דיון ביקורת - לדעת לתת. לדעת לקבל.

  • הוסף לסימניות
  • #1
ברוח אחת ביקורות הספרים שהועלתה פה, החלטתי להעלות על הכתב את שיושב אצלי כבר זמן מה. אשמח להפוך את הגיגיי לדיון מפרה ומועיל, מקדם ומרווה...

קיבלתי הרבה ביקורות בשנה האחרונה. רובן היו טובות, מעודדות ומפרגנות. יותר ממחצית היו מתלהבות (וואו, אמא'לה, מדהיםםם) והשאר כיוונו לעניין - דייקו מה עשה להן טוב, מה עשה לקטע טוב ולעיתים אף טרחו לכוון אל מקום טוב יותר, משתפר.

והיו כאלה שלא.

היו כאלה שנאמרו בלי מחשבה או בסיס, היו כאלה שיכלו להועיל אבל צורת ההגשה שלהן - נוראית, והיו כאלה שפשוט גרמו לי לתהות למה ולשם מה אני ממשיכה לכתוב, ורק הידיעה שאני אוהבת לשפוך מילים ודמיונות, גרמה לי לבלוע את הדם שניקז ממני, לעצום עיניים, לנער ראש ולחזור להקליד.

חלק מההצלחה להתעלם הייתה האפשרות לבטל את הביקורת, לגשת לאנשים שאני סומכת עליהם, להציג בפניהם את הקטע האמור כמו את הביקורת הכואבת ולשאול לדעתם. את השאר – עשה הזמן, עם כל התועלות הגלומות בו.

אז אני יודעת לקבל. כן מתעקשת לרדת לעומק הביקורת כדי להבין ממה היא נובעת, אבל לקבל - יודעת. והשיפור שראיתי מההתנהלות הזו - שווה לי את כל שעות השכתובים (שעות??? ימים!!!)

מבין הביקורות הזכורות לי ביותר, יש שתיים. תחזיקו חזק, בבקשה אל תפלו מהכסא.

1. 'את לא יודעת לקבל ביקורת' - אז אותה היה לי קל לפסול. שאלתי את המבקרת למה היא חושבת כך, ושאדרבא - תיתן הוכחות לטענה. יש לציין שהמבקרת נעלמה ולא השיבה לי עד היום, אבל אני נותרתי עם התמיהה המסעירה במשך כמה ימים טובים.

2. 'לכי תלמדי כתיבה' - אווצ'. אווצ'. אווצ'. אני צריכה להגיד יותר מזה?
כמובן שלמבקרת היו הטענות שלה ולי הטענות שלי, מהר מאוד גם הדרכים שלנו נפרדו, אבל המחשבות המשיכו לשחק בי.
מה עשיתי, אתם שואלים? ניגשתי למישהי מקבוצת הבטא שלי, הצבתי אותה מול הביקורת ככתבה וכלשונה והיא עקרה ממנה כל תוכן. ומאותו רגע, בכל קטע שהגיע לידיה - טרחה לציין את הנקודה שעליה המבקרת ההיא התלוננה והדגישה לי על סמך עובדות כמה היא שגתה.

אז למה אני מציינת את זה? מדוע טיב הביקורת שקיבלתי אמור לשנות לכם או לעניין אתכם בכלל?!

1. בגלל המסקנות שלי - ביקורת טובה חייבת להיות נכונה ומעוגנת. אם קמת על הצד הלא נכון, אם עבר עליך יום רע או אם סתם כך בחרת להשתלח - בבקשה אל תוציאי את זה עליי. גם לא על חברותיי למקצוע או לתחביב.

ואם כבר החלטת שהביקורת שלך מוצדקת והכרחית – תנסחי אותה בצורה שבה היית רוצה לקבל אותה. תחשבי גם על הצד השני ואפילו תוסיפי למשקל המילים שלך עוד כמה קילוגרמים של רגישות מהחשש שמא מקבל הביקורת ניחון בה יותר ממך.

2. בגלל - ופה אני מפעילה אתכם קצת - שהייתי רוצה לדעת איך אתם רואים את הביקורת, איך אתם בוחרים להגיש אותה ובאותה מידה איך אתם מקבלים אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ב"ה

מכיוון שהעלית את הנושא בפורום כתיבה,
אני מניחה שאין הכוונה לביקורות כאלו שעוברות בין שאר הקוראים, שחלקם מתלהבים כמו בפורום צילום, וחלקם יכולים להגיע להשמצות חלילה כמו בפורום אא"ר (שאז המנהלים המסורים דואגים לשמור על השיח).
(אם הכוונה כאן היא לשאר המון העם, אפשר לפרסם כמאמר בפרוג, ואז שרביט החינוך בידך ללמד אותם איך להעביר ביקורת נכונה)

כאן בפורום, ראיתי המון פעמים בקשות לביקורת
ומעט היענות.
אני באופן אישי ממש משתדלת לתת ביקורת עניינית,
לפעמים היא קצת ישירה ואולי לא מספיק עטופה במחמאות לפני ואחרי,
וזה כי גם ככה המענה שואב ממני זמן, ולפעמים אני יודעת שזה או ככה או בכלל לא.

אבל באופן אישי חושבת שהודעות שכוללות
רק וואו
מדהים
אליפות
וואוווווווווו
וכו'
הם נגד חוקת פורום סופרים, עד כמה שזכור לי, ואני ותיקה פה..

תגובה טובה - צריכה להכיל מה אהבת או למה אהבת,
ותגובת ביקורת עניינית - עדיפה עליה.
זה מה שזכור לי, אפשר לתייג את המנהלים לוודא שזה נכון.

בכל מקרה ירידה לפסים אישיים היא חד-משמעית 'לא' אחד גדול.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
ב"ה

לגבי קבלת ביקורת.
אם כשחבר הפורום כותב הערה על תוכן מסויים שעלה,
וכתגובה היא מקבל התעמקות דקדקנית ושאלות שהוא עכשיו אמור לספק הוכחות למה הוא העיר מה שהעיר -
הסיכוי לקבל ביקורת בפעם הבאה הוא אפסי.
זה מוריד את כל החשק.

כותב הטקסט יכול להסביר למה ההערה לא נכונה לדעתו,
הוא גם יכול לערוך פינג-פונג עד שיוכיח שהוא צודק,
אבל זה לגמרי צודק ולא חכם.

אפשר לענות למה כתבתם כך ולא אחרת,
אבל קבלו את הביקורת ותודו עליה.
אל תתקיפו את מי שנתן את הביקורת, ואל תמצאו אלף אלפי חורים בכל ניד או קוץ של אות שהוא כתב.

אתן דוגמא לגבי ההערה 'לא למדת כתיבה' -
תגובה חכמה של כותב תהיה:
"אם אתה חושב כך, מן הסתם היה בקטע משהו שלא בנוי טוב או לא עומד בכללי כתיבה תקנית,
תוכל בבקשה לכוון אותי איפה לדעתך עשיתי טעות?"

וכאן, כשהוא עונה, להסתכל על המשפטים ההם ובאמת לנסות להבין מה הבעיה בהם.
גם אם אין בהם שום בעיה, לדעתכם ולדעת 7 כותבים מקצועיים שאישרו לכם -
בכל אופן תודו על הרצון הטוב.

והכי חשוב - אם אתם ממשיכים לגונן בכל הכח על הטקסט המקורי שכתבתם, ולתת אלף הסברים למה הביקורת שקיבלתם לא מוצדקת,
התוצאה הטבעית היא שתקבלו הרבה הרבה פחות ביקורת. המבקרים לא באו להתווכח, ולא רוצים להיות בעמדה הזו.

זה לפחות מה שיש לי לומר למי שנכנס לפורום כתיבה כדי להתמקצע ולהשתפר.

בהצלחה לכולנו!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
ב"ה

מכיוון שהעלית את הנושא בפורום כתיבה,
אני מניחה שאין הכוונה לביקורות כאלו שעוברות בין שאר הקוראים, שחלקם מתלהבים כמו בפורום צילום, וחלקם יכולים להגיע להשמצות חלילה כמו בפורום אא"ר (שאז המנהלים המסורים דואגים לשמור על השיח).
(אם הכוונה כאן היא לשאר המון העם, אפשר לפרסם כמאמר בפרוג, ואז שרביט החינוך בידך ללמד אותם איך להעביר ביקורת נכונה)

כאן בפורום, ראיתי המון פעמים בקשות לביקורת
ומעט היענות.
אני באופן אישי ממש משתדלת לתת ביקורת עניינית,
לפעמים היא קצת ישירה ואולי לא מספיק עטופה במחמאות לפני ואחרי,
וזה כי גם ככה המענה שואב ממני זמן, ולפעמים אני יודעת שזה או ככה או בכלל לא.

אבל באופן אישי חושבת שהודעות שכוללות
רק וואו
מדהים
אליפות
וואוווווווווו
וכו'
הם נגד חוקת פורום סופרים, עד כמה שזכור לי, ואני ותיקה פה..

תגובה טובה - צריכה להכיל מה אהבת או למה אהבת,
ותגובת ביקורת עניינית - עדיפה עליה.
זה מה שזכור לי, אפשר לתייג את המנהלים לוודא שזה נכון.

בכל מקרה ירידה לפסים אישיים היא חד-משמעית 'לא' אחד גדול.
בגדול את צודקת.
אבל אני חושב שיש פעמים שאין כל כך על מה לבקר, או שזה משהו ממש קטן בשוליים.
אבל לכותב שהשקיע מגיעה איזו מחמאה.
אז אני משתדל להראות את המשפטים שהכי נהניתי מהם וכדו', אבל לפעמים יותר טוב לכתוב מילה אחת וכל המוסיף גורע.
לכן אני חושב שאי אפשר לקבוע כללים ברורים, והכל לפי הענין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
בגדול את צודקת.
אבל אני חושב שיש פעמים שאין כל כך על מה לבקר, או שזה משהו ממש קטן בשוליים.
אבל לכותב שהשקיע מגיעה איזו מחמאה.
אז אני משתדל להראות את המשפטים שהכי נהניתי מהם וכדו', אבל לפעמים יותר טוב לכתוב מילה אחת וכל המוסיף גורע.
לכן אני חושב שאי אפשר לקבוע כללים ברורים, והכל לפי הענין.
ב"ה

יפה, לצטט משפטים טובים זה חלק מהלימוד והמטרה של הפורום.
זה לחדד את יכולות הכתיבה, לתת לנו כיווני מחשבה או שעשועי לשון שיכולים להיות כלים בשבילנו כשנבוא לכתוב.

תגובות של וואו מדהיםםםםםם זה לא מספיק, לפחות לפי מה שאני זוכרת מכללי הפורום מעלי האבק.
@מ. י. פרצמן אני צודקת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תגובות של וואו מדהיםםםםםם זה לא מספיק,
אבל לפעמים יותר טוב לכתוב מילה אחת וכל המוסיף גורע.
אני לא מדבר מצד כללי הפורום.
זו המציאות בשטח.
לפעמים אני מרגיש שהקטע כשלם כל כך טוב, שאם אני אתחיל להפריד אותם למשפטים זה רק יזיק.
ולכן אז אני כותב מילה אחת או שתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ייש"כ על העלאת הנושא!

תגובות של וואו מדהיםםםםםם זה לא מספיק, לפחות לפי מה שאני זוכרת מכללי הפורום מעלי האבק.
@מ. י. פרצמן אני צודקת?
בהחלט:
2) מה בנוגע לתגובות של פרגון על קטע: "קטע מעולה" "סיפור מדהים" וכו' וכו'? אין לתגובות מהסוג הזה ערך ומשמעות לקהילה, אבל יש להן משמעות עבור הניק שהשקיע בכתיבה ומצפה לפידבק.

אתה צודק שהן מעודדות את הניק שהשקיע בכתיבה, אבל אין בהן ערך אמיתי לטווח ארוך. תחשוב על אם שמכינה ארוחת צהריים, והילד שלה אומר לה "אמא זה טעים". זה נחמד, זה חמים, אבל זה לא עוזר לה לדעת שבפעם הבאה שהיא מכינה את המרק היא צריכה להוסיף עוד מלח. תשקיעו טיפת מחשבה בתגובה, תציינו איזה פרמטרים אהבתם. אפילו ההבדל בין "קטע יפה" ל"כתיבה יפה" או "מבנה טוב" הוא הבדל חשוב: ציינתם איזה פרמטר אהבתם, זה נותן לכותב כיוון מעשי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ב"ה

לגבי קבלת ביקורת.
אם כשחבר הפורום כותב הערה על תוכן מסויים שעלה,
וכתגובה היא מקבל התעמקות דקדקנית ושאלות שהוא עכשיו אמור לספק הוכחות למה הוא העיר מה שהעיר -
הסיכוי לקבל ביקורת בפעם הבאה הוא אפסי.
זה מוריד את כל החשק.

כותב הטקסט יכול להסביר למה ההערה לא נכונה לדעתו,
הוא גם יכול לערוך פינג-פונג עד שיוכיח שהוא צודק,
אבל זה לגמרי צודק ולא חכם.
את צודקת מאוד, אבל אני כיוונתי למצבים בהם הביקורת היא מאד כללית ולא מכוונת למקום הטעון שיפור.
היו לי עשרות דוגמאות של ביקורות כאלה, יש לי גם כמה התכתבויות חוזרות עם קוראות הבטא שלי בהן אני מסבירה את הצד שלי לא במטרה להצדיק את מה שעשיתי, אלא במטרה להבין נכון יותר מהי הנקודה שהפריעה ובהתאם - לתקן.

אגב, כשאני חותרת לשורש - אני מודיעה זאת וגם שולחת תיקון בהתאם, אז מניחה שזה מספק את המבקרת. (בתוספת תודה, כמובן)

לגבי התגובות המתלהבות - אני לא בעד, ולא הייתה לי כוונה להתייחס אליהן, אלא רק להביא אותן כחלק קיים במכלול הביקורות. כיוונתי לביקורת שאפשר לעמוד מאחוריה ולהגיד: יש בה משהו. אם היא נכונה לפה או לא, אם הוגשה נכון או לא - עניין לדיון (שאותו פתחתי)

ספציפית התגובה של 'לכי תלמדי כתיבה' - נכתבה לי בפרטי. לא חושבת שהמבקרת הייתה מעזה לכתוב אותו בפורום כזה (לא לי ולא לאחרים). ידוע לי מה עמד מאחורי הביקורת, היא לא סתם כך כתבה לי אותה, אבל מבדיקה מול מישהי שכן למדה כתיבה ובשונה מהמבקרת - כן נחשפה לשאר התכנים שלי שנגעו באותה ביקורת (המבקרת נחשפה לספר המשך ללא בסיס, רק בתקציר) - התברר לי כמה היא לא צדקה בטענתה. (הביקורת שלה הייתה גורפת. הספר שלי גם עבר עריכה ספרותית, ולא נתקלתי בהערה כמו שלה)
התגובה גם הגיעה לאחר שהבנתי שהביקורות שלה הרסניות לי (עוקצניות, ציניות ושורפות) והחלטתי לוותר על התענוג. היא, כתגובה, השיבה במילים אלו ועוד אחרות.

כותבת את זה במטרה להבהיר למה פתחתי את הדיון - ביקורת טובה היא אכן כזו שכותבת מה אהבת ומה לא אהבת, איך ניתן לשפר (תמיד יש) וכן לדייק ולתקן קטעים לא מובנים או שגויים תחבירית. (ובהקשר לזה - תיקון דקדוק הוא נחמד, אבל לא יותר מכך. אני מכוונת לשגיאות תחביריות שמאלצות שכתוב פסקאות. החלפת א' לע' זו עבודה מאד קלה. מסייגת ואומרת שאם השגיאות רבות מדי - כן נכון לציין כדי לתת לכותב להבין שמדובר בעניין בסיסי) אבל היא גם חייבת להיות מוגשת נכון, וזה לא מחייב שהיא תהיה עטופה במילת מחמאה מקדימה או מסיימת, אלא שתוגש באופן שמכבד את המבוקר וגם את המבקר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ב"ה

אז המטרה של האשכול הזה היא ללמד אותנו לא לרדת לפסים אישיים, ולדבר בכבוד?
זה לא כיף.
וזה גם לא דיון, לדעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ב"ה

אז המטרה של האשכול הזה היא ללמד אותנו לא לרדת לפסים אישיים, ולדבר בכבוד?
זה לא כיף.
ממש לא. המטרה היא להבין מהי ביקורת בונה, מהי ביקורת דחיפה ומהי ביקורת הורסת.

ביקורת דחיפה - לא אכנס לעומק של זה, האם נכון בפורום וכו' - תגובות מתלהבות. הן נותנות מדד לכותב לגבי אהבת הקהל את הכתיבה והתוכן שלו. מיהו הקהל? שאלה גורלית ביותר. אני, למשל, לא מסוגלת להגיב "וואו", את זה יכול להגיד הפרצופון עם הפה הפתוח יותר טוב ממני. אם לא אמצא משהו לשיפור - אסתפק בו. אם אמצא - אגיד אותו ואשתדל לעטות את הכפפות המתאימות (לא תמיד אפשרי ומצליח. אם בטעות פגעתי במישהו אי פעם - אשמח שיאיר את עיניי).

ביקורת בונה וביקורת הורסת - הפער ביניהן הוא מאד מאד דק. הבסיס שלהן יכול להיות זהה, הכוונה גם. אבל ההגשה היא זו שתקבע את המשמעות. אולי תגידי עכשיו: 'נו, זה בדיוק הלימוד שאליו כיוונתי'. אז אני לא באתי לתת בראש לאף אחד, אבל חושבת שכפורום כתיבה מכובד, שגם את מעידה שאין בו הרבה ביקורות מועילות, רצוי לתת דגש על מהי ביקורת.

הרי למה אני פה?! לקבל כפיים אפשר גם בפורומים הפתוחים. שם, אגב, יהיו גם הרבה ביקורות דחיפה. אני פה כדי לקבל ביקורת או לחילופין - להנות ולתת (כן, ביקורת זו נתינה. טרחתי לכתוב, הקדשתי מחשבה וזמן. יכולתי לדפדף הלאה בלי למצמץ).

אז כן חושבת שראוי ונכון לדבר על הביקורת, שבשלה אנחנו פה. לנסות ולייעל את הכתיבה שלנו ובד בבד את עצמנו. לכן שאלתי איך אתם רואים את הביקורת ואיך אתם מקבלים אותה.
מסכימה איתי שלקבל כל ביקורת - בלתי אפשרי ובלתי נכון? חייב להיות איזשהו מסנן מחשבתי שמנתב את הביקורת לדחיפות טיפול גבוהה או לחילופין - מעביר אותה לארכיון. אצלי, יש כמה שלבים נוספים בתהליך:
1. אם לא הבנתי למה הביקורת - מנסה לרדת לעומק, לשורש.
2. אם הביקורת לא נראית לי נכונה - מתייעצת עם נוספות.
3. מתייחסת גם לנותנת הביקורת. יש אחת שהיא עורכת ספרותית ולשונית - לה אתן יותר משקל. יש חברה שלא מביעה דעה - אז אם כבר הביעה, אומר שיש דברים בגו'. יש אחת שאוהבת סגנון כתיבה ספציפי וחותרת אליו כל העת - אם לא מתאים לי, אין מה לדבר...
4. ביקורות שלא פסלתי לחלוטין - כותבת בצד, לבדיקת העורכת בעתיד. דוגמא פשוטה שחוזרת על עצמה - בגלל שאני מפרסמת קטעים בהמשכים על פני טווחי זמן גדולים - נוצר מצב הגיוני של שכחה, שאז אני מזכירה למבקרת את הדברים ומציינת לי לבדיקה האם גם בשוטף הדברים עלולים להישכח.

זה אופן העבודה שלי. לא תמיד הוא היה כך, הוא נבנה לאט-לאט על סמך הבנות (כמו מישהי שלא הבינה משמעות של חפץ מסוים עד ששלחתי לה תמונה שלו ואז הבנתי שהתיאור הכתוב עליו בלבל אותה ולא השימוש בו. אם הייתי מבטלת את השימוש בו כפי שהיא חשבה לנכון - זה היה מזיק לספר מבחינת אמינות. ברגע שהבנו שהביקורת ניתנה על הבנת מראה החפץ - העניין טופל בשניות. הדיון עצמו אגב, לקח כמה וכמה שרשורים והתפרש על פני כמה ימים)

אשמח לשמוע גם את הדרכים שלכם לנתב ביקורת בצורה חכמה ומועילה.

תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כתבתי מאמר בנושא הזה לפני כמה שנים במגזין השירה "יחידה", מעתיקה לכאן.


מהי, בעצם, ביקורת?

ראשית נתייחס למושג ביקורת ספרות באופן כללי.

בשנים עברו ביקורת לא הייתה נפוצה כל כך בציבור שלנו, היא הייתה מעין חיה מאוסה שהיוצרים והכותבים סלדו ממנה. היא לקחה את היצירה שלהם, צקצקה בשפתיים ואמרה "נו נו, לא טוב!"

עם התקדמות עולם היצירה בציבור שלנו – עד למקום הגבוה שבו הוא נמצא כיום, אנו מודעים הרבה יותר לחשיבות ולאמנות שבביקורת ספרות משובחת. כותב, מקצועי ככל שיהיה, אינו מסוגל, טכנית ורגשית, להסתכל על היצירה שלו "מבחוץ". כבר אמרו חז"ל "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט עב), וכותב אינו יכול להיות אובייקטיבי כשמדובר בו, פשוט כי הוא אינו אובייקטיבי.

בעצם כתיבת המילים הוא מכניס את ה"עצמי" שלו אל תוך המילים, ולכן היצירה נעשית חלק ממנו. כותבים מסוימים מתחברים לטקסט יותר ואחרים פחות, אך כולם נגועים, במידה כלשהי, ביחס לטקסט שלהם.

זוהי הסיבה שפעמים רבות הכותב אינו רואה בעיניים שלו את מה שהאחרים רואים במבט "מבחוץ". כמו אדם שנוהג ברכב: הוא נמצא "בפנים". אומנם יש לו את המעלות שלו – הוא קרוב לכביש, הוא יכול לפעול בזמן אמת, אבל הוא אינו יכול לראות את המבט מבחוץ.

לעומתו, האדם שיושב בחוץ וצופה בתמונות הלוויין שמשודרות מאותו הכביש, יש לו מרחב ראייה גדול ומקיף הרבה יותר מזווית הראיה הניבטת בעד חלון הרכב.

על אופן ההתמודדות עם החסרונות שיש למביט מבחוץ ניגע, בעז"ה, כשנדבר על קבלת הביקורת. בינתיים, נזכור שהאדם שנמצא ברכב אינו אובייקטיבי, ולכן הראיה שלו מוגבלת. כאן, במקום הזה, מגיע התפקיד של מי שנמצא בחוץ. התפקיד שלו מסתכם לא רק בראייה האובייקטיבית, אלא גם בשימוש בכללים: כללים קיימים ומובנים שהכותב לא תמיד מודע אליהם ומכיר אותם.

המבקר, בעצם, עושה בדיוק את ההפך מהכותב. הוא מתעלם לחלוטין ממי שכתב את הטקסט, ומתמקד אך ורק בטקסט עצמו.

ביקורת מקצועית נעשית כאשר מתייחסים אך ורק לגוף היצירה. זוהי ביקורת ספרות מקצועית. אני אדגיש זאת שוב ושוב כי הדבר קריטי בעיניי: ביקורת מקצועית בשום אופן אינה מתייחסת לכותב עצמו. ביקורת מקצועית אינה אישית. היא ביקורת עניינית.

כל מילה שתיאמר בטור הזה אינה אישית. כל מילה שנאמרת בביקורת שירה בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.


למה צריך ביקורת?

במהלך עבודתי כעורכת אני מקבלת לעיתים תגובות תמהות, בהן אנשים שואלים אותי: את לא חוששת להגיד במפורש "אני אדם ביקורתי"? למה שלא תעדני את המילה 'ביקורת' למשהו חיובי יותר?

התשובה שלי קבועה. בעיניי, ביקורת ספרות היא כלי מיוחד באמנות. באמצעותו אנו יכולים להתקדם, להשתפר ולהגיע למקומות גבוהים יותר.

ביקורת היא כלי לצמיחה. אך בכלי, כמו בכל כלי, צריך להשתמש בזהירות. אם תופסים בו חזק מדי – הוא ישבר, אם תופסים אותו חלש מדי – הוא יפול. על אופן קבלת הביקורת נדון בעז"ה בהמשך, כעת נבין מדוע הביקורת עוזרת לנו, ככותבות.

הנחת היסוד שלנו תהיה ההבנה שביקורת נועדה בשביל התקדמות. לא בשביל לנשוך, לא בשביל לאכול את העמיתים למקצוע ולא בשביל לקטול את כל מה שלא טוב. ביקורת בונה היא ביקורת שעוזרת לשפר, לעזור ולפעמים גם לכוון.

נכון. לפעמים כואב לקבל ביקורת, ובדרך כלל זה לא קל. זה הרי משהו שהשקעתי בו ועמלתי עליו והם נוגעים בו – זה כואב! אבל יש כאן, מאידך, את היכולת והזכות שלנו להתקדם.

אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום, לכתוב שוב ושוב על אותם נושאים ולהמשיך לקצור מחיאות כפיים. זה טוב. זה נחמד. זה לא מקדם. מאידך, אפשר לאזור מלא חופנים של אומץ, של קבלה ופתיחות, להחדיר שהביקורת הזו אינה אישית אלא עניינית, וללמוד.

יש נקודה נוספת בחשיפה לביקורת, והיא העשרה, גם כאשר הביקורת אינה מעשית. לפעמים אני שולחת טקסטים שלי לאנשי מקצוע עמיתים לקבלת ביקורת, גם כאשר הטקסט עצמו אינו רלוונטי עוד. החשיפה הזו והשפשוף מעשירים את הידע המוגבל שלי, הם גורמים לי לחשוב על הטקסט בעיניים חדשות, וללמוד עוד.

כמו אדם שנוסע לחו"ל בפעם הראשונה: הוא נחשף לרעיונות חדשים ולהלך מחשבה שונה לחלוטין. גם אם לא יתחיל מעתה להתלבש כמו אנשי הארץ בה הוא מבקר, הוא למד להכיר תרבויות וסגנונות נוספים, הוא הרחיב את אופקיו.

ביקורת היא הרחבת אופקים. להקשיב, להבין, וגם אם לא בהכרח לקבל – זאת בכל זו העשרה, שתעזור לנו להפיק מקולמוסנו יצירות בעלות איכות גבוהה יותר.



איך לקבל ביקורת?


לא תמיד ביקורת צודקת מכל הכיוונים שמסתכלים עליה. לשכן שמסתכל על הבית מבחוץ, לפעמים אין את כל הידע שאני יודעת. כאן אנחנו צריכות ללמוד איך להחדיר בנו את הדברים, בצורה כזאת שתהיה ביקורת בונה ולא הרסנית.

אינני מטפלת רגשית, וגם לא מתיימרת להיות כזו :). ובכל זאת, כאחת שמקבלת ביקורת שוטפת, הניסיון שלי גרם לי לפתח את השיטה הבאה.

כשאדם מקבל ביקורת, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להפעיל את "המסננת". לא לקחת את הדברים ללב מיד. הרי לא תמיד הדברים צודקים, וגם אם הם צודקים באופן כללי – לא בטוח שהם צודקים לגוף העניין הספציפי הזה. לכן, כשביקורת מתקבלת, הפעולה הראשונה היא ללחוץ על כפתור המסננת. הופה! עצרי, ביקורת. בואי נראה אם יש לך זכות כניסה.

כאן אנחנו צריכות לבחון את הדברים. זה מאתגר, כי לא תמיד קל להבדיל בין עצמי לבין הטקסט, ולהבין שהמבקר צודק... אבל אנחנו צריכות לזכור שכדי להתקדם, כדי לעלות עוד, אי אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום. צריך לטפס, לקבל, להבין.

אחרי שאנחנו מחליטות שהביקורת צודקת, או אז אנו מוציאות אותה, בעדינות ובהתחשבות, מתוך המסננת, ומכניסות אותה בעצמנו אל תוך הלב.

רק ביקורת שאנחנו אומרות לעצמנו תיכנס פנימה.

אומנם אלו אותן המילים של המבקר, אבל אנחנו הכנסנו את זה פנימה. באופן כזה, הביקורת מתקבלת הרבה יותר, וממילא אפקטיבית יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כל מילה! תודה!
כל מילה שתיאמר בטור הזה אינה אישית. כל מילה שנאמרת בביקורת שירה בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.
רק לגבי זה - חושבת שראוי להדגיש שגם אם הביקורת אינה אישית - היא כן אמורה להיות רגישה. כחלק מהביקורת אני שוקלת גם את זה שמולי עומד אדם. ואדם - מה לעשות - לא אוהב שמורידים אותו, אוטומטית מנגנוני הדחייה שלו מתעוררים לפעולה. ביקורת מקצועית היא גם כזו שיודעת לגשת נכון לבנאדם, כל בנאדם.

אם, לשם הדוגמא, עורכת הייתה יורדת על הלקוח שלה בביקורת צוננת, הוא אולי היה מסיים איתה יפה את הספר, אם בכלל, בפעם הבאה - הוא בטוח לא יחזור. והיא תישאר מחוסרת עבודה.

לדוגמא:
אפשר לכתוב - וואלה. אתה באמת חושב שכך וכך... ממתי זו הדרך ל...
לעומת - נדמה לי שהקטע חוטא לעצם... היה עדיף שיתואר...

לא יודעת אם העברתי את הנקודה כמו שצריך. מקווה שכן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ברוח אחת ביקורות הספרים שהועלתה פה, החלטתי להעלות על הכתב את שיושב אצלי כבר זמן מה. אשמח להפוך את הגיגיי לדיון מפרה ומועיל, מקדם ומרווה...

קיבלתי הרבה ביקורות בשנה האחרונה. רובן היו טובות, מעודדות ומפרגנות. יותר ממחצית היו מתלהבות (וואו, אמא'לה, מדהיםםם) והשאר כיוונו לעניין - דייקו מה עשה להן טוב, מה עשה לקטע טוב ולעיתים אף טרחו לכוון אל מקום טוב יותר, משתפר.

והיו כאלה שלא.

היו כאלה שנאמרו בלי מחשבה או בסיס, היו כאלה שיכלו להועיל אבל צורת ההגשה שלהן - נוראית, והיו כאלה שפשוט גרמו לי לתהות למה ולשם מה אני ממשיכה לכתוב, ורק הידיעה שאני אוהבת לשפוך מילים ודמיונות, גרמה לי לבלוע את הדם שניקז ממני, לעצום עיניים, לנער ראש ולחזור להקליד.

חלק מההצלחה להתעלם הייתה האפשרות לבטל את הביקורת, לגשת לאנשים שאני סומכת עליהם, להציג בפניהם את הקטע האמור כמו את הביקורת הכואבת ולשאול לדעתם. את השאר – עשה הזמן, עם כל התועלות הגלומות בו.

אז אני יודעת לקבל. כן מתעקשת לרדת לעומק הביקורת כדי להבין ממה היא נובעת, אבל לקבל - יודעת. והשיפור שראיתי מההתנהלות הזו - שווה לי את כל שעות השכתובים (שעות??? ימים!!!)

מבין הביקורות הזכורות לי ביותר, יש שתיים. תחזיקו חזק, בבקשה אל תפלו מהכסא.

1. 'את לא יודעת לקבל ביקורת' - אז אותה היה לי קל לפסול. שאלתי את המבקרת למה היא חושבת כך, ושאדרבא - תיתן הוכחות לטענה. יש לציין שהמבקרת נעלמה ולא השיבה לי עד היום, אבל אני נותרתי עם התמיהה המסעירה במשך כמה ימים טובים.

2. 'לכי תלמדי כתיבה' - אווצ'. אווצ'. אווצ'. אני צריכה להגיד יותר מזה?
כמובן שלמבקרת היו הטענות שלה ולי הטענות שלי, מהר מאוד גם הדרכים שלנו נפרדו, אבל המחשבות המשיכו לשחק בי.
מה עשיתי, אתם שואלים? ניגשתי למישהי מקבוצת הבטא שלי, הצבתי אותה מול הביקורת ככתבה וכלשונה והיא עקרה ממנה כל תוכן. ומאותו רגע, בכל קטע שהגיע לידיה - טרחה לציין את הנקודה שעליה המבקרת ההיא התלוננה והדגישה לי על סמך עובדות כמה היא שגתה.

אז למה אני מציינת את זה? מדוע טיב הביקורת שקיבלתי אמור לשנות לכם או לעניין אתכם בכלל?!

1. בגלל המסקנות שלי - ביקורת טובה חייבת להיות נכונה ומעוגנת. אם קמת על הצד הלא נכון, אם עבר עליך יום רע או אם סתם כך בחרת להשתלח - בבקשה אל תוציאי את זה עליי. גם לא על חברותיי למקצוע או לתחביב.

ואם כבר החלטת שהביקורת שלך מוצדקת והכרחית – תנסחי אותה בצורה שבה היית רוצה לקבל אותה. תחשבי גם על הצד השני ואפילו תוסיפי למשקל המילים שלך עוד כמה קילוגרמים של רגישות מהחשש שמא מקבל הביקורת ניחון בה יותר ממך.

2. בגלל - ופה אני מפעילה אתכם קצת - שהייתי רוצה לדעת איך אתם רואים את הביקורת, איך אתם בוחרים להגיש אותה ובאותה מידה איך אתם מקבלים אותה.
כל כך נכון.
אני אגיד על נוהג שלי, ממליץ לאחרים לאמץ: אני משתדל לשאול את עצמי, "מה אהבת בטקסט שהרגע קראת", ולציין את זה בביקורת שלי, שבסופו של דבר אני מאמין וכותב אותה בגישה של - "ביקורת בונה". אני רוצה לשפר את הכתוב ו(כך גם את) הכותב.
כל כך נוח להתחבא מאחורי המקלדת ולהעיר הערות. תמיד נמצא מה לא בסדר. אבל תחשבו גם מה כן בסדר, מה אהבתם, למה התחברתם. זה מידע שגם הסופר מעוניין לשמוע לא פחות מה הביקורת.
לא "מהמם", "אהבתי", אלא "אהבתי שכתבת כך וכך..."

ב"ה

לגבי קבלת ביקורת.
אם כשחבר הפורום כותב הערה על תוכן מסויים שעלה,
וכתגובה היא מקבל התעמקות דקדקנית ושאלות שהוא עכשיו אמור לספק הוכחות למה הוא העיר מה שהעיר -
הסיכוי לקבל ביקורת בפעם הבאה הוא אפסי.
זה מוריד את כל החשק.

כותב הטקסט יכול להסביר למה ההערה לא נכונה לדעתו,
הוא גם יכול לערוך פינג-פונג עד שיוכיח שהוא צודק,
אבל זה לגמרי צודק ולא חכם.

אפשר לענות למה כתבתם כך ולא אחרת,
אבל קבלו את הביקורת ותודו עליה.
אל תתקיפו את מי שנתן את הביקורת, ואל תמצאו אלף אלפי חורים בכל ניד או קוץ של אות שהוא כתב.

אתן דוגמא לגבי ההערה 'לא למדת כתיבה' -
תגובה חכמה של כותב תהיה:
"אם אתה חושב כך, מן הסתם היה בקטע משהו שלא בנוי טוב או לא עומד בכללי כתיבה תקנית,
תוכל בבקשה לכוון אותי איפה לדעתך עשיתי טעות?"

וכאן, כשהוא עונה, להסתכל על המשפטים ההם ובאמת לנסות להבין מה הבעיה בהם.
גם אם אין בהם שום בעיה, לדעתכם ולדעת 7 כותבים מקצועיים שאישרו לכם -
בכל אופן תודו על הרצון הטוב.

והכי חשוב - אם אתם ממשיכים לגונן בכל הכח על הטקסט המקורי שכתבתם, ולתת אלף הסברים למה הביקורת שקיבלתם לא מוצדקת,
התוצאה הטבעית היא שתקבלו הרבה הרבה פחות ביקורת. המבקרים לא באו להתווכח, ולא רוצים להיות בעמדה הזו.

זה לפחות מה שיש לי לומר למי שנכנס לפורום כתיבה כדי להתמקצע ולהשתפר.

בהצלחה לכולנו!
גם נכון. תודה.

כתבתי מאמר בנושא הזה לפני כמה שנים במגזין השירה "יחידה", מעתיקה לכאן.


מהי, בעצם, ביקורת?

ראשית נתייחס למושג ביקורת ספרות באופן כללי.

בשנים עברו ביקורת לא הייתה נפוצה כל כך בציבור שלנו, היא הייתה מעין חיה מאוסה שהיוצרים והכותבים סלדו ממנה. היא לקחה את היצירה שלהם, צקצקה בשפתיים ואמרה "נו נו, לא טוב!"

עם התקדמות עולם היצירה בציבור שלנו – עד למקום הגבוה שבו הוא נמצא כיום, אנו מודעים הרבה יותר לחשיבות ולאמנות שבביקורת ספרות משובחת. כותב, מקצועי ככל שיהיה, אינו מסוגל, טכנית ורגשית, להסתכל על היצירה שלו "מבחוץ". כבר אמרו חז"ל "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט עב), וכותב אינו יכול להיות אובייקטיבי כשמדובר בו, פשוט כי הוא אינו אובייקטיבי.

בעצם כתיבת המילים הוא מכניס את ה"עצמי" שלו אל תוך המילים, ולכן היצירה נעשית חלק ממנו. כותבים מסוימים מתחברים לטקסט יותר ואחרים פחות, אך כולם נגועים, במידה כלשהי, ביחס לטקסט שלהם.

זוהי הסיבה שפעמים רבות הכותב אינו רואה בעיניים שלו את מה שהאחרים רואים במבט "מבחוץ". כמו אדם שנוהג ברכב: הוא נמצא "בפנים". אומנם יש לו את המעלות שלו – הוא קרוב לכביש, הוא יכול לפעול בזמן אמת, אבל הוא אינו יכול לראות את המבט מבחוץ.

לעומתו, האדם שיושב בחוץ וצופה בתמונות הלוויין שמשודרות מאותו הכביש, יש לו מרחב ראייה גדול ומקיף הרבה יותר מזווית הראיה הניבטת בעד חלון הרכב.

על אופן ההתמודדות עם החסרונות שיש למביט מבחוץ ניגע, בעז"ה, כשנדבר על קבלת הביקורת. בינתיים, נזכור שהאדם שנמצא ברכב אינו אובייקטיבי, ולכן הראיה שלו מוגבלת. כאן, במקום הזה, מגיע התפקיד של מי שנמצא בחוץ. התפקיד שלו מסתכם לא רק בראייה האובייקטיבית, אלא גם בשימוש בכללים: כללים קיימים ומובנים שהכותב לא תמיד מודע אליהם ומכיר אותם.

המבקר, בעצם, עושה בדיוק את ההפך מהכותב. הוא מתעלם לחלוטין ממי שכתב את הטקסט, ומתמקד אך ורק בטקסט עצמו.

ביקורת מקצועית נעשית כאשר מתייחסים אך ורק לגוף היצירה. זוהי ביקורת ספרות מקצועית. אני אדגיש זאת שוב ושוב כי הדבר קריטי בעיניי: ביקורת מקצועית בשום אופן אינה מתייחסת לכותב עצמו. ביקורת מקצועית אינה אישית. היא ביקורת עניינית.

כל מילה שתיאמר בטור הזה אינה אישית. כל מילה שנאמרת בביקורת שירה בונה לעולם לא תהיה אישית (למעט מקרים מסוימים שלא נתייחס אליהם כרגע). היא תתייחס לגוף הטקסט עצמו, היא תנתח אותו, לפעמים אפילו תשסע אותו – כל זה בשביל הטקסט עצמו. כדי להפיק ממנו את המקסימום שלו, כדי שיגיע לאן שהוא יכול להגיע.


למה צריך ביקורת?

במהלך עבודתי כעורכת אני מקבלת לעיתים תגובות תמהות, בהן אנשים שואלים אותי: את לא חוששת להגיד במפורש "אני אדם ביקורתי"? למה שלא תעדני את המילה 'ביקורת' למשהו חיובי יותר?

התשובה שלי קבועה. בעיניי, ביקורת ספרות היא כלי מיוחד באמנות. באמצעותו אנו יכולים להתקדם, להשתפר ולהגיע למקומות גבוהים יותר.

ביקורת היא כלי לצמיחה. אך בכלי, כמו בכל כלי, צריך להשתמש בזהירות. אם תופסים בו חזק מדי – הוא ישבר, אם תופסים אותו חלש מדי – הוא יפול. על אופן קבלת הביקורת נדון בעז"ה בהמשך, כעת נבין מדוע הביקורת עוזרת לנו, ככותבות.

הנחת היסוד שלנו תהיה ההבנה שביקורת נועדה בשביל התקדמות. לא בשביל לנשוך, לא בשביל לאכול את העמיתים למקצוע ולא בשביל לקטול את כל מה שלא טוב. ביקורת בונה היא ביקורת שעוזרת לשפר, לעזור ולפעמים גם לכוון.

נכון. לפעמים כואב לקבל ביקורת, ובדרך כלל זה לא קל. זה הרי משהו שהשקעתי בו ועמלתי עליו והם נוגעים בו – זה כואב! אבל יש כאן, מאידך, את היכולת והזכות שלנו להתקדם.

אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום, לכתוב שוב ושוב על אותם נושאים ולהמשיך לקצור מחיאות כפיים. זה טוב. זה נחמד. זה לא מקדם. מאידך, אפשר לאזור מלא חופנים של אומץ, של קבלה ופתיחות, להחדיר שהביקורת הזו אינה אישית אלא עניינית, וללמוד.

יש נקודה נוספת בחשיפה לביקורת, והיא העשרה, גם כאשר הביקורת אינה מעשית. לפעמים אני שולחת טקסטים שלי לאנשי מקצוע עמיתים לקבלת ביקורת, גם כאשר הטקסט עצמו אינו רלוונטי עוד. החשיפה הזו והשפשוף מעשירים את הידע המוגבל שלי, הם גורמים לי לחשוב על הטקסט בעיניים חדשות, וללמוד עוד.

כמו אדם שנוסע לחו"ל בפעם הראשונה: הוא נחשף לרעיונות חדשים ולהלך מחשבה שונה לחלוטין. גם אם לא יתחיל מעתה להתלבש כמו אנשי הארץ בה הוא מבקר, הוא למד להכיר תרבויות וסגנונות נוספים, הוא הרחיב את אופקיו.

ביקורת היא הרחבת אופקים. להקשיב, להבין, וגם אם לא בהכרח לקבל – זאת בכל זו העשרה, שתעזור לנו להפיק מקולמוסנו יצירות בעלות איכות גבוהה יותר.



איך לקבל ביקורת?

לא תמיד ביקורת צודקת מכל הכיוונים שמסתכלים עליה. לשכן שמסתכל על הבית מבחוץ, לפעמים אין את כל הידע שאני יודעת. כאן אנחנו צריכות ללמוד איך להחדיר בנו את הדברים, בצורה כזאת שתהיה ביקורת בונה ולא הרסנית.

אינני מטפלת רגשית, וגם לא מתיימרת להיות כזו :). ובכל זאת, כאחת שמקבלת ביקורת שוטפת, הניסיון שלי גרם לי לפתח את השיטה הבאה.

כשאדם מקבל ביקורת, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא להפעיל את "המסננת". לא לקחת את הדברים ללב מיד. הרי לא תמיד הדברים צודקים, וגם אם הם צודקים באופן כללי – לא בטוח שהם צודקים לגוף העניין הספציפי הזה. לכן, כשביקורת מתקבלת, הפעולה הראשונה היא ללחוץ על כפתור המסננת. הופה! עצרי, ביקורת. בואי נראה אם יש לך זכות כניסה.

כאן אנחנו צריכות לבחון את הדברים. זה מאתגר, כי לא תמיד קל להבדיל בין עצמי לבין הטקסט, ולהבין שהמבקר צודק... אבל אנחנו צריכות לזכור שכדי להתקדם, כדי לעלות עוד, אי אפשר להישאר כל הזמן באותו מקום. צריך לטפס, לקבל, להבין.

אחרי שאנחנו מחליטות שהביקורת צודקת, או אז אנו מוציאות אותה, בעדינות ובהתחשבות, מתוך המסננת, ומכניסות אותה בעצמנו אל תוך הלב.

רק ביקורת שאנחנו אומרות לעצמנו תיכנס פנימה.

אומנם אלו אותן המילים של המבקר, אבל אנחנו הכנסנו את זה פנימה. באופן כזה, הביקורת מתקבלת הרבה יותר, וממילא אפקטיבית יותר.
מעולה. למי שלא שם לב, זו ההודעה השישית באשכול הלינקייה.
כל מילה! תודה!

רק לגבי זה - חושבת שראוי להדגיש שגם אם הביקורת אינה אישית - היא כן אמורה להיות רגישה. כחלק מהביקורת אני שוקלת גם את זה שמולי עומד אדם. ואדם - מה לעשות - לא אוהב שמורידים אותו, אוטומטית מנגנוני הדחייה שלו מתעוררים לפעולה. ביקורת מקצועית היא גם כזו שיודעת לגשת נכון לבנאדם, כל בנאדם.

אם, לשם הדוגמא, עורכת הייתה יורדת על הלקוח שלה בביקורת צוננת, הוא אולי היה מסיים איתה יפה את הספר, אם בכלל, בפעם הבאה - הוא בטוח לא יחזור. והיא תישאר מחוסרת עבודה.

לדוגמא:
אפשר לכתוב - וואלה. אתה באמת חושב שכך וכך... ממתי זו הדרך ל...
לעומת - נדמה לי שהקטע חוטא לעצם... היה עדיף שיתואר...

לא יודעת אם העברתי את הנקודה כמו שצריך. מקווה שכן.
בתקופה שפרסמתי כאן סיפור בהמשכים, מצד אחד, זה היה לי נחמד לקבל מחמאות רדודות כגון "מהמם", "מותח", וכד' - כי אני חושב (ואלי אני היחיד שחושב כך) שבכל זאת מישהו טרח לקרוא את הטקסט שכתבתי, ולאחר מכן טרח לכתוב לי את דעתו, גם אם היא הסתכמה במילה בודדת. (באותה מידה הוא היה יכול לרשום, "דפוק", "משעמם", וכד'). אדגיש: אני לא אוהב את סוג הביקורות הללו, אבל הם לפעמים הנתינת כוח שאני צריך להמשך.

מצד שני, כמובן שאני ארצה ממנו ביקורת יותר מפורטת (כפי שכתבתי למעלה), מה אהבת? מה לא אהבת? הבנת מה שכתבתי? מצאת טעות לשונית או כתיב שאתה רוצה לשתף אותי? מעולה, אני בעד, זה עוזר לי.

(יש לך ביקורת חריפה? אוקי. אני מכבד את דעתך, אבל אשמח לנימוק. (נימוק! נימוק! נימוק!) אם סתם קמת עלי ברגל שמאל והחלטת להגיד "אתה צריך ללמוד כתיבה" וכד' (לצורך הדוגמא), הביקורת שלך לא במקומה, כי לא באמת למדתי ממנה משהו, הבנתי שמשהו עובר עליך, ואו שתחזור לישון או שיהיה לך יום טוב, וביי.
אבל אם התכוונת לזה, ואני מאמין שכותב מינימלי מודע למה שהוא מוציא מהמקלדת, אשמח לשמוע מה בדיוק. אני אולי לא אסכים אתך, אכעס עליך ועוד רגשות, אבל אני אדע למה.)

עם קוראות הבטא שלי
איך משיגים גם (קוראי בטא)?




סליחה על החפירות שלי, רובם מצטרפים לדברים שמעליי. קצת מוזר לכתוב תגובות להודעות באיחור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
איך משיגים גם (קוראי בטא)?
[/ISPOILER]
חברות, משפחה, אנשים שקראו וידעו לתת ביקורת איכותית - פונים אליהם ומבקשים...

תודה על תגובתך. גם אם היו דברים שחזרו (והיו בהחלט כאלה שלא) - הם נותנים חיזוק לדעה הרווחת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
דיון מחכים ומעשיר!
אספקט נוסף שקיים בביקורת, הוא ההדהוד חיצוני לחוסר בטחון וספיקות שקיימים בתוכנו.
כשאני יודע שהביקורת היא שטות מוחלטת, לא אפגע ולא אתרגש.
דווקא כשיש לדעתי בביקורת בסיס של אמת, או שאני לא בטוח במקצועיותי, מחלחלים הדברים כארס של עכנאי, נוטלים ממני את הביטחון העצמי, ואת המוטיבציה להמשיך ולכתוב.
במקרה שכזה, היכולת להתמודד עם הרגשות הללו, עוברת ראשית כל בהתמקדות בחיובי שבי, בהצלחות שקצרתי עד כה, במחמאות והפרגונים הכנים שניתנו לי.
רק לאחר מכן, ניתן לצלול לגופה של הביקורת, ללמוד, להחכים ולהשתפר.
ודווקא משום כך, שימת הלב בכתיבת הביקורת, ללב הנמצא מעברו השני של המסך, חשובה ורלוונטית, משום שבלעדיה לא יהיה ניתן לקבל את הביקורת, מקסימום יהיה בה כדי לסתום את מעיין הכתיבה של הסופר, ולגדוע את צמיחתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
והכי חשוב - אם אתם ממשיכים לגונן בכל הכח על הטקסט המקורי שכתבתם, ולתת אלף הסברים למה הביקורת שקיבלתם לא מוצדקת,
התוצאה הטבעית היא שתקבלו הרבה הרבה פחות ביקורת. המבקרים לא באו להתווכח, ולא רוצים להיות בעמדה הזו.
עוד תוצאה טבעית נוספת היא שתהיו פחות טובים...
יש הבדל מאד מורגש בין יוצרים (לאו דווקא כותבים) שפתוחים את הראש והלב לביקורת לבין כאלו שעסוקים כל הזמן בלגונן על היצירות שלהם. הוא נמדד בתוצאות.
לפעמים אני מרגיש שהקטע כשלם כל כך טוב, שאם אני אתחיל להפריד אותם למשפטים זה רק יזיק.
ולכן אז אני כותב מילה אחת או שתיים.
בשביל זה יש לייקים מסוגים שונים לא?
ספציפית התגובה של 'לכי תלמדי כתיבה' - נכתבה לי בפרטי. לא חושבת שהמבקרת הייתה מעזה לכתוב אותו בפורום כזה (לא לי ולא לאחרים).
באמת תגובה מכאיבה. לא נעים לקבל אחת כזאת.
אני אישית הייתי מתעניינת איפה היא למדה כתיבה ומה בטקסט שלי גרם לה לכתוב את זה, אם אין לה תשובה עניינית מעבר ללא אהבתי לא חושבת שיש למה להתייחס.
לכן שאלתי איך אתם רואים את הביקורת ואיך אתם מקבלים אותה.
מתנה. כזאת שצריך לעבוד קשה בשבילה, ולעמוד ברף מסוים כדי לקבל אותה. שהיא לא תמיד נחמדה וכיפית, אבל אי אפשר להיות טובים באמת בלעדיה.
(וקצת יותר בפירוט: אם אתה מצליח להבין שהיכולת לקבל ביקורת תהפוך אותך ליוצר טוב יותר, ואתה מספיק תחרותי כדי לרצות תמיד להיות הגרסה הטובה יותר שלך - קל לך הרבה יותר להתייחס לביקורת בענייניות. מי שיפסיד אם לא תלמד לקבל ביקורת זה רק אתה...)
מתייחסת גם לנותנת הביקורת. יש אחת שהיא עורכת ספרותית ולשונית - לה אתן יותר משקל.
בעיני זה לא לגמרי נכון... קבל את האמת ממי שאמרה.
עורכים ספרותיים או אנשים עם רקע בכתיבה יודעים פשוט לדייק טוב יותר את הבעיות ובד"כ לתת להן שם.
ביקורות מעולות אפשר לקבל גם מאנשים עם אפס ידע בכתיבה שסתם אוהבים מאד לקרוא.
קל לבטל ביקורת עם התירוץ 'טוב הוא הוא סתם קורא, הוא לא יודע בכלל מה הוא אומר'.
חושבת שראוי להדגיש שגם אם הביקורת אינה אישית - היא כן אמורה להיות רגישה. כחלק מהביקורת אני שוקלת גם את זה שמולי עומד אדם. ואדם - מה לעשות - לא אוהב שמורידים אותו, אוטומטית מנגנוני הדחייה שלו מתעוררים לפעולה. ביקורת מקצועית היא גם כזו שיודעת לגשת נכון לבנאדם, כל בנאדם.
זה נשמע שאת אדם רגיש מאד לשים לב לא לפגוע באחרים, וזה דבר מדהים כי זאת גם עבודה לא קלה.
רוב האנשים הם לא כאלו, וכשמבקשים מהם ללכת בין הטיפות ולעטוף כל ביקורת במחמאות מרפדות לפני ואחרי הם יעדיפו כבר לוותר עליה מראש. ותכלס זה חבל. ההפסד, ככותבים, הוא כולו שלנו.
אני מבינה את הבקשה שלך ומזדהה עם מה שאת אומרת על ביקורת, אבל חושבת שקל יותר לשנות את עצמך מאשר את העולם, ואולי פשוט כדאי לנסות להתעטף בשריון קשיח קצת יותר. גם ככה כתיבה זה תחום לא מאד מתגמל.
(אני יודעת קל לדבר... אבל באמת שזאת השיטה שמצאתי שעובדת הכי טוב בשבילי, להפריד קצת ביני לבין היצירות שלי לבין האנשים שמבקרים אותי : ) ).
מה זה אומר מעשית?
להשתדל לא להגיב אף פעם על ביקורות 'קשוחות' כמו אלו שתיארת מיד. לקחת אוויר, לחכות קצת יום או יומיים, העולם לא יקרוס גם אם קיבלתי ביקורת באמת מבאסת : ) להתעסק עם דברים אחרים לגמרי ורק אז לחזור לקרוא אותה שוב ולהחליט איך להגיב. כמאמר הקלישאה: זמן נותן פרספקטיבה טובה : )
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #17
בעיני זה לא לגמרי נכון... קבל את האמת ממי שאמרה.
עורכים ספרותיים או אנשים עם רקע בכתיבה יודעים פשוט לדייק טוב יותר את הבעיות ובד"כ לתת להן שם.
ביקורות מעולות אפשר לקבל גם מאנשים עם אפס ידע בכתיבה שסתם אוהבים מאד לקרוא.
קל לבטל ביקורת עם התירוץ 'טוב הוא הוא סתם קורא, הוא לא יודע בכלל מה הוא אומר'.
וודאי. הכוונה שלי הייתה ספציפית לקוראות הבטא שלי - שאת הביקורת שלהן אני כבר יודעת "להכיל" בכלים המתאימים ולטפל בהתאם (ואכן, לא כולן, ליתר דיוק מרביתן, בעלות אפס ידע בכתיבה). קורא זר - יקבל את מלוא תשומת הלב...
זה נשמע שאת אדם רגיש מאד לשים לב לא לפגוע באחרים, וזה דבר מדהים כי זאת גם עבודה לא קלה.
רוב האנשים הם לא כאלו, וכשמבקשים מהם ללכת בין הטיפות ולעטוף כל ביקורת במחמאות מרפדות לפני ואחרי הם יעדיפו כבר לוותר עליה מראש. ותכלס זה חבל. ההפסד, ככותבים, הוא כולו שלנו.
לא התכוונתי ל: וואו, מדהים. רק שם ושם... אבל באמת שכתבת יפה.
התכוונתי שאפשר בהחלט להגיש את הביקורת גם בלי עטיפות או על מגש זהב - אבל להגיש אותה עם כף ואפילו מזלג, לא באמצעות סכין בשר. מסר לא עובר טוב בצורה עוקצנית ודורסנית. אם אמרתם ביקורת בצורה כזו - עדיף היה שלא תבקרו מתחילה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....


שאלות ותשובות בנושא זכויות עובדים בעקבות מצב החירום שהוכרז בעורף​



תאריך פרסום: 28.02.2026

איך אני יודע אם אני עובד חיוני או לא?​


על העובד לברר מול מעסיקו אם הוא נמנה על רשימת העובדים שבצו הקריאה.
מקום עבודה שאושר כמפעל למתן שירותים קיומיים או כמפעל חיוני מחזיק באישור רלוונטי ממשרד העבודה ובאחריות המפעל לעדכן את כלל העובדים על כך שהמפעל מוגדר ככזה וכי יש לו אישור בתוקף.
ניתן לבדוק האם מפעל אושר כמפעל למתן שירותים קיומיים או כמפעל חיוני במנוע החיפוש באתר אגף כח אדם לשעת חירום, בהזנת מספר החברה, או מספר המפעל או שם המפעל בקישור הזה במנוע החיפוש. יש לשים לב שמנוע החיפוש אינו כולל מפעלים של מערכת הביטחון ומפעלים שהינם עוסקים מורשים.
כמו כן, ניתן לבדוק עם המעסיק האם המפעל בעל אישור כאמור והאם העובד נמצא ברשימת העובדים החיוניים המצויים בידי משרד העבודה.

אני עובד חיוני - האם אני מחויב להגיע למקום העבודה?​


מי שהוצא לה/ו צו קריאה לשירות עבודה חייב/ת להתייצב לעבודה בין אם פיזית או עבודה מרחוק לפי בחירת המעסיק.
אי הגעה לעבודה במפעל חיוני מהווה לכאורה עבירה פלילית.

מי לא חייב להתייצב לשירות העבודה חיוני?​


חובת התייצבות לשירות העבודה לא תחול על:

אני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 ואני מוגדרת כעובדת חיוני - האם אני מחויבת להגיע לעבודה?​


בקריאה לשירות עבודה של אישה שהיא אם לילדים הנתונים לטיפולה יובאו בחשבון הקשיים העלולים להיגרם לאשה בטיפולה בילדיה ובדאגה להם.

אני מוגדר כעובד חיוני - האם אני רשאי לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק נוכח נסיבות מסוימות, יש ליידע את המעסיק על כך ולסכם מולו מסגרת העבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם אני רשאי לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק בשל השגחה על ילדים עד גיל 14 שבהחזקתו הבלעדית או בשל אי הגעה לעבודה לפי הוראות פיקוד העורף, יש ליידע את המעסיק על כך. המעסיק אינו יכול לחייב עבודה מהבית שכן ממילא החוק מקנה הגנה מפיטורים לעובד שזכאי להיעדר, כולל אי ביצוע עבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם יכולים לפטר אותי על כך שלא הגעתי לעבודה?​


ככל שלא ניתן לקיים פעילות במבנה או במקום שאפשר להגיע ממנו למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות, אין חובת התייצבות לעבודה וקיימת הגנה מפני פיטורים.
"פיטורים" – לרבות אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה, שהוא אחד מאלה:
  1. חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר.
  2. חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת של העובד שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם אני יכול לממש את ימי החופשה שלי?​


רשאי המעסיק לסכם עם העובד לממש ימי חופשה על חשבון ימי חופשה שנתית ככל שעומדים לרשותו.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם אני זכאי לתשלום שכר?​


ככל שהעובדים נעדרו מהעבודה, שלא בשל אחת הסיבות המנויות בחוקי העבודה – כולל חופשה שנתית או מחלה יחול האמור להלן:
עד כה לא נקבעה הזכות לשכר בשל היעדרות באזורים שהוכרז לגביהם מצב מיוחד זאת בשל ציות להוראות פיקוד העורף או בשל טיפול בילד שהמוסד הלימודי שלו נסגר לפי הוראות פיקוד העורף. במערכות קודמות קביעת הפיצוי וגובהו בעתות ואזורי הלחימה נבחן ומוכרע בדרך כלל, לקראת סוף המערכה או בדיעבד בדרך כלל בתום התקופה של הכרזה על מצב מיוחד בעורף.
בעבר, בעקבות הסכמים קיבוצים בין ארגוני המעסיקים והעובדים שהורחבו בצו בידי שר העבודה על כלל העובדים ותקנות מס רכוש עובדים שנאלצו להישאר בבית ולשמור על ילדם (עד גיל 14) בעקבות הודעות פיקוד העורף קבלו תשלום שכרם כאילו עבדו.
אנו מצויים בעת לחימה ועד לאסדרתו, אין זכאות לשכר. כאמור נושא הפיצוי והשכר המגיע לעובדים בעת היעדרם מהעבודה מוסדר בדרך כלל בדיעבד.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי פתוח ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי נסגר לפי הוראות פיקוד העורף - האם אני רשאי/ת להיעדר מהעבודה והאם אני מוגנ/ת מפיטורים?​


הינך רשאי/ת להיעדר מהעבודה וחל איסור על פיטוריך בשל כך ובתנאי:
  • הילד נמצא בהחזקתך הבלעדית או שהינך ההורה העצמאי של הילד.
  • בן הזוג עובד או עובד עצמאי, ולא נעדר מעבודתו, מעסקו או מעיסוקו במשלח ידו, לצורך השגחה על הילד, ואם בן הזוג אינו עובד או עובד עצמאי – נבצר ממנו להשגיח על הילד.
  • אין במקום העבודה של העובד או של בן זוגו סידור נאות להשגחה על הילד.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי נסגר לפי הוראות פיקוד העורף - האם אני יכולה לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק בשל השגחה על ילדים עד גיל 14 שבהחזקתו הבלעדית או בשל אי הגעה לעבודה לפי הוראות פיקוד העורף, יש ליידע את המעסיק על כך. המעסיק אינו יכול לחייב עבודה מהבית שכן ממילא החוק מקנה הגנה מפיטורים לעובד שזכאי להיעדר, כולל אי ביצוע עבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי פתוח ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי פעיל לפי הוראות פיקוד העורף - האם אני רשאית להיעדר מהעבודה?​


הינך חייב/ת להתייצב לעבודה בהתאם להסכם העבודה שחל על מקום העבודה, למעט אם הינך זכאי/ת להיעדר מהעבודה בשל אחת הסיבות המנויות בחוקי העבודה, כולל היעדרות בשל מחלת עובד, מחלת בן משפחה או בשל קיום חובת אבלות ובכפוף לתנאים שנקבעו לעניין סיבת ההיעדרות.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי פתוח ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי סגור על פי הוראות פיקוד העורף - האם אני רשאית לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק נוכח נסיבות מסוימות יש ליידע את המעסיק על כך ולסכם מולו מסגרת העבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה פתוח אבל אני מפחד ללכת לעבודה. האם אני זכאי לשכר?​


מעסיק אינו מחויב לשלם שכר לעובד שלא הגיע לעבודה ככל שההיעדרות לא מוסדרת בחוק או בהסכם. על כן, מעסיק יכול לדרוש מעובד להגיע למקום העבודה, למעט אם הוראות פיקוד העורף הנחו אחרת במפורש. עם זאת, עובד ומעסיק יכולים להסכים על היעדרות בתשלום או על מימוש ימי חופשה, לדוגמה.

האם חייבים להגיע למקום העבודה גם אם אין בו מרחב מוגן?​


יש לנהוג בכל מקום לפי הנחיות פיקוד העורף ואסור לפטר עובד בגלל ציות להוראות. לכן התשובה תלויה בהנחיות פיקוד העורף באותו זמן ובאותו מקום.
יובהר כי אם אין הגבלות על המשך פעילות במקום העבודה לפי הנחיות פיקוד העורף או העובד אינו נעדר מהעבודה לצורך השגחה על ילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 עקב סגירת מוסד חינוכי לפי הוראות פיקוד העורף, ההיעדרות על אחריות העובד. אין באמור כדי לגרוע מזכות העובד בשל היעדרות רגילה לפי חוקי העבודה, כגון חופשה, מחלה ועוד.
פיקוד העורף - 104.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי יכול לפעול, אך המעסיק בחר שלא לפתוח את העסק מסיבותיו - כיצד המעסיק צריך לפעול?​


על המעסיק לסכם מול עובדיו את הסדר ההיעדרות, בין היתר:
  • הוצאת העובדים לחופשה שנתית עד 7 ימי חופשה ללא הודעה מוקדמת. באשר לחופשה העולה על שבעה ימים, על המעסיק להודיע לעובד על כך שבועיים מראש. לא ניתן להכניס את העובד ליתרת חופשה שלילית ללא הסכמת העובד המפורשת.
  • הוצאת העובד לחופשה ללא תשלום בכפוף לקבלת הסכמת העובד המפורשת.
  • מעבר לעבודה חלקית או גמישה לרבות צמצום היקף משרה ובלבד שהתקבלה הסכמת העובד. שינוי חד צדדי ללא הסכמת העובד עלול להיחשב כהרעה מוחשית בתנאי העסקה – יש לשים לב כי קיימות קבוצות מוגנות מכוח חוק עבודת נשים –
  • ככל שבכל זאת המעסיק שוקל לסיים העסקת העובד, יש לקיים הליך פיטורים כדין ובשל נימוקים מוצדקים.
  • עובד שלא הסכים לחל"ת או ליתרת חופשה שלילית, אומנם אין הוראת חוק המחייבת תשלום שכר במצב זה, אך ייתכן והעובד יהיה זכאי לשכר עבור ימי עבודה שבהן העמיד את עצמו לרשות העבודה אך המעסיק סגר את העסק- לעניין זה על העובד להגיש תביעה בבית הדין לעבודה.

אני הורה לילד בן 15 ומוסד החינוכי סגור על פי הנחיות פיקוד העורף - האם אני זכאית להיעדר מעבודה ולקבל פיצוי תשלום?​


בעבר ניתן פיצוי להורים לילדים עד גיל 14 שנאלצו להיעדר מהעבודה. הורים לילדים בני 15 ומעלה לא זוכו בשכר על ימי היעדרותם. העובד יכול לממש כרגיל את זכאותו להיעדרות בשל מחלת ילד, בהתאם לחוק דמי מחלה. אין באמור כדי לגרוע מזכאות העובד להיעדר מהעבודה בשל מחלת ילד לפי חוק דמי מחלה.

אפוטרופוס שלא יכול לעבוד כי החוסה שוהה בבית. המסגרת היומית שלו סגורה בגלל המצב. האם המעסיק אמור לשלם לו משכורת על הימים האלה?​


חוק הגנה על עובדים בשעת חירום מעניק הגנה מפיטורים לגבי הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 בשל סגירת המוסד החינוכי לפי הוראות פיקוד העורף.
האמור אינו חל על אפוטרופוס שאינו ההורה של הילד.
בהסכמים קיבוציים שהסדירו את חובת תשלום שכר בשל היעדרות מהעבודה עקב מצבי חירום קודמים, לא קבעו חובת תשלום שכר לאפוטרופוס שאינו ההורה של הילד.

האם עובד שעתי שעובד ארבעה חודשים בלבד שנאמר לו לא להגיע לעבודה עקב הוראות פיקוד העורף ולא פוטר - זכאי לקבל משכורת?​


על מנת שעובד יהיה זכאי לשכר נדרש מקור חוקי או הסכמי. כך לדוגמה תשלום שכר בעד היעדרויות שאנחנו מכירים כגון חופשה או מחלה.
עד כה לא נקבעה הזכות לשכר בשל היעדרות במסגרת המערכה זאת בשל ציות להוראות פיקוד העורף או בשל טיפול בילד שהמוסד הלימודי שלו נסגר לפי הוראות פיקוד העורף. במערכות קודמות קביעת הפיצוי וגובהו בעתות ואזורי הלחימה נבחן ומוכרע בדרך כלל, לקראת סוף המערכה או בדיעבד בדרך כלל בתום התקופה של הכרזה על מצב מיוחד בעורף.
בעבר, בעקבות הסכמים קיבוצים בין ארגוני המעסיקים והעובדים שהורחבו בצו בידי שר העבודה על כלל העובדים ותקנות מס רכוש עובדים שנאלצו להישאר בבית ולשמור על ילדם (עד גיל 14) בעקבות הודעות פיקוד העורף קבלו תשלום שכרם כאילו עבדו.
אנו מצויים בעת לחימה ועד לאסדרתו, אין זכאות לשכר. כאמור נושא הפיצוי והשכר המגיע לעובדים בעת היעדרם מהעבודה מוסדר בדרך כלל בדיעבד.
חשוב להדגיש כי בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, חל איסור על מעסיק לפטר עובד שנשאר להשגיח על ילד עד גיל 14 או על ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21, מפאת סגירת מסגרת חינוכית, בשל הוראה שניתנה עקב מצב מיוחד בעורף, וזאת בכפוף לאחד מאלה:
  • ההורה הוא הורה עצמאי או שהילד נמצא בחזקתו הבלעדית
  • שיש לו בן זוג אשר נבצר ממנו להשגיח על הילד.
  • במקרה שמקום העבודה של העובד או בן זוגו סיפקו סידור נאות להשגחה על הילד, העובד לא יוכל להעדר מהעבודה ולא תקום לו ההגנה מפני פיטורים. ככל שעובד פוטר בניגוד לחוק, המעסיק חשוף לענישה פלילית והעובד אף רשאי להגיש תביעה לבית הדין לעבודה בשל פיטורים שלא כדין ועל המעסיק יהיה הנטל להוכיח כי הפיטורים היו כדין.
  • העובד לא נקרא לעבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום.

האם ניתן להעדר מהעבודה כשהעובד מטפל יחיד בהורה סיעודי?​


חוק הגנה על עובדים מעניק הגנה מפיטורים בשל ציות להוראות פיקוד העורף המגבילות פעילות במקום העבודה או לצורך השגחה על ילדים עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 בשל סגירת המוסד החינוכי לפי הוראות פיקוד העורף.
העובד רשאי לבדוק זכאותו להיעדר מכוח חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה).

מקום העבודה שלי פועל כרגיל - אך בשל מוגבלות אני לא יכול להגיע לעבודה. האם מותר לפטר אותי?​


אם העובד לא יכול להגיע לעבודה בשל הוראות פיקוד העורף, חל איסור לפטר אותו. במקרה שהוראות פיקוד העורף מאפשרות לו להגיע לעבודה, אך הוא לא יכול בשל מוגבלותו, פיטורין יכולים להיחשב לאפליה פסולה.
תודה רבה ל @אסתר אייזנבאך על מתן במה לרעיונות מעניינים לתעסוקת ילדים, ואחרי שהעסקנו אותם 3 וחצי שבועות, שמענו כ"כ הרבה משפטים חמודים שלהם, ואותם נביא היום לקדמת הבמה.
האתגר היום לקחת משפט חמוד/ חכם מהילדים שלנו או מהאשכול "משפטים חמודים של ילדים" וליצור לו תמונה בכל סגנון שעולה על דעתכם...
אם בחרתם משפט מהאשכול הנ"ל, נא לתייג (עם @ לפני השם) את הניק + המשפט.
בהצלחה!!!


📌כללי האתגר:
🔹 בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
🔹 היצירה נוצרה במיוחד לצורך האתגר ובבינה מלאכותית בלבד.
🔹 יש להעלות תמונה בפורמט JPG או PNG בלבד (קבצי webp לא נתמכים).
🔹 לפני ההשתתפות באתגר, חובה לקרוא את חוקת האתגרים.
🔹 נא לוודא שהתמונה עומדת בכללי האתר.
🔹 לפי כללי פרוג, אין להעלות תמונה של בנות מעל גיל 3.
🔹
פטפוטים וחוכמות ילדיכם בנספח


⏰זמני האתגר:
מהערב (מהשניה הקרובה... )ועד למחרת בשעה 23:59.
שימו לב! יצירות שיעלו לפני או אחרי השעות המותרות ימחקו על ידי המנהל!

@הדר 310

בן שלוש וחצי אוכל פומלה.
"אמא, זה כל כך טעים וגם חמוץ הגורילה הזאת!"

1774385901459.png


@נקניקית
בפורים:
"הלוואי שאמא תשתכר ואז נדע את כל הסודות שהיא אמרה באנגלית".
1774386628607.png

אשכולות דומים

זהירות, הביקורת כורעת תחת עומס ספויילרים, אם לא קראת את הספר ואתה מתכנן לקרוא אותו בהמשך מומלץ להימנע מקריאת הביקורת לעת עתה



לכתוב ביקורת ספרות על ספר של
@יונה ספיר זה לא דבר שבא ברגל, כלומר, ברור שלא. מקלידים אותה ידנית... אבל בכל זאת, רק לשם האמינות, הסתפקתי רבות מה לכתוב מתוך שלל המחשבות שצצו לי במהלך קריאת הספר והחלטתי להניח לסקנדר שלי להציף את הבולטות שביניהן החוצה, בהנאה מרובה!

על הכתיבה של יונה ספיר כבר אין מה לדבר, מי שאוהב זכותו, ומי שלא אוהב גם כן זכותו! אנחנו מדינה דמוקרטית פה, במחילה מהאוטוקרטים שבינינו!...

הכריכה. ובכן, כריכה יפה ומושכת את העין. מוטיב חוזר מהכריכה הקודמת, רק שבניגוד לכריכת הספר הקודם, עליה הופיע מבנה מסתורי משהו שבמהלך הספר התברר בסך הכל כאחוזה מתקופה קדומה, המבנה המופיע בכריכת דופליקטים 2 הוא מבנה דופליקטי במוצהר. (המועצה העליונה בבועת האוצרים, אם שאלתם או אם אתם קוראים את הביקורת למרות שלא קראתם את הספר...) יפה מאוד. הכריכה מצדיקה את פנים הספר.

נ.ב. נוצות של דואוסיינס אינן אמורות להיות כחולות ירוקות? מה זה הצבע הלבן שבחרה הבינה עבור הדואוסיינס המרשים שעל הכריכה? נקודה למחשבה.

ואל העלילה עצמה, כי אחרי הכל, לא קנינו את הספר בגלל הכריכה שלו!... (או שכן? נקודה נוספת למחשבה...)

הריקורדום. בתחילת העלילה אומר קייזר לדני שימצא את השפעת הריקורדום על כדור הארץ וכך יידעו מי הוא האוצר שעשה זאת, ובלה בלה בלה. פתאום משהו שם משתנה. פתאום הוא צריך ל... בעצם, לא הבנתי! אם הוא ימצא את הריקורדום, מה יקרה בדיוק? האם הוא יגיע אל ד"ר קאלי ויקבל ממנו את הספר המדובר?... אשמח אם מישהו יוכל להחכים אותי קצת יותר בענין.

כדור הטונגו. לא אמור לבטל את יכולותיו הדופליקטיות של הנוגע בו? כיצד נותר קאזנס דופליקט? האם הייתה לעובדה שהסקנדר שלו שהה בקרצ'ר השפעה על כך? ואם כן, למה זה לא כתוב?

רוּפְּיוֹ. (שמתם לב לניקוד? אני שמתי לב. שמתם לב שבכמה מקומות היה כתוב: אגרוּפְּיוֹ?) מה בדיוק קורה איתו? מדוע מלכתחילה הוציא אותו מקסימיליאן בכלל מבועת האוצרים? כבר בספר הראשון הופיעה שאלה על הכריכה האחורית ללא תשובה, מדוע זה צריך לקרות עוד פעם?... מילא להותיר חור לסוף הספר, ניחא! אבל...

אבישי וסקנדרוֹ. יש איזה משפט חזק כזה שגורס שקצת בעייתי לעשות את הדבר הזה, שכחתי איך הוא הולך. אה, לא חוזרים על בדיחה פעמיים!!!

אוצר הזהות. בספר הקודם היה כתוב די בבירור שאוצר האשליות הוא זה שמסוגל לשנות את פניו או הסובבים אותו. איך בספר הזה עבר הכח אל אוצר אחר?

הגוליבר. בספר הקודם נכתב שהוא אחד מהמוטציות בעלות שתי הראשים שנוצרו בעקבות פיצוץ הכור הגרעיני (נגיע אליו תכף). בכריכה האחורית ובפנים הספר הוא מופיע עם ראש אחד!

הכור האטומי. בספר הקודם ידע מקסימיליאן (או טהולא? לא משנה. אנחנו בני אדם, לא דופליקטים;)) לספר לדני על כך שמדובר בכח דופליקטי. בספר הנוכחי אחד האוצרים חושב על הכח האדיר של האנרגיה וכדוגמא לכך הוא נזכר בכור...

מאמין שהיו שהעמיקו יותר, אבל היות שאני והסקנדר שלי קצת מסוכסכים והוא אינו מוכן להמשיך לסייע לי בכתיבת הביקורת נראה לי שנצטרך לעצור את זה כאן.

לסיכום: פנזטיה מעולה כפנטזיה. מקורית בהחלט. מחכים לספר הבא. כנראה שהוא ייקח קצת זמן אבל איך אומרים? "לעולם אל תאמרו נואש. ידידים."
"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן


סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים.

מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה, ומתוך הערכה לסדרה עצמה — בחרתי לבחון אותה מחדש, ללוות כל ספר בניתוח מעמיק, להדגיש את הראוי הדגשה ואת המיוחד בה שניתן ללמוד ממנו (ויש כל כל הרבה) ולהציב מראה גם מול המקומות שבהם לדעתי היא חוטאת למה שהיא בעצמה ניסתה להיות: מדויקת, עמוקה, מוסרית.

הביקורות נכתבות בגובה עיניים, מתוך ניסיון להרחיב את הדיון הספרותי החרדי בלי להקטין או לבטל. הן כוללות הערות סגנוניות, ניתוחים תמאטיים, דמויות, עלילה, וגם קצת סרקזם עצמי. נשמח לשמוע גם אתכם — האם הרגשתם כמוני? האם דווקא הפוך?

(הביקורות מופיעות בתגובות לפי סדר הקריאה: איסתרק, מהללאל, יוזבד (שני החלקים יחד), פדהאל. ולבסוף – סיכום על הסדרה כולה.)

חשוב לי לציין, ולו רק למען תפארת הקריאה :)
אף שבכל ביקורת אני מתייחסת לספר מסוים, הקריאה שלי אינה "נקייה" או מנותקת. כבר בכתיבה על איסתרק, אני קוראת אותו לא כקוראת תמימה, אלא כמי שכבר מכירה את הסדרה כולה. זו בחירה מודעת — שמביאה איתה גם סיכון וגם רווח. מצד אחד, היא עלולה לטשטש את חוויית הקריאה הראשונית והבתולית. מצד שני, היא מאפשרת לי לחרוש את הסדרה לרוחבה ולעומקה: לזהות קשתות תמטיות, מבנים חוזרים, הדהודים פנימיים ורעיונות שמתפתחים לאורך זמן. כך הביקורת לא רק עוקבת אחר כל פרק בפני עצמו — אלא גם משרטטת את הדי.אן.איי של הסדרה כשלם.
כולנו אוהבים לקבל פרגונים, זה ממש כמו דלק עבור עשיה.
בעיקר עבור כתיבה.

לפעמים שולחים לי תודות על ספרים שכתבתי. (גם ביקורות בונות).
בהתחלה הרגשתי מבוכה שיש אנשים שרוכשים את הספרים או שקוראים אותם, וגם הפידבקים היו מביכים אותי (זה משמח אבל גם מביך). תחושה של: אבל לא אני באמת כתבתי... למה צריך להודות לי?
או: באיזו זכות אני מקבלת תודות? למה שיודו לי? ועוד מחשבות מקטינות.
ותחושת התנגדות: למה מגיע לי יחס?
מסתבר שצריך ללמוד להיות בצד שמקבל יחס ופרגונים, זה קשה, אבל אפשרי.
*
מצד שני, גם קשה לי לפרגן לכותבים באופן גלוי. תחושה שהכתיבה היא משהו אישי, וכותבים לא באמת צריכים את התודה שלי, בנוסף, לפעמים התרומה של הקריאה כל כך גדולה וקשה להגדיר במילים עד כמה הכתיבה מדהימה וכו'.
וכן, אני חושבת שככותבים אנחנו לא באמת אמורים לצפות שיקראו אותנו או כדי לקבל הערכה, אלא צריכים לכתוב ולצאת לאור כי זה מה שצריך, כמו שעובדים אחרים עושים את עבודתם כי צריך ולא משנה אם הם מבלים מחמאות או גערות. (למשל ראש הממשלה מקבל הרבה ביקורת שלילית אבל הוא פועל מתוך תחושת שליחות, כך צריך בכל מקצוע, אמנם אפשר להקשיב לביקורות אבל להקשיב יותר לעצמך)
כך שמי שיש לו כשרון כתיבה או יש לו מה לומר - שיעביר הלאה.
לא צריך לצפות לאישור ולא לחשוש כ"כ מדחיה.
אבל לפעמים כן יש ערך לומר תודה רבה, לא רק עבור הכותבים, אלא גם עבור הקוראים שיכולים לצאת נתרמים ומחפשים חוות דעת לראות מה כדאי ומתאים להם לקרוא.

אולי כאן באשכול הזה תכתבו תודות לכותבים, או תעלו תודות שקיבלתם (באישור השולחים, למרות שזה אנונימי חשוב לדעתי לבקש רשות).
אחרי שנה וחצי של ציפיה בלתי פוסקת-

זה קרה סוף סוף!

דופליקטים 2 היה בידי, בשניה הראשונה שהוא יצא מהמחסן

ביליתי את השבת בקריאה מענגת, סוחטת, עוצרת נשימה, מזועזת וכל התארים האפשריים.

למי שאין כח לקרוא את הביקורת המלאה?

רוצו לקנות.



למי שנשאר איתי, אני יפרט קצת.

העלילה מדהימה, מקורית והזויה לחלוטין

עוצרת נשימה פשוטו כמשמעו, לא נשמתי לרגע במהלך 750 העמודים.

בעיה שמלווה אותי מהספר הראשון – אני לא מצליחה לכתוב ביקורת מסודרת,

כי אי אפשר על ספר כל כך לא מסודר...

אז בנקודות, דברים שתפסו את תשומת ליבי – לטוב ולמוטב.

  • הסיפור של ישי - וואו אחד ענק. פשוט שאפו מטורף, ששנה וחצי אנחנו מנסים לפצח את הסוד ולא מצליחים, כי הוא מעל ומעבר לכל דמיון. רק משהו שם היה לי לא ברור, אם הם בייס וסקנדר אבישי אמור להפעיל את שתיהם, זה מוח אחד – לא? באופן כללי כל הדו-שיח בין בייסים לסקנדרים היה לא ברור, וקצת נוגד לספר הראשון להסברים על סקנדרים ומה הם בדיוק.

  • החיות הדופליקטיות – פשוט מדהים!!!! מגוון את הספר ומעניין. חיות הפלא של ממש... אני רק רועדת מה יקרה כשזירו ינסה לדפלקט דואוסיינס... בכלל כל הקטע של קאזנס והגוליבר – יפיפה. אבל הרגיש שהתודעה של רופיו מדי אנושית, ובכלל הצורה שמקסמיליאן דיבר איתו. אפרופו מקסמיליאן, ממש חבל שהוא לא היה יותר בספר. אני אוהבת אותו מאוד...

  • המשימה באוטוקרט - היתה מגניבה ממש, במיוחד שהבנתי את הקשר למדינה... למרות שבעצם, מה הרעיון של לתת למתחרים להתנסות בשיטת משטר כל כך ישנה? לא עדי, משהו אוטוקרטי עדכני?

  • הריקרדום – כח הזוי, שלא ברור בעצם מהו בכלל. גם כל סוגי האוצרים, לא היה ממש ברור. זה עשה לי דה ז'ה וו לקריאה הראשונה של דופליקטים 1, שקראתי ולא הבנתי מילה מרוב מושגים לא ברורים...

  • הסוד של דני – הולך להתגלות באחד הפרקים האחרונים של הספר החמישי, במאבק הסופי בינו לבין וולדרמו--- טעות, בינו לבין זירו. בחייאת, אם יש סוד – תשמרי אותו בסוד, ואל תספרי לנו עליו. זה מייגע לקרוא שוב ושוב שיש סיבה שבגללה דני מיוחד ולא נפגע מהתמוטטות הבייס וצריך להגן עליו וזירו מעונין בו.

  • פרופסור קלי – יפיפה מצד אחד, ומזעזע מהצד השני. אם את הורסת לנו את הדמות של דמבלדור, תסבירי אותה באותו ספר. הרס אותי לגמרי התיאורים איך הוא שקוע במחקר ולא מתייחס מספיק לילדים. אין אמונה בגויים...

  • יורי וכל החברה – קצת מופרך שילדים בני 16 רוצחים ומתנהגים ככה. למרות שאם יורי הוא סבא של זירו ואבנר סבא של דני הכל מובן...

  • הסוף – וואו, היה קשה. הגילויים המטומטמים, וסליחה על הביטוי, השאירו אותי בפה פעור! לא יודעת למה אני אף פעם לא מצליחה לצפות מראש את הספרים של יונה ספיר, למרות שבאופן כללי ספרים אצלי זה דבר די צפוי. המלחמה בבועת האוצרים, הגבורה של דני, לאי והכל ביחד השאירו אותי בהרגשה גרועה ממש... אני מנסה לנחש איך בספר הבא היא תבריא אותו ותחזיר אותו לשנת ההתגלות, כי התירוץ של עכשיו לא מספק בעליל! אבל אני כבר לא שואלת שאלות, מאמינה בה אחרי הספר הזה וההקדמה שלו...
זהו, כתבתי את מה שבער לי.

@יונה ספיר , אשמח לתגובתך ובעיקר לתשובה על השאלה היחידה שאני שואלת-

מתי הספר הבא????

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה