דיון על המלחמות של הסופר במחזאי

  • הוסף לסימניות
  • #41
"סרט יכול להראות סצנות פעולה טוב יותר מספר" (סורי שאין לי כוח לצטט הודעה. השעה בכל זאת...)
תלוי - אם הסרט טוב, הוא יראה לך את הפעולה.
אם הספר טוב - הוא יראה לך את הפעולה.
מה ההבדל? שברוב הספרים -שלצערי לא ממש איכותיים בסביבה שלנו - הסופר יספר לך מה קרה לא יראה לך.
קחו דוגמא:
האיש הגבוה בעט היישר בבטנו והוא התכפל לתוך עצמו בזעקה חנוקה. הגבוב המשיך לבעוט בו ושחור השיער תפס אותו מאחורה. תוך שתי בעיטות הוא היה מחוסר הכרה והשניים קשרו אותו והסתלקו.
לעומת:
הכאב קרע את בטנו פעמיים. הוא חנק זעקה ונפל על הרצפה הקרה. הגבוה ניצל את עמדתו ובעט בו בכוח. בעיטה. עורו כמעט ניקרע. עוד בעיטה. והוא לא הרגיש עוד.
סורי, אני יודעת שהרמה כאן נמוכה, אל תתפסו אותי על המילה.
"בספר סצנת מתח מתפרשת על פני עמוד וקורית בחצי שנייה"
שוב- טעות של הסופר. בסרט - הגימיק הוא ב'טייקים' מהירם והמון בלאגן בהסרטה, בספר - תאור של פעולות חף כמעט לגמרי מתיאורים.
עד כאן נאומי לאומה, לילה טוב.
NOA LABIN
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
תלוי - אם הסרט טוב, הוא יראה לך את הפעולה.
אם הספר טוב - הוא יראה לך את הפעולה.
מה ההבדל? שברוב הספרים -שלצערי לא ממש איכותיים בסביבה שלנו - הסופר יספר לך מה קרה לא יראה לך.
קחו דוגמא:
האיש הגבוה בעט היישר בבטנו והוא התכפל לתוך עצמו בזעקה חנוקה. הגבוב המשיך לבעוט בו ושחור השיער תפס אותו מאחורה. תוך שתי בעיטות הוא היה מחוסר הכרה והשניים קשרו אותו והסתלקו.
לעומת:
הכאב קרע את בטנו פעמיים. הוא חנק זעקה ונפל על הרצפה הקרה. הגבוה ניצל את עמדתו ובעט בו בכוח. בעיטה. עורו כמעט ניקרע. עוד בעיטה. והוא לא הרגיש עוד.
בתיאור השני הדגש ניתן על הרגש של הגיבור ולא על תיאור הפעולה, ועל זה בדיוק דובר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל.
גם לקרוא ספר צריך לדעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
דווקא בהחלט יצא לי לבכות מספרים, כמו גם מסרטים. וגם יצא לי לצפות בסרטים כשאני על הספה ברגליים משולבות.

אני חושבת שהאמת היא שפשוט אי אפשר להשוות בין המדיות.
בדרך כלל, אם יעבדו ספר לסרט - הוא לא יצא חזק ועוצמתי כמו בספר. וגם להפך דרך אגב. כי פשוט אלו שתי מדיות שונות, אחת תיאורית ואחת חושית, כמו שכבר הגדירו לפניי.
ולכן כשיוצר (שיש בידיו את שני הכלים) רוצה להעביר מסר כלשהו או להמחיש משהו - צריך לבחור בכל פעם איזה כלי מתאים יותר לשם כך. (העניין הוא שלרוב אין ליוצר אחד את שני הכלים. מה גם שהכלי של סרט דורש הרבה יותר מיוצר אחד...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
בעז"ה

הנושא הזה מזכיר לי את ההבדל הלא יאומן בין ספרים אמריקאיים לספרים חרדיים. ספרים אמריקאיים מתארים פעולות בעיקר, קצת דיבורים וממש מעט מחשבות. כמעט כמו סרטים כתובים. גם הדרמות! לעומת זאת בספרים חרדיים (בלי להכליל, כן? יש כמה יוצאי דופן ;)) יש המוןןןןןן חשיבה. מלא. תהליכי פנים. התמודדויות עומק. שפרירי רום. בלי סוף. לכן הם גם מגיעים למאות עמודים, מה שכמעט אסור יחצנית ברבי המכר של ארה"ב.

אגב, @yonatanr , כתבתי שספר הוא פלטפורמה זולה יותר ליצירה, כלומר ליוצרים. אם ייתנו לי מליון דולר אולי אעדיף לביים סרט מאשר לכתוב ספר. או שבכלל לא שניהם. אולי אצא לפנסיה מוקדמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
גם ספר וגם סרט מוכרים לנו איזשהו חלום. לקרוא ספר זה חלום שאפשר להשחיל אותו בין לבין, אפשר לגנוב כל פעם כמה שורות והוא מלווה אותך לזמן מה. הוא כמו בן בית. סרט צריך להקדיש לו זמן ולהיות איתו מתחילה ועד הסוף. הוא יותר כמו אורח.
בספרים חרדיים (בלי להכליל, כן? יש כמה יוצאי דופן ;)) יש המוןןןןןן חשיבה. מלא. תהליכי פנים. התמודדויות עומק. שפרירי רום. בלי סוף
יותר מדי! הרבה הרבה יותר מדי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
דיון מרתק!
מבחינתי, סרט מספק חוויה חושית הרבה יותר חזקה. גם מבחינה רגשית. דמיינו סצנה מרגשת עם מנגינה שמפילה לכם את הלב, כבר יתרון. אבל מה, כמו שאמרו לפני, ספר מביא תובנות חזקות יותר והולך איתך ליותר זמן. ולו בגלל שאתה קורא בקצב המתאים לך. יתרון שבולט במיוחד לטובת הספר זה כל העניין של המחשבות והרגשות החזקים של האדם בינו לבין עצמו, שמסובך יותר לתאר בסרט. אבל בסופו של דבר, סרט טוב בהחלט מצליח לגעת חזק.

אבל לפני שתאכלו אותי: ספר זה חבר טוב. אין כמו לשקוע בו ולצלול לחוויה עמוקה גם אינטלקטואלית וגם רגשית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
הקורא הוא זה שמחייה את הסיפור בדמיונו.
אם-כך, המושלמות של הספר תלויה דווקא בקהל היעד. וכך גם סרט.

כל אחד יצדד במדיה אליה הוא מתחבר, ולא באיכות האמיתית. ומה עשינו?

יש המוןןןןןן חשיבה. מלא. תהליכי פנים. התמודדויות עומק. שפרירי רום. בלי סוף.

וואו. טו מאץ', טו מאץ'.
והכל פנטזיה, הכל רוחני.
הריח היה מתקתק ומהביל בגוונים של סגול מגנטה מטשטש, קסום. סחרחורת דגדגה את עורפו בצעדי זבוב נחוש.
לעומת-
קדקדו נטה הצידה. ולשמאל. הוא התנודד, כמעט מאבד אחיזה.

למרות שיש כאלו שאוהבים את התיאור המוחשי מדי של הסופרים בארץ. רק מציינת.
דווקא המשפטים שציינתי כאן מתארים שניהם, רק שכל אחד מתאים לסיטואציה שונה בתכלית
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #51
הריח היה מתקתק ומהביל בגוונים של סגול מגנטה מטשטש, קסום. סחרחורת דגדגה את עורפו בצעדי זבוב נחוש.
בדיוק...!

מה שכן, זה יכול ללמד על השוני בין התרבות האמריקאית לזו החרדית בתפיסה של איפה מוקד האירועים, או במילים אחרות, היכן מתרחשים הדברים שמשנים באמת: האם ברובד המחשבה או ברובד הפעולה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
השוני בין התרבות האמריקאית לזו החרדית
זה כבר דיון נפרד, אבל לא רק החרדית, גם התרבות הישראלית כולה שונה מהותית מזו שבארצות הברית. אם בארה"ב הביקוש הוא לאקשן, גיבורי על ועלילות פעולה, בישראל הספרים הטובים הם אלו שכותבים את החיים שלנו כמו שהם, פשוטים ומורכבים, ומטבע הדברים הדגש יותר פנימי רגשי והעלילה פחות מהותית.

למעשה, בספרות הישראלית – ההזדהות היא הכוח החזק ביותר. אם בארצות הברית רוב הספרים המצליחים מדברים על "אנשים אחרים", שלא לדבר על עולמות אחרים, בישראל רוב ספרי המקור המצליחים מדברים על אנשים כמונו. או על הורינו, או על השכנים. צבא, קיבוץ, עליה, מתח עדתי, ילדות שאבדה, שואה*. סיפורי "תסתכלו עליהם ותראו אותנו".
...אני לא אומר שזה טוב או רע. זה פשוט קיים. במקומות אחרים בעולם הספרות (והכתיבה) משמשת בעיקר לאסקפיזם, ולכן נמצא בהם רוב גדול לקומדיות, מתח ואקשן, מד"ב, פנטזיה, וגיבורים גיבוריים שטובלים בעלילות דמיוניות שבשום אופן לא היו מתרחשות לנו.
בישראל, לעומת זאת, הגיבור הוא השכן ממול, שלא לומר בן המשפחה שלנו. אנטי גיבור קלאסי. העלילה שלו היא בדיוק מה שאנחנו עוברים ממש עכשיו, או שעברנו לפני זמן מה, או ש(חס וחלילה) כנראה שנעבור בעתיד הנראה לעין.

(לירון פיין)

*בספרות החרדית: שידוכים, משפחה, תורה, עבודה, ילדים, ישיבה/סמינר, שוב שידוכים
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #53
אם-כך, המושלמות של הספר תלויה דווקא בקהל היעד. וכך גם סרט.

כל אחד יצדד במדיה אליה הוא מתחבר, ולא באיכות האמיתית. ומה עשינו?
המשפט הראשון שלך מעניין!
המשפט השני, מממ... אני דווקא מגיעה גם מהתחום של הוידאו, כך שזה לא עניין של התחברות אישית, ולעניות דעתי גם לא עניין של איכות "אמיתית". כמו שכתבו כאן כבר, לכל מדיה יש התחומים בהם היא טובה יותר, אבל כשמדברים על עומק החוויה אני חושבת שבסוף הספר מנצח.
אני מקבלת את זה שיש כאלו שחושבים אחרת, אולי יום אחד גם אני אחשוב אחרת... משאירה לעצמי את הפתח לשנות את דעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
בישראל הספרים הטובים הם אלו שכותבים את החיים שלנו כמו שהם
אני ישראלית ואוהבת מתח ואקשן, פנטזיה, ועלילות דמיוניות.
לדעתי (הסובייקטיבית מאוד, כנ"ל) הרבה קוראים רוצים אקשן ואוהבים אקשן,
אבל הסופרות הכי טובות כותבות רגש ודרמה/רגש וטרגדיה/רגש ורגש...
ברוך ה', יש איזה יונה ספיר או איזה גרשונוביץ, שמוכנים להתאמץ בשביל אקשן טוב

[כמובן שספר טוב צריך לכלול גם מערכות רגשיות טובות כדי להצליח, אבל בשיא הרצינות: נמאס לי. היום אם תקציר הספר רומז לשידוכים, חמיות, גיסות, רווקות, מחלות ל"ע, יש סיכוי רציני שאוותר על הקריאה.]

מה באמת הסיבה שבקטלוג ספרים חדשים (חרדי. לא מתייחסת לספרות שלא ממחננו) יש כמעט עשרים ספרים של רגש, דרמה, טרגדיה, מול ספר-שניים אולי-אולי שלושה ספרי מתח/אקשן/עלילה?
אולי זה נובע מזה שאקשן טוב באמת דורש תחקירים מתישים ומשעממים שקשורים לכל הפרטים הקטנים והגדולים
ורגש דורש מהסופר התבוננות על הסביבה הקרובה שלו...?
אולי זה נובע מזה שרוב הסופרים החרדיים הם סופרות וממילא הן כותבות מתוך השטח החזק שלהן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אולי זה נובע מזה שאקשן טוב באמת דורש תחקירים מתישים ומשעממים שקשורים לכל הפרטים הקטנים והגדולים
ורגש דורש מהסופר התבוננות על הסביבה הקרובה שלו...?
בדיוק. רק בלי הסימן שאלה.
והוא מסובך יותר לכתיבה, ודורש יותר. פחות מריחת מילים, כן דרמות אמיתיות.
לא לכל סופר/ת יש מספיק מניפולטיביות בשביל לבנות ספר אקשן, ויש גם פחד וחוסר חשיפה.
בקיצור, הפליאה היא שיש בכלל יחידי סגולה...

הסופרים החרדיים הם סופרות וממילא הן כותבות מתוך השטח החזק שלהן?
המגרש הביתי. אזור הנוחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אולי זה נובע מזה שאקשן טוב באמת דורש תחקירים מתישים ומשעממים שקשורים לכל הפרטים הקטנים והגדולים
ורגש דורש מהסופר התבוננות על הסביבה הקרובה שלו...?
בדיוק. רק בלי הסימן שאלה.
לא חושבת.
ותסלחו לי כולכם, אולי כאן תהא קבורתי דפרוג ואולי אאלץ למצוא לי שם ניק חדש,
אבל פעם אחת ולתמיד אני מעזה:
אני.
לא.
אוהבת!
ספרי!!
אקשן!!!!

------
דממה הלומה.

ושוב עולה הקול, צרוד וחלש:

אולי, אולי, אולי,
יש עוד כאלה, כמוני. שלא אוהבים לקרוא ספרי אקשן- וגם לא אוהבים לכתוב אותם. פשוט לא נהנים, לא מתחברים לזאנר.
ואולי, אולי, אולי---
זו יכולה גם כן, בטעות, בדוחק, בהיסוס- להיות סיבה לכך שיש סופרים וסופרות שלא נוגעים בסוגה הזו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
  • הוסף לסימניות
  • #58
  • הוסף לסימניות
  • #59
ותסלחו לי כולכם, אולי כאן תהא קבורתי דפרוג ואולי אאלץ למצוא לי שם ניק חדש,
כדאי שהוא יהיה בגודל אחיד, בלי אותיות גדולות וקטנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
לא חושבת.
ותסלחו לי כולכם, אולי כאן תהא קבורתי דפרוג ואולי אאלץ למצוא לי שם ניק חדש,
אבל פעם אחת ולתמיד אני מעזה:
אני.
לא.
אוהבת!
ספרי!!
אקשן!!!!

------
דממה הלומה.

ושוב עולה הקול, צרוד וחלש:

אולי, אולי, אולי,
יש עוד כאלה, כמוני. שלא אוהבים לקרוא ספרי אקשן- וגם לא אוהבים לכתוב אותם. פשוט לא נהנים, לא מתחברים לזאנר.
ואולי, אולי, אולי---
זו יכולה גם כן, בטעות, בדוחק, בהיסוס- להיות סיבה לכך שיש סופרים וסופרות שלא נוגעים בסוגה הזו.

יש לי רתיעה מספרי אקשן חרדיים.
נתפס לי לא אמין מהרגע הראשון.
ספרי מתח הרבה יותר. (ההבדל ברור, כן?)

ספרי בנות/סמינר'/המון-רגש-ומחשבות לפעמים בא בטוב.
תלוי כמובן מי הסופרת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה