שיתוף - לביקורת סיפור קצר בשני פרקים

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני יודעת שהסיפור הבא קצת דרמטי... אבל המטרה שלו היא לאפיין דמויות ולתת ביטוי לקולה של ההיסטוריה.
היום הוא לא הגיוני; אבל אז - דבר כזה יכול להסתדר.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הסיפור, ואם היחסים ההיסטוריים בין המחתרות וכו' ברור מספיק. [שישמש עבור למידה...]

חלק א
השמיים היו תכולים, בורקים ומתזזים בתכול עמוק ומרחיב נפש. אבל את נפשה שלה הם רק עינו, גורמים לה לנשוך את שפתיה ולנצור את המילים הלא מתאימות העומדות על קצה לשונה.

דלת משרד התעסוקה נסגרה מאחוריה בטריקה שהעלתה דמעות בעיניה. ממצמצת מול השמש החזקה, היא ירדה את שלושת המדרגות בכתפיים שמוטות, מושכת באפה. מנסה לעצור את הדמעות.

שהיא, רחל, תבכה? אפילו כשהודיעו לה על גירוש כל בני עירה שבפולין אל יעד לא ידוע – לא נע שריר בפניה.

"ד' זן ומפרנס לכל", קול חורק מזוקן עלה לצידה. אישה מבוגרת, תמניה למראה, הניחה יד מעודדת על כתפה. "לא קיבלו אותך, הא? רק תגידי 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', צדיקה, וד' יענה לתפילות שלך".

רחל כלאה את האוויר בריאותיה במאמץ, מנסה לעצור את רגשותיה. "הם לא יקבלו אותי, לפחות לא כל עוד אני משתייכת לאצ"ל", ירקה בתסכול, נראית נואשת. "הכל בגלל הסיזון הארור. פיטרו אותי מהעבודה לפני שבועיים בגלל שאני חברת אצ"ל, ולא מוכנים לתת לי לעבוד באף מקום אחר. חושבים לשבור אותנו ככה". קולה מריר. מלא אכזבה, נבגדות.

צל חלף בעיניה של התמניה הזקנה. "לא טוב להיות באצ"ל, צדיקה, לא טוב. התורה לא מסכימה. אדמה לא שווה דם של יהודי. תעשי טובה, צדיקה, ותצאי מהאצ"ל. ככה גם תהיה לך פרנסה וגם לא תעשי עברה".

זה בדיוק מה שחסר לה. "תודה, גברת", רחל חייכה באדיבות, חשה את רגליה מעקצצות. "איך אמרת שהפסוק הזה הולך? 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'?" תמיד אמרו לה שהזיכרון שלה שובר שיאים. ניחא, אולי הוא יבוא עכשיו לידי שימוש. אם לעבודה לא מוכנים לקחת אותה.

התימניה נדה בראשה בשביעות רצון. "יש לך זיכרון טוב, צדיקה. ד' יעזור לך ויביא לך את הפרנסה שלך מהר מהר", ברכה אותה בלבביות, מחייכת וממשיכה במורד הרחוב בצעדיה המדשדשים.

רחל בהתה אחריה כמה רגעים ואחר פנתה שמאלה, לכיוון ההפוך. איך היא אמורה לשלם בסוף החודש את שכר הדירה שלה? ומאיפה יהיה לה כסף לכלכל את עצמה? אבן כבדה התיישבה על ליבה. תקופה קשה באה עליהם עכשיו, לאיש מבין חברי המחתרת אין פרנסה בשפע. היא לא יכולה ליפול לנטל על אף אחת מחברותיה. עגלות חלפו לידה ומכוניות, דוהרות על הכביש. חולפות במהירות, כל אחד ממהר ליעדו.

ורק היא מסתובבת סביב עצמה, אבודה.

למה הם עושים להם את זה? למה אנשי ההנהגה הציונית וההגנה יורדים לחייהם, משתפים פעולה עם הבריטים ורודפים אחריהם? כל כך הרבה לוחמי אצ"ל הוסגרו בשבועות האחרונים. מאות איבדו את מקור הפרנסה שלהם. ומילא אם מדובר רק בצעירים חסרי עול! משפחות שלמות נותרו עתה רעבות ללחם!

הם לא יהודים?

דמעות חדשות עלו לעיניה, מטשטשות את הבתים הדו-קומתיים שעמדו כחיילים משני צידי הרחוב. רגליה הוליכו אותה מאליהם אל החדר שהשכירה, עולה את המדרגות אל הדלת החיצונית. פותחת את הדלת וכושלת פנימה, זורקת את תיקה לקצה השני של החדרון.

שום דבר לא הולך!!

אבל אחרי עשרים דקות של בהיה בקיר, רחל מבינה שעדיף לה לצאת החוצה. אולי תתנדב שעות נוספות עבור האצ"ל, מילא אין לה עבודה או חיים אחרים. היא לא אחת שתבלה עם חברות במסיבות ובהוללות.

מעברו השני של השביל היוצא מן הדלת של החדר שלה הייתה דלת לבנה ומקולפת, וגיבוב סמרטוטים נח על יד המדרגות העקומות. רחל לא הכירה את שכניה, רק ראתה פעם אחת ילדה צעירה ורזה, כבת תשע, יוצאת מהבית כשצרחות נשיות בטונים מבהילים הודפים את הדלת מאחוריה.

היא עמדה להסתובב ולצאת אל הרחוב, כשתנועה לא צפויה מערמת הסמרטוטים לכדה את תשומת ליבה. עד כמה שהיא יודעת, סמרטוטים שייכים לעולם הדומם, ואינם אמורים לנוע מעצמם. מישהו מתחבא שם? דריכות מילאה את עורקיה. ערבי?

בצעדים זהירים היא התקרבה אל ערמת הסמרטוטים, אינה מסירה את עיניה מהגיבוב המתנועע. הערבים די שמרו על שקט לאחרונה. מי זה יכול להיות?

רק כשעמדה ממש מעל ערמת הסמרטוטים עיניה ראו את הדבר.

יותר מדויק, את הדברים. או את השתיים, כי לא נהוג לכנות אנשים כחפצים.

רחל כרעה על ברך אחת, עיניה גדולות מפליאה. "ילדה, אני יכולה לעזור לך?" שאלה בקול נמוך, שלא להפתיע את בת התשע לערך. שכנתה.

הילדה, שערותיה מדובללות ופניה מלוכלכות, הרימה עיניים כשל עכבר מבוהל. "לא, גברת", אמרה והרימה את השמיכה שעליה אל כתפיה.

מכסה את התינוק השוכב בחיקה, הבחינה רחל. מפחדת שיתגלה, שומרת עליו. למה? מדוע היא שוכבת בחוץ? התינוק נראה, מהמבט הקצר שנתנה בו לפני שהוא כוסה, כבן שבועיים. לכל היותר. איפה אמא שלו?

דוחקת כל מחשבה מראשה, היא התרכזה בפנים הצעירות והמבוהלות ובעיניים הענקיות והמבוגרות שננעצו בה. "מה אכלת לארוחת צהריים?"

הילדה בעלת עיני השקד שתקה. מעפעפת.

רחל התרוממה באחת ונכנסה הביתה בלי לומר מילה, חוזרת כעבור רגעים ספורים עם מה שייעדה להיות ארוחת הערב שלה. "מתוקה, אני רוצה שתאכלי", אמרה והניחה על הקרקע את הצלחת עם שתי פרוסות הלחם, מחצית כוס החלב ופרוסת עגבניה.

קריעה ריצדה בעיניה הגדולות של הילדה. מצד אחד ניכר היה כי היא רעבה מאוד, מצד שני היא פחדה. ידה התהדקה סביב הגוף הקטן שלצידה, יבבה קטנה בוקעת מצידו.

לבסוף, הרעב גבר על החשש. הילדה התרוממה, מכסה היטב את התינוק, והתנפלה על האוכל בלי לומר מילה. היא אכלה בשתיקה, גומרת את הפרוסות בהינד עפעף ובהינד השני – פרוסת העגבנייה נעלמה. רק בכוס החלב היא לא נגעה.

"למה את לא שותה?" קולה של רחל עדין, אכפתי. "את לא אוהבת חלב?" קשה לה להאמין. הילדה מורעבת, במצב שלה לא עושים חשבונות של טעים או לא. אוכלים הכל.

עיניה של הילדה הושפלו, ואז היא הרימה בהיסוס את התינוק המייבב ואחזה אותו בידיים לא אמונות, נוטלת את כוס החלב ומשקה בזהירות את שפתיו הזעירות. רוב המשקה הלבן ניגר משני צידי פיו, ידיה של הילדה מרעידות. "נו, תמר, תשתי", התחננה בת התשע כשדמעות עולות בעיניה. "אמא אמרה שהיא לא מביאה לך כלום עד מחר. את לא יכולה לשפוך!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
רחל חשה בדמעה קטנה מצטברת בזווית עינה. "חמודה, בואי תכנסי אלי הביתה. מתחיל להיות קר, ותמר קטנה מידי. היא לא יכולה להישאר בחוץ".

הילדה הרימה עיניים שתהומות של כאב ניבטות מבעד לרטיבות השקופה. "ישנו בחוץ כבר שלושה לילות. אמא אמרה שאני גדולה מספיק כדי לטפל בה". קולה אינו מתריס, כי אם עובדתי. התינוקת גדולה מספיק כדי שאחותה תדאג לה. האם לא צריכה לטפל בה יותר.

"את ישנה כל לילה בחוץ??" זעזוע טלטל את ליבה של רחל. לא ייתכן, שכל החודשים האלו ילדה זרוקה ברחוב, והיא לא יודעת! איך אמא מסוגלת להתנהג כך לילדתה? "בואי, נדבר בבית. יש לי עוד חלב בשביל תמר", הבטיחה, יודעת שהילדה לא תעמוד מנגד.

ואכן, המילים הצליחו להקים אותה. היא היטיבה את אחיזתה באחותה הקטנה, עולה את המדרגות בזהירות. בבית פנימה, רחל ישבה על ידה, מאזינה לסיפור העצוב אותו גוללה. מאז היותה בת חמש היא ישנה בחוץ, מקבלת כל בוקר אוכל מאימה בדלת ואז זו נטרקת על פניה. לפעמים החנווני המכיר אותה מוכן לתת לה משיירי דוכנו בערב, לפני שסוגר את הדלת. ולפני שלושה ימים אחותה הקטנה נזרקה לידיה.

"היא כל כך רזה", דמעות שטפו את פניה של הילדה, רות. "אני מפחדת שהיא תמות. תינוקות שקר להם ושאין להם מספיק אוכל מתים, ככה אמרה האישה בגינה. את חושבת שהיא יכולה למות?"

רחל נשכה את שפתיה. "אני מקווה שלא", הושיטה את ידיה קדימה, מבקשת את התינוקת. "אם תתני לי לעזור לך, אולי אוכל לדאוג לה. ילדה בגיל שלך, רות, לא אמורה לטפל בתינוקות קטנים. בואי, נלך אל החנווני. אבקש ממנו חלב טרי בשביל תמר. אגב, מי קרא לה תמר?"

רות נפרדה מאחותה הקטנה במיאון פנימי, מתגברת בשביל טובתה. "אני", חתמה. לא מוכנה לפרש. ורחל לא המשיכה לשאול.

עוטפת את תמר בשמיכה הטובה ביותר שלה, רחל סימנה לרות בראשה ויצאה מן הבית. איך תכלכל את שתי הילדות הללו, היא לא יודעת. אבל אם לא תעזור להן, תמר לא תשרוד את השבוע הקרוב. נס שהיא עדיין חיה בכלל. מה היא יכולה לעשות עבורן? אין לה די כסף ומזון בשביל עצמה. אפילו מקור הכנסה מינימאלי אין לה!

הפסוק של הזקנה נצנץ במוחה. "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", היא מלמלה. הוריה לא היו דתיים, השתייכו לציונים הרוויזיוניסטים של ז'בוטינסקי. אבל על אלוקים שמעה לא פעם. אולי הוא באמת יענה לתפילה שלה? זאת לא רק היא עכשיו, כי אם גם שתי ילדות קטנות חסרות קורת גג.

החנות הקטנה בלטה בגג האדום שלה, וכעבור רגעים ספורים השלוש דרכו על מפתנה. בלשון רכה הסבירה רחל את המצב אליו נקלעה, מראה לחנווני את התינוקת הקטנה שבזרועותיה. אומרת שאין לה די כסף בשביל ארוחת הערב של מחר, והיא צריכה עזרה כדי שהתינוקת לא תמות מרעב. בתוכה, היא החליטה להתעקש. לא משנה מה תהיה תגובתו של החנווני. היא מכאן לא יוצאת עד שתקבל את מבוקשה והבטחה גם לימים הבאים. תמר עמדה לצידה, אוחזת בחצאיתה, עיניה הגדולות פקוחות לרווחה. שותקת.

לבסוף, אחרי עשר דקות של תחנונים, החנווני נעתר. "תבואי לכאן כל בוקר, אני אומר לך", קולו רעם מקצה אחד של החנות לשני, "החלב אז טרי. התינוקת לא יכולה לשתות חלב לא טרי, מסוכן לה. ואת החלב שאת רוצה לערב, תשימי בארגז קירור. בסדר? תבואי כל יום". הוא הניח בנקישה כלי מלא חלב על הדלפק, נעלם שוב וחוזר עם בקבוק קטן. "זה יקר זה, אבל אני משער שאין לך שום דבר בבית. תזכי למצוות, גיברת".

רחל הושיטה את הבקבוק לתמר, נוטלת את כלי החלב תוך כדי שמודה לחנווני נדיב הלב. בעיה אחת נפתרה. עכשיו היא חוזרת לנקודה בה עמדה הבוקר – איך היא מפרנסת את עצמה, וכעת גם את בת התשע שתחת חסותה? אם היא לא מוצאת עבודה, הילדות תזרקנה שוב לרחוב.

היא לא יכולה להרשות לזה לקרות.

יוצאת החוצה אל הרחוב הבוהק מקרני שמש של שעת צהריים מאוחרת, היא השפילה את מבטה אל תמר שבזרועותיה. התינוקת נראתה רגועה, שבעה, נינוחה בידיים שלה. כמה היא מוכנה להשקיע כדי להציל חיים של תינוקת אחת שהיא לא מכירה.

משהו נצנץ בזכרונה. דבריה של התמניה. "אדמה לא שווה דם של יהודי". היא צריכה לחשוב על זה. היא יוצאת מדרכה כדי להגן על יהודי אחד, בעוד בפעולות של הארגון אליו היא משתייכת נהרגים חיילים רבים.

בינתיים, אין לה ברירה אחרת כי אם להישאר בבית. הילדות צריכות אותה. היא לא יכולה להסתכן.

"רגע, גיברת רחל!" קולו הרועם של החנווני חצה את הרחוב. "רגע!"

רחל עצרה, מסתובבת. רות הרימה אליה עיניים מלאות אמון. ליבה זע. היא חייבת לדאוג לה. "כן, אדוני?" שאלה, סבה על עקבותיה.

החנווני חכך בפדחתו. "יש לי בן דוד, הוא מוכן להעסיק גם פעילי אצ"ל למרות החרם. אכתוב לך מכתב המלצה, הוא בטוח יקבל אותך".

המילים נפלו על רחל כגשם פתאומי באמצע תמוז. עיניה נפערו. החנווני נכס לחנות, חוזר אחרי דקה וחצי עם דף כתוב בצפיפות.

כל הדרך הביתה היא כשלה, בקושי מצליחה לאחוז בתמר הישנה בזרועותיה. רות הילכה לצידה בשתיקה. פסוקה של הזקנה הדהד בראשה לכל אורך הרחוב, מלווה אותה גם פנימה לתוך הבית.

'פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
רחל חשה בדמעה קטנה מצטברת בזווית עינה. "חמודה, בואי תכנסי אלי הביתה. מתחיל להיות קר, ותמר קטנה מידי. היא לא יכולה להישאר בחוץ".

הילדה הרימה עיניים שתהומות של כאב ניבטות מבעד לרטיבות השקופה. "ישנו בחוץ כבר שלושה לילות. אמא אמרה שאני גדולה מספיק כדי לטפל בה". קולה אינו מתריס, כי אם עובדתי. התינוקת גדולה מספיק כדי שאחותה תדאג לה. האם לא צריכה לטפל בה יותר.

"את ישנה כל לילה בחוץ??" זעזוע טלטל את ליבה של רחל. לא ייתכן, שכל החודשים האלו ילדה זרוקה ברחוב, והיא לא יודעת! איך אמא מסוגלת להתנהג כך לילדתה? "בואי, נדבר בבית. יש לי עוד חלב בשביל תמר", הבטיחה, יודעת שהילדה לא תעמוד מנגד.

ואכן, המילים הצליחו להקים אותה. היא היטיבה את אחיזתה באחותה הקטנה, עולה את המדרגות בזהירות. בבית פנימה, רחל ישבה על ידה, מאזינה לסיפור העצוב אותו גוללה. מאז היותה בת חמש היא ישנה בחוץ, מקבלת כל בוקר אוכל מאימה בדלת ואז זו נטרקת על פניה. לפעמים החנווני המכיר אותה מוכן לתת לה משיירי דוכנו בערב, לפני שסוגר את הדלת. ולפני שלושה ימים אחותה הקטנה נזרקה לידיה.

"היא כל כך רזה", דמעות שטפו את פניה של הילדה, רות. "אני מפחדת שהיא תמות. תינוקות שקר להם ושאין להם מספיק אוכל מתים, ככה אמרה האישה בגינה. את חושבת שהיא יכולה למות?"

רחל נשכה את שפתיה. "אני מקווה שלא", הושיטה את ידיה קדימה, מבקשת את התינוקת. "אם תתני לי לעזור לך, אולי אוכל לדאוג לה. ילדה בגיל שלך, רות, לא אמורה לטפל בתינוקות קטנים. בואי, נלך אל החנווני. אבקש ממנו חלב טרי בשביל תמר. אגב, מי קרא לה תמר?"

רות נפרדה מאחותה הקטנה במיאון פנימי, מתגברת בשביל טובתה. "אני", חתמה. לא מוכנה לפרש. ורחל לא המשיכה לשאול.

עוטפת את תמר בשמיכה הטובה ביותר שלה, רחל סימנה לרות בראשה ויצאה מן הבית. איך תכלכל את שתי הילדות הללו, היא לא יודעת. אבל אם לא תעזור להן, תמר לא תשרוד את השבוע הקרוב. נס שהיא עדיין חיה בכלל. מה היא יכולה לעשות עבורן? אין לה די כסף ומזון בשביל עצמה. אפילו מקור הכנסה מינימאלי אין לה!

הפסוק של הזקנה נצנץ במוחה. "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", היא מלמלה. הוריה לא היו דתיים, השתייכו לציונים הרוויזיוניסטים של ז'בוטינסקי. אבל על אלוקים שמעה לא פעם. אולי הוא באמת יענה לתפילה שלה? זאת לא רק היא עכשיו, כי אם גם שתי ילדות קטנות חסרות קורת גג.

החנות הקטנה בלטה בגג האדום שלה, וכעבור רגעים ספורים השלוש דרכו על מפתנה. בלשון רכה הסבירה רחל את המצב אליו נקלעה, מראה לחנווני את התינוקת הקטנה שבזרועותיה. אומרת שאין לה די כסף בשביל ארוחת הערב של מחר, והיא צריכה עזרה כדי שהתינוקת לא תמות מרעב. בתוכה, היא החליטה להתעקש. לא משנה מה תהיה תגובתו של החנווני. היא מכאן לא יוצאת עד שתקבל את מבוקשה והבטחה גם לימים הבאים. תמר עמדה לצידה, אוחזת בחצאיתה, עיניה הגדולות פקוחות לרווחה. שותקת.

לבסוף, אחרי עשר דקות של תחנונים, החנווני נעתר. "תבואי לכאן כל בוקר, אני אומר לך", קולו רעם מקצה אחד של החנות לשני, "החלב אז טרי. התינוקת לא יכולה לשתות חלב לא טרי, מסוכן לה. ואת החלב שאת רוצה לערב, תשימי בארגז קירור. בסדר? תבואי כל יום". הוא הניח בנקישה כלי מלא חלב על הדלפק, נעלם שוב וחוזר עם בקבוק קטן. "זה יקר זה, אבל אני משער שאין לך שום דבר בבית. תזכי למצוות, גיברת".

רחל הושיטה את הבקבוק לתמר, נוטלת את כלי החלב תוך כדי שמודה לחנווני נדיב הלב. בעיה אחת נפתרה. עכשיו היא חוזרת לנקודה בה עמדה הבוקר – איך היא מפרנסת את עצמה, וכעת גם את בת התשע שתחת חסותה? אם היא לא מוצאת עבודה, הילדות תזרקנה שוב לרחוב.

היא לא יכולה להרשות לזה לקרות.

יוצאת החוצה אל הרחוב הבוהק מקרני שמש של שעת צהריים מאוחרת, היא השפילה את מבטה אל תמר שבזרועותיה. התינוקת נראתה רגועה, שבעה, נינוחה בידיים שלה. כמה היא מוכנה להשקיע כדי להציל חיים של תינוקת אחת שהיא לא מכירה.

משהו נצנץ בזכרונה. דבריה של התמניה. "אדמה לא שווה דם של יהודי". היא צריכה לחשוב על זה. היא יוצאת מדרכה כדי להגן על יהודי אחד, בעוד בפעולות של הארגון אליו היא משתייכת נהרגים חיילים רבים.

בינתיים, אין לה ברירה אחרת כי אם להישאר בבית. הילדות צריכות אותה. היא לא יכולה להסתכן.

"רגע, גיברת רחל!" קולו הרועם של החנווני חצה את הרחוב. "רגע!"

רחל עצרה, מסתובבת. רות הרימה אליה עיניים מלאות אמון. ליבה זע. היא חייבת לדאוג לה. "כן, אדוני?" שאלה, סבה על עקבותיה.

החנווני חכך בפדחתו. "יש לי בן דוד, הוא מוכן להעסיק גם פעילי אצ"ל למרות החרם. אכתוב לך מכתב המלצה, הוא בטוח יקבל אותך".

המילים נפלו על רחל כגשם פתאומי באמצע תמוז. עיניה נפערו. החנווני נכס לחנות, חוזר אחרי דקה וחצי עם דף כתוב בצפיפות.

כל הדרך הביתה היא כשלה, בקושי מצליחה לאחוז בתמר הישנה בזרועותיה. רות הילכה לצידה בשתיקה. פסוקה של הזקנה הדהד בראשה לכל אורך הרחוב, מלווה אותה גם פנימה לתוך הבית.

'פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
רחל חשה בדמעה קטנה מצטברת בזווית עינה. "חמודה, בואי תכנסי אלי הביתה. מתחיל להיות קר, ותמר קטנה מידי. היא לא יכולה להישאר בחוץ".

הילדה הרימה עיניים שתהומות של כאב ניבטות מבעד לרטיבות השקופה. "ישנו בחוץ כבר שלושה לילות. אמא אמרה שאני גדולה מספיק כדי לטפל בה". קולה אינו מתריס, כי אם עובדתי. התינוקת גדולה מספיק כדי שאחותה תדאג לה. האם לא צריכה לטפל בה יותר.

"את ישנה כל לילה בחוץ??" זעזוע טלטל את ליבה של רחל. לא ייתכן, שכל החודשים האלו ילדה זרוקה ברחוב, והיא לא יודעת! איך אמא מסוגלת להתנהג כך לילדתה? "בואי, נדבר בבית. יש לי עוד חלב בשביל תמר", הבטיחה, יודעת שהילדה לא תעמוד מנגד.

ואכן, המילים הצליחו להקים אותה. היא היטיבה את אחיזתה באחותה הקטנה, עולה את המדרגות בזהירות. בבית פנימה, רחל ישבה על ידה, מאזינה לסיפור העצוב אותו גוללה. מאז היותה בת חמש היא ישנה בחוץ, מקבלת כל בוקר אוכל מאימה בדלת ואז זו נטרקת על פניה. לפעמים החנווני המכיר אותה מוכן לתת לה משיירי דוכנו בערב, לפני שסוגר את הדלת. ולפני שלושה ימים אחותה הקטנה נזרקה לידיה.

"היא כל כך רזה", דמעות שטפו את פניה של הילדה, רות. "אני מפחדת שהיא תמות. תינוקות שקר להם ושאין להם מספיק אוכל מתים, ככה אמרה האישה בגינה. את חושבת שהיא יכולה למות?"

רחל נשכה את שפתיה. "אני מקווה שלא", הושיטה את ידיה קדימה, מבקשת את התינוקת. "אם תתני לי לעזור לך, אולי אוכל לדאוג לה. ילדה בגיל שלך, רות, לא אמורה לטפל בתינוקות קטנים. בואי, נלך אל החנווני. אבקש ממנו חלב טרי בשביל תמר. אגב, מי קרא לה תמר?"

רות נפרדה מאחותה הקטנה במיאון פנימי, מתגברת בשביל טובתה. "אני", חתמה. לא מוכנה לפרש. ורחל לא המשיכה לשאול.

עוטפת את תמר בשמיכה הטובה ביותר שלה, רחל סימנה לרות בראשה ויצאה מן הבית. איך תכלכל את שתי הילדות הללו, היא לא יודעת. אבל אם לא תעזור להן, תמר לא תשרוד את השבוע הקרוב. נס שהיא עדיין חיה בכלל. מה היא יכולה לעשות עבורן? אין לה די כסף ומזון בשביל עצמה. אפילו מקור הכנסה מינימאלי אין לה!

הפסוק של הזקנה נצנץ במוחה. "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", היא מלמלה. הוריה לא היו דתיים, השתייכו לציונים הרוויזיוניסטים של ז'בוטינסקי. אבל על אלוקים שמעה לא פעם. אולי הוא באמת יענה לתפילה שלה? זאת לא רק היא עכשיו, כי אם גם שתי ילדות קטנות חסרות קורת גג.

החנות הקטנה בלטה בגג האדום שלה, וכעבור רגעים ספורים השלוש דרכו על מפתנה. בלשון רכה הסבירה רחל את המצב אליו נקלעה, מראה לחנווני את התינוקת הקטנה שבזרועותיה. אומרת שאין לה די כסף בשביל ארוחת הערב של מחר, והיא צריכה עזרה כדי שהתינוקת לא תמות מרעב. בתוכה, היא החליטה להתעקש. לא משנה מה תהיה תגובתו של החנווני. היא מכאן לא יוצאת עד שתקבל את מבוקשה והבטחה גם לימים הבאים. תמר עמדה לצידה, אוחזת בחצאיתה, עיניה הגדולות פקוחות לרווחה. שותקת.

לבסוף, אחרי עשר דקות של תחנונים, החנווני נעתר. "תבואי לכאן כל בוקר, אני אומר לך", קולו רעם מקצה אחד של החנות לשני, "החלב אז טרי. התינוקת לא יכולה לשתות חלב לא טרי, מסוכן לה. ואת החלב שאת רוצה לערב, תשימי בארגז קירור. בסדר? תבואי כל יום". הוא הניח בנקישה כלי מלא חלב על הדלפק, נעלם שוב וחוזר עם בקבוק קטן. "זה יקר זה, אבל אני משער שאין לך שום דבר בבית. תזכי למצוות, גיברת".

רחל הושיטה את הבקבוק לתמר, נוטלת את כלי החלב תוך כדי שמודה לחנווני נדיב הלב. בעיה אחת נפתרה. עכשיו היא חוזרת לנקודה בה עמדה הבוקר – איך היא מפרנסת את עצמה, וכעת גם את בת התשע שתחת חסותה? אם היא לא מוצאת עבודה, הילדות תזרקנה שוב לרחוב.

היא לא יכולה להרשות לזה לקרות.

יוצאת החוצה אל הרחוב הבוהק מקרני שמש של שעת צהריים מאוחרת, היא השפילה את מבטה אל תמר שבזרועותיה. התינוקת נראתה רגועה, שבעה, נינוחה בידיים שלה. כמה היא מוכנה להשקיע כדי להציל חיים של תינוקת אחת שהיא לא מכירה.

משהו נצנץ בזכרונה. דבריה של התמניה. "אדמה לא שווה דם של יהודי". היא צריכה לחשוב על זה. היא יוצאת מדרכה כדי להגן על יהודי אחד, בעוד בפעולות של הארגון אליו היא משתייכת נהרגים חיילים רבים.

בינתיים, אין לה ברירה אחרת כי אם להישאר בבית. הילדות צריכות אותה. היא לא יכולה להסתכן.

"רגע, גיברת רחל!" קולו הרועם של החנווני חצה את הרחוב. "רגע!"

רחל עצרה, מסתובבת. רות הרימה אליה עיניים מלאות אמון. ליבה זע. היא חייבת לדאוג לה. "כן, אדוני?" שאלה, סבה על עקבותיה.

החנווני חכך בפדחתו. "יש לי בן דוד, הוא מוכן להעסיק גם פעילי אצ"ל למרות החרם. אכתוב לך מכתב המלצה, הוא בטוח יקבל אותך".

המילים נפלו על רחל כגשם פתאומי באמצע תמוז. עיניה נפערו. החנווני נכס לחנות, חוזר אחרי דקה וחצי עם דף כתוב בצפיפות.

כל הדרך הביתה היא כשלה, בקושי מצליחה לאחוז בתמר הישנה בזרועותיה. רות הילכה לצידה בשתיקה. פסוקה של הזקנה הדהד בראשה לכל אורך הרחוב, מלווה אותה גם פנימה לתוך הבית.

'פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וואו, חתיכת סיפור דרמטי!
ה' ישמור מהרעיון של לזרוק ילדה בחוץ
ואיזה חמוד החנווני, ואיזו אישה טובה התימניה
איך מצליחים לגמור סיפור כזה בשני פרקים בלבד?

הערה קטנה:
כאן קפץ לך לכתיבה בלש' הווה, והרס לי את הרצף המרותק...
אבל אחרי עשרים דקות של בהיה בקיר, רחל מבינה שעדיף לה לצאת החוצה. אולי תתנדב שעות נוספות עבור האצ"ל, מילא אין לה עבודה או חיים אחרים. היא לא אחת שתבלה עם חברות במסיבות ובהוללות.

[והחלק השני עלה לך 3 פעמים משומה, לצומך]
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
סיפור מיוחד מאד! נוגע ללב! כתיבה מרתקת!

כתבת שזה מיועד ללמידה. אני לא יודעת למה בדיוק הכוונה. כדאי שתדייקי לעצמך מה המטרה של הסיפור:

האם זה בעצם לימוד חומר בצורה שונה, מעניינת יותר? אם כן, אני חושבת שכדאי לספר יותר על הרדיפות של הקבוצות אחת את השנייה, האג'נדה של כל קבוצה, אילו דעות פוליטיות היו לחברים, וכולי. להכניס כמה שיותר מידע היסטורי בתוך העלילה.

האם מטרת הסיפור הוא לאפשר לתלמידות לחוות יותר את המצב בארץ? אולי המטרה היא לכתוב סיפור מרתק עם מסר יהודי (פותח את ידך...) שמתרחש בתקופה היסטורית מסויימת ולכן יש בו רקע שמוכר לתלמידות ממה שלמדו בכיתה? סוג של העשרה מעבר לנלמד. אם כן, זה סיפור נפלא!

בתור סיפור בפני עצמו, זה סיפור מיוחד מאד. השאלה היא רק אם הוא משיג את המטרה שלשמה נכתב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
היי, הודעה מ @חני גרשון :
עקב חסימה של הבוט היא לא יכולה להיכנס לאשכול הזה, ולכן שלחה לי בפרטי את המשך הסיפור להעלות כאן (בצילומי מסך)
1733753269908.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
היי, הודעה מ @חני גרשון :
אני גם בנטפרי והאשכול חסום לגמרי בתצוגה הרגילה. אבל אפשר להכנס בתצוגת פוסטים.
בכל מקרה מהודעה זו ואילך הכל מאוקסס. תבקשי ממנה (או מישהו שלא חסום לו) צילום מסך של הפרקים האחרונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
סיפור מיוחד מאד! נוגע ללב! כתיבה מרתקת!

כתבת שזה מיועד ללמידה. אני לא יודעת למה בדיוק הכוונה. כדאי שתדייקי לעצמך מה המטרה של הסיפור:

האם זה בעצם לימוד חומר בצורה שונה, מעניינת יותר? אם כן, אני חושבת שכדאי לספר יותר על הרדיפות של הקבוצות אחת את השנייה, האג'נדה של כל קבוצה, אילו דעות פוליטיות היו לחברים, וכולי. להכניס כמה שיותר מידע היסטורי בתוך העלילה.

האם מטרת הסיפור הוא לאפשר לתלמידות לחוות יותר את המצב בארץ? אולי המטרה היא לכתוב סיפור מרתק עם מסר יהודי (פותח את ידך...) שמתרחש בתקופה היסטורית מסויימת ולכן יש בו רקע שמוכר לתלמידות ממה שלמדו בכיתה? סוג של העשרה מעבר לנלמד. אם כן, זה סיפור נפלא!

בתור סיפור בפני עצמו, זה סיפור מיוחד מאד. השאלה היא רק אם הוא משיג את המטרה שלשמה נכתב.
תודה על התגובה.
המטרה היא בעיקר לתת לבנות תחושה של המצב בארץ.
אפשר בהחלט למצוא אמא, ניצולת שואה, שמזניחה את הילדים.
הפשטות של אז- תימנים מבוגרים, שרק הם שומרי מצוות בדרך כלל, חנוונים, העבודה שאין ועוד כמה דברים. זה הקטע.
השאלה שלי הייתה אם הסיפור הכניס לאווירה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

כמידי שבוע, אנו באתגר שבועי במתכונת ייחודית, המוקדש כולו לפרשת השבוע.
האתגר הוא הזדמנות מופלאה להשתמש בכלים שבידינו כדי להרבות את כבוד השבת ולהפיץ יצירה יהודית איכותית.

התמונה הנבחרת תשמש כרקע ללוחות "זמני כניסת ויציאת השבת", ותפורסם במגוון פלטפורמות ברשת עם קרדיט ליוצרים.

📋 כללי האתגר (חשוב לקרוא!)​

  • סגנון: ניתן להעלות יצירות בכל סגנון אמנותי שתבחרו.
  • פורמט: מומלץ מאוד להעלות בפורמט מלבן עומד (יחס גובה).
  • שדרוג: ניתן ואף רצוי להוסיף הנפשת וידאו קצרה של מספר שניות בנוסף לתמונה הסטטית.
  • פתיחת האשכול: הראשון שפותח אשכול במוצאי שבת בהתאם לכללים - הוא האשכול הפעיל. על פותח האשכול להעלות תמונה לדוגמה (שיכולה להשתתף באתגר כהודעה נפרדת). ולהעתיק את הכללים הנ"ל.
  • ניהול: בשונה מהאתגרים הרגילים, הזוכה באתגר זה לא ינהל את האתגר הבא (הנושאים קבועים מראש).
  • זכייה היברידית: צוות פרוג יבחר את התמונה המנצחת מתוך חמש היצירות שקיבלו את הדירוג הגבוה ביותר מהקהילה.

⚖️ הנחיות תוכן ותקנון​

  • רגישות יהודית: אין להעלות תמונות הממחישות את פניהן של דמויות מהתנ"ך.
  • כללי האתר: אין להעלות תמונות של דמויות נשיות מעל גיל 3.
  • כמה? אין הגבלת יצירות, ניתן להעלות מספר יצירות, בתנאי שהם יפות ומקצועיות.
  • מקוריות: היצירה חייבת להיות תוצר של בינה מלאכותית שנוצרה במיוחד עבור האתגר הנוכחי.
  • ניקיון: על התמונה להיות נקייה מסימני מים או עריכה ידנית. (סימן קטן של מחולל התמונות לא מפריע).
  • קרדיט: אם ברצונכם שיופיע קרדיט שונה משם המשתמש שלכם, ציינו זאת בבירור בטקסט בהודעה מתחת לתמונה.
  • זכויות: בהתאם לחוקת האתגרים, לאתר "פרוג" קיימת הזכות לעשות שימוש חופשי ביצירות המשתתפות באתגרים.

🕒 לוחות זמנים​

  • פתיחת האתגר: בכל מוצאי שבת ייפתח אשכול ייעודי לפרשת השבוע הקרוב.
  • סיום האתגר: יום רביעי בלילה (בזמן זה האשכול יינעל להשתתפות ולדירוג).
בהצלחה לכולם! מחכים ליצירות המרהיבות שלכם.

ויה"ר שנזכה להיות מן המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא
ולהרבות את כבוד השבת בעולם.

דוגמא:

An_illustration_of_an_open_Torah_scroll_set_on_a_s-1774444897586.png
  • שכוייח!
Reactions: מנהל ai1 //
4 תגובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

חוקת האתגרים

פורום AI בינה מלאכותית


ברוכים הבאים לפורום החדש שלנו ליוצרי ai.


הפורום מחולק לתתי פורומים נפרדים, כפי שבוודאי ראיתם, וזכה לתת פורום בפני עצמו לאתגרי ai.
האתגרים נועדו לשפשף יכולות, התנסות בכלים חדשים ועמידה בדרישות ייחודיות ע"פ כללים מאתגרים במיוחד.

למען הסדר הטוב, קראו בעיון את הכללים, קצת ארוך, אבל לא מסובך, הרי יש לכם בינה אמיתית!





אתגר יומי:​

  • בכל ערב בעז"ה עולה אתגר יומי חדש, שיהיה פעיל כ- 26 שעות.
  • חברי הפורום מוזמנים לדרג ולהשפיע על היצירות המוצלחות ביותר, בדגש על יצירה שעמדה בכללי האתגר. היצירה שתקבל את דירוג המשתמשים הגבוה ביותר, היא תוכרז כיצירה הזוכה באתגר, ויוצרה ינהל את האתגר יומיים אח"כ.
  • לאחר הזכייה, היצירה הזוכה באתגר תנעץ בראש אשכול האתגר.
  • מנהל האתגר פותח אשכול אתגר יומי חדש, כותרת אשכול האתגר תכלול את שם האתגר ומספרו.
  • מנהל האתגר מוזמן גם לפתוח אשכול נפסח בפורום דיונים, במידה ופותח האתגר לא פתח נספח, משתמש אחר יכול לפתוח אשכול נספח, עם כותרת ומספר האתגר זהים לכותרת אשכול האתגר. עם קישור לאתגר בהודעה הראשונה.
  • אשכול האתגר היומי מיועד להצגת האתגר בפועל, בו מופיעים אופי האתגר וכלליו, ובו גם המשתתפים מעלים יצירות להתמודדות.
  • אשכול הנספח מיועד לכל הפטפטת, הפרגונים והשאלות על כללי האתגר או על יצירות המתמודדים. כמו כן, בהשתתפות באתגר אין להרחיב מעבר להסבר קצר על היצירה הויזואלית, ביצועה וכדו' - הרחבות נוספות מקומן בנספח.
  • והיה אם בשגגה יכתבו תגובות באשכול האתגר, הן יימחקו או יועברו לאשכול הנספח ע"י המנהלים.





זמני האתגרים:​

שלבי האתגר מחולקים לשלושה ימים: פעילות האתגר, דירוג האתגר, העלאת אתגר חדש. כדלהלן:
  1. פעילות האתגר: 26 שעות שבהן המשתתפים מעלים את היצירות לאתגר. החל מ22:00 ועד 23:59 למחרת. העלאת יצירות לאתגר מתאפשרת לא לפני השעה 22:00 גם אם האתגר עלה קודם.

  2. דירוג האתגר: מסיום עת פעילות האתגר לא ניתן להעלות יצירות חדשות לאתגר, אך ניתן עדיין להצביע ולהשפיע ליצירה הזוכה 24 שעות נוספות, עד ליל המחרת, שאז יוכרז הזוכה שקיבל את מירב הנקודות מהציבור, ויצירתו תנעץ בראש אשכול האתגר.

  3. אתגר חדש: לאחר הזכייה באתגר, על הזוכה להעלות אתגר חדש בערב הבא (יש יום אחד להתכונן) החל מ20:00 בערב ולא יאוחר מ-02:00 בלילה.
  • פעילות האתגרים הינה 5 ימים בשבוע, מראשון עד חמישי (כלומר, עולה במוצ"ש עד רביעי בלילה).
  • ניתן להעלות יצירות לאתגר החדש החל מ-22:00 בערב פתיחת האתגר ועד 12 בלילה למחרת. בדיוק.
  • משתמש שיעלה יצירה מעבר לזמן פעילות האתגר הודעתו תוסר, ותיפסל מהתמודדות באתגר.
  • לאחר נעילת האתגר יהיה ניתן עדיין לדרג 24 שעות נוספות, והוא יינעל להצבעה בלילה שלמחרת.
  • סדר העלאת האתגרים היא בדילוגים של 3 ימים. יום לפעילות האתגר, יום לדירוג ובחירת זוכה, ויום להתכונן להעלאת אתגר חדש.
  • הזוכה באתגר של יום ראשון, יהיה מנהל האתגר של יום רביעי.
  • לשם המחשה: ראובן השתתף באתגר מספר 4. יום למחרת עלה אתגר מספר 5 ובינתיים משתמשים דירגו את אתגר מס' 4, וראובן שלנו גרף את מירב הקולות. באותו ערב בו הוכרז ראובן כזוכה אתגר מס' 4, עולה אתגר מס' 6 ע"י הזוכה של אתגר מס' 3, וראובן מתכונן להעלות את אתגר מס' 7 בערב למחרת. מסובך?! לא נורא. אתם הרי עם בינה לא מלאכותית. קטן עליכם!
  • המחשה נוספת: ראובן הזוכה באתגר ביום שלישי שעבר מעלה אתגר במוצ"ש בשעה 21:00. הציבור מוזמן להעלות יצירות להשתתפות באתגר החל מ-22:00 במוצ"ש ועד לראשון בלילה בשעה 23:59 למחרת (יצירות שיעלו לפני או אחרי הזמן לא ישתתפו באתגר). בראשון בערב יעלה שמעון אתגר חדש בגלל שזכה באתגר של יום רביעי שעבר. בינתיים ניתן עדיין לדרג את האתגר של ראובן עד שני בלילה, שאז יוכרז הזוכה ע"פ דירוג המשתמשים, האתגר יינעל להצבעות, והיצירה המנצחת תנעץ בראש האשכול. לוי שזכה באתגר של ראובן מתכונן להעלות אתגר חדש ביום שלישי בערב, שיהיה פעיל ברביעי, וינעל להצבעות בליל שישי.
  • היות והזכייה באתגר היא ע"פ דירוג המשתמשים. ההודעה הזוכה בדירוג הגבוה ביותר, היא הזוכה! ע"כ מומלץ להשתתף בין הראשונים, ככל שתעלו את היצירה שלכם מוקדם יותר, כך היא תקבל חשיפה רבה יותר.
  • במקרים מסוימים (חגים וכדו') תהיה הקפאה בפעילות האתגר, או הארכה בזמן, בכפוף להודעת המנהלים.





זכיה באתגר:​






כללים עבור מנהלי האתגרים:​

מנהל אתגר פותח אשכול אתגר הכולל:
  1. מקדם - 'אתגר יומי'.
  2. כותרת - שם ומספר האתגר. על שם האתגר לבטא את מהות האתגר, עדיפות לקריאייטיבי.
  3. הודעה פותחת - הסבר קצר על היצירה הנדרשת, יצירה אחת לדוגמא, וכללים בסיסיים שעל היוצרים לעמוד בהם. רצוי אף קישור לאשכול הנספח.
  • על מנהל האתגר לפרט תיאור למשימה אותה המשתתפים יצטרכו לבצע, סגנון היצירה, אופייה, מה יהיה בה ומה אסור שיהיה בה, באילו כלים ניתן להשתמש או שלילת שימוש בכלים מסוימים. האם כדאי/מומלץ/אסור לערוך ולשפץ את היצירה באופן עצמאי, האם ניתן להוסיף טקסט ליצירה, וכדו'.
  • על האתגר לעלות בין שמונה בערב לשמונה בבוקר.
  • השתתפות באתגר מותנית בזמינות להעלאת אתגר מיידי במידה ותזכו, העלאה בזמן ללא עיכוב של רצף האתגרים. מומלץ להיות מוכנים עם רעיון בראש, או לקחת השראה מאשכול הרעיונות לאתגרים >
  • מנהל/ת האתגר חופשי לבחור אם היצירות שיועלו להתמודדות יהיו יצירות חדשות וייעודיות שנוצרו למטרת האתגר או גם יצירות קיימות המתאימות לכללים.
  • מנהלי הפורום רשאים להחליט על נושא מסוים שאינו מתאים, ולערוך או למחוק את האתגר במידה והוא אינו מתאים לפורום ע"פ שיקול דעתם.
  • יש לשים לב להימנע מכפילויות, שלא נעשה אתגר דומה בעבר.





השתתפות באתגרים:​

  • בכל הודעה באתגר, נתן להעלות יצירה אחת בלבד!
  • ניתן להשתתף עד 3 פעמים בכל אתגר, אלא אם נכתב אחרת בכללי האתגר ע"י מנהל האתגר.
  • אין להעלות טקסטים בהודעה המתמודדת באתגר שאינם קשורים ישירות לאתגר. הוספת טקסט כמו "דרגו אותי" תפסול את היצירה מהתמודדות באתגר.
  • מומלץ ורצוי, ואף יתקבל בברכה פירוט על הכלי בו יצרתם את היצירה, הפורמפט אותו כתבתם, ופרטים נוספים שייתנו ערך מוסף למבקרים באתגר.
  • בונוס בהוספת פרטים על היצירה שלכם, הכלי והפורמפט, שתקבלו דירוג גבוה יותר מהצופים, וזה יכול להכריע במקרה של תיקו בהצבעות.
  • אין להעלות תמונות לא מהוקצעות, דמויות מעוותות, מספר אצבעות לא תקין, או תמונות חובבניות ברמה נמוכה מידי. יצירה כזו תימחק או תועבר לנספח.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר שהקבצים הינם יצירה בלעדית שלך, אינם מועתקים ממקורות זרים ואין בהם עבירה על זכויות יוצרים. - אין להעלות קבצים שלא אתם יצרתם בעצמכם.
  • לאור שאלות משתמשים, הדגשה נוספת! אין להעלות לאתגר קבצים שהם לא יצירה בלעדית שלכם בAI.
  • משתמש שיעלה קובץ המפר זכויות יוצרים, ייחסם מהפורום לצמיתות.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר לפרוג לעשות ביצירות העלות באתגר שימוש חופשי, ולא תהיה תביעה מצדך בעניין זה.

בהשתתפות באתגר כזה, ישנם מספר יתרונות משמעותיים:
  1. למידה ופיתוח: השתתפות באתגר מאפשרת לך ללמוד ולפתח יכולות חדשות. בזמן שעוסקים במגוון תחומים, כמו בינה מלאכותית ועיצוב גרפי, אתה מקבל הזדמנות להרחיב את הידע והכישורים שלך.
  2. התנסות בהוראות מיוחדות: בזמן שמשתתפים באתגר, עשויים להיות דרישות והוראות מיוחדות שיש לעמוד בהן. השלמת האתגר מאפשרת לך לפתח יכולות כגון יכולת לקריאה והבנה של הוראות, תכנון וארגון פעולות, וביצוען במהירות ובדיוק.
  3. התנסות בכלים חדשים: במהלך האתגר, יכול להיות צורך להשתמש בכלים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות. ההתמודדות עם כלים חדשים מאפשרת לך להתפתח ולפתח את היכולת שלך להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ויצירתית.
  4. עיצוב יצירתי: יתרון נוסף שבהשתתפות באתגר הוא הזדמנות להתמקד בעיצוב וביצירתיות. כאשר אתה עוסק ביצירה של תמונה בבינה מלאכותית, יש לך את האפשרות להביע את עצמך בצורה חדשה ויצירתית.





הוראות כלליות:​

  • על האתגר להכיל לכל הפחות השתתפות של שלשה מתמודדים, ע"מ לנהל שיפוט ולהכריז על זוכה.
  • במקרה הנדיר בו לא השתתפו די מתמודדים ביום הפעילות של האתגר, מנהל הפורום יכול להגמיש ולעדכן את כללי האתגר, ולתת עוד מספר שעות לפעילות האתגר.
  • במקרה בו הזוכה באתגר לא העלה אתגר חדש בזמן, לאחר השעה 8:00 בבוקר רשאי מנהל הפורום לפתוח אתגר חדש בעצמו, או למנות משתמש אחר לפתיחת אתגר חדש. הנהלת הפורום רואה חשיבות רבה שלא לקטוע את הרצף.
  • באם הזוכה הנכבד בוחר לוותר על ניצחונו ולהעבירו לאחר, הדבר יתבצע אך ורק לפי מדרג הזוכים באתגר, ולא לפי נטיית לב.





אתגר שבועי וחודשי:​

  • מעת לעת יעלה אתגר מטעם ההנהלה, שבועי או חודשי בנוסף לאתגרים היומיים.
  • הדבר תלוי הרבה בהשתתפות הפעילה של כלל חברי הפורום.
  • על כללי אתגר שבועי וחודשי תבוא הרחבה בעתיד בל"נ.

עריכה:
לאור בקשות משתמשים רבים, ולאחר שהתבססנו כבר עם האתגרים היומיים בהצלחה מדהימה, אנו נרגשים להתחיל עם האתגרים השבועיים.

האתגר השבועי יעלה בעז"ה בימי חמישי בערב (שאז אין אתגר יומי), ויהיה פעיל עד יום שלישי 00:00 בלילה, ויהיה ניתן יום נוסף עד רביעי בלילה, שאז יוכרז הזוכה. הזוכה באתגר השבועי יקבל כרטיס כניסה לקהילת יוצרי AI, ויעלה את האתגר השבועי בליל שישי הקרוב.

שימו לב לכללי האתגר השבועי!​

  • ניתן להעלות יצירה אחת בלבד לאתגר!
  • היצירה חייבת להיות מרובעת.
  • יש הקפדה יתרה על יצירות מקצועיות ונעימות לעין, ללא עיוותי פרצוף או אצבעות.
  • אין להוסיף טקסט כלל בהודעה מלבד כותרת עד שלוש מילים.
  • חובה להוסיף את הפורמפט בספוילר.





עריכה - כללים נוספים:​

  • יש להקפיד על יצירה התואמת להנחיות האתגר, בדגש על יצירה מקצועית ופחות על קריאייטיביות סוחטת דמעות, ע"כ לא יתקבלו יצירות שלוקחות את התיאור בצורה קומית, קריקטורית, תינוק ג'ינג'י מאחורי סורג וכדו', אלא אם זה חלק מהאתגר עצמו.
  • אין להעלות תמונות בנות מעל גיל 3.




עדכון 7/4/25:

בווווווווום!
💥 💥 💥
קבלו את השדרוג החדש שלנו לאתגרים!

נכון מעצבן שהערב ירד, וטרם עלה אתגר? ממתינים עד בוש, והזוכה התבושש? לא עוד! מעתה, זוכה באתגר שלא יעלה את האתגר בזמנו בשעות הערב, החל משעה 02:00 יפתח אשכול אתגרי מסוג Masterpiece - יצירת מופת - עם כללים מיוחדים לאתגר מסוג זה.

שימו לב לכללי אתגר יצירות מופת - Masterpiece:​

🔹 במידה וטרם עלה אתגר עד השעה 02:00 בלילה, ניתן להעלות אתגר יצירות מופת במקום האתגר.
🔹 במידה ונפתח אתגר יצירות מופת, הזוכה באתגר הפסיד את זכותו להעלות אתגר.
🔹 כל אחד מחברי קהילת יוצרי AI יכול לפתוח אתגר החל מ 2 בלילה, כמובן, אשכול יחיד, ע"י הראשון שיתפוס.
🔹 המעלה אתגר יצירות מופת, עם המקדם Masterpiece, חייב להעלות גם דוגמא של יצירת מופת איכותית בהודעה הראשונה.
🔹 במידה ומנהל הפורום יחליט, או יודע שלא יתאפשר לזוכה להעלות אתגר, ייתכן ויפתח אתגר יצירות מופת בשעה מוקדמת יותר.
🔹 ניתן ומומלץ לשמור יצירות מופת מעת לעת, ולהעלותן באתגרי יצירות מופת, ובלבד שלא שיתפתם את היצירה מע"ג הפורום מעולם.
🔹 אתגר יצירות מופת נכנס ומשתלב ברצף האתגרים. הזוכה באתגר זה יעלה את האתגר לפי לוח חוקת האתגרים.
🔹 על היצירות המשתתפות באתגר זה להיות באמת יצירות מופת! בכל סגנון שתבחרו, אך שיהיו נעימות לעין, ומקצועיות.
🔹 יש בידי מנהל הפורום הזכות למחוק יצירה שלהבנתו אינה עומדת בהגדרת 'יצירת מופת'.
🔹 זמני האתגר: עד הערב בשעה 23:59.

למידע נוסף אודות אתגרי Masterpiece עינו פה.





לשאלות הצעות ופטפוטים אודות האתגרים בכלל, בנספח בלבד!





בהצלחה לכל המתמודדים באתגרים,
מי ייתן והניצחון יהיה שלכם!
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!

אשכולות דומים

אני ממש אשמח להארות-הערות!

פרק 1
עבר
"אתה בטוח שאתה חייב?" היא הציצה בו בחשש מבעד לאדיה של הקדרה.
מישאל השפיל את מבטו, ידיו משחקות בגדלי ציציותיו.
"סליחה אחינועם. את יודעת שאין לי ברירה".
קולו נמוך.
אחינועם נאנחה, ידיה ממששות את כרסה ופחד פנימי לופת את חזה.
"ומה איתו?" החוותה בעיניה בהפצרה. "האם-" השתתקה, לא יכלה להמשיך.
"אני מקווה שבעזרתו יתברך אזכה להיות איתך בלידה" קולו כן. "ברגע הראשון שאוכל אשלח שליח להביאך אלי" עיניו התמקדו בה, מבקשות את אמונה.
היא שתקה זמן מה, מנסה לעכל.
"טוב" אמרה לבסוף במאמץ. "אני מניחה שבאמת אין לנו ברירה" חזרה על דבריו במעט יאוש.
"נכון. אין לנו ברירה" מרים בעלה את עיניו. "תודה שאת מבינה, אחינועם" הוסיף בקושי, מפחד מהדמעות שעלו בה.
אחינועם מחתה את דמעותיה, מנסה לאזור אומץ.
"אל תדאג מישאל, אני יהיה בסדר" ניסתה לשוות ביטחון למילותיה, מעלה חיוך בלתי רצוני על בעלה.
"אני מאמין שכך".

הווה
"היכן אני?" הוא שאל בקושי. "איך הגעתי לכאן?"
"או, התעוררת?" הפתיעה אותו אישה מאחוריו, כוס חרס מעלת אדים בידה. "שמעתי שיעולים חזקים מחלוני וקול נפילה. כאשר פתחתי את הדלת ראיתיך שרוע חסר הכרה על יד המפתן" סיימה את סיפורה.
הוא הנהן בשקט. לפתע עיניו גדלו בבהלה וידיו החלו למשש סביב גופו. "השק" הוא פלט "היכן השק אשר היה עימי" קולו העיד על סף בכי.
"אל דאגה" הניחה האישה במהירות את הכוס על הקרקע. "שקך כאן. על יד מיטתך".
נישימותיו המתוחות של הילד לא נרגעו עד ששקיק הבד הבלוי היה שוב קרוב ללבו. כשהרים חזרה את עיניו שם לב לעיניה הבוחנות אותו בתבונה.
"מדי עבדים הם לבושך" ציינה, עיניה עוקבות אחר הבעתו.
הוא התכווץ. כממתין לגירוש שבוא יבוא.
"זה בסדר" מיהרה להרגיע האישה את פחדיו. "חלילה לי מלהסגירך" הוסיפה, מנסה לפייסו.
הילד משך בכתפיו באומללות, ידיו אוחזות בחוזקה בשקו.
היא העיפה בו מבט אחרון, פונה לחדר השני בעודה קוראת "שתה את חליטת הצמחים שסמוכה למיטתך, בעז"ה היא תוכל להקל על שיעולך".
גבה נעלם מבעד לפתח, מותירה אותו לבדו.
הוא החניק את שיעולו, בוחן את סביבתו במבט מדוקדק. בית פשוט למדי, מדפי עץ ריקים ברובם ממוצרי מאכל, שידה נמוכה בקצה החדר ליד כד גדול מכוסה בבד ומיטה נוספת בעלת מזרן קש. מראה המזרן העירום גרם לו לחשוש שאת כל שמיכות הבית האישה העמיסה עליו.
חליטת הצמחים המדוברת תפסה את תשומת ליבו. הוא גחן לעברה, מנסה לשמור על שיווי משקלו בזהירות.
טעמה היה טוב. חיש מהר התרוקנה הכוס, מונחת חזרה אחר הכבוד לצד רגלי המיטה.
שיעול נוסף פרץ מפיו בעודו מנסה להתיישר במיטתו. החלון הפתוח קרץ לו, מסקרן.
"הנח את ראשך על הכר הגבוה, נשימתך תוקל" קראה לפתע האישה מפתח החדר. כשראתה בבהלתו ממנה, הוסיפה "אל דאגה ילדי, הינך בידיים טובות" ופנתה אל האח.
הילד הביט אחריה, חשדו הטבעי נמוג בהדרגה.
שמץ חיוך עלה לפתע בעיניו "הרי אין הנחתום מעיד על עיסתו" פלט לפתע, מילותיו מתנגנות.
האישה חייכה מאם האח, ידיה מטיבות את העצים.
"אכן צודק אתה" הסכימה עימו "ותוכל אתה להעיד על עיסתי?" הפתיעה אותו חזרה.
הילד בחן אותה בפנים מהורהרות. "אכן, נראה שידייך טובות הן" אמר לבסוף, פולט שיעול קצר.
"מדוע רק נראה?" תהתה האישה בשעשוע, פוסעת אל עבר הכד שניצב בפינת החדר.
"האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" ציטט לה.
הוא לא ראה את חיוכה שהתרחב, אך יכל לשמוע אותו.
"אכן תלמיד חכם קטן" נשמע קולה בחיבה "מאין לך הידע?" התעניינה.
"היה עבד מבוגר בבית אדוני, יהודי תלמיד חכם. ברגעי הפנאי המועטים שלו, הוא לימד אותי מה שיכל" ענה הילד, ידיו ממששות את הקצוות הפרומים בשמיכה.
"אכן זכית" נדה בראשה האישה בהערכה.
"אנ-" התחיל לומר, שיעול עז קוטע את דבריו.
"שה, שה" הרצינה האישה, שולפת מהשידה קערה ואיספלנית. "עליך לנוח כרגע".
הוא עצם את עיניו בצייתנות, ראשו נח חזרה על הכר.
האישה היטתה אוזנה, מאזינה לנשימותיו בדריכות. הילד קודח.
היא התקרבה אליו בלאט, קערת מים בידיה.
הבעת פניו משכה את תשומת ליבה.
"מה לך?" שאלה אותו בדאגה.
"ראשי-" ניסה לענות בריפיון, עיניו עודן עצומות ועל פניו עווית כאב.
"אוי" פלטה נשיפת צער, ידיה מטיבות את הכרית תחת ראשו. "בעזרתו יתברך יוקל לך בקרוב" מלמלה בתקווה.
ידיה הזריזות פרשו מעליו שמיכות נוספות וסחטו את האיספלנית במים, שוטחת אותה על מצחו.

השעות עברו והתקדמו.
הילד איבד את הכרתו לחילופין, מבהיל אותה כל פעם מחדש. חומו עלה והוא גנח בשנתו, נוגע בליבה.
ילד כזה יכל להיות שלה, אלמלא…

שעתיים לאחר מכן נשמעו דפיקות רועמות על הדלת. היא קפצה ממקומה, עיניה בורחות אל הדלת בדאגה. בוודאות שזה קשור בו. אין סיבה אחרת.
היא מיהרה ללבוש על עצמה מסכה מנומנת, פוסעת אל הדלת באיטיות.
"כן?" שאלה בקול צרוד את עומדים בפתח, עיניה הערניות בוחנות אותם בדקדוק.
"או מבצעים חיפושים אחר עבד צעיר שנמלט מבית אדוניו" דקלם העומד בשער.
"כך?" תהתה היא "הנכם מקימים את כל התושבים באמצעו של הלילה עבור החיפוש הזה?"
"אלו פקודות גבירתי" משך בן שיחה בכתפיו.
"ובכן, לא ראיתי דבר" היא השיבה במעט חיפזון. "השתדלו בפעמים הבאות לעורר פחות מהומה" סיימה בנזיפה חסרת רושם.
"המשך לילה טוב גברת" הניף הלה את ידו בנימוס, פונה לאחוריו.
היא סגרה את הדלת במהירות, נשענת עליה בהתנשפות. הילד אפילו לא יודע כי ניצל הרגע…
קולות ממיטתו העירו אותה ממחשבותיה.
היא התקרבה בחשש.
גופו נע בתזזיתיות, על המזרן. עיניו היו עצומות ופניו סמוקות. "אמאאא אל תלכיייי" הוא יבב מתוך הזיותיו. "לאא אמא! לאאא". קול בכיו נשמע, נשנק.
היא הביטה בו בחמלה, ידיה מיהרו להעביר על פניו את האיספלנית הרטובה, שמה תרגיע.
יפחותיו החלו שוככות, משאירות את פניו כשהיו בתחילה. סמוקות ועליהן הבעת דריכות תמידית.
הרהור לא רצוני עלה בה.
מה אישה היה אומר על הילד הזה?
ציבי זרקה את המעיל על השולחן בכניסה, מתוסכלת.
היא מרחה את נעליה בשטיח והורידה גם אותן בזעף.
"צהריים טובים" ראשו של נתי הציץ מדלת המטבח, מלווה בחיוך עולץ, שנמחק במיידית. "קרה משהו?"
ציבי הרימה אליו את עיניה ונאנחה. "כנראה".
"אוח".
"כן".
"כוס קפה?"
"אני אשמח".
"בכיף".

ציבי התכרבלה בפוך, מחממת את אצבעותיה בכוס הקפה שהכין לה נתי.
"אם את רוצה לשתף את מוזמנת", הוא הודיע תוך כדי טיגון. מעיף מבט קצר באשתו.
צמרמורת קלה עברה בה. "אני יודעת.."
"אני שמח".
היא נשפה על האדים. "אוף, התפללתי שזה לא יקרה וזה פשוט קרה".
נתי הסתובב; "שוב מרים?"
ציבי לגמה מעט מהכוס. "זה מתחיל לתסכל אפילו אותך.." דוק שקוף הבריק באישוניה.
"בשבילך אני מתוסכל. דיברתן?"
"ניסיתי, מבטיחה לך, והיא לא מוכנה להקשיב".
נתי בלע אנחה. "את רוצה שאנסה לדבר עם בעלה? אני פשוט באמת חושב שכדאי לסיים עם זה ודי, תראי איך זה גומר אותך.." הוא נושך את שפתו התחתונה.
היא קמה ממקומה וניגשה למקפיא, שולפת קופסת עוגיות טרייה שהכינה אתמול. "אתה צודק, באמת.. ואני זו שצריכה לעשות את זה".
"אבל זה לא כל כך מתקדם.."
"שוב צודק".
"שאתקשר וזהו?"
"לא".
נתי חש רצון עז לדפוק את ראשו בקיר. "ציבי. או שאת מתקשרת למרים עכשיו, או שאני אתקשר לבעלה", הוא מתקשח. "מה את מעדיפה?"
"שאני".
"אז עכשיו", הוא שלף את הפלאפון שלה מההטענה, מגיש לה אותו. "אני מחכה, ושומע יחד איתך, קדימה".
ציבי לקחה את הפלאפון באי שביעות רצון, מחייגת את המספר.
"מרים?"
"ציבי". נראה כי האש מלחכת את המקשים.
"כן".
"מה את רוצה עכשיו?" הקוצר רוח נשמע גם מחוץ לטלפון, והלחיים המסמיקות מספיקות לנתי.
תפעילי את המיקרופון, הוא מסמן לה, והיא לוחצת.
"רציתי לומר לך שהסצנה האחרונה ביננו הייתה לא נעימה לי". היא מנסה לקרר את פניה החמות.

שקט מעבר לקו. "את מצפה שאני אתנצל?"
"כן, מן הראוי".
גיחוך. "אז אני מאוד מצטערת, אבל ההתנצלות לא מתכוונת לבוא".
ניתוק.
נתי התקשה לבטא את הרגשתו. וציבי לא הגיבה.
"אני.."
"אין מה, פשוט לדלג, וזהו", ציבי קמה מהשולחן, וניגשה לכיור לשטוף את פניה.
"אסור לדלג, וזה סתם חבל", הוא לא הסכים. "אם תדחיקי זה יבוא בדרך אחרת, וכבר ראינו שזה ככה, זוכרת?"
היא נאנחה שוב. "כן. ושוב אתה צודק".
"בואי נחשוב מה אפשר לעשות". הוא מנסה לעודד.
"לעזוב עבודה".
"אוקי".
"מה???"
"מה קרה?"
ציבי שפשפה את עיניה. "אתה הסכמת שאני אעזוב את העבודה?" היא לא האמינה שהיא שומעת את מה שהיא שומעת.
נתי חייך. "זה שאת עוזבת עבודה לא אומר שאת לא עושה סוף לסיפור של מרים. לכי לישון עכשיו, את זקוקה לזה".


↤↤


"מה קורה פה היום??" שילת קצצה את ציפורניה.
"שילת?" רחל המזכירה דופקת בדלת, ופותחת חריץ דק. "אפשר?"
"כן כן, תיכנסי", העבירה שילת את כף ידה על המצח.
"נעמי התקשרה לומר שלא תוכל לבוא גם בהמשך השבוע". בישרה רחל.
"את לא רצינית. היא לא יכולה לא לבוא, אין לי מישהי אחרת בקבוצה של התסמונת דאון", היא מחווירה מעט. "יש לה מישהי להביא?"
רחל מורידה את עיניה אל הקסר שבידה. ואחר מחזירה. "לא.."
"היא צריכה לעשות את זה. עדכני אותה במהירות האפשרית. ושתתקשר אליי בבקשה".
"אעדכן"
"תודה".


↤↤


הסנדוויצ'ים שלהם כבר היו מוכנים על השיש, וציבי העבירה 'ויש' אחרון.
"בוקר טוב!"
ציבי הסתובבה, "בוקר אור".
"ציבי".
"כן נתי".
"אפשר לבקש חיוך של בוקר? התחלת דף חדש עכשיו", הוא מחייך בעצמו. "והבעיה שלך נפתרה".
היא נעצרה. "מה שאמרת עכשיו זה חלק מהמשפט הראשון או כחלק נפרד?" איבריה דרוכים.
"כחלק נפרד וכהמשך", הוא לחץ על הקומקום, והמים החלו לרתוח.
"נתיי"
"כן ציבי?"
"אפשר תשובה נורמלית?" ידיה נחו על מותניה, ממתינות.
הוא הצביע לה לשבת. "קודם קפה".
ציבי התיישבה, מותשת. "אפשר לפני?"
"כן", נתי עליז היום באופן מיוחד. "טיפלתי בשבילך בהתפטרות, ומצאתי לך עבודה חדשה".
עיניה התרחבו. "אתה צוחק עלי".
"דווקא לא.." העליזות פגה לאיטה. "את לא שמחה?"
היא צוחקת צחוק קצר. "אתה לא אמיתי".
"אבל עשיתי את זה באמת".
"לא נכון"
"ציבי.. אני עשיתי את זה".
"מה העבודה החדשה?" היא מנסה להתמקד בפן החיובי לעת עתה.
"מורה ממלאת מקום".
הלב מנתר.
"מורה", היא חוזרת אחריו לאט.
"כן", הוא מתחיל לחייך בחזרה. "תנחשי לאיזה מקצוע".
"תנ"ך??"
"כן, ב"ה"
"ווואווו!" הפנים שלה מאירות, וזה כל כך שווה את הכלום שעות שהוא ישן אתמול.
"אני שמח בשבילך מאוד" הוא מסיים לשתות את הקפה שלו וממשיך. "היום הראשון בעבודה מתחיל מחר, בכיתה ב', בבית ספר נווה שירה פה בעיר".
"איך עשית את זה?! אמאלה נתי אני לא מאמינה, ", היא מחייכת חיוך ענק.
"אז תתחילי", הוא מכתף את התפילין. "וחוץ מזה, שיש לך עניין לסדר היום".
האור כבה.
"מרים שוב?" המבט בעיניים מתחנן.
"אני מצטער, ציבי. את חייבת לעשות את זה" הוא מתחרט על המילים, היה מסמס לה או משהו. "אבל אני זמין תמיד לשמוע שאת אחרי השלב הזה.. שיהיה בהצלחה".
"תודה נתי.. בהצלחה בכולל".
דלת נסגרת בשקט.
שיתוף - לביקורת מלחמה!
פגישה ראשונה

עיניי בחלון, ומבטי נדבק אל המדרגות שבחוץ. ריח של מרק חורפי חלף בחלל הבית, צלל אל הפינות האפלות, אבל אני לא הרגשתי בו. כל עולמי התרכז ברגע הזה, ברגע שבו ראיתי אותה, את בתי, יורדת את המדרגות, צעד אחר צעד, אל הדרך שבסופה ימתין לה עולם חדש. עולם שלא הכרתי, שלא היה לי בו חלק.

היא כבר לא הייתה אותה ילדה קטנה, זו שהייתה נמסה בחיקי, חבויה בזרועותיי כאילו העולם לא יכול לפגוע בה. זכרתי את פניה הילדותיות, עיניים גדולות ושאלות אינסופיות, זכרתי איך שיחקה במילים, בצלילים, בתמימות של ילדה שמגלה עולם. ואת אותן רגשות שהיו אצלה כל כך תמים ופשוטים. הוי עד כמה מהר הימים והשנים חומקים, כמה מהר היא הפכה להיות אישה.

בת עשרים, בגד של שבת, איפור קל, רגליה פוסעות צעד אחר צעד יחד עם אבא שלה לעבר הרכב שישא אותם לעולם אחר. הלב שלי כמעט נשבר לרסיסים, אבל הדמעות, הן לא פרצו. לא עכשיו.
דבר אחד לא ישתנה, זה אני. אני תמיד הייתי ואשאר "אמא". אבל מה אני יודעת עליה, על העולם שלה, על השאיפות שלה? היא הולכת אל מקום שבו אין לי גישה, אל מקום שאני לא אוכל להחזיר אותה ממנו, לא תוכל להיות שוב הילדה שבחיקי.

זיכרון אחר, רחוק יותר, פרץ אלי מבעד למחשבותי, היא היתה קטנה כל כך אז, טהורה, תמימה, עם עיניים כמו שני כוכבים מבעד לחשכה, חיפשה תמיד את התשובות, השאלות לא נגמרו אצלה. זכרתי איך ישבה על ברכיי, נתתי לה להניח את הראש על כתפי, איך הייתי פורשת את העולם לפניה כמו ספר שלא נכתב, מלא בהבטחות של יומיום שמעולם לא נגמרו. והנה, היא כבר לא מתרוצצת כבר לא מתגלגלת מצחוק, תמו המשחקים ואין עוד שאלות תמימות.

היום היא פוסעת לבדה, כל צעד שלה כאילו נושא עליה את כל העולמות שלה, את כל הכאבים, את כל השאיפות שהחיים נתנו לה. כל צעד שלה מלווה בהבנה, שהכובד הזה של החיים, כבר לא נוגע לי.
היא לבושה באור, כמו שמש שוקעת באופק, מתמזגת עם האור שבעולם שהיא הולכת לבחור לעצמה, בחרה לעצמה. כל תנועה שלה נראית לי כמו סמל, אשה צעירה בפתח חייה, והיא כבר לא שלי.

לא העזתי לומר לה את כל זה. לא קראתי לה מהחלון, רק עמדתי שם, מביטה, מקשיבה. כל נים בגופי כואב ומתרגש, עם לב בוכה בשקט, דמעה לא זולגת. הזמן לא נעצר, הרגע הזה לא יוכל לחזור.
צעד אחרי צעד הולכת הילדה שלי, לנסוע עם אביה, אל הפגישה הראשונה שלה.
והפרידה הסופית שלי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  13  פעמים
למעלה