הנושאים החמים
הנושאים החמים
פרק בסגנון שלי על מה שקרה עם משפחת גלבוע לאחר זמן מה... רמז? פעם גיבורים-תמיד גיבורים...
אייל העביר יד בעייפות על פניו וסגר את הלפטופ שלו.
''יאיר!'' מזכירו סיים במהירות את השיחה.
'' כן, רא''ק?'' אייל הזעיף פנים. ממלמל בזעף
''של מה ראשי התיבות המטופשים האלה עכשיו?''
''זה קיצור של ראש אגף קיסריה. אין לי זמן מספיק כדי לדקלם את התואר שלך כל פעם שאני פונה אליך, ושנינו יודעים שאתה לא סובל כשפונים אליך ברשמיות, אז ראשי התיבות האלו הן הפתרון המושלם ביותר לבעיה.''
''הטיפשי ביותר לבעיה'' אייל תיקן אותו בעוקצנות. ''תקרא לי אייל וזהו.''
''לא משנה התיאור של כל אחד לפתרונות שלי, מה רצית רא''ק?
אייל גלגל עיניים. חסר תקנה המזכיר שלו.
''הגיע כבר רשימת השמות מהצבא?'' המזכיר חייך ''מתרגש, אה?'' ''אוף, תהיה בשקט אתה''
יאיר גיחך ''אתה מתרגש. הנה הדף שלך'' הוא נופף בדף הרצוי. אייל חטף אותו בזריזות.
הוא רפרף בעיניו על השמות, וכשמצא את השורה שחיפש חייך והרים את הנייד שלו.
אלישמע הרים את השיחה במצב שיחת ווידיאו כשהוא נשמע מבסוט בקול המתבגר והמדים המרושלים שלו
''בשביל מה אתה מתקשר, אבא? חוגלת ילדה לי כבר אחיין חבדניק קטן או שהמפקד שלי כבר הספיק לטלפן אליך?'' מאחוריו, על המיטות, נצפו שני חיילים עסוקים במה שנראה כמו מלחמת כריות סוערת.
''הוא אמור לטלפן אליי? מה עשית הפעם?'' חקר אייל ועל פניו סימנים מתקדמים לחיוך
''כלום! משהו קרה לאוכל שלו והוא מאשים אותנו בבעיות שלו... זה כל כך לא פייר!'' הוא ליטף את שפמפמו בארשת לא ברורה. ''ספציפית עכשיו זה באמת קשור אלינו, אבל הוא מעניש אותנו בלי הוכחות... חתיכת מלשן הטיפוס הזה... הי!'' הוא הסתובב אל השניים מאחוריו. ''עזבו לי את הכרית! הלו! עזוב אותה, מסכנה, בואו תכירו את אבא שלי''
הוא החזיר את פניו לנייד שלו. ''הם היפראקטיביים חסרי תקנה אלה.
אוקי, תכיר. נועם ואליה, חבריי לכלא, אה, סליחה, לחדר.'' הבחור הסוער מבין השניים, זה העונה לשם אליה, קרב את אפו למצלמה.
''רגע, זה האבא הראש אגף קיסריה שלך?'' אלישמע צחק. ''שב יפה, אליה. תחייך ותגיד שלום!''
''למה, הוא שדכן?''
אייל צחק. כמה טבעי שאלו יהיו החברים שאלישמע מצא לעצמו.
''נעים להכיר, אייל גלבוע. ואל תדאגו, אני אסדר את העניינים עם המפקד שלכם. ו... אלישמע, אפשר להחליף כמה מילים איתך?''
''כן, בטח.'' אלישמע יצא מהחדר ההומה. ''מה קורה אבא? איך בעבודה?''
''מעולה, תודה. אלישמע... הגיעו השמות. אתה שם. אתה... מרגיש מוכן?'' קולו מרמז.
אלישמע השתנק. ''באמת?!'' נשימותיו קצרות.
''כן.'' ''יש!! אמא מסכימה?'' אייל צחק. ''בקושי רב. אבל היא טוענת שאין לה ברירה. אתה פשוט נולדת לזה.''
''יששש!!''
''ו...אלישמע, אני לא צריך להאריך בחשיבות השמירה על השקט, נכון? ו, אגב, תן את הפרטים של אליה הזה, מצא חן בעיני...''
''בתור שדכן, כאילו?'' אייל צחק.
אייל העביר יד בעייפות על פניו וסגר את הלפטופ שלו.
''יאיר!'' מזכירו סיים במהירות את השיחה.
'' כן, רא''ק?'' אייל הזעיף פנים. ממלמל בזעף
''של מה ראשי התיבות המטופשים האלה עכשיו?''
''זה קיצור של ראש אגף קיסריה. אין לי זמן מספיק כדי לדקלם את התואר שלך כל פעם שאני פונה אליך, ושנינו יודעים שאתה לא סובל כשפונים אליך ברשמיות, אז ראשי התיבות האלו הן הפתרון המושלם ביותר לבעיה.''
''הטיפשי ביותר לבעיה'' אייל תיקן אותו בעוקצנות. ''תקרא לי אייל וזהו.''
''לא משנה התיאור של כל אחד לפתרונות שלי, מה רצית רא''ק?
אייל גלגל עיניים. חסר תקנה המזכיר שלו.
''הגיע כבר רשימת השמות מהצבא?'' המזכיר חייך ''מתרגש, אה?'' ''אוף, תהיה בשקט אתה''
יאיר גיחך ''אתה מתרגש. הנה הדף שלך'' הוא נופף בדף הרצוי. אייל חטף אותו בזריזות.
הוא רפרף בעיניו על השמות, וכשמצא את השורה שחיפש חייך והרים את הנייד שלו.
אלישמע הרים את השיחה במצב שיחת ווידיאו כשהוא נשמע מבסוט בקול המתבגר והמדים המרושלים שלו
''בשביל מה אתה מתקשר, אבא? חוגלת ילדה לי כבר אחיין חבדניק קטן או שהמפקד שלי כבר הספיק לטלפן אליך?'' מאחוריו, על המיטות, נצפו שני חיילים עסוקים במה שנראה כמו מלחמת כריות סוערת.
''הוא אמור לטלפן אליי? מה עשית הפעם?'' חקר אייל ועל פניו סימנים מתקדמים לחיוך
''כלום! משהו קרה לאוכל שלו והוא מאשים אותנו בבעיות שלו... זה כל כך לא פייר!'' הוא ליטף את שפמפמו בארשת לא ברורה. ''ספציפית עכשיו זה באמת קשור אלינו, אבל הוא מעניש אותנו בלי הוכחות... חתיכת מלשן הטיפוס הזה... הי!'' הוא הסתובב אל השניים מאחוריו. ''עזבו לי את הכרית! הלו! עזוב אותה, מסכנה, בואו תכירו את אבא שלי''
הוא החזיר את פניו לנייד שלו. ''הם היפראקטיביים חסרי תקנה אלה.
אוקי, תכיר. נועם ואליה, חבריי לכלא, אה, סליחה, לחדר.'' הבחור הסוער מבין השניים, זה העונה לשם אליה, קרב את אפו למצלמה.
''רגע, זה האבא הראש אגף קיסריה שלך?'' אלישמע צחק. ''שב יפה, אליה. תחייך ותגיד שלום!''
''למה, הוא שדכן?''
אייל צחק. כמה טבעי שאלו יהיו החברים שאלישמע מצא לעצמו.
''נעים להכיר, אייל גלבוע. ואל תדאגו, אני אסדר את העניינים עם המפקד שלכם. ו... אלישמע, אפשר להחליף כמה מילים איתך?''
''כן, בטח.'' אלישמע יצא מהחדר ההומה. ''מה קורה אבא? איך בעבודה?''
''מעולה, תודה. אלישמע... הגיעו השמות. אתה שם. אתה... מרגיש מוכן?'' קולו מרמז.
אלישמע השתנק. ''באמת?!'' נשימותיו קצרות.
''כן.'' ''יש!! אמא מסכימה?'' אייל צחק. ''בקושי רב. אבל היא טוענת שאין לה ברירה. אתה פשוט נולדת לזה.''
''יששש!!''
''ו...אלישמע, אני לא צריך להאריך בחשיבות השמירה על השקט, נכון? ו, אגב, תן את הפרטים של אליה הזה, מצא חן בעיני...''
''בתור שדכן, כאילו?'' אייל צחק.
