אנשים רגישים מאוד.

מצב
הנושא נעול.
אני ניכנסת לאשכול ומרפרפת קצת על הפוסטים הראשונים והאחרונים
מה שהכי עוזר זה טיפול ריגשי...
לזהות מה עומד מאחורי הדבר הזה ויש המון דרכים לפתור את זה
אין ספק שהמצב הנפשי משפיעה על המצב הגופני
בשביל שיהיה חיים יותר קלים כדי לפתור את זה
 
בכל השיח בנושא חסר לי הנקודה איך אנשים רגישים מאד אמורים לפתח מידות טובות והתחשבות ולא רק לדרוש מהסביבה.
משפט קצת פרדוקסלי;)
אנשים רגישים מאד הם רגישים מאד לעצמם, ולסביבה
קצת פחות מסתדר עם רק דורשים מהסביבה וחושבים רק על עצמם...
 
האם ידוע למישהו מכאן ,
אם אנשים רגישים מאוד, גם סובלים מ-רגישות לבדים מסוימים, חומרים ,מאכלים, רעש וכו' ?
או שזה לא קשור?:unsure:
חשוב מאד לשים לב,
אמנם רגישות חושית גבוהה הרבה פעמים נלווית לאר"מיות,
אבל זה לא מחייב שכל תחושתיות גבוהה היא אר"מיות
יש רגישות רגשית גבוהה ויש רגישות חושית גבוהה
וההבדל הוא-
ברגישות חושית תמיד זה יהיה קיצוני ל2 הכיוונים; או בעוצמה או באנדר,
לדוגמא או שתווית של בגד תציק נורא מצד שני יתכן שצביטה חזקה לא תורגש
ואצל ארמים זה תמיד יהיה בעוצמה החזקה של התחושה
תמיד זה יהיה "מדי"
 
משפט קצת פרדוקסלי;)
אנשים רגישים מאד הם רגישים מאד לעצמם, ולסביבה
קצת פחות מסתדר עם רק דורשים מהסביבה וחושבים רק על עצמם...
את אומרת את זה בתור מצב שככה צריך להיות?
הם אמורים להיות רגישים רק לעצמם?
 
את אומרת את זה בתור מצב שככה צריך להיות?
הם אמורים להיות רגישים רק לעצמם?
איכשהו אני קראתי את זה:
אנשים רגישים מאוד הם רגישים מאד לעצמם ולסביבה.

מאיזה כיוון קראת את זה אחרת?
אמנם יש פסיק
אבל ההמשך כבר בשורה הבאה
 
איך מצליחים להגיע לאבחנה הגיונית?
חלק מהנקודות האילו חוזרות על עצמם בקש"ר/ בתקשורת ובאר"ם
רק להרגיש תסבוך אחד גדול...
 
אני באמצע לקרוא את הספר של הרבנית נוישטאט "יונתי בחגווי הסלע"
ששם היא כותבת שיש כמה יסודות "אויר אש מים ואדמה "
והיא כותבת שאנשים שהם "אדמה" חיים את ההווה ב 100% וכל דבר מפריע להם .
רוב האנשים הם מתנהלים בעיקר "מאיפה באתי ולאן אני הולך "- ככה שגם אם הם נמצאים באוטובוס וחם ומחניק ורעש וצפיפות הם יותר עסוקים ב"מאיפה באתי ולאן אני הולך "- ומה אני צריך לעשות איך שאני יורד מהאוטובוס.
לא כך הם אנשי ה"אדמה " שהם חווים את ההווה ב100% ומציק להם מאוד !!! שחם , וצפוף ומחניק ...
והם אנשים שסובלים מרגישות יתר .
 
לא כך הם אנשי ה"אדמה " שהם חווים את ההווה ב100% ומציק להם מאוד !!! שחם , וצפוף ומחניק ...
והם אנשים שסובלים מרגישות יתר .
זה משהו שנולדים איתו, יש בו טוב ורע...

אבל בבקשה אל תזלזלו בזה!!
כי מי שלא חובה את זה לא מבין מה זה אומר...
וגם זה תלוי מה הרמה...

ואגב, מה זה אומר אנשי אדמה??
כאילו למה הם נקראים כך? זה מעניין....
 
איכשהו אני קראתי את זה:
אנשים רגישים מאוד הם רגישים מאד לעצמם ולסביבה.

מאיזה כיוון קראת את זה אחרת?
אמנם יש פסיק
אבל ההמשך כבר בשורה הבאה
אני קראתי לפי סימני הפיסוק.
לא יודעת, ככה לימדו אותי בכיתה ה'.
מעבר שורה לא קובע הפסקה כשמדובר בפסקה. פסיק כן.
ובכל מקרה הזמנתי את @שירה 333 לבאר את דבריה.
 
ברגישות חושית תמיד זה יהיה קיצוני ל2 הכיוונים; או בעוצמה או באנדר,
לדוגמא או שתווית של בגד תציק נורא מצד שני יתכן שצביטה חזקה לא תורגש
ואצל ארמים זה תמיד יהיה בעוצמה החזקה של התחושה
תמיד זה יהיה "מדי"
ברגישות חושית יש שלושה סוגים, היפר והיפו ומשולב.
אלה שרגישים מאד תמיד יציק להם.
אלה שבקיצוניות לא רגישים, תמיד לא יציק להם.
והסוג השלישי יהיה מעורבב (ומבלבל) מהסוג שאת מתארת .
 
חשוב מאד לשים לב,
אמנם רגישות חושית גבוהה הרבה פעמים נלווית לאר"מיות,
אבל זה לא מחייב שכל תחושתיות גבוהה היא אר"מיות
יש רגישות רגשית גבוהה ויש רגישות חושית גבוהה
וההבדל הוא-
ברגישות חושית תמיד זה יהיה קיצוני ל2 הכיוונים; או בעוצמה או באנדר,
לדוגמא או שתווית של בגד תציק נורא מצד שני יתכן שצביטה חזקה לא תורגש
ואצל ארמים זה תמיד יהיה בעוצמה החזקה של התחושה
תמיד זה יהיה "מדי"
לא נראה לי שזה כ"כ כך נכון...
אבל יכול להיות שבגלל הניסוח, זה לא מידי אלא מאוד...

כי לי לפעמים זה מאוד מציק אבל לא מידי...
כאילו אם נגיד חולצה התווית בצד תציק לי אני אגזור אותה... (ועשיתי את זה כבר בעבר...)

ואם אפשר הסבר: מה זה אנדר?
 
אני קראתי לפי סימני הפיסוק.
לא יודעת, ככה לימדו אותי בכיתה ה'.
מעבר שורה לא קובע הפסקה כשמדובר בפסקה. פסיק כן.
ובכל מקרה הזמנתי את @שירה 333 לבאר את דבריה.
אולי כי חוץ מהלימודים בכיתה ה'
יש בנו גם היגיון, ואם אפשר להבין מהמשפט הראשון שהיא לא מסכימה איתך, אפשר גם להבין מה התכוונה במשפט הבא.
אפשר גם להבין את זה מהמשפט שבשורה הבאה.

ואם הייתי מתייחסת לסימני פיסוק ושגיאות כתיב פה בפרוג ברצינות- הייתי מגיעה רחוקקק
 
את אומרת את זה בתור מצב שככה צריך להיות?
הם אמורים להיות רגישים רק לעצמם?
לא לא
אני אוסיף קצת סימני דקדוק אולי יובן טוב יותר;)
משפט קצת פרדוקסלי;)
אנשים רגישים מאד הם רגישים מאד לעצמם, ולסביבה.
קצת פחות מסתדר עם: "רק דורשים מהסביבה וחושבים רק על עצמם..."
ואני אסביר מה התכוונתי
שבעצם הפרוש של ארמים הוא בנ"א רגישים מאד,
וזה מתבטא בכל התחומים בחיים שלהם;
גם לעצמם (כל הרגשות בצורה חזקה וכו, אפשר להרחיב הרבה)
וגם לסביבה שלהם- שזה אומר אמפטיה מאד גבוהה, להרגיש את השני, וכו
אז לכן להגיד שארמים חושבים רק על עצמם ודורשים הרבה מהסביבה זה קצת פחות מסתדר...
 
אולי כי חוץ מהלימודים בכיתה ה'
יש בנו גם היגיון, ואם אפשר להבין מהמשפט הראשון שהיא לא מסכימה איתך, אפשר גם להבין מה התכוונה במשפט הבא.
אפשר גם להבין את זה מהמשפט שבשורה הבאה.

ואם הייתי מתייחסת לסימני פיסוק ושגיאות כתיב פה בפרוג ברצינות- הייתי מגיעה רחוקקק
לא לא
היא צודקת
אני לא הייתי מספיק מובנת
 
לא לא
אני אוסיף קצת סימני דקדוק אולי יובן טוב יותר;)

ואני אסביר מה התכוונתי
שבעצם הפרוש של ארמים הוא בנ"א רגישים מאד,
וזה מתבטא בכל התחומים בחיים שלהם;
גם לעצמם (כל הרגשות בצורה חזקה וכו, אפשר להרחיב הרבה)
וגם לסביבה שלהם- שזה אומר אמפטיה מאד גבוהה, להרגיש את השני, וכו
אז לכן להגיד שארמים חושבים רק על עצמם ודורשים הרבה מהסביבה זה קצת פחות מסתדר...
דבר ראשון תודה על התשובה.
דבר שני, אני עוד חייבת הסבר.
אבל קצת מרגישה שנכנסתי כמו פיל לחנות חרסינה, אז לא יודעת עדיין איך לנסח אותו.
 
בכל השיח בנושא חסר לי הנקודה איך אנשים רגישים מאד אמורים לפתח מידות טובות והתחשבות ולא רק לדרוש מהסביבה.
הרבה "התנפלו" על התגובה הזו ואולי אלו אנשים שבאמת עובדים על המידות שלהם קשה מאד.
אבל הנאמר כאן חשוב לא פחות, כשיש דיון על ארמים. כי זה ממש לא קל/פשוט לחיות לצד אחד/ת כזה. (במיוחד שהם כאלו כך בבסיס פלוס עברו משהו).
זו התמודדות יום יומית ואולי כדאי להציף כאן כלים לשני הצדדים. (לי אין מספיק מידע בנושא בשביל לתת עצות).
 
הרבה "התנפלו" על התגובה הזו ואולי אלו אנשים שבאמת עובדים על המידות שלהם קשה מאד.
אבל הנאמר כאן חשוב לא פחות, כשיש דיון על ארמים. כי זה ממש לא קל/פשוט לחיות לצד אחד/ת כזה. (במיוחד שהם כאלו כך בבסיס פלוס עברו משהו).
זו התמודדות יום יומית ואולי כדאי להציף כאן כלים לשני הצדדים. (לי אין מספיק מידע בנושא בשביל לתת עצות).
ואולי יש פה הדגמה קטנה לאיך נראה החיים לצד אר"מים....
 
הרבה "התנפלו" על התגובה הזו ואולי אלו אנשים שבאמת עובדים על המידות שלהם קשה מאד.
אבל הנאמר כאן חשוב לא פחות, כשיש דיון על ארמים. כי זה ממש לא קל/פשוט לחיות לצד אחד/ת כזה. (במיוחד שהם כאלו כך בבסיס פלוס עברו משהו).
זו התמודדות יום יומית ואולי כדאי להציף כאן כלים לשני הצדדים. (לי אין מספיק מידע בנושא בשביל לתת עצות).
ואולי יש פה הדגמה קטנה לאיך נראה החיים לצד אר"מים....
זה נכון שלא פשוט
אבל לא בגלל בעיה בעבודת המידות שלהם

אלא בגלל שזה כמו לחיות ליד אדם חולה וכאוב שמרוכז בכאב של עצמו
גם לאדם כזה יכולות להיות מידות טובות מאוד
ועדיין, הכאב מכנס אותו פנימה וגוזל ממנו המון אנרגיות.

כמו כל דבר - יש פלוסים ומינוסים גם בזה
אנשים רגישים מאוד המון פעמים יהיו הראשונים לשים לב שמישהו בקבוצה נפגע/עלול להיפגע
ויהיו חרדים לנוחות של בן הזוג שלהם/ הילד שלהם/ האורח שהם הזמינו לשבת- כביכול הפרטנר עצמו אר"מ
בגלל שזה מה שהם מכירים מעצמם.

הפרטנר ישלם על זה? ישלם
כמו על כל דבר בחיים
אין בחירה בלי ויתור על משהו
הוא יוותר המון על הנוחות/רצונות שלו בשביל דברים שהאר"מ רגיש אליהם וסובל בגללם
ועדיין, זה לא בגלל שהאר"מ אנוכי. פשוט הכל יותר 'כואב' לו. באמת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה