מידע שימושי ספרים חדשים ~ תשרי תשפ"ה

ראיתי עכשיו שבמכירת משנת יוסף של סוכות יש ספר חדש את מיה קינן "מי שימצמץ ראשון" לנוער ומבוגרים.
מישהו שמע על זה? יכול להמליץ?
מצטרפת, זה כמו אל חזור, אחד מאלף ואדמה פראית,
או יותר כמו המלך הבא בתור, עגור הברונזה - נוער יותר?
כתוב נוער בוגר....
2287_172726841531810.jpeg
 
הפצה בציבור שלנו לא הסכימה להפיץ את הספר (בגלל טעויות בהתנהלות שלי מולם, כנראה).
כך שאני הייתי ההפצה של הספר.

האמת שאני לא רוצה שיקנו ויקראו את הספר, באג שלי שאני מתנגדת לעצמי לצאת לאור...
מצד שני אני מבינה שהספר צריך להגיע לקוראים למרות שאני לא רוצה לנכס לעצמי את כתיבתו.
כי כן, הרגשתי שתהליך הכתיבה לימד אותי יותר ממה שאני תרמתי לספר.

בקיצור, התסכול שהבעתי בפוסט לעיל הוא לא שהספר שלי לא נמכר, כי הבטחתי לעצמי שגם אם יהיה
רב מכר לא אנכס לעצמי את הכבוד הזה (כי אני מאמינה שכולנו שווים, ואמורים לשתף במשאבים שקיבלנו).

התסכול הוא שיש ספר עם תוכן שיכול לקדם אנשים בכל התחומים, ולא מגיע לציבור -
למי שיכולים לקרוא ספר משובח ומרתק ולצאת נשכרים מהמסרים וסגנון הכתיבה.

אני, בתהליך שעברתי, התקדמתי בסיעתא דשמיא ממקום של התמודדות נפשית והתמודדות עם מגוון בעיות,
והגעתי למקום של מימוש עצמי, מאמינה שאנשים (מסוימים) שיקראו את הספר, יתקדמו. (כמו שאני קוראת תכנים
שמקדמים אותי), בנוסף הספר הוא עלילה מרתקת וייחודית.
ומבחינתי הספר לא מימש את הפוטנציאל שלו.
אם את מרגישה שזה ספר שיועיל לאנשים ויש לו מה לתת, מאוד כדאי לך לטפל ברצינות בנושא של ההפצה, ולא
להפיץ לבד. ולו רק בגלל הקושי להוציא את עצמך לאור...שזה בהחלט קורה.
לא קראתי את הספר, אך אני בטוחה שיש לו מה לתת!
אולי תצליחי למצוא הפצה אחרת, לא זו שלא הסתדרתם.
הפצה טובה זה לא דבר שאפשר לוותר עליו. הרבה אנשים שעוברים את כל השלבים של 'הולדת' ספר, מקבלים בהתרגשות והודיה את הספרים הטריים מהדפוס, הגשמת חלום, אחרי תהליך ממושך ולא פשוט - ואז נתקעים בשלב של ההפצה.
יכולים להיות ספרים מצוינים, שלא מגיעים כמעט לציבור - בגלל שאין הפצה טובה.
מאחלת לך המון הצלחה!
 
מצטרפת, זה כמו אל חזור, אחד מאלף ואדמה פראית,
או יותר כמו המלך הבא בתור, עגור הברונזה - נוער יותר?
כתוב נוער בוגר....
צפה בקובץ המצורף 1783766

באתר של יפה נוף כבר יש בחנויות לא ראיתי עדיין
מישהו יודע על מה הספר?
אני דוקא אוהבת את הנוער שלה
 

באתר של יפה נוף כבר יש בחנויות לא ראיתי עדיין
מישהו יודע על מה הספר?
אני דוקא אוהבת את הנוער שלה
למה באתר אין תקציר?
יש למישהו אולי
 
@Ruty Kepler כתבה איפשהו באתר
לפני בערך חצי שנה, שידרש לה לפחות שנה כדי להתחיל סיפור חדש,
ועוד שנה וחצי כדי לסיים אותו...
אז כרגע אין
לפסח יצא לכאורה, "אמא של הבלאגן" סיפור מאמי בטירוף
הזוגיות שם וכו'
וואט דה פרובלם?
 
@ א.פרי בהצלחה
שאלות תם של אחת שאוהבת לקרא אבל ממש לא מבינה בעולם הספרות התורני וכלליו.
מה זה ספרות פוליטית?
האם הספר שלך התפרסם בהמשכים?
נראה לי שזו אחת הדרכים להגיע לצבור..
הספריות החרדיות קונות הרבה - יש דרך להגיע אליהם?
 
אני ממליצה לכם בפה מלא!!!
על הספר 'הי רובי'
זה אחד הספרים השווים!
אחים ואחיות שלי מאאד נהנו ממנו על גבי העיתון..
תהנו
ממליצה על הספר הזה!!!
בעיני ספר חובה בכל בית ואפילו שקראתי בעיתון לא מוותרת עליו
 
כתבתי קטע על המכירות של הספר שלי, שמה את זה בספוילר.
חשוב לי לציין שגם אם הקטע מעט מעורר רחמים, הרי שהוא לא נועד לעורר רחמים
אלא אני מפרסמת אותו כדי לתת חיזוק לכותבים כמוני.
אני מעודדת את עצמי שאולי התוכן של הספר כל כך עוצמתי ולכן יש מניעות,
אולי הציבור עדיין לא מוכן לאמירות ולמסרים שיש בו.
וכן, אני שמחה שהמסרים לא עוברים בקלות, כי גם אני עבדתי קשה להשיג את האמירות בספר.
ביומיום אני שוכחת את הספר, אני לא סביב המכירות שלו בתסכול,
רק שבאמת חבל לי על תוכן כל כך מועיל שלא מגיע לציבור.
הכל לטובה!

'הספר שלי לא נמכר, ואף אחד לא מתעניין בו'..
זו התחושה שהציפה אותי מאז שהספר סדר הפוך יצא לאור.

במספרים:
בערך קצת יותר מעשר אנשים רכשו אותו מודפס.
בדיגיטלי- הרבה יותר, אבל לא בטוחה שקראו אותו, כי אין תגובות.

כתבתי את הספר מתוך כוונה טובה לקדם את העולם, מי שקרא - דווקא שיבח את הספר.

וזהו...

איך אני מרגישה עם זה?

שמחה, כי זו הזדמנות להתגבר על היצר והאגו ששואפים לשלוט על העולם.
מאוכזבת, כי אנשים יכולים לקרוא ולקבל תובנות. סך הכל הספר נכתב עם חזון.

חיפשתי בתנ"ך מקבילה להתמודדות הזו בה: כתבתי ספר מדהים ואף אחד לא מתעניין.
ומצאתי את הסיפור של קין והבל.

המשל:
הבל וקין שניהם השקיעו והביאו מנחה/קרבן.
נמשל:
כתיבת ספר היא כמו קרבן.
המשל:
המנחה של הבל התקבלה על ידי בורא עולם. של קין - לא.
הנמשל:
העולם - זה בבחינת בורא עולם. כי העולם והמציאות מבטאים את רצונו.
המשל:
הקרבן של הבל התקבל - של קין לא.
הנמשל: הספרים של כותבים מקבילים נמכרים, זוכים לתשומת לב.
המנחה שלי - לא.

קין כעס(?)התאכזב(?) - הסוגריים הם כי לא ברור לי מה הרגש שקדם לכאוס שהוביל להריגת הבל.
אולי הוא חש לא שווה, אולי הוא שנא את עצמו, אולי היתה לו תחושה מאוד חזקה של דחיה.

וואו!

אני מנסה לבחון מה אני מרגישה:
חושבת שהתהליך שעברתי הוביל אותי לסקרנות, מודעות, שעשוע, תחושת רווחה שהספר לא נמכר(!) לצד אכזבה ורצון עז שאולי הספר כן יתקבל וישפיע.

אני מבינה שיש כמוני סופרים רבים.
אנשים שהשקיעו ומשקיעים והספר שלהם לא מתקבל באהדה.
ואני מתבוננת ורוצה לומר לקין, מהתנ"ך, וגם לי ולכל אותם כוחות בבריאה שלא מתקבלת מנחתם:
תדעו, שזה בסדר.
אף אחד לא דוחה אתכם.
העולם לא בנוי על רע, והכל לטובתכם.

סך הכל - יש אנשים שהתקבלה מנחתם וקינאו בהם.
יש אנשים שהתקבלה מנחתם והם לא נהנו כי האגו שלהם רצה עוד ועוד, ולא הסתפק במועט.
ויש אנשים שהתקבלה מנחתם והם דווקא שמחו והמשיכו הלאה, לאתגר הבא.
והרי נאמר " איזהו עשיר השמח בחלקו".
בנוסף, יתכן שהעובדה שלא התקבלה מנחתכם/תנו תביא אותכם /תנו למקום אחר, טוב יותר, כזה שלא חלמתם/נו לקבל.
כי בחיסרון יש גם יתרון.
הכנעה, זה שם הסיפור.
זה שם הסיפוק.
להכנע למציאות ולפרש אותה לטובה.
כי כן, הכל לטובה.
להכנע למציאות ובה בעת לחפש דרך סבירה להגיע לשינוי, להתקדמות, לקיבול המנחה.
כי כן, הדרך וגם התוצאה
הן הכל לטובה.
הדרך שוות ערך לתוצאה, ומה שחשוב זה לחיות בטוב, ביציבות.
מתוך תקווה ואהבה גדולה לעולם כולו וליצירתיות שיש ביצירה ובאומנות.
זה מאד מרגש הספוילר שלך
עם כזו כנות עוד תגיעי רחוק!
 

באתר של יפה נוף כבר יש בחנויות לא ראיתי עדיין
מישהו יודע על מה הספר?
אני דוקא אוהבת את הנוער שלה
כן
הספר בסגנון הנוער שלה
התפרסם בזרקור.

משהו על נער שגדל אצל קרוב משפחה פוסט טראומטי ולא כל כך בריא בנפשו.
 
אמהות לילדים קטנים, מומלץ בחום! הילדים שלי זללו...
מתנה מהממת לילדים לסוכות

פרטים כאן
 

קבצים מצורפים

  • דולי הולכת לדואר.jpg
    דולי הולכת לדואר.jpg
    KB 831 · צפיות: 23
  • דולי יוצאת לקניות.jpg
    דולי יוצאת לקניות.jpg
    KB 782.9 · צפיות: 25
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
מאמצים את מודל בית שמש ( תנופה )
א. כאשר אוטובוס לא יצא /איחר /דילג - מתקשרים ל"קו ישיר"
הקשה שלוקחת דקה וקנסת את קווים במס 023137999
ב. כאשר יש צורך בעקבות אירועים מסוימים ניתן לתבוע ת"ק ( כאן לא הנושא להרחיב - יש נושא בשביל ת"ק )
ג. בואו נאמץ את שיטת בית שמש מרגע זה ואילך
לאחר תלונה לקווים ( מיקודרך ) ומשרד התחבורה - שולחים מייל ל שרת התחבורה ולמנכ"ל המשרד --- / ולמנהלת לשכה ר"ע מ"ע /רמט ר"ע / מנהלת קשרי ממשל בלשכה - ר"ע מ"ע הרב גוטרמן /מנכ"ל העייריה / אגף פניות ציבור בכדי שיוציאו מכתב כמו עיירית בית שמש
ולכתוב מספר רב של תלונות אשר הגשת בתקופה האחרונה כגון 10 פעמים אי יציאה 5 איחור משמועתי 20 דילוג - התנהגות נהג וכו
ואני מדגיש לא לשלוח מייל לנ"ל על כל דבר קטן אלא במצטבר בלבד - ולהכניס בגוף המייל את דף הרעיון של חבר מועצת העיר ב"ש נמצא בנושא בית שמש (תנופה )
ד. וכן חשוב לתעד כל אירוע באשר הוא - ואם יש אנשים אשר מתעדים שיפנו אלי בפרטי
ה.בהקשר לתלונות על האתר של משרד התחבורה להגשת התלונות החדש בגלל הכוכבית של הלוחית רישוי ממשרד מבקר המדינה
אשר שוחחו איתי היום דקות ארוכות נאמר שהנושא בטיפול המשרד בגלל המון פניות אשר הגיעו ממכם - תמשיכו כך

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

כמידי שנה, אשכול מרוכז לדיון ועדכונים על דירות לחגי תשרי הבעל"ט!
שימו לב:
  • פרסום או חיפוש דירות להשכרה, והחלפת דירות - מתאפשר בלוח המודעות בלבד, ובחינם!
  • אין לכתוב לגופו של אדם, ניק, או קהילה.
  • ואין לדון כלל בנושא חסידים-ליטאים, או בחשיבות ההגעה של החסידים לרבם.

לפרסום מודעה במתחם הדירות של פרוג:
• דירה להשכרה לחגים • חיפוש דירה • החלפת דירה •
לחצו פה ←
157 תגובות
ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.
בתור מישהו שעוקב אחר עולם הספר התורני, ועולם מכוני הספרים במשך למעלה מ- 10 שנים,
עד שממש נהייתי בקי בכל ספר תורני שיש מי המחבר, באיזה תקופה הוא היה ואיפה?
מי היו רבותיו מי היו תלמידיו, איפה הוא משובץ בסדר הדורות, ואיזה ספרים הוא חיבר.

וכן בתחום הטכני איזה מכון הוציא לאור את הספר שלו, ואם יש כמה מכונים שהוציאו מה ההבדלים
בין המהדורות השונות בעימוד בעיצוב באיכות ובסגנון, ופעם בצעירותי הייתי זוכר בע"פ אפילו את
המחירים של הספרים, והיו שואלים אותי, ובאיזה חנות ספרים אפשר למצוא אותו הכי בזול...
בקיצור ברוך ה' עד היום מתקשרים אלי מהישיבות ומהכוללים שלמדתי, להתייעץ איתי
על ספרים שרוצים לקנות (ומי שרוצה יכול לפנות אלי בפרטי זה לגמרי בחינם...)

ועל שעתה באתי לגבי אחד ההוצאות ספרים שאני ממש מעריץ מכון "זכרון אהרן" של הרב יונתן בלייער שליט"א
מקים עולה של תורה מהגדולים של הדור שהביא לעולם את מפעל התשובות בהלכה של גדולי האחרונים
משנות הש' והת' וכן את מפעל מדרשי חז"ל המדויקים והמושלמים שלהם עם כל המפרשים.

(וברוך ה' אני לחתונה שלי כשחמי רצה לקנות לי ש"ס "עוז והדר" כמו שקונים לחתנים
וראיתי שזה מגיע לסכומים של כמעט 4,000 ש"ח אמרתי לו שחבל על הכסף, גם ככה כבר
קניתי את ש"ס עוז והדר בישיבה קטנה אז זה עלה 2,600 ש"ח נראה לי, ובמקום זה
אני אשמח מאד לכל השו"תים של זכרון אהרון לחתונה).


הבעיה היא שעליה פתחתי את האשכול הזה מרוב כאב, בשנים עברו הם היו מוצאים ספרים
מושקעים ואיכותיים בקצב טוב וסביר אחד אחרי השני ועכשיו כבר כמעט שנה וחצי של
שתיקה רועמת שצורחת עד השמיים, לא יודע אולי אנשים אחרים יחשבו שאין פה
משהו חריג וזה נורמלי שלוקח המון זמן להוציא כל ספר.

אבל לא יודע בבדיקה פשוטה באוצר החכמה כמה ספרים נוספו בגרסה 22 וכן כמה נוספו בגרסה 23
רואים כמות מאד יפה ומרשימה, אבל בגירסה 24 נוספו רק 2 ספרים סידור יעב"ץ ואמרי בינה.
וכל זה בכל שנת תשפ"ה וחצי משנת תשפ"ו.

ולא עוד אלא שגם התקשרתי למוקד המכירות שלהם לקנות מהם ספרים חדשים בחודש הספר האחרון
ואמרו לי שכמה וכמה ספרים חדשים שלהם חסרים במלאי, ואין להם מה למכור, והם לא מדפיסים
שוב יותר, ועוד אמרו לי שם בפירוש לתמיהתי מה קרה להם, שהם לא יכולים יותר מידי לפרט,
אבל זכרון אהרן עוברים איזה תקופה של בדיקה פנימית בכל המערך של העובדים שלהם,
והם כרגע עושים עצירה בפעילות לרגל שדרוג והגדלת המכון כדי להעבירו לארץ ישראל.

שמחתי באומרים לי שמועה טובה תדשן עצם אבל מאז עבר המון זמן ואני הקטן לא רואה שום התקדמות
להיפך זה מרגיש לי קצת דעיכה לכאורה בהוצאה ספרים של המכון. מה גם שראיתי בשתי ספרים הנ"ל
שיצאו בתשפ"ה שהם באמת שינו לוגו ועשו עיצוב חדש וגריד חדש מאחורי השער והם הפסיקו,
את העבודה עם "אלפא שירותי הוצאה לאור" והתחילו לעבוד עם מעמדים ומעצבים פרטיים,
אשמח מאד מאד שיפנו גם אלי לעימוד ועיצוב מקצועי כולל כריכה ושערים וכו'...

כל האמור פה בגדול הוא גם על "מכון ירושלים" למרות שהם תמיד היו מוציאים בקצב איטי ספרים חדשים,
אבל זה נראה שעוז והדר מוציאים כמה ספרים בחודש אחד (!) והם מוציאים ספר אחד או שתיים בשנה...

בקיצור רציתי לשמוע אם יש מישהו שיודע עוד פרטים על הנושא הזה של זכרון אהרן מכון ירושלים וגם מכון
המאו"ר קצת פרטים למה אין להם אתר מסודר משלהם כמו שיש ל"עוז והדר" ו"מכון ירושלים" וכן מה קורה שם בפנים?

בקיצור אשמח מאד לכל מידע מדויק על מכוני הספרים המובלים היום.
נ.ב. פניתי במיילים כמה פעמים לזכרון אהרן וטרם נראתה תגובה.
אני מאד מקווה שכול המכונים בפריחה ובתהליכי שדרוג
כל כל המכונים והספרים שלהם מאד נצרכים היום.
קרדיט: הגאון רבי @דוד ה. פורום לתורה
אין הרבה דברים שמאחדים אותנו כעם יותר מהציפייה, אפשר להרוג אותנו, לצלוב, לשרוף, לענות, להשמיד בתאי גזים, אבל גם במקומות האפלים ביותר בהיסטוריה, גם כשמתגלים התהומות אליהם בני אנוש יכולים לרדת, מעולם לא התייאשנו. התקווה לגאולה החזיקה אותנו כעם, סיפרה לנו על עתיד שמצפה לנו אחרי שיידמו המלחמות. על זאב עם כבש, על רקיע שייפתח, אור שידחה את החושך, רוחו של עם שתרחף על פני תהום. גאולה תהיה לנו.

הם קשורים בקשר הדוק, הכאב והתקווה, הצרות והגאולה. ככל שהיה לנו קשה יותר, נאחזנו בתקווה, עקשנים וקשי עורף. ממעמקי הכבשנים שרנו "אני מאמין", על המוקד זעקנו ה' אחד, היה הווה ויהיה. בפוגרומים הקשים ביותר, בעלילות הדם, בפרעות, בגזירות, וברציחות, במאות ארצות, בשש יבשות, בכל שבעים לשון פיללנו לדבר אחד, ווען משיח וועט קומען.

הוא עוד לא בא, איומתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת, סופרת, מנמקת, חולמת, בטוחה שיותר גרוע לא יכול להיות. תיפח רוחם של מבקשי קיצים, אך מה יעשה עם שלם שכרסו נפוחה ממיני מלוחים, מתקוות נכזבות, מהבטחות מופרות, לא רעב ללחם, כי אם לשמוע, ואיה הוא הקול.

מי ייתן ויבוא הוא כעת, בעתה או אחישנה, יבוא ונשכח את הכול, לא נתרפק עוד על העבר. בחמשת לשונות גאולה נצא ואז מושיעים יעלו. אך גם אם רחוק הוא הקץ, סופו ידוע לנו. שנת ששת אלפים, השנה אחריה אין עוד, עיברו איתי אל קיצה של השנה האחרונה, בואו ונפגוש גאולה.

זה התחיל כמה שנים קודם, התחיל זו מילה גדולה, מאז החורבן זה לא הפסיק, אבל העלה הילוך, לגמרי. כבר שבעים שנה קודם התייחסו אחרת לנולדים, דור הגאולה הם נקראו, אלו שיזכו לראות פני משיח, בלי ספק. אתם חושבים שהם היו מושלמים? התנהגו אחרת? לא באל"ף רבתי. למלך זקן וכסיל יש תאריך תפוגה, אבל עד אז הוא פעיל כרגיל. העולם התנהל כמו היום, טובים ורעים, יושבי בית המדרש ויושבי קרנות, צבא ומדינה, בג"ץ ובד"ץ, אפילו גאב"ד וראב"ד, הכול. מצד שני בכל חווה שניה התחילו לגדל פרות אדומות וחמורים לבנים, אז שינוי כלשהו הפציע.

עד שנה לפני הסוף התנהלו העסקים כרגיל, בשנה האחרונה החלה הספירה לאחור, ועולם חדש ניצת. לא, לא התאחדנו, זה סך הכול ביאת משיח, לא דרמטי עד כדי כך, במקום זה רבנו קצת יותר. כולם התאחדו סביב הדרך העולה בית א-ל, המריבה היתה רק איזו דרך היא העולה. ליטאים מול חסידים, חרדים מול דלי"ם, ראשית צמיחת גאולתנו מול גלות בין יהודים, אשכנזים וספרדים, פשוטו של מקרא והשקפה טהורה, הרבי שליט"א ורבנו הקדוש, עולי ההר ומחרימי הכותל, עיון ובקיאות, תנ"ך וקבלה. כל מאבק הובלט, חודד והודגש, איש לא תכנן לוותר עד ביאת גוא"צ בתקווה שגוא"צ יבחר את הצד הנכון כמובן.

לא כולם היו שותפים למערכה, מתברר שאומות העולם, החילונים שלנו וחלק צר משומרי המצוות, לא מחבבים במיוחד את רעיון התאריכים לגאולה, או את הגאולה בכלל. הנושא עניין את העולם בעיקר כקוריוז, שאלה היפותטית מה יקרה לאמונה היהודית בסוף השנה, לא משהו מעבר. אבל ביהודים בכל העולם בערה האש, אלפים עלו לארץ או לפחות ניסו לרכוש כאן נדל"ן, העיניים כולם כוונו לראש השנה האחרון, של שנת ה'תתקצ"ט.

למה ראש השנה? בגלל הגמרא בראש השנה, שיטת רבי אליעזר שבתשרי עתידים להיגאל, ומה מתאים יותר מראש השנה?

השאלה מה מתאים יותר נפשטה מיד כשנגמר ראש השנה ועם ישראל הדרוך עודכן בכל מקומות מושבותיו שלא, זה לא קרה. סוכות מתאים הרבה יותר, חג החירות, הוא היום הראוי. כבר רב האי גאון כתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, זו הלכה פסוקה בטור, אין אפשרות אחרת.

הפעם עם ישראל לא הסתפק בצפייה וציפייה מרחוק. מאות אלפי אנשים שריינו כרטיסים לארץ ישראל. מחירי הטיסות העפילו לגבהים שלא נראו מאז הטיסות לאומן בראש השנה, אבל כלל ישראל לא תכנן להפסיד את הגאולה בכל מחיר. כל דירת אירוח במרחק הליכה מהעיר העתיקה, גם הליכה של שעתיים ויותר נתפסה לכל השבוע. תהלוכות של אלפי אנשים השרים משיר ציון, הגיעו אל חומות העיר מידי יום וליל, הכול היה מוכן, אבל משיח לא בא. חג ראשון וחול המועד, שמחות בית השואבה לאורך כל הלילה, חביטת ערבה ושמיני עצרת, עשו עם ישראל סעודה קטנה, זעקו אתה הראית לדעת, ודבר לא אירע, עולם כמנהגו נוהג, ומנהג מבטל הלכה.

סוכות הוא קדימון, זו הייתה תקווה לא משהו אמיתי, את תאריך הגאולה כולם יודעים, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. זמן חורף עבר בהתעלות רבתי, להיות היהודים עתידים ליום הזה, יום בו יצאו מאפלה לאור גדול, ליל שימורים הקרב המשומר לגאולה מששת ימי בראשית.

מהו היום המדויק? ראש חודש ניסן שנטל עשר עטרות? עשירי בניסן יום הביקור, בו יטהרו ישראל מכל מום? יום י"ד בו יקריבו העם לראשונה זה אלפיים ומאתיים שנה קרבן פסח? או ליל הסדר עצמו, כמו המשמעות המקובלת? עם ישראל לא ידע. הוא בהחלט שיער, כל אחד שיער תאריך אחר, אבל לדעת איש לא ידע.

לא היה שייך להיכנס בניסן אל ירושלים המקודשת או לירושלים בכלל. כניסת רכבים פרטיים לעיר נאסרה, הקו הוורוד פוקסיה של הרכבת הקלה שהושלם סוף סוף באותה שנה, הוביל מיליוני אנשים היישר מתחנת הרכבת עטרות אל הרכבל שנגמר במתחם מעליות הכותל. עשרות אלפי אנשים פרסו שקי שינה ברבעים השונים בעיר העתיקה, קניון וחניון ממילא הפכו לאתר קמפינג ענק, קרליבך הפעיל הכנסת אורחים, צי משאיות החסד של משפחת רובין חילקו פטל בכל פינה, וכולם חיכו.

עבר תאריך ועוד אחד. ערב חג הפסח, אלפי כבשים ורבבות בני אדם מנויים ומשוכים, עומדים צפופים, עיניהם לשמים וליבם למרום, מצפים לישועה. מאות כהנים עטויים בגדי לבן דרוכים בפתח גשר העץ. כל אחד מהם עבר סדרת שיעורים למעשה כולל מצגות והדרכה מעשית מידי שבוע על ידי ארגון תורת הקורבנות. היו מכונים שפרסמו "אתה תהיה כהן" בשבעה מפגשים בני שעתיים, אבל לציבור יש חוש ריח, והקורסים המקוצרים גוועו מחוסר ביקוש.

אתא לילה וגם בוקר, מצות, מרורים ותמרורים, שוב נשמע הלל הגדול על גגות העיר, אך לחבורה לא זכינו. כלל ישראל עמד סמוך ונראה לאסקופת העזרה ועדיין בדרך רחוקה היו.

הסיפור עוד לא נגמר, הים לא נבקע, חצות ליל של שביעי של פסח, עת שערי רצון נפתחים, וכל השביעין חביבין, ניצבו רבבות, מביטים אל השמים, "עזי וזמרת י-ה ותהי לי לישועה" האם תרד מן השמים אש כבהר הכרמל? יבקע הר הזיתים? ואיה קול השופר שהולך וחזק? "זה א-לי ואנוהו".

כגודל החלום כך השבר, לכל פסח יש מוצאי פסח וקולות אחרים החלו להישמע. הסברים שהגאולה אינה תלויה בזמן, ששנת ששת אלפים אינה בהכרח האחרונה, חד חרוב, יש עוד אלף שנים לפנינו. מכתבים נחרצים על דין שעוד לא נחרץ, על ההבדל בין תקווה לעובדה, התפרסמו בחוצות. ההתפכחות החלה.

החלק הזה עוד היה החלק הסביר, הדעות האחרות שהחלו להתפרסם היו גרועות בהרבה. מתברר שגאולה אינה חייבת להיות פיזית, משיח הוא רעיון. היו שהניחו שהוא כבר הגיע, מה שמבטל את הצורך לשוב דווקא עכשיו. אנשי ראשית צמיחת הסיקו שכך היא גאולתנו קמעא קמעא, בתוך ששת אלפים החל קיבוץ ישראל ומי יודע מתי יפציע הגואל אם בכלל.

לקראת שבועות הודבקו בריכוזי היהדות החרדית כרוזים הקוראים להכין את שתי הלחם ולעלות לירושלים עם סלי ביכורים שמא נזכה. מה שגרם למדינה להטיל הגבלות קשות על הכניסה לעיר העתיקה, חשש ממהומות דתיות, פיגועים, תג מחיר, דוחק, אסון מירון, הדבקה המונית, כל סיבה אפשרית הצטרפה. כרטיסים להנץ החמה בכותל חולקו במשורה והכנסת פירות ביכורים ולחם נאסרה לחלוטין.

לא אלמן ישראל, נותרו עדיין מאמינים רבים, גם בעצרת התייצבו אלפים רבים בתחתית ההר. ניני גונבי עלי וקוצעי קציעות הבריחו במסירות נפש פירות ביכורים, מוסלקים בתיקי תפילין ועגלות תינוק. בחורי ישיבות עם ניסיון בהתחמקות ממשטרות צבאיות התגנבו סביב הפרדיסאות שהוצבו למנוע את העלייה לרגל. ערים כל הלילה לקדם פני הגואל, מתקנים את השינה במדבר, מחכים לטללי תחיה, לראות את ההר עשן כולו, אך לא. חושך ענן וערפל, לא עלו אל ההר ובקצהו לא נגעו.

תשעה באב היה אפוף תוגה שלא נראתה שנים רבות, כל דור שלא נבנה בימיו מעלה עליו כאילו החריבו, בדור זה התחושה היתה ממשית. התקווה בת האלפיים שהתנפצה על סלעי המציאות, הסבל שלא נגמר, ועל כולנה הייאוש, לא עצב בוער, עצב אדיש, מיואש, אסירי התקווה שנכזבה.

ליבת המאמינים המשיכה, מנחם שמו ינון שמו, בתשעה באב נולד ובתשעה באב יתגלה וינחם אב, חלוצי נעלים ומגודלי פרע, נזופים וחפויי ראש, עמדו וציפו, אימתי קאתי מר. היום, אם בקולו תשמעו, וקול שופר לא נשמע.

ערב ראש חודש אלול, העיתונות החרדית כבר שבה לעסוק בדברים החשובים באמת כמו איזו ישיבה הפתיעה דרמטית ברישום השנה, ביומונים היה מכתב באוזן שמאל על האיסור לנעוץ עגיל כפול באוזן ימין וקריאה קדושה לאמירת יום כיפור קטן לנוכח גזירות השלטון המזדמנות. עולם כמנהגו נוהג, אבל מתח סמוי פעפע מתחת. נותר חודש או נצח, ספק מייסר.

חצות ליל ערב ראש השנה, מעמד הסליחות המרכזי מושך מידי שנה עשרות אלפים, המספר שילש את עצמו. המונים התגודדו ברחבת הכותל, הכניסה לרחבה העליונה התאפשרה בקושי, מאות האלפים זעקו בגרון ניחר "בן אדם מה לך נרדם קום קרא" והם קראו אוהו קראו. השינוי הבולט היה בסיום הסליחות, ההמונים שעזבו בדרך כלל את המקום באופן מיידי, נותרו. קראו פרקי תהילים, שרו שירי אמונה, ובעיקר לא עזבו, חיכו.

אשמורת שלישית, באופן בלתי צפוי, על אף התפכחות הציבור, ההבנה שהעתיד עדיין, הכיסופים גברו על הכל. ספונטנית, בלי הסעות מאורגנות וסדרנים, רבבות לבבות זרמו אל הכותל לסליחות אחרונות בגלות, מסרבים להתייאש. הפעם בנוסח אשכנז, אשכנזים וספרדים, נוסח פולין ונוסח ליטא, חרדים, דתיים וחילונים, כולם כאחד, "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך".

התרת נדרים ברוב עם, האווירה משתלהבת, התרת קללות ונידוי מן השמים, התירו לכלל ישראל כל חרם שמתא וארור, בירכו לבניין עוד בזו השנה, וחיכו. פשוט חיכו. מרגע לרגע התקבצו ההמונים, מכל קצוות הארץ הם באו, במאות, אלפים, רבבות, שישים ריבוא עמדו הם בשערי ירושלים, בלי תכנון לחג, בלי מקומות לינה, מי צריך לאכול ביום בו ישוב האור ויזרח.

שעות הבוקר, התנועה לא פסקה, כהנים הדורים בארבעה בגדים מחכים לפיסת יד שתשיב להם את מפתחות ההיכל שהופקדו למשמרת, לוויים משוררים ושוערים, אנשי מעמד ואנשי משמרות, כולם רצו להשתייך, להיות חלק מהגאולה שתבוא עוד היום. כל העדות התפללו דרך כל השערים, ועל כולנה שערי דמעות שמעולם לא ננעלו, בכל עת החורבן קיבלו הם את דמעותיהם של ישראל, וצערם עלה היישר אל כסא הכבוד המכוון נגד ירושלים.

חלף חצות וחלף גם פלג, אנשים סירבו לשבור את הצום המכפר על שליש עוונות, עד שישמעו באוזניהם, לך אכול בשמחה לחמך. תפילת מנחה נראתה כנעילה, אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, האם גם אנחנו נזכה לאש היורדת ממעל? אט אט התקוות גוועו התחלפו במשהו אחר.

השעות עברו, השמש יבוא ויפנה כי פנה יום, זהרורי שקיעה ברקיע, ההמונים מתחננים לעוד רגע של חסד, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, אולי יש תקווה, בחיצים נעה השמש, קרניים אחרונות על שיקוץ משומם, שפחה יורשת גבירתה על הר האלוקים.

השיחות, השירה, השחוק, הכל נעלם, רבבות עטויים בבגדי לבן, כהנים מבוישים במגבעותיהם, לוויים תולים את כינורותיהם טרם יבוא היום ויעריב, איך נשיר את שיר ה'. הרבבות החלו לאכול מעט שלא ייכנס אל החג והוא מעונה. דממה נפלה על כל.

לא דממה דקה ואף לא ענות חלושה. דממה עבה כמטבע הייתה היא, איש לא מש ממקומו. ויהי השמש לבוא וחשכה גדולה נפלה, ציפור לא צייצה, תינוק לא פעה, העם שציפה זה יותר מאלפיים, העם ששרד את הכול, חישב להישבר.

מתוך האופל, בקע קול רועד, ישיש בחלוק לבן פתח:

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ

אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ


דממה ענתה לו, אדישות, איש לא אזר כוח להשיב:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



הישיש לא נכנע, קולו מתאמץ, מנסר בצרידות:

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִקְרָאֶה

וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה

עַד מָה תַּעֲלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה

זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ


ריבואות יחידים שפופים על הקרקע, דמעות בעיניהם:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



לבו של הישיש נשבר, גרונו חנוק:

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ

וּשְׁפוֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאֹמְרִים עָרוּ

וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ

לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ


גל בכי שוטף, המציאות מכה בכל עוז, האובדן מחלחל אל עומק הנשמה:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


וקולו נישא, מחנן, מבקש:

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר

וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר

וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר

לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ


עיניים נתלות ברקיע המאדים, הלב לא מבין למה, עד מתי, כמה אפשר לסבול:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



קולו של הישיש מתייצב, נחרץ, מתעקש:

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ

וְטוּבָה שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ

וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא

מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ


עם קשה עורף ושבור לב מהנהן, לא נשברנו מעולם, לא נטשנו ולנצח לא ננטוש:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ


קולו מתנשא, עטוף בלבן נראה כמלאך, כאליהו בהר הכרמל, כחסד הניתן על פני חתן:

זְמִירָהּ שׇׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר

לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר

מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָעִיר

לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ


והכלה עומדת חפויה, רדידה קרוע, בגדיה בוגדיה, ועל כל זאת זועקת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



מכל עבר הצטרפו הקולות, נראה היה שאין זה קולם של הנוכחים אלא קולם של שבטי ישורון כולם, אהלה ואהליבמה, הגולים והמצפים, הרוגי מלכות ומוסרי הנפש, העוקד הנעקד והמזבח, נשמות אפופות בנהרות של דם, חבושי עדי עדיים שהושפלו לעפר, כוכבי השמים שנגררו בעפר הארץ, הנטבחים, הנספים, נפשות נאלמות, תינוקות שלא טעמו טעם חטא, זקנים וזקנות מרחובות קריה, מכל קצווי ארץ נשמע קולם, הדהד בחלל העולם,

נְחֶיהָ בְנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ

רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ

וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ

לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ


ואז, בשיאה של אפלה, כששביב האור האחרון נוטש את העולם, בזמן שאינו יום ולא לילה נבקעו רקיעים, הנה ימים באים ובת קול קוראת:

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ



ועם קול השופר, באור שבעת הימים, עומדים ומשוררים, בנים בכורים, כל פעול וכל חי, שרפים וחיות, קוראים כאחד, והארץ עצמה הצטרפה לקריאה, אריאל אריאל, משוש כל הארץ, החרבה, השפלה, הבזויה, הנתונה למנוד ראש, בהיבקע ההסתר, בהגלות אור יקרות, קראה היא עם כל:

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר

לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר

לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר

סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ


וממרום יענונו בקול

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה