סיפור בהמשכים סודות מן החדר

פרק מעולה, נהניתי מאוד!
יפה לראות את העניין, שדווקא בגלל שהם לא הרשו מוזיקה באופן גורף,
היא הגיעה לרמה של שמיעת שירים פחות טובים.
מסר מאוד יפה, שחוזר פה באופן כללי בסיפור, על החוכמה שנדרשת מהורים בחינוך.

והפרק לא מידי ארוך, אורך מצוין. כנראה גם בגלל שהפרק מאוד מעניין.


לגבי היום הולדת- צריך להגיד היה לי יום הולדת- כי ההתייחסות היא למילה יום.
אלא אם כן, אומרים חגיגת יום הולדת, ואז נכון להגיד הייתה, כי חגיגה היא נקבה.
 
הפרק בכלל לא היה ארוך לקריאה, הוא אולי היה יותר ארוך מהקודמים אבל באורך טוב.
אהבתי את הקטע עם הכוכבות (כוכבים)...


@הודיה לוי , כמו ששולמית רוז אמרה אני התכוונתי שצריך לומר היה לי יומולדת ולא היתה לי יומולדת כמו שכתבת פה:
הייתה לי יומולדת. קיבלתי מתנה.
כי יומולדת זה זכר (יומולדת שמח) ולדוגמא, גם כמו שאמרה שולמית רוז, מסיבת יומולדת- נקבה.
 
תודה רבה לכולם על ההארות וההערות. תמיד כיף לקרוא ונותן כוח להמשיך : )

מצד אחד מקדם את הסיפור, ומצד שני משאיר את התגובות של המשפחה באותו סגנון, קצת חוזר על עצמו. הייתי מצפה ליותר דרמה.
לצערי, התגובה של ההורים שלה לא הולכת להשתנות בשלב הזה. כרגע הם עדיין בתוך המסגרת שלהם ולא מצליחים לראות מעבר. זה לגמרי מכוון הקטע הזה.
הייתי מצפה ליותר דרמה.
מבחינת התגובה של ההורים, או מבחינת אפרת? לא ממש הבנתי. אשמח להסבר.

אם ביקשת לזקק את התהליך שהיא עוברת בו היא תוהה על בניין אישיותה, אני מרגישה שזה לא מספיק מתכתב עם המילים.
המילים גדולות מידי, והבחינה שלה היא בדיוק כמו בפרקים הקודמים, לא רואה שום גרף שיפור תלול.
האמת שלא ממש הבנתי את הכוונה. את מתכוונת שאין שינוי מבחינת אפרת? ז"א מבחינת התגובה שלה לאירועים?

לפי איך שהפרק הסתיים זה לא נראה ככה...
מעניין אותי איזה משפט או פסקה גרם להבין שזה לא הולך לכיוון הזה.



כמה הבהרות לגבי הסיפור.

יש כמה דברים שאמורים להתרחש בסיפור הזה, כל פרק אמור להוביל את הסיפור לקראת הדברים הללו. כשכתבתי את הסיפור, היה לי מאוד חשוב ההדרגתיות. בגלל שגם בחיים עצמם, דברים קורים בהדרגה.

אין לי את הפריווילגיה למרוח את הסיפור (כי כפי שכבר כתבתי מעדיפה שהוא לא יעבור את ה-30-20 פרקים) ולכן העדפתי להוביל את אפרת בצעדים הדרגתיים לקראת אותם אירועים. הצעדים לא יכולים להיות גדולים מדי. חייב להיות כאן היגיון.

אם אני מנסה להשוות בין הסיטואציה הקודמת, שבה אפרת הביאה הביתה שקית עם בגדים צבעוניים יותר, לבין הסיטואציה הזו שאפרת שומעת שירים בלועזית, אני חושבת שיש כאן התקדמות מנקודה א' לנקודה ב'.

הבגדים לא נגדו את ההלכה, פשוט היו צבעוניים יותר. משפחות איכותיות רבות היו מאשרות להכניס אותם הביתה. שירים בלועזית, לעומת זאת, מאמינה שהרבה משפחות חרדיות סטנדרטיות לא היו מכניסות אותם הביתה. כל שכן, במשפחה קיצונית כמו של אפרת.

לסיכום: אם אני משווה בין הסיטואציות אני רואה כאן איזושהי החמרה. (החמרה מתונה נקרא לזה. נסו לדמיין שבמקום הנגן, אמונה קונה לה גלקסי ואפרת גולשת בו. אישית, המעבר נשמע לי חד מדי. חסר לי כאן משהו באמצע)

גם מבחינת התגובה של אפרת, שימו לב לשינוי:

בסיטואציה הראשונה עם הבגדים:
"אפרת, מה זה הבגדים האלו?", היא הצביעה על השקית שהייתה בידיים של איילה.

איילה חייכה אלי חיוך קונדסי. אחות קטנה ומעצבנת.

ליבי נמעך בין צלעותיי, גזל לי אוויר. "זה.. אהמ.. כלומר... חברה הביאה לי".

אמא התיקה באיטיות את מבטה מהשקית אלי.

"התכוונתי שאני צריכה להעביר את זה לחברה", חילצתי את עצמי ברגע האחרון.

בסיטואציה השניה עם הנגן:
למה את מזועזעת?", משהו התפוצץ בתוכי. הר שחיכה לגעוש. "זה רק נגן. כל החברות שלי מחזיקות אחד כזה בכיס או בתיק. נמאס לי כבר, אני חנוקה. אפילו שירים אני לא יכולה לשמוע!".

"אפרת!!".

"כן, אמא!! די כבר אני לא יכולה!", לא התכוונתי לצעוק. לקול שלי היו תוכניות אחרות.

"אם את לא מבינה מה הבעיה במכשיר הזה – את פורצת גבולות!! מעולם לא חשבתי שאצטרך להתווכח עם הבת שלי על דבר כזה".

"גם אני לא חשבתי שאצטרך להתווכח עם אמא שלי על דבר בסיסי כזה", נזעמת הסתובבתי אל החדר. הבטחתי לעצמי לא להישבר בדרך. לא לדמוע. כמעט הצלחתי.

אגב, אני יודעת שלא כולם מתחברים למושג "נשירה סמויה" וכו', ואולי באמת זה לא השם המתאים לתהליך שאפרת עוברת. אבל לא יודעת אם שמתם לב לכל המסקנות הפנימיות שמתגבשות בתוכה בסוף כל סיטואציה כזו. אם אני אקח את הסיטואציה האחרונה, במילים הללו לדוגמא
ואם יום אחד באמת אהיה זאב, ארצה לטרוף את הכל. אלוקים, רוצה שתזכור. עמוק בתוכי, תמיד האמנתי שאני רק ציפור.

ניתן להבין שהיא לוקחת את האופציה שאי פעם היא תהיה משהו אחר. כל המסקנות שלה, המחשבות הפנימיות, השיחות עם אלוקים – הכל בסופו של דבר משפיע על ההווה והעתיד שלה.

כל מה שכתבתי לעיל זה מהמבט שלי, ככותבת. אבל בהחלט יכול להיות שלקוראים לא עבר אפילו חצי מהכוונות הללו.

מקווה שלפחות חלק עבר. אם לא, תמיד פתוחה לשמוע. תמיד טוב לקרוא את הדעות שלכם : )
 
נערך לאחרונה ב:
מבחינת התגובה של ההורים, או מבחינת אפרת? לא ממש הבנתי. אשמח להסבר.
מכולם שם. אפרת כבר יותר מרדנית, כשהיא קיבלה את הנגן כבר נהייתה לה תחושת שחרור.
וההורים קולטים כבר שהבת שלהם חומקת מהאצבעות, שיר לועזי זה כבר לחצות את הגדר שלהם... תחשבי על עצם זה שיש לה נגן (!) והלאה
 
אם ביקשת לזקק את התהליך שהיא עוברת בו היא תוהה על בניין אישיותה, אני מרגישה שזה לא מספיק מתכתב עם המילים.
המילים גדולות מידי, והבחינה שלה היא בדיוק כמו בפרקים הקודמים, לא רואה שום גרף שיפור תלול.
מצטרפת. זה חלק ממה שהתכוונתי למעלה.
 
כל מה שכתבתי לעיל זה מהמבט שלי, ככותבת. אבל בהחלט יכול להיות שלקוראים לא עבר אפילו חצי מהכוונות הללו.
לדעתי, דווקא, עבר לגמרי.
בהחלט רואים את השינוי ההדרגתי. מהחשש אל ההתרסה, מהנגיעות הקטנות עד הגדולות יותר...
אחד הדברים היפים בסיפור הזה הוא שהוא מתאר תהליך פנימי בצורה לא שיפוטית, שגורמת מצד אחד להזדהות ומצד שני לכאב בגלל המקום אליו הולכת אפרת.

תשמרי עליה, הספקתי לאהוב אותה, שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה'.
ושלא תסבול מדי הרבה בדרך.
 
לדעתי, דווקא, עבר לגמרי.
בהחלט רואים את השינוי ההדרגתי. מהחשש אל ההתרסה, מהנגיעות הקטנות עד הגדולות יותר...
אחד הדברים היפים בסיפור הזה הוא שהוא מתאר תהליך פנימי בצורה לא שיפוטית, שגורמת מצד אחד להזדהות ומצד שני לכאב בגלל המקום אליו הולכת אפרת.

תשמרי עליה, הספקתי לאהוב אותה, שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה'.
ושלא תסבול מדי הרבה בדרך.
רואים את השינוי ההדרגתי, אבל הוא קצת נתקע על קו קליט מידי ופשוט, חסר הפתעות.
עם כל הכבוד לאוטנטיות, מותר לתת בכתיבה יותר נופח
 
איך למשל הורים קיצונים יכולים להגיב לדבר כזה?
ז"א את מתכוונת שהם היו אמורים לנקוט בתגובה חריפה יותר?
כן. הכעס צריך להתחיל לבעבע להם, זה כבר לא רק אכזבה של 'נו מה אנחנו יכולים לעשות'.
אפשרויות: לקחת את הנערה לרבנית צדיקה באותו הרגע. לשבת ולגמור ספר תהילים\ כעס בוער של צעקה 'צאי מהבית עכשיו ותעשי חשבון נפש' וכו'
 
כן. הכעס צריך להתחיל לבעבע להם, זה כבר לא רק אכזבה של 'נו מה אנחנו יכולים לעשות'.
אפשרויות: לקחת את הנערה לרבנית צדיקה באותו הרגע. לשבת ולגמור ספר תהילים\ כעס בוער של צעקה 'צאי מהבית עכשיו ותעשי חשבון נפש' וכו'
כל אחד מגיב בצורה ובעוצמה שונה.
כנראה שהם לא מהטיפוסים שקמים ועושים מעשים דרמטיים.
הם יותר מדברים בצורה נורא חמורה.
 
לדעתי, דווקא, עבר לגמרי.
בהחלט רואים את השינוי ההדרגתי. מהחשש אל ההתרסה, מהנגיעות הקטנות עד הגדולות יותר...
אחד הדברים היפים בסיפור הזה הוא שהוא מתאר תהליך פנימי בצורה לא שיפוטית, שגורמת מצד אחד להזדהות ומצד שני לכאב בגלל המקום אליו הולכת אפרת.

תשמרי עליה, הספקתי לאהוב אותה, שתמצא את הדרך שלה בעבודת ה'.
ושלא תסבול מדי הרבה בדרך.
אהבתי את התגובה הזו.
גם אני הספקתי להיקשר לאפרת. אכפת לי ממנה, ודואגת לה.
 
כל אחד מגיב בצורה ובעוצמה שונה.
כנראה שהם לא מהטיפוסים שקמים ועושים מעשים דרמטיים.
הם יותר מדברים בצורה נורא חמורה.
תחשבי רגע:
הורים קיצוניים, כל גבול שנפרץ הוא 'ה' ישמור, נורא ואיום'.
אז כשהבת שלהם עושה את זה?!, ואחרי שכבר הערנו לה, אמרנו לה, ונתנו לה הכל!, זה כבר פריצת גדר לא הגיונית!.

זה מעלה להם כבר חום, והכל יחסי עם הקיצוניות.

והדיבור ה'נורא חמור' שלהם כבר לא כזה חמור ביחס להתפתחות, הוא כבר די מונוטוני, זה מה שאמרתי, שחייב התפתחות.
 
אפשרויות: לקחת את הנערה לרבנית צדיקה באותו הרגע. לשבת ולגמור ספר תהילים\ כעס בוער של צעקה 'צאי מהבית עכשיו ותעשי חשבון נפש' וכו'
ממש אהבתי את הרעיונות שלך. מעניינים ומקוריים. אבל במקרה הזה דווקא בגלל שההורים קיצוניים, כל דרך של הידברות לא תעבוד.
מבחינתי ללכת לרבנית וכו' זה דרך מדהימה של הידברות שלא ממש מדברת להורים שלה.
 
והדיבור ה'נורא חמור' שלהם כבר לא כזה חמור ביחס להתפתחות, הוא כבר די מונוטוני, זה מה שאמרתי, שחייב התפתחות.
אין ספק שככל שאפרת תחצה עוד גדרות, ההורים שלה יגיבו בצורה חריפה יותר. אבל לא רוצה להקדים את המאוחר. מאמינה שבהמשך הסיפור דברים התבהרו עוד יותר.
 
תחשבי רגע:
הורים קיצוניים, כל גבול שנפרץ הוא 'ה' ישמור, נורא ואיום'.
אז כשהבת שלהם עושה את זה?!, ואחרי שכבר הערנו לה, אמרנו לה, ונתנו לה הכל!, זה כבר פריצת גדר לא הגיונית!.

זה מעלה להם כבר חום, והכל יחסי עם הקיצוניות.

והדיבור ה'נורא חמור' שלהם כבר לא כזה חמור ביחס להתפתחות, הוא כבר די מונוטוני, זה מה שאמרתי, שחייב התפתחות.
אני לא ממש מסכימה איתך,
לפי איך שהכרנו אותם עד עכשיו יש להם נטייה להגיד 'הכל בסדר כולם צדיקים', הם לא חושבים לרגע שאולי לבנות שלהם יש מחשבות מרדנות בראש, מה פתאום. ככה היה ואין סיבה שישתנה בבת אחת.
הם קצת לא חיים עם המציאות.
זאת לא הקיצוניות כמו הריחוף הלא מקובע עם העולם הנורמלי...

ד"ש ; )
 
אני לא ממש מסכימה איתך,
לפי איך שהכרנו אותם עד עכשיו יש להם נטייה להגיד 'הכל בסדר כולם צדיקים', הם לא חושבים לרגע שאולי לבנות שלהם יש מחשבות מרדנות בראש, מה פתאום. ככה היה ואין סיבה שישתנה בבת אחת.
הם קצת לא חיים עם המציאות.
זאת לא הקיצוניות כמו הריחוף הלא מקובע עם העולם הנורמלי...

ד"ש ; )
במצב הזה: בטח שהם חושבים שיש לבת שלהם מחשבות. הם נבהלים כשה קורה, אבל הם ניגשים לזה רק ברגע האמת ולא יודעים איך להתמודד.
אני לא מכירה את הסיפור האותנטי כדי לומר, אבל מסיפורים אותנטיים אחרים שאני מכירה, באיזשהו שלב בא דבר שהוא בל יעבור אצל ההורים, וכבר מתערערים להם עוד דברים.
עד עכשיו הם גערו, הראו עצמם מאוכזבים, אבל קחי בחשבון שהם עדיין לא יודעים על העבודה שלה. אז תראי מה קורה משיר לועזי בנגן, ובנגן בכלל.

ודווקא בגלל שהם לא חיים עם המציאות מבחינתך, אז דבר כזה ממש מערער להם את המציאות שהם בנו לעצמם, ויכול להכעיס פי כמה.



ד"ש חוזר , מנתן ואלעד (?) חח
 
נערך לאחרונה ב:
במצב הזה: בטח שהם חושבים שיש לבת שלהם מחשבות. הם נבהלים כשה קורה, אבל הם ניגשים לזה רק ברגע האמת ולא יודעים איך להתמודד.
אני לא מכירה את הסיפור האותנטי כדי לומר, אבל מסיפורים אותנטיים אחרים שאני מכירה, באיזשהו שלב בא דבר שהוא בל יעבור אצל ההורים, וכבר מתערערים להם עוד דברים.
עד עכשיו הם גערו, הראו עצמם מאוכזבים, אבל קחי בחשבון שהם עדיין לא יודעים על העבודה שלה. אז תראי מה קורה משיר לועזי בנגן, ובנגן בכלל.

ודווקא בגלל שהם לא חיים עם המציאות מבחינתך, אז דבר כזה ממש מערער להם את המציאות שהם בנו לעצמם, ויכול להכעיס פי כמה.



ד"ש חוזר , מנתן ואלעד (?) חח
אולי דווקא בגלל שאת מכירה סיפורים אותנטיים, ברור לך איך ההורים של אפרת אמורים להתנהג.
יש כל כך הרבה סגנונות אופי של אנשים. (אפילו כל הקיצוניים לא זהים...)
ודווקא נהניתי שהתגובה שלהם בסיפור קצת מפתיעה, אבל כן מסתדרת עם סגנון האופי שלהם- המרחף, המנותק והשונה, כמו שכתבה @R.E.Y .
 
לא מכירה הורים מהסוג הזה אבל אם כמו שמתואר בסיפור ובהמשך הדיון כאן הם סוג צדקני ששיר לועזי (שיר לועזי! כאילו, סתם נגן חדש שהיה שם משהו, לא שהיא הלכה ומילאה אותו) שובר אותם, וכבר היו התקלויות קודמות, אני הייתי מצפה שהם ישבו כל ערב וידאגו לילדה ומה עושים איתה ואיך תופסים אותה בזמן מהר.
כלומר, אין כל כך יחס - בעיני - בין התגובות הקשות והמזועזעות שלהם לבין ההפתעה שלהם כל פעם מחדש. ולזה שבין לבין הם לא עושים כלום.
 
באיזשהו שלב בא דבר שהוא בל יעבור אצל ההורים, וכבר מתערערים להם עוד דברים.
כמובן. אבל כרגע לא הגענו לשלב הזה. אני חושבת שצריך לבחון כל סיטואציה לחוד. לחשוב מה תהיה התגובה הכי קיצונית לאותו המקרה. במקרה הזה לדעתי התגובה של ההורים הייתה מאוד קיצונית לאותה סיטואציה. הרי אפשר למחוק את אותם שירים ולשים במקומם שירים חדשים, כשרים. במקרה הזה הם פשוט החרימו לה אותו

עד עכשיו הם גערו, הראו עצמם מאוכזבים, אבל קחי בחשבון שהם עדיין לא יודעים על העבודה שלה. אז תראי מה קורה משיר לועזי בנגן, ובנגן בכלל.
מעדיפה לתת לכם להמשיך לקרוא ולענות את התשובות לבד .

כלומר, אין כל כך יחס - בעיני - בין התגובות הקשות והמזועזעות שלהם לבין ההפתעה שלהם כל פעם מחדש. ולזה שבין לבין הם לא עושים כלום.
על איזה הפתעות את מתכוונת? אלו מעברים בין סיטואציות היו כאן?

הרי על העבודה הם לא יודעים. הבגדים - אפרת טענה שהם לא שייכים לה. אז לכאורה זה הצעד הראשון המשמעותי מבחינתם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מיועד לעזרה למשתמשי נטפרי.
אם גם אתם משתמשים באתר קנבה, אתם ודאי מכירים את ההתראה הזו (n) שמובילה ל
קישור הזה
1734256466388.png
וכעת אשמח לפתוח גמ"ח חדש מהצד של הנעזרים;) שבו מי שחסום ורוצה להוריד משהו יפרסם כאן ומי שלא בנטפרי ויכול להוריד לו יעדכן/יוריד וכו'
אשמח לתגובות ושיפורים, ולמשתמשים קבועים שיקחו ע"ע את החסד להוריד דברים נצרכים
בתודה מראש.
נכתב לאחר הנושאים הללו
ועוד ועוד......


שאלות ותשובות בנושא זכויות עובדים בעקבות מצב החירום שהוכרז בעורף​



תאריך פרסום: 28.02.2026

איך אני יודע אם אני עובד חיוני או לא?​


על העובד לברר מול מעסיקו אם הוא נמנה על רשימת העובדים שבצו הקריאה.
מקום עבודה שאושר כמפעל למתן שירותים קיומיים או כמפעל חיוני מחזיק באישור רלוונטי ממשרד העבודה ובאחריות המפעל לעדכן את כלל העובדים על כך שהמפעל מוגדר ככזה וכי יש לו אישור בתוקף.
ניתן לבדוק האם מפעל אושר כמפעל למתן שירותים קיומיים או כמפעל חיוני במנוע החיפוש באתר אגף כח אדם לשעת חירום, בהזנת מספר החברה, או מספר המפעל או שם המפעל בקישור הזה במנוע החיפוש. יש לשים לב שמנוע החיפוש אינו כולל מפעלים של מערכת הביטחון ומפעלים שהינם עוסקים מורשים.
כמו כן, ניתן לבדוק עם המעסיק האם המפעל בעל אישור כאמור והאם העובד נמצא ברשימת העובדים החיוניים המצויים בידי משרד העבודה.

אני עובד חיוני - האם אני מחויב להגיע למקום העבודה?​


מי שהוצא לה/ו צו קריאה לשירות עבודה חייב/ת להתייצב לעבודה בין אם פיזית או עבודה מרחוק לפי בחירת המעסיק.
אי הגעה לעבודה במפעל חיוני מהווה לכאורה עבירה פלילית.

מי לא חייב להתייצב לשירות העבודה חיוני?​


חובת התייצבות לשירות העבודה לא תחול על:

אני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 ואני מוגדרת כעובדת חיוני - האם אני מחויבת להגיע לעבודה?​


בקריאה לשירות עבודה של אישה שהיא אם לילדים הנתונים לטיפולה יובאו בחשבון הקשיים העלולים להיגרם לאשה בטיפולה בילדיה ובדאגה להם.

אני מוגדר כעובד חיוני - האם אני רשאי לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק נוכח נסיבות מסוימות, יש ליידע את המעסיק על כך ולסכם מולו מסגרת העבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם אני רשאי לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק בשל השגחה על ילדים עד גיל 14 שבהחזקתו הבלעדית או בשל אי הגעה לעבודה לפי הוראות פיקוד העורף, יש ליידע את המעסיק על כך. המעסיק אינו יכול לחייב עבודה מהבית שכן ממילא החוק מקנה הגנה מפיטורים לעובד שזכאי להיעדר, כולל אי ביצוע עבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם יכולים לפטר אותי על כך שלא הגעתי לעבודה?​


ככל שלא ניתן לקיים פעילות במבנה או במקום שאפשר להגיע ממנו למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות, אין חובת התייצבות לעבודה וקיימת הגנה מפני פיטורים.
"פיטורים" – לרבות אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה, שהוא אחד מאלה:
  1. חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר.
  2. חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת של העובד שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם אני יכול לממש את ימי החופשה שלי?​


רשאי המעסיק לסכם עם העובד לממש ימי חופשה על חשבון ימי חופשה שנתית ככל שעומדים לרשותו.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור - האם אני זכאי לתשלום שכר?​


ככל שהעובדים נעדרו מהעבודה, שלא בשל אחת הסיבות המנויות בחוקי העבודה – כולל חופשה שנתית או מחלה יחול האמור להלן:
עד כה לא נקבעה הזכות לשכר בשל היעדרות באזורים שהוכרז לגביהם מצב מיוחד זאת בשל ציות להוראות פיקוד העורף או בשל טיפול בילד שהמוסד הלימודי שלו נסגר לפי הוראות פיקוד העורף. במערכות קודמות קביעת הפיצוי וגובהו בעתות ואזורי הלחימה נבחן ומוכרע בדרך כלל, לקראת סוף המערכה או בדיעבד בדרך כלל בתום התקופה של הכרזה על מצב מיוחד בעורף.
בעבר, בעקבות הסכמים קיבוצים בין ארגוני המעסיקים והעובדים שהורחבו בצו בידי שר העבודה על כלל העובדים ותקנות מס רכוש עובדים שנאלצו להישאר בבית ולשמור על ילדם (עד גיל 14) בעקבות הודעות פיקוד העורף קבלו תשלום שכרם כאילו עבדו.
אנו מצויים בעת לחימה ועד לאסדרתו, אין זכאות לשכר. כאמור נושא הפיצוי והשכר המגיע לעובדים בעת היעדרם מהעבודה מוסדר בדרך כלל בדיעבד.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי פתוח ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי נסגר לפי הוראות פיקוד העורף - האם אני רשאי/ת להיעדר מהעבודה והאם אני מוגנ/ת מפיטורים?​


הינך רשאי/ת להיעדר מהעבודה וחל איסור על פיטוריך בשל כך ובתנאי:
  • הילד נמצא בהחזקתך הבלעדית או שהינך ההורה העצמאי של הילד.
  • בן הזוג עובד או עובד עצמאי, ולא נעדר מעבודתו, מעסקו או מעיסוקו במשלח ידו, לצורך השגחה על הילד, ואם בן הזוג אינו עובד או עובד עצמאי – נבצר ממנו להשגיח על הילד.
  • אין במקום העבודה של העובד או של בן זוגו סידור נאות להשגחה על הילד.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי סגור ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי נסגר לפי הוראות פיקוד העורף - האם אני יכולה לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק בשל השגחה על ילדים עד גיל 14 שבהחזקתו הבלעדית או בשל אי הגעה לעבודה לפי הוראות פיקוד העורף, יש ליידע את המעסיק על כך. המעסיק אינו יכול לחייב עבודה מהבית שכן ממילא החוק מקנה הגנה מפיטורים לעובד שזכאי להיעדר, כולל אי ביצוע עבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי פתוח ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי פעיל לפי הוראות פיקוד העורף - האם אני רשאית להיעדר מהעבודה?​


הינך חייב/ת להתייצב לעבודה בהתאם להסכם העבודה שחל על מקום העבודה, למעט אם הינך זכאי/ת להיעדר מהעבודה בשל אחת הסיבות המנויות בחוקי העבודה, כולל היעדרות בשל מחלת עובד, מחלת בן משפחה או בשל קיום חובת אבלות ובכפוף לתנאים שנקבעו לעניין סיבת ההיעדרות.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי פתוח ואני הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 והמוסד החינוכי סגור על פי הוראות פיקוד העורף - האם אני רשאית לעבוד מהבית?​


המעסיק רשאי, לפי לשיקול דעתו ובתום לב לאשר, בין אם מיזמתו או על פי בקשת העובד, ביצוע עבודה מרחוק.
במצב שאין באפשרות העובד לבצע את העבודה מרחוק נוכח נסיבות מסוימות יש ליידע את המעסיק על כך ולסכם מולו מסגרת העבודה.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה פתוח אבל אני מפחד ללכת לעבודה. האם אני זכאי לשכר?​


מעסיק אינו מחויב לשלם שכר לעובד שלא הגיע לעבודה ככל שההיעדרות לא מוסדרת בחוק או בהסכם. על כן, מעסיק יכול לדרוש מעובד להגיע למקום העבודה, למעט אם הוראות פיקוד העורף הנחו אחרת במפורש. עם זאת, עובד ומעסיק יכולים להסכים על היעדרות בתשלום או על מימוש ימי חופשה, לדוגמה.

האם חייבים להגיע למקום העבודה גם אם אין בו מרחב מוגן?​


יש לנהוג בכל מקום לפי הנחיות פיקוד העורף ואסור לפטר עובד בגלל ציות להוראות. לכן התשובה תלויה בהנחיות פיקוד העורף באותו זמן ובאותו מקום.
יובהר כי אם אין הגבלות על המשך פעילות במקום העבודה לפי הנחיות פיקוד העורף או העובד אינו נעדר מהעבודה לצורך השגחה על ילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 עקב סגירת מוסד חינוכי לפי הוראות פיקוד העורף, ההיעדרות על אחריות העובד. אין באמור כדי לגרוע מזכות העובד בשל היעדרות רגילה לפי חוקי העבודה, כגון חופשה, מחלה ועוד.
פיקוד העורף - 104.

על פי הנחיות פיקוד העורף מקום העבודה שלי יכול לפעול, אך המעסיק בחר שלא לפתוח את העסק מסיבותיו - כיצד המעסיק צריך לפעול?​


על המעסיק לסכם מול עובדיו את הסדר ההיעדרות, בין היתר:
  • הוצאת העובדים לחופשה שנתית עד 7 ימי חופשה ללא הודעה מוקדמת. באשר לחופשה העולה על שבעה ימים, על המעסיק להודיע לעובד על כך שבועיים מראש. לא ניתן להכניס את העובד ליתרת חופשה שלילית ללא הסכמת העובד המפורשת.
  • הוצאת העובד לחופשה ללא תשלום בכפוף לקבלת הסכמת העובד המפורשת.
  • מעבר לעבודה חלקית או גמישה לרבות צמצום היקף משרה ובלבד שהתקבלה הסכמת העובד. שינוי חד צדדי ללא הסכמת העובד עלול להיחשב כהרעה מוחשית בתנאי העסקה – יש לשים לב כי קיימות קבוצות מוגנות מכוח חוק עבודת נשים –
  • ככל שבכל זאת המעסיק שוקל לסיים העסקת העובד, יש לקיים הליך פיטורים כדין ובשל נימוקים מוצדקים.
  • עובד שלא הסכים לחל"ת או ליתרת חופשה שלילית, אומנם אין הוראת חוק המחייבת תשלום שכר במצב זה, אך ייתכן והעובד יהיה זכאי לשכר עבור ימי עבודה שבהן העמיד את עצמו לרשות העבודה אך המעסיק סגר את העסק- לעניין זה על העובד להגיש תביעה בבית הדין לעבודה.

אני הורה לילד בן 15 ומוסד החינוכי סגור על פי הנחיות פיקוד העורף - האם אני זכאית להיעדר מעבודה ולקבל פיצוי תשלום?​


בעבר ניתן פיצוי להורים לילדים עד גיל 14 שנאלצו להיעדר מהעבודה. הורים לילדים בני 15 ומעלה לא זוכו בשכר על ימי היעדרותם. העובד יכול לממש כרגיל את זכאותו להיעדרות בשל מחלת ילד, בהתאם לחוק דמי מחלה. אין באמור כדי לגרוע מזכאות העובד להיעדר מהעבודה בשל מחלת ילד לפי חוק דמי מחלה.

אפוטרופוס שלא יכול לעבוד כי החוסה שוהה בבית. המסגרת היומית שלו סגורה בגלל המצב. האם המעסיק אמור לשלם לו משכורת על הימים האלה?​


חוק הגנה על עובדים בשעת חירום מעניק הגנה מפיטורים לגבי הורה לילד עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 בשל סגירת המוסד החינוכי לפי הוראות פיקוד העורף.
האמור אינו חל על אפוטרופוס שאינו ההורה של הילד.
בהסכמים קיבוציים שהסדירו את חובת תשלום שכר בשל היעדרות מהעבודה עקב מצבי חירום קודמים, לא קבעו חובת תשלום שכר לאפוטרופוס שאינו ההורה של הילד.

האם עובד שעתי שעובד ארבעה חודשים בלבד שנאמר לו לא להגיע לעבודה עקב הוראות פיקוד העורף ולא פוטר - זכאי לקבל משכורת?​


על מנת שעובד יהיה זכאי לשכר נדרש מקור חוקי או הסכמי. כך לדוגמה תשלום שכר בעד היעדרויות שאנחנו מכירים כגון חופשה או מחלה.
עד כה לא נקבעה הזכות לשכר בשל היעדרות במסגרת המערכה זאת בשל ציות להוראות פיקוד העורף או בשל טיפול בילד שהמוסד הלימודי שלו נסגר לפי הוראות פיקוד העורף. במערכות קודמות קביעת הפיצוי וגובהו בעתות ואזורי הלחימה נבחן ומוכרע בדרך כלל, לקראת סוף המערכה או בדיעבד בדרך כלל בתום התקופה של הכרזה על מצב מיוחד בעורף.
בעבר, בעקבות הסכמים קיבוצים בין ארגוני המעסיקים והעובדים שהורחבו בצו בידי שר העבודה על כלל העובדים ותקנות מס רכוש עובדים שנאלצו להישאר בבית ולשמור על ילדם (עד גיל 14) בעקבות הודעות פיקוד העורף קבלו תשלום שכרם כאילו עבדו.
אנו מצויים בעת לחימה ועד לאסדרתו, אין זכאות לשכר. כאמור נושא הפיצוי והשכר המגיע לעובדים בעת היעדרם מהעבודה מוסדר בדרך כלל בדיעבד.
חשוב להדגיש כי בהתאם לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, חל איסור על מעסיק לפטר עובד שנשאר להשגיח על ילד עד גיל 14 או על ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21, מפאת סגירת מסגרת חינוכית, בשל הוראה שניתנה עקב מצב מיוחד בעורף, וזאת בכפוף לאחד מאלה:
  • ההורה הוא הורה עצמאי או שהילד נמצא בחזקתו הבלעדית
  • שיש לו בן זוג אשר נבצר ממנו להשגיח על הילד.
  • במקרה שמקום העבודה של העובד או בן זוגו סיפקו סידור נאות להשגחה על הילד, העובד לא יוכל להעדר מהעבודה ולא תקום לו ההגנה מפני פיטורים. ככל שעובד פוטר בניגוד לחוק, המעסיק חשוף לענישה פלילית והעובד אף רשאי להגיש תביעה לבית הדין לעבודה בשל פיטורים שלא כדין ועל המעסיק יהיה הנטל להוכיח כי הפיטורים היו כדין.
  • העובד לא נקרא לעבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום.

האם ניתן להעדר מהעבודה כשהעובד מטפל יחיד בהורה סיעודי?​


חוק הגנה על עובדים מעניק הגנה מפיטורים בשל ציות להוראות פיקוד העורף המגבילות פעילות במקום העבודה או לצורך השגחה על ילדים עד גיל 14 או ילד עם צרכים מיוחדים עד גיל 21 בשל סגירת המוסד החינוכי לפי הוראות פיקוד העורף.
העובד רשאי לבדוק זכאותו להיעדר מכוח חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה).

מקום העבודה שלי פועל כרגיל - אך בשל מוגבלות אני לא יכול להגיע לעבודה. האם מותר לפטר אותי?​


אם העובד לא יכול להגיע לעבודה בשל הוראות פיקוד העורף, חל איסור לפטר אותו. במקרה שהוראות פיקוד העורף מאפשרות לו להגיע לעבודה, אך הוא לא יכול בשל מוגבלותו, פיטורין יכולים להיחשב לאפליה פסולה.

אשכולות דומים

בס"ד





היא עטפה את הכריכים בניילון נצמד, הניחה בתיקים הקטנים. אחד לרובי ואחד ליעלי. מלאכים קטנים שזכתה לגדל. על השולחן בסלון המתין הפתק שכתבה לנתנאל: 'בהצלחה'. מילה אחת שריגשה אותה מכל דבר אחר. אתמול, ששרבטה מילים על דף ממו צהוב, חשבה שזה חלום. מי בכלל חשב שאחת כמוה תינשא למישהו שלא מבלה את רוב ימיו במסלול הקבוע שבין המקרר למיטה.

משב רוח קליל חדר אל הבית מבעד לחלון, הביא אתו ריח טרי של תשרי. בחוץ אנשים הלכו מהר, הביטה בהם פונים ימין ושמאל, ובדיוק אז צפו ועלו בתוכה הזיכרונות.

זה קרה בכיתה י', ממש בתחילת שנה. משהו קרה לה. עד היום היא לא יודעת באמת מה.

היא זוכרת שאיבדה את הטעם בכל דבר בחייה באותה התקופה. לא מצאה עניין בלימודים, בחברות ובעיקר בעצמה. זה התחיל מחריגות בתקנון. המשיך להיעדרויות שלושה ימים בשבוע מתוך חמישה והמשיך לשמועות שרצו עליה בכל התיכון.


מהר מאוד מצאה את עצמה בחוץ. טוב, זה לא באמת שינה לה. גם ככה תמיד חשבה שלימודים זה מיותר. ואיזה כיף שאף מורה לא תעצור אותה במסדרון. תעיר לה על החצאית או על הכפתור בחולצה.


בשעה עשר בבוקר, כשחברות שלה הקשיבו לשיעור הבית היהודי או תורה, היא ישנה. התהפכה מצד לצד, סידרה את הכרית, ייצבה את התנוחה.

כל יום מצאה את עצמה מתעוררת בשתיים עשרה בצהריים לבית שקט. אבא בכולל, אמא בעבודה. האחים והאחיות במוסדות. והיא לבד.

"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי – ".

"חטא", מצאה את עצמה משלימה את המשפט הזה כבר יותר מדי פעמיים. הוויכוחים עם אמא תמיד התחילו והסתיימו באותן המילים, שאבו לשתיהן את הכוח.


וכן, אולי אמא קצת צדקה. נכון שהבטיחה לה שלא תשתנה יותר מדי, כי 'גם ככה התיכון הזה לא נתן לה שום דבר', לפי טענתה.

אבל האמת, שגם היא הרגישה על עצמה. שאחרי שעזבה את התיכון והתעוררה לתוך הריק – שום דבר כבר לא באמת היה אכפת לה. הלבוש, הדיבור. וכן, גם ההתנהגות.


****

באלול תשע"ה משהו בה התעורר. זה קרה ממשפט אחד בהרצאה של רב, ששמו אפילו לא נחרט בזיכרונה.

זה היה ערב הפרשת חלה לזכות אחת מהדודות. היא הגיעה רק כדי לכבד, תכננה להישאר רבע שעה ולברוח. גם כך לא יכלה לשאת את הלחישות-צעקות: "וואי, איך היא השתנתה!".

אבל במקום לצאת, מצאה את עצמה שוקעת לתוך המילים. הן התפזרו באוויר, נחתו ישירות על הלב, איבר קטן ועיקש שהמשיך לפעום בתוכה.

הרב דיבר על הזדמנות ומתנה. ופתאום, בשבריר שניה היא הבינה – היא באמת יכולה להתחיל מהתחלה. והמחשבה הפשוטה הזאת, הצליחה לרגש אפילו אותה.


****

בתחילת תשרי של י"א כבר מצאה את עצמה בסמינר לחוזרות בתשובה – המקום היחיד שפתח לה דלת, אחרי שהתיכון סגר בפניה את שעריו.

בהתחלה הגיעה קצת מתנשאת, אך מהר נדהמה לגלות שהבנות שם חזקות הרבה יותר ממה שחשבה. מכל מילה שלהן למדה איך להתחבר להקב"ה, איך לחוות אהבת ה' אמיתית, ואיך תפילה פשוטה יכולה למלא את החלל שבלב.


****

שלושה חודשים אחרי שסיימה את הסמינר, חברה של אמא הציעה לה את יהונתן. עילוי אמיתי, למדן, שקדן, חברותי. הייתה עוד רשימה ארוכה שנשרכה אחריו, היא לא באמת זוכרת את תוכנה.


אף על פי שלא תכננה להתחיל שידוכים מיד אחרי סיום הלימודים, נענתה להצעה. היו יותר מדי שבחים שנספחו אחרי הבחור המדובר. הרגישה שזו מציאה שאולי קצת חבל לה להפסיד.

הפגישות זרמו אחת אחרי השנייה, ואחרי שבועיים מצאה את עצמה מאורסת לבן תורה. זה היה חלום. חלום אמיתי שהתגשם לה מול העיניים. דווקא בגלל הדרך שעברה.


****

יום אחד הטלפון בבית שלהם צלצל.

לא, זה לא היה סתם יום. זה היה היום בו האדמה נשמטה מתחת לרגליה.

חברה של אמא הייתה על הקו, אמרה כמה מילים שגרמו לשפתיים של אמא להחוויר ואז למלמל: "אבל למה?"

עוד כמה משפטים מהצד השני הבהירו לאמא את התשובה.

השיחה נותקה אחרי שתי דקות ועשרים וחמש שניות. והשקט שנשאר בחלל היה חזק יותר מכל מילה.

"הם ביטלו", היא זוכרת את אמא קורסת על הספה, פניה אפורות. ועוד לפני שהספיקה להציב סימן שאלה, אמא אמרה: "זה קשור לתקופה של... הירידה".


****

היא לא זוכרת מה קרה אחר כך. הסלון נהיה מטושטש פתאום והרגליים שלה רעדו. הרגישה שהיא חייבת לשבת.
רק אחרי שהתיישבה ליד אמא בספה, הרגישה את הלב. הוא התכווץ בכל פעימה, היכה בה שוב ושוב. הצטמק והתקמט, הפך לגרעין.
עד היום, היא לא יודעת מה צבט לה יותר. החופה שהתרחקה, או העובדה שמישהו הכתים את הקיר שהתאמצה לטהר.


למשפחת נווה לא שינתה העובדה שכיום היא חרדית למהדרין, וזה כאב לה. מאוד.

לא שינתה להם העובדה שהיא מתפללת שלוש תפילות ביום ומקפידה על קלה כבחמורה. וזה שרף אותה, מבפנים.


"אי אפשר לדעת", אמרה לה שיראל, אחותה, באחת השיחות שלהן. "אולי גם אנחנו היינו מתנהגים בדיוק כמוהם. אנשים לא אוהבים להכניס ראש בריא למיטה-".

"זה לא נכון!!", התפרצה עליה. "אני לא מיטה חולה! עשיתי תשובה כבר מילון פעמים מאז, ואם הקב"ה קיבל אותי ככה, למה הם לא יכלו לקבל?!"

את המילים של אבא כן הצליחה לקבל. הוא דיבר על אמונה: 'משמים הבחור הזה לא היה מיועד בשבילך', אמר. זה הצליח לרפא בתוכה. לפחות פיסה.


****

אחרי שהתארסה לנתנאל, כל הפיסות בתוכה התחילו להגליד. פתאום היא הבינה – אולי אחותה באמת צדקה. בני אדם מתנהגים כמו בני אדם. ואולי, אחרי הכל, גם היא לא הייתה רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה.

הידיעה הפשוטה הזו, גרמה לה להתחיל להשלים עם העולם ובעיקר עם העבר.



****

עשר שנים חלפו מאז. העבר נמוג וההווה עומד מולה. ותמיד שהיא נזכרת בכל הסיפור הזה, חומקת ממנה דמעה. בגלל רובי. בגלל יעלי. ובגלל נתנאל, שהסכים להתחתן איתה למרות העבר הלא פוטוגני שלה, וקם כל בוקר ללמוד תורה.

ואף על פי שביטול השידוך קרה באייר, והחתונה עם נתנאל הייתה בכלל בשבט, תמיד כשמגיע תשרי היא מזכירה לה עצמה מהי תשובה. היא לא יכולה לשכוח איך שכל העולם סגר עליה דלת, היה מי שנתן לה הזדמנות להתחיל מהתחלה.

פעם, כשעמדה מול חלון ונזכרה. שמעה את קולה הדק של יעלי שואל: "אימוש, למה יש לך גשם בעיניים?". היא ליטפה את הלחי הקטנה ושלחה נשיקה. לא סיפרה על דמעות של תשרי, וגשם של ברכה.
סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
תעתועי הזמן פרק ט"ו

פרק טו



"כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

"מה זה?" השתוממה איילת.

"הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

"מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

"את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

"דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

"במה הוא פשע?"

"אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

"אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

"וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

"לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

"אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

"אני רוצה להבין".

"מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

"כל שבעים ואחד הצדיקים?"

"כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

"אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

"האומנם?"

"ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

"מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

"כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

"נו, וזה לא מספיק?"

"בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

"שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

"אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

"האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

"אינני נזקקת". נעלבה איילת.

"אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

"אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

"יוליאנה?"

"יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

"אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

"הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

"אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

"אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

"כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

"את מטילה ספק ביהדותי?"

"לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

"אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

"די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

"רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

"אשתדל"

"עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

"אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

"אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה