ילד שנתפס לחרדה ספציפית ולא מובנת
ומשגע את כל הבית
א"א לסוע לשום מקום - כי איך נחזור
אוטובוס משום מה מערער אותו
ביום של אירוע בלי מצוה לא מחיך בתמונות לא מתארגן (מתבגר) כמו שצריך
כי אולי נפגוש בן דוד שאני אוהב ואיך נפרד ממנו
כל זה בטענות מרמורים צעקות ולחץ על ההורים לנהוג לפי הדחפים שלו
ואנחנו כהורים לא מעט מתפרצים כי זה בלתי נסבל
מנסים להרגיע אותו - הוא לא מקשיב, מבט במשהו אחר, עושה טובה שמקשיב
איך להגיב ברמה מיידית.
ערב טוב!
זה באמת מצב לא פשוט כלל כאשר יש ילד בבית שנלכד בתוך לופ של חרדה, וכל הבית סופג את זה.
זה מתיש, זה שוחק, וזה עלול לשבור את הכוחות גם של ההורים הכי סבלניים.
אבל חשוב להבין -
הוא לא עושה את זה נגדכם!
הוא פשוט איבד שליטה, והמוח שלו תקוע על סכנה דמיונית שהוא לא מצליח להרפות ממנה.
אז מה עושים במיידי?
- לא נכנסים איתו לקרבות ומלחמות – אם תנסו לשכנע אותו בהיגיון, זה לא יעבוד. הוא לא במקום של הקשבה, אלא במקום של הישרדות. הוויכוח רק מחזק את הלחץ הפנימי שלו.
- משדרים לילד יציבות ולא נגררים אחריו לחרדה – חשוב לזכור שאתם ההורים ואתם המקום הבטוח שלו. אם אתם מאבדים סבלנות או נגרים אחריו או כועסים אתם פשוט מעבירים לו מסר שמחזק את החרדה שלו, אצלו המחשבה הולכת משהו כזה – אפילו ההורים שלי בלחץ, המצב באמת מסוכן.
- לא מנהלים משא ומתן – אסור לכם לרקוד לפי החליל שלו, היינו, אתם לא משנים את התוכניות שלכם, לא מסבירים לו שוב ושוב ולא מתכופפים לכל דרישה שלו. כשמקרה כזה מתרחש אתם מסבירים לו פעם אחת, בטון רגוע את המסר הבא: אנחנו נוסעים, אתה יכול להצטרף ולהתמודד כמו גיבור או לכעוס, אבל זה מה שקורה. תזכרו, בלי דרמה, בלי צעקות ובלי ללכת על ביצים – אתם ההורים!
- להשתמש במגע פיזי ובנוכחות רגועה – אם הילד מאפשר לכם, תתנו לו חיבוק או הניחו לו יד על הכתף או אפילו עמידה קרובה אליו עם מבט בעיניים (מבט רציני אבל לא מאיים) זה יכול לעזור לקרקע אותו. אם הוא לא מאפשר, חשוב שתקרינו רוגע כשאתם לידו ובלי מילים מיותרות!
- אחרי ההתרחשות (ורק אז!) עובדים איתו על חוסן – אין מנחמים אדם בשעת כעסו, אז גם לא בעת חרדתו – בזמן אמת לא מחנכים, אחרי שהמצב נרגע ניתן לשקף לילד בעדינות את המציאות.
לדוגמא:
שמת לב איך החרדה השתלטה עלייך היום? איך היא שיגעה אותך? איך היא כמעט ניהלה לנו את כל היום?עכשיו כשאתה רגוע, בוא נחשוב איך בפעם הבאה אנחנו לא נותנים לה לנהל אותך.
חשוב מאוד לעבור איתו את התהליך מבחינה מחשבתית ולאחר מכן גם לתרגל סימולציות דומות, אפשר בהתחלה בדמיון ואח"כ במציאות.
ילדים אוהבים סדר ומתרגלים מאוד מהר למציאות חדשה ולכן אם תטמיעו בו נכון את המחשבות המתוקנות וההרגלים הוא מהר מאוד יפסיק עם ההתנהגות הזו.
רק לזכור – זה שהוא יפסיק עם ההתנהגות הזו לא אומר שהחרדה שלו תיפסק מאליה ואם היא ברמה שמפריעה להתנהלות התקינה שלו ביום יום (ולא רק שלכם) זה מצריך טיפול מקצועי.
דבר אחרון,
אל תכעסו על עצמכם אם אתם נשברים לפעמים, זה מצב מאתגר וזה בסדר לטעות ולא להצליח בכל פעם.
אבל, אם תתמידו בעקביות על גישה רגועה ועל הצעדים הנ"ל – אתם תצליחו.
הילד לומד דרך החוויה שאתם לא נבהלים, לא מוותרים ושהוא יכול להתמודד וזה שורש הריפוי שלו.
בהצלחה!
הנושאים החמים
) שיודה לקב"ה רגע רגע..
"אבל לא ממש הצלחתי אשמח לרעיונות כי היא ממש מחפשת 
