הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יצאתי מההרצאה מסנוור ומואר. כל אתגרי חיי נדמים לי פתאום כחוט השערה.
הבל הבלים, הצהרתי, הכול הבל, מהיום הכול קטן עלי.
זה לא שהקשבתי לכל ההרצאה. הייתי מוסח. חשבתי על מוסך, על מסך ועל כבשים שעוברים בסך. רק משפט אחד שאמר המרצה תפס אותי ושינה לי את המבט על חיים: "אם קשה לך, סימן שאתה בעלייה". גאוני לא? זה בדיוק כמו באופניים... בקיצור הבנתם.
כל אותו לילה לא נרדמתי מהתרגשות. גאולה פרטית ממש. מחר אשכים לקום ואגאל גם את הכלל. אסתובב בחוצות העיר, אתור אחר אנשים במצוקה וארומם את רוחם בעזרת המשפט הנפלא.
ההזדמנות הראשונה לחלוק את האור, נקרתה לפני בירידה החדה שברחוב שמגר הירושלמית. בחורצ'יק חמוד יצא מ'אושר עד' עם עגלה עמוסה שישיות סודה. הוא אחז בעגלה בקצות ציפורניו, נאבק בכוחותיו האחרונים לא לשחרר את העגלה הכמהה לדרור, להתדרדר ולעשות שמות ברחוב.
בתחושת שליחות עילאית נצמדתי לאוזנו הימנית ולחשתי לו: אם קשה לך סימן שאתה בעליה.
הוא עזב את העגלה בזעם, יהיו התוצאות אשר יהיו, והתפנה להפליא בי את מכותיו הנמרצות.
אך לא ויתרתי. בצוהריים ראיתי איש מבוגר מחליק בשורת מדרגות ארוכה. כדי לגבור על קולות השבר שהשמיע בעודו גולש במורד המדורג והאין-סופי, צווחתי "אם קשה, סימן שאתה בעליה".
הפעם העוברים והשבים טיפלו בי כהוגן.
מבולבל ומעורער נסעתי לים. להתנתק רגע, להבין מה קורה. צללתי להנאתי כשלפתע ראיתי מערבולת אדירה השואבת למצולות איש מסכן.
מסוכן להתקרב למערבולת, אז תפסתי עמדה מרחוק, וסימנתי לו בפנטומימה: "אם קשה סימן שאתה בעליה".
עוד לא סיימתי את התנועות המוזרות שלי, וחטפתי סטירה מצלצלת מאחוריי. זה המציל הנחוש, שמסמן לי לעוף מאזור הסכנה במהירות.
יצאתי מהמים, התיישבתי על החוף מול הגלים הסוערים וחתרתי לתובנה מעניינת.
אם כשקשה זה סימן שנמצאים בעלייה, הרי שרוב החיים אני בעלייה עקרה. עולה ומטפס עוד ועוד ולא מגיע לשום מקום. זה אומר שכבר מזמן עברתי את פסגת האוורסט. חנוק פה למעלה, אין טיפת חמצן ואין גם אופק, אבל אני עדיין ממשיך לטפס ללא כיוון וללא יעד סופי.
אז אולי הגיע הזמן לשנות כיוון: להסתובב עם האופניים לכיוון מטה, להרים את הרגליים מהפדלים, לשבור את הבלמים, לעוף על החיים ולצעוק בקול גדול: "אם זורם לך, סימן שאתה חי!"
הבל הבלים, הצהרתי, הכול הבל, מהיום הכול קטן עלי.
זה לא שהקשבתי לכל ההרצאה. הייתי מוסח. חשבתי על מוסך, על מסך ועל כבשים שעוברים בסך. רק משפט אחד שאמר המרצה תפס אותי ושינה לי את המבט על חיים: "אם קשה לך, סימן שאתה בעלייה". גאוני לא? זה בדיוק כמו באופניים... בקיצור הבנתם.
כל אותו לילה לא נרדמתי מהתרגשות. גאולה פרטית ממש. מחר אשכים לקום ואגאל גם את הכלל. אסתובב בחוצות העיר, אתור אחר אנשים במצוקה וארומם את רוחם בעזרת המשפט הנפלא.
ההזדמנות הראשונה לחלוק את האור, נקרתה לפני בירידה החדה שברחוב שמגר הירושלמית. בחורצ'יק חמוד יצא מ'אושר עד' עם עגלה עמוסה שישיות סודה. הוא אחז בעגלה בקצות ציפורניו, נאבק בכוחותיו האחרונים לא לשחרר את העגלה הכמהה לדרור, להתדרדר ולעשות שמות ברחוב.
בתחושת שליחות עילאית נצמדתי לאוזנו הימנית ולחשתי לו: אם קשה לך סימן שאתה בעליה.
הוא עזב את העגלה בזעם, יהיו התוצאות אשר יהיו, והתפנה להפליא בי את מכותיו הנמרצות.
אך לא ויתרתי. בצוהריים ראיתי איש מבוגר מחליק בשורת מדרגות ארוכה. כדי לגבור על קולות השבר שהשמיע בעודו גולש במורד המדורג והאין-סופי, צווחתי "אם קשה, סימן שאתה בעליה".
הפעם העוברים והשבים טיפלו בי כהוגן.
מבולבל ומעורער נסעתי לים. להתנתק רגע, להבין מה קורה. צללתי להנאתי כשלפתע ראיתי מערבולת אדירה השואבת למצולות איש מסכן.
מסוכן להתקרב למערבולת, אז תפסתי עמדה מרחוק, וסימנתי לו בפנטומימה: "אם קשה סימן שאתה בעליה".
עוד לא סיימתי את התנועות המוזרות שלי, וחטפתי סטירה מצלצלת מאחוריי. זה המציל הנחוש, שמסמן לי לעוף מאזור הסכנה במהירות.
יצאתי מהמים, התיישבתי על החוף מול הגלים הסוערים וחתרתי לתובנה מעניינת.
אם כשקשה זה סימן שנמצאים בעלייה, הרי שרוב החיים אני בעלייה עקרה. עולה ומטפס עוד ועוד ולא מגיע לשום מקום. זה אומר שכבר מזמן עברתי את פסגת האוורסט. חנוק פה למעלה, אין טיפת חמצן ואין גם אופק, אבל אני עדיין ממשיך לטפס ללא כיוון וללא יעד סופי.
אז אולי הגיע הזמן לשנות כיוון: להסתובב עם האופניים לכיוון מטה, להרים את הרגליים מהפדלים, לשבור את הבלמים, לעוף על החיים ולצעוק בקול גדול: "אם זורם לך, סימן שאתה חי!"
)
חידונים
מאמרים
תמונות
Reactions: תלמיד וחכם1 //