דרוש מידע בת סמינר שהחברה הכי טובה שלה יצאה לתרבות רעה

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #22
שמעתי על זה היום דרך אמא של חברה משותפת, עדיין לא דיברתי מילה עם הילדה
אם היא חברה טובה שלה אז היא לא יודעת מזה? זה לא קורה ביום אחד זה תהליך...
ומי אמר שמה שהאמא אמרה לך זה נכון? ומה זה תרבות רעה? אולי היא רק...
לפני שחותכים דברים צריך לחשוב הרבה ולא להתנהג בפזיזות , אולי זו רק מעידה זמנית ובקטנה (לא שהייתי רוצה שהבת שלי תתחבר לכזו ילדה אבל...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
ברור שהיא יודעת! אבל היא לא שיתפה אותי במידע הזה
זה משהו שכולם בסביבה יודעים כמו שהבנתי..
אחד משניים או שהיא פחדה שתאמרי לה להפסיק את הקשר איתה, ולכן היא לא סיפרה, או שהיא לא ידעה איך לספר לך, (מסתמא גם היא בסערת רגשות) בכל מקרה כמו שנכתב בהתחלה
כדאי מאוד להתייעץ עם אנשי (או נשות...) חינוך שמוסמכים ומבינים בגילאים הללו,
זה בבחינת "אוי לי אם אומר, ואוי לי אם לא אומר"
וכמובן המון תפילות, דמעות של אמא זה הכוח הכי חזק בעולם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא אשת מקצוע ולא אשת חינוך
אבל עולה אולי שדברי איתה עליה
על ההתמודדות שלה , ככה היא תהיה קשובה ואיתך.
נניח
שמעתי על החברה שלך ומיד חשבתי עליך
מה את מרגישה בתוך כל זה?
בטח את מבולבלת ולא יודעת איך ומה לעשות ,
בטח עברת איתה תקופה לא קלה של התמודדות ושאלות
וניסית להיות אוזן קשבת
וכעת, את זאת שמתמודדות מן הסתם ולא יודעת מה איך והאם בכלל תפקידך כלפיה.
ייתכן שאת גם מבוהלת ולא יודעדת איך לשמור על עצמך
תהיי איתה בצד שלה
ותציעי לה למצוא דמות שתוכל לכוון אותה מה הכי נכון לה .
וכמובן
תפילות תפילות ושוב תפילות
הרבה נחת
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לא אשת מקצוע ולא אשת חינוך

אבל עולה אולי שדברי איתה עליה
על ההתמודדות שלה , ככה היא תהיה קשובה ואיתך.

נניח

שמעתי על החברה שלך ומיד חשבתי עליך

מה את מרגישה בתוך כל זה?

בטח את מבולבלת ולא יודעת איך ומה לעשות ,

בטח עברת איתה תקופה לא קלה של התמודדות ושאלות

וניסית להיות אוזן קשבת

וכעת, את זאת שמתמודדות מן הסתם ולא יודעת מה איך והאם בכלל תפקידך כלפיה.

ייתכן שאת גם מבוהלת ולא יודעדת איך לשמור על עצמך



תהיי איתה בצד שלה

ותציעי לה למצוא דמות שתוכל לכוון אותה מה הכי נכון לה .


וכמובן

תפילות תפילות ושוב תפילות




הרבה נחת
וואו זה מעלה לי דמעות
איזה הלך מחשבה בריא ונכון
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
לא אשת מקצוע ולא אשת חינוך

אבל עולה אולי שדברי איתה עליה
על ההתמודדות שלה , ככה היא תהיה קשובה ואיתך.

נניח

שמעתי על החברה שלך ומיד חשבתי עליך

מה את מרגישה בתוך כל זה?

בטח את מבולבלת ולא יודעת איך ומה לעשות ,

בטח עברת איתה תקופה לא קלה של התמודדות ושאלות

וניסית להיות אוזן קשבת

וכעת, את זאת שמתמודדות מן הסתם ולא יודעת מה איך והאם בכלל תפקידך כלפיה.

ייתכן שאת גם מבוהלת ולא יודעדת איך לשמור על עצמך



תהיי איתה בצד שלה

ותציעי לה למצוא דמות שתוכל לכוון אותה מה הכי נכון לה .


וכמובן

תפילות תפילות ושוב תפילות




הרבה נחת
מרגש ואמיתי מאוד!!!
אבל זה לא סותר את הצורך בהתיעצות, מכיון שאם היא כבר נמשכת קצת אחריה, לפעמים זה יכול לגרום לתגובה מרדנית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לא אשת מקצוע ולא אשת חינוך

אבל עולה אולי שדברי איתה עליה
על ההתמודדות שלה , ככה היא תהיה קשובה ואיתך.

נניח

שמעתי על החברה שלך ומיד חשבתי עליך

מה את מרגישה בתוך כל זה?

בטח את מבולבלת ולא יודעת איך ומה לעשות ,

בטח עברת איתה תקופה לא קלה של התמודדות ושאלות

וניסית להיות אוזן קשבת

וכעת, את זאת שמתמודדות מן הסתם ולא יודעת מה איך והאם בכלל תפקידך כלפיה.

ייתכן שאת גם מבוהלת ולא יודעדת איך לשמור על עצמך



תהיי איתה בצד שלה

ותציעי לה למצוא דמות שתוכל לכוון אותה מה הכי נכון לה .


וכמובן

תפילות תפילות ושוב תפילות




הרבה נחת
וואו!
אהבתי את הכיוון
ולדעתי, כמה שיותר מהר!
לאחר התייעצות, כמובן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
וואו זה מעלה לי דמעות
איזה הלך מחשבה בריא ונכון
תודה רבה!

הייתי מציעה לך לעשות את השיחה אחרי שאת מנהלת שיחה עם עצמך על מנת שתשחררי את כל האמוציות

שלא תגלי דברים נוספים ויהיו הפתעות נוספות שיגרמו לאי נעימות,
(במיוחד שכואב לך שהיא לא משתפת אותך)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
להתפלל עליה
ולתת מלא אהבה
וכמובן ללכת ליועצת שתנחה אותך בצעדים הבאים
בהצלחה רבה❤
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
ואו זה כל כך לא שאלה שמתאים לשאול בפורום כזה
אף אחד פה כנראה לא מכיר את הילדה ולא את המשפחה ולא את החברה
וזה כל כך לא שאלה של כן ולא זה תלוי באופי של הילדה, בדעות, בהשקפה, בחינוך, בבית ובעוד כל כך הרבה פרטים שבלי לדעת אותם זהה אפילו מגוחך לייעץ
לבת אחת אותו מקרה רק יבסס ויחזק את האמונה ולשניה זה יקרר ויהרוס זה כ"כ תלוי בין אדם לשני
לכן אם את באמת רוצה לעזור הדרך היא לא לשאול כאן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אם היא חברה טובה שלה אז היא לא יודעת מזה? זה לא קורה ביום אחד זה תהליך...
אוו, חיכיתי לזה
באמת תהייתי הרי זה תהליך, זה לא משהו שקורה בבום, לא היה שום התראה?
וברור שהרבה חיבוקים הרבה יציבות והרבה רוגע חשובים
כל תגובה כאן תקבע את ההמשך
אז תתייעצו, זה הכי נכון
ותפילה תפילה תפילה כמו שאמרו כאן, ימי החנוכה ישפיעו אור וטוהר בע"ה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
יש את פנינה לשם (הבת של הרב זמיר כהן מהידברות), היא הקימה בתי ספר ומוסדות ותמיכה וכו' לנערות נושרות. או קרובות לנשירה...
הייתי שבוע שעבר בהרצאה שלה ונראה לי שהיא תוכל לתת לך הרבה מידע איך להגיב? מה לומר? וכו'
יש לי את הטלפון אבל לא מתחשק לי לפרסם, כתבי את המייל שלך ואשלח לך בפרטי
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
יש את פנינה לשם (הבת של הרב זמיר כהן מהידברות), היא הקימה בתי ספר ומוסדות ותמיכה וכו' לנערות נושרות. או קרובות לנשירה...
הייתי שבוע שעבר בהרצאה שלה ונראה לי שהיא תוכל לתת לך הרבה מידע איך להגיב? מה לומר? וכו'
יש לי את הטלפון אבל לא מתחשק לי לפרסם, כתבי את המייל שלך ואשלח לך בפרטי
מעדיפה לא לכתוב
יכולה לתת מייל ואשלח לך?
או שיש מישהו שמתנדב לקשר ביננו בפרטי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
סורי, חשבתי ששמרתי את המספר ולצערי חיפשתי ולא מצאתי.
אבל ראיתי עכשיו שהיא פירסמה כתובת מייל להתייעצות איתה: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>, נקודה סי או נקודה אי אל.
הכתבה הייתה מלפני 5 שנים, מקווה שעדיין פעיל...
יכולה לכתוב שוב את המייל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
@ניאגרה
את מעודדת אותי לדבר אחד- לשמור על קשר קרוב עם הבנות שלנו.
לפעמים זה ממש קשה. הן משדרות ריחוק, מבסוטיות עם החברות ורק איתן, .. ויש לי נסיון עם בת 14 שממש לא קל איתה אבל כל פעם שאני כן מצליחה לעשות איזה יציאה איתה או שיחה קלילה על כלום או אפייה יחד. כל פעם זה אתגר שאני כל כך שמחה שהצלחתי בו ושהיה לנו כמה דקות ברוח טובה. אני רואה מהסיפור הזה שוב כמה זה חשובבב. שנשמע על דברים שקורים - מהילדים שלנו ולא מבחוץ.
וכמובן כמובן שזה מצריך לחשוב טוב טוב איך מגיבים לסיפורים הפחות פוטוגניים שהן משתפות. כדי שימשיכו גם בעתיד (תקף כמובן גם לבנים)
הרבה הצלחה ונחתתתתת
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

לאחרונה עלתה בפורום השאלה האם נכון לפנות ליעוץ השקעות/סוכנות ביטוח וכו'

כתבתי דברים ונראה לי שלא הובנו מספיק
וכך יש שהבינו מדברי שלהתייעץ עם סוכן ביטוח בנוגע להשקעות זה הכי טוב והכי זול.

לטעמי כמעט ואין מנוס מאוריינות פיננסית (וזה לא הרבה חומר) וכך כל אחד יכול לקבל את ההחלטות בעצמו.
רק לאחר שאדם יודע איך הוא רוצה להשקיע, אני אכן ממליץ לפנות לסוכן ביטוח טוב שיטפל בתיק
וזה עדיף מאשר לפנות ישירות לחברות הביטוח. כך מניסיון אישי רב.
גם במחיר של דמי ניהול מעט יותר יקרים (צריך לחשב כדאיות) היות שהשירות של סוכני הביטוח משתלם (כמובן רק סוכנים שנותנים שירות טוב).
בנוסף, אחרי שגיבשתם דעה, כדאי לשמוע גם את דעת הסוכן ביטוח. יש להם ניסיון רב והתמקצעות ואין מקום לזלזל בזה.
יש בענף גם שרלטנים שאומרים דברים לא נכונים אפשר לשמוע לא חייבים להסכים.

בעניין יועץ השקעות בלתי תלוי
תחשבו, מה הסיכוי שיועץ ההשקעות ימליץ על השקעה פאסיבית ויתן את כל הכלים ביד שלא נצטרך יותר את השירות שלו?!
מניסיון כמעט כל יועצי השקעות הבלתי תלויים לא יתנו למתייעץ את כל הכלים. מהסיבה שהם רוצים שהוא ישאר תלוי בהם.
לכן ומעוד סיבות רבות אני סבור שאין דבר כזה יועץ בלתי תלוי גם אם יש הגדרה כזאת.

עם זאת יש אנשים שמצליחים להיות הגונים ולדאוג לאינטרס של האחר למרות שזה על חשבונם. הם נדירים, אבל קיימים. ויש גם סוכני ביטוח כאלו.

כדאי להבין שזה נורמלי שמייעץ דואג לאינטרס שלו גם אם הוא מקבל תשלום מהפציינט. (למרות שזה אסור מדאורייתא גם בלי קבלת תשלום.)
כי האינטרס האישי זה מובנה בתוך הנפש ואדם רגיל (למעט יחידי סגולה) יכול להצליח להתגבר על האינטרס האישי אבל לא להיות בן חורין מזה
ותמיד יתכן שהמייעץ מעד ודאג לאינטרס של עצמו. לכן המתייעץ צריך לבדוק לאחר היעוץ שאכן היעוץ תואם את האינטרס שלו עצמו ולא לסמוך על אף אחד גם אם הוא שילם לו כסף על היעוץ.
וכאן אנחנו חוזרים למשפט שפתחתי בו:
לטעמי כמעט ואין מנוס מאוריינות פיננסית (וזה לא הרבה חומר) וכך כל אחד יכול לקבל את ההחלטות בעצמו.

מומלץ מאוד להפנים את הדבר הבסיסי הזה שהוא בבסיס של הבסיס של הבריאה
לאנשים יש נטייה לחשוב על עצמם שהם הוגנים, אבל הם לא מכירים את עצמם שהם עושים מה שנוח לאינטרס שלהם ואז הם מכסים את זה באידיאלים שונים ובאג'נדות נעלות וכו' והכל לשם שמים. קשה לקבל אבל זאת המציאות.
אם אנשים היו יודעים את זה הם לא היו נופלים בעוקצים
כי הם היו יודעים שאם מישהו מספר לך שהוא דואג לאינטרס שלך, זה לא מעורר אמון אלא מעורר חשד.

סיימתם לקרוא, מה אתם צריכים לחשוב?
האם הדברים נכונים?! אולי הוא כותב את הדברים מאינטרס אישי אולי הוא טועה בגלל שזה מה שנוח לו לחשוב? אם לא חשבתם את זה, תתחילו לתרגל חשיבה כזאת לא צריך להיות חשדניים אבל גם לא צריך להיות נאיבים ולקבל את הגרסה הנפוצה שאנשים דואגים לאינטרס של אחרים.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה