סיפור בהמשכים המכשפה מקומה שלוש עשרה/ פנטזיה

שלחן עורך

מהמשתמשים המובילים!
פרסום וקופי
עריכה תורנית
יש לי הרגשה, שלקחת את הביקורת והתגובות של האנשים באופן רציני מידי.
זה טוב להקשיב, זה מצויין, אבל אם יש לך כיוון, תמשיכי איתו, למרות שביקשו פנטזיה, ולמרות התגובות החמות. ניתן לשפר ולהוסיף לפי התגובות, אך לא להיות קשוב להם באופן מלא.
כי לפי מה שאת כתבת, נראה שהיה לך כיוון למשהו, ובגלל הבקשות הלכת על משהו שונה לגמרי, וזה יצר חוסר התאמה בסגנון.
רק לעזור. כן?
אם זה חריף מידי, אשמח למחוק.
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יש לי הרגשה, שלקחת את הביקורת והתגובות של האנשים באופן רציני מידי.
זה טוב להקשיב, זה מצויין, אבל אם יש לך כיוון, תמשיכי איתו, למרות שביקשו פנטזיה, ולמרות התגובות החמות. ניתן לשפר ולהוסיף לפי התגובות, אך לא להיות קשוב להם באופן מלא.
כי לפי מה שאת כתבת, נראה שהיה לך כיוון למשהו, ובגלל הבקשות הלכת על משהו שונה לגמרי, וזה יצר חוסר התאמה בסגנון.
רק לעזור. כן?
אם זה חריף מידי, אשמח למחוק.
חח מאיפה הבנת שזה חריף לי? מהשכוייח שסימנתי לכל מי שהעיר?

ממש לא חריף. הכל בסדר. אני ממש אוהבת לקבל ביקורת ולא מפחדת ממנה בכלל.
 
נערך לאחרונה ב:

הפצחן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
מה שהבנתי @מ@שלחן עורך זה שהפריע לו שהחלק השני היה תלוש מהמציאות והוא באמת הרבה פחות מציאותי מהפרק הקודם
אני מצאתי במשפט הזה
ויש בו בפרק אחד את כל קלישאות ספרי המכשפות.
מקל ועיניים, כישוף וכנפיים.... ועוד...
את עניין המהירות שדיברתי עליו.
אבל כמו ש@פירי כתבה הפרק הראשון לא ממש היה פנטזיה.
אני חושב, והסברתי, שהפרק הראשון היה פנטזיה נהדרת, ולא גרע מרבּ אהרון פיוטרקובסקי שיחיה.

ג״א משגר בזאת את התנצלותי הכנה ואולי הלא נדרשת אם פגעתי בחופש האמנותי הנצרך
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ברור לי שאם הייתי כותבת סדרה בהמשכים לא הייתי משנה שום פרק או קטע לבקשת הקהל.
אבל מאחר ולא תכננתי לכתוב את החלק השני לא היה אכפת לי לעשות זאת.

לגבי הפנטזיה - חשוב לי שאם כתוב בכותרת שמדובר בפנטזיה אז התוכן באמת יהיה כזה בכדי שמי שנכנס והתעניין לא יתאכזב. אבל כמובן שיכול להיות שההגדרה של פנטזיה רחבה יותר ממה שאני חושבת. אני ספציפית אחרי שקראתי את הפרק הראשון חשבתי שהוא לא מספיק דמיוני.
 

חני כהן :)

משתמש מקצוען
אני אהבתי את שני הפרקים. השני באמת דמיוני הרבה יותר...
הלוואי שהיה לי זמן להפוך כל 'שיתוף לביקורת' ל'סיפור בהמשכים'. אבל מבטיחה שברגע הראשון שהשעמום יתקוף אותי, אזכר ישר בגרמלה.
מקווה שיתקוף אותך בזמן הקרוב.... הייתי רוצה לקרוא את הפרק השני בכיוון השני שאת חשבת עליו מלכתחילה
ממש מסקרן לראות לאיזה כיוון זה יתפתח. ואם כבר הכנסת את גרמלה אז מה עם דרדסבא וקונדסון?
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
2##

"אז איפה אני אשן הלילה?", לקחתי צעד אחד אחורה, עיניי שטו על הרצפה המאובקת.

"על הספה או על הרצפה", היא החוותה בידה לכיוון הספה המקפצת. נראה היה שיש משהו תחתיה.

"אבל אני רוצה לישון במיטה שלי", התחננתי.

"זו לא המיטה שלך! זו המיטה של קוקי! הוא היה כאן הרבה לפנייך. את יודעת, יש חוצפה מיוחדת לדור הצעיר. אני מארחת אתכן כאן ללא תשלום ועוד יש לכן בקשות".

נשכתי שפתיים, בלעתי מילים. גרמלה עזבה את החדר. בצעדים איטיים וכבדים היא חזרה אל המיטה שלה, ציוותה עלי לא להפריע לקוקי לישון. "את יודעת איך הבהלת אותו?", אמרה בעיניים פעורות ובמצח מקומט. "פעם אחרונה שאת צועקת עליו ככה!".

דקה ארוכה עמדתי בחדר הקר, נאבקת עם המחשבות. האפשרויות היו מצומצמות: רצפה. ספה. רצפה. ספה. רצפה. ספה. רצפה.

בסוף החלטתי לישון על הספה הדהויה שעמדה במרכז הסלון, מיותמת.
ייצור בעל שמונה עשר רגליים התמקם בה לפני. תהיתי לעצמי איך גרמלה התירה לי לקחת את ביתו של העכביש.

עיני לא נעצמו במהלך כל הלילה. הבטתי בתקרה המקולפת. חוטים דקים גלשו ממנה, איימו לצנוח עלי בכל רגע.


בסוף כנראה שנרדמתי.

בשלוש לפנות בוקר התעוררתי בבהלה. ידה הקמוטה של גרמלה מיששה את כפות ידי, פני ורגלי.

"אמאלה תעזבי אותי", צרחתי.

היא המשיכה ללכת בבית כזומבית. שתי ידיה מושטות קדימה. אור עמום הבליח מעיניה. נראה היה שהיא הולכת לכיוון החלון, מחפשת את אור הירח.
 
נערך לאחרונה ב:

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
הסיפור כתוב היטב ומושקע, אבל ניכר שיש כאן סוג של הדבקה מאולצת של סיפורי גרגמל.

"אני לא מכירה את האישה הזאת, והיא נראית לי ממש מוזרה", אמרתי. "את בטוחה שזה רעיון טוב?".
היא לא מכירה, או שהיא נראית לה מוזרה?
חמישים ושש מדרגות הובילו אל ביתה בקומה שלוש עשרה.
לפי החישוב זה יוצא ארבע מדרגות ושליש לכל קומה. לא נשמע כל כך הגיוני. בכל אופן, כאן זה נראה שהיא גרה בבניין קומות בקומה ה-13, וכך גם ניתן להבין מכותרת האשכול, ואילו אחר כך נכתב
תהיתי לעצמי איך מטאטא בעל שלוש רצועות יבשות יכול לתחזק בית בן שלוש עשרה קומות.

אמרתי שזה טעים.
עיניה הגדולות הביטו בי במבט שאומר אל תשקרי. השפלתי אישונים מבוישים לרצפה המאובקת.
היא מביאה קפה לא טעים, ודורשת התנצלות ממי שאומרת שזה טעים?
"נו, אז מה אתן מספרות?", פניה הקמוטות בחנו כל מילה שלנו. כל תזוזה.
"שום דבר מיוחד", לעסתי שפתיים חיוורות.

"לא שאלתי אותך", אצבעותיה כרכו את כוס הקפה המהביל, אדים נדבקו על זגוגיות משקפיה הגדולות.
"סליחה", השפלתי מבט.
אז את מי היא שאלה?

"נחמד מאד", שיקרה רותי. כנראה שגם היא פחדה מהזקנה האלמונית.
אף אחת מכל הפוחדות לא חשבה לרגע לעשות 'אחורה פנה' ולחזור הביתה?
 

מלכי סלמון

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
הסיפור כתוב היטב ומושקע, אבל ניכר שיש כאן סוג של הדבקה מאולצת של סיפורי גרגמל.
תודה. לגבי החיקוי - חוץ מהשם גרמלה שמזכיר את שמו של המכשף המרושע, אין כל קשר בין העלילות.

היא לא מכירה, או שהיא נראית לה מוזרה?
מכירה אותה רק במראה החיצוני. לא לעומק. כפי שניתן להבין כאן:
בדיוק כמו משקפי השמש הענקיות שהיא מרכיבה בימי החורף הגשומים.

היא מביאה קפה לא טעים, ודורשת התנצלות ממי שאומרת שזה טעים?
בעיני גרמלה טעמו של הקפה משובח למדי. אבל לא כתבתי שהיא דרשה התנצלות. מירי שיקרה והיה נראה לה שגרמלה יודעת מה היא באמת חושבת וזו הסיבה שהיא התביישה.
לפי החישוב זה יוצא ארבע מדרגות ושליש לכל קומה. לא נשמע כל כך הגיוני. בכל אופן, כאן זה נראה שהיא גרה בבניין קומות בקומה ה-13, וכך גם ניתן להבין מכותרת האשכול, ואילו אחר כך נכתב
ואוו. מודה שלא חשבתי על עניין המדרגות. לגבי השלוש עשרה קומות זה אחד הדברים המוזרים בגרמלה: גרה בבנין של שלוש עשרה קומות שכולו שייך אך ורק לה ואיש לא יודע מה היא מחביאה ב12 הקומות הנותרות.
"נו, אז מה אתן מספרות?"
פניה הקמוטות בחנו כל מילה שלנו
את שאר החברות שהיו איתה.
אף אחת מכל הפוחדות לא חשבה לרגע לעשות 'אחורה פנה' ולחזור הביתה?
כנראה שלא. מה גם שהיא משערת שגם הן פחדו. לא בהכרח שזה היה נכון.
@הודיה לוי. מה זה לא לתייג אותי???
סורי לא זכרתי שביקשת:rolleyes:

חוטם? והפזלו קצת חזרתי
צודקת. תודה על ההערה.

גרושתו של גרגמל?
מי אמר שהם לא נשואים?;)

גם אני מצטרפת!!

אוהבת את הכתיבה שלך!! מיוחדת, מעניינת, זורמת את לא מנסה לחקות אף סופרת אחרת שזה נדיר בעיני!!
תודה רבה. כיף לשמוע.

יש לי הערה אחת- למה הפרק כזה קצררררררררר:eek::oops::eek::oops::eek::oops::eek::oops:
השיעמום תקף אותי רק לזמן קצר;)
 

הודיה לוי.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יצור בעל שמונה עשר רגלים התנדנד על קצה החוט, צנח על אפי. אישוני פזלו לכיוון החוטם, פזלו אל העכביש.
ואגב, היה לי חלום לצייר את הקטע הזה: בחורה בת 18 עם שיער ג'ינגי מקורזל יושבת על מדף עץ ופוזלת לעכביש שמטייל על אפה. @מלכי בן חמו ראיתי שאת יודעת לצייר, אז אם יהיה לך זמן...;)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

פרק קמב א מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה:ב קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶתְחַנָּן:ג אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד:ד בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי:ה הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי:ו זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:ז הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי:ח הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי:
נקרא  6  פעמים

ספירת העומר

לוח מודעות

למעלה