד כמה קילוגרמים של רגישות מהחשש שמא מקבל הביקורת ניחון בה יותר ממך.

2. בגלל - ופה אני מפעילה אתכם קצת - שהייתי רוצה לדעת איך אתם רואים את הביקורת, איך אתם בוחרים להגיש אותה ובאותה מידה איך אתם מקבלים אותה.

כל כך נכון.
אני אגיד על נוהג שלי, ממליץ לאחרים לאמץ: אני משתדל לשאול את עצמי, "מה אהבת בטקסט שהרגע קראת", ולציין את זה בביקורת שלי, שבסופו של דבר אני מאמין וכותב אותה בגישה של - "ביקורת בונה". אני רוצה לשפר את הכתוב ו(כך גם את) הכותב.
כל כך נוח להתחבא מאחורי המקלדת ולהעיר הערות. תמיד נמצא מה לא בסדר. אבל תחשבו גם מה כן בסדר, מה אהבתם, למה התחברתם. זה מידע שגם הסופר מעוניין לשמוע לא פחות מה הביקורת.
לא "מהמם", "אהבתי", אלא "אהבתי שכתבת כך וכך..."

ב"ה

לגבי קבלת ביקורת.
אם כשחבר הפורום כותב הערה על תוכן מסויים שעלה,
וכתגובה היא מקבל התעמקות דקדקנית ושאלות שהוא עכשיו אמור לספק הוכחות למה הוא העיר מה שהעיר -
הסיכוי לקבל ביקורת בפעם הבאה הוא אפסי.
זה מוריד את כל החשק.

כותב הטקסט יכול להסביר למה ההערה לא נכונה לדעתו,
הוא גם יכול לערוך פינג-פונג עד שיוכיח שהוא צודק,
אבל זה לגמרי צודק ולא חכם.

אפשר לענות למה כתבתם כך ולא אחרת,
אבל קבלו את הביקורת ותודו עליה.
אל תתקיפו את מי שנתן את הביקורת, ואל תמצאו אלף אלפי חורים בכל ניד או קוץ של אות שהוא כתב.

אתן דוגמא לגבי ההערה 'לא למדת כתיבה' -
תגובה חכמה של כותב תהיה:
"אם אתה חושב כך, מן הסתם היה בקטע משהו שלא בנוי טוב או לא עומד בכללי כתיבה תקנית,
תוכל בבקשה לכוון אותי איפה לדעתך עשיתי טעות?"

וכאן, כשהוא עונה, להסתכל על המשפטים ההם ובאמת לנסות להבין מה הבעיה בהם.
גם אם אין בהם שום בעיה, לדעתכם ולדעת 7 כותבים מקצועיים שאישרו לכם -
בכל אופן תודו על הרצון הטוב.

והכי חשוב - אם אתם ממשיכים לגונן בכל הכח על הטקסט המקורי שכתבתם, ולתת אלף הסברים למה הביקורת שקיבלתם לא מוצדקת,
התוצאה הטבעית היא שתקבלו הרבה הרבה פחות ביקורת. המבקרים לא באו להתווכח, ולא רוצים להיות בעמדה הזו.

זה לפחות מה שיש לי לומר למי שנכנס לפורום כתיבה כדי להתמקצע ולהשתפר.

בהצלחה לכולנו!

גם נכון. תודה.

כתבתי מאמר בנושא הזה לפני כמה שנים במגזין השירה "יחידה", מעתיקה לכאן.


מהי, בעצם, ביקורת?

ראשית נתייחס למושג ביקורת ספרות באופן כללי.

בשנים עברו ביקורת לא הייתה נפוצה כל כך בציבור שלנו, היא הייתה מעין חיה מאוסה שהיוצרים והכותבים סלדו ממנה. היא לקחה את היצירה שלהם, צקצקה בשפתיים ואמרה "נו נו, לא טוב!"

עם התקדמות עולם היצירה בציבור שלנו – עד למקום הגבוה שבו הוא נמצא כיום, אנו מודעים הרבה יותר לחשיבות ולאמנות שבביקורת ספרות משובחת. כותב, מקצועי ככל שיהיה, אינו מסוגל, טכנית ורגשית, להסתכל על היצירה שלו "מבחוץ". כבר אמרו חז"ל "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט עב), וכותב אינו יכול להיות אובייקטיבי כשמדובר בו, פשוט כי הוא אינו אובייקטיבי.

בעצם כתיבת המילים הוא מכניס את ה"עצמי" שלו אל תוך המילים, ולכן היצירה נעשית חלק ממנו. כותבים מסוימים מתחברים לטקסט יותר ואחרים פחות, אך כולם נגועים, במידה כלשהי, ביחס לטקסט שלהם.

זוהי הסיבה שפעמים רבות הכותב אינו רואה בעיניים שלו את מה שהאחרים רואים במבט "מבחוץ". כמו אדם שנוהג ברכב: הוא נמצא "בפנים". אומנם יש לו את המעלות שלו – הוא קרוב לכביש, הוא יכול לפעול בזמן אמת, אבל הוא אינו יכול לראות את המבט מבחוץ.

לעומתו, האדם שיושב בחוץ וצופה בתמונות הלוויין שמשודרות מאותו הכביש, יש לו מרחב ראייה גדול ומקיף הרבה יותר מזווית הראיה הניבטת בעד חלון הרכב.

על אופן ההתמודדות עם החסרונות שיש למביט מבחוץ ניגע, בעז"ה, כשנדבר על קבלת הביקורת. בינתיים, נזכור שהאדם שנמצא ברכב אינו אובייקטיבי, ולכן הראיה שלו מוגבלת. כאן, במקום הזה, מגיע התפקיד של מי שנמצא בחוץ. התפקיד שלו מסתכם לא רק בראייה האובייקטיבית, אלא גם בשימוש בכללים: כללים קיימים ומובנים שהכותב לא תמיד מודע אליהם ומכיר אותם.

המבקר, בעצם, עושה בדיוק את ההפך מהכותב. הוא מתעלם לחלוטין ממי שכתב את הטקסט, ומתמקד אך ורק בטקסט עצמו.

ביקורת מקצועית נעשית כאשר מתייחסים אך ורק לגוף היצירה. זוהי ביקורת ספרות מקצועית. אני אדגיש זאת שוב ושוב כי הדבר קריטי בעיניי: ביקורת מקצועית בשום אופן אינה מתייחסת לכותב עצמו. ביקורת מקצועית אינה אישית. היא ביקורת עניינית.

כל מילה שתיאמר בטור הזה אינה אישית. כל מילה שנאמרת בביקורת שירה בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.


למה צריך ביקורת?

במהלך עבודתי כעורכת אני מקבלת לעיתים תגובות תמהות, בהן אנשים שואלים אותי: את לא חוששת להגיד במפורש "אני אדם ביקורתי"? למה שלא תעדני את המילה 'ביקורת' למשהו חיובי יותר?

התשובה שלי קבועה. בעיניי, ביקורת ספרות היא כלי מיוחד באמנות. באמצעותו אנו יכולים להתקדם, להשתפר ולהגיע למקומות גבוהים יותר.

ביקורת היא כלי לצמיחה. אך בכלי, כמו בכל כלי, צריך להשתמש בזהירות. אם תופסים בו חזק מדי – הוא ישבר, אם תופסים אותו חלש מדי – הוא יפול. על אופן קבלת הביקורת נדון בעז"ה בהמשך, כעת נבין מדוע הביקורת עוזרת לנו, ככותבות.

הנחת היסוד שלנו תהיה ההבנה שביקורת נועדה בשביל התקדמות. לא בשביל לנשוך, לא בשביל לאכול את העמיתים למקצוע ולא בשביל לקטול את כל מה שלא טוב. ביקורת בונה היא ביקורת שעוזרת לשפר, לעזור ולפעמים גם לכוון.

נכון. לפעמים כואב לקבל ביקורת, ובדרך כלל זה לא קל. זה הרי משהו שהשקעתי בו ועמלתי עליו והם נוגעים בו – זה כואב! אבל יש כאן, מאידך, את היכולת והזכות שלנו להתקדם.

אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום, לכתוב שוב ושוב על אותם נושאים ולהמשיך לקצור מחיאות כפיים. זה טוב. זה נחמד. זה לא מקדם. מאידך, אפשר לאזור מלא חופנים של אומץ, של קבלה ופתיחות, להחדיר שהביקורת הזו אינה אישית אלא עניינית, וללמוד.

יש נקודה נוספת בחשיפה לביקורת, והיא העשרה, גם כאשר הביקורת אינה מעשית. לפעמים אני שולחת טקסטים שלי לאנשי מקצוע עמיתים לקבלת ביקורת, גם כאשר הטקסט עצמו אינו רלוונטי עוד. החשיפה הזו והשפשוף מעשירים את הידע המוגבל שלי, הם גורמים לי לחשוב על הטקסט בעיניים חדשות, וללמוד עוד.

כמו אדם שנוסע לחו"ל בפעם הראשונה: הוא נחשף לרעיונות חדשים ולהלך מחשבה שונה לחלוטין. גם אם לא יתחיל מעתה להתלבש כמו אנשי הארץ בה הוא מבקר, הוא למד להכיר תרבויות וסגנונות נוספים, הוא הרחיב את אופקיו.

ביקורת היא הרחבת אופקים. להקשיב, להבין, וגם אם לא בהכרח לקבל – זאת בכל זו העשרה, שתעזור לנו להפיק מקולמוסנו יצירות בעלות איכות גבוהה יותר.



איך לקבל ביקורת?

לא תמיד ביקורת צודקת מכל הכיוונים שמסתכלים עליה. לשכן שמסתכל על הבית מבחוץ, לפעמים אין את כל הידע שאני יודעת. כאן אנחנו צריכות ללמוד איך להחדיר בנו את הדברים, בצורה כזאת שתהיה ביקורת בונה ולא הרסנית.

אינני מטפלת רגשית, וגם לא מתיימרת להיות כזו . ובכל זאת, כאחת שמקבלת ביקורת שוטפת, הניסיון שלי גרם לי לפתח את השיטה הבאה.

כשאדם מקבל ביקורת, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להפעיל את "המסננת". לא לקחת את הדברים ללב מיד. הרי לא תמיד הדברים צודקים, וגם אם הם צודקים באופן כללי – לא בטוח שהם צודקים לגוף העניין הספציפי הזה. לכן, כשביקורת מתקבלת, הפעולה הראשונה היא ללחוץ על כפתור המסננת. הופה! עצרי, ביקורת. בואי נראה אם יש לך זכות כניסה.

כאן אנחנו צריכות לבחון את הדברים. זה מאתגר, כי לא תמיד קל להבדיל בין עצמי לבין הטקסט, ולהבין שהמבקר צודק... אבל אנחנו צריכות לזכור שכדי להתקדם, כדי לעלות עוד, אי אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום. צריך לטפס, לקבל, להבין.

אחרי שאנחנו מחליטות שהביקורת צודקת, או אז אנו מוציאות אותה, בעדינות ובהתחשבות, מתוך המסננת, ומכניסות אותה בעצמנו אל תוך הלב.

רק ביקורת שאנחנו אומרות לעצמנו תיכנס פנימה.

אומנם אלו אותן המילים של המבקר, אבל אנחנו הכנסנו את זה פנימה. באופן כזה, הביקורת מתקבלת הרבה יותר, וממילא אפקטיבית יותר.

מעולה. למי שלא שם לב, זו ההודעה השישית באשכול הלינקייה.

כל מילה! תודה!

רק לגבי זה - חושבת שראוי להדגיש שגם אם הביקורת אינה אישית - היא כן אמורה להיות רגישה. כחלק מהביקורת אני שוקלת גם את זה שמולי עומד אדם. ואדם - מה לעשות - לא אוהב שמורידים אותו, אוטומטית מנגנוני הדחייה שלו מתעוררים לפעולה. ביקורת מקצועית היא גם כזו שיודעת לגשת נכון לבנאדם, כל בנאדם.

אם, לשם הדוגמא, עורכת הייתה יורדת על הלקוח שלה בביקורת צוננת, הוא אולי היה מסיים איתה יפה את הספר, אם בכלל, בפעם הבאה - הוא בטוח לא יחזור. והיא תישאר מחוסרת עבודה.

לדוגמא:
אפשר לכתוב - וואלה. אתה באמת חושב שכך וכך... ממתי זו הדרך ל...
לעומת - נדמה לי שהקטע חוטא לעצם... היה עדיף שיתואר...

לא יודעת אם העברתי את הנקודה כמו שצריך. מקווה שכן.

בתקופה שפרסמתי כאן סיפור בהמשכים, מצד אחד, זה היה לי נחמד לקבל מחמאות רדודות כגון "מהמם", "מותח", וכד' - כי אני חושב (ואלי אני היחיד שחושב כך) שבכל זאת מישהו טרח לקרוא את הטקסט שכתבתי, ולאחר מכן טרח לכתוב לי את דעתו, גם אם היא הסתכמה במילה בודדת. (באותה מידה הוא היה יכול לרשום, "דפוק", "משעמם", וכד'). אדגיש: אני לא אוהב את סוג הביקורות הללו, אבל הם לפעמים הנתינת כוח שאני צריך להמשך.

מצד שני, כמובן שאני ארצה ממנו ביקורת יותר מפורטת (כפי שכתבתי למעלה), מה אהבת? מה לא אהבת? הבנת מה שכתבתי? מצאת טעות לשונית או כתיב שאתה רוצה לשתף אותי? מעולה, אני בעד, זה עוזר לי.

(יש לך ביקורת חריפה? אוקי. אני מכבד את דעתך, אבל אשמח לנימוק. (נימוק! נימוק! נימוק!) אם סתם קמת עלי ברגל שמאל והחלטת להגיד "אתה צריך ללמוד כתיבה" וכד' (לצורך הדוגמא), הביקורת שלך לא במקומה, כי לא באמת למדתי ממנה משהו, הבנתי שמשהו עובר עליך, ואו שתחזור לישון או שיהיה לך יום טוב, וביי.
אבל אם התכוונת לזה, ואני מאמין שכותב מינימלי מודע למה שהוא מוציא מהמקלדת, אשמח לשמוע מה בדיוק. אני אולי לא אסכים אתך, אכעס עליך ועוד רגשות, אבל אני אדע למה.)

עם קוראות הבטא שלי

איך משיגים גם (קוראי בטא)?




סליחה על החפירות שלי, רובם מצטרפים לדברים שמעליי. קצת מוזר לכתוב תגובות להודעות באיחור.

 

[ת.עקבי]

איך משיגים גם (קוראי בטא)?
[/ISPOILER]

חברות, משפחה, אנשים שקראו וידעו לתת ביקורת איכותית - פונים אליהם ומבקשים...

תודה על תגובתך. גם אם היו דברים שחזרו (והיו בהחלט כאלה שלא) - הם נותנים חיזוק לדעה הרווחת.

 

[ר' יעקב ישראל]

דיון מחכים ומעשיר!
אספקט נוסף שקיים בביקורת, הוא ההדהוד חיצוני לחוסר בטחון וספיקות שקיימים בתוכנו.
כשאני יודע שהביקורת היא שטות מוחלטת, לא אפגע ולא אתרגש.
דווקא כשיש לדעתי בביקורת בסיס של אמת, או שאני לא בטוח במקצועיותי, מחלחלים הדברים כארס של עכנאי, נוטלים ממני את הביטחון העצמי, ואת המוטיבציה להמשיך ולכתוב.
במקרה שכזה, היכולת להתמודד עם הרגשות הללו, עוברת ראשית כל בהתמקדות בחיובי שבי, בהצלחות שקצרתי עד כה, במחמאות והפרגונים הכנים שניתנו לי.
רק לאחר מכן, ניתן לצלול לגופה של הביקורת, ללמוד, להחכים ולהשתפר.
ודווקא משום כך, שימת הלב בכתיבת הביקורת, ללב הנמצא מעברו השני של המסך, חשובה ורלוונטית, משום שבלעדיה לא יהיה ניתן לקבל את הביקורת, מקסימום יהיה בה כדי לסתום את מעיין הכתיבה של הסופר, ולגדוע את צמיחתו.

 

[משולש ברמודה]

והכי חשוב - אם אתם ממשיכים לגונן בכל הכח על הטקסט המקורי שכתבתם, ולתת אלף הסברים למה הביקורת שקיבלתם לא מוצדקת,
התוצאה הטבעית היא שתקבלו הרבה הרבה פחות ביקורת. המבקרים לא באו להתווכח, ולא רוצים להיות בעמדה הזו.

עוד תוצאה טבעית נוספת היא שתהיו פחות טובים...
יש הבדל מאד מורגש בין יוצרים (לאו דווקא כותבים) שפתוחים את הראש והלב לביקורת לבין כאלו שעסוקים כל הזמן בלגונן על היצירות שלהם. הוא נמדד בתוצאות.

לפעמים אני מרגיש שהקטע כשלם כל כך טוב, שאם אני אתחיל להפריד אותם למשפטים זה רק יזיק.
ולכן אז אני כותב מילה אחת או שתיים.

בשביל זה יש לייקים מסוגים שונים לא?

ספציפית התגובה של 'לכי תלמדי כתיבה' - נכתבה לי בפרטי. לא חושבת שהמבקרת הייתה מעזה לכתוב אותו בפורום כזה (לא לי ולא לאחרים).

באמת תגובה מכאיבה. לא נעים לקבל אחת כזאת.
אני אישית הייתי מתעניינת איפה היא למדה כתיבה ומה בטקסט שלי גרם לה לכתוב את זה, אם אין לה תשובה עניינית מעבר ללא אהבתי לא חושבת שיש למה להתייחס.

לכן שאלתי איך אתם רואים את הביקורת ואיך אתם מקבלים אותה.

מתנה. כזאת שצריך לעבוד קשה בשבילה, ולעמוד ברף מסוים כדי לקבל אותה. שהיא לא תמיד נחמדה וכיפית, אבל אי אפשר להיות טובים באמת בלעדיה.
(וקצת יותר בפירוט: אם אתה מצליח להבין שהיכולת לקבל ביקורת תהפוך אותך ליוצר טוב יותר, ואתה מספיק תחרותי כדי לרצות תמיד להיות הגרסה הטובה יותר שלך - קל לך הרבה יותר להתייחס לביקורת בענייניות. מי שיפסיד אם לא תלמד לקבל ביקורת זה רק אתה...)

מתייחסת גם לנותנת הביקורת. יש אחת שהיא עורכת ספרותית ולשונית - לה אתן יותר משקל.

בעיני זה לא לגמרי נכון... קבל את האמת ממי שאמרה.
עורכים ספרותיים או אנשים עם רקע בכתיבה יודעים פשוט לדייק טוב יותר את הבעיות ובד"כ לתת להן שם.
ביקורות מעולות אפשר לקבל גם מאנשים עם אפס ידע בכתיבה שסתם אוהבים מאד לקרוא.
קל לבטל ביקורת עם התירוץ 'טוב הוא הוא סתם קורא, הוא לא יודע בכלל מה הוא אומר'.

חושבת שראוי להדגיש שגם אם הביקורת אינה אישית - היא כן אמורה להיות רגישה. כחלק מהביקורת אני שוקלת גם את זה שמולי עומד אדם. ואדם - מה לעשות - לא אוהב שמורידים אותו, אוטומטית מנגנוני הדחייה שלו מתעוררים לפעולה. ביקורת מקצועית היא גם כזו שיודעת לגשת נכון לבנאדם, כל בנאדם.

זה נשמע שאת אדם רגיש מאד לשים לב לא לפגוע באחרים, וזה דבר מדהים כי זאת גם עבודה לא קלה.
רוב האנשים הם לא כאלו, וכשמבקשים מהם ללכת בין הטיפות ולעטוף כל ביקורת במחמאות מרפדות לפני ואחרי הם יעדיפו כבר לוותר עליה מראש. ותכלס זה חבל. ההפסד, ככותבים, הוא כולו שלנו.
אני מבינה את הבקשה שלך ומזדהה עם מה שאת אומרת על ביקורת, אבל חושבת שקל יותר לשנות את עצמך מאשר את העולם, ואולי פשוט כדאי לנסות להתעטף בשריון קשיח קצת יותר. גם ככה כתיבה זה תחום לא מאד מתגמל.
(אני יודעת קל לדבר... אבל באמת שזאת השיטה שמצאתי שעובדת הכי טוב בשבילי, להפריד קצת ביני לבין היצירות שלי לבין האנשים שמבקרים אותי : ) ).
מה זה אומר מעשית?
להשתדל לא להגיב אף פעם על ביקורות 'קשוחות' כמו אלו שתיארת מיד. לקחת אוויר, לחכות קצת יום או יומיים, העולם לא יקרוס גם אם קיבלתי ביקורת באמת מבאסת : ) להתעסק עם דברים אחרים לגמרי ורק אז לחזור לקרוא אותה שוב ולהחליט איך להגיב. כמאמר הקלישאה: זמן נותן פרספקטיבה טובה : )

 

[ת.עקבי]

בעיני זה לא לגמרי נכון... קבל את האמת ממי שאמרה.
עורכים ספרותיים או אנשים עם רקע בכתיבה יודעים פשוט לדייק טוב יותר את הבעיות ובד"כ לתת להן שם.
ביקורות מעולות אפשר לקבל גם מאנשים עם אפס ידע בכתיבה שסתם אוהבים מאד לקרוא.
קל לבטל ביקורת עם התירוץ 'טוב הוא הוא סתם קורא, הוא לא יודע בכלל מה הוא אומר'.

וודאי. הכוונה שלי הייתה ספציפית לקוראות הבטא שלי - שאת הביקורת שלהן אני כבר יודעת "להכיל" בכלים המתאימים ולטפל בהתאם (ואכן, לא כולן, ליתר דיוק מרביתן, בעלות אפס ידע בכתיבה). קורא זר - יקבל את מלוא תשומת הלב...

זה נשמע שאת אדם רגיש מאד לשים לב לא לפגוע באחרים, וזה דבר מדהים כי זאת גם עבודה לא קלה.
רוב האנשים הם לא כאלו, וכשמבקשים מהם ללכת בין הטיפות ולעטוף כל ביקורת במחמאות מרפדות לפני ואחרי הם יעדיפו כבר לוותר עליה מראש. ותכלס זה חבל. ההפסד, ככותבים, הוא כולו שלנו.

לא התכוונתי ל: וואו, מדהים. רק שם ושם... אבל באמת שכתבת יפה.
התכוונתי שאפשר בהחלט להגיש את הביקורת גם בלי עטיפות או על מגש זהב - אבל להגיש אותה עם כף ואפילו מזלג, לא באמצעות סכין בשר. מסר לא עובר טוב בצורה עוקצנית ודורסנית. אם אמרתם ביקורת בצורה כזו - עדיף היה שלא תבקרו מתחילה.